הפלה מלאכותית

מחבר: גבריאל גולדמן ומנחם בורשטיין

בקיצורים ובהשמטות.

תוכן המאמר:
רקע רפואי
בשליש השני של ההיריון אפשר להשתמש בשיטות הבאות:
סיבוכים וסיכונים בעקבות הפלה מלאכותית
הסיבוכים המאוחרים כוללים בעיקר שני סוגים – בעיות נפשיות ובעיות פוריות.

רקע רפואי

השיטות להפלה מלאכותית – השיטות הטכניות הקיימות כיום לביצוע הפלה נבדלות לפי גיל ההיריון בעת ביצוע ההפלה.

בשליש הראשון אפשר להשתמש בשיטות הבאות:

טיפול תרופתי – תרופה שניתנת דרך הפה ופועלת נגד הקולטנים הרחמיים של ההורמון פרוגסטרון, ובכך מונעת את המשך התפתחות ההיריון. השימוש בישראל בתרופה זו מותר רק לאחר אישור ועדה להפסקת היריון. אפשר להשתמש בתרופה זו רק עד 49 יום מהווסת האחרונה (7 שבועות היריון).

שאיבה או גרידה – שיטות אחרות הן ריקון הרחם על ידי הרחבת צוואר הרחם ושאיבת תוכן הרחם בוואקום, או הרחבת צוואר הרחם וגרידה של תוכן הרחם. בשיטות אלה אפשר להפסיק היריון שהוא עד שנים עשר שבועות. יש המרחיבים את צוואר הרחם וגורמים להפלה בעזרת פתילות שמכילות פרוסטגלנדינים, שגורמים להתכווצויות של הרחם ולפליטת העובר מתוכו. שיטות אלו גורמות כאב, ועל כן מבצעים אותן בהרדמה, מקומית או כללית.

פירוט – לפני הגרידה יש להכין את צוואר הרחם ולהרחיבו במידה שתאפשר הכנסת מכשירים לרחם לשם ריקונו. אפשר להרחיב את צוואר הרחם כך שיתאים לקוטר המכשירים בחדר ניתוח עצמו, בהרדמה כללית, אולם פעולה כזאת, בפרט לקראת גרידה בשבוע מתקדם, עלולה לגרום נזק לצוואר הרחם, ולפגוע בהריונות הבאים, כגון אי ספיקת צוואר הרחם והפלה ספונטנית בשליש השני, לפיכך יש היגיון בהכנת צוואר הרחם בהדרגה, שלא תגרום טראומה.

השיטות להרחבת צוואר הרחם הן תרופתיות או מכניות. התרופה המקובלת היא ממשפחת הפרוסטגלנדינים, כגון ציטוטק (Cytotec), שאפשר ליטול אותה דרך הפה או להחדיר לנרתיק. השיטה המכנית היא החדרה של אצה, הנקראת למינריה, לתעלת צוואר הרחם. הלמינריה סופחת נוזלים ומתנפחת, וכך היא מרחיבה לאט את תעלת הצוואר. הוספה הדרגתית של למינריות מרחיבה בהדרגה את תעלת הצוואר.

בשליש השני של ההיריון אפשר להשתמש בשיטות הבאות:

הרחבה וגרידה – בשבועות 13–16 להיריון עדיין אפשר להשתמש בשיטה זו, אם כי סיבוכיה וסכנותיה גדולים יותר מאשר בשליש הראשון.

בשבועות 16–22 אפשר להשתמש בעירוי תוך רחמי – עירוי נוזלים שונים לתוך שק מי השפיר שגורמים להתכווצויות של הרחם. ההפלה מתחילה תוך 12–24 שעות ומסתיימת כעבור 12–24 שעות נוספות.

שיטה נוספת היא הזרקת פרוסטגלנדינים לתוך שק מי השפיר.

בהפלה מאוחרת משבוע עשרים ושלושה להיריון, כאשר יש חשש שההפלה תסתיים בעצם בלידתו של ולד חי, מקובל כיום להזריק תמיסת כלוריד האשלגן ללבו של העובר, ועל ידי זה להמיתו ברחם אמו, ורק לאחר מכן לבצע את פעולת ההפלה. בכך 'נמנעת' הבעיה המוסרית של התמודדות עם עובר חי בעל מומים קשים לאחר ההפלה.

סיבוכים וסיכונים בעקבות הפלה מלאכותית

מלבד הפגיעה בעובר על ידי ההפלה, יש בהפלה גם סיכונים וחשש לסיבוכים לאם, עד כדי סכנת מוות. הסיבוכים המידיים עלולים לכלול – קרע של הרחם, קרע של צוואר הרחם, דימומים, זיהומים מקומיים וכלליים, תסחיפים ריאתיים, חום, כאבים, הרעלת מים, פרכוסים, הלם ופגיעה באברים תוך בטניים. כמו כן מצטרפים לרשימה זו כל הסיבוכים הקשורים להרדמה. אמנם סיבוכים אלו אינם גדולים יותר מאשר בכל לידה רגילה.

הסיבוכים המאוחרים כוללים בעיקר שני סוגים – בעיות נפשיות ובעיות פוריות.

ביחס לבעיות הנפשיות עולה במחקרים מבוקרים כי כ-10% מהנשים שביצעו הפלה מלאכותית סובלות מבעיות פסיכיאטריות ניכרות בעקבות ההפלה. הבעיות כוללות הפרעות בחיי אישות, נוירוזות קשות, התעוררות בעיות פסיכוטיות חבויות ונטייה להתאבדות. כ-15%–25% מהנשים שביצעו הפלה מלאכותית סובלות מרגשות אשם, חרדה, דיכאון, הרגשת אובדן, כעס, ירידה בהערכה העצמית, סיוטי לילה והזיות. מתוארות הפרעות גם במשפחתה של אישה שעברה הפלה, כגון קושי בהתקשרות רגשית של האם עם הילדים, ועלייה בתסמונת הילד המוכה במשפחות כאלה.

ביחס לבעיות פוריות עקב הפלה מלאכותית, הבעיות העיקריות עלולות לכלול עקרות משנית מוחלטת, דהיינו חוסר אפשרות להרות, הפלות טבעיות חוזרות, הריונות מחוץ לרחם, לידת פגים, לידת תינוקות במשקל נמוך, תמותת תינוקות, סיבוכים אחרים בהריונות הרצויים. סיבוכים אלו הופכים להיות משמעותיים ככל שעולה מספר ההפלות לאותה אישה. ההנחה היא שכ-50% מהנשים העקרות הסובלות מעקרות מכנית, המהווה 40%-30% מסך כל סוגי העקרות אצל נשים, עברו בצעירותן הפלה מלאכותית שגרמה לעקרות זו.

גורמים המגדילים את סיכוני התחלואה והתמותה כוללים הפלה בלתי חוקית, גיל מתקדם של האם, גיל מתקדם של ההיריון, מחלות כרוניות של האם, שיטות הפלה מסוימות, הפלה שהתרחשה בארצות מתפתחות וסיבוכי הרדמה.