פרייה ורבייה – ייעוד המצווה וטעמה / גבריאל גולדמן ומנחם בורשטיין
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

פרייה ורבייה – ייעוד המצווה וטעמה

מחבר: גבריאל גולדמן ומנחם בורשטיין

בקיצורים ובהשמטות.

תוכן המאמר:
חיי האישות בין בני הזוג
רקע רפואי
הערת ד"ר אנה רובל:
עיכובים ביחסי אישות

פרייה ורבייה – ייעוד המצווה וטעמה

 

וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ. (בראשית א, כח)

וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ. (בראשית ט, א)

משרשי מצווה זו – שיהיה העולם מיושב, שה' ברוך הוא חפץ בישובו, כדכתיב: "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ" (ישעיהו מה, יח). והיא מצווה גדולה שבסיבתה מתקיימות כל המצוות שבעולם, כי לבני האדם ניתנו ולא למלאכי השרת. (ספר החינוך, מצווה א)

 

כוונת הבריאה באדם כדי לפרות ולרבות ... לכך חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות, שכל מי שאינו עוסק בפרייה ורבייה כאילו שופך דמים דכתיב: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם" (בראשית ט, ו) וסמיך ליה: "וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ", וכאילו ממעט הדמות דכתיב: "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ" (שם), וגורם לשכינה שתסתלק מישראל. (טור, אבן העזר, סימן א)

 

קהילת הנישואין אינה מתממשת אלא אם כן היא חובקת שלוש דמויות. ברמה זו משחררים הנישואין את דחף ההולדה ממגמתו החייתית-טבעית, והופכים אותו לכמיהה רוחנית ... לזעקה אנושית מטפיזית של האיש הבודד ושל האשה הבודדת המשתוקקים לאבהות ולאמהות ... הפעילות המינית נגאלת משנוצק לתוכה הרעיון המטפיזי הטמיר - דהיינו שאיפתו של האדם להעניק מאהבתו. על האדם לאהוב לא רק את הממשי, אלא גם את מה שאין בו עדיין ממש, כדי שיהיה זה לממשי ... יתר על כן, האדם עורג לא רק לאהבה שיאהבוהו אחרים אלא גם לאהבה שיוכל להרעיף עליהם. לאהוב היא כנראה חוויה נעלה יותר מאשר להיות נאהב ... האהבה שבין המינים היא ביטוי של רצון אדיר ליצור כדי לאהוב. כדי לתת לא רק לאלה הקיימים סביבך אלא גם לאלה שטרם באו לעולם, ואשר בזמן כלשהו בעתיד יתבעו מבוראם אהבה, דאגה ומסירות. (הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק, אדם וביתו, המעלה לאהוב, עמ' 51-50)

 

למרות גודל חשיבותה של מצוות פרייה ורבייה, ועל אף החיוב על האדם להשתדל לשם כך, חיוב זה הוא כדרך כל הארץ. אין חובת פרייה ורבייה במי שאינו יכול לקיימה בדרך הטבע, ולכן אין חובה רשמית ללדת ילדים באמצעות הזרעה מלאכותית או הפריה חוץ גופית, ויש מי שנראה מדבריו, שאדם שטרם קיים פרייה ורבייה חייב לעשות את כל ההשתדלות האפשרית לצורך קיום מצווה זו, כולל פנייה למכון העוסק בפוריות על פי ההלכה.

 

אף על פי שלדעת רוב הפוסקים אין חובה הלכתית לבצע הזרעה מלאכותית או הפריה חוץ גופית, כפי שנכתב לעיל, כבר הורו גדולי ישראל וגם עודדו והדריכו שיש לבצע טיפולי פוריות כדי להוליד ילדים, מכמה וכמה סיבות שפורטו בכרך הראשון, שם.

 

חיי האישות בין בני הזוג

חיי האישות הם חלק שיש לו משמעות רבה במכלול היחסים בין בני הזוג. ההתייחסות לחיי אישות ארוכה ומפורטת ואפשר לכתוב על כך ספר שלם בפני עצמו. כאן בספר כללנו בקיצור רק מבוא רפואי קצר וכן התייחסות יהודית עקרונית, בהקשר לפוריות ובהדגשתה. לאחר מכן תובא התייחסות לשאלות שכיחות הנשאלות על ידי זוגות רבים. אין בכך תחליף ללימוד מעמיק ושיטתי של מכלול הלכות חיי האישות והיחסים בין בני זוג. התייחסות הלכתית מפורטת מובאת בשלחן ערוך, אורח חיים, סימן רמ, ושם בחלק אבן העזר, סימן כה וסימן עו, בנושאי הכלים שם, ובספרים רבים נוספים העוסקים בנושא.

 

תנו רבנן: האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפירקן, עליו הכתוב אומר: "וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ" (איוב ה, כד). (יבמות סב, ב)

 

חייבות הנשים ליַפות עצמן מפני בעליהן כל השנה, וכוחלות עיניהן ומבסמות פיהן בכל מיני בשמים ... ותהיה חביבה עליו כיום כניסתה לחופה, משום "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ" (ישעיהו מה, יח). (הלכות קצובות דרב יהודאי גאון, אוצר הגאונים, מסכת כתובות, התשובות, עמ' 170)

 

צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתרה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רגזן.

וכן צוו חכמים על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי ויהיה לו עליה מורא ותעשה כל מעשיה על פיו ויהיה בעיניה כמו שר או מלך מהלכת בתאות לבו ומרחקת כל שישנא, וזה הוא דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים הטהורים בזיווגן, ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח. (משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק טו, יט-כ)

 

רקע רפואי

יחסי אישות בין בני זוג הם שילוב מורכב ביותר של גוף ונפש, והם טעונים בדרך כלל בחוויות ובמטענים רגשיים חזקים ביותר. חיי האישות הם חלק חשוב ביותר בזוגיות. טיב יחסי האישות משפיע על כל אחד מבני הזוג, וגם על מערכת הקשרים שבין בני הזוג. בד בבד, מערכת היחסים בין בני הזוג משפיעה על טיב יחסי האישות. חשוב להדגיש שמערכת הציפיות של האיש והאישה מיחסי אישות שונה מאוד. מקובל לחשוב שאצל הגבר הצד הגופני תופס בדרך כלל מקום מרכזי יותר מאשר אצל האישה, שמדגישה יותר את הצד הנפשי והרגשי. המודעות של בני הזוג לעובדה זו חיונית ביותר.

 

יחסי אישות תקינים באים מתוך אהבה וגעגועים, והם חוויה אינטימית וסודית השייכת לבני הזוג בלבד. יחסי אישות תקינים עשויים לגרום הנאה רבה, ביטחון עצמי ופורקן, והם מחזקים את הקשר בין בני הזוג. אך כעוצמת החיוביות העשויה לנבוע מתוך יחסי אישות, וכגודל התשוקה והציפייה מהם, כך עלולות לבוא אכזבות ותסכולים עקב בעיות שונות בחיי האישות לאחד מבני הזוג או לשניהם גם יחד. לפעמים הבעיה נובעת מחוסר ידע או מידע שגוי ממקורות בלתי אמינים, שכתוצאה ממנו יש ציפיות לא ריאליות מצד בני הזוג.

 

חלק מהבעיות ביחסי אישות נגרמות כתוצאה מאינפורמציה שגויה. כך, לדוגמה, חלק מהנשים חושבות שהן מוכרחות תמיד להגיע לשיא ביחסי אישות, ושחוויה מינית ללא שיא היא חסרת משמעות. השקפה כזאת עלולה להלחיץ גברים שמרגישים שהם מוכרחים להצליח בכל פעם להביא את האישה לשיא, ואם האישה לא הגיעה לכך, הם רואים זאת ככישלון שלהם.

 

ככלל אפשר לחלק את מעגל התגובה המינית הפיזית בגבר ובאישה לארבעה חלקים:

שלב א – תשוקה, הכוללת דחף ורצון לקִרבה מינית.

שלב ב' – עוררות, המתבטאת בקישוי אצל הגבר, ובלחות בנרתיק האישה.

שלב ג' – הפורקן המיני, האביונה – אורגזמה (Orgasm).

שלב ד' – הרפיה והפגת המתח המיני.

 

עיקר החוויות המיניות עוברות דרך המוח, רוב החוויה היא במוח, וחלקה פיזיולוגי.

אף על פי שהפורקן המיני הוא חלק מרכזי ביחסי אישות, הרבה נשים לא מגיעות לאורגזמה בכל פעם שמתקיימים יחסי אישות מסיבות שונות, כגון הרגלים מיניים לא יעילים לגירוי האישה עקב חוסר ידע של אחד מבני הזוג או ששניהם גם יחד אינם יודעים מה גורם לאישה הנאה; בושה; חוסר חיבור לגוף; חוסר תשוקה מינית; טרדות ולחצים; מתח; כעס וכדומה. חשוב להדגיש שנשים יכולות להגיע להנאה מינית רבה גם ללא אורגזמה. בנוסף לכך, בשונה מגברים, נשים גם יכולות להגיע ליותר מאורגזמה אחת במפגש אחד של יחסי אישות, בהתאם לגירוי המתאים.

 

הערת ד"ר אנה רובל:

יש להוסיף את הגורם של שביעות רצון מיחסי אישות מלבד הגורם של אורגזמה. אורגזמה היא חלק מהנאה מינית, אך שביעות רצון מיחסי אישות אינה בהכרח חופפת לחלוטין את המושג של אורגזמה. יש שביעות רצון בלי אורגזמה ויש אורגזמה בלי שביעות רצון. שביעות רצון מהנאה מינית היא תוצר של חוויה הדדית שכל אחד מבני הזוג משקיע למען הנאת זולתו.

'גירוי מתאים' – אין הכוונה שיש נוסחה אחת מנצחת שבה תמיד האישה תגיע לגירוי מתאים. צריך תקשורת פתוחה ומקבלת שדרכה יוכל הבעל לקבל מאשתו הכוונה כדי לדעת מה יגרום לה הנאה בפעם הזאת.

 

בדרך כלל הצורך הגברי ליחסי אישות רב יותר מזה של האישה, אך בהחלט יש מצבים שבהם הצורך המיני של האישה רב יותר מזה של הגבר. בכל מצב חשוב שבני הזוג ינסו לגשר על ההבדל בצרכים שלהם.

 

כמובן, הדינמיקה הזוגית משפיעה מאוד. יש לכל זוג את התסריט המיני שלו. לעתים התסריט של האישה שונה משל האיש. לכל זוג עם זוגיות מינית תקינה יש תסריט מיני משותף, שיש בו גם אפשרות לגמישות: מי מזמין את מי; האם ההזמנה ברורה דיה; מהם הקודים שבני הזוג מדברים ביניהם; איך לסרב; ואיך לסרב בלי שייראה כדחייה. תקשורת נכונה יכולה להועיל. לדוגמה, האישה תאמר לבעלה מה גורם לה הנאה.

 

עיכובים ביחסי אישות

מצד האיש עלולים להיות עיכובים בחיי האישות הן מהצד הגופני והן מהצד הפסיכולוגי. כדי לטפל בבעיה צריך להגדיר אותה היטב. קודם כל יש לשלול בעיות גופניות, הורמונליות, עצביות, או בעיות מולדות. הבעיות עלולות לכלול: אין אונות, פליטה מוקדמת עוד לפני החדירה או פליטה מהירה, חוסר פליטה או חוסר הנאה.

 

ברור שבעיות ביחסי אישות עלולות להשפיע לרעה על מערכת היחסים בין הבעל לאישה, כאשר אחד הצדדים אינו יכול להגיע לסיפוק מיני עם בן או בת הזוג, לכן הכרחי לטפל מיד בבעיות אלו. קיימות שיטות טיפול שונות, חלקן על בסיס של פסיכותרפיה ושינוי דפוסי ההתנהגות, וחלקן על בסיס תרופתי.