חומרת עדות שקר

מחבר: ד"ר מיכאל ויגודה

נלקח מאתר משרד המשפטים וברשותם
ב' במרחשון, תשס"ח
14 באוקטובר, 2007

לכבוד

עו"ד שלומי אברמסון, פרקליטות המדינה- המחלקה לחקירות שוטרים

הנדון: חומרת עדות שקר במשפט העברי

במענה לפנייתך אליי מיום 10.10.2007, להלן מקצת מקורות המצביעים על חומרת עבירת עדות השקר במשפט העברי.

1. איסור עדות שקר מופיע בעשרת הדברות, בצד איסור הרצח והניאוף, דבר המדבר בעד עצמו לעניין החומרה שבה מתייחסת התורה לאיסור זה.  וזהו לשון המקרא: "לא תענה ברעך עד שקר" (שמות כ, יג) ומקבילתו שבפרשת ואתחנן "ולא תענה ברעך עד שוא" (דברים ה, יז).

2. המשנה (סנהדרין, פרק ד, משנה ה), מתארת כיצד בית הדין מזהיר את העדים לבל יעידו עדות שקר. מתיאור זה עולה החומרה שיש במתן עדות שקר במיוחד במשפט פלילי (דיני נפשות). וזה לשון המשנה:

כיצד מאיימין את העדים על עדי נפשות? היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן שמא תאמרו מאומד ומשמועה עד מפי עד ומפי אדם נאמן שמענו, או שמא אי אתם יודעין שסופינו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה, הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלוין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר (בראשית ד') דמי אחיך צועקים אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו... לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחד מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא...

3. על מצוות לא תעשה שלא להעיד עדות שקר, כותב בעל ספר החינוך, מצוה לז:

שורש מצוה זו נגלה, כי השקר נמאס ונאלח לעין כל משכיל, גם כי בעדות אמת העולם עומד, שכל דברי ריבות בני אדם מתבטלים בעדות אנשים, ואם כן עדות שקר סיבה לחורבן הישוב.

4. בעניין עדים זוממים כותב בעל ספר החינוך, מצוה תקכד:

משרשי המצוה ליסר כל איש אשר מלאו לבו להעיד בדבר אשר אינו יודע אותו באמת ובברור, בעבור היות הדבר ענין שכל אשר לבריות תלוי עליו הן ממון הן גוף.

5. עדות שקר חמורה כל כך עד שישנה דעה, שאמנם לא נתקבלה להלכה, לפיה אדם חייב להקריב את עצמו כדי להימנע מעדות שקר אפילו בענייני ממונות. אמנם דעה זו של רבי מאיר לא נתקבלה להלכה, אבל מתוך המקור המובא להלן, ניתן להבין שכאשר עדות השקר נוגעת לענייני נפשות, חובה על אדם למסור את נפשו ולא להעיד עדות שקר. כך עולה מן התלמוד מסכת כתובות יט ע"א:

אמר רב חסדא קסבר רבי מאיר: עדים שאמרו להם חתמו שקר ואל תהרגו - יֵהרגו ואל יחתמו שקר. אמר ליה רבא: השתא אילו אתו לקמן לאמלוכי, אמרינן להו: זילו חתומו ולא תתקטלון [=הלא, אילו באו לפנינו להימלך, היינו אומרים להם, לכו חתמו (על השטר המזוייף) ואל תיהרגו], דאמר מר: אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש - אלא עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים בלבד, השתא דחתמו אמרינן להו אמאי חתמיתו [=ועכשיו שחתמו נאמר להם מדוע חתמתם]?

נמצא כאמור שאם עדות השקר מסכנת חיי אדם (ואולי אף חירותו של אדם), על האדם למסור את נפשו ולא להעיד עדות שקר, ואין לך דבר שמוכיח את חומרת האיסור יותר מכך.