העברת רב עיר מתפקידו

מחבר: עו"ד אליעזר הללה

נלקח מאתר משרד המשפטים וברשותם
‏כ"א בשבט, תשע"ד
‏22 בינואר, 2014

חוות דעת זו נכתבת כתגובה לתזכיר חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – דין משמעתי לרבני ערים), התשע"ד-2014 (להלן: תזכיר דין משמעתי), ותזכיר חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – ועדת בירור לרבני עיר), התשע"ד-2014 (להלן: תזכיר ועדת בירור).

שני תזכירי החוק שבנדון מבקשים לתקן את חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א-1971, ולעגן בחקיקה ראשית הסדרים שעניינם טיפול ברבני ערים שאינם ממלאים את תפקידם כראוי. תזכיר דין משמעתי מבקש להסדיר דין משמעתי אפקטיבי של רבני ערים, והוא מפרט את ההליכים המשמעתיים נגד רב עיר שעבר עברת משמעת, מפרט מהן עברות משמעת ומהם העונשים שהוא צפוי להם עד כדי המלצה על הפסקת כהונתו. כן מבקש התזכיר להסדיר את השעייתו או העברתו מתפקידו של רב שננקטים נגדו הליכים פליליים. ואילו תזכיר ועדת בירור מבקש להסדיר את המנגנון להעברת רב מתפקידו כאשר זה אינו מתפקד כראוי.

אקדים ואומר, שתזכירי הצעות החוק עולים בקנה אחד עם עמדת המשפט העברי, וכפי שאפרט להלן.

א.        העברת רב מתפקידו

לכאורה, ממקורות המשפט העברי עולה הסתייגות מהעברת רב מתפקידו. יש מן הפוסקים שאף מחמירים וקובעים שגם אם חוזה העסקתו של הרב היה לזמן קצוב, אין להעביר את הרב מתפקידו בתום הזמן, שכן תנאי זה נקבע בחוזה לטובת הרב בלבד, כך שהוא יוכל לעזוב את תפקידו עם תום החוזה[1]. אולם מקורות אלו עניינם בהעברתו מתפקידו ללא סיבה, רק בגלל שבני הקהילה רוצים למנות רב אחר[2].

אכן, במקורות המשפט העברי מוצאים לא אחת שקהילות נדרשו לשאלה האם ניתן להעביר רב מתפקידו בשל התנהגות לא ראויה, אי התאמה לתפקיד או אי יכולת למלא את התפקיד כראוי. כפי שנראה להלן, הפוסקים התירו במקרים אלו להעביר את הרב מתפקידו.

יש לציין, שככל מערכת משפטית אחרת, גם המשפט העברי נזהר מהטלת סטיגמה פלילית[3] על אדם ללא ראיות מוצקות המוכיחות את החשד, וללא הליך נאות. על אחת כמה וכמה נדרשת זהירות יתירה כאשר מדובר בפגיעה בתלמיד חכם[4], ועוד יותר מכך בתלמיד חכם המכהן כרב קהילה[5]. הנימוק שהוזכר לכך הוא האיסור החמור של פגיעה בכבודו של תלמיד חכם, ודומה שאין הכוונה אך ורק לפגיעה בכבודו של אותו תלמיד חכם שעולה נגדו חשד שסרח, אלא לפגיעה במוסד הרבנות, שהוא מוסד בעל חשיבות עליונה במסורת היהודית[6].

עם זאת, הרב נדרש להיות נקי מכל רבב:

אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" (מלאכי ב, ז)? אם דומה הרב למלאך ה' - יבקשו תורה מפיו. ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיו[7].

ולכן, כאשר רב אינו נוהג כשורה ומעשיו הרעים נודעו ברבים, יש בכך משום חילול ה' ואין להימנע מהענשתו. וכך מסופר בתלמוד[8]:

ההוא צורבא מרבנן דהוו סנו שומעניה [=היה תלמיד חכם שיצאו עליו שמועות רעות][9]. אמר רב יהודה: היכי ליעביד [=מה נעשה]? לשמתיה [לנדות אותו] - צריכי ליה רבנן, לא לשמתיה - קא מיתחיל שמא דשמיא [=מתחלל שם שמיים]... שמתיה [=נידהו] רב יהודה.

בהמשך הסוגיה מובאת תקנת אושא, לפיה אין לנדות תלמיד חכם שסרח אבל יש להעבירו מתפקידו[10], והנידוי יהיה רק במקרים קיצוניים:

אמר רב הונא: באושא התקינו: אב בית דין שסרח - אין מנדין אותו, אלא אומר לו: "הִכָּבֵד ושב בביתך". חזר וסרח - מנדין אותו, מפני חילול השם[11].

ובתלמוד[12] מובא מעשה ובו הנשיא רבן גמליאל, שבתפקידו כנשיא שימש גם כראש הישיבה, פגע ברבי יהושע. משום כך, העבירו חכמי ישראל את רבן גמליאל מתפקידו ומינו תחתיו את רבי אלעזר בן עזריה. מעשה זה משמש לרבים מן הפוסקים מקור נורמטיבי להעברת רב מתפקידו אם הוא אינו נוהג כראוי. וכך, למשל, עולה מתוך דבריו של הרד"ך, רבי דוד כהן[13] (איטליה, המאה הט"ז). הרד"ך אוסר לפטר רב ללא סיבה, ובתוך דבריו הוא כותב:

הואיל וגברא רבא [=אדם גדול] הוא ואין בעירו כמותו, וכל שכן שכבר קבלוהו עליהם לרב לימים ושנים, והיה מרביץ תורה ביניהם, וגמירי [=ולמדנו ש]מעלין בקדש ואין מורידין[14], שלא עשה דבר שלא כהוגן עד שנאמר שבשביל זה הורידוהו כעובדא [=כמעשה] דרבן גמליאל.

הרד"ך אינו מפרט מה נחשב כ"דבר שלא כהוגן" המצדיק העברת רב מתפקידו. בעניין זה מצאנו כמה דוגמאות בפוסקים.

המבי"ט, רבי משה מטראני[15] (צפת, המאה הט"ז), נדרש לשאלתם של בני קהילת דמשק שקבלו עליהם רב, ואף נשבעו לו שלא יפטרו אותו, אולם אותו רב "לא התנהג עמהם כהוגן, ושהטיל אימה עליהם שלא לשם שמים, ושהיה משנה את דינם, והיה נותן רשות שילכו לערכאות בלי סבה, ושהשתדל להוציא פסק מהפליל [=השופט?] שלא יוכל יהודי להרים קול על דיין היהודים ולא רצה הפליל [כלומר, השופט לא נעתר לבקשתו], ויש עדות שהלך לפליל לקבול על קצת יהודים שאמר שהיו מצירים לו, וכיוצא בדברים אלו שאין ראוי להעלותם". יש לציין, שלמעט הרשות ללכת לערכאות שלא כדין, שהיא עברה על פי דיני ישראל, שאר מעשיו של הרב אינם עברה, אך אין הם התנהגות נאותה המצופה מרב בישראל. בשל כך מתיר להם המבי"ט לפטר את הרב על אף שבועתם, שכן יש להניח שקבלת הרב בשבועה הייתה על דעת כן שהוא ימלא את תפקידו כדרך שנוהג רב בישראל. ובלשונו:

וגם כי נשבעו שבועה חמורה וקבלו עליהם לדיין ולקצין, גם הוא היה צריך להתנהג עמהם כראוי, כי על הקדמה [=תנאי מכללא] זו קבלו שבועה, שאין הצבור מקבלים עליהם דיין ומנהיג אלא שינהיגם דרך ישרה, וכן כתבו לו בכתב ששלחו לו שיבא אליהם, שעיניהם עליו להגיד להם דרך ישר לא יכשלו בה והיה צדק אזור מתניו כו'.

כך גם התיר רבי חיים בנבנישתי[16] (טורקיה, המאה הי"ז) לפטר רב "יען וביען דבר ה' בָּזָה לעשות חונף, לעוות אדם בריבו ולדבֵּר תועה על איש אמונים זקן ונשוא פנים",  כלומר עילת הפיטורין הייתה שאותו רב הוציא שם רע על אחד מזקני הקהל.

וכך גם רבי חיים דוד חזן[17] (טורקיה-ארץ ישראל, המאה הי"ט) התיר להעביר מתפקידו רב שלא נוהג כשורה:

לא במעל ולא במרד בעטו בהם [ברבנים המכהנים] ורוצים ליקח להם חכם אחר, כי אם שפעלו ועשו עמהם שלא כהוגן... [הרבנים] לא הטו אזן לצעקתם [של בני הקהילה], ונתקשרו עם הכת שכנגדם והיו נותנים להם כח לאוסרם בבית האסורים ולהכותם ולצערם... אין ספק  דודאי ראויה היא תרעומיות אלו להפטר מהם ולסלקם, דעל יותר קל מזה סילקוהו לרבן גמליאל... על שציער לר' יהושע, כל שכן צער גדול כזה בגופם ובנפשם לעם רב מישראל[18].

על אחת כמה וכמה שיש להעביר מתפקידו רב שעובר עברה הנוגעת למילוי תפקידו. כך מבאר הרדב"ז[19], רבי דוד בן זמרא (מצרים, המאות הט"ו-הט"ז) את דעתו של הרמב"ם:

ואף על פי שהרב ז"ל [=הרמב"ם] מהדר אזכותא [=מחזר אחר זכותו] דתלמיד חכם שאין מורידין אדם מגדולתו ומנויו, מכל מקום מודה הוא שאם עבר עבירה בענין מינויו... מעבירין אותו ממנויו שלא לתת מכשול לפניו[20] עד שיתברר שעשה תשובה שלימה, וכן כל כיוצא בזה.

מתוך דברי הרדב"ז, מבקש רבי שלום מרדכי שבדרון מברז'אן[21] (גליציה, המאות הי"ט-הכ') להסיק שיש להעביר מתפקידו רב שאינו מורה הלכה כראוי ובכך מכשיל את קהילתו באיסורים, שכן הוא עובר עברה הנוגעת למילוי תפקידו. וזה לשונו:

לשיטת רדב"ז, בכל רב ממונה בעירו שאין גדול ממנו שם, דינו כראש ישיבה שמעבירים אותו, ובפרט אם סרח בעניני רבנות, כגון שהכשיל רבים בהוראותיו לקלקולא וזלזול באיסורים וכדומה[22]. הרי הדבר מפורש יוצא מפי רבינו הרדב"ז ז"ל דבכי האי גוונא [=בכגון זה] לכוליה עלמא מעבירים אותו[23].

יתירה מכך, גם אם הרב אינו מקפיד במצוות בחייו הפרטיים ניתן להעבירו מתפקידו[24], שכן הוא משמש דוגמה רעה לקהילתו. וכך כותב רבי משה שיק (הונגריה, המאה הי"ט)[25]:

אפילו נימא [=נאמר] דאין מעבירין [רב מתפקידו], נראה דהיינו דווקא במקום שאין לחוש שיבוא מכשול על ידו, אבל האידנא [=עכשיו] דהרב הוא המורה הוראה ואם הוא מזלזל במצות ויש לחוש שיכשלו רבים על ידי מעשיו ועל ידי הוראותיו, בוודאי במקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב[26].

רבי שמואל די מודינה[27] (סלוניקי, המאה הט"ז) מוסיף שניתן להעביר מתפקידו גם רב שאינו מסוגל למלא תפקידו מחמת חולי. יתירה מכך, לדעתו הרב עצמו חייב להתפטר מתפקידו או למצוא לו מי שימלא את התפקיד במקומו במקביל.

רבי בצלאל אשכנזי[28] (מצרים-ארץ ישראל, המאה הט"ז) נשאל אם ניתן להעביר מתפקידו רב שאינו ממלא את תפקידו מחמת חסרון בידיעת התורה. וזה לשון השאלה:

קהל אחד נמנו וגמרו והעמידו ביניהם למרביץ תורה לפלוני אלמוני ועשו לו כתב על זה, וכתוב שם שהעמידוהו לנחותם הדרך הישרה ולהודיעם את חקי האלקים ואת תורותיו, ובאורו יראו אור התורה, ושהוא מלבישם בגד ישועות נפשם, וירביץ תורה ביניהם, יורה יורה ידין וכו', מהיום ועד זמן פלוני... אחר זמן הסכימו כל הקהל כלם יחד לסלקו מעליהם, כי אמרו איש אל אחיו: "איככה אוכל וראינו ברעת נפשנו?! כי אנחנו צמאים לדרוש את דבר ה', והחכם הזה אינו יודע מאומה, ואינו דורש לנו כלל, ואינו יודע דין כלל, וכשרוצה לפעמים לעסוק בדיני גיטין וקדושין ח"ו מרבה ממזרים בישראל, והתורה חוגרת שק עלינו"... וזאת היתה הסבה אשר הסכימו כולם יחד לסלקו מעליהם בלב אחד, שפה אחת ודברים אחדים...

באותו מקרה הקהל נדרו לרב שלא יעבירו אותו מתפקידו, ועם זאת מתיר להם רבי בצלאל אשכנזי להעבירו מתפקידו. וזה לשונו:

ובר מן דין ומן דין או מן סרמיסין וסרמוטין[29] הוא, וכל שכן אם לא הגיע אפילו לגדר זה דלא ידע אפילו צורתא דשמעתא אלא בידיעת בית רבו, דהא ודאי פשיטא דהקהל פטורים ומבורכים אשר עזבו מלחצב להם בארות נשברים אשר לא יכילו המים ובחרו להם מקור מים חיים. ומעיקרא לא חל הנדר והשבועה כלל, דהא [=שהרי] לא העמידוהו אלא לנחותם הדרך הישרה ולהודיעם את חקי האלהים, ושילבישם בגד ישועות נפשם, וירביץ תורה ביניהם, יורה יורה ידין ידין, כאשר כתוב בשטר מינויו. ומי שלא דרך נפשו עז ותושיה, את הישרה יעקש. ואם הבור רֵק, מה ידלו ממנו?...

ומסיים רבי בצלאל אשכנזי, שאף אם מן הדין לא היה מקום לפטר את הרב, מן הראוי היה לעשות זאת כהוראת שעה. ובלשונו:

הילכך מכמה אנפי יצאו הקהל מנוקים בצדק, אין בהם נפתל ועקש. ואדרבה שכרם הרבה מאד להסיר בעל מום מעל המזבח ולהכרית אשרה מאצל המזבח. ואפילו שלא היה הדין כן, היה ראוי להפרידו מפני הוראת שעה להקים דגל התורה. כי מיום אשר קמו חכמים כאלה לישב בראש, תבו חכימיא למיהוי כעמא דארעא [=שבו החכמים להיות כעמי הארץ][30], וחכמתם תסרח, ואמת נעדרת, ונתעוותו הדינין, ונתקלקלו המעשים, ואין נוה בעולם... וכל שכן כי הדין פשוט יותר מביעתא בכותחא שהקהל הם פטורים ומנוקים[31].

ב.         העונשים המוטלים על רב

מן התלמוד עולה, שחז"ל נמנעו מהענשת רב שסרח בעונש פומבי, וזאת כדי לשמור על "כבוד התורה", כלומר למנוע פגיעה במוסד הרבנות. על אחת כמה וכמה, כאשר לאחר ריצוי העונש הרב רשאי להמשיך ולכהן בתפקידו. וכך לשון התלמוד[32]:

אמר ריש לקיש: תלמיד חכם שסרח - אין מנדין אותו בפרהסיא, שנאמר "וכשלת היום, וכשל גם נביא עמך לילה"[33] (הושע ד, ה) - כסהו כלילה.

התלמוד ממשיך ומספר, שמשום כך העדיפו חכמים להעניש תלמיד חכם שסרח בעונש מלקות, ולא בעונש נידוי, שכן עונש מלקות נעשה בצנעה. אולם, אם חטאו של הרב גדול ביותר, מותר לנדותו, אף בפרהסיא. וכך פוסק הרמב"ם[34]:

חכם זקן בחכמה, וכן נשיא או אב בית דין שסרח, אין מנדין אותו בפרהסיא לעולם, אלא אם כן עשה כירבעם בן נבט וחביריו, אבל כשחטא שאר חטאות מלקין אותו בצנעה.

לדעת הרדב"ז, כאשר הרב חטא בפרהסיא מודה הרמב"ם שניתן להענישו בפרהסיא.

דומה, שהעונשים המוצעים בסעיפים 8(ג)(1)-(3) לתזכיר " דין משמעתי לרבני ערים" תואמים את עמדת המשפט העברי. המדובר בעונשים של הערה, התראה ונזיפה[35], שיוטלו מן הסתם כאשר העברה אינה חמורה במיוחד, ואינם ענישה בפרהסיא. בעברות חמורות יותר, ובוודאי בעברות פליליות, יוטלו על הרב עונשים שיוודעו לציבור, כגון המלצה על העברה מתפקידו או אף ענישה פלילית.

ג.         סיכום

מן המקובץ עולה, שניתן ואף ראוי להעביר מתפקידו רב שאינו ממלא את תפקידו כראוי, בין יהיה זה מחמת התנהגות שאינה ראויה, בין יהיה זה מחמת שאינו מסוגל לכך עקב מצבו הבריאותי וכיוצא בזה. כאשר הדחת הרב נעשית עקב התנהגות שאינה ראויה, יש לעשות זאת בזהירות יתירה, תוך הקפדה על ראיות מוצקות, וזאת עקב החשש לפגיעה במוסד הרבנות. בהטלת עונש על הרב, על בית הדין לשקול היטב את העונש, על מנת לא לפגוע במעמדו של הרב בעיני קהילתו (במידה שהוא לא עבר עברה שמצדיקה את העברתו מתפקידו) ובמעמד מוסד הרבנות, ולכן מקום בו מעשיו של הרב לא התפרסמו ברבים, יש להטיל עליו עונש שאינו כרוך בפרסום.

תזכירי הצעת החוק עולים אפוא בקנה אחד עם עמדת המשפט העברי, כפי שציינתי בתחילת דברי, ומן הראוי להזכיר זאת בדברי ההסבר להצעת החוק.

מוצע אפוא להוסיף לדברי ההסבר של הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – דין משמעתי לרבני ערים), התשע"ד-2014, את הפסקה הבאה:

הצעת החוק עולה בקנה אחד עם עמדת המשפט העברי, ולפיה ניתן להעביר מתפקידו רב שהוכח באופן ברור שאינו מתנהג כראוי או רב שהורשע בעברה פלילית, כפי שנקבע בתלמוד (מועד קטן יז ע"א): "אב בית דין שסרח... אומר לו: "הִכָּבֵד ושב בביתך", וכפי שמסופר בתלמוד (ברכות כז ע"ב-כח ע"א) שרבן גמליאל הועבר מתפקידו בשל התנהגות שאינה הולמת.

ולדברי ההסבר להצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – ועדת בירור לרבני עיר), התשע"ד-2014, מוצע להוסיף את הפסקה הבאה:

הצעת החוק עולה בקנה אחד עם עמדת המשפט העברי, ולפיה יש להעביר מתפקידו רב שאינו ממלא את תפקידו (ראו שו"ת רבי בצלאל אשכנזי, סימן כד), ואף אם אי מילוי תפקידו נובע מסיבות בריאותיות וכיוצא בזה (ראו שו"ת מהרשד"ם, יורה דעה, סימן קלב).