^* חוות דעת זו הוגשה לעו"ד רז נזרי, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ניהול ותפקידים מיוחדים) ולעו"ד מאיר לוין, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (משפט כלכלי). תודתי נתונה למתמחה שלי מר אברהם קלמנזון על הסיוע שלו בכתיבת חוות הדעת.

[1] זה לשון סעיף 8(א): "משכר העבודה החדשי לא יהיה ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד סכום השווה לגימלה בשיעור הנקוב בטור ג' בתוספת השניה לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1981, שהיתה משתלמת בחודש שקדם לתשלום השכר לאותו עובד לפי הרכב משפחתו אילו היה זכאי לגימלה כאמור; היה הסכום האמור יותר מ-80% משכר העבודה החדשי, יקטן הסכום שאינו ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד כדי 80% משכר העבודה החדשי; לענין זה, "שכר העבודה החדשי" – שכר העבודה החדשי הנותר אחרי ניכוי תשלום אשר המעסיק חייב לנכותו משכר עבודה על פי חיקוק".

[2] שזה לשונו: "ואלה נכסים שאין מעקלים אותם בידי צד שלישי וצו עיקול על כלל נכסי החייב לפי פרק זה אינו תופס בהם:...  (3) כספים המגיעים לחייב שאינו עובד בשכר - כדי סכום שכר העבודה הפטור מעיקול". אמנם כוונת המחוקק הייתה להחיל את ההגנה גם על עצמאים, אך פורמלית ניתן להחיל את הסעיף גם על שכר אסירים.

[3] כפי שנקבע בסעיף 8(ב) לחוק הגנת השכר: "סעיף קטן (א) אינו חל על עיקול, העברה או שעבוד לשם תשלום מזונות".

[4] ראו דברי ר' ישראל מאיר הכהן מראדין (פולין) הידוע בכינויו ה"חפץ חיים" (נפטר בשנת 1933), בספרו אהבת חסד, חלק ב, פרק כד: "ועתה נבאר את גודל החיוב שמוטל על הלוה לפרוע חובו. אמרו חז"ל (כתובות פו ע"א) פריעת חוב מצוה היא, ולא יוכל להשתמט עצמו מזה כמו שאינו יוכל לפטור עצמו מסוכה ושופר ותפילין עיין שם בגמרא".

[5] רמב"ם, הלכות מלוה ולוה, פרק א, הלכה ז. וראו אליעזר הללה, " 'מסדרין לבעל חוב' – הגבלות על גביית חובות", פרשת השבוע, גיליון מס' 444 (תשע"ד).

[6] בפרק ב, שם, הלכה א, מטעים הרמב"ם שדין זה מקורו מן התורה: "דין תורה שבזמן שיתבע המלוה את חובו אם נמצאו ללוה נכסים מסדרין לו ונותנין לבעל חובו את השאר כמו שביארנו, ואם לא נמצא ללוה כלום או נמצאו לו דברים שמסדרין לו בלבד ילך הלוה לדרכו ואין אוסרין אותו". וראו בהרחבה מנחם אלון, כבוד האדם וחירותו בדרכי ההוצאה לפועל, ירושלים תש"ס.

[7] ומכאן שחובות הנושים קודמים לחובות המזונות, וכפי שנטעים עוד להלן. כפי שנראה להלן, לחיוב מזונות יש לעומת זאת צד חומרא, והוא שלא חל עליו דין "מסדרין".

[8] מובא אצל נחום רקובר, המשפט העברי בחקיקת הכנסת, כרך א, ירושלים תשמ"ט, עמ' 468; עמ' 475-478. וראו גם: השופט יוסף חריש, ע"א (מחוזי תל אביב-יפו) 435/80 רוני פרג'ין נ' מורד יששכר ואחרים, פ"מ תשמ"ב(1) 409 (1980), עמ' 412-413; השופט שלמה לוין, ע"א 2886/92 כתבי שלמה נ' אלגוב יפתח (פורסם בנבו, 28.07.1993); השופט ניל הנדל, ר"ע (מחוזי ב"ש) 530/06 איזוטופ בע"מ נ' סלאח אלדין הייב (פורסם בנבו, 27.08.2006), פסקה 3; השופט זגורי, תמ"ש (משפחה נצרת) 17732-07-12 י.א נ' ח.ק.א (פורסם בנבו, 06.01.2013); השופט ישראל פת, רע"צ (שלום רח') 57093-02-19 אנליסט - מכון למחקר סנסורי 1999 בע"מ נ' מרגלית רונה חיה אסתר (פורסם בנבו, 13.03.2019).

[9] תודה לעמיתי ד"ר יעקב שפירא שהציע לי היקש זה.

[10] רמב"ם, הלכות עבדים, פרק ג, הלכה טו.

[11] משנה למלך, שם. כך מסביר גם רבי יהושע פלק (פולין, המאה ט"ז): "הענקה אינה לעבד עברי מתורת חיוב אלא מתורת ויתור ומתנה בתורת חנינה" (סמ"ע, חושן משפט, סימן פו, ס"ק ב). וראו גם ש"ך, שם, ס"ק ג.

[12] כך שנינו בתוספתא, פאה (ליברמן), פרק ד, הלכה טז (על פי כ"י ערפורט): "מעשר עני אין גובין ממנו מלוה וחוב". וראו מיכאל ויגודה, "עיקול כספי סיוע לשיכון", באתר חוות הדעת של היחידה למשפט עברי.

[13] וראו ע"א 293/73 בן משה נ' בן משה, פ"ד כח (2) 29 (1974), בעמ' 36-32. השופט קיסטר מסיק מכאן בהיקש, שפיצויי פיטורין שזכאית להם אישה אינם נחשבים לשכר עבודה ועל כן אינם מתקזזים מחיוב המזונות המוטל על הבעל.

[14] אמנם, סייג זה אמור ביחס לחיוב מזונות של אדם לאשתו ולילדיו הקטנים, ואילו מזונות שחייב אדם לגרושתו במסגרת הסכם גירושין וכן מזונות ילדים בגירים, דינם כחוב רגיל. ראו הרב יועזר אריאל, "תוקפו של הסכם גירושין במתחייב שירד מנכסיו", שורת הדין ט (תשס"ה), עמ' רצה, בעמ' שיא. עם זאת, ראו פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול, "דין 'מסדרין לבעל חוב' במתחייב לזון גרושתו", שורת הדין יא (תשס"ז), עמ' שע, בעמ' שעא, שדין "מסדרין לבעל חוב" עשוי לחול גם על חוב זה "אם הותנה במפורש שיהיה להתחייבות דין מזונות אישה". עוד כתבו שם: "ההלכה המיוחדת ש'אין מסדרין' נאמרה רק במזונות אשתו, ששם הדין שאוכלת עמו ממה שיש לו. במזונות ילדים מעל גיל שש אין שום שייכות למזונות אשה, והוא הדין במזונות אשה לאחר הגירושין".

[15] ראו שולחן ערוך, חושן משפט, סימן צז, סעיף כד: "אין צריך לומר שלא תטול אשתו ממזונותיה להבא, אלא אפילו תפסה מנכסי בעלה, כגון שהלך למדינת הים ותפסה מנכסיו שתזון מהם, מוציאין מידה ונותנים למלוה, שאין לאשה מזונות, לא ממקרקעי ולא ממטלטלי, עד שיפרע המלוה, אפילו היתה קודמת ואפילו הלך בעלה למדינת הים ולותה בשטר ואכלה, אעפ"י שקדמה הלואת מזונותיה בשטר להלואתו של בעל השטר, אין הלואת המזונות נגבית עד שיפרע בעל השטר תחלה...". וראו בהרחבה הרב ניר ורגון, "מזונות אשת איש – חובת גברא או חיוב ממוני", חמדת הארץ ב (תשס"ב) 65, בעמ' 91-87.

ראוי להעיר שבעניין זה לא אימץ המחוקק את גישת המשפט העברי, שכן נקבע בסעיף 22א(1) לחוק ההוצאה לפועל: "ואלה מיטלטלין שאין מעקלים אותם: (1) צרכי אוכל כדי מחיית החייב ובני משפחתו הגרים עמו, לתקופה של שלושים יום...". ראו דברי ההסבר להצעת החוק, לעיל, הערה 8.

[16] הגהת הרמ"א על השולחן ערוך, אבן העזר, סימן ע, סעיף ג. מקורו בשיטת הרמ"ה המובאת בטור, שם: "היכא דעבד ושקל אגרא [=אם הבעל עבד וקיבל שכר], אף על גב דגבי בעל חוב לא מחייבינן ליה למפרע מיניה אלא לבתר דשיימינן ליה מזון שלשים יום ושאר מילי דסדור, גבי מזונות אשתו כיון דלאו זוזי אסקה ביה אלא מזוני, חייב לזונה כפי כבודה אפילו אי לית ליה אלא מזוני דחד יומא חייב למיזנה מינייהו או למיכל בהדיה במאי דאכיל". והוא הדין בחיוב מזונות ילדים שמתחת לגיל שש (ראו תוספות יום טוב, כתובות, פרק ד, משנה ו). בתי הדין הרבניים אמצו גישה זו ופסקו שאפשר להוציא לפועל חיוב מזונות גם כנגד אב שמפרנס בקושי את עצמו. ראו: פד"ר ב, עמ' 65, בעמ' 91; פד"ר ג, עמ' 109, בעמ' 114; שם, עמ' 299, בעמ' 309. וראו גם פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול, לעיל, הערה 14: "להלכה דעתם של חברי ביה"ד שאין מסדרין בחוב זה משום שהוא חוב למזונות, ובהוצל"פ אין מתחשבים ביכולת כשמדובר בחוב מזונות, והבעל עומד בפני פקודות מעצר".

[17] זו הסיבה שיש פוסקים הסבורים שניתן לכפות על הבעל לעבוד כדי לפרנס את משפחתו, זאת שבשונה מחוב רגיל. ראו בהרחבה הרב ניר ורגון, לעיל, הערה 15, בעמ' 77-75. וראו גם יעקב שפירא, "מזונות אישה, ילדים והורים ואמצעי אכיפתם", אתר חוות הדעת של היחידה למשפט עברי.

[18] ראו שולחן ערוך, חושן משפט, סימן צז, סעיף כט: "יש מי שאומר שאין מסדרין בחוב שאינו דרך הלואה, כגון שכירותו [כלומר שכר עבודה] ושכירות בהמתו וכיוצא בהן, אם לא זקפן עליו במלוה, וכן כשבא ליפרע מהערב שאינו קבלן. ויש אומרים שגם באלו מסדרין".

[19] ראו פסקי דין - ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין יב, עמ' לט: "דלענין הלכה כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא יכול המוחזק לומר קים לי כהרמ"ה והרמב"ם ורבינו בעל הטורים שסוברים דמסדרין לערב".

[20] ראו נחמד למראה (לר' נסים אברהם בן ר' רפאל אשכנזי, איזמיר, נפטר בשנת 1860), חלק א, דף קצט ע"א, ד"ה באופן שדברי הרב ז"ל. וכן נראה להסיק מן העובדה שהפוסקים אשר מחריגים את דין המזונות מהגנת "מסדרין" אינם מנמקים זאת בכך שדין "מסדרין" חל רק בחוב שמקורו בהלוואה.

[21] על נפגעי עבירה במשפט העברי ראו מיכאל ויגודה, "נפגעי עבירות מין בהליך הפלילי", פרשת השבוע, גיליון מס' 497 (תש"ף).

[22] ראו: רמב"ם, הלכות מלוה ולוה, פרק יט, הלכה ד; שולחן ערוך, חושן משפט, סימן תיט, סעיף א; שם, סימן קב, סעיף א.

[23] שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ק, סעיף א.

[24] ראו: שולחן ערוך, חושן משפט, סימן תכ, סעיף כז; ש"ך, שם, ס"ק ד.

וראו רמב"ם, הלכות חובל ומזיק, פרק ב, הלכה כ: "כשפוסקין בית דין על המזיק ומחייבין אותו לשלם גובין ממנו הכל מיד ואין קובעין לו זמן כלל", שמשמע מדבריו שהלכה זו אמורה בכל מזיק ולא לא רק בחובל בחברו. ראו אברהם שיינפלד, חוק לישראל, נזיקין, ירושלים תשנ"ב, עמ' 310, הערה 132.