השפעת הצום על נשים מעוברות: מבוא רפואי
מחבר: גבריאל גולדמן ומנחם בורשטיין
בקיצורים ובהשמטות.
תוכן המאמר:
מעוברת בצומות הקלים
יום הכיפורים
יום הכיפורים – הוראות מעשיות
ברכה על אכילה ושתייה ביום הכיפורים
נטילת תרופות
תשעה באב
במחקרים שבדקו את השפעת הצומות על מעוברות לא נמצאו השפעות שליליות על הוולדות. אמנם במחקרים אחדים הוכח שהצום גורם להשראת לידה, ויש עלייה מובהקת בשיעור הלידות ב-6 עד 24 שעות אחרי תום צום יום הכיפורים, אלא שכל הדיווחים הללו מתייחסים ללידה במועד, ולפיכך אין בזה כדי לגרום נזק ליולדת או לוולד.
א. מעוברות פטורות מהצומות הקלים, צום גדליה, עשרה בטבת, תענית אסתר, שבעה עשר בתמוז. ויש מי שכתב שרק אם הן מצטערות הרבה – לא יתענו. המנהג הוא שאינן מתענות בצומות האלה כלל, ומכל מקום לא יאכלו כדי להתענג במאכל ובמשתה אלא רק כדי קיום הוולד.
ב. יש שכתבו שהגדרת מעוברת לעניין זה לפוטרה מהצום, היא רק אחרי שלושה חודשי היריון שאז הוכר עוברה. מכל מקום, אם האישה סובלת מהקאות, מבחילות, ממיחושי ראש ומחולשה, וקל וחומר בהיריון בסיכון גבוה, היא פטורה מלצום כבר מתחילת ההיריון.
עוברות ומיניקות מתענות ומשלימות ביום הכיפורים. שולחן ערוך, אורח חיים, תריז, א
ג. ככלל, נשים מעוברות מתענות ומשלימות את הצום ביום הכיפורים.
ד. כיוון שבזמננו יש רופאים שנוטים לייעץ לנשים מעוברות שישתו ביום הכיפורים, יש מי שהורה שכל מעוברת, עד תחילת החודש התשיעי, צריכה לשתות לשיעורים. אולם למעשה, כיוון שאין כל הוכחה שאצל אישה מעוברת בריאה, שההיריון שלה תקין, ואין לה סיפור קודם של הפלות עקב הצום, שצום עלול להזיק לה או לגרום להפלה – הרי גם בזמננו נשאר דין תורה, שמעוברת בריאה חייבת לצום ביום הכיפורים, וראה להלן הדרכה מעשית כיצד לנהוג.
ה. למרות האמור לעיל, כיוון שיש מקרים שבהם עלולים להיות סיכונים לאישה ולעובר עקב הצום, יש לוודא מראש עם רופא ועם פוסק הלכה האם מותר לאישה לצום, והאם היא צריכה לאכול או לשתות כדרכה או לשיעורים, כפי שיבואר בהמשך. הגדרת רופא לעניין זה היא כשהוא נותן לכל אישה תשובה אישית לפי מצבה הרפואי, ולא כשהוא מורה לכלל הנשים ההרות שלא לצום.
ו. עיצומו של יום מכפר – גם מי שלא יכול לצום ביום הכיפורים, מחמת חשש לפיקוח נפש, עצם היום מכפר עליו.
ז. שתייה לעומת אכילה – בדרך כלל הצורך בשתייה חיוני יותר מאשר הצורך באכילה. אם לחולה די בשתייה בלבד, אין היתר לאכול. לכן בכל מקרה שמאכילים חולה ביום הכיפורים יש לשקול אם הוא צריך גם לאכול וגם לשתות, או אם די לו בשתייה בלבד.
ח. אכילה ושתייה לשיעורים – כשההוראות הרפואיות לחולה, למעוברת או למניקה הן שחייבים לאכול או לשתות, עדיף, אם אפשר, לאכול ולשתות לשיעורים. הכוונה היא שיאכלו או שישתו פחות מכשיעור, ימתינו מעט, ואז ימשיכו לאכול או לשתות פחות מכשיעור. הרעיון הוא שאיסור אכילה ושתייה הוא בשיעור מסוים. גם כשאוכלים או שותים פחות משיעור כזה – האיסור קיים אך במידה פחותה, ולכן גם אין נענשים עליו. אם חייבים לאכול או לשתות, עדיף לעשות זאת באופן הפחות חמור. המינוח ההלכתי לכך הוא – 'הקל הקל תחילה'.
ט. שיעור אכילה לשיעורים – השיעור הוא פחות מככותבת הגסה, והוא בנפח של כשני שלישי ביצה, דהיינו כ-32 סמ"ק, ויש אומרים 30 סמ"ק. זמן ההמתנה בין אכילת שיעור כזה לאכילת השיעור הבא הוא כדי אכילת 4 ביצים, והוא תשע דקות מסוף האכילה האחת לתחילת האכילה השנייה. כאשר הרופא קובע שעל החולה לאכול כמויות גדולות יותר, מוטב לצמצם את זמן ההמתנה בין סוף אכילת שיעור לתחילת אכילת השיעור הבא לפי הצורך, ועד לשתי דקות, מאשר להגדיל את הכמויות בכל אכילה ולעבור את השיעור.
י. שיעור שתייה לשיעורים – השותה מלֹא לוגמיו ביום הכיפורים חייב, ומשערים בכל אדם לפי מה שהוא, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, ולא מלֹא לוגמיו ממש אלא כדי שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה מלֹא לוגמיו. למעשה יש למדוד את כמות הנוזלים שנכנסת בלחי אחת מלאה, אצל אדם ממוצע השיעור הוא כ-40–45 סמ"ק, ולשתות כמות כזאת כל 9 דקות. אם ההשתהות ארוכה מדי לחולה, אפשר לצמצם את זמן ההמתנה בין שתייה לשתייה לשניות אחדות. מי שמתקשה למדוד שיעורי שתייה וזמנים, יכול למלא כוס ולשתות ממנה לאט לאט בכפית קטנה, כיוון שבאופן כזה הכמויות המצטברות תהיינה פחות מכשיעור. באופנים כאלה אפשר לשתות כמויות גדולות מאוד.
יא. לצום או ללכת לבית הכנסת – מוטב להישאר ביום הכיפורים בבית ולצום, מאשר ללכת לבית הכנסת ולהתעייף ולרעוב יותר, ואז יהיה החולה מוכרח לאכול או לשתות.
חולה אומר 'צריך', ורופא אומר 'אינו צריך', שומעין לחולה.
מאי טעמא?
- "לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ" (משלי יד, י). יומא פג, א
יב. נאמנות החולה – מאכילים את החולה על פי דבריו כשאומר שהוא צריך לאכול או לשתות, אף על פי שאין ניכר לסובבים את החולה שבאמת יש בו סכנה. אין לחשוש שמא החולה לא מדייק בדבריו ושמא באמת אין בו סכנה, כיוון שמחללים שבת ומאכילים חולה ביום הכיפורים גם בספק פיקוח נפש.
יג. נטילת ידיים – חולה שצריך לאכול לחם ביום הכיפורים, ייטול ידיו כדרכו עד פרק היד.
יד. לפני אכילה או שתייה מברכים ברכה ראשונה. כמו כן מברכים ברכה ראשונה אם הסיח דעתו. שנת קבע נחשבת להיסח הדעת, שנת עראי לא נחשבת היסח הדעת.
לכן, אם אדם אוכל או שותה ביום הכיפורים לשיעורים, אם לא הסיח דעתו ולא שינה מקומו, אין לו לברך שוב לפני כל אכילה או לפני כל שתייה.
טו. ברכה אחרונה מברכים בסיום האכילה או השתייה, או אם הסיח דעתו, כגון כשהלך לישון, כפי שהובא בהלכה הקודמת, או כשמתכננים הפסקה ארוכה יותר משבעים ושתיים דקות עד האכילה הבאה.
טז. אם אוכל או שותה ביום הכיפורים לשיעורים, לא יברך ברכה אחרונה מחמת הספק.
יז. מותר ליטול תרופה בערב יום הכיפורים כדי להקל על הצום, אפילו לבריא.
יח. אין חיוב להשתמש ביום הכיפורים בתרופה שאמורה להקל על הצום, כגון בפתילה בפי הטבעת או בזריקה, אפילו אם על ידי כך יוכל לצום או להפחית את כמויות האכילה והשתייה. אבל אם החולה מצטער מאוד בגלל שהוא צריך לאכול ביום הכיפורים, ועל ידי נטילת התרופה לא יצטרך לאכול, וממילא לא יצטער, מותר להשתמש בתרופה, שכיוון שמצטער הרבה אין איסור רפואה.
יט. חולה שיש בו סכנה או חולה שעלול להסתכן אם לא ייקח את התרופות, ואינו יכול לבלוע את התרופות ללא מים – ייקח אותן כרגיל עם מעט מים לפי הצורך.
כ. מותר גם לחולה שאין בו סכנה לבלוע תרופות מרות ביום הכיפורים. אפילו אם האדם כעת בריא, אך אם לא ייקח את התרופה הוא עלול להגיע למצב של חולה שאין בו סכנה, כגון אדם שהסובל מהתקפים של מיגרנה קשה, מותר לו לבלוע תרופה, ללא מים, כדי למנוע את ההתקף.
כא. לחולה שאין בו סכנה אסור לשתות מים, ואפילו פחות מכשיעור, כדי לבלוע את התרופה, אך הוא יכול להוסיף למים דבר מר או להמיס את התרופה במעט מים ואז ייפגם טעמם, וגם הם הופכים להיות חלק מהתרופה.
כב. ברור שעדיף ליטול את התרופה בצורה של פתילה.
כג. ככלל, מעוברת מתענה בתשעה באב.
כד. אם המעוברת חולה, אפילו במחלה שאין בה סכנה, אין לה להתענות בתשעה באב, וכיום מקובל אצל הרבה מורי הוראה להקל למעוברת שלא תתענה בתשעה באב אפילו בגלל חולשה.
כה. תשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום ראשון, נשים מעוברות פטורות מהצום, ויש סוברים שככלל הן חייבות לצום.
כו. מעוברת שצריכה לאכול בתשעה באב שחל ביום ראשון, צריכה להבדיל לפני אכילתה. אם צריכה לאכול מיד בערב – תבדיל בערב, ואם צריכה לאכול בבוקר – תבדיל בבוקר. וטוב תעשה אם לא תבדיל על יין אלא על שאר משקים שמותר להבדיל עליהם או שתיתן לקטן שהגיע לחינוך לשתות את יין ההבדלה. ואם אין משקה אחר להבדיל עליו, ואין קטן, תשתה מן היין כשיעור ולא יותר.
כז. בכל המקרים שהמעוברת פטורה מן הצום, אין היא חייבת לפרוע את התענית לאחר מכן.