לא תודה. אני כבר אמות לבד

מחבר: דן בן אמוץ

"חדשות" יום ו' כ"ח חשוון תשמ"ח / 20.11.1987

תוכן המאמר:
מאמר של דן בן אמוץ נגד המתת חסד.

התנגדות - לא חסרים אנשים שירצו לעשות לי את הטובה הזאת של המתת חסד. הממזרים יתחילו לחלק ביניהם את שארית חסכונותיי מימי ארידור. לא אכפת לי שאת האחרים ימיתו. אני רוצה לסבול את החיים המזוינים האלה עד הסוף.

אם כולם (רוב האנשים הטובים, החכמים, הנאורים ויפי הנפש) בעד המתת חסד - אני, כמובן, נגד. הרוב מעולם לא צדק, ולא יעלה על הדעת שדווקא הפעם, דווקא בנושא כל כך חשוב כמו המתת חסד, נושא שהוא, אפשר להגיד, בנפשנו - הרוב פתאום צודק. אני מתנגד בכל תוקף, ובעניין זה לא אכפת לי להימצא במחנה אחד אפילו אם הדוסים שנואי נפשי.

תראו, שלא יהיו כאן שום אי הבנות. כל עוד מדובר באחרים (כל עוד מדובר בכם, למשל) לא אכפת לי. אין לי שום התנגדות שגם האחרים ימיתו המתת חסד. אני רק לא רוצה שיעשו את זה לי. זה הכול. ולא חסרים אנשים שירצו (וכבר רוצים) לעשות לי את הטובה הזאת.

אני הרי מכיר את קרובי, ידידי ואוהבי. אני מכיר טוב מאד את הנשים שאיתן חייתי, את הילדים שהבאתי לעולם ואת החברים הטובים המוכנים ללכת אחרי בכל רגע (אם כי אולי לא בכל מזג אוויר) עד בית הקברות.

תאמינו לי, אני מכיר אותם. הם יעמדו דוממים סביב מיטת חוליי, יניעו את ראשיהם בצער מופגן וישמיעו מדי פעם אנחות עמוקות של יגון וכאב, בציפייה דרוכה לקיצי הממשמש... הממשמש... הממשמש... ובכל זאת עדיין בושש לבוא.

הילדים היקרים שלי, שסוף סוף ייאספו מארבע כנפות תבל, יעמדו מהצד, ובשיניים קפוצות וחורקות (בעודי בחיים, בעודי מחובר לאינפוזיה, למוניטור ולמכונת הנשמה. בעודי מעולף, חיוור, חסר הכרה, אך עדיין מתנשם ומחרחר כמו שור מובס). הממזרים האלה כבר יתחילו לחלק ביניהם את שארית חסכונותיי, שאותם, עוד בימי ארידור, הצלחתי איכשהו להבריח לשוויץ.
והחברים הטובים שלי (בתיה המתוקה, אלכס הנחמד, שאול הממזר, איצ'ה החכם, שרי האישה, חפר הקשיש, ליזה הטובה, עזריליק השד, אהרוני הקוסם) ייאספו בדומייה סביב עו"ד פלדמן (המופקד על צוואתי), ועד כמה שאני מכיר אותם, לא אתפלא אם הם ימחו דמעות מעיניהם, כדי שיטיבו לקרוא מתוך הנייר שבידיו את רשימת החפצים שהורשתי להם ברגע של חולשה.

הם אילו לא יביעו דעה מפורשת בסוגיה החמורה של המתת חסד, אבל כשהרופאים ייכנסו לחדר, וכשעמוס קינן, מייברג, ברונובסקי, הדה בושס ושוקן (הזקן) יתחילו שוב, בפעם המי יודע כמה, לנדנד לרופאים שינתקו אותי מהמכשירים וימיתו אותי סוף-סוף בהמתה של חסד - אני בהחלט אבין אם החברים הטובים שלי (לפחות אלכס, איצ'ה, שאול וחפר) יצטרפו לבקשתם, פשוט מתוך רחמים על עצמם. "אתם לא רואים שהוא סובל?" אלכס ישאל בקול רדיופוני, וכולם יסבו ראשיהם מן הרופאים כדי להסתיר את חיוך ההנאה שוודאי יאיר את פניהם.

אז זהו, רבותי, אני נגד המתת חסד. אל תעשו טובות. אני רוצה לסבול את החיים האלה עד הסוף. וחוץ מזה אני רוצה לראות אתכם מחכים, סובלים, מתענים ומתפללים שסוף-סוף תיפסק גסיסתי הנמשכת ללא קץ. רבותי, תבינו אותי: גם אני רוצה ליהנות ממשהו ברגע האחרון.

אם אתם דווקא מתעקשים להביע את רחמיכם הרבים ואת גודל לבבכם על ידי ביצוע אקט של המתת חסד, בבקשה! תעשו את זה לקינן. הוא לא נראה כל כך טוב בזמן האחרון. אני חושב שהוא סובל מאד. לו אתם יכולים לעשות טובה. לא לי. תודה רבה. אני כבר אמות לבד.