- מתי צ'רניאקוב כותב בפעם האחרונה?
- כמה שעות לפני התאבדותו.

- ומה הוא כותב?

"השעה 15.
ארבעת אלפים כבר מוכנים ליציאה לדרך.
תשעת אלפים חייבים להיות מוכנים בשעה 16."

אלה דבריו האחרונים של אדם שיתאבד עם ערב.
ה"משלוח" הראשון של יהודים לטרבלינקה יצא ב- 22 ביולי 1942,
וצ'רניאקוב מתאבד למחרת.

בדיוק. ב- 22 בחודש, מתייצב ה-ס.ס. הופלה, הממונה על ה"יישוב מחדש",
האחראי, למעשה, על כל פעולה.
בשעה עשר הופלה מזמן אותו למשרדו,
מנתק את הטלפונים, מסלק את הילדים ששיחקו לפני בנין הקהילה,
ואומר לו:

"כל היהודים ללא הבדל גיל ומין, לבד מיוצאים מן הכלל, יגורשו מזרחה.
תמיד מזרחה.
החל מהיום, שעה 16, יש לשלוח ששת אלפים. זוהי מכסת המינימום היומית."

מודיעים לו את זה ב- 22 ביולי 1942, בשעה עשר בבוקר.
ובכל זאת הוא עדיין ממשיך ומתחנן.
הוא מבקש שחרורים אחרים, של חברים אחרים במועצה היהודית,
של צוותי ארגוני הסעד,
אך הסבל שלו נובע מכך שהיתומים יגורשו,
והוא מתחנן בעבורם ללא הרף.
ב- 23 עדיין אין לו ערובה שהם יינצלו.
ואם לא יוכל להיות מגינו של בית-היתומים, אזי הפסיד במלחמתו,
הפסיד במאבקו.

אבל למה היתומים?
הם החלשים ביותר.
אלה הילדים הקטנים ביותר...
זה העתיד.
אין להם כל אפשרות לעשות משהו בכוחות עצמם.
ואם לא ישוחררו היתומים, ואם אין לו אפילו "כן" מקצין ס.ס.,
אפילו לא הבטחות שהוא יודע שאין לסמוך עליהן,
אם גם את המלה מסרבים לומר לו, מה הוא יכול לחשוב?

אם לא יוכל לעשות כלום עבור הילדים...

מספרים שאחרי שהוא סגר את יומנו,
השאיר מכתב אחרון:

"הם רוצים שאני אהרוג את הילדים במו ידי".