נישואים שניים
מחבר: גבריאל גולדמן ומנחם בורשטיין
בקיצורים ובהשמטות.
תוכן המאמר:
שלושה חודשי הבחנה לפני נישואים שניים
מעוברת חברו ומינקת חברו
השתדלות להולדת ילדים בנישואין שניים
טיפול באין אונות לצורך נישואין
לשאת אישה שמתו בעליה
אף על פי שיש לו לאדם כמה בנים - אסור לעמוד בלא אשה, שנאמר: "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ". יבמות סא, ב
לא ישב אדם בלא אשה שמנהג זה גורם לטהרה יתירה. משנה תורה לרמב"ם, סוף הלכות אישות.
או חברותא או מיתותא. תענית כג, א
השלמות הנפשית, הן של האיש והן של האישה, היא על ידי התקשרותם בברית הנישואין. מעבר למצווה, יש בכך יתרון גדול לאדם, לאיש ולאישה, להינשא, גם בנישואים שניים. טבע האדם ומצבו הראוי הוא לחיות כזוג, איש ואשתו.
א. אף על פי שקיים אדם פרייה ורבייה, אסור לו לעמוד בלא אישה, וגם אישה אסורה לעמוד בלא איש.
אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? עסקת בפרייה ורבייה?... שבת לא, א
לא אמר 'קיימת פרייה ורבייה', אלא 'עסקת', דהיינו - להשיא יתום ויתומה. מהרש"א חידושי אגדות, שם
ב. מצווה לשדך. אף שאין זו אחת מתרי"ג מצוות, אך היא כלולה בגמילות חסדים שעושים עם המשודכים. הן בעצם תשומת הלב, החשיבה והאכפתיות, וכמובן, כשהשידוך מצליח, בעיקר ביצירת הקשר בין שני אנשים בודדים ובעזרה של הקמת בית משותף.
ג. כשיש ילדים קטנים חשוב במיוחד לשדך, כיוון שיש בכך צורך מיוחד גם להורה המגדל את ילדיו וגם לילדים עצמם. כמובן שיש צורך בהתאמה בשידוכים כאלה כשיש ילדים, לא רק בין בני הזוג עצמם, אלא גם באפשרות ההתאמה של בני הזוג לגידול הילדים.
ד. כל אישה שנתאלמנה או נתגרשה לא תינשא לאדם אחר עד שתמתין תשעים יום, כדי שייודע אם היא מעוברת או אינה מעוברת, כדי להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של אחרון. וגזירת חכמים היא שגם אישה שאינה ראויה ללדת כגון עקרה, קטנה או זקנה שנתאלמנה או נתגרשה, צריכה להמתין שלושה חודשי הבחנה. הטעם הוא שלא חילקו חכמים בגזרותיהם.
ה. ככלל, אין סומכים על בדיקות רפואיות, שאינה מעוברת או על כך שפירסה נִדה לאחר שנתגרשה או שנתאלמנה כדי לקצר את משך ההמתנה. אך יש מקרים שבהם פוסקים הקלו לסמוך על בדיקות רפואיות, כגון בזוג גרים זקנים, או בגויה הנשואה לישראל בערכאות ורוצה להתגייר ולהינשא לו כהלכה, או אם גם הוא גוי ומתגייר עמה, או גיורת פנויה הרוצה להינשא.
ו. החיוב להמתין תשעים יום לפני נישואין לאדם אחר חל גם אם האישה השתמשה באמצעי מניעה, ואפילו אם האישה עברה כריתת רחם.
ז. מחזיר גרושתו אינו צריך להמתין את ימי ההבחנה.
ח. גזרו חכמים שלא ישא אדם מעוברת חברו ולא ישא מינקת חברו. הטעם הוא מפני סכנת העובר או הוולד, שמא ינזק העובר בשעת תשמיש, ובמניקה שמא יתעכר החלב או ייפסק, והבעל החדש (שאינו אבי הוולד) עלול לא להקפיד לזון ולטפל כראוי בוולד.
ט. הגדרת מינקת לעניין זה - עד שיעברו עשרים וארבעה חודש מאז שילדה, ורק לאחר מכן יכולה להינשא.
אבאר פה שרש טעם הגזירה, ועיקר הדבר לסתום פה הרשעים המפקפקים על גזירת חז"ל. והעניין הוא כי אמת נכון הדבר כי גם חז"ל ידעו כי רובא דרובא די להם בהנקת פחות מכ"ד חדש ואפשר פחות משנה, אך איכא מיעוטא בעולם שצריכים כ"ד חדש וחששו בפקוח נפש למיעוטא וגזרו על כל הנשים שלא ינשאו עד כ"ד חדש משום מיעוטא בפיקוח נפש... שו"ת חתם סופר, חלק ג (אבן העזר, א) סימן לד
י. אם מת בנה של המניקה, מותרת להינשא.
יא. אם גמלה את תינוקה בחיי בעלה או שפסק חלבה בימי בעלה, או שאינה יכולה להניק כלל, מותרת להינשא. ודווקא שגמלתו בחיי בעלה, אבל לא לאחר מיתתו.
אני כותב זה תיכף אחר הדבור בטעלעפאן בדבר האלמנה שבעלה מת במלחמה, אשר יש לה כבר י"ג חדשים אחר מיתת בעלה, והילדה שנולדה לה אחר מיתת בעלה כבר גמלתה בזמן שנוהגות הנשים בזמן הזה, ולא מצד מחשבת לינשא, ואין חסר לה להתינוקת כלום, מחמת שהמלכות שולחת לה בעדה כסף ככל הצורך לה בעדה, מחמת שאביה מת במלחמה, ונזדמן לה עתה אחד מידידי בעלה שרוצה לישאנה ולהשגיח על בניה, שזהו טובה גדולה להבנים, ועד שתינשא לו יעברו עוד שנים או שלשה חדשים שכבר יהיו יותר מט"ו חדשים ממיתת בעלה, ואי אפשר לפניו לחכות יותר זמן, וגם הרבה אינשי יש ממשפחתו שאם ירצה לחכות יותר יעכבוהו מלישאנה, שלפניה הוא הפסד גדול, שלא מצוי מי שירצה ליקח אלמנה עם ילדים. שלכן פשוט שמותרת לינשא לו, ואם אפשר טוב לחכות עד אחר י"ח חדש מלידת בתה. אבל כשלא אפשר יש להתירה תיכף, אף כשעדיין ליכא ט"ו חדש. שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק ד סימן מט
יב. בזמן הזה שרוב התינוקות יונקים פחות מ 24 חודשים, יש מקרים בהם הקלו לאלמנה או לגרושה להינשא לאחר פרקי זמן קצרים יותר, לאחר 18 חודש, 15 חודש או אפילו לאחר 12 חודש. בחלק מהמקרים מסתמכים על האפשרות של האישה להמשיך ולזון את התינוק גם לאחר נישואיה השניים ללא תלות בבעל החדש, או תוך כדי התחייבות של הבעל ליטול על עצמו את האחריות לתזונת התינוק. תזונת התינוקות כיום זמינה וזולה יחסית, גם אם האישה תפסיק להניק. בחלק מהמקרים מדובר באלמנות צעירות, מטופלות בילדים, שהנישואים עבורן הכרחיים מבחינה אישית ומבחינה כלכלית, והמגמה של הפוסקים המקלים היא לנסות ולאפשר להן להינשא מוקדם יותר. יש לציין שלא כל הפוסקים מקלים בכך. ברור שבכל מקרה כזה יש צורך בהתייחסות פרטנית של בית הדין המוסמך לדון בכך.
יג. מעוברת מגוי המבקשת להינשא ליהודי המוכן לשאתה מיד ולזון וולדה כשתלד, יש להתירה להינשא לו מיד לאחר לידתה, אך אין להקל לו לשאתה בטרם תלד.
וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה: וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ: בראשית כה א-ב
תניא, רבי יהושע אומר: נשא אדם אשה בילדותו - ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו - יהיו לו בנים בזקנותו, שנאמר: "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים" (קהלת יא, ו). יבמות סב, ב
אף על פי שקיים אדם מצות פרייה ורבייה הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח, שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם. משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות פרק טו, טז
יד. כשאדם נושא אישה שנית ישתדל לשאת אישה שיכולה ללדת, אף על פי שקיים כבר פרייה ורבייה. אך אם הוא חושש שבנישואיו עם אישה כזאת יתרבו המריבות בין בני המשפחה, מותר לשאת אישה שאינה יכולה ללדת.
טו. נוסף על קיום המצוות של פרייה ורבייה, 'לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ' ו'לָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ', בנישואים שניים יש מקום מיוחד להשתדלות כדי שיהיו לבני הזוג ילדים משותפים, איכות הקשר הזוגי מתעצמת כשיש ילדים משותפים.
טז. גם אם לאחד מבני הזוג יש כבר ילדים, ולשני אין, יש מקום למאמץ ולהשתדלות גם מצד בן הזוג שיש לו כבר ילדים, לסייע ולבצע את הטיפולים המותרים על פי ההלכה, כדי לתת סיכוי ללידה, זאת מעבר למצות פרייה ורבייה, כפי שנכתב גם בהלכה הקודמת.
יח. אין למחות ביד אדם שטרם קיים פרייה ורבייה, אם רצונו לשאת אישה על דעת שיקבל אישור הלכתי לתרומת ביצית.
יט. מותר לאלמן או גרוש שאיבד מיכולתו התפקודית המינית, לקבל טיפול תרופתי או טיפול בזריקות סמוך לפני נישואיו, לצורך תפקוד גברי תקין.
כ. כדי לטפל בנושאים רגישים כאלה על פי ההלכה, יש לפנות ל'יועץ בקדושה', ובמידת הצורך היועץ יפנה לטיפול מקצועי בליווי הלכתי מתאים. במקומות בהם אין 'יועץ בקדושה', ניתן לפנות למטפל מקצועי, אך יש לברר מראש על כל טיפול מוצע, האם הוא עומד במסגרת ההלכה.
נישאת לראשון ומת, לשני ומת - לשלישי לא תנשא. יבמות סד, ב
תמה אני תמיהה גדולה על תלמידי חכמים יקרים עסוקים בתורה תמיד, שיסתפקו עליהם מדרגות האיסורים עד זאת המידה ולא יבדילו בין האסור מן התורה למה שהוא אסור מדבריהם ולמה שהוא מגונה בלבד ואין איסור בו... אלא דעתנו, שזאת המוחזקת מגונה שתנשא לשאר האנשים אבל אין איסור בזה כלל... והלכה למעשה אצלנו בכל ארצות אנדלוס תמיד, שאם ימות לאשה בעל אחר בעל, מספר בעלים, היא לא תימנע מלהנשא, ביחוד כשהיא בשנות הבחרות, בגלל ההפסד שיש לחשוש בזה... ואיך נסכן אנו בבנות ישראל לצאת לתרבות רעה? ותכלית מה שיעשו המהדרים אצלנו היא, שלא לקדש מוחזקת, אלא לומר לה בפרוש אם תמצאי מי שיקדש אותך, הרי אנו לא נחייבו לגרשך... שו"ת הרמב"ם סימן ריח
אשה שנשאת לשני אנשים, ומתו, לא תנשא לשלישי, שכבר הוחזקה להיות אנשיה מתים.
ויש אומרים שדווקא אם מתו מיתת עצמם. אבל אם נהרג אחד מהם או מת בדבר, או נפל ומת וכדומה, אינו כלום. ולכן רבים מקלים בדברים אלו, ואין מוחים בידיהם. שלחן ערוך ורמ"א, אבן העזר, ט, א
כא. מעיקר הדין, אישה שמתו שני בעליה, אסורה להינשא בשלישית. אישה כזאת הוגדרה בפוסקים כ'קטלנית'.
כב. היות וחומרת האיסור לשאת אישה שמתו בעליה שנויה במחלוקת הפוסקים, ובנוסף לכך איסור כזה עלול להביא למכשולות, בפרט אצל נשים צעירות; חיפשו הפוסקים במהלך הדורות צדדים להקל באיסור זה.
כג. למעשה ניתן להקל באיסור זה במקרים הבאים:
1. אם אחד הבעלים נפטר בגיל מבוגר.
2. אם אחד הבעלים נפטר לאחר הרבה שנות נישואין.
3. אם היה לה ילד מאחד הבעלים.
4. כשאחד הבעלים היה חולה עוד לפני הנישואין.
5. כשאחד הבעלים נהרג באסון המוני.
6. כשאחד הבעלים נהרג בתאונה, ולאישה יש יכולת להתפרנס.
7. אם שני הבעלים נפטרו בחוץ לארץ, ורוצה להינשא לשלישי בארץ ישראל.
8. כשהבעלים שנפטרו לא שמרו תורה ומצוות.
במרבית המקרים, הפוסקים העדיפו להקל רק בצירוף של כמה טעמים יחד.
כד. גם לדעות האוסרות לשאת אישה כזאת, איש שהוא משותק או נכה, וזקוק לעזרה, ואינו מוצא אישה לנישואין כי אם קטלנית - מותר לו לכתחילה לשאתה לאישה, ומותר לה להינשא לו.
כה. אישה שסבלה ממחלה מדבקת, ושני בעלים נדבקו ממנה ומתו, וכעת היא בריאה לחלוטין – מותר לה להינשא לאיש אחר, ואין לה דין קטלנית.