תולדות ברכות אירוסין ונישואין

(הוקלד ללא ההערות)

מחבר: עזריאל הילדסהיימר

סיני, גיליון י"א, 1942

תוכן המאמר:
ברכת אירוסין
ברכת חתנים (או ברכות נישואין)
(1) "בא"י אמ"ה שהכל ברא לכבודו".
(2) "בא"י אמ"ה יוצר האדם".
(3) "בא"י אמ"ה אשר יצר את האדם בצלמו ..."
(4) "שוש תשיש ותגל העקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה בא"י משמח ציון בבניה".
(5) "שמח תשמח הרעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם בא"י משמח חתן וכלה".
(6) "בא"י אמ"ה אשר ברא ששון ושמחה"

תקציר: המאמר סוקר את שינויי הנוסחים בברכות האירוסין והנישואין.

 "אחתנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שנאיו" (בראשית כ"ד, ס)

בדברים אלו כבר ברכו את רבקה בצאתה מבית אביה כדי להתחתן עם יצחק אבינו.

ופעם שנית אנו מוצאים "ברכה" לכלה בכתבי הקודש:

"יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל וגו'" (רות, ד', י"א).

וגם ב"ספרים החיצוניים" אנו קוראים:

"ויקח את ימין בתו ויתקעה בכף טוביה ויאמר ה' אלוקי אברהם ואלוקי יצחק ואלוקי יעקב יהי עמכם, יהי חלקכם ברוך וה' אלוקים יצווה את ברכתו עליכם" (טובי' ז', ט"ז-י"ח).

אנו רואים בזה כי "ברכה" לכלה היא כבר ישנה מאוד, ובכל הזמנים נהגו ללוות את הכלה לביתה החדש באיזו ברכה שהיא. אבל כפי הנראה לא רק מנהג הברכה הוא עתיק מאוד כי אם גם הנוסח שאנו מכירים אותו היום כבר קדום, שמוצאים אותו כבר במס' כתובות (דף ז' ע"ב-ח' ע"א). יש בכל זאת שנויים בנוסח ועליהם אנו מתכוונים לדון במאמר זה.

כמו שאנו מכירים שני "חלקים" שונים בחתונת איש ואישה, כך אנחנו גם מוצאים במקום הנ"ל במס' כתובות שני סוגים שונים של ברכות, סוג לכל חלק: ברכת אירוסין וברכת נישואין או ברכת חתנים. לכל סוג וסוג מצא התלמוד רמז בכתבי הקודש. "מנין לברכת חתנים בעשרה? (כתו' שם) שנאמר ויקח בועז וגו'", ובמס' כלה (פ"א, הוצ' היגר, צד 169) אנו מוצאים את המאמר "כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנידה, דכתיב ויברכו את רבקה". תוספות בכתובות מחלקים ואומרים שהרמז  הוא לברכת אירוסין והפסוק מספר רות מדבר בברכת נישואין. מחלוק הזה נובעות כמה שאלות, שאנחנו לא רוצים לנגוע בהם בהמשך מחקרנו רק עד כדי שמעניינות אותנו לשאלת נוסח הברכות.

ברכת אירוסין

"ברכת אירוסין מאי מברך רבין בר רב אדא ורבה בר רב אדא תרוויהו משמיה דרב  יהודה אמרי בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקדושין. רב אחא בריה דרבא מסיים בה משמיה דרב יהודה בא"י מקדש ישראל על ידי חופה וקדושין. מאן דלא חתים מידי דהוה אברכת פירות ואברכת מצוות ומאן דחתים מידי דהוה אקידושא". (כתו' שם)

הנוסחה הזאת שאנו מכירים אותה עד היום, מובאה כולה בשם רב יהודה. קשה לנו להחליט אם זאת היתה באמת נוסחת רב יהודה, מאחר שאנחנו היום כבר לא יכולים לדעת אם לא בכתבי יד עתיקים של התלמוד הנוסחה היתה אחרת והיה כתוב שם רק "בא"י אמ"ה וגו'" וכדומה, ורק המעתיק הקדום כתב את הנוסחה שהיא היתה שגורה בפיו, והיא נכנסה על ידי זה לכל הוצאות הש"ס שלנו. ברור רק ההבדל בין שתי הגרסאות ברב יהודה, אם היתה לברכה הזאת חתימה או לא. בכל הנוסחאות האחרות שאנו מכירים אותן אין הבדל כזה ולכולם יש חתימה. לפני שנדון על עצם הנוסחאות עלינו לבאר כמה דינים התלויים בברכה זו.

הרמב"ם פוסק שצריכים לברך את ברכת האירוסין לפני הקידושין, כמו שצריכים  לברך כל ברכה וברכה לפני עשיית המצווה  "עובר לעשייתן". הרמב"ם לומד איפה שברכתנו היא ברכת קיום מצווה כמו כל הברכות האחרות. בזה מתיישבת קושיית הרבה ראשונים למה לא מברכין ברכה "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על הקדושין", ברכת קיום מצווה ממש. הרמב"ם לפי סברתו שברכת אירוסין היא ברכת קיום  מצווה בעצמה אינו צריך ברכה אחרת. בכל זאת גם הרמב"ם מוכרח להודות שעל ידי הברכה לא נגמרה עשיית מלאכתה של המצווה.

כפי שראינו פוסק הרמב"ם שצריכים לברך את ברכת האירוסין עובר לעשייתן, ז"א לפני הקידושין. נגדו סוברים הרא"ש, הראב"ד, הגה' מיימו' ועוד, שמברכים אותה אחרי הקידושין, קודם כל מסיבה זו שהם לומדים שברכה זו היא לא ברכת קיום מצווה אלא כעין קידושא בעלמא (כרב אחא בריה דרבא במס' כתובות) וצריכים להגיד אותה אחרי המעשה. חוץ מזה יש סברה להגיד אותה אחרי הקידושין "מפני שהיא לא תלויה בו לבדו", מפני שאפשר שהאישה תסרב ברגע האחרון לקבל את הקידושין ואז הברכה תהיה לבטלה.

שאלה נוספת ששואלין נגד הדעה של הרמב"ם היא זאת, שאם באמת ברכת אירוסין היא ברכת קיום מצווה, למה החתן לא מברך אותה בעצמו. איך אפשר שזה עושה המצווה וזה מברך? על זה כותב מהר"י לוני"ל בארחות חיים שבאמת החתן בעצמו רק בגלל זה לא מברך את הברכה מפני שהיו חתנים שלא היו בקיאים בקריאתה. נגדו פסק רב שר שלום גאון שרק במקום שאין בקי חוץ מהחתן, הוא מברך את הברכה, אבל במקום שיש בקי, הוא לא מברך אותה.

שאלה שכבר נוגעת לעצם נוסח הברכה מובאת כמעט בכל הראשונים שכבר הזכרנו אותם:  איך אפשר נוסח ברכה בלשון "אשר אסר לנו", והלא לא שמענו מעולם ברכה שבה מזכירין את האיסור (לא מברכין למשל "אשר אסר לנו אבר מן החי והתיר לנו בשר שחוט")? הר"ן והריטב"א שבעיקר שואלים את השאלה הזאת מתרצים אותה ואומרים שיש הבדל בין ברכה זו וברכת שחיטה וכדו', ששם ע"י הברכה והשחיטה עצמה האיסור נפסק, מה שאין כן כאן באירוסין: איסור פנויות עוד קיים אחרי האירוסין עד אחרי החופה, ודווקא בשביל זה אנו מזכירין גם את צד האיסור "אשר אסור לנו את הארוסות" וגם את צד ההיתר "והתיר לנו את הנשואות" כדי שלא נטעה ונחשוב שכבר ע"י האירוסין וברכתם נחלף האיסור, אלא נדע שהאיסור עוד קיים ולא נחלף להיתר אלא ע"י חופה וקידושין.

נגיע איפה לחקירת השנויים בעצמם ונשתמש להשוואת הנוסחאות בנוסח הידוע לנו, נוסח אשכנז.

בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על העריות

אין בחלק הזה של הברכה הרבה שנויים. הרמב"ם גורס במקום "||וצוונו| על העריות"

והבדילנו מן העריות

כפי הנראה לא גורס הריטב"א את המלים "על העריות" כי אם אקב"ו ואסר לנו את הארוסות".

ואסר לנו את הארוסות

שווה כמעט בכל הנוסחאות. הבעל מתיבתא גורס "את ארוסותינו". בצדה לדרך לא גורס "את" בכלל. גירסא אחרת שמובאה בשם ר' עמרם נזכיר אח"כ בשלמותה.

והתיר לנו את הנשואות

ר' האי גאון גורס לפי נוסח אחד "התירם" ולא גורס "את הנשואות" וכמו כן המנהג בסוריה. בעל מתיבתא קורא גם כאן "נשואותינו".

לנו

רק הוספת רבינו תם. היא  {לא נמצאת} בבבלי, בכ"י הגניזה, לא אצל ר' סעדיה, ר' האי ר' עמרם, הלכות גדולות, רא"ש, רי"ף, רמב"ם, שאילתות, ר' מנחם עזריה, העטור, בעל מתיבתא, אבודרהם, תוס' רי"ד, צדה לדרך, ראב"ן, ריטב"א, מחזור ויטרי, טור אבן העזר, מחזור איטליה, מחזור רומניה, תכלאל, מחזור ארם צובה ועוד.  היא {נמצאת} ברוקח, חופת חתנים, ב"ח, ס' נחלת שבעה, דרישה, שטמ"ק ועוד, וכתב הרב מזבח אדמה (כ"ג ע"ב) שכן נוהגים בירושלים ת"ו.  

פירושה של הוספה זו הוא לדייק ולהודיע בפירוש שיש רק אפשרות אחת של היתר, כלומר באישה הנשואה {לנו}.

על ידי חופה וקידושין

כמעט כל הגרסאות שוות, אולם שואלים על הנוסחה הזאת למה קודמים חופה לקידושין, הלא החופה היא אחרי הקידושין, ומתרצים "ע"י חופה הבאה מחמת קידושין", "חופה שקידושין קודמין לה" או שאומרין כיוון דבקידושין קיימינן בעי למגמר בקידושין, אי נמי דחופה עיקר", שעל ידיה רק הקידושין גמורין כמו שהזכרנו לעיל.

בשאילתות דר' אחאי גרס באמת "||ע"י קדושין וחופה|".

בעל המתיבתא ועל פיו גם בעל חופת חתנים גורסים כאן "||חופה בקידושין|". בגניזה הגרסא "וקדושים".

בא"י מקדש ישראל

כבר הזכרנו שאין לנו אף נוסח אחד שאינו חותם את הברכה בחתימה, כפי שמצאנו את הנוסח בגמרא שלנו ע"פ רבין ורבה. יש רק חילוקי דעות בנוגע לנוסח החתימה, כפי שנראה להלן.

יש לנו הגרסא "מקדש עמו ישראל", וגם "את עמו".

על ידי חופה וקידושין

כך היא הגרסא בהוצאות הבבלי שלנו, בסדר"ע, הרא"ש, תוספ' רי"ד, צדה לדרך, בה"ג, רוקח, ראב"ן, תניא רבתי, הגה' מיימ', אבודרהם, מחז' איטליה ועוד, וכמו כן הגרסא גם במאירי, בס' מגן אבות.

מצד אחד אנחנו קוראים בחידושי הרמב"ן בשם ר' האי גאון: חתימתא גמרא היא בהדיא וגו' מסיים בה "ברוך מקדש ישראל" וכן חותמין בשתי ישיבות וגו' ותוספת זו שאתם מוסיפים גריעותא היא שאין קדושת ישראל תלויה בכך וכו'". ככה גם הנוסח בגניזה, אצל רבינו סעדי', אצל הרי"ף, הרמב"ם, הרשב"א, הריטב"א, ר' ירוחם, ארחות חיים, בעל מתיבתא, המנהיג, טור אה"ע, מחזור רומניה, ועוד.

ובכל זאת קשה להבין את הגרסא הזאת, מאחר שכל עניין הברכה הוא מענייני עריות, אירוסין, חופה וקידושין, איך אפשר לחתום בלי להזכיר אפילו את עניין הברכה בחתימה, ואנו סוברים "חתימה מעין ברכה"?

כתב בעטור שצריך לומר "||חופה| בקידושין", כמו שהזכרנו לעיל, שהנישואין גמורין ע"י חופה שקידושין קודמין לה, ורק העולם הוא שטען מפני שבג"ד כפ"ת הסמוך יהו"א לעולם רפה וגו'.

נוסחה כמעט לגמרי שונה מאלה שהבאנו, הזכיר ר' עמרם בשם הגניזה:

"אקב"ו על העריות ואסר לנו את כל הקרובות ואת כל הרחוקות הארוסות והנשואות והתיר לנו את הפנויות הרחוקות וצוונו לישא ע"י חופה (וקדושין)".

בסידור הקראים אין בכלל נוסח ברכת אירוסין.

ברכת חתנים (או ברכות נישואין)

כתוב בגמרא:

"ברכת חתנים מאי מברך אמר רב יהודה:

1) בא"י אמ"ה שהכל ברא לכבודו   

2) ויוצר האדם

3) ואשר יצר את האדם בצלמו וגו' עד בא"י יוצר האדם

4) שוש תשיש ותגל העקרה וגו' בא"י משמח ציון בבניה

5) שמח תשמח וגו' בא"י משמח חתן וכלה

6) בא"י אמ"ה אשר ברא ששון ושמחה וגו' בא"י משמח חתן עם הכלה"

והכל כפי הנוסח הידוע לנו, כנוסח הברכות בסדורים לפי מנהג אשכנז, שעליו נדון בפרוטרוט.

אנחנו רגילים לקרוא את ברכות הנישואין בשם "שבע ברכות" ונתפלא איפה למצוא במאמר הנ"ל רק שש ברכות.

ואולם הגמרא מוסיפה אומרת: "לוי איקלע לבי רבי בהילוליה דר"ש בריה בריך חמש רב אסי איקלע לבי רב אשי בהילוליה דמר בריה בריך שית", ומהמשך הגמרא יוצא שהפלוגתא בברכת יוצר האדם (2).

דעה שלישית על מספר הברכות אנו מוצאים בחילוף מנהגים, סי' כ"ח: בני בבל מברכין את החתן בז' ברכות ובני א"י ג' ברכות", דעה שבאף מקום אחר אנו לא מוצאים אותה, ובאמת כבר חושב בעל ס' ארץ חיים שיש כאן רק טעות סופר, וצ"ל "ובני א"י שש ברכות", כלוי ורבי שהיו בני א"י, שלא אמרו ברכת יוצר האדם כמו שאמרנו.

אם גם הוכח שבאמת דרוש מספר של שבע ברכות, השאלה בכל זאת בעינה עומדת, למה אנו קוראים את הברכות האלה "שבע ברכות", כמו שאנו רואים בכמה מקומות, כמו למשל "מברכין שבע ברכות שהן ברכות נישואין" או במקום אחר "וז' ברכות כנגד ז' חופות שעשה הקב"ה לאדה"ר בגן עדן".

התשובה שניתנה על השאלה הנ"ל היא שיש כאן שבע ברכות עם ברכת היין או ברכת "בורא עצי בשמים" שאמרו על הדס. באמת אנו מוצאים ע"פ רוב הנוסחאות שאמרו "בורא פרי הגפן" על הכוס לפני ברכות הנישואין, כמו למשל בגניזה, אצל סעדי', סדר"ע, בשאילתות, בה"ג, ארחות חיים, תכלאל ועוד, או ברכת "בורא עצי בשמים" על ההדס.

ובכל זאת התשובה הזאת לא משביעה רצון לפע"ד. ראשית כל ליתא בגמרא והרי"ף אפילו הדין של כוס יין, ושנית אפילו לאלה שדורשים את הכוס הוא לא מעכב, כמו שמצינן אצל הרמב"ם שכותב "ואם יהיה שם יין מביא כוס של יין ומברך על היין תחילה ומסדר את כולן על הכוס ונמצא מברך שבע ברכות", ז"א רק אם נמצא שם כוס יין אז הוא מברך בפה"ג, אבל הברכה היא לא מעכבת. שלישית אולי מותר להגיד ששבע ברכות אלו הן ברכות המיועדות רק לנישואין מה שאין כן בבפה"ג שאין לה כל קשר מיוחד לברכות הנישואין. אצל הקראים אנחנו רואים באמת שיש להם נוסחה מיוחדת גם של ברכת היין לנישואין וזו היא:

"הודו לה' כי טוב כי וגו'.

הודו לאלו' האלוק' וגו'.

הודו לאדוני האדו' וגו'

כוס ישועות אשא וגו'.

כי שם ה' אקרא וגו'.

ברוך ה' אלו' ישראל וגו' אמן ואמן.

נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו.

||בא"י אמ"ה המצמיח גפן מן הארץ ומיינו משמח לבב בני אדם ככתוב ויין ישמח וגו',

בא"י אמ"ה הנותן לנו ששון ושמחה ובורא פרי הגפן|".

מעניין לציין את האבודרהם שלפיו "מברך תחילה על הכוס בפה"ג ואח"כ מברך שבע ברכות", שנראה כאילו הוא ברך שבע ברכות חוץ מברכת בפה"ג. במקום אחר האבודרהם מביא את הדין שאחרי שבעה ימים "מברך שהשמחה במעונו". מעניין לראות שבכל המקומות שמזכירים את הדין הזה, מזכירים אותו בלשון "מברכינן שהשמחה במעונו", והאבודרהם שואל דמשמע שהיא ברכה בפני עצמה מדלא קאמר "מזכיר שהשמחה במעונו" אלא "מברך שהשמחה במעונו".

י. מילר בהוצאתו של חלוף מנהגים מזכיר את האבודרהם ומביא אפילו שני כתבי יד מהשאילתות שמהם יוצא "שברכת השמחה במעונו היא עיקרית ונקראת ברכת חתנים".

כמו כן סובר בעל העטור, ושם  אנחנו קוראים: "לרבי' אבן מיגש ז"ל - ושהשמחה במעונו דקאמר לאחר ז' לאו ברכה היא אלא זכרון שמחה היא וגו' - ומסתברא לן - (העטור) –

דברכה היא ושבע ברכות הן חוץ מבורא פרי הגפן ובורא עצי בשמים דרגילו לברוכי".

ע"כ לשון העטור.

אולי א"כ באמת מותר למנות את הברכה "שהשמחה במעונו" כאחת הברכות של ברכת חתנים, כאחת הברכות משבע הברכות, ואם גם קשה לפי כל הסוגיא בש"ס להגיד שהברכה הזאת נאמרה גם בשעת הנישואין. כפי לשון  הגמרא וגם לפי כמה פוסקים היא רק נאמרה בצרוף לברכת המזון במשך שבעת ימי המשתה, או במשך שלושים יום או אפילו במשך שנה אחת אחרי הנישואין, אבל נראה שבברכת המזון היא אולי לא נאמרה בצורה הנוכחית שאנו מכירים אותה אלא בתור ברכה עצמה, אולי אפילו עם שם ומלכות, כפי שהיא נזכרת גם בסדר"ע:

"וברכת המזון של חתן ששאלתם אין לה זכר (בכ"י ג' "אין לחתן זכר") כל עיקר אלא שאומר תחילה (בא"י) שהשמחה במעונו".

לפני שנגיע להשוואת נוסחאות כל ברכה וברכה יש לבאר עוד את עניין פתיחת וחתימת הברכות, עניין שהוא עומד למחלוקת בין רש"י ותוספות ועוד ראשונים אחרים. אין בעצם שינוי נוסחאות בעניין זה אבל השאלה כשהיא לעצמה היא די חשובה כדי לתת לה מקום במחקר שלנו.

כלל ידוע שברכה הסמוכה לחברתה לא פתחינן בברוך, א"כ הברכות שלנו מאחר שהם כולם ברכות הסמוכות לחברתן לא היו צריכות לפתוח בברוך ובפרט אלו שהם סמוכות לברכות שחותמות בברוך, ובאמת "שוש תשיש (4) וגם "שמח תשמח" (5) לא פותחות בברוך. ברכת "שהכל ברא לכבודו" (1) היא לא "ברכה הסמוכה", שבה מתחיל כל העניין, אם לא אמרינן שהיא סמוכה לברכת בפה"ג כפי שרש"י באמת סובר, והוא אומר שהברכה הזו מתחילה בברוך מפני שהיא לא מסדר ברכות הזיווג אלא לכבוד המקום לרגל אסיפת העם נתקנה, לפי הסברה שהבאנו לעיל שברכת בפה"ג היא לא מעכבת, ברכת "שהכל ברא לכבודו" היא "תחילת הברכות כיון שלפעמים לא מברכי בפה"ג. ע"פ רש"י גם ברכת "יוצר האדם" (2) צריכה פתיחה מפני שגם היא לא מן המניין אלא רק לזכר יצירה הראשונה של האדם ובגלל הברכה השלישית "אשר יצר את האדם בצלמו" נתקנה, שהיא לפי סברת רש"י תחילת סדר ברכות הזיווג ולזכר יצירה השניה - יצירת האישה בתור בת זווג של האדם - מברכין אותה. ע"פ סברת התוספות שלוש ברכות הראשונות פותחות בברוך כדי שלא נחשוב אותם לברכה אחת, מאחר שהן קצרות ולא חותמות בברוך. לרבנו חננאל שדעתו הבאנו כבר לעיל,  ברכת "יוצר האדם" (2) צריכה לפתוח בברוך "לפי שיש שלא היו אומרים אותה".

הברכה האחרונה "אשר ברא ששון ושמחה" מתחילה לכל הדעות בברוך מפני שמברכים אותה לעצמה אם אין פנים חדשות.

(1) "בא"י אמ"ה שהכל ברא לכבודו".

הנוסח שווה כמעט בכל הגירסאות.

רק לרבינו שרירא היה נוסח לגמרי שונה, שמביא אותו בעל העטור:

"ברוך - שהכל ברא לכבודו (או לכבדו?) וברוך שמו להודיע גבורתו ("וגבורת", רק בכ"י שזח"ה ובדפוס "ו") כבוד הדר מלכותו לגלות חכמתו ולמען ספר שמו ולקלס ולרומם לפניו".

נוסח הברכה אצל הקראים:

"ברוך ה' אלו' ישראל עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו וגו'. אנוכי עשיתי ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני עליהם יעמדו יחדיו. כה אמר ה' גואלך ויוצרך מבטן אנוכי ה' עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי. ||בא"י אמ"ה שהכל ברא לכבודך, אמן|".

(2) "בא"י אמ"ה יוצר האדם".

שווה בכל הנוסחאות, רק אולי הברכה הזאת לא נאמרה תמיד כפי שכבר הזכרנו למעלה (לוי בגמרא, רבי' חננאל בתוספות).

נוסח הקראים:

"ברוך ה' אלו' ישראל מן העולם וגו' אמן הללו'. כי כה אמר ה' בורא השמים הוא האלו' יוצר הארץ ועושה הוא כוננה לא תוהו בראה לשבת יצרה אני ה' ואין עוד. כה אמר האלו' ה' בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה. וייצר ה' אלו' את האדם עפר וגו' לנפש חיה. ||בא"י אמ"ה יוצר האדם אמן|".

(3) בא"י אמ"ה אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד בא"י יוצר האדם".

גם בברכה זו אין הבדל גדול בנוסחאות.

רבנו סעדי' וכ"כ  "סדור קדמון בעולם" גורסים "בצלמו ובצלם דמות תבניתו"; במקום "והתקין" הסדור הזה גורס "התקין", כלו' בצלם של הקב"ה יצר את האדם ובצלם דמות תבניתו של האדם התקין אותו.

מחזור איטליה והגניזה לא גורסים "בצלם" כלל; בגניזה כתוב "בצלמו כדמות תבנית".

וזה נוסח הקראים:

"ברוך אלוה' אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי. ועתה כה אמר ה' בוראך יעקב ויוצרך ישראל אל תירא כי גאלתיך קראתי בשמך לי אתה, ויאמר נעשה אדם בצלמנו וגו' על  הארץ ויברא אלוק' את האדם וגו' ברא אותם, ויברך אותם וגו' הרומשת על הארץ, זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם. טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם. ויאמר ה' אלוק' לא טוב היות וגו' ויפל ה' תרדמה וגו' ויאמר האדם זאת הפעם וגו' על כן יעזוב איש וגו' והיו לבשר אחד. ||בא"י אמ"ה יוצר האדם אמן|".

כדאי לציין כי תוכן הברכות של הקראים ושלנו שווה. הם משתמשים בנוסח הברכות כפי שהוא ידוע לנו בתור חתימות, לכל שבע הברכות אצלם יש חתימה וכולן פותחות "בברוך ה'".

(4) "שוש תשיש ותגל העקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה בא"י משמח ציון בבניה".

כבר הזכרנו לעיל מדוע הברכה  הזאת לא פותחת בברוך.

נוסחותיה של הברכה בעיקר שוות בכל הגרסאות.

אשכנז קורא "העקרה" כמו הרא"ש, צדה לדרך ומחזור רומניה. ספרד ואיטליה קוראים "עקרה" כמו רמב"ם, אבודרהם, מחזור ויטרי, רי"ף, רבי' ירוחם, ארחות חיים, העטור, הגניזה, תכלאל וארם צובה.

במקום לתוכה קורא מחזור ויטרי ורומניה בתוכה, רומניה גם במקום {"בשמחה"} "בתוכה {לשמחה}".

העטור חותם "משמח עמו ובונה ירושלים". כפי שידוע מברכות ההפטרה, החתימה "משמח ציון בבניה" היא רק צורה אחרת מברכת ירושלם וחתימתה "בונה ירושלים", שגם זה אין הבדל אם בוחרים בצורה זו או חברתה.

נוסח הקראים שגם פה באותו התוכן של זכירת ירושלם ובניינה, חותם ג"כ "משמח ציון בבניה", וזהו: "ברוך ה' מציון שוכן  ירושלם הללוי'. רני עקרה לא ילדה וגו' רני בת ציון וגו' רני ושמחי בת ציון וגו' כה אמר ה' שבתי אל ציון ושכנתי וגו'. עוד יאמרו באזניך בני שכוליך וגו'  ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה וגו'. ישמח ישראל בעושיו וגו' בא"י אמ"ה משמח ציון בבניה".

(5) "שמח תשמח הרעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם בא"י משמח חתן וכלה".

גם בנוסחאות הברכה הזו השנויים בעיקרם הם לא חשובים ביותר. רוב הגירסאות יש להם "רעים אהובים" במקום "הרעים האהובים"; בבלי, רא"ש, תכלאל ואיטליה קוראים "רעים האהובים", גניזה, שאילתות, רמב"ם ורומניה קוראים "ואהובים".

במקום "כשמחך" קוראת הגניזה "כשמחת", ורומניה "בשמחת".

במקום "יצירך" אנו קוראים בתשובות הגאונים "יצוריך".

בגן עדן מקדם". יש בזה שנויים שונים, אבל בעצם לא חשובים. יש לנו הגרסה "מקדם בגן עדן, "לגן עדן", "מקדם בעדן", "לגן עדן מקדם", ו"מקדם" לבדו.

הרבה יותר חשוב יש שינוי אחר בחתימה שאנו מוצאים אותו בכמה נוסחאות. כתוב:

"ואיתשיל לרבינו שרירא גאון שמח תשמח במאי חתים משמח ציון בבניה או משמח חתן וכלה דבגמרא משמח חתן וכלה וכן כתב מר רב צמח גאון ז"ל. ומנהג דילן משמח עמו ובונה ירושלם. - איכא נמי סוגיא גבן דחתמי הכי ורב סעדי' ז"ל הכי כתב בסידוריה דיליה".

אותה החתימה שמביא אותה העטור לברכה "שוש תשיש" (4), מביאים איפה הגאונים על ברכת "שמח תשמח" (5). על הגרסה הזו יש לשאול ממס' ברכות מ"ט ע"ט ששם כתוב שלא חותמין את הברכה השלישית של ברכת המזון בנוסח "מושיע ישראל ובונה ירושלים" כי אם או זה או זה, משום "דלא חתמינן בתרי מילי" כדי לא לעשות מצות חבילות, וא"כ גם בנ"ד אין לנו לחתום בתרי מילי "משמח עמו ובונה ירושלם".

קושיה זו שואל ה"עיון תפילה" באוצר התפילות נגד גרסת העטור בברכת "שוש תשיש" ואותה הקושיא שואל כבר הלחם משנה. הוא מביא גרסה ישנה של הרמב"ם שהיה גורס על פי דפוסים ישנים "משמח עמו ישראל ובונה ירושלים" בברכת "שמח תשמח". הרמב"ם עצמו אמנם גורס בברכת "רחם" בט' באב רק "בונה ירושלים" ולא "מנחם ציון ובונה ירושלם", סימן שגם הרמב"ם פוסק לא לחתום בתרי מילי, וכן גם בגרסת הרמב"ם בברכת המזון.

מנסים לתרץ את קושייתנו ולומר שהחתימה "משמח עמו ובונה ירושלים" היא רק דבר חדא מאחר ששמחת עמנו היא תלויה בבניין ירושלים וכדו', אולם הרא"ש בפסקיו אומר שחתימה בלשון "משמח עמו ובונה ירושלים" היא בת תרי מילי, אבל לא חתימה בלשון "מנחם עמו בבניין ירו'". בוודאי מהטעם שהזכרנו שהנחמה או בנ"ד השמחה תלויה "בבניין ירושלים".

יש לנו בברכתנו גם נוסחה זו בשם הגאון רבי יצחק ז"ל שכתב בהלכותיו "משמח עמו בבניין", אבל הוא בעצמו צווה למחוק ולכתוב "משמח חתן עם הכלה, משום "דעיקר ברכה בחתן היא".

הערה זו מביאה אותנו לקושיא אחרת שיש לנו נגד גרסת רבינו שרירא: מהו עניין שמחת בניין ירושלים בברכת "שמח תשמח" שמדברת אך ורק משמחת חתן וכלה? גרסת העטור בברכת "שוש תשיש", היא טובה ושם היא במקומה, מאחר שכל עניין הברכה הזו משמחת ירושלים ואין הבדל בין "משמח ציון בבניה" וגרסתו "משמח  עמו ובונה ירושלם" כמו שכבר הזכרנו. אבל איזה קשר בין ברכתנו ובין חתימה זאת? לולי כל המקומות הנ"ל שבהם כתוב בפירוש שהחתימה הזאת היא חתימת ברכת "שמח תשמח" היינו מרשים לעצמנו לומר שכל העניין הוא רק טעות סופר והחתימה הזאת היא לפי כל הגרסאות, ולא רק לפי העטור, חתימת ברכת "שוש תשיש" ששם היא במקומה.

נוסיף גם כאן את נוסח הקראים שבמקרה זה דווקא מקשר את שמחת חתן וכלה עם שמחת ירושלם ובכל זאת חותם כפי נוסחתנו "משמח חתן וכלה":

"ברוך ה' יום יום יעמס וגו' שמחו צדיקים בה' והודו לגו' שמחו בה' וגילו צדיקים וגו' שמחו את ירושלם וגילו בה וגו' למען תינקו ושבעתם משוד תנחומיה למען תמוצו והתענגתם מזיו כבודה. אז תשמח בתולה וגו' ורויתי נפש הכהנים דשן ועמי את טובי ישבעו נאם ה' וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלוה' וישישו בשמחה. בא"י אמ"ה משמח חתן וכלה אמן".

(6) הברכה האחרונה. בא"י אמ"ה אשר ברא ששון ושמחה"

ע"כ שווה בכל הנוסחאות.

"חתן וכלה"

שווה בכל הנוסחאות; אין בגניזה במקום הזה.

"גילה רנה"

בסדר"ע, אוה"ג, גניזה, רמב"ם ותכלאל "גילה ורנה", בה' ראו "ורנן אהבה"; בארם צובה אין "רנה", הנוסחה שם היא "אהבה אחווה גילה דיצה שלום".

"דיצה וחדוה"

אין בתכלאל; בבבלי "דיצה חדוה": בסדר"ע "ודיצה"; ר' ירוחם גורס רק "דיצה" בלי "חדוה". אחרי זה בגניזה "חתן וכלה".

"אהבה ואחוה"

גניזה, בה"ג, רמב"ם אוה"ג ואיטליה "אחוה".

"שלום וריעות"

גניזה, סדר"ע, בה"ג, ר' ירוחם, תכלאל, איטליה ואוה"ג "שלום".

"מהרה ה' אלוק' ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים"

גניזה, ותכלאל "מערי יהודה ומחוצות ירו"; ע"פ הריטב"א ושטמ"ק גם ברמב"ם אבל לא ברמב"ם שלפנינו.

"קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה"

שווה בכל הנוסחאות.

"קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם"

בגניזה, סדר"ע, אבודרהם, ר' ירוחם, ארחות חיים, צדה לדרך, ס' חופת חתנים, ארם צובה ומנהג ספרד קוראים "קול מצהלות חופת (או "חופות" חתנים" ולא "מחופתם". הם ממשיכים: "ממשתה (ו)נערים מנגינתם".

כל הפיסקא אצלם איפה בזה הלשון: "קול מצהלות חופת (חופות) חתנים ממשתה (ו)נערים מנגינתם".

וכאן מוסף מחזור איטליה:

"אשא תפילה בעד חתן וכלה גוננם רב עלילה דורשם לשם ולתהילה העץ פרי לגדלה והגפן תת חילה זיתים סביבות לשתלה חנטים עלי שור גמלה טכוסי כבוד תורה וגדולה ימין ושמאל לפרוץ אחוזה נחלה כח חצי גבור אשפתם תימלא לא יגעו לריק ולא ילכו לבהלה מטות עוז ושבטי ממשלה, נאותי מחמד לרומם בהלולים לסגלה סריגי ענף פרוח תפרח בגילה צמחי קמותם רבבות לכפלה שוש תמיד בה' עליהם חזק גם הוא ישיש כמשוש חתן על כלה ככתוב כי יבעל בחור בתולה וגו' ונאמר והי' כעץ שתול על מים ועל יובל וגו' ונאמר והי' כעץ שתול על פלגי מים וגו' ונאמר שיר המעלות אשרי כל ירא ה' וגו' שלום על ישראל ונאמר כי תשיתהו ברכות לעד תחדהו בשמחה את פניך ונאמר יה' מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך". (עד כאן מחזור בולגנא).

"בא"י משמח החתן עם הכלה".

בבלי, גניזה, סעדי', סדר"ע, רש"י, אבודרהם, בה"ג, ארם צובה ותכלאל "חתן". השנוי בין "משמח חתן וכלה" בברכת "שמח תשמח" ובין נוסחתנו "משמח חתן עם הכלה" הוא ע"פ רש"י והרבה מפרשים אחרים, שבראשונה מדובר משמחת חתן וכלה בכל ימי חייהם ולא משמחת החתונה, ואנו מברכים שה' יתן להם שמחה ביחד, אבל בשניה אנו מברכים שישמח החתן את הכלה והכלה תשמח את החתן בזווגם.

ואולם הנוסחה אצל סעדי' סדר"ע, בה"ג וארם צובה גם פה "חתן וכלה".

ארם צובה חותם "חתן וכלה ומצליח", הגניזה: "בא"י משמח חתן וכלה מצמיח ומשמח חתן עם הכלה".

קראים, ארחות חיים, ר' ירוחם, רומניה וארם צובה מוסיפים את הפסוק "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו".

וכאן מוסיפים גניזה, סדר"ע, רומניה וקראים הוספה שבתוכנה היא שווה בכל אלו הנוסחאות, ורק סדר המלים הוא שונה במקצת מספיק איפה להעתיק את הנוסח הזה מהגניזה, וזהו:

"כהיום הזה בירושלם ששים ושמחים (בבניין בית המקדש) ירבו שמחות בישראל ירבו תשועות בישראל ירבו בשורות טובות ביש' ירבה אהבה ביש' ירבה ברכה ביש' ירבה גילה ביש' ירבה דיצה ביש' תרבינה כלות ביש' ירבו ימים טובים ביש' ירבו מעשים טובים ביש' אליהו הנביא במהרה יבוא עלינו (אלינו) והמלך המשיח יצמח בימינו כויבנו ויצליחו חתן וכלה וישמחו שניהם זה עם זאת וזו עם זה ויעמידו בנים ויאריכו שנים כשבי יהודאי בנאין ומצליחין, וישמח חתן עם כלה וכלה תשמח בחתן בבנים ובני בנים בעושר ובנכסים בבנים עוסקי תורה ומקיימי מצוות ביש'".

וזהו נוסח הקראים של הברכה האחרונה:

"בא"י למדני חוקיך. שוש אשיש בה' וגו' כי אם שישו וגילו עדי עד אשר אני בורא כי הנני בורא את ירושלם גילה ועמה משוש וגלתי בירושלם וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה. שאי סביב עיניך וגו' כי יבעל בחור בתולה וגו'. בא"י אמ"ה משמח החתן עם הכלה מצליח ומשמח החתן עם הכלה אמן. הודו וגו' תרבינה שמחות בישראל וגו'".

כדי להשלים את סדר הברכות בארוסין ונישואין נוסיף עתה -

א) את ברכת בתולים:

"בא"י אמ"ה אשר צג אגוז בגן עדן שושנת עמקים בל ימשל זר במעין חתום על כן אילת אהבים שמרה בטהרה חוק לא הפרה בא"י הבוחר בזרעו של אברהם".

ב) את ברכת נישואין לאלמן ולאלמנה:

"בא"י אמ"ה המעטירכם עטרת שמחה כעטרת בועז בבית לחם אשר ברכו אותו כל קהל ישראל והעדים העידו עליו עדות נאמנה ככתוב ויאמרו כל העם אשר בשער וגו' ונאמר ויהי ביתך כבית פרץ וגו' בא"י מצליח איש ואשה הודו לה' כי טוב" וגו'.

ג)  את ברכת נישואין לעבדים:

"בא"י אמ"ה כונן מישרים מזוג נפרדים. ידבר עמים לישא עבדים מרבה שמחות מפליא לעשות להנחיל לעמו עבדים ושפחות תוסיף ידך לקנות איומה מאת הגויים ותקנה מהם עבד ואמה ככתוב ועבדך ואמתך אשר יהי' לך מאת הגויים מהם תקנו עבד ואמה וכתוב ברוך ה' אלו' שם ויה' כנען עבד למו. בא"י מרבה שמחות בישראל".