ביאת מצווה וראשית חיי הנישואין
מחבר: גבריאל גולדמן ומנחם בורשטיין
מתוך ספר פועה א' בקיצורים ובהשמטות.
תוכן המאמר:
הדרכה לפני החתונה
לקראת ביאת מצווה
ביאת מצווה – זמנה ומקומה
ביאת מצווה – מתי אוסרת
הדרכה לפני החתונה
כיוון שנשא אדם אשה - עונותיו מתפקקים, שנאמר "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה' " (משלי יח, כב). יבמות סג, ב
א. נוסף על הדרכה מעשית, גם הכנה רוחנית חיונית לקראת החתונה. חז"ל כתבו שחתן וכלה מוחלים להם כל עוונותיהם. המשמעות היא שבנקודות של התחלה חדשה ניתנת לאדם האפשרות לפתוח דף חדש, נקי וטהור. אפשרות זו מעניקה לאדם את ההזדמנות לשאוף להתעלות, ללא משקעי עבר מעיקים. הכנה רוחנית ראויה מאפשרת התייחסות בעלת משמעות למתנה זו, להתחלה החדשה.
ב. הדרכה מעשית לחתן ולכלה על ביאת מצווה הכרחית. המדריך צריך להיות מיומן בהדרכה כזאת, ויראת שמים שלו צריכה להיות קודמת לחכמתו. פיתוח קשר אישי בין המדריך לבין החתן, ובין המדריכה לכלה, תאפשר לזוג הצעיר לחזור למדריכים כדי לברר ספקות ושאלות שיתעוררו אחרי החתונה.
ג. מלבד ההדרכה המעשית והאמונית, יש גם צורך בהדרכה זוגית. מטבע הדברים, בני הזוג מדברים על כך עם מדריך החתנים ומדריכת הכלות. אך פעמים רבות יש מקום לדבר על כך עם אנשי מקצוע ממש.
ד. אמנם יש סידורים טכניים רבים לקראת החתונה, אך ביממה שלפני החתונה, אפשר וכדאי להשאיר לקרובים ולחברים את הטיפול בעניינים הטכניים, וראוי לחתן ולכלה להקדיש זמן להתבוננות פנימית, למאזן רוחני על מה שעברו עד שהם מגיעים לחופה, וכן על שאיפותיהם העתידיות.
ה. כדי לאפשר לחתן ולכלה להיות במיטבם לקראת החתונה ולקראת ביאת מצווה, רצוי מאוד לנסות לנוח ולהירגע לפני החתונה, למרות ההתרגשות ולמרות הסידורים הרבים שיש סביב החתונה. מנוחה והתרגעות עשויים להביא לשלווה ולשמחה, החיוניים לחתן ולכלה.
ו. גם במהלך החתונה עצמה, הריקודים והשמחה, כדאי לא להגזים, ולשמור כוחות לקראת ליל הכלולות וביאת מצווה.
התקדשות לפני הביאה
כל אדם, לפני שיגש לכלתו – אשתו, בכל פעם ופעם, ובמיוחד בבעילת מצווה – יתקדש ויטהר ויתפלל אל ה' שיזכם לחיות בקדושה ובטהרה, ולהקים דור ישרים מבורך. ויעסוק לפני כן עם אשתו בדברי אהבה, חיבה וריצוי, ומצווה גדולה היא. ויזכור את דברי חז"ל: 'איש ואשה, זכו – שכינה ביניהם'. (הרב מרדכי אליהו, דרכי טהרה, פרק י, מג, עמ' 157)
ז. כמובן שלפני ביאת מצווה צריך זמן רגיעה והפוגה מגודש האירועים והחוויות של יום החתונה. לכן אחרי שהחתן והכלה מגיעים למקום שבו הם ישנים אחרי החתונה, יש צורך בהתרגעות, כדי להגיע לנינוחות שתאפשר את הקשר הגופני באופן הנכון והראוי ביותר.
ח. פעמים רבות הצורך בהפוגה בא דווקא מצד הכלה. העברת הרשמים והחוויות יכולה לשחרר מאוד את בני הזוג בכלל ואת הכלה בפרט. לכן חיוני שבני הזוג ישתפו זה את זו בחוויות, בתחושות, בהרגשות ובזיכרונות מהחתונה, קודם שהם ניגשים לביאת מצווה. חשוב במיוחד שהחתן לא יזרז את הכלה אלא יקשיב בסבלנות, באהבה ובתשומת לב לכל מה שיש לכלתו לספר לו. לאחר שכלתו תסיים לספר לו את חוויותיה, ישאל אותה החתן אם יש לה תחושות או זיכרונות נוספים שהיא רוצה לשתף אותו בהם. אין לגשת לקשר הגופני לפני מיצוי שלב ההכנה לקשר זה, על ידי דיבור, הקשבה ושיתוף רגשי בחוויות.
חיי האישות דורשים חשיפה גופנית, חשיפה נפשית אישיותית, וכן חשיפה דתית. החתן והכלה ניצבים בפני שאלות כמו: כיצד יקבל הצד השני את גופי? כיצד יקבל את העולם הנפשי שלי? מה מותר לי להרגיש או לעשות, וכיצד הצד השני יראה את זה? האם יחשוב שאני "לא דתי" מספיק? האם זה לא פוגע בכבודי? ...
בנוסף, לרוב אין הם בטוחים מה עליהם לעשות והם חוששים שיכשלו בפני השני... לפעמים יש קושי של צד אחד להיפתח, והצד השני מפרש זאת כדחייה והוא נרתע.
תפקיד המדריך הוא להרגיע ולהוריד את סף הלחץ. יש להעמיד בפרורפורציות את הסרבול שבהתנהלות בחיי האישות הראשונים, שהרי אף אחד לא בא עם מידע מוקדם. חיי האישות מתפתחים עם הזמן. הזוג נכנס לנושא כדי ללמוד יחד כיצד בונים את הקשר הגופני, ואין להתבייש מחוסר ידיעה או חוסר הצלחה זמני. להיפך, הם יכולים לשמוח יחד בכך שחיו בקדושה ובצניעות עד היום.
אם מרגישים שבני הזוג לחוצים, כדאי לקבוע שאת ליל הכלולות יפתחו בשיחה משותפת, מה כל אחד מרגיש כלפי החיבור. בדרך כלל זה מוריד את סף הלחץ ואת החשש מציפיות. (הרב רן דוד כלילי, הדריכני באמִתך, ספר הדרכה למדריכי חתנים, עמ' 365)
ט. חשוב להדגיש שביאת מצווה איננה 'הישג' שיש לבצעו באופן מסוים דווקא ורק אליו יש לחתור. מטבע הדברים, יש הדרכות שונות אצל מדריכים שונים, וכמובן, יש הבדלים בין הזוגות עצמם. יש כללים כגון סבלנות וכבוד הדדי, אך אין נוסחה חד משמעית לקיום ביאת מצווה. ביאת מצווה מתחילה בדרך כלל בתהליך גישוש, הכרוך לעתים בביישנות ובמבוכה טבעית, שהיא תעודת כבוד המעידה על מעלתם ואצילותם של בני הזוג, ששמרו את עצמם בקדושה ובטהרה עד לליל הכלולות. ביאת מצווה לא נמדדת רק במבחן התוצאה. נורמלי להצליח לקיים ביאת מצווה כבר בערב הראשון, ונורמלי להצליח לקיימה גם רק לאחר כמה שבועות. עצם הקשר הראשוני הוא המטרה. זרימה טבעית ונכונות לשיתוף פעולה בין בני הזוג עשויות לסייע לבני הזוג להגיע לרגיעה ונינוחות במידת האפשר. חשוב להדגיש זאת כדי למנוע חרדה מיותרת שמא מי מבני הזוג לא 'יבצע כראוי' את תפקידו. דווקא הורדת המתח ונכונות מצד בני הזוג לסלוח לעצמם גם אם לא 'יצליחו' לקיים ביאה מלאה, עשויה לאפשר את הביאה.
י. יש עצות מעשיות שניתן וכדאי לקבל ממדריכי החתנים וממדריכות הכלות, כגון שימוש בשמן סיכה להקלת הביאה, שימוש במגבת ועוד. לא נפרט כאן, מפני שזהו חלק מהדרכת החתנים והכלות בכלל, ויש צורך בהדרכה אישית כוללת לגבי ליל הכלולות ולא רק הדרכה שבכתב.
יא. יש לקיים ביאת מצווה כבר בליל הכלולות, ולא לדחותה. כך נכון מכמה וכמה בחינות. ראשית, מפני שבני הזוג כבר המתינו זמן רב כדי שיהיו מותרים בקרבה גופנית. ועוד, מפני שבקשה להמתנה, בעיקר מצד הכלה, עלולה להתפרש בטעות על ידי החתן כדחייתו. כמו כן, מפני החשש של הוצאת זרע לבטלה; וכן, מפני שאם תראה הכלה דם ביום למחרת, ובני הזוג טרם קיימו ביאת מצווה, יהיו אסורים בייחוד. הסיבה העיקרית היא שזו ביאת מצווה – זו יצירת הקשר העמוק בין בני הזוג, וזה הביטוי האישי והאינטימי בין החתן והכלה לברית הייחודית שכרתו ביניהם. זהו הזמן המתאים ביותר לקיום מצווה זו, למרות העייפות הגדולה וההתרגשות האוחזת בחתן ובכלה. עם זאת, אם בני הזוג מנסים ולא מצליחים לקיים ביאת מצווה בלילה הראשון, הם לא מוכרחים להתעקש ולנסות שוב ושוב אלא מותר להם לדחות את ביאת המצווה ללילות אחרים. מתוך כך, גם אין חובה לנסות בכל לילה, בפרט אם הם מגיעים מאוחר הביתה ומרגישים מאוד עייפים.
יב. למרות כל האמור לעיל, לעתים ייתכנו מצבים שבהם בני הזוג ירגישו מניעה מיוחדת וחוסר אפשרות לקיים ביאת מצווה בלילה הראשון. אם החליטו בני הזוג יחדיו שרצונם לדחות את הביאה, עקב עייפות או התרגשות וכיוצא בזה, עדיף לדחות את הביאה להמשך הלילה. אפשר לעתים לנוח ואפילו לישון מעט, ולקיים את ביאת המצווה לקראת סוף הלילה.
אם החליטו בני הזוג יחד שרצונם לדחות את הביאה ללילה אחר, עקב עייפות או התרגשות וכיוצא בזה, הם יכולים וצריכים לדבר על כך. החלטה כזאת צריכה לבוא מתוך שיתוף מלא בין בני הזוג, כדי למנוע אי נעימות של אחד מבני הזוג שירגיש שהדבר נכפה עליו. אין לגרום מצב שבו לא ברור אם מקיימים או לא מקיימים יחסי אישות, ומתי. מצב כזה עלול לגרום אי נעימות בין בני הזוג, כיוון שיש ציפייה דרוכה לקראת ליל הכלולות.
הזכרנו לעיל שביאת מצווה אינה נמדדת ב'מבחן התוצאה', וחשיבותה היא בעצם יצירת הקשר בין החתן והכלה. טבעי ונורמלי שיצירת קשר כזה בפעם הראשונה היא גישוש הכרוך בביישנות מסוימת ובמבוכה, אך עצם קבלת ההחלטה לקיים את ביאת המצווה בליל הכלולות ולא לדחותה, מסייעת להתגבר על החששות והמבוכה.
יג. ...
יד. נראה שיש להעדיף לקיים ביאת מצווה בבית הזוג ולא בבית מלון. ביאת מצווה היא זיכרון אינטימי מיוחד, חד פעמי, שנחרט בזיכרון הזוגי. חוויה זו מוטב לה שתהיה במקום הפרטי של בני הזוג – בביתם החדש, ולא במלון, שיש בו תחושה של ציבוריות. אפשר ורצוי לקשט את הבית ולטפחו מראש טיפוח מיוחד וחגיגי. אם בני הזוג מקבלים במתנה לילה בבית מלון או בצימר, הם יכולים לשמור מתנה זו להמשך חיי הנישואין, לחופשה קרובה. אם בכל זאת מקיימים ביאת מצווה בבית מלון, יש לבקש מראש חדר עם שתי מיטות.
טו. אם הכלה ראתה דם בתולים או אם הייתה ביאה גמורה – גם ללא דם, בני הזוג נאסרים. אין צורך לפרוש בחיפזון אלא בנחת לאחר סיום הביאה.
טז. לכתחילה יבדקו החתן והכלה את עצמם לאחר ביאת מצווה אם יש עליהם דם. אם מצאו דם – אסורים, אם אין דם וברור להם שלא הייתה ביאה האוסרת, כמפורט להלן – מותרים.
יז. אם החתן והכלה אינם יודעים אם הצליחו לקיים ביאת מצווה, עליהם לשאול רב מורה הוראה. למרות החשיפה המביכה, זו התייעצות שגרתית מקובלת מאוד. פעמים רבות החתן והכלה מתביישים להיחשף גם מפני שהם חושבים שרק הם שואלים. ובכן, זוגות רבים שואלים, ועובדה זו מלמדת על מעלתם הרבה ששמרו עצמם בטהרה ובצניעות עד ליל הכלולות. הרבנים מורי ההוראה מתורגלים בשאלות מעין אלה.
יח. השאלה וההתייעצות חיוניות במיוחד כיוון שלעתים בני זוג אוסרים את עצמם שלא על פי ההלכה, מפני שהם מתביישים לשאול. דווקא בזמן שהקשר הגופני מאוד חשוב להם, צריך לברר את ההלכה, ואם אין סיבה הלכתית אמיתית לאסור אותם, השאלות שישאלו עשויות להעמיד אותם על דעת ההלכה שלעתים יכולה להתיר אותם. כמובן, אם יקבלו תשובה האוסרת אותם, יידעו שהם אסורים בוודאות ולא יתייסרו במחשבות שאולי הם מותרים ואוסרים את עצמם לשווא. בנוסף לכך, אם יאסרו את עצמם לשווא או מחמת הספק, גם בפעם הבאה יאסרו שוב מספק, כי ייתכן שרק בפעם השנייה יצליחו לקיים ביאה.
יט. אם ביאה ראשונה הייתה בהעראה בלבד ללא דם, יש אומרים שנאסרת ויש אומרים שלא נאסרת. למעשה יש להקל בביאה כזאת שלא נאסרים, מפני שעיקר האיסור בביאת מצווה הוא מדרבנן.
חתן וכלה צעירים, חסונים, במלוא כוחם, ואהבה לוהטת ביניהם, ושניהם המתינו באורך רוח לפגישה זו. רק צעד אחד ואהבתם מתממשת, חלומם מתגשם. לפתע פורשים השניים ונסוגים לאחור. הוא, כדרך האבירים, מציג גבורה פרדוקסלית. הוא מביס את עצמו. כל זוהר חיצוני אינו מתלווה לנסיגה זו. אין בה מחווה ראוותנית, שהרי נעדרים ממנה עדים להעריץ ולהלל. הפעולה ההירואית אינה מתרחשת לנוכח המון מתרונן. משוררים לא ישירו על שני צעירים ענווים צנועים אלה. הכל אירע בצנעתו החסויה של ביתם, בדממת הלילה...
משמעת דיאלקטית נעלה זו אינה מוגבלת רק לחיי המין של האדם, אלא נמשכת על כל תחומי הפיתויים והדחפים הטבעיים. חובה על האיש הרעב לחסר נפשו מהנאת האכילה ככל שיגבר פיתויה, חובה על בעל הרכוש לוותר על הנאת הרכישה אם יש בה פסול הלכתי ומוסרי. בקיצור, ההלכה דורשת מהאדם שיהיה לו הכוח לסגת. ואולם, כפי שהובהר לעיל, בעקבות תנועת הנסיגה נקרא האדם להתקדם שנית לקראת הניצחון השלם. (הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק, 'צירוף', דברי הגות והערכה, 246).
כשם שיש תהליך נפשי הגורם לרצון ולמוכנות לחיי אישות מצד הגבר, הבא לידי ביטוי בעיקר בזקפה; כך יש אצל האישה תהליך נפשי הגורם לרצון ולמוכנות לקראת יחסי האישות, הבא לידי ביטוי גם בהתרככות ובהגמשה של הנרתיק ובהפרשות סיכה בתוכו. חלק מתהליך ההכנה הנפשי הזה כרוך כמובן בהבעת חיבה הדדית, ובכל הביטויים הנדרשים מצד איש ואישה לקראת קיום יחסי אישות. יש פער עצום בין הזמן הקצר מאוד הנדרש מגבר לצורך מוכנות כזאת, לבין הזמן הממושך, לעתים עד מאוד, הנדרש מהאישה כדי להגיע למוכנות כזאת. לכן הגבר נדרש לסבלנות רבה, עד אשר רעייתו תהיה מוכנה לקיום יחסי אישות. הדברים נכונים בדרך כלל לגבי כל זוג, ועל אחת כמה וכמה בביאה הראשונה, ובמיוחד כשהכלה בתולה. כאשר לא מתקיים תהליך כזה, עלול להיגרם מצב שבו האישה אינה מוכנה מבחינה נפשית וגופנית ליחסי אישות. כתוצאה מכך עלולה להיגרם לאישה אי נעימות עד כדי טראומה נפשית במצבים קיצוניים של חוסר מוכנות, וכתוצאה מכך – התכווצות, סגירות ויובש בנרתיק. בעקבות אלה עלולים להיגרם גם נזקים גופניים. מכאן עולה חשיבותה של הדרכת חתנים בכלל, ובפרט הדגשת מתינות וסבלנות לקראת ביאת מצווה, ותוך כדי קיום המצווה.