סודיות רפואית - דברי מבוא

זכותו של האדם לפרטיות, ולשמירת סודותיו, מעוגנת בהלכות שונות: איסור לשון הרע מונע מלדווח על עניינים פרטיים של אדם, גם אם הם דברי אמת. חרם דרבנו גרשון אוסר לפתוח מכתב של אדם זר. דיני נזיקין אוסרים על אדם להסתכל לרשותו של חברו או לפתוח חלון מול בית אחר, כדי שלא יוכל להתבונן במעשיהם של שכניו.

דיני ישראל מייחסים חשיבות רבה לצנעת הפרט, לזכותו לפרטיות, לשמירת סודותיו, והם עיגנו זכויות אלה בהלכות רבות, ואף בדברי אגדה. בלעם שיבח את ישראל ואמר "מה טובו אהליך יעקב". וחז"ל פירשו: ראה שפתחי האוהלים אינם מכוונים זה מול זה, ואין אדם יכול להסתכל לתוך אוהלו של חברו.

חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אימץ עקרונות אלה, והוא קובע בסעיף 7: "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו".

אחד התחומים בהם אדם נחשף בעל כורחו, והוא מפקיד את סודותיו ביד זולתו, הוא בתחום הרפואה. אדם הנזקק לעזרתו של רופא, חייב לחשוף את גופו ואת סודותיו בפניו, כדי שיקבל את הטיפול המתאים.
הרופא מחויב לשמור על צנעת הפרט ככל אדם אחר. אך יש תחומים בהם הרופא - היודע סודותיו של אדם - נקרע בין שני חובות סותרים: חובתו לצנעת החולה, מול חובתו לבריאות הציבור או לשלומו. ולעתים יותר מזה: הסתירה היא בין צנעת החולה, לבין שלומו של החולה עצמו (לדוגמה: רופא שגילה כי אדם רוצה להתאבד - האם חובה עליו לדווח על כך כדי להצילו?).

הנושא שלפנינו עוסק בהיבטים הרפואיים של צנעת הפרט.

להלן מספר דוגמאות:

1. רופא עיניים מגלה כי לחולה שבטיפולו עיוורון לילה. הוא רואה היטב ביום, אבל בלילה הוא כמעט עיוור. החולה הוא נהג מונית, ונהיגה הוא פרנסתו. משרד הרישוי אינו מכיר ברשיון נהיגה ליום בלבד. דיווח של הרופא למשרד הרישוי ישלול מן החולה את רשיונו - ועמו את פרנסתו. האיש מבטיח לרופא שינהג רק ביום. הרופא -
(א) מאמין לחולה
(ב) מפקפק אם החולה יעמוד בדיבורו.
האם עליו לדווח?

2. חולה סרטן עומד להתחתן.
(א) החולה אינו יודע על מחלתו, ורק קרוביו יודעים זאת.
(ב) החולה יודע, אך הנערה אינה יודעת. האם לספר? למי לספר?

3. סטודנטים לרפואה מקשיבים לדיונים רפואיים, למרות שאין הם חלק מן הצוות, ואינם יכולים לתרום לטובת החולה. האם יש בכך גילוי סודות?

4. מחלות נפש או קשיים פסיכולוגיים, הידועים למטפל ואינם ידועים לבן הזוג העומד להתחתן - מה מותר לספר ומה אסור?

מאמרו של הרב שילה רפאל עוסק בצדדים ההלכתיים של הבעיה. הוא פותח בדינים היסודיים: איסור רכילות ולשון הרע. מדגים את הבעיה בנהג העלול לגרום לתאונה, ועובר להגדרה מדויקת של ה"חפץ חיים" באילו תנאים מותר לספר על מחלה של אדם. הוא עוסק בשאלה אם שבועה שלא לספר על מחלה יש לה תוקף הלכתי, ועל פסיכיאטר שנדרש להעיד בבית דין על המטופלת שלו, והיא אסרה עליו להעיד.

הערך "סודיות רפואית", מן ה"אנציקלופדיה ההלכתית-רפואית", של פרופ' שטיינברג, מסכם את הנושא מכל צדדיו: הצד ההלכתי, המוסרי והמשפטי. אחת הדוגמאות שהוא מביא: האם מותר לפרסם ברבים את שמה של זונה חולת איידס, כדי שיזהרו ממנה ולא יחלו. האם פרסום זה הוא פגיעה בצנעת הפרט?

מתוך הספר "שאלות ותשובות - ציץ אליעזר" הבאנו שלשה קטעים:
• האם חובה לדווח למשרד הרישוי על לקוי ראייה של נהג?
• האם לדווח לבחורה העומדת להינשא לחולה סרטן?
• האם יש תוקף הלכתי או משפטי לשבועת הרופא, ואם מותר להדריך סטודנטים ליד מיטתו של חולה ולחשוף בפניהם את סודותיו?

חוק זכויות החולה מגדיר במדויק את זכויותיו של החולה לדעת את מצבו ולקרוא את התיק הרפואי שלו. (דבר זה היה אסור עד לפני שנים מעטות).
כמו כן עוסק החוק בסודיות הרפואית, ומגדיר את המקרים בהם מותר להעביר אינפורמציה רפואית.

הנחיות משרד הבריאות בקשר לבדיקות רפואיות בתחום צנעת הפרט - מגדיר את זכויות החולה לקבוע כי בן משפחה יהיה נוכח בזמן בדיקה רפואית.

שבועת הרופא עסקה מאז ומעולם בענייני צנעת הפרט והתחייבות שלא לגלות סוד. הבאנו כאן שתי שבועות, האחת של היפוקרטס היווני, והאחרת של בית הספר לרפואה בישראל.