הקמת מחלקה כלכלית בבית המשפט המחוזי*

מחבר: ד"ר מיכאל ויגודה

נלקח מאתר המשרדים וברשותם
כ"ב בניסן תשע"ז
18 באפריל 2017

חוות דעת זו נכתבת בעקבות פרסום תזכיר חוק בתי המשפט (תיקון- הקמת מחלקה כלכלית בבית המשפט המחוזי בחיפה), התשע"ז-2017. על פי החוק המוצע, תוקם מחלקה כלכלית בבית המשפט המחוזי בחיפה, בדומה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, "שבה יכהנו שופטים שלהם נתונה המקצועיות והמומחיות הנדרשת להכרעה בתיקים כלכליים מורכבים".

המגמה להקמת בתי משפט כלכליים היא מגמה מבורכת, אשר ניצניה כבר מופיעים בתקופת המשנה, ופותחה במשך הדורות בקהילות שונות, ונדרשת מאוד בימנו בהם העניינים הכלכליים הופכים להיות מורכבים יותר ויותר.

        א.        בתי משפט שונים

כבר במשנה אנו מוצאים 'דייני גזירות'[1]. כותב על כך המאירי[2]:

פירשו בגמרא שכמה בתי דינין היו בירושלם, וכמו שאמרו שלש מאות ותשעים וארבעה בתי דינין היו בירושלם, וכנגדן בתי כנסיות וכנגדן בתי מדרשות וכנגדן בתי סופרים, אלא ששני בתי דינין אלו היו חשובים וקבועים לדון דיני קנסות על דברים שבממון.

בתלמוד אנו מוצאים שהיה מי שבתחום שיפוטו הייחודי ענייני גיטין[3], זאת משום החומרה הרבה שעלולה להיגרם מטעות בעניינים אלו[4].

כמו כן קובע הרמב"ם[5] כי ניתן לסמוך חכם שיורשה להורות רק בדיני ממונות אך לא באיסור והיתר, או לא בדיני קנסות. ולהפך ניתן לסמוך חכם שיורה רק באיסור והיתר ולא בדיני ממונות.

מסתבר ששופטים אלו, שהיו מוסמכים לתחומים שונים, היו דנים בהרכבים נפרדים, וכל אחד מהם היה רוכש מומחיות בתחומו הוא. בדומה לכך, אנו מוצאים בתלמוד כי הלכה כשמואל ורב נחמן בדיני ממונות, משום שהיו יותר מומחים בתחום זה[6].

לדעת 'אברבנל'[7], נוהג זה של חלוקת בתי משפט בהתאם לתחום מומחיות נהג כבר בתקופת המדבר: 

מהם ישפטו בדיני נפשות ומהם בדיני ממונות, ואם באלה קצתם ישפטו בענין הקרקעות, וקצתם במטלטלים, וקצתם בסחורה, וכיוצא מהחלופים האלה. וזה בכל שבט ושבט.

וכך היה נהוג גם בחלק מן הקהילות במשך הדורות, להקים בתי דין בהתאם לתחומי מומחיות שונים[8].

        ב.        שיפוט בענייני מסחר

בקשר לעניינים מסחריים, אנו מוצאים הדגשה יתירה לדרישת מומחיות הדיין. מדבריהם של אחרונים אחדים הסבורים שבנושאים כלכליים אין לדון על פי דין תורה (משום שכל המסחר מבוסס על מנהג הסוחרים), משתמע שהיו הרכבים מיוחדים בהם דנו על פי מנהג הסוחרים, שלא היו מורכבים בהכרח מתלמידי חכמים.

המהרש"ך (הרב שלמה בן אברהם הכהן, יון, המאה הט"ז) דן במקרה בו התובעים רוצים "לעמוד בדין הסוחרים שידונו ביניהם כמנהג ויניציאה", ולעומתם הנתבע מבקש לדון בהתאם לדין תורה במקום התביעה. משיב המהרש"ך[9]:

נאמר שהדבר ידוע דבענייני הקניות והסחורות וכל ענייני משא ומתן שנהגו הסוחרים בעסקיהם, יש לנו ללכת אחרי מנהגיהם, ואפילו בסתם מנהג... אם כן מאחר שראובן נשא ונתן עם שמעון במקום שנהגו שלא יצטרכו בעסקיהם לדון בדין תורה... היעלה על הדעת שהיה עושה עסק עמו על סמך אותו המנהג שבאותו מקום, ואחר כך יצא למקום אחר ויפשוט לו את הרגל ויאמר אין רצוני לדון על פי המנהג מקום המשא ומתן אלא כפי מקום התביעה, אם כן איפא לא שבקת חיי לכל בריה [=אינך מניח חיים לבריות].

מדבריו נראה כי מדובר בהרכב מיוחד שהיה דן בהתאם לדין הסוחרים[10].

וכן משתמע מהרב חיים בנבנישתי (טורקיה, המאה הי"ז)[11]:

אמנם אם הדין הזה אינו תלוי בדין תורה אלא בדין הסוחרים ובמנהגם יש כח ביד החכם המקובל עליהם לגזור שפלוני ופלוני הסוחרים ידונו בדין זה על פי מנהג הסוחרים.

הרב שמחה אסף מביא[12] שהיה מנהג מקובל בפולין לערוך 'בתי דין של ירידים' בעת הירידים, בהם נאספו רבים מן הסוחרים למקום אחד, ומטבע הדברים היו גם תביעות ממוניות בניהם. הרכב אותם בתי דין היה מוסכם בין הקהילות השונות שמהם באו הסוחרים, ובדרך כלל היו יושבים בהם דיינים שהיו באים במיוחד ליריד. יש להניח כי דיינים אלו היו מומחים בתחום זה.

הרב אליעזר פאפו (בולגריה, המאה הי"ט), בעל 'פלא יועץ', סבור שיש לאדם להימנע מלדון רק על פי דין תורה, ועליו לדון גם על פי היושר, ועל כן הוא מציע כדלהלן[13]:

וראוי להעמיד בכל עיר אנשים סוחרים דעתנים, שיעמדו לימין המורה צדק ועל ידם יגמר הדין על פי הפשר ועל פי הישר, וקרוב לדין לפנים משורת הדין.

הוראה דומה ניתן למצוא בדברי הנצי"ב (הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, ליטא, המאה הי"ט)[14], לפיה דיינים לא ידונו בתחום שאינם רגילים בו מחשש לטעות:

ויש לדייני העיר למנוע עצמם מלהורות בענינים שאינם מצוים כל כך, וגם הטעות בזה חס ושלום רב הערך בין להקל בין להחמיר, על כן ראוי להם להציע דבריהם לפני מי שרואים ויודעים שהוא מוחזק בהוראות כאלו, ובזה תצא ההוראה כהלכה בעזר ה'.

הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג[15], רבה הראשי הראשון של מדינת ישראל, הציע להקים שני סוגי בתי משפט: סוג אחד יעסוק ב"דיני ממונות בין אדם לחברו", וסוג שני יעסוק "בנוגע לגנבות וגזלות ושאר יסודות עונשין". ושוב בשל הצורך בהתמקצעות השופטים.

        ג.        סיכום

מן המקובץ עולה כי חלוקה שיפוטית בהתאם לעניינים שונים הייתה מצויה בעבר בקהילות ישראל, הן בעת שבת ישראל בארצו, הן בבבל בתקופה התלמודית, והן בגלויות השונות בעולם (בפרט במקומות בהם היה מסחר מפותח, דוגמת איטליה, טורקיה ופולין).  

עוד עולה כי מוסד זה הלך והתפתח במיוחד בתחום הכלכלי, שככל שהתרחק מן המציאות הכלכלית שבימי התלמוד, והכירו הפוסקים שיש לדון על פי המנהג המקובל בין הסוחרים, נקבעו בתי דין מיוחדים לעניינים מסחריים, או לכל הפחות נעזרו הדיינים המקומיים בסוחרים המבינים בתחום זה.

נראה שמגמה זו ראויה לפיתוח נוסף גם בימנו, בהם חיי המסחר הפכו למורכבים יותר ויותר, ונדרש מן השופט מומחיות רבה בטרם יבוא לדון בעניינים אלו.

הצעת החוק מבקשת להרחיב את מוסד ה'מחלקה הכלכלית' גם לחיפה, ובכך ליצור מערכת שיפוט יעילה ומקצועית בתחום זה. 

לאור זאת, נראה שהצעת החוק תואמת את המשפט העברי.