סיבות כלכליות לדחיית היריון
מחבר: גבריאל גולדמן ומנחם בורשטיין
בקיצורים ובהשמטות.
תוכן המאמר:
מניעת היריון לזוג צעיר בגלל עומס לימודי, כלכלי או נפשי
בא זכר בעולם – בא ככרו בידו. נִדה לא, ב
אחד היה אומר תדיר: כבר יש לי בן ובת ויש לי צער שאשתי הייתה מעוברת, כי לא היה עשיר. והיה אומר: איך אפרנס?! אמר לו החכם: קודם שהוולד נולד, הקדוש ברוך הוא הקדים בדדי אשה החלב. לכן אל תדאג. ספר חסידים תקכ.
יח. סיבות כלכליות ובעיות פרנסה אינן מהוות בדרך כלל עילה מוצדקת לשימוש באמצעי מניעה. ויש שהתירו למנוע היריון באמצעים מותרים, כגון גלולות למניעת היריון, עקב קשיים כלכליים אחרי שכבר קיימו פרייה ורבייה.
"עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב, כד). המעיין היטב ימצא כי בפסוק זה עוצבו שלושת מרכיבי הקשר שבין איש ואשה: (א) עזיבת הקהילה הקודמת (אביו ואמו) ויצירת קהילה זוגית חדשה; (ב) חיי אישות, שהם הדביקות בין איש ובין אשתו; (ג) הפיכתם לבשר אחד – לידת ילדים.
הזוגיות, האישות וההורות הם אפוא חטיבה אחת. זו המציאות לכתחילה, ועל כן מתנגדת התורה לכל בידוד מרכיב אחד מבין האחרים. התורה מתנגדת לזוגיות ללא יחסי אישות וללא ילדים, התורה מתנגדת ליחסי אישות מחוץ למערכת הזוגית וליחסי אישות שאינם מובילים ללידת ילדים, והתורה מתנגדת ללידת ילדים מחוץ לזוגיות, ובדרך כלל גם ללידת ילדים מחוץ לקשרי אישות, אלא אם כן מדובר במצבים מיוחדים.
כל זה במישור העקרוני. ברם, הסוגיה שבה אנו דנים היא סוגיה הנוגעת לדחייה זמנית של לידה ראשונה בשל נימוקים שונים: יש המבקשים לדחות בשל רצונם "לבנות את הזוגיות" קודם שיהיו להם ילדים; יש המבקשים להשלים את לימודיהם קודם להרחבת משפחתם; יש המבקשים להגיע לרווחה כלכלית מסוימת קודם שיטלו אחריות על משפחה; יש המבקשים לסיים את השירות הצבאי כדי שהלידה לא תהיה חוויה שאותה תעבור האשה לבדה ותיוותר עם ילד בבית ללא סיוע מבעלה, ועוד ועוד. הצד השווה שבכולם שאין הם מבקשים לפטור את עצמם מבניית הקשרים הראויים ביניהם, כי אם לדחות את ביצועה.
נתיב נוסף להתעוררותה של שאלה זו עולה עוד קודם לנישואין. זוגות צעירים מאוד שנוצר ביניהם קשר, אך הם אינם רואים את עצמם יכולים לשאת במשא גידול הילדים, בוחנים את השאלה מה ראוי יותר בעיני ההלכה – האם להמשיך את הקשר ביניהם ללא מיסודו כדת משה וישראל ובלבד שלא להיכנס למצב שבו הם דוחים את הלידה הראשונה, או שטוב בעיני ה' כי יינשאו האחד לשני וידחו את לידת הילדים.
הרב יובל שרלו, 'דחיית לידה ראשונה בזוג צעיר', צהר כז, כסלו תשס"ז, 84-83
יט. ככלל, אין לדחות היריון ראשון עקב צרכים כלכליים, לימודיים או נפשיים. הן עקב המצווה העצומה של הבאת צאצאים והבאת חיים לעולם, והן עקב המציאות שבה לעתים החשש של בני הזוג מפני הבלתי נודע עלול לקבל ממדים מוגזמים. הולדת ילד וטיפול בו היא משימה גדולה שמצריכה כוחות אדירים, אך היא עצמה מעניקה סיפוק, כוחות ושמחה שמאפשרים את הטיפול בתינוק. זוג צעיר מודע בעיקר לחששות מפני שהוא עדיין מתבונן מבחוץ על התינוק, אך כשיש לאדם ילד משלו, בדרך כלל הוא גם מקבל את הכוחות לטפל בו. נוסף על כך יש את הציווי של ריבונו של עולם על פרייה ורבייה, והתורה מצווה על האדם את מה שהוא מסוגל לעמוד בו באופן מדוד המחושב לפי יכולת האדם, ולא תובעת ממנו דרישות מוגזמות.
כ. אמנם במקרים מיוחדים, כשקיים חשש מעיק שאינו מאפשר קיום מיידי של מצווה חשובה זו, יש שהורו שאפשר לשקול באופן אישי עם רב פוסק את הצדדים השונים של המכלול כולו, ואז הרב יוכל לקבל החלטה ספציפית המותאמת לבני הזוג בתיאום הצדדים ההלכתיים עם נתוני בני הזוג. דחייה כזאת צריכה להיות לזמן קצר וקצוב מראש, ובאמצעים המותרים בלבד.
כא. יש מי שכתב שאם בני הזוג כבר הולידו ילד אחד, למרות שטרם קיימו מצוות פרייה ורבייה, מותר לדחות את ההיריון הבא לזמן קצוב במקרה של קושי גדול.
כב. בני זוג שרוצים להינשא אך אם לא יתירו להם למנוע היריון ידחו את נישואיהם, יש מי שכתב שעדיף שיינשאו מיד וימנעו היריון באמצעים המותרים מאשר ידחו את הנישואים, כיוון שבמצב כזה לא יקיימו מצוות פרייה ורבייה בכל מקרה, וכך לפחות האיש לא יעבור על האיסור להיות ללא אישה. כיוצא בזה, יש מי שהורה שבני זוג לא נשואים שנכשלים בביאות איסור ראוי להם שיינשאו למרות שאז ימנעו היריון. אבל לכתחילה ההוראה הפומבית היא שצריך להתחתן מוקדם וללדת מוקדם. ההיתר למניעה במקרים יוצאי דופן כאלה צריך להיות בצנעה ולא בפרסום.
"לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ" אינו מתבטא רק בזוגיות, אלא בעיקר במשפחתיות הרחבה... בכוונה תיארה התורה את הזוגיות והמשפחתיות כשני צדדים של מטבע אחד... הא בהא תליא: אין זוגיות ללא משפחתיות, ואין משפחתיות ללא זוגיות.
לעומת התיאור האידילי והאידיאלי של התורה, נוצר בעולם הפוסט-מודרני נתק בין השתיים. זוגיות, אומנם בוסרית, מתחילה בגיל צעיר מאוד, בגיל העשרה, והמשפחתיות נדחית לעשור השלישי. לרוב, כשמקימים כבר משפחה, יש מאחורי כל אחד מבני הזוג עבר לא קטן של התנסויות בזוגיות, שהתחלפה במקרים רבים כמה וכמה פעמים. בקרב שליש מהזוגות הנשואים המשפחה מתפרקת, ונוצרת זוגיות חדשה במנותק מהמשפחה הביולוגית. הנתק בין הזוגיות למשפחתיות מגיע לשיא עיוותו בתופעה הפושה והולכת של ילד ללא אב... אם כזאת, שרק טובת עצמה לנגד עיניה, אינה מביאה בחשבון את התוצאה של האנומליה של ילד שאינו יודע מי אביו. כל זה הוא תוצאה של אווירת חוסר האחריות, המאפיינת את החברה הפוסט-מודרנית. המורטוריום, אי נטילת אחריות, שהסתיים פעם בגיל העשרה, נמשך עתה כעשרים שנה נוספות!
עם ישראל אינו יכול ללכת בדרך חתחתים זו. תפיסת החיים שלו היא ערכית... בתקופת הפוריות של האשה, חייבת להיות העדפה מתקנת. בראש סולם הערכים בתקופה זו חייבת לעמוד המשפחה, כי זו מצווה עוברת; אין לה זמן אחר. קצב התפתחותה של הקריירה המקצועית חייב אפוא להתאים את עצמו לקצב התפתחותה של הקריירה המשפחתית.
רוחות המערב, הפולשות לתוך בתינו, מלחיצות את צעירינו. אופנת המורטוריום, המעלה את הגיל של העדר אחריות עד לשנות השלושים, משפיעה גם עליהם. הם קולטים את המסרים המסולפים, שלפיהם אחריות משפחתית היא נטל כביכול, וילדים הם כאילו גורם מפריע לקידום האישי.
המילכוד של צעירנו בלתי נמנע. גם הם שואפים, ובצדק, להישגיות מקצועית. מאידך, הם אינם מרשים לעצמם את חיי ההפקרות המקובלים בעולם – של זוגיות ארעית לא חוקית ולא מחייבת. מוצעת אפוא כעין פשרה: אמנם מתחתנים כדת משה וישראל, אך נדבקים בחיידק ההפרדה בין הזוגיות למשפחתיות. זוגיות – כן, משפחתיות – עדיין לא.
זהו שורש המחלה, ויש לרפאה. כשם שאנו מחנכים צעירים לקיום תורה ומצוות ולחיי אמונה בה' ובתורתו, כך עלינו לראות אתגר חינוכי בשחרור הצעירים מכבלי האווירה הפוסט-מודרנית בתחום זה. הרב יעקב אריאל, 'זוגיות ומשפחתיות', צהר לנישואין, עמ' 219-213.