השתתפותו במכרז חדש של מי שהטה מכרז קודם

מחבר: עו"ד יעקב שפירא, ד"ר מיכאל ויגודה

נלקח מאתר משרד המשפטים וברשותם
‏ט"ו שבט, תשס"ט
‏ט"ו שבט, תשס"ט

    1. מבוא

חברת אירוס הגלבוע זכתה במכרז מר/3/2006 בשטח באזור התעשייה מעוין שורק בראשון לציון. זכייתה בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"מ 1491/06, השופטת נורית אחיטוב).  השאלה המשפטית העומדת לדיון היא, באילו תנאים, אם בכלל, רשאית חברת אירוס הגלבוע להשתתף במכרז חדש על אתו השטח עליו הוקם בינתיים על ידה מבנה מסחרי המתאים לצרכיה.

להלן נציג בקצרה את העובדות אשר קבע בית המשפט בעניין:

ביום 7.9.2005 - מספר חודשים טרם לפרסום המכרז - נערכה פגישה בין נציגי עיריית ראשון לציון לנציגי חברת אירוס הגלבוע בע"מ אשר פעלה בשם "איקאה ישראל". בין הנוכחים באותה פגישה היו: ראש העירייה (המשמש גם יו"ר הוועדה המקומית), מנכ"ל החברה הכלכלית ויושב ראש איקאה ישראל. מאוחר לפגישה זו פעלו גורמי עיריית ראשון לציון למימוש התחייבויותיהם לחברת איקאה: הם פעלו לקביעת סיווג ארנונה מוזל לבתי עסק בעלי שטח גדול -במיוחד עבור איקאה ישראל; כמו כן, הם פעלו לשינוי ייעוד המקרקעין במתחם, מתעשייה לשימוש מסחרי.

בחודש ינואר 2006 פרסם המינהל - בשיתוף עם עיריית ראשון לציון - את המכרזים בהם הוצעו לחכירה מגרשים לתעשייה באזור התעשייה מעוין שורק בראשון לציון. ביום 22.2.2006 זכתה איקאה ישראל - שהציעה את הסכום הגבוה ביותר - במכרז מר/3/2006.

השופטת אחיטוב פסקה כי –

הצעת איקאה ישראל כמשתתפת במכרז גובשה לאחר קבלת התחייבויות שניתנו לה על ידי המשיבים ראשון לציון. התחייבויות אלה גילמו תנאים כלכליים מיטביים שלא היו בנחלתם ובידיעתם של מתמודדים אחרים באותו מכרז. בתנאים אלו הופר עקרון העל של תחרות הוגנת בתנאי שוויון.

בפעולתם זו נהגו הן המשיבים ראשון לציון והן איקאה ישראל בניגוד לשלטון החוק.

פגיעתם מדעת של משיבים אלה באבן היסוד של דיני המכרזים - עקרון השוויון - מלמדת על כך שנטלו על עצמם את הסיכון כי זכיית איקאה ישראל במכרז תבוטל.

זאת היא גם הסיבה לפיה יש לדחות את הטענות בדבר החלת תורת "הבטלות היחסית". לאחר שהתגלתה ההפליה האסורה לא ניתן להשאיר את זכייתה של איקאה ישראל במכרז על כנה, ובכך להנציח את הפגיעה הקשה בשוויון ובטוהר ההליך המינהלי והציבורי. בכגון אלה, לא יישמעו גם טענות בעניין שיקולי תקציב ו/או התחייבויות כספיות כטעמים לאי-הענקת הסעד הראוי.

...

זכיית איקאה ישראל במכרז מר/3/2006 - מתבטלת.

המינהל יפעל לפי שיקול דעתו ולפי הדין בעניין קביעת הזוכה במכרז מר/3/2006.

איקאה הקימה בשטח מבנה בשטח של למעלה מ- 30,000 מ"ר בנוי על שטחי מדף ושירות בהיקף של עשרות אלפי מטרים נוספים. יצוין כי המבנה נבנה כמבנה מסחרי בעוד שלפי הליכי התכנון המקום מיועד לתעשייה בלבד. דבר זה נעשה באמצעות קבלת היתר לשימוש חורג מאת הוועדה המקומית.

בקשת המדינה לצו הפסקת עבודות נדחה על ידי בית משפט השלום (תק-של, 2006 (4), 18786). ערר אשר הוגש לוועדה המחוזית במשרד הפנים כנגד החלטתה של הועדה המקומית להתיר שימוש מסחרי חורג למתחם ראשון לציון נדחה אף הוא.

על החלטתה של ועדת הערר המחוזית הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"מ 1254/07, השופטת נורית אחיטוב). בית המשפט פסק כי בהחלטת וועדת הערר נפלו פגמים בדרך קבלתה, השימוש החורג סוטה מהמקובל בהלכה הפסוקה והמחייבת וכן מהווה "סטייה ניכרת" מהתוכנית הקיימת. משכך, נפסק שההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצונית ולפיכך היא בטלה.

נמסר לנו מטעמכם כי הוועדה המקומית פועלת לשינוי ייעוד המתחם לשימוש מסחרי.

המדינה מבקשת לשווק את הקרקע למכרז עם המבנה שאיקאה הקימה עליו. על הזוכה (אלא אם תזכה במכרז חברת איקאה – ועל כך להלן) יהיה לשלם סכום של 293,600,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין המבנה. העתירה שבנדון הוגשה כנגד החלטה זו ובמוקדה הטענה כי על המדינה לשווק את הקרקע למכרז ריקה מכל מבנה כפי מצבה של הקרקע בעת המכרז הראשון.

האם יש בידי מקורות המשפט העברי לסייע בסוגיה זו.

בדרך הילוכנו נבחן ראשית את התייחסות המשפט העברי אשר לדרישת סילוקו של המבנה שהוקם במתחם על ידי איקאה. לאחר מכן נבחן האם בידי המדינה להוציא את הקרקע למכרז כשעליה המבנה והאם יש לאפשר לחברת איקאה להגיש הצעות למכרז החדש ובאילו תנאים.

   2.   שאלת סילוק המבנה שהוקם על ידי איקאה לפי המשפט העברי

 שאלת סילוק המבנה שהקימה חברת איקאה קשורה לסוגיה מורכבת במשפט העברי הידועה כדין: "היורד לשדה חברו ונטעה [או בנאה]"[1]. בסוגיה זו מבחין המשפט העברי[2] בין מי שהקים מחוברים במקרקעי הזולת ברשות (כגון, שרכש את המקרקעין והקים עליהם את המחוברים בתום לב ולאחר מכן בוטלה העסקה למפרע) לבין מי שהקימם שלא ברשות (כגון, שגזל את הקרקע ובנה עליה את המחוברים). לגבי הראשון נפסק שלא זו בלבד שבעל המקרקעין אינו יכול לדרוש את סילוק המחוברים, שהרי הוקמו ברשות, אלא עליו לשלם למקים כאילו הזמין אצלו את הקמת המחוברים[3]. לא כן לגבי האחרון, מאחר שבנה שלא ברשות רשאי בעל הקרקע לדרוש ממנו לסלק את המחוברים - "טול עציך ואבניך"[4]. זו לשונו של הרשב"א[5] בעניין:

היורד לתוך שדה חבירו ונטעה שלא ברשות או לתוך חורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשות, כבר ראיתי דעת מקצת הגאונים ז"ל וכן דעת הרב אלפסי ז"ל בהלכות: שאם רצה בעל השדה ובעל הבית לומר: 'טול עציך ואבניך', שיהיו שומעין לו. כדרך ששומעין לנוטע ולבונה לומר: עצי ואבני אני נוטל. ולזה דעתי נוטה... שלא יהא כל אחד מכריח לחבירו לנטוע ולבנות[6].

הרציונל אפוא הוא שאין בידי הזולת לכפות על בעלי המקרקעין את אופן שימושם – "שאם לא כן, נמצא אדם כופה לעשות שדה וגינה, חצר ובתים"[7].

אמנם בעלי דעה זו מסייגים את בררת הסילוק של בעל המקרקעין, אף כאשר הבנייה הייתה שלא ברשות, אם בית הדין משתכנע שהבעלים עצמם היו יוזמים הקמת מבנה כפי שנבנה[8]. יושם אל לב כי זהו מבחן סובייקטיבי בנוגע לאומד דעתו של בעל המקרקעין.

יצוין כי הבחנה בסיסית זו, בין הבונה במקרקעי הזולת ברשות לבין מי שעושה כן שלא ברשות, קיימת אף בחוק הישראלי. חוק המקרקעין, התשכ"ט-1979 קובע בסעיף 21 כי בעל מקרקעין רשאי לדרוש ממי שהקים בהם מבנה מבלי שהיה זכאי לכך על פי דין או לפי הסכם, לסלקם.

לעומת העמדה הנזכרת שאין בידי הזולת לכפות על בעלי הקרקע את אופן השימוש בהם, ישנם במקורות המשפט העברי גם קולות אחרים בעניין. יש הסוברים כי אין בידי בעל שדה המיועדת לנטיעה (='העשויה ליטע') לדרוש מהנוטע כי יעקור את נטיעותיו, אף שנְטָעַן שלא ברשות. אמנם, הנוטע יקבל רק את דמי הוצאתיו או את שווים של הנטיעות - לפי המחיר הנמוך בהם.

כך סובר הרמב"ן אשר כתב:

והכי נמי מסתברא [=וכך גם מסתבר] דבשדה העשויה ליטע אם אמר [בעל השדה] 'טול  עציך' אין שומעין דכמאן דגדרה ומנטר לה הוא ועדיף מיניה [=שדינו כמו שגידר ושמר את השדה ואף למעלה מכך] (היינו מאחר שהשדה מיועדת לנטיעה נחשב בעל השדה כמי שמעוניין בנטיעה, אף שנעשתה בלא רשותו)[9].

וכך פסק לכאורה גם הרמב"ם בנוגע להקמת מבנה במקום המיועד לבנייה:

החצרות הרי הן ראויות לבניין ולהוסיף בהן בתים ועליות, לפיכך הורו הגאונים שהבונה בחצר חבירו שלא מדעתו הרי זה כנוטע שדה העשויה ליטע ושמין לו כמה אדם רוצה ליתן בבנין זה לבנותו, והוא שיבנה בנין המועיל הראוי לאותה חצר כמנהג אותו מקום[10].

יש ליתן את הדעת כי בניגוד לעמדה שנזכרה בסעיף הקודם אשר סייגה את זכותו של בעל המקרקעין לדרוש את סילוק המחוברים למקרה בו בית הדין השתכנע שהבעלים היה בונה מחוברים כמותם, דעה זו קובעת מבחן אובייקטיבי. לא בוחנים את מגמתו הסובייקטיבית של בעל המקרקעין אלא בוחנים את השימוש הסביר והמקובל של הקרקע המדוברת. אם המבנה מועיל וראוי לאותה חצר אין זכות לדרוש מן המקים את סילוקו.

ככל הנראה, עמדה זו נובעת מתפיסה שכאשר אדם בונה ברשותו של האחר מבנה המועיל ומתאים לחצרו[11], בעל החצר זוכה בבעלות על המבנה ולפיכך אין בידו לתבוע מהבונה לסלקו[12]. יתכן שביסוד עמדה זו המעניקה לבעלי הקרקע בעלות על מבנה המתאים וראוי לשימוש המקום, עומדת התפיסה כי אין זה ראוי ונכון להשחית עצים ומבנים המתאימים למקומם.

בעל "נתיבות המשפט"[13] מגביל את זכותו של בעל המקרקעין לתבוע את סילוקם של המחוברים למקרים שמקימם יכול ליטול את חומרי הגלם של המחוברים בעין, בלי לקלקלם בשעת הסרתם. דומה כי עמדתו נובעת ממגמה למנוע את השחתתם של חומרי הגלם, הגם שנבנו שלא כדין.

נמצא, שאף אם רואים את איקאה כמי שהקימה את המבנה הנדון שלא ברשות, הרי שלפי עמדות אלה יכולה המדינה לטעון כנגד העתירה שאין בידה לדרוש מאיקאה לסלק את המבנה שבנתה, וזאת: א) משום שהפוטנציאל התכנוני של הקרקע הוא לשימוש מסחרי והמבנה שהוקם מתאים לשימוש עתידי זה של הקרקע; ב) אין לדרוש סילוק כאשר הוא כרוך באבדן חומרי הגלם של המקים[14].

מעבר לעמדה אחרונה זו שלא מוסכמת כאמור על הכל, במקרה דנן, איקאה זכתה במכרז ובהתאם לכך היא החלה לבנות במקרקעין. כך שלכאורה יש לראותה כבונה במקרקעין ברשות. ביטול הזכייה במכרז יכול להידמות לביטולה של עיסקת מכר. דימוי זה יוביל למסקנה כי אין בידי המדינה לדרוש מאיקאה לסלק את המקרקעין, והיא אף זכאית לקבל פיצוי מלא על הבניה. ידה של איקאה על העליונה ובידה לדרוש את שבח המחוברים (=שווים הריאלי) או את הוצאותיה לפי המחיר הגבוה. ניתן אף לדמות את ענייננו למקרה של היורד לתוך שדה חברו ברשות בית דין[15] שדינו כיורד לתוך שדה חברו ברשות. זאת כיוון שאיקאה בנתה במתחם לאחר שזכתה במכרז שנערך על ידי הרשויות ולפיכך ידה על העליונה.

אולם מנגד, ניתן לדמות את בניית המתחם על ידי איקאה כיורד לתוך שדה חברו שלא ברשות שהרי בית המשפט קבע שהיא פעלה בניגוד לשלטון החוק והפרה את עיקרון השוויון בכך שהגיעה להבנות עם עיריית ראשון לציון עובר למכרז. הבנות אלה הציבו את איקאה בעמדת יתרון אשר אפשרה לה להציע הצעת מחיר גבוהה יותר ובעקבות כך היא זכתה במכרז. אין ראוי לדמות זכייה מעין זו כירידה לשדה חברו ברשות או אף ברשות בית דין. מדובר בהשגת זכייה במרמה וכמוה כירידה לשדה חברו שלא ברשות.

ספק זה בסיווג בניית המתחם על ידי איקאה יש בו כדי להצדיק עמדה מטעם המדינה לפיה  אין ברצונה להסתכן ולקבוע כי דינה של איקאה כיורד לתוך חצרו של חברו ובנאו שלא ברשות. זאת מתוך מגמה למנוע התדיינות עם איקאה בנוגע לסיווג בנייתה. הריסת המבנה על סמך החלטה לפיה איקאה היא בגדר 'יורד לתוך שדה חברו שלא ברשות', עלולה לגרום להגשת תביעה מצד איקאה תוך טענה שהם ירדו למתחם המינהל ברשות, תוך ידיעת הרשויות ותוך שבית המשפט דחה את בקשתה של המדינה לצו הפסקת עבודות. טענה זו אם תתקבל תחייב את המדינה בתשלום שוויו המלא של המבנה. זכותה של המדינה להימנע מסיכון זה.

אולם הוצאת הקרקע למכרז עם המבנה אשר איקאה בנתה עליה עלול להביא לתוצאה לא צודקת. מטבע הדברים, מבנה זה מתאים לצרכיה של איקאה אשר הקימה אותו ולפיכך סביר כי היא תציע את ההצעה הגבוהה ביותר. נמסר לנו מטעמכם כי נדרשים לפחות עשרה מליון שקלים[16] לשם התאמת המבנה לצרכיה של חברה אחרת. נמצא כי 'חוטא נשכר' – התנהגותה הבעייתית של איקאה ערב המכרז הראשון, תביא לכך כי היא תזכה במכרז השני.

להלן נתייחס ל'חטאה' של איקאה לפי המשפט העברי ונבחן האם ראוי לאפשר לה ליהנות מפרי מעלליה.

3.    גנבת דעת

נבהיר כי המשפט העברי מתייחס בחומרה רבה אל גניבת דעת ורמאות בייחוד כאשר תכליתן השגת יתרון כלכלי שלא כדין. עוד בתוספתא מופיע:

שבעה גנבין הן, הראשון שבכולם גונב דעת הבריות... ולא עוד אלא שמעלין עליו שאילו היה יכול לגנוב דעת העליונה (=האל) היה גונב...[17]

הרמב"ם פסק בלשונו הזהב כי:

אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי, ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב אלא תוכו כברו והעניין שבלב הוא הדבר שבפה, ואסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת הנכרי, כיצד לא ימכור לנכרי בשר נבילה במקום בשר שחוטה, ולא מנעל של מתה במקום מנעל של שחוטה... ואפילו מלה אחת של פיתוי ושל גניבת דעת אסור, אלא שפת אמת ורוח נכון ולב טהור מכל עמל והוות[18].

עוד הוסיף וקבע הרמב"ם:

אסור לרמות את בני אדם במקח וממכר או לגנוב את דעתם, ואחד עובד כוכבים ואחד ישראל שווים בדבר זה[19].

   4.     שלא יהא חוטא נשכר

להלן נסקור מקורות מספר המתייחסים לאופן השגת התוצאה המשפטית והקובעים כי לא יינתן למי שהתנהג שלא כהוגן ליהנות מפרי מעלליו.

התלמוד[20] קובע שאין תוקף לקידושין שנערכו בעל כורחה של אישה, גם אם זו לא עמדה בלחץ שהופעל עליה והסכימה לבסוף להתקדש. אמנם, לפי דין תורה בכגון זה חלו הקידושין[21], אך מכיוון ש"הוא עשה שלא כהוגן, לפיכך עשו עמו שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקידושיה מיניה [=הפקיעו החכמים את קידושיו ממנו]".

כיוצא בזה מובא בתלמוד[22] סיפורו של אדם אשר חטף בכוח נערה צעירה שעמדה להינשא לגבר אחר, לו הייתה מיועדת עוד מילדותה. הנערה ניאותה לבסוף להתקדש לחוטף, ככל הנראה בעקבות פיתויו אותה[23]. התלמוד קבע כי לנוכח מעשהו האלים והבלתי הוגן של החוטף, קידושיו מופקעים על ידי החכמים, שכן: "הוא עשה שלא כהוגן, לפיכך עשו בו שלא כהוגן".

במקום אחר מספר התלמוד[24] על אדם אשר קנה ספינה מלאה חביות יין, ופנה אל אישה בבקשה לשכור ממנה מחסן לאחסון חביותיו. לאחר סירובה של האישה לבקשתו, נקט הוא במעשה עורמה להשגת חפצו: הוא נישא לה ובעקבות כך היא הסכימה להעמיד לרשותו את המחסן. לאחר שהשיג את מטרתו שיגר לה גט פיטורין. בתגובה, שכרה האישה פועלים לסלק את חביות היין לרשות הרבים, כשאת שכרם היא מממנת ממכירת חלק מן החביות. הבעל לשעבר תבע את האישה בבית הדין על מעשיה. האמורא שישב בדין הצדיק את מעשי האישה ונימוקו עמו: "כאשר עשה כן יעשה לו, גמולו ישוב בראשו", שהלא ברור שלא הסכימה האישה להעמיד את המחסן לרשות התובע אלא בשל הקידושין, ומשעה שגירש אותה בדרך נבזית כל כך, לא הייתה חייבת להסכים לכך עוד, אפילו לא תמורת תשלום.

הראב"ד הדגיש כי "'הוא עשה שלא כהוגן...' דין הוא שלא יהא חוטא נשכר"[25].

עיקרון זה - "הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו לו שלא כהוגן" – הוזכר על ידי פוסקי ההלכה בעקבות חכמי התלמוד כבסיס להתמודדות עם כל אותם חייבים המבקשים להבריח את נכסיהם מן הנושים בין בטענות שקריות ובין בדרכי תחבולה וניצול פרצות משפטיות, כגון רישום הנכסים על שם קרוביהם וכיוצא בזה.

כך כותב לדוגמה הריטב"א, רבי יום טוב מסביליה (ספרד, המאה י"ג):

'הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו לו שלא כהוגן'. ושמעינן מינה [=ונלמד מכך] דכל מאן דעביד [=שכל מי שעושה] שום הערמה להבריח נכסים מבעל חובו שיש לבית דין לעשות עמו שום חומר חוץ מן הדין כדי שלא יפסיד בעל חובו, כפי ראות הבית דין[26].

וכך כותב גם הרא"ש, רבנו אשר בן יחיאל (ספרד, המאה הי"ג), בהקשר דומה (שלילת תוקפה של מתנה למראית עין שכל מטרתה אינה אלא הברחת נכסים), כשהוא מדגיש אף יותר את תפקידו של בית הדין בעניין זה:

תורת אמת וחוקים טובים ומשפטים ישרים נתן הקב"ה לעמו ישראל על ידי משה רבינו עליו השלום, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, צדיקים ילכו בם, ופושעים, המתנכלים לעקש הישרה, להגדיל שקל במאזני מרמה, חייבין חכמי ישראל לסכל עצתם ולבטל מחשבותם. ועל זה נאמר: 'צדק צדק תרדוף', ואמרו חכמים: דין אמת לאמתו, לאפוקי [להוציא] מרומה (סנהדרין לב:)... ובאתי לשבור מלתעות עוול ולהפר מחשבות ערומים ולא יפיקו זממם... מכל הלין חזינן [=מכל הנזכר למדנו], דכל [=שכל] הרוצה להערים להפקיע תקנת חכמים ולעשות לחברו תחבולה, לכדוהו חכמים בערמם ועמדו כנגדו להפר עצתו ולבטל מחשבתו הרעה. ואנו נדון דבר מדבר ונלמוד דבר מדבר, כי חכמי התלמוד לא הספיקו לכתוב כל הנולדות העתידות לבא המתחדשות בכל יום, אלא שהבאים אחריהם יוצאים בעקבותיהם ומדמין מילתא למילתא[27]. 

 ע' דקל בדונו ביסודות המכרז מציין כי סוגיות שונות בדיני המכרזים עשויות להיפתר לאו דווקא על ידי דיני המכרזים עצמם אלא על ידי מערכות דינים כלליות: "דיני עשיית העושר ולא במשפט, כמו גם דיני הנזיקין, אינם מסדירים את תופעת המכרז הציבורי בכללותו, אך הם עשויים לעתים לסייע בפתרון כשלים ובעיות שאין להם פתרון בדוקטרינות משפטיות אחרות"[28]. כך שיתכן ועיקרון העל של "אין חוטא נשכר" המוצע להיחקק עלי ספר בחוק דיני הממונות החדש והמוכר במשפט העברי צריך להנחותנו בפתרון הסוגיה שבפנינו. חברה אשר פעלה בניגוד לשלטון החוק והפרה את עיקרון השוויון איננה יכולה ליהנות מפרי מעלליה בדרך של השגת יתרון במכרז נוסף באמצעות קביעת עובדות בשטח. הדרתה של איקאה מהמכרז יביע מסר ציבורי ראוי – יש מחיר להטיית מכרז. לעומת זאת, שיווקן של המקרקעין עם המחוברים שעליהם תוך מתן אפשרות לחברת איקאה לגשת למכרז הנוסף ישדר לציבור מסר בעייתי ביותר. הטיית מכרז וקביעת עובדות בשטח משתלמת – היא מאפשרת זכייה במכרז נוסף שמוצע לציבור. לחילופין, מן הראוי לקבוע כי איקאה תוכל לזכות במכרז הנוסף רק אם תציע סכום נוסף על ההצעה הגבוהה ביותר השווה לסך ההשקעה המוערך לשם המרת המבנה לשימוש על ידי חברה אחרת.

נציין כי הסנקציות של הדרת חברת איקאה מהמכרז הנוסף או דרישה כי איקאה תציע מחיר גבוה יותר מחברה אחרת הן סנקציות קלות יותר מהסנקציות המופיעות במקורות המשפט העברי למניעת מצב של 'חוטא נשכר'. המקורות מרחיקים לכת ומורים על ביטולה של פעולה משפטית אם מסתבר שהושגה שלא כהוגן. כך קידושין אשר נערכו בעקבות פיתוי נערה צעירה מופקעים והעברת נכסים אשר נעשית לשם הימנעות מהחזר חוב איננה מוכרת. יתירה מכך, אף בעלות האדם על נכסיו עלולה להתבטל אם מתברר שעמידה על זכות קניינו של האדם גורמת לעוול (מקרה החביות לעיל). נוכח כך, עולה כי הדרתה של חברת איקאה מהמכרז הנוסף או דרישה כי תשלם מחיר גבוה יותר הן סנקציות פחותות לעומת הסנקציות שהמשפט העברי מכיר בהן. אין מדובר באיון פעולה משפטית אשר לכאורה תקפה גם אין מדובר בביטול זכות קניינית, מדובר במניעת אפשרות להתמודד במכרז נוכח כך שעמדת היתרון בה נמצאת החברה המבקשת להתמודד, הושגה שלא כדין. לחילופין, מדובר בדרישה לתשלום מחיר גבוה יותר לשם מניעת מצב של יתרון כלכלי בתחרות המכרז.

 אשר על כן, מוצע כי המקרקעין יוצאו למכרז עם המחוברים שעליהם אך חברת איקאה תודר מהאפשרות להגיש הצעה למכרז זה. לחילופין, מוצע לקבוע במכרז תנאי כי לשם זכייה, על הצעת איקאה להיות גבוהה מההצעה האחרת בסכום המרת המבנה לשימוש אחר.

נוסיף, כי בניגוד להריסת המבנה העלולה לסכן את המדינה בהפסד מול תביעת איקאה אשר תטען כי בנתה את המבנה כדין לאחר זכייה במכרז ולפיכך מגיע לה פיצוי מלא עבורו, סיכונה של המדינה בהדרתה של איקאה מהמכרז הנוסף או דרישה כי עליה להציע סכום גבוה יותר, קלוש ביותר. קשה לדמיין שופט אשר ייקבע כי לאיקאה יש זכות לגשת למכרז הנוסף כשווה בין שווים לאחר שבית המשפט קבע כי איקאה פעלה – עובר למכרז הראשון - בניגוד לשלטון החוק והפרה את עיקרון השוויון. זאת מעבר לכך, שבניגוד להרס מבנה אשר איננו הפיך – אם לא ייעצר קודם לכן בצו שיפוטי, עריכתו של מכרז איננו קובע עובדה בלתי הפיכה - יעיד המכרז הראשון אשר בוטל על ידי בית המשפט. כך שבניגוד להרס המבנה, הדרתה של איקאה מהמכרז הנוסף או הצבת תנאי מחמיר כלפיה אינם עלולים לסכן את המדינה בתביעה כספית. כל שאיקאה יכולה לתבוע הוא את אפשרותה לגשת למכרז ככל החברות האחרות בדרך של שינוי תנאי המכרז או ביטולו במידה וכבר ייערך.

   5.    סיכום

המסר הציבורי בדבר דינו של מָטֶה מכרז ראוי ויובע באמצעות הדרתה של איקאה מהמכרז הנוסף בנוגע למקרקעין במתחם מעוין שורק שבראשון לציון. לחילופין מן הראוי שייקבע במכרז תנאי שבידי איקאה לזכות במכרז רק אם הצעתה גבוהה מההצעה האחרת בסכום השווה לעלות המרת המבנה לשימוש אחר. ואולי ממכרז נוסף זה תצא בשורה לציון שהראשון הוא מי שמתנהג בגלוי וביושר ב"שפת אמת ורוח נכון ולב טהור" (לשונו של הרמב"ם לעיל) ולא מי ששם עצמו בעמדת יתרון לאחר השגת סיכומים והבנות בדרכי סתר וכחש.

הערות: