החמרה בענישת עבריין החוזר ופושע*

מחבר: עו"ד יעקב שפירא

נלקח מאתר משרד המשפטים וברשותם
‏‏כ"ג תמוז, תשס"ט
‏‏15 יולי, 2009

הופנתה אל מחלקתנו השאלה האם ניתן להסתייע במקורות המשפט העברי לשם טיעון כי יש להחמיר בעונשו של עבריין החוזר ופושע.

להלן נסקור מקורות העוסקים בנושא זה לפי סדרם הכרונולוגי.

1. עוד במשנה נקבע כי –

מי שלקה ושנה, בית דין מכניסים אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת[1].

התלמוד מבאר כי המשנה מתייחסת לאדם שחזר ועבר על עבירה חמורה שעונשה מיתה בידי שמיים[2]. עוד מציין התלמוד כי ההחמרה היא דווקא עם אדם אשר חזר ועבר אותה עבירה שכן יש בכך הוכחה שאדם זה מפקיר עצמו לעבור עבירה זו[3]. זאת, להבדיל מאדם שעבר עבירות שונות אשר יתכן כי נכנע לפיתויים שונים ואין בו מימד של רצידיביזם –

תא אסברא לך [=בוא אסביר לך], במלקויות של כרת אחת אבל של שתיים ושל שלוש כריתות, איסורי הוא דקא טעים [=איסורים הוא שרוצה לטעום], ולא מוותר כולי האי [=איננו מפקיר עצמו לחזור ולבצע עבירה מסוימת[4]].

במשנה נקבע כי יש להחמיר בענישתו של עבריין זה החוזר ופושע בדרך של הכנסתו לצינוק[5] והאכלתו במאכלים אשר יגרמו לו צער.

בתלמוד מובא מקור תנאי בו מוצגת מחלוקת בנוגע למספר העבירות אשר מגדירות עבריין כרצידיביסט אשר יש להחמיר בעונשו -

עבר עבירה שיש בה מלקות פעם ראשונה ושנייה - מלקין אותו, ושלישית - כונסין אותו לכיפה. אבא שאול אומר: אף בשלישית מלקין אותו, ברביעית כונסין אותו לכיפה[6].

התלמוד הדגיש כי לדעת הכול עבריין מוגדר כרצידיביסט לאחר שעבר אותה עבירה שלוש פעמים אף אם טרם הורשע בגינן[7]. מחלוקת התנאים היא האם ההחמרה בענישה מותנית באזהרתו של העבריין כי אם ימשיך לפשוע עונשו יוחמר. אבא שאול סבר כי לא ניתן להחמיר בעונשו של עבריין החוזר ופושע אלא אם כן הזהירו אותו - לאחר שהוגדר כרצידיביסט - כי אם יפשע שוב יוחמר עונשו. כך שעל אף שהעבריין מוגדר כרצידיביסט לאחר שעבר שלוש עבירות, ניתן להחמיר בעונשו רק בגין עבירתו הרביעית, לאחר שהוזהר. לעומת זאת, דעת החכמים וכך פסק הרמב"ם[8] שיש להחמיר בעונשו של עבריין רצידיביסט אף אם לא הוזהר כי כך ייעשה עימו[9]. כך שכבר בעבירתו השלישית, עת הוא מוגדר כרצידיביסט, יש להחמיר בעונשו.

2. מקור נוסף המעיד על הלגיטימיות של החמרה בענישה כלפי עבריין רצידיביסט הם דברי האמורא רב הונא כפי שפורשו על ידי חכמי ימי הביניים. בתלמוד נזכר כי "רב הונא קץ ידא"[10].

רש"י[11] פירש כי רב הונא קטע את ידו של אדם אשר היה רגיל להכות את חבירו[12].  לטעמו של רש"י רב הונא עשה כן בהתאם לסמכותו של בית הדין להכות ולענוש אף שלא על פי הוראות הדין ('שלא מן התורה') לשם עשיית סייג וגדר לדבר וזאת כקנס[13]. בעלי התוספות מדגישים כי כך יש לנהוג עם מי שחוזר ומבצע עבירה מעין זו[14].

התלמוד מזכיר בהקשר זה את הפסוק באיוב – "וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר"[15].

המאירי מציין כי יש שביארו שרב הונא לא קצץ ממש את יד החוזר ומכה אלא ענש אותו בדמי ידו היינו בממון[16]. גם לפי פירוש זה רב הונא החמיר עם מי שהיה רגיל להכות את חבירו – הוא קנס אותו בממון אף שלא נגרם למוכה נזק בשווי זה.

3. בתלמוד מופיע מקור נוסף להחמרה עם עבריין רצידיביסט. נזכר כי רב נחמן אשר היה דיין בבבל גזר את דינו של מי שגזל צמד בקר והורה כי עליו לא רק להשיבם אלא גם לשלם לבעליהם את השבח שהפיק מעבודתם. פסיקה זו איננה תואמת את הוראות הדין ורב נחמן נשאל כיצד השית על המורשע עונש שלא על פי הדין. תשובתו הייתה שכיוון שהמורשע הוא עבריין החוזר ופושע, בידו להחמיר עימו –

האי איניש [=אדם זה] גזלנא עתיקא [=גזלן ותיק] הוא ובעינא דאיקנסיה [=ומבקש אני לקונסו][17].

4. הרמב"ם הקדיש בספרו הפילוסופי 'מורה הנבוכים' פרק שלם לתורת הענישה של המקרא[18]. בפרק זה הוא התייחס לשיקולי חומרת העונש וכתב –

דע שגודל העונש וחומרת הכאבתו או קטנותו והקלות לשאת אותו הם בהתחשב בארבעה דברים...

השני תדירות האירוע כי יש למנוע בעונש חמור דבר הקורה לעתים תדירות יותר. ואילו עונש קל יספיק כדי למנוע דבר הקורה לעתים רחוקות מכיוון שהוא קורה לעתים רחוקות.[19]

אמנם הרמב"ם התייחס לתדירות ביצועה של העבירה בחברה ולא לתדירות ביצועה של העבירה על ידי העבריין הספציפי – כוונתו היא שיש להחמיר בעבירות נפוצות, עבירות המכונות בימינו 'מכת מדינה' וכיוצ"ב. אך דומה כי ניתן להסיק מהרמב"ם את העיקרון שחומרת העונש תלויה בתדירות ביצועה של העבירה וזאת לשם מניעתה: "דע שככל שמינה של הפשיעה מצוי יותר וקל יותר לביצוע, חייב העונש עליו להיות חמור יותר כדי למונעו"[20].

בהתאם לכך, ניתן להסיק שכפי שיש להחמיר בעונשה של עבירה אשר התפשטה בחברה כך יש להחמיר עם עבריין החוזר ופושע. זאת, לשם הרתעתו ומניעת ביצועה של העבירה על ידו פעם נוספת.

הקבלה זו בין עבירה שנפוצה בחברה לבין עבריין החוזר ופושע מופיעה בתשובת רבו של אביו של הרמב"ם הלא הוא הר"י מיגאש[21] –

כמו שאמרו 'שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה וכו'' ובתנאי שתהיה השעה צריכה לכך כגון שזה השוכר [הכוונה לשוכר עדי שקר] קדמה לו עשיית פועל כזה פעמיים[22] או שהיה במדינה שעושין בפעל זה, שיש לחוש שאם יתרשלו מלענשם על זה שירבו לעשות כיוצא בו[23].

בעל ספר מאירת עיניים[24] הסיק מהוראתו של רבי יוסף קארו[25] שכאשר העם פרוצים בעבירות יש בידי בית הדין להחמיר בענישתם, כי הוא הדין לעבריין החוזר ופושע. ואלה דבריו -

דאף דאין כל העם פרוצים אלא יחיד מהם, יכולים לענוש אותו היחיד ולקונסו שלא מן הדין כפי ראות עיניהם, אלא כשהעם פרוצים יכולים לתקן ולגדור כלל העם ולענוש את כל אחד שיעבור על תקנתם, אף שלא ראו אותו האיש שהיה פרוץ במעשיו, אלא כדי לגדור העם[26].

אכן כך הורה ערוך השולחן[27] –

מכל מקום, אם רואים בית דין שהשעה צריכה לכך שהעם פרוצים בעבירות דנים הכול כפי צורך השעה ואפילו כשרואים ליחיד שהוא פרוץ בעבירות יכולים לקנסו[28].

לסיכום:

1.     ניתן לטעון כי התפיסה שיש להחמיר בעונשו של עבריין רצידיביסט עולה ממקורות שונים של המשפט העברי. כך עולה מהמשנה, כך עולה מהתלמוד וכך עולה מדבריהם של חכמי ימי הביניים.

2.             עולה מהתלמוד כי יש להחמיר עם מי שחוזר ומבצע עבירות אלימות.

3.          מתורת הענישה של הרמב"ם ניתן להסיק כי יש להחמיר בעונשו של עבריין רצידיביסט

             וזאת לשם מניעתו מלחזור ולפשוע.

4.         חכמים שונים סברו שכפי שיש להחמיר בענישה בגין עבירה שהיא מכת מדינה כך יש

            להחמיר עם עבריין ספציפי החוזר ופושע.

5.         אין צורך להזהיר את העבריין כי אם יחזור ויפשע יוחמר עונשו.

6.       עולה מהתלמוד כי יש להחמיר רק עם מי שעבר את אותה עבירה שלוש פעמים ועל העבירה להיות חמורה.

7.     עבריין מוגדר כרצידיביסט שיש להחמיר בעונשו לפי מספר העבירות שעבר אף אם טרם הורשע בגינן עובר לפסק הדין. כך שיש להחמיר עם עבריין אשר ביצע עבירה חמורה שלוש פעמים אף שטרם הורשע בגין מעשיו.

הערות: