|
|
|
הזרעה מלאכותית
"אשה כי תזריע"
אברהם שטינברג*
פרשת תזריע-מצורע, תשס"ד, גיליון מס' 162
עורכים: אביעד הכהן, מיכאל ויגודה
עריכה לשונית: יחיאל קארה
הקדמה
השלב הראשון בהיווצרות הוולד הוא חדירת תא הזרע לביצית. הדבר קורה באופן טבעי בעת הזדווגות זכר ונקבה, כשהזרע מגיע לנרתיק האישה, פוגש ביצית בחצוצרה ומפרה אותה. פרשתנו עוסקת ביצירת עובר בהפריה טבעית מעין זו: "וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר... ואם נקבה תלד..." (ויקרא יב, א-ה).
בימינו ניתן לבצע פעולת הזרעה מלאכותית, להפגיש את תא הזרע עם הביצית בחצוצרה על ידי הזרקת זרע לנרתיק האישה או לרחמה של האישה בלא הזדווגות.
מבחינה חברתית-הלכתית, יש להבדיל בין שני סוגי הזרעה מלאכותית על פי מקור הזרע: הזרעה בתרומת זרע הבעל; הזרעה בזרע תורם זר, העשוי להיות יהודי או גוי.
אחר ההזרעה, נמשכים תהליך ההפריה ברחם האישה ושאר שלבי ההיריון ומהלך הלידה כבכל התעברות טבעית.
רקע היסטורי ומדעי
בתלמוד1 ובמדרש2 נידונה במפורש הזרעה שלא בהזדווגות. מדובר בהם באפשרות של התעברות אישה שרחצה באמבטיה שרחץ בה לפניה איש. עובדה זו ראויה להדגשה מיוחדת, משום שאלו הם המקורות הראשונים בהיסטוריה האנושית המדברים על הפריה מעין זו.
הזרעה מלאכותית יכולה להתקיים רק כשאין כל פגם בפוריות האישה, הן אנטומית הן פיזיולוגית. מעריכים כי 15%-8% מן הזוגות הנשואים אינם פוריים, ב-30% מהם לערך הבעל הוא העקר. במקרים אלו נשקלת אפשרות הזרעה מלאכותית.
הזרעה מלאכותית בזרע הבעל. ההוריות הרפואיות בהזרעה מלאכותית מן הבעל נוגעות בעיקר להפרעה אנטומית באיבר המין או הפרעות פסיכולוגיות או רפואיות הגורמות לאין-אונות או מיעוט תאי זרע של הבעל. בשנים האחרונות התפתחה מאוד טכנולוגיית ההפריה החוץ-גופית, וניתן להפרות ביצית של אישה אף מתא זרע אחד שנשאב מגופו של הגבר. כך נתרבה מאוד מספר ההוריות להזרעה מלאכותית מזרע הבעל.
עניין אחר הוא תרומת זרע מן האיש לפני טיפול רפואי הכרחי העשוי לגרום לסירוסו או לעקרותו, כגון טיפול כירורגי באיברי המין או טיפול כימותרפי או הקרנות ואף שאיבת תאי זרע ממי שמת תוך 24 שעות משעת מותו ושימוש בו להפריה גם לאחר שכבר נעשה עקר או לאחר מותו.
הזרעה מלאכותית מתורם זר. כשלא ניתן לבצע הפריה מלאכותית בזרע הבעל, ניתן לבצעה מתורם זר ידוע או מבנק הזרע. ההוריות הרפואיות לסוג זה של הזרעה נוגעות לעקרות מוחלטת של הבעל או למחלות תורשתיות שלו. הזרעה מלאכותית באישה פנויה נעשית כמובן אך ורק מתורם זר.
הפריה בזרע של תורם זר עשויה לגרום להדבקה במחלות זיהומיות, ומשום כך במדינות רבות יש הנחיות מפורטות לעריכת בדיקות סיקור מונעות. הפריה מעין זו עשויה אף לגרום למחלות גנטיות לאישה ולעובר. לכן חובה להקפיד שיהיה התורם בריא. משום כך נהוג לרשום את נתוניו הרפואיים של התורם כדי למנוע מחלות. הרישום נועד גם למנוע נישואי קרובים.
בארה"ב מתבצעות מדי שנה 75,000 הזרעות לערך מתורמים זרים, ונולדים 20,000-10,000 תינוקות בהזרעה מלאכותית. בארץ, לפי נתונים לא רשמיים, נולדים כל שנה כמה אלפי תינוקות בהזרעה מלאכותית מתורם זר. תקצר היריעה מלדון בכל פרטי הלכות הזרעה מלאכותית, הן מן הבעל הן מתורם זר3, ונסתפק בדיון בהיבטים אחדים.
הזרעה מלאכותית בזרע הבעל
כדי לבצע הזרעה מלאכותית, יש להוציא את הזרע מן האיש. יש פוסקים שאסרו תהליך זה משום השחתת הזרע, אך רובם סבורים שאין איסור זה חל על הוצאת זרע מן הבעל להפריית אשתו, משום שהדבר נעשה לצורך קיום מצווה, ואין הבדל אם מקיימים אותה כדרך כל הארץ או בדרך אחרת4.
נהוג להמליץ לחולה במחלה ממארת, הזקוק לטיפול כימותרפי או להקרנות, ויש חשש סביר שייפגע זרעו, להפקיד מזרעו בבנק הזרע לפני הטיפול ולהשתמש בו בעתיד להפריית אשתו. ואולם רבו הדעות בעניין זה. יש מי שסובר שראוי להבחין בין רווק לנשוי, שבנשוי הדבר מותר, שהרי כבר נתחייב בפרייה ורבייה, אך ברווק הדבר אסור, משום שבעת הוצאת הזרע עדיין לא נתחייב במצוות פרייה ורבייה5. אך יש מי שסבור שמותר ליטול תרומה מרווק שיש חשש שיתעקר עקב טיפול כימותרפי או קרינתי, משום שהחיוב במצוות פרייה ורבייה חל בעיקרו גם על הרווק, וכשהוצאת הזרע נעשית בשביל ההולדה אין בה משום הוצאת זרע לבטלה6. ויש מי שסבור שאמנם מצד עיקר הדין אין הבדל בין רווק לנשוי לעניין המצווה, מפני שגם הרווק חייב לשאת אישה ולקיים מצוות פרייה ורבייה, אלא שהחיוב המוטל עליו הוא בדרך המקובלת, ולכן אין לעשות זאת בדרך של הוצאת זרע משום שאין זו השקפת התורה7.
הפוסקים חלוקים לעניין חיובים אחדים, אם יוצאים בהם ידי חובה בהזרעה מלאכותית מן הבעל, כגון: האם אדם יוצא ידי חובת מצוות פרייה ורבייה? האם הבעל חייב בפדיון הבן שנולד לו בהזרעה מלאכותית? האם יש למול ביום השבת בן שנולד מהזרעה מלאכותית?
הלכה היא שאם הבעל אינו מסוגל להוליד, והאישה חפצה ללדת, יש בדבר עילה לגירושין8. אך יש מי שנסתפק בשאלה אם יכול הבעל להציע לאשתו הפריה מלאכותית ולדחות בכך את תביעתה לגירושין או שהיא יכולה להתעקש להרות כדרך הטבע9. בישיבתו מיום כ"ה במרחשוון תשכ"ה, קיבל בית הדין הרבני בת"א טענת אישה שביקשה להרות כדרך הטבע, וחייב את בעלה לתת לה גט, אף שלדעת הרופאים הייתה אפשרות להפריית מבחנה10.
הזרעה מלאכותית מתורם זר יהודי
הכול סבורים שיש איסור בהזרעה מלאכותית של אשת איש מתורם זר יהודי, אלא שיש מהם הסבורים שהאיסור הוא מן התורה, מטעם "ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזָרע לטמאה בה" (ויקרא יח, כ)11. לדעתם, האיסור הוא על עצם קליטת הזרע האסור, ולאו דווקא דרך קליטתו, והוא חל גם בהזרעה מלאכותית מתורם זר. פוסקים אחרים סבורים שעיקר האיסור מן התורה הוא על הבעילה האסורה והנאת הביאה, אך אין איסור מן התורה להכניס זרע זר לרחם אשת איש שלא כדרך כל הארץ12.
ואולם גם הסוברים שאין איסור מן התורה להחדיר זרע זר לאשת איש, אוסרים מעשה זה מטעמים שונים הן מטעמים המשותפים להזרעה מכל תורם זר, כגון גוי או בנק זרע, הן מטעמים המיוחדים להזרעה מתורם זר יהודי.
מבחינה מוסרית, יש הרואים בתרומת זרע מתורם זר מעשה פסול הגורם לחילול כבוד המשפחה13, ולכן יש לאסרו מצד רגש הדת והיהדות14. אחרים חוששים שמעשה זה עלול לנתק את הקשר בין הולדת ילדים לבין הנישואין ולהפוך את הולדת הילדים לעניין שרירותי ומכני חסר הסגולות האנושיות העושות את האדם שותף להקב"ה במעשה הבריאה15. זאת ועוד, יש בדבר עידוד ליחסי מין מחוץ לנישואין, שכן אישה נואפת שהרתה לגבר זר תוכל לטעון שהרתה בהזרעה מלאכותית16.
מבחינה הלכתית, העובדה שלמעט המעורבים בתהליך ההפריה אין מי שיודע מי הוא אבי הילד עלולה לגרום לסיבוכים מרובים, כגון: החשש שיישא אח את אחותו מאביו בעל הזרע; החשש שתיפטר האם שלא כדין מן הייבום והחליצה לאחר מות בעלה, בהנחה מוטעית שהוא אבי הילד; החשש שייחשב הילד כיורש בעלה של האישה, אף שלפי ההלכה הירושה היא של אחר, ונמצא גוזלו; מאידך, הוא עשוי שלא לקבל ירושה המגיעה לו מבעל הזרע, לדעת מי שסובר שהוא נחשב כבנו לכל דבר; כשהבעל העקר הוא כוהן, עשוי להיחשב בנו כוהן בטעות, אף על פי שנולד מזרעו של איש אחר17 ועוד.
יהודי התורם זרע לאישה זרה עובר על איסור הוצאת זרע לבטלה18, וגם הרופא המוציא את הזרע שותף לעברה19.
מי שנתעברה בהזרעה מלאכותית בלא ידיעת בעלה ובלא הסכמתו, נחשבת "עוברת על דת משה ויהודית", והרי זו עילה לגירושין, ואיבדה כתובתה20. ואם הכריח הבעל את אשתו לקבל תרומת זרע מגבר זר, יש מי שכתב שיש לחייב אותו לגרשה ולתת לה את כתובתה21.
ייחוס הוולד ומזונותיו
לדעת רוב הפוסקים, בן שנולד בהזרעה מלאכותית נחשב כבנו של בעל הזרע לכל דבר. לפיכך הוא אסור בקרובי בעל הזרע, יורש את נכסיו, אמו פטורה מן הייבום והחליצה (אם הופרתה בזרע בעלה), ובעל הזרע נחשב כמי שקיים מצוות פרייה ורבייה, והוא חייב במזונותיו22.
יש הסוברים שאם הסכים בעל עקר שתופרה אשתו בהזרעה מלאכותית מתורם זר, חייב הבעל לשלם לילד את מזונותיו, כשמקור החיוב הוא בדין ערב23. אך יש החולקים וסוברים שלדעה שהוולד כשר והוא מתייחס אחר בעל הזרע, חיוב המזונות מוטל על התורם הזר; לדעה שהנולד מהזרעה מלאכותית מתורם יהודי זר הוא ממזר, יהיה תלוי דין חיוב המזונות בשאלה הכללית של חיוב מזונות לממזר; לדעה שאין הבן מתייחס אחר בעל הזרע כלל, אין לאישה ממי לתבוע מזונות הילד24.
בעל עקר שהסכים שתופרה אשתו בהזרעה מלאכותית מתורם זר והתחייב במזונות הוולד ובחינוכו, ואחר כך גירש את אשתו והסכים לשלם לה מזונות ובלבד שיהיה הוולד רשום על שמו ויהא רשאי לבקרו, והאם מסרבת לקבל מזונות ולהרשות לו לבקר את הוולד, אינו נחשב לאביו, וההסכם ביניהם מבוטל25.
הפריה לאחר מיתה
ולד שנולד מזרעו של בעל הזרע אחרי מותו. אם זרע שהוקפא הוזרע ברחם אישה, ונפטר בעלה מיד לאחר ההזרעה לפני שנקלט הזרע, ונולד בן של קיימא, יש מי שכתב שהוא נחשב כבנו של בעל הזרע לכל דבר, כולל לעניין ירושה, אלא שאינו פוטר את אמו מן הייבום והחליצה, מכיוון שבשעת מות הבעל עדיין לא הייתה מעוברת26. ואולם רבים החולקים עליו וסוברים שמיד עם הגעת הזרע לגוף האישה היא נחשבת הרה, אף אם הקליטה תתרחש רק לאחר כמה ימים, לפיכך פטורה היא מן הייבום והחליצה27.
יש מי שסבור שלכתחילה אין להשתמש בזרע מוקפא שתרם אדם בחייו, ואפילו להפריית אלמנתו, מכיוון שאין בזה משום יצירת משפחה רגילה, ויש בדבר משום פגיעה בוולד שייוולד בדרך זו, כשאין לו אב, אך מעיקר הדין אין איסור בדבר, ובפרט שיש בזה משום גמילת חסד עם המת ועם האלמנה28.
אם זרע שהוקפא הוזרע ברחם אישה לאחר מות בעלה, יש מי שכתב שאין שום זיקה בין הוולד לבעל הזרע המת, אף לדעה לפיה בהזרעה מלאכותית מתורם חי הוולד מתייחס אחרי בעל הזרע, משום שבמות בעל הזרע פקעה הזיקה ביניהם. דין זה נכון בכל דיני התורה, כולל לעניין הירושה והייבום, ולפיכך חייבת האישה בחליצה לפני פעולת ההזרעה29. אך יש מי שכתב שבכגון זה, יש זיקה בין בעל הזרע ובין הוולד, והוולד יורש אותו, אלא שלמרות זאת האישה חייבת בייבום ובחליצה, מפני שלעניין זה, בשונה מירושה, המועד הקובע הוא רגע מות הבעל וברגע זה טרם הופרתה האישה30.
הוצאת זרע לאחר מות תורם הזרע. יש מי שכתב שאם הסכים הבעל בחייו שיטלו ממנו זרע לאחר מותו להפריית אשתו או שיש אומדן ברור שהיה מסכים לכך, יש מקום להתיר את נטילת הזרע31. ואולם יש מי שכתב שגם אם אין איסור שימוש בזרע לאחר מות התורם, בין נלקח הזרע בחייו והוקפא בין נלקח הזרע לאחר מותו, פעולה זו אינה רצויה מבחינה חברתית ומבחינת טובת הוולד. לכן אין להתיר הוצאת זרע לאחר המוות אלא במצבים חריגים, וגם אז אין לבצע את ההפריה אלא לאחר שעבר זמן סביר ממות התורם, כדי שתיעשה בשיקול דעת ובהיגיון32. אך יש מי שכתב שאסור לשאוב זרע מגוף המת משום איסור ניוול המת ואיסור הנאה מן המת33.
הזרעה מזרע ממקור לא ידוע - בנק זרע
אם מקור הזרע אינו ידוע, כגון שנלקח מבנק הזרע, יש מי שכתב שגם לדעה שמי שנולד בהזרעה מלאכותית אינו ממזר, דינו כשתוקי, מכיוון שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו, והשתוקי פְסול חיתון מדרבנן כספק ממזר34. אך יש מי שכתב שבחוץ לארץ יש להניח שהזרע הוא של גוי, משום שרוב התושבים שם גויים, והוולד כשר35. ויש מי שכתב שגם כשרוב התושבים הם גויים, אין הולכים אחר הרוב, שהרי הגזרה היא מטעם מיעוט, שמא יישא אח את אחותו מאביו, ולכן הוולד פסול כל אימת שאין ידוע של מי הזרע36.
הזרעה מלאכותית באישה פנויה
הכול סבורים שדין ממזר אינו חל על ולד שנולד לאישה פנויה מהזרעה מלאכותית, אך שאלה היא אם הדבר מותר לכתחילה37. ויש מי שאוסר את הדבר במפורש מדין שתוקי, וגם משום שבמקרה זה יש חשש שיישא אח את אחותו38. נימוק נוסף שהועלה נגד הפריית אישה פנויה הוא, שהאישה מוציאה על עצמה לעז של חשד זנות39.
כדי למנוע חשש שהילד יוכרז כשתוקי (היינו ספק ממזר), וגם למנוע את האפשרות שיישא הוולד את אחותו מאביו, יש להפקיד את שם תורם הזרע בבית דין, כך לא יוכרז כשתוקי, וכשיבוא להינשא, יבדקו אם יש קרבת משפחה - בינו ובין בן זוגו או בת זוגו - המונעת את נישואיהם. יחד עם זאת, כדי להגן על סודיות שמו של תורם הזרע, יש להגביל את הגישה למידע זה רק לדיינים שהורשו לכך.
הזרעה מלאכותית במשפט הישראלי
הזרעה מלאכותית מותרת במדינת ישראל, גם אם נעשה שימוש בזרעו של תורם זר באישה נשואה.
על פי תקנה 3 לתקנות בריאות העם (בנק זרע), התשל"ט-1979, "הזרעה מלאכותית מתורם לא תבוצע אלא בבית חולים שיש בו בנק זרע ומזרע שהתקבל מבנק הזרע".
עוד נקבע בתקנות (תקנה 2) שלא ינהל אדם בנק זרע ולא יעסוק בו, אלא אם הכיר המנהל הכללי של משרד הבריאות באותו בנק זרע, ובהתאם לתנאי ההכרה. מנכ"ל משרד הבריאות פרסם מכוח סמכותו כללים בדבר ניהולם של בנקי זרע והנחיות לדרך ביצועה של הזרעה מלאכותית.
בית המשפט העליון פסק40 שאם הסכים אדם שתופרה אשתו על ידי תורם זר, הרי שיש בדבר משום הסכמתו לצירוף אדם נוסף למשפחתו, ויש לראות בהסכמתו זו ככוללת התחייבות מכללא לפרנס את הילד שייוולד מן ההזרעה, אף על פי שהבעל אינו אביו הביולוגי של הילד41.
עניין שימוש בזרע לאחר המוות לא הוסדר בחקיקה אלא בנוגע להפריה חוץ-גופית של אלמנה בזרע בעלה המת בתקנה 8(ב)(2) לתקנות בריאות העם (הפריה חוץ גופית), התשמ"ז-1987, שנאמר בה: "התאלמנה בעלת הביצית המופרית טרם השתלתה, לא תושתל בה הביצית המופרית, אלא אם כן עברה שנה לפחות ממועד נטילת הביצית והפרייתה והתקבל דין וחשבון מעובד סוציאלי"42.
בכלל 28 לכללים בדבר ניהולו של בנק זרע, שעניינו "שמירת זרע לנפגעים", נקבע כי "זרע של גבר, שנפגע או עלול להיפגע במערכות יצור הזרע כתוצאה ממחלה ממארת, קרינה או בנסיבות אחרות, יישמר לתקופה של חמש שנים, אלא אם יבקש בכתב שמירת הזרע לתקופה נוספת. יש להשמיד הזרע לאחר פטירתו של האדם, אלא אם כן הגיעה בקשה בכתב של אשתו, וזאת לא יאוחר משנה מיום פטירתו".
לאחרונה הוציא היועץ המשפטי לממשלה הנחיות לדרך הטיפול בבקשות לנטילת זרע מן המת והשימוש בו להפריית בת זוגו של המת. על פי ההנחיות, יותר הדבר רק בכפוף לאישור בית משפט ובהתמלא תנאים מסוימים43.
הערות:
* פרופ' אברהם שטינברג, מנהל היחידה לאתיקה רפואית ונוירולוג ילדים, מרכז רפואי שערי צדק, ירושלים.
1. חגיגה טו ע"א.
2. מדרש אלף-בית דבן סירא (מהדורת י"ד אייזנשטיין), עמ' 43. למקורות אלו, ראה א' שטינברג, אנציקלופדיה הלכתית רפואית, א, ירושלים תשמ"ח, עמ' 150, ערך הזרעה מלאכותית (מכאן ואילך, א' שטינברג).
3. לפרטם של דברים, ראה א' שטינברג (הנזכר לעיל, הערה 2).
4. לסיכום דעות הפוסקים בעניין זה, ראה א' שטינברג (הנזכר לעיל, הערה 2), עמ' 151.
5. שו"ת בניין אב, ב, סימן סא, ושם כתב שכן פסק גם הגרי"ש אלישיב. וראה שו"ת תשובות והנהגות, ג, סימן תו.
6. הרב צ"ש סושארד, "הקפאת זרע לקיום מצוות 'פרו ורבו' - שו"ת", אסיא נא-נב (תשנ"ב), עמ' 291, ושם כתב שכן פסק גם הגאון הרב דוד פיינשטיין. וראה הרב מ' קורצטג, "בענין שמירת הזרע לקיום מצות פריה ורביה", שם, עמ' 294; שו"ת באהלה של תורה א, סימן סט.
7. הגרש"ז אויערבאך. דבריו הובאו בנשמת אברהם, ד, אבן העזר, סימן כג, ס"ק א.
8. יבמות סה ע"ב; רמב"ם, הלכות אישות, פרק טו, הלכה י; טור ושולחן ערוך, אבן העזר, סימן קנד, סעיף ז. וראה ב' שרשבסקי, דיני משפחה, מהדורה שנייה, עמ' 288 ואילך.
9. הגרש"ז אויערבאך, "הזרעה מלאכותית", נועם א (תשי"ח), עמ' קמה-קסו.
10. הובא על ידי י' גרין, "הזרעה מלאכותית מתורם (AID)", אסיא ה (תשמ"ו), עמ' 125, הערה 3.
11. הרב יהונתן אייבשיץ, בני אהובה, אישות, פרק טו, הלכה ד; שו"ת מערכי לב, סימן עג; זכר לחגיגה, חגיגה טו ע"א; שו"ת ישכיל עבדי, ה, אבן העזר, סימן י; שו"ת דברי יואל, סימנים קז-קי; מרגליות הים, סנהדרין נד ע"ב, אות ב; שו"ת חלקת יעקב, א, סימן כד; שם, ג, סימנים מה-מו; שו"ת ישיב משה, אבן העזר, סימן א; שו"ת ציץ אליעזר, יג, סימן צז; שו"ת שבט הלוי, ג, סימן קעה; שו"ת תשובות והנהגות, ב, סימן תרצ.
12. שו"ת שואל ומשיב, מהדורה ג, ג, סימן קלב; שו"ת עמק הלכה, א, סימן סח; שו"ת משפטי עוזיאל, אבן העזר, סימן יט; שו"ת שרידי אש, ג, סימן ה; שו"ת מנחם משיב, סימן כו; שו"ת איגרות משה, אבן העזר, א, סימן עא; הגרש"ז אויערבאך (הנזכר לעיל, בהערה 9); שו"ת יביע אומר, ב, אבן העזר, סימן א.
13. שו"ת ציץ אליעזר, ג, סימן כז.
14. שו"ת חלקת יעקב, א, סימן כד; שו"ת שרידי אש (הנזכר לעיל, בהערה 12); שו"ת שבט הלוי (הנזכר לעיל, בהערה 11); שו"ת תשובות והנהגות, ב, סימן קעה.
15. כתבי הגרי"א הענקין, ב, תשובות איברא, סימן עג; הרב ע' יעקובוביץ, הרפואה והיהדות, עמ' 235.
16. שו"ת שרידי אש (הנזכר לעיל, בהערה 12).
17. שו"ת תשובה שלמה, ב, סימן ד; שו"ת זקן אהרן, ב, סימן צז; שו"ת שרידי אש (הנזכר לעיל, בהערה 12); שו"ת איגרות משה, אבן העזר, א, סימן עא; שם, ב, סימן יא; שו"ת ציץ אליעזר (הנזכר לעיל, בהערה 13); שם, ט, סימן נא, שער ד; שו"ת מנחת יצחק, ד, סימן ה; שם, ו, סימן קמ; עזרת נשים, ג, עמ' שיט.
18. שו"ת תשובה שלמה (הנזכר בהערה הקודמת); שו"ת איגרות משה (הנזכר בהערה הקודמת); שו"ת ציץ אליעזר (הנזכר לעיל, בהערה 12).
19. שו"ת ציץ אליעזר (הנזכר לעיל, בהערה 12).
20. שו"ת חלקת יעקב, א, סימן כד; שו"ת איגרות משה, אבן העזר, א, סימן עא; שו"ת ציץ אליעזר, ט, סימן נא, שער ד; שם, יג, סימן צז; שו"ת שבט הלוי, ג, סימן קעה.
21. שו"ת שבט הלוי (הנזכר בהערה הקודמת).
22. למקורות הפוסקים, ראה א' שטינברג (הנזכר לעיל, הערה 2), עמ 156.
23. בית הדין הרבני בחיפה, ו' מנחם-אב תשל"ז, הובא על ידי י' גרין, "הזרעה מלאכותית מתורם (AID)", אסיא ה (תשמ"ו), עמ' 125.
24. י' אינדיג, "חיוב מזונות בנולד מהזרעה מלאכותית", דיני ישראל ב (תשל"א), עמ' 85.
25. ביה"ד הרבני הגדול, נא/697, דוד פנינה נ' דוד אלעזר.
26. שו"ת נובי"ק, אבן העזר, סוף סימן סט, המדבר בביאה רגילה, אך הוא הדין בהזרעה מלאכותית.
27. קרן אורה, יבמות פז ע"א; שו"ת רבנו משולם איגרא, סוף חלק יורה דעה; שו"ת חתם סופר, אבן העזר, א, סימן ה; שו"ת שואל ומשיב, מהדורה קמא, ג, סימן קמט; הגרש"ז אויערבאך (הנזכר לעיל, הערה 9), עמ' קנה.
28. שו"ת במראה הבזק, ד, סימנים קכח-קכט.
29. שו"ת חוות בנימין, סימן קז; הגר"ש ישראלי, תורה שבעל פה לג (תשנ"ב), עמ' מא; שו"ת במראה הבזק, (הנזכר לעיל, בהערה 28).
30. הגרש"ז אויערבאך (הנזכר לעיל, הערה 9).
31. הגרז"נ גולדברג, "על תרומת ביצית, פונדקאות, הקפאת זרע של רווק, ונטילת זרע מן המת - שו"ת", אסיא סה-סו (תשנ"ט), עמ' 47.
32. הרב י' אריאל ואחרים, "הפרייה לאחר המוות - היבטים משפטיים והלכתיים", הרפואה קלט (2000), עמ' 331.
33. הרב י' שפרן, "אבהות לאחר מיתה", תחומין כ (תש"ס), עמ' 347.
34. שו"ת שרידי אש שם (הנזכר לעיל, בהערה 12).
35. שו"ת איגרות משה (הנזכר לעיל, בהערה 17); שו"ת חלקת יעקב (הנזכר לעיל, בהערה 11).
36. הגר"י טיטלבוים מסאטמר, המאור (אב-אלול תשכ"ד); שו"ת מנחת יצחק, ד, סימן ה.
37. שו"ת שרידי אש (הנזכר לעיל, בהערה 12); תורה שלמה יז, מילואים, סימן ד, אות טז; שו"ת ציץ אליעזר, טו, סימן מה.
38. שו"ת שרידי אש, ג, סוף סימן ה; שו"ת ציץ אליעזר, ט, סימן נא, שער ד, פרק ב.
39. הגרש"ז אויערבאך. דבריו הובאו בנשמת אברהם, ד, אבן העזר, סימן א, סעיף קטן ג.
40. ע"א 449/79 סלמה נ' סלמה ואח', פ"ד לד(2) 779.
41. וראה לעניין זה, פ' שיפמן, "קביעת אבהות בילד שנולד מהזרעה מלאכותית", משפטים י (תש"ם), עמ' 63.
42. אמנם בבג"ץ 2078/96 ורד וייץ נ' שר הבריאות, דינים עליון, כרך נה, עמ' 778, נפסלה תקנה זו, אך דומה שאין הפסלות נוגעת אלא לסיפא של התקנה בעניין דין וחשבון מעובד סוציאלי.
43. ראה הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 1.2202, נטילת זרע לאחר המוות ושימוש בו, מיום א' חשוון התשס"ג, 27 אוקטובר 2003.
אברהם שטינברג*
עורכים: אביעד הכהן, מיכאל ויגודה
עריכה לשונית: יחיאל קארה
עריכה לשונית: יחיאל קארה
|
הקדמה בימינו ניתן לבצע פעולת הזרעה מלאכותית, להפגיש את תא הזרע עם הביצית בחצוצרה על ידי הזרקת זרע לנרתיק האישה או לרחמה של האישה בלא הזדווגות. מבחינה חברתית-הלכתית, יש להבדיל בין שני סוגי הזרעה מלאכותית על פי מקור הזרע: הזרעה בתרומת זרע הבעל; הזרעה בזרע תורם זר, העשוי להיות יהודי או גוי. אחר ההזרעה, נמשכים תהליך ההפריה ברחם האישה ושאר שלבי ההיריון ומהלך הלידה כבכל התעברות טבעית. רקע היסטורי ומדעי הזרעה מלאכותית יכולה להתקיים רק כשאין כל פגם בפוריות האישה, הן אנטומית הן פיזיולוגית. מעריכים כי 15%-8% מן הזוגות הנשואים אינם פוריים, ב-30% מהם לערך הבעל הוא העקר. במקרים אלו נשקלת אפשרות הזרעה מלאכותית. הזרעה מלאכותית בזרע הבעל. ההוריות הרפואיות בהזרעה מלאכותית מן הבעל נוגעות בעיקר להפרעה אנטומית באיבר המין או הפרעות פסיכולוגיות או רפואיות הגורמות לאין-אונות או מיעוט תאי זרע של הבעל. בשנים האחרונות התפתחה מאוד טכנולוגיית ההפריה החוץ-גופית, וניתן להפרות ביצית של אישה אף מתא זרע אחד שנשאב מגופו של הגבר. כך נתרבה מאוד מספר ההוריות להזרעה מלאכותית מזרע הבעל. עניין אחר הוא תרומת זרע מן האיש לפני טיפול רפואי הכרחי העשוי לגרום לסירוסו או לעקרותו, כגון טיפול כירורגי באיברי המין או טיפול כימותרפי או הקרנות ואף שאיבת תאי זרע ממי שמת תוך 24 שעות משעת מותו ושימוש בו להפריה גם לאחר שכבר נעשה עקר או לאחר מותו. הזרעה מלאכותית מתורם זר. כשלא ניתן לבצע הפריה מלאכותית בזרע הבעל, ניתן לבצעה מתורם זר ידוע או מבנק הזרע. ההוריות הרפואיות לסוג זה של הזרעה נוגעות לעקרות מוחלטת של הבעל או למחלות תורשתיות שלו. הזרעה מלאכותית באישה פנויה נעשית כמובן אך ורק מתורם זר. הפריה בזרע של תורם זר עשויה לגרום להדבקה במחלות זיהומיות, ומשום כך במדינות רבות יש הנחיות מפורטות לעריכת בדיקות סיקור מונעות. הפריה מעין זו עשויה אף לגרום למחלות גנטיות לאישה ולעובר. לכן חובה להקפיד שיהיה התורם בריא. משום כך נהוג לרשום את נתוניו הרפואיים של התורם כדי למנוע מחלות. הרישום נועד גם למנוע נישואי קרובים. בארה"ב מתבצעות מדי שנה 75,000 הזרעות לערך מתורמים זרים, ונולדים 20,000-10,000 תינוקות בהזרעה מלאכותית. בארץ, לפי נתונים לא רשמיים, נולדים כל שנה כמה אלפי תינוקות בהזרעה מלאכותית מתורם זר. תקצר היריעה מלדון בכל פרטי הלכות הזרעה מלאכותית, הן מן הבעל הן מתורם זר3, ונסתפק בדיון בהיבטים אחדים. הזרעה מלאכותית בזרע הבעל נהוג להמליץ לחולה במחלה ממארת, הזקוק לטיפול כימותרפי או להקרנות, ויש חשש סביר שייפגע זרעו, להפקיד מזרעו בבנק הזרע לפני הטיפול ולהשתמש בו בעתיד להפריית אשתו. ואולם רבו הדעות בעניין זה. יש מי שסובר שראוי להבחין בין רווק לנשוי, שבנשוי הדבר מותר, שהרי כבר נתחייב בפרייה ורבייה, אך ברווק הדבר אסור, משום שבעת הוצאת הזרע עדיין לא נתחייב במצוות פרייה ורבייה5. אך יש מי שסבור שמותר ליטול תרומה מרווק שיש חשש שיתעקר עקב טיפול כימותרפי או קרינתי, משום שהחיוב במצוות פרייה ורבייה חל בעיקרו גם על הרווק, וכשהוצאת הזרע נעשית בשביל ההולדה אין בה משום הוצאת זרע לבטלה6. ויש מי שסבור שאמנם מצד עיקר הדין אין הבדל בין רווק לנשוי לעניין המצווה, מפני שגם הרווק חייב לשאת אישה ולקיים מצוות פרייה ורבייה, אלא שהחיוב המוטל עליו הוא בדרך המקובלת, ולכן אין לעשות זאת בדרך של הוצאת זרע משום שאין זו השקפת התורה7. הפוסקים חלוקים לעניין חיובים אחדים, אם יוצאים בהם ידי חובה בהזרעה מלאכותית מן הבעל, כגון: האם אדם יוצא ידי חובת מצוות פרייה ורבייה? האם הבעל חייב בפדיון הבן שנולד לו בהזרעה מלאכותית? האם יש למול ביום השבת בן שנולד מהזרעה מלאכותית? הלכה היא שאם הבעל אינו מסוגל להוליד, והאישה חפצה ללדת, יש בדבר עילה לגירושין8. אך יש מי שנסתפק בשאלה אם יכול הבעל להציע לאשתו הפריה מלאכותית ולדחות בכך את תביעתה לגירושין או שהיא יכולה להתעקש להרות כדרך הטבע9. בישיבתו מיום כ"ה במרחשוון תשכ"ה, קיבל בית הדין הרבני בת"א טענת אישה שביקשה להרות כדרך הטבע, וחייב את בעלה לתת לה גט, אף שלדעת הרופאים הייתה אפשרות להפריית מבחנה10. הזרעה מלאכותית מתורם זר יהודי ואולם גם הסוברים שאין איסור מן התורה להחדיר זרע זר לאשת איש, אוסרים מעשה זה מטעמים שונים הן מטעמים המשותפים להזרעה מכל תורם זר, כגון גוי או בנק זרע, הן מטעמים המיוחדים להזרעה מתורם זר יהודי. מבחינה מוסרית, יש הרואים בתרומת זרע מתורם זר מעשה פסול הגורם לחילול כבוד המשפחה13, ולכן יש לאסרו מצד רגש הדת והיהדות14. אחרים חוששים שמעשה זה עלול לנתק את הקשר בין הולדת ילדים לבין הנישואין ולהפוך את הולדת הילדים לעניין שרירותי ומכני חסר הסגולות האנושיות העושות את האדם שותף להקב"ה במעשה הבריאה15. זאת ועוד, יש בדבר עידוד ליחסי מין מחוץ לנישואין, שכן אישה נואפת שהרתה לגבר זר תוכל לטעון שהרתה בהזרעה מלאכותית16. מבחינה הלכתית, העובדה שלמעט המעורבים בתהליך ההפריה אין מי שיודע מי הוא אבי הילד עלולה לגרום לסיבוכים מרובים, כגון: החשש שיישא אח את אחותו מאביו בעל הזרע; החשש שתיפטר האם שלא כדין מן הייבום והחליצה לאחר מות בעלה, בהנחה מוטעית שהוא אבי הילד; החשש שייחשב הילד כיורש בעלה של האישה, אף שלפי ההלכה הירושה היא של אחר, ונמצא גוזלו; מאידך, הוא עשוי שלא לקבל ירושה המגיעה לו מבעל הזרע, לדעת מי שסובר שהוא נחשב כבנו לכל דבר; כשהבעל העקר הוא כוהן, עשוי להיחשב בנו כוהן בטעות, אף על פי שנולד מזרעו של איש אחר17 ועוד. יהודי התורם זרע לאישה זרה עובר על איסור הוצאת זרע לבטלה18, וגם הרופא המוציא את הזרע שותף לעברה19. מי שנתעברה בהזרעה מלאכותית בלא ידיעת בעלה ובלא הסכמתו, נחשבת "עוברת על דת משה ויהודית", והרי זו עילה לגירושין, ואיבדה כתובתה20. ואם הכריח הבעל את אשתו לקבל תרומת זרע מגבר זר, יש מי שכתב שיש לחייב אותו לגרשה ולתת לה את כתובתה21. ייחוס הוולד ומזונותיו יש הסוברים שאם הסכים בעל עקר שתופרה אשתו בהזרעה מלאכותית מתורם זר, חייב הבעל לשלם לילד את מזונותיו, כשמקור החיוב הוא בדין ערב23. אך יש החולקים וסוברים שלדעה שהוולד כשר והוא מתייחס אחר בעל הזרע, חיוב המזונות מוטל על התורם הזר; לדעה שהנולד מהזרעה מלאכותית מתורם יהודי זר הוא ממזר, יהיה תלוי דין חיוב המזונות בשאלה הכללית של חיוב מזונות לממזר; לדעה שאין הבן מתייחס אחר בעל הזרע כלל, אין לאישה ממי לתבוע מזונות הילד24. בעל עקר שהסכים שתופרה אשתו בהזרעה מלאכותית מתורם זר והתחייב במזונות הוולד ובחינוכו, ואחר כך גירש את אשתו והסכים לשלם לה מזונות ובלבד שיהיה הוולד רשום על שמו ויהא רשאי לבקרו, והאם מסרבת לקבל מזונות ולהרשות לו לבקר את הוולד, אינו נחשב לאביו, וההסכם ביניהם מבוטל25. הפריה לאחר מיתה יש מי שסבור שלכתחילה אין להשתמש בזרע מוקפא שתרם אדם בחייו, ואפילו להפריית אלמנתו, מכיוון שאין בזה משום יצירת משפחה רגילה, ויש בדבר משום פגיעה בוולד שייוולד בדרך זו, כשאין לו אב, אך מעיקר הדין אין איסור בדבר, ובפרט שיש בזה משום גמילת חסד עם המת ועם האלמנה28. אם זרע שהוקפא הוזרע ברחם אישה לאחר מות בעלה, יש מי שכתב שאין שום זיקה בין הוולד לבעל הזרע המת, אף לדעה לפיה בהזרעה מלאכותית מתורם חי הוולד מתייחס אחרי בעל הזרע, משום שבמות בעל הזרע פקעה הזיקה ביניהם. דין זה נכון בכל דיני התורה, כולל לעניין הירושה והייבום, ולפיכך חייבת האישה בחליצה לפני פעולת ההזרעה29. אך יש מי שכתב שבכגון זה, יש זיקה בין בעל הזרע ובין הוולד, והוולד יורש אותו, אלא שלמרות זאת האישה חייבת בייבום ובחליצה, מפני שלעניין זה, בשונה מירושה, המועד הקובע הוא רגע מות הבעל וברגע זה טרם הופרתה האישה30. הוצאת זרע לאחר מות תורם הזרע. יש מי שכתב שאם הסכים הבעל בחייו שיטלו ממנו זרע לאחר מותו להפריית אשתו או שיש אומדן ברור שהיה מסכים לכך, יש מקום להתיר את נטילת הזרע31. ואולם יש מי שכתב שגם אם אין איסור שימוש בזרע לאחר מות התורם, בין נלקח הזרע בחייו והוקפא בין נלקח הזרע לאחר מותו, פעולה זו אינה רצויה מבחינה חברתית ומבחינת טובת הוולד. לכן אין להתיר הוצאת זרע לאחר המוות אלא במצבים חריגים, וגם אז אין לבצע את ההפריה אלא לאחר שעבר זמן סביר ממות התורם, כדי שתיעשה בשיקול דעת ובהיגיון32. אך יש מי שכתב שאסור לשאוב זרע מגוף המת משום איסור ניוול המת ואיסור הנאה מן המת33. הזרעה מזרע ממקור לא ידוע - בנק זרע הזרעה מלאכותית באישה פנויה כדי למנוע חשש שהילד יוכרז כשתוקי (היינו ספק ממזר), וגם למנוע את האפשרות שיישא הוולד את אחותו מאביו, יש להפקיד את שם תורם הזרע בבית דין, כך לא יוכרז כשתוקי, וכשיבוא להינשא, יבדקו אם יש קרבת משפחה - בינו ובין בן זוגו או בת זוגו - המונעת את נישואיהם. יחד עם זאת, כדי להגן על סודיות שמו של תורם הזרע, יש להגביל את הגישה למידע זה רק לדיינים שהורשו לכך. הזרעה מלאכותית במשפט הישראלי על פי תקנה 3 לתקנות בריאות העם (בנק זרע), התשל"ט-1979, "הזרעה מלאכותית מתורם לא תבוצע אלא בבית חולים שיש בו בנק זרע ומזרע שהתקבל מבנק הזרע". עוד נקבע בתקנות (תקנה 2) שלא ינהל אדם בנק זרע ולא יעסוק בו, אלא אם הכיר המנהל הכללי של משרד הבריאות באותו בנק זרע, ובהתאם לתנאי ההכרה. מנכ"ל משרד הבריאות פרסם מכוח סמכותו כללים בדבר ניהולם של בנקי זרע והנחיות לדרך ביצועה של הזרעה מלאכותית. בית המשפט העליון פסק40 שאם הסכים אדם שתופרה אשתו על ידי תורם זר, הרי שיש בדבר משום הסכמתו לצירוף אדם נוסף למשפחתו, ויש לראות בהסכמתו זו ככוללת התחייבות מכללא לפרנס את הילד שייוולד מן ההזרעה, אף על פי שהבעל אינו אביו הביולוגי של הילד41. עניין שימוש בזרע לאחר המוות לא הוסדר בחקיקה אלא בנוגע להפריה חוץ-גופית של אלמנה בזרע בעלה המת בתקנה 8(ב)(2) לתקנות בריאות העם (הפריה חוץ גופית), התשמ"ז-1987, שנאמר בה: "התאלמנה בעלת הביצית המופרית טרם השתלתה, לא תושתל בה הביצית המופרית, אלא אם כן עברה שנה לפחות ממועד נטילת הביצית והפרייתה והתקבל דין וחשבון מעובד סוציאלי"42. בכלל 28 לכללים בדבר ניהולו של בנק זרע, שעניינו "שמירת זרע לנפגעים", נקבע כי "זרע של גבר, שנפגע או עלול להיפגע במערכות יצור הזרע כתוצאה ממחלה ממארת, קרינה או בנסיבות אחרות, יישמר לתקופה של חמש שנים, אלא אם יבקש בכתב שמירת הזרע לתקופה נוספת. יש להשמיד הזרע לאחר פטירתו של האדם, אלא אם כן הגיעה בקשה בכתב של אשתו, וזאת לא יאוחר משנה מיום פטירתו". לאחרונה הוציא היועץ המשפטי לממשלה הנחיות לדרך הטיפול בבקשות לנטילת זרע מן המת והשימוש בו להפריית בת זוגו של המת. על פי ההנחיות, יותר הדבר רק בכפוף לאישור בית משפט ובהתמלא תנאים מסוימים43. |
הערות:* פרופ' אברהם שטינברג, מנהל היחידה לאתיקה רפואית ונוירולוג ילדים, מרכז רפואי שערי צדק, ירושלים. 1. חגיגה טו ע"א. 2. מדרש אלף-בית דבן סירא (מהדורת י"ד אייזנשטיין), עמ' 43. למקורות אלו, ראה א' שטינברג, אנציקלופדיה הלכתית רפואית, א, ירושלים תשמ"ח, עמ' 150, ערך הזרעה מלאכותית (מכאן ואילך, א' שטינברג). 3. לפרטם של דברים, ראה א' שטינברג (הנזכר לעיל, הערה 2). 4. לסיכום דעות הפוסקים בעניין זה, ראה א' שטינברג (הנזכר לעיל, הערה 2), עמ' 151. 5. שו"ת בניין אב, ב, סימן סא, ושם כתב שכן פסק גם הגרי"ש אלישיב. וראה שו"ת תשובות והנהגות, ג, סימן תו. 6. הרב צ"ש סושארד, "הקפאת זרע לקיום מצוות 'פרו ורבו' - שו"ת", אסיא נא-נב (תשנ"ב), עמ' 291, ושם כתב שכן פסק גם הגאון הרב דוד פיינשטיין. וראה הרב מ' קורצטג, "בענין שמירת הזרע לקיום מצות פריה ורביה", שם, עמ' 294; שו"ת באהלה של תורה א, סימן סט. 7. הגרש"ז אויערבאך. דבריו הובאו בנשמת אברהם, ד, אבן העזר, סימן כג, ס"ק א. 8. יבמות סה ע"ב; רמב"ם, הלכות אישות, פרק טו, הלכה י; טור ושולחן ערוך, אבן העזר, סימן קנד, סעיף ז. וראה ב' שרשבסקי, דיני משפחה, מהדורה שנייה, עמ' 288 ואילך. 9. הגרש"ז אויערבאך, "הזרעה מלאכותית", נועם א (תשי"ח), עמ' קמה-קסו. 10. הובא על ידי י' גרין, "הזרעה מלאכותית מתורם (AID)", אסיא ה (תשמ"ו), עמ' 125, הערה 3. 11. הרב יהונתן אייבשיץ, בני אהובה, אישות, פרק טו, הלכה ד; שו"ת מערכי לב, סימן עג; זכר לחגיגה, חגיגה טו ע"א; שו"ת ישכיל עבדי, ה, אבן העזר, סימן י; שו"ת דברי יואל, סימנים קז-קי; מרגליות הים, סנהדרין נד ע"ב, אות ב; שו"ת חלקת יעקב, א, סימן כד; שם, ג, סימנים מה-מו; שו"ת ישיב משה, אבן העזר, סימן א; שו"ת ציץ אליעזר, יג, סימן צז; שו"ת שבט הלוי, ג, סימן קעה; שו"ת תשובות והנהגות, ב, סימן תרצ. 12. שו"ת שואל ומשיב, מהדורה ג, ג, סימן קלב; שו"ת עמק הלכה, א, סימן סח; שו"ת משפטי עוזיאל, אבן העזר, סימן יט; שו"ת שרידי אש, ג, סימן ה; שו"ת מנחם משיב, סימן כו; שו"ת איגרות משה, אבן העזר, א, סימן עא; הגרש"ז אויערבאך (הנזכר לעיל, בהערה 9); שו"ת יביע אומר, ב, אבן העזר, סימן א. 13. שו"ת ציץ אליעזר, ג, סימן כז. 14. שו"ת חלקת יעקב, א, סימן כד; שו"ת שרידי אש (הנזכר לעיל, בהערה 12); שו"ת שבט הלוי (הנזכר לעיל, בהערה 11); שו"ת תשובות והנהגות, ב, סימן קעה. 15. כתבי הגרי"א הענקין, ב, תשובות איברא, סימן עג; הרב ע' יעקובוביץ, הרפואה והיהדות, עמ' 235. 16. שו"ת שרידי אש (הנזכר לעיל, בהערה 12). 17. שו"ת תשובה שלמה, ב, סימן ד; שו"ת זקן אהרן, ב, סימן צז; שו"ת שרידי אש (הנזכר לעיל, בהערה 12); שו"ת איגרות משה, אבן העזר, א, סימן עא; שם, ב, סימן יא; שו"ת ציץ אליעזר (הנזכר לעיל, בהערה 13); שם, ט, סימן נא, שער ד; שו"ת מנחת יצחק, ד, סימן ה; שם, ו, סימן קמ; עזרת נשים, ג, עמ' שיט. 18. שו"ת תשובה שלמה (הנזכר בהערה הקודמת); שו"ת איגרות משה (הנזכר בהערה הקודמת); שו"ת ציץ אליעזר (הנזכר לעיל, בהערה 12). 19. שו"ת ציץ אליעזר (הנזכר לעיל, בהערה 12). 20. שו"ת חלקת יעקב, א, סימן כד; שו"ת איגרות משה, אבן העזר, א, סימן עא; שו"ת ציץ אליעזר, ט, סימן נא, שער ד; שם, יג, סימן צז; שו"ת שבט הלוי, ג, סימן קעה. 21. שו"ת שבט הלוי (הנזכר בהערה הקודמת). 22. למקורות הפוסקים, ראה א' שטינברג (הנזכר לעיל, הערה 2), עמ 156. 23. בית הדין הרבני בחיפה, ו' מנחם-אב תשל"ז, הובא על ידי י' גרין, "הזרעה מלאכותית מתורם (AID)", אסיא ה (תשמ"ו), עמ' 125. 24. י' אינדיג, "חיוב מזונות בנולד מהזרעה מלאכותית", דיני ישראל ב (תשל"א), עמ' 85. 25. ביה"ד הרבני הגדול, נא/697, דוד פנינה נ' דוד אלעזר. 26. שו"ת נובי"ק, אבן העזר, סוף סימן סט, המדבר בביאה רגילה, אך הוא הדין בהזרעה מלאכותית. 27. קרן אורה, יבמות פז ע"א; שו"ת רבנו משולם איגרא, סוף חלק יורה דעה; שו"ת חתם סופר, אבן העזר, א, סימן ה; שו"ת שואל ומשיב, מהדורה קמא, ג, סימן קמט; הגרש"ז אויערבאך (הנזכר לעיל, הערה 9), עמ' קנה. 28. שו"ת במראה הבזק, ד, סימנים קכח-קכט. 29. שו"ת חוות בנימין, סימן קז; הגר"ש ישראלי, תורה שבעל פה לג (תשנ"ב), עמ' מא; שו"ת במראה הבזק, (הנזכר לעיל, בהערה 28). 30. הגרש"ז אויערבאך (הנזכר לעיל, הערה 9). 31. הגרז"נ גולדברג, "על תרומת ביצית, פונדקאות, הקפאת זרע של רווק, ונטילת זרע מן המת - שו"ת", אסיא סה-סו (תשנ"ט), עמ' 47. 32. הרב י' אריאל ואחרים, "הפרייה לאחר המוות - היבטים משפטיים והלכתיים", הרפואה קלט (2000), עמ' 331. 33. הרב י' שפרן, "אבהות לאחר מיתה", תחומין כ (תש"ס), עמ' 347. 34. שו"ת שרידי אש שם (הנזכר לעיל, בהערה 12). 35. שו"ת איגרות משה (הנזכר לעיל, בהערה 17); שו"ת חלקת יעקב (הנזכר לעיל, בהערה 11). 36. הגר"י טיטלבוים מסאטמר, המאור (אב-אלול תשכ"ד); שו"ת מנחת יצחק, ד, סימן ה. 37. שו"ת שרידי אש (הנזכר לעיל, בהערה 12); תורה שלמה יז, מילואים, סימן ד, אות טז; שו"ת ציץ אליעזר, טו, סימן מה. 38. שו"ת שרידי אש, ג, סוף סימן ה; שו"ת ציץ אליעזר, ט, סימן נא, שער ד, פרק ב. 39. הגרש"ז אויערבאך. דבריו הובאו בנשמת אברהם, ד, אבן העזר, סימן א, סעיף קטן ג. 40. ע"א 449/79 סלמה נ' סלמה ואח', פ"ד לד(2) 779. 41. וראה לעניין זה, פ' שיפמן, "קביעת אבהות בילד שנולד מהזרעה מלאכותית", משפטים י (תש"ם), עמ' 63. 42. אמנם בבג"ץ 2078/96 ורד וייץ נ' שר הבריאות, דינים עליון, כרך נה, עמ' 778, נפסלה תקנה זו, אך דומה שאין הפסלות נוגעת אלא לסיפא של התקנה בעניין דין וחשבון מעובד סוציאלי. 43. ראה הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 1.2202, נטילת זרע לאחר המוות ושימוש בו, מיום א' חשוון התשס"ג, 27 אוקטובר 2003. |