בירורי יהדות בעידן המודרני - סקירה הלכתית
מחבר: ד"ר מיכאל ויגודה*
נלקח מאתר משרד המשפטים וברשותם
ד' בסיון תשע"ז
29 במאי 2017
1. הקדמה
הנחיות בירור יהדות, התש"ע-2010, שנקבעו על ידי מועצת הרבנות הראשית לישראל ותוקנו לאחרונה, מעלות שאלות נכבדות בתחום המשפט החוקתי-ציבורי בשל פגיעתן לכאורה בזכויות הפרט ובמעמד האישי של מי שלא בקשו להירשם לנישואין. ההנחיות על תיקוניהן נבחנות בימים אלה במשרד המשפטים, ובמסגרת זו נתבקשתי לסקור את היסודות ההלכתיים של הנושא.
אין ספק שבית הדין מוסמך במסגרת תפקידו לברר את יהדותו של כל הבא להירשם לנישואין. אולם, בירור יהדותו של אדם על ידי בית הדין, מעלה שאלות סמכות שונות בכל הנוגע לקרובי משפחתו העשויים להיות מושפעים מן הבירור. כך לדוגמה: האם ניתן לזמן אדם שלא נרשם לנישואין ולא ביקש לבדוק את יהדותו? האם ניתן לשלול ממנו את יהדותו? ועל סמך אלו ראיות? ועוד. לצורך ליבון שאלות אלה, שומה עלינו תחילה להבין מהן דרישות ההלכה בקשר לבירור יהדות.
2. נאמנות המצהיר על יהדותו
השאלה בה נתמקד להלן היא האם אדם זר, שאינו מוחזק לא כיהודי ולא כנוכרי, נאמן כשהוא מצהיר שהוא יהודי?
אמנם שאלה זו לא נדונה במפורש בתלמוד, אך משני מקורות בתלמוד הסיקו הראשונים שהוא אכן נאמן.
במסכת פסחים התלמוד מספר (בתרגום לעברית):
מעשה בגוי ארמי שהיה עולה לרגל ואוכל מקרבנות הפסח בירושלים. [חזר אותו נכרי לארצו והתפאר כיצד רימה את ישראל], אמר, בתורה נאמר: "זאת חוקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו", וכן נאמר: "וכל ערל לא יאכל בו", ואני הרי אכלתי מהחלק היותר משובח שבו. אמר לו רבי יהודה בן בתירא: האם האכילו אותך מן האליה? אמר לו, לא. [אמר לו] כאשר תעלה לשם אמור להם האכילוני מן האליה. כאשר עלה אמר להם מן האליה תנו לי. אמרו לו, אליה הולכת לגבוה [למזבח], אמרו לו מי אמר לך כך? אמר להם רבי יהודה בן בתירא. אמרו, מה הוא זה שלפנינו? בדקו אחריו ומצאו שנכרי הוא...
מכאן ניתן ללמוד כי לא חשדו במי שמציג את עצמו כיהודי שמא אינו יהודי ושתפו אותו באכילת קרבן פסח בלא בדיקה מה ייחוסו, ורק בקשתו לאכול מן האליה עוררה חשד והסגירה את תרמיתו.
במסכת יבמות, עוסק התלמוד בדין מי שנולד לאב גוי ואם יהודייה:
וכי אתא לקמיה דרבא, א"ל: או גלי, או נסיב בת מינך [=כאשר בא אדם זה (שאביו אינו יהודי) לפני רבא, אמר לו, או תִגְלה (למקום שאין מכירים אותך ותינשא שם) או תישא אישה שהיא כמותך].
גם מכאן ניתן ללמוד כי מי שמציג את עצמו כיהודי כשר, אין בודקים אחריו. שאם לא כן, מה הועיל רבא בעצתו למי שנולד מאב גוי ואם יהודייה לגלות למקום אחר בו אין מכירים אותו, והרי גם שם יבדקו אחריו וימצאו שייחוסו פגום! אלא ברור שאין בודקים אחר מי שמציג את עצמו כיהודי כשר.
ממקורות אלו דייקו בעלי התוספות כי אדם נאמן לומר על עצמו שהוא יהודי, וכך סבורים גם רוב הראשונים. בטעם הדבר הוצעו בראשונים מספר נימוקים: יש המבססים קביעה זו על הכלל בהלכה לפיו בספק "הלך אחר הרוב", והלא "רוב הבאים לפנינו בתורת יהדות - ישראל הם", ולכן ניתן לסמוך על אמירתו של אדם כי הוא יהודי. יש המנמקים הלכה זו משום שאין אדם משקר בדבר שעשוי להתגלות כשקר, והלא גם כאן השקר עשוי להתגלות בין על ידי מי שבא ממקומו של המצהיר על יהדותו ויגלה את תרמיתו, ובין כתוצאה מבדיקת אנשי הקהילה אליה הגיע. ויש שאינם מנמקים הלכה זו, וכנראה שלדעתם הסיבה נעוצה בחזקה שאדם שאינו יהודי אינו מציג עצמו כיהודי.
לעומת דעות אלו, חלק מן הראשונים סבורים שאף שברוב העניינים (כמו קרבן פסח לדוגמה) אדם נאמן לומר שהוא יהודי, הרי שלעניין נישואין, אם אין משפחתו ידועה, אין להשיאו לפני שנבדק שהוא כשר לבוא בקהל. ראשונים אלו מסבירים אחרת כנראה את הגמרא ביבמות, שם רבא ייעץ לאותו בן גוי לגלות למקום שלא מכירים אותו ושם ימצא שידוך. ניתן לפרש שאף שלכתחילה אין לאפשר לאדם להינשא ללא בדיקה, אולי שם תינשא לו אישה בלא בדיקה, ובדיעבד לא יפרידו ביניהם[14].
היו מן האחרונים שפסקו כדעה המחמירה, וכתבו שאין לאפשר נישואין של אדם בטרם תוכח יהדותו על ידי עדות, אך ההלכה המקובלת היא שאדם נאמן לומר שהוא יהודי.
3. הצורך בבירור יהדות במציאות העכשווית
אם הדעה המקובלת היא שאדם נאמן להצהיר על יהדותו, נשאלת השאלה, מהיכן נולד הצורך שרשם הנישואין יערוך "בירור יהדות" לכל אדם הבא להתחתן המצהיר שהוא יהודי? סיבות שונות הועלו לנמק את הצורך בבדיקת יהדותו של כל הבא להינשא:
א. בימינו אפשר להמציא מסמכים המעידים על יהדותו של האדם (כגון צילום מאושר של כתובת אמו, או, לגבי עולי רוסיה, תעודות לידה, ותעודות רשמיות אחרות בהן נרשם הלאום שלו[17]), ומשעה שאפשר לברר את הספק בדבר יהדותו של אדם, אין לסמוך על "רוב" או על "חזקה".
ב. כשיש "ריעותא" (ערעור) על כשרותו של אדם, יש חובה לבדוק את מעמדו. הקול שיצא על כלל העולים מרוסיה, בשל הידיעה שרבים מהם אינם יהודים עקב ריבוי נישואי התערובת שם, כמוהו כ"ערעור", ומכאן הצורך בבדיקה בטרם אישור נישואין.
ג. בעבר לא היה לאדם אינטרס, ואף נחשב הדבר לבזוי, להציג את עצמו כיהודי אם אינו יהודי, ועובדה זו יצרה חזקה בדבר אמיתת הצהרתו. בימינו יש לאדם אינטרס להציג את עצמו כיהודי על מנת לזכות באשרת עלייה, ובהטבות המגיעות לעולה. ואף לזכאי שבות שאינו יהודי יש אינטרס חברתי להיחשב יהודי. שינוי זה יוצר חשש לתרמית ומחייב בירור.
ד. בין העולים יש הטועים לחשוב בתום לב שהם יהודים, שכך זוהו בארץ מוצאם, אף שעל פי ההלכה אינם יהודים.
ה. ליהודים רבים המבררים יהדות על מנת להינשא, ובמיוחד לעולים מחבר העמים לשעבר, אין סממנים או מנהגים של יהודים, וחלקם אף אינם יודעים שום דבר מענייני יהדות. לכן התגלעה מחלוקת האם ניתן להגדירם כ"באים לפנינו בתורת יהדות", שהוא אחד הטעמים המוזכר בראשונים לנאמנות האדם שהוא יהודי, כפי שראינו לעיל.
להלן נפרט את דעות הפוסקים ביחס לכל אחת מן הסיבות שמנינו כנימוקים אפשריים לצורך בבירור יהדות.
א. האם ניתן לסמוך על "רוב" או על "חזקה" במקום שניתן לברר את הספק?
כאמור, לפי רוב הראשונים, אדם נאמן לומר על עצמו שהוא יהודי. לפי רבנו תם, נאמנות זו נובעת מן ההנחה שרוב הבאים לפנינו "בתורת יהדות" הם יהודים. גם ביחס לעולים מרוסיה, רוב מוחלט של הבאים לפנינו ומבקשים הכרה ביהדותם הם יהודים, ואם כן לכאורה כל הבא בפנינו ומצהיר שהוא יהודי, נאמן. אלא שקיימת מחלוקת פוסקים ידועה אם סומכים לכתחילה על "רוב" או על "חזקה" גם כאשר ישנה אפשרות לברר את הספק. לדעת חלק מן הפוסקים, ניתן לסמוך על הרוב לכתחילה גם במקום בו ניתן לברר את הספק, ולדעת חלק אחר מן הפוסקים, מקום בו ניתן לברר ולמצוא ראיות לכאן או לכאן, אין לסמוך על הרוב ויש לערוך בירור, ורק אם בירור זה לא יעלה שום ראיה או מסמך, נוכל לסמוך על הרוב.
באופן דומה נחלקו הפוסקים ביחס ליהדותם של עולי "חבר העמים" לשעבר. דעתו של הרב עובדיה יוסף ז"ל היא כי אף שאפשר לבדוק אין צורך לבדוק. לעומתו, יש הסוברים שלכתחילה, מאחר שאפשר, יש לערוך בדיקה. נדגיש שגם הרב עובדיה יוסף כותב בסוף דבריו: "ומכל מקום אם יש רגלים לדבר שהצהרתם אינה נכונה, צריך לחקור ולדרוש היטב".
למעשה מועצת הרבנות הראשית ובתי הדין אינם סומכים על הדעה שאין צורך לערוך בדיקה, ועורכים בירור על כל המבקש להינשא בטרם יערכו לו חופה כדת משה וישראל.
ב. הצורך לברר בשל "ערעור"
אף שכעיקרון אדם נאמן להצהיר על יהדותו, כאשר יש ערעור על משפחתו, אין להשיאו בלא בדיקה. כיון שרבו נישואי התערובת בקרב יהודי רוסיה בדורות האחרונים, נחלקו הפוסקים ביחס לעולי רוסיה, האם נחשב הדבר כערעור על יהדותה של כל משפחה.
לדעת הרב אלישיב, יש להתייחס לכל משפחה ומשפחה כמי שיצא עליה ערעור, שכן יש חשש שהתערבו בה גוים, ועל כן אין לאשר נישואים אלא לאחר בדיקה. אך מדברי הרב עובדיה יוסף נראה שאין הלכה זו אמורה אלא כאשר יש חשד מוגדר לגבי אותה משפחה. ויש מי שהסתפק בדבר.
ג. חשש אינטרס
חלק מעולי רוסיה אינם יהודים ויש שעלו מסיבות כלכליות. במצב זה, לא ניתן שוב לסמוך על אמירתו של אדם לפיה הוא יהודי, שהרי הוא נוגע בדבר[30].
אולם יש מי שמפקפק בטענה זו, כפי שכותב הרב שלזינגר, אב"ד בירושלים:
ומכל מקום נראה מתוך הדברים דגם אם אין להם ראיות אך ניכרים דברי אמת והאב אומר על בנו שישראל הוא, או הוא אומר על עצמו שישראל הוא, ובודאי אם הוחזק כן בסביבתו ברוסיה וכולם הכירוהו כיהודי, נראה דגם כן נאמן. ובפרט אם הבקשה ליהדות באה עקב רצון לערוך "ברית מילה" או להינשא זה לזו בחופה וקידושין כדמו"י בודאי שאפשר להאמינם, דמי ירצה להכאיב לעצמו בחנם, ומי ירצה את כל הפרוצדורה של חופה וקידושין כשיכול להפטר מזה בנקל. אבל כאשר מבקשים אישורי יהדות לקבלת זכויות של עולה, או אז ברור שאין להסתפק באמירתו בלבד ויש לערוך דרישה וחקירה, וכל שכן כאשר התעודות מעידות שאינם יהודים והוא מתעקש לטעון שיהודי הוא, כי אז פשוט שבמקרים כאלה דרושה חקירה ודרישה ועדויות של גילוי מילתא אבל בלאו הכי נראה להקל[31].
לדידו, בנסיבות של ימינו, אין לשלול את נאמנותו של אדם שהוריו עלו מרוסיה ובא להינשא כדת משה וישראל, רק בשל הטענה שהוא מונע מאינטרסים. עם זאת, יש לבחון כל מקרה לגופו בשל שאר החששות הנסקרים כאן.
ד. חשש טעות
עם התרבות נישואי תערובת ובשל התפיסה הרווחת בעולם, ובייחוד בקרב עולי רוסיה, לפיה הדת נקבעת על פי האב, עולים רבים סבורים בטעות שהם יהודים ומחזיקים עצמם ככאלו, ואינם יודעים שהיהדות נקבעת על פי האם, ועל כן קשה לסמוך על הצהרתם. אולם חשש זה מפני טעות המצהיר, ניתן לסלקו בקלות יחסית על ידי חקירת המצהיר על סמך מה הוא טוען שהוא יהודי ובשאלה מפורשת אם אמו יהודייה.
ה. נאמנות המצהיר על יהדותו כאשר אין לו סממנים יהודיים
כאמור לעיל, הנאמנות של אדם לומר שהוא יהודי, מבוססת על כך ש"רוב שבאים לפנינו בתורת יהדות – ישראל הם". הפוסקים נחלקו בפירוש המילים 'בתורת יהדות'. יש שפירשו שרק יהודים שומרי תורה ומצוות נאמנים לומר שהם יהודים, שכן אם אינם כאלו, אינם באים ב"תורת יהדות"[34]. יש שפירשו שאין צורך בשמירת תורה ומצוות, אך יש צורך שיכירו את שפת היהודים, שאם לא כן, חזקה עליהם שאינם יהודים[35]. ויש שסוברים שהכל תלוי בזמן וגם במקום ממנו בא האדם, ולא הרי מי שבא מקהילה שומרת תורה ומצוות כהרי מי שבא מברית המועצות בה נאסר על קיום מצוות ורוב היהודים התערבו בגויים שלא מרצונם, וגם לגבי יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות נאמרה חזקה זו, ודומה שכך ההכרעה למעשה של רוב פוסקי ההלכה[36].
4. היקף הבירור
לאחר שעמדנו על הצורך בבירור יהדות בנסיבות ימינו, נעבור עתה לדון בשאלת היקף הבירור הנדרש. כפי שנראה היקף זה משתנה מפוסק לפוסק ומהרכב להרכב.
המחמירים סבורים שללא ראיה (מסמכים מהימנים או עדים), גם מי שמצהיר על עצמו שהוא יהודי, לא יוכר כיהודי. זאת משום שהנאמנות של אדם לומר על עצמו שהוא יהודי אינה קיימת כאשר יש "ריעותא" (כלומר, ערעור על מעמדו, כגון שבא ממקום שבו היו נפוצים נישואי תערובת).
המקלים סבורים שגם אם לא נמצאו הוכחות מכריעות, אין זה אומר שהמבקש נחשב "לא יהודי". לדעתם, השיקולים שנסקרו לעיל אינם עולים כדי "ריעותא" ואינם פוסלים לחלוטין הסתמכות על הצהרתו. עם זאת, אי-אפשר להתעלם משיקולים אלה (חשש לרמאות או לטעות), ועל כן נדרש 'דבר מה' שיבסס את נאמנותו ויהווה חיזוק לאמירתו כי הוא יהודי, כגון זיכרונות בדבר מאכלים שהיו רגילים לאכול במשפחתו בזמנים מסוימים בשנה, הליכה לבית כנסת ביום כיפור, וכדומה.
ויש גישת ביניים שאף היא מסכימה שהעדר מסמכים אינו מהווה ראיה שהאדם אינו יהודי, ככל שיש הסבר הגיוני להעדר מסמכים. עם זאת, גישה זו מצריכה צירוף של מספר נתונים על מנת לבסס את הצהרת היהדות, ונראה שהדבר משתנה ממקרה למקרה.
5. השפעת הבירור על קרובי משפחה
על פי הנתונים, פחות מכ-10% מן המבקשים לברר את יהדותם אינם מצליחים לעשות כן. חשוב ביותר להדגיש שאלה מתחלקים לשתי קבוצות נבדלות לגמרי מבחינה מושגית:
1) יש שמתוך הבירור עולה כי האדם שבפנינו וודאי אינו יהודי, כגון שמתגלה שאמו או סבתו מצד אמו אומצה מבין הגויים ללא גיור, או שיש עדים לכך שאינן יהודיות, והמבקש סבר בטעות שהן יהודיות או סבר בטעות שהוא יהודי משום שאביו יהודי.
2) ויש שהמצהיר על יהדותו אינו מצליח להביא מסמכים, ואף אין לו עדים כשרים היכולים להעיד על יהדותו. אך אין גם ראיה הסותרת את יהדותו. ואף אם מברר יהדות מחווה דעתו שאינו יהודי בשל היעדר ראיות, חשוב להבין שאין פירוש הדבר שהוכח פוזיטיבית שהוא גוי.
מובן שמי שלא הצליח להוכיח את יהדותו, לא יירשם לנישואין. אך חשיבות ההבחנה בין שתי הקבוצות היא באיזו מידה פסק הדין משפיע בהכרח על יהדותם של קרובי משפחתו של המבקש מצד האם:
- אם לא הוכח פוזיטיבית שהוא גוי, אין הדבר צריך להשפיע על קרוביו, ובוודאי שאם שכבר נישאו כדת משה וישראל, הרי הם מוחזקים כיהודים, והעובדה שהוא לא הצליח להביא ראיות בדבר יהדותו אינה מוציאה אותם מחזקתם.
- רק אם הוכח פוזיטיבית שהוא גוי, עשוי אכן הדבר להשפיע על קרוביו, אפילו אם כבר נישאו כדת משה וישראל, שהלא מוכח לכאורה שגם הם אינם יהודים ונישאו בטעות או בתרמית, וראוי שהדבר ייבדק על ידי רשם הנישואין. וכמו כן, רק אם הוכח פוזיטיבית שהמבקש להינשא הוא גוי, ניתן לטעון שיש חשיבות שמידע זה יישמר ויהיה זמין לרושמי הנישואין, למקרה שקרוביו יבקשו בעתיד להינשא כדמו"י.
6. סיכום
מן המקובץ עולה שבעיקרון אדם נאמן לומר שהוא יהודי, גם ללא מסמכים המעידים על כך, משום שרוב הבאים לפנינו "בתורת יהדות" יהודים הם, ומשום שחזקה שהוא דובר אמת. אמנם, בימנו, נחלקו הפוסקים אם ניתן להסתפק בהצהרת יהדות, וזאת מכמה סיבות: מאחר שניתן לברר את הספק בדבר יהדותו של המצהיר בראיות ומסמכים, אין להסתפק ברוב או בחזקה; יש ערעורים על חזקת כשרותו (ריבוי נישואי התערובת בארץ מוצאו של המצהיר והעובדה שאינו מחזיק במסורת היהודית); ויש ספקות בנכונות הצהרתו (אולי טעה בתום לב לחשוב שיהדות נקבעת לפי האב, ואולי שיקר בשל אינטרס להיחשב יהודי).
למעשה בתי הדין בודקים את יהדותו של המבקש להירשם לנישואין, עד כמה שידם מגעת ובעזרת "מבררי יהדות", על ידי מסמכים וראיות שונות. אולם, רמת הבירור הנדרשת משתנית מהרכב להרכב. יש המחמירים ואינם מאשרים יהדות בלא המצאת מסמכים מהימנים, ראיות מובהקות או עדות. ויש המקלים ומסתפקים בסממנים שונים על מנת להוכיח יהדות. דומה כי רבים מבתי הדין אינם קובעים מסמרות בדבר, ועל פי רוב ההתרשמות היא ממקרה למקרה.
עמדנו על ההבחנה היסודית בין מי שלא הצליח להוכיח שהוא יהודי ובין מי שהוכח שהוא גוי. רק אם הוכח פוזיטיבית שהמבקש להינשא הוא גוי, עשוי הדבר להשפיע על קרוביו שכבר נישאו כדת משה וישראל, שלכאורה נישאו בטעות או בתרמית. וכמו כן, רק אם הוכח פוזיטיבית שהמבקש להינשא הוא גוי, יש עניין שמידע זה יישמר ויהיה זמין לרושמי הנישואין.
X