מניעת היריון ותכנון המשפחה – עקרונות הלכתיים

מחבר: גבריאל גולדמן ומנחם בורשטיין

בקיצורים ובהשמטות.

תוכן המאמר:
העקרונות בסוגיה מתי מותר למנוע היריון
שימוש באמצעי מניעה במקרים מיוחדים
פְּרוּ וּרְבוּ
משמעות הגבלת הילודה מבחינה רוחנית

בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.  קהלת יא, ו

ולעניין הבנים מצינו באבצן שלֹשים בנות שִלח חוצה ושלֹשים הביא לבניו וכולם מתו בחייו, ובזקנותו הוליד את עובד ונתקיים לו.   רש"י, שם

לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא.  משנה, סנהדרין פרק ד, ה (בבלי, לז, א)

ולדאבוננו הגדול, לאחר החורבן הגדול (השואה), ראינו בעינינו שממשפחות גדולות ועצומות לא נשאר אלא הקטן שבהם, שלעתים היו ההורים מוותרים על לידתו, ומי יהין בעצמו לעשות פעולות ותחבולות נגד היוצר. גם ההורים וגם הרבנים, הצריכין ליתן פסק בענינים כאלו, צריכין להתעמק בתוצאות האלו, מלמנוע היריון, שאפשר מהיריון הלזה יולד גדולות ונצורות, כי מי יעמוד בחקר ד' וקורא הדורות מראש. והרבה פעמים אין המניעה רק לשפר את החיים... ושלא להתחשב עם ההפסד שכרוך בזה, דור ישרים יבורך.

לו חכמה ישכילו זאת, כל חללי דעלמא לא יקחו ההורים בעד פרי בטנם שיש להם כבר, זאת אומרת שכל הון לא ישוה להם, ולמנוע פרי בטנם – על זה עוברים כך בקלות ראש, שמחמת איזו סיבה פעוטה, ובעיקר לשפר לעצמו תנאי החיים בנעימות יתרה, כבר הם עושים עצות ותחבולות לעבור את הדרך של העתידים לילד, ומי יודע כמה גדולים ואנשי מעש נאבדו לסיבה זו, ומעוות שלא יוכל להיתקן. תנאי החיים של אבותינו ואבות אבותינו בטח לא היו משופרים כך בנוגע לדירות ונקיון וההיגיינה, ועוון גדול עושין בזה להיות כפוי טובה לה' יתברך בעד עזרתו לחיות בדירות מרווחים בנקיון והיגיינה, מקום מוכשר לגדל בנים ובנות יותר ממה שהיה לאבותינו. הארכתי קצת בדברים בוטים, יען כי לבי דווי על הפירצה שנתפרצה בחוגים שונים בין שדרי אומתנו לחקות המודה הארורה בצרפת והנלוים להם.   הרב יעקב ברייש, שו"ת חלקת יעקב, אבן העזר, סימן סא

כשבאים לסקור את הנושא של מניעת היריון, יש להתייחס לשני נושאים עיקריים – מתי מותר למנוע היריון; ואם מותר – באלו אמצעים. פרק זה הוא פרק מבוא קצר המתייחס לעקרונות ההלכתיים העוסקים בשאלה מתי מותר למנוע היריון, בתכנון המשפחה, ובשאלות הלכתיות נוספות שמתעוררות כתוצאה משימוש באמצעי המניעה השונים ועקרונות

א. כל היתר למניעת היריון מחייב פסיקה אישית ממורה הוראה מובהק, הן בשאלת עצם מניעת ההיריון ומשכה, והן בהתייחס לאמצעים למניעת ההיריון.

ב. ככלל, היתר למניעת היריון מותנה בהסכמת שני בני הזוג, למעט מקרים חריגים.

העקרונות בסוגיה מתי מותר למנוע היריון

תני רב ביבי קמיה דרב נחמן: שלוש נשים משמשות במוך – קטנה, מעוברת, ומניקה. קטנה – שמא תתעבר ושמא תמות, מעוברת – שמא תעשה עוברה סנדל, מניקה – שמא תגמול בנה וימות. ואיזו היא קטנה? מבת י"א שנה ויום אחד עד י"ב שנה ויום אחד, פחות מכאן ויתר על כן – משמשת כדרכה והולכת, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אחת זו ואחת זו – משמשת כדרכה והולכת, ומן השמים ירחמו, משום שנאמר: "שֹׁמֵר פְּתָאיִם ה' " (תהלים קטז, ו).    יבמות יב, ב

ולמעשה כשמזדמן שאלה כזו אני חוקר ודורש הרבה אם יש להאשה סכנה בזה ורק אם הבעל והאשה הם יראי ה' וצנועים במעשיהם שלא יקילו הם עצמם יותר מהראוי וגם שלא ידעו אחרים ממה שהקלתי להם כדי שלא יבואו אחרים להקל בעצמם שלא כדין. וגם רק על זמן קצר וכשיעבור הזמן אם אומרים שעדיין היא בסכנה להתעבר אני חוקר ודורש עוד הפעם ואני מזהירם עוד הפעם מחומר האיסור ושלא יבואו להקל יותר מהראוי ולא יפרסמו וגם כן רק על זמן קצר וכן בכל פעם אם עדיין הם צריכים לההיתר. ולכן מעטים מאוד הם אלו שהתרתי להם. וכן יש לכל רב מובהק להתנהג בזה. וסתם רבנים ח"ו להם להורות בעניין חמור זה. הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק א, סימן סד.

...והנה בטח פונים אליו בשאלה איך להתנהג כשמאיזה טעם האשה יראה להתעבר, ואף שכמה משו"ת מהאונגרין מחמירים בזה... לא כן הוא דעת כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, שמקל בכמה אופנים, ואפילו בהנחת מוך וכיוצא בזה קודם תשמיש, אם יש הוראה מהרופא בזה.

ומאחר שעיקר העניין בזה הוא בנוגע להישמר מעוון הידוע, הנה אם הנשאל מורה לפרישות, הרי ברובא דרובא, ובעוונותינו הרבים – בדורנו זה אפשר עוד יותר – מביא להוצאת זרע לבטלה ר"ל, היינו היפך הכוונה של המחמירים בזה. ואף שלולא היה כל היתר בדבר – הרי אין ברירה. אבל בהיות שו"ת הנ"ל לנגד עינינו, לפי עניות דעתי אין להחמיר, כשהרופא אומר – בפה מלא דווקא, שזהו סכנה ממש וכו'. ובפרט בדורנו חלוש זה, הנה הפרישות עושה רושם על הניערווין (עצבים) ועל הבריאות בכלל, הן של האיש והן של האשה.

ולכן יש לומר שהמקל בהוראה בזה, למרות חומר העניין מצד עצמו, וכמבואר בנגלה ובחסידות, הרי לא לבד שלא הפסיד להשואל (כיוון שבלאו הכי היה על פי רוב השואל עובר, אלא שבאופן אחר, הגרוע יותר)... אלא שעוד יועיל בבריאות בגשמיות וגם בבריאות ברוחניות...    הרב מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר מליובאוויטש, אגרות קודש, חלק יא, מ, ג'תרנא

שימוש באמצעי מניעה במקרים מיוחדים

* מניעת היריון כשיש סכנה או חשש סכנה לחייה של האישה – זהו המצב הברור ביותר להיתר השימוש באמצעי מניעה. אכן גם בזה נחלקו הפוסקים באשר לאמצעים מסוימים, אם הם מותרים או לא. מצב של סכנה או חשש סכנה יכול להיות בריאותי או נפשי.

* ההלכה מכירה גם בצורך לתת רווח בין הלידות משיקולים שונים.

* ההלכה מבדילה בין מצבים שבהם בני הזוג קיימו כבר פרייה ורבייה או טרם קיימו פרייה ורבייה.

* קל יותר להתיר מניעת היריון כאשר סיכויי האישה להרות נמוכים ממילא, כגון כשהיא מניקה או מבוגרת.

* מניעת היריון ללא כל סיבה, ורק כדי לשמור על נוחיות זמנית, אינה מקובלת מבחינה הלכתית, גם אם אין באמצעי המניעה איסור עצמי.

תכנון המשפחה

פְּרוּ וּרְבוּ

התורה מחייבת כל זוג מישראל לשאוף להרחבת המשפחה ולריבוי הילודה במסגרת החיוב היסודי של פרייה ורבייה, אלא שהדבר צריך להיעשות במסגרת מגבלות הבריאות הגופנית והנפשית של האישה בפרט, ושל בני הזוג בכלל.

משמעות הגבלת הילודה מבחינה רוחנית

לכאורה, אם ריבונו של עולם נותן ברכה גדולה ומזכה את בני הזוג להעמיד צאצאים ולהוסיף חיים לעולם, כיצד ייתכן שבני הזוג יצמצמו ברכה גדולה כזאת על ידי תכנון המשפחה, כדי להקל על עצמם את המאמצים הגדולים שיש בהולדת ילדים ובגידולם?!

דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם וזו משונה מזו ורחוקה ממנו ביותר ... יש שהוא בעל תאוה לא תשבע נפשו מהלוך בתאוה, ויש שהוא בעל לב טהור מאד ולא יתאוה אפילו לדברים מעטים שהגוף צריך להן...

הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם, והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שווה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו ... ודרך זו היא דרך החכמים, כל אדם שדעותיו דעות בינוניות ממוצעות נקרא חכם.

משנה תורה לרמב"ם, הלכות דעות א,א; א,ד

התשובה היא שגם כדי לקבל ברכה צריך כלי קיבול מתאים וכוחות מתאימים לקבלת הברכה, וכמו בכל מציאות מורכבת שיש בחיים – צריך איזון. וכן כשמאמצים תכונה טובה צריך את המידה הראויה. זו גם הסיבה שבגללה ההלכה מאפשרת זאת וחכמים כתבו לה גדרים.

מלבד זאת, הדבר קשור גם למתח התמידי הקיים בין ביטחון לבין השתדלות. עד כמה האדם צריך לפעול בעולם ועד כמה הוא בוטח בה' שיפעל במקומו.