|
|
היות בנו של מנהיג הציונות בפולין קאפו באושוויץ היה מכה מהממת: יצחק גרינבוים, המנהיג של ציוני פולין במשך חמש עשרה שנים, חבר הנהלת ההסתדרות הציונית, ראש מחלקת העלייה וראש ועדת ההצלה - אבא של קאפו באושוויץ!
יריבותו של גרינבוים עם המפלגות הדתיות ועם הציבור הדתי בפולין הייתה ידועה. "לא לחינם נחשב גרינבוים לאויב הראשון במעלה של היהדות החרדית" (פריסטר, ללא פשרה, 298). היות בנו קומוניסט ואנטי ציוני, ולבסוף גם קאפו, הייתה מכה קשה למעמדו של גרינבוים.
התיאור של פרשת אושוויץ של אצ'ה גרינבוים שתי גרסאות לו: האחת באנציקלופדיה של השואה, והאחרת בספרו של הביוגרף של גרינבוים, רומן פריסטר, בספר "ללא פשרה". כדי לקרוא תיאור ספרותי של ק. צטניק על קאפו בשם "פרוכטנבוים" - לחץ כאן
הגרסה של האנציקלופדיה של השואה
וכך כתבה דינה פורת:
בתום המלחמה הואשם בנו [של יצחק גרינבוים] בכך שהיה קאפו, טוהר מן ההאשמה, עלה לארץ, ובמלחמת העצמאות נהרג בקרב על רמת רחל.המילים "הואשם... שהיה קאפו, טוהר מן ההאשמה" - פירושם הוא אחד: אצ'ה כלל לא היה קאפו. ההאשמה היא כי היה קאפו, והטיהור אומר כי לא היה קאפו.
גם מותו של אצ'ה בקרב ברמת רחל הותיר אחריו שובל של שמועות. (בחוברת "שרופי הכבשנים מאשימים" מאת משה שנפלד, (חוג בני תורה שע"י צעירי אגודת ישראל בא"י, תשל"ח, עמוד 5) נאמר: "אף כי לא כדור ערבי, אלא נוקם יהודי שם קץ לחייו, הרי שמו שולב ב"גוילי אש" - ספר הזיכרון של הנופלים במלחמות הקוממיות").
אין בידינו מסמכים בנושא זה, ונבקש מכל מי שיכול למסור עדויות או מסמכים, לשלחם אלינו.
כדי לשלוח אלינו ידיעה - לחץ כאן.
הגירסה של רומן פריסטר, הביוגרף של גרינבוים
עניינו של אצ'ה נתברר פעמיים: לראשונה, אחרי שחרור מחנה הריכוז בוכנוולד,
"דרשו אחדים מהאסירים למצות עמו את הדין. במקום נערך כעין משפט, העדויות סתרו אלו את אלו... שאלת המפתח הייתה האם מותר לגרום למותו של אדם אחד כדי להציל מאה אחרים? או: האם מותר להכות עד זוב דם אחד שהפר את כללי המשמע, כדי להצילו מעונש חמור שבעתיים, אולי אפילו מפני עונש מוות? אולם בית הדין שהקימו אסירי בוכנוולד בחן את התנהגותו של אליעזר גרינבוים בכלים אשר תאמו את המציאות ששררה בתוך המחנות, ופסק: אצ'ה איננו אשם" (פריסטר, 290-291).משפט חברים זה לא הרשים את בית המשפט בפריז. שם נגבו עדויות והתיק הועבר לטיפולו של שופט חוקר. "הידיעות עודדו אחדים מאסירי אושוויץ לשעבר להתייצב ולמסור עדות מרשיעה על התנהגותו של אצ'ה. הקושי הגדול היה במציאת עדי הגנה" (פריסטר 292).
יצחק גרינבוים כתב במכתב
"אצ'ה עורר כלפיו יחס שלילי מכיוון שלא ידע יידיש, ולא הייתה לו שפה משותפת עם הסובבים אותו, ולא התייחס אליהם בלב פתוח. הבריות שמרו לו טינה בגלל כל מכה, אפילו הייתה מוצדקת... יש לנו עדים שיעידו לטובתו, והצלחנו לבטל את ההאשמות הנבזיות של רצח... אני משוכנע שהוא חף מפשע.." (פריסטר 295).אבל השופט החוקר לא חשב כך. עדים חדשים לא פסקו מלהתייצב בלשכת השופט. כל עד נוסף היה מעבה את תיק החקירה. (שם).
"כשהתובע בפריז כמעט השתכנע שאין לבתי המשפט הצרפתיים הסמכות לשפוט את העצור, הופעל על השלטונות לחץ ציבור להעמיד את אצ'ה לדין בבית משפטי צבאי בין לאומי המטפל בפושעי מלחמה ובעוזריהם, ללא הבדל לאום או אזרחות" (פריסטר 297)."בסוף פברואר החליטה הוועדה המיוחדת לחקר פשעי הנאצים כי אין בכוונתה להעמיד את אליעזר גרינבוים לדין בפני בית משפט בין לאומי. התיק חזר לפרקליטות המדינה בפריז, וכעבור שבועות מספר יצא אצ'ה מבית הכלא. ספק חף מפשע, ספק אשם. שום ערכאה מוסמכת לא קבעה את אשמתו, ושום גורם משפטי לא זיכה אותו מההאשמות. לעובדה שיצחק גרינבוים האמין בחפות בנו לא הייתה כל משמעות כלפי חוץ" (פריסטר 299).
את המסמך הבא קיבלנו בתאריך 15/12/06, והוא מוסיף אינפורמציה על פרשת אצ'ה גרינבוים
הוספה על פרשת אצ'ה גרינבוים:
אבי - אברהם זילברברג עבד שנים רבות, עד קום המדינה במחלקת העליה של הסוכנות היהודית. הכיר אז מקרוב והעריך מאד את יצחק גרינבוים הן בתפקידו במח' העליה והן בוועד ההצלה. אבי נשלח מיד עם תום המלחמה לאירופה מטעם הסוכנות כדי לטפל בארגון העלייה (הן הלגלית והן הבלתי לגלית) וחלק גדול מהזמן היה ממוקם בפריז. שם ניפגש בשנת 1946 עם יצחק גרינבוים ובעיית בנו.
אבי כתב ספר על זכרונותיו - "בשליחות העם והמדינה" (הוצאה פרטית 1995). בעמוד 80 של הספר הוא מספר על הפרשה כלהלן:
"עגמת נפש גדולה גרמה לי פרשת בנו של יצחק גרינבוים. משוחררים ממחנה הריכוז דכאו שהגיעו לפריז, זיהו ברחוב את בנו של יצחק גרינבוים, תפשוהו ומסרוהו למשטרה הצרפתית. הם טענו שהוא היה קאפו במחנה ריכוז. הוא נעצר בבית הסוהר והיה צפוי לעונש כבד. כשנודע הדבר ליצחק גרינבוים, הוא הודיע להנהלת הסוכנות שהוא מפסיק את עבודתו בירושלים, מוותר על משכורתו, ויוצא לפריז לטפל בענין בנו. הוא הגיע ללא כסף בכיסו ומצאנו לו חדר במלון זול (פרינצס) שהיה בתהליך שיפוצים. הטרגדיה שפקדה את יצחק גרינבוים, שאותו הערכתי מאד, נגעה ללבי ורחמי נכמרו עליו. גרינבוים לא אכל ולא ישן, אלא דאג כל הימים לבנו. דאגתי לו לבל יתמוטט מרוב מתח, ושידלתי אותו לאכול משהו. בן-גוריון, (שהיה באותה עת בפריז תקופה ארוכה ר.ז.), היה שרוי בריב פוליטי עמו, התאכזר אליו, ועשה הכל כדי להכביד עליו. הוא לא רצה, למשל, שיתמקם בבניין שלנו ברחוב ואגראם. (בנין משרדי הסוכנות ר.ז.) אך אני עמדתי לצדו, נתתי לו שולחן עבודה אצלנו והשתדלתי לעזור לו ככל שיכולתי. רוויזיוניסטים איימו על גרינבוים, שאם יצליח לשחרר את בנו וירצה להביאו לארץ-ישראל, הם לא אחראים לחייו. עו"ד בלומל טיפל בעניינו, ולבסוף הצליח להשיג פסק-דין שקבע כי הוא יגורש מצרפת. התנהל מו"מ עם ממשלת צרפת בקשר לגירושו. ממשלת צרפת הסכימה לשחררו ולאפשר לו לצאת מצרפת, אולם בן-גוריון הודיע בתקיפות, שלא יסכים בשום פנים שהבן יקבל רשיון עליה. הישגנו לו לבסוף אשרה של תייר, לאחר שהוא התחייב לא לצאת מהבית כשיגיע ארצה. ואכן הוא התגורר בביתו של יצחק גרינבוים ובפתח הציבו כלב גדול, למנוע מתנכלים. הבן קיים את הבטחתו ולא יצא מבית החוצה.עו"ד בלומל, אגב, היה אחד משלושת האישים היהודיים המפורסמים ביותר בפריז של אז, שאותם כינינו "שלושת הבלומים" ('פרחים' בלעז): ראש הממשלה ליאון בלום, העסקן הציוני מרק ירבלום, ועו"ד בלומל...
חזרה לפרק "היבטים היסטוריים של השואה"
