מנהג הכפרות

מחבר: יעקב שפירא*

נלקח מאתר משרד המשפטים וברשותם
‏ח' חשון, תשס"ט
‏6 נובמבר, 2008

להלן תגובתי לדבריו של הסנגור המנסה להגן על לקוחו מכת השטן המואשם בהמתת חתולים. העו"ד המלומד טוען כי אין להבדיל בין מעשי לקוחו לבין מנהג הכפרות.

טוען הוא כי "במסגרת מנהג זה מענים את התרנגולות ולבסוף שוחטים אותם והכל מכוח האמונה הדתית".

עוד הוא מציין כי את אותן תרנגולות לא אוכלים (כך שלא חל הסייג בחוק צער בע"ח המסייג המתת חיות לצורכי אכילה וניסויים).

בנוסף טוען הסניגור כי הנאשם עשה את מעשיו מתוך אמונתו בכת השטן, 'אמונה הקוראת להמית חתולים וכמה שיותר'.

אתייחס לטיעוניו השונים של הסנגור.

1. נטען שבמסגרת מנהג הכפרות מענים את התרנגולות. נבהיר כי מנהג הכפרות איננו כולל כל עינוי של בעל החיים. נצטט את המקור הקדום המדווח על מנהג הכפרות והוא מתוך תשובת הגאונים:

וכך צריך: אוחז שליח תרנגול ומניח ידו על ראש התרנגול ונוטלו ומניחו על ראש מתכפר ואומר זה תחת זה וזה חילוף זה, מחוּל[1] על זה ומחזירו עליו [=על ראש המתכפר] פעם אחרת ואומרים: "'יושבי חושך וצלמוות' וכו' 'יוציאם מחושך וצלמוות' וכו' 'אווילים מדרך פשעם' וכו' 'כל אוכל תתעב נפשם' וגו' 'ויצעקו אל ה' בצר להם' וגו' 'ישלח דברו וירפאם יודו לה' חסדו' וגו' 'ויחננו ויאמר פדעהו' וגו' 'נפש תחת נפש'". ועושה כסדר הזה ז' פעמים ואחר כך מניח ידו על ראש מתכפר ואומר היכנס אתה פלוני בן פלוני לחיים ולא תמות ועושה כסדר הזה ג' פעמים ומניח מתכפר ידו על ראש תרנגול תבנית סמיכה וסומך ידו עליו ושוחטו לאלתר..."[2]

כעולה מפירוט מנהג הכפרות אין הוא כולל את עינויו של בעל החיים. מדובר בהרמתו של התרנגול מעל ראש האדם וסיבובו מעליו. המנהג כולל את הנחת היד מעל ראש התרנגול - ככל הנראה לשם הבעה שראש התרנגול יבוא במקום מבקש הכפרה. ההנחיה היא לאחוז את התרנגול ולהרימו מעל ראש מבקש כפרה. אין מדובר בפעולה סדיסטית אלא בפעולה סימבולית אשר נועדה לבטא את אימת הדין ערב יום הכיפורים תוך הבהרה לאדם כי הוא כתרנגול צפוי לסיים את חייו ועליו לתת דין וחשבון על פעולותיו. יצוין כי קטע זה מתאר נוהג הכולל פרקטיקה של סימבולים רבים תוך כדי מנהג הכפרות: הרמת התרנגול, הנחת היד על ראש התרנגול והנחת התרנגול על ראש המתכפר שבע פעמים. יש תיעודים של עריכת מנהג כפרות מצומצם יותר. לדוגמא חכם אשכנזי[3] בן המאה הי"ג-י"ד מתאר את מנהג הכפרות כך:

ובתשובת הגאונים יש שכל אחד צריך לבדו תרנגול ביום הכיפורים לכפרתו. ונהגו העולם לעשות תרנגול לזכר ותרנגולת לנקבה. ולומר קודם שחיטה גבר תחת גבר. תהא תמורתי. תהא חליפתי. תהא תחתי תהא כפרתי. תהא פורש למיתה ואני לחיים. ואומר אותו פסוק שיש באיוב 'אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר'[4]. וזה אינו הֶפסק בשחיטה[5] מפני שצורך שחיטה היא[6].

לפי תיאור זה, מנהג הכפרות כולל אמירת כמה משפטים ופסוקים לפני שחיטתו של התרנגול לצורך אכילה, כפי שיפורט להלן.

2. יצוין כי היו בין חכמי ישראל אשר יצאו כנגד מנהג זה. לטעמם, מנהג זה הוא מ'דרכי האמורי' קרי מושפע מאמונות הזרות לתפיסה היהודית. ככל הנראה, התנגדותם נבעה מחשש שמנהג זה מבטא תפיסה של המרת העונש הצפוי לאדם לתרנגול. לטעמם, האדם עלול ללמוד מכך שאין עליו לפשפש במעשיו ולשנות מדרכו. נזכיר שניים מהמתנגדים למנהג זה אשר הם מגדולי ישראל.

הרשב"א[7] מגדולי חכמי ספרד במאה הי"ג כתב בהקשר למנהג הכפרות את הדברים הבאים:

כי ראית מה שהשבתי אני בעניין הכפרה שעושין לנערים בערבי יום הכפורים ושאסרתי אני.

והבלים הרבה שנראו בעיני כדרכי האמורי ודחקתי על זה הרבה. ובחסד עליון נשמעו דברי ולא נשאר מכל זה ומכיוצא באלו בעירנו מאומה. אף על פי ששמעתי מפי אנשים הגונים מאד מאשכנז היושבים עמנו בבית המדרש שכל רבני ארצם עושין כן ערבי יום הכפורים ושוחטין לכפרה אווזין ותרנגולין. גם שמעתי כי נשאל לרבינו האיי גאון ז"ל ואמר שכן נהגו. ועם כל זה מנעתי המנהג הזה מעירנו[8].

רבי יוסף קארו[9] מגדולי הפוסקים בצפת במאה הט"ז, קבע בחיבורו ההלכתי שקנה לו שביתה ברוב קהילות ישראל כי:

מה שנוהגים לעשות כפרה בערב יום כיפורים לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים, יש למנוע המנהג[10].

3. טענתו הנוספת של הסנגור המלומד היא שהתרנגול הנשחט במנהג הכפרות לא נאכל. טעות היא בידיו. המנהג שהתקבל הוא למסור את התרנגול שנשחט לצרכי עניים לשם השגת כפרה אף בעקבות כך. זאת גם כחלק ממגמת המנהג להשפיע באמצעות עשיית פעולה ממשית על מעשה האדם ותודעתו. וכך מובא בתשובות הגאונים, שהן העדות הקדומה ביותר למנהג זה.

ובערב יום הכיפורים שוחטין תרנגולין כל אחד ואחד שבבית... ומחלקין אותם לעניים וליתומים ואומר יהא כופר זה שלנו ויהיה עלינו כפרה[11].

נזכיר כי היו בין חכמי ישראל מי שסברו שנתינת תרנגולי הכפרות לעניים יש בה משום ביזויים ופגיעה בכבודם ולפיכך הם הורו כי יש לתת לעניים את השווי הממוני של התרנגול הנשחט ואת התרנגול עצמו יאכל בעליו. כך הנחה המהרי"ל[12]:

יש מקומות שנוהגין שפודין הכפרות ונותנין המעות לעניים ויפה אותו המנהג שאינו ביוש כל כך לעני כמו אם נותן לו התרנגול שלוקח לכפרה.[13]

4. לבסוף אעיר כי מקוממת היא טענתו האחרונה של הסנגור "כחלק מאמונתו של הנאשם בכת השטן הוא עשה זאת כי אמונתו קוראת להמית חתולים וכמה שיותר" וזאת תוך השוואת המתה זו למנהג הכפרות. בכל הכבוד, יש להבדיל בין אדם הפועל מתוך תפיסה שיש להמית בעלי חיים 'כמה שיותר' לבין מי שאחת לשנה שוחט בעל חיים אחד לשם האכלת עניים ולשם השרשת תודעת ההכנעה וההכרה באל.

דומה כי הסנגור השווה כאן מין לשאינו מינו עד כדי ניסיון להשוות טמא לטהור.

הערות: