"וישבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו ולעי, ויעשו גם המה בערמה, וילכו ויצטירו, ויקחו שקים בלים לחמוריהם ונאדות יין בלים ומבקעים ומצררים ונעלות בלות ומטלאת ברגליהם ושלמות בלות עליהם. וכל לחם צידם יבש היה נקדים." (ט', ג-ה)

" וַיּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַחִוִּי: "אוּלַי בְּקִרְבִּי אַתָּה יושֵׁב, וְאֵיךְ אֶכְרָת לְךָ בְרִית?" (ט', ו-ז)

"אולי בקרבי אתה יושב, ואיך אכרת לך ברית?"

"ושתי את גבלך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר, כי אתן בידכם את ישבי הארץ, וגרשתמו מפניך." (שמות כ"ג, לא)

"לא תכרת להם ולאלהיהם ברית. לא ישבו בארצך, פן יחטיאו אתך לי, כי תעבד את אלהיהם, כי יהיה לך למוקש." (שם לב-לג)

וַיּאמְרוּ אֶל יְהושֻׁעַ: "עֲבָדֶיךָ אֲנָחְנוּ." וַיּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהושֻׁעַ: "מִי אַתֶּם וּמֵאַיִן תָּבאוּ?" וַיּאמְרוּ אֵלָיו: "מֵאֶרֶץ רְחוקָה מְאד בָּאוּ עֲבָדֶיךָ, לְשֵׁם ה' אֱלהֶיךָ. כִּי שָׁמַעְנוּ שָׁמְעו, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּמִצְרָיִם. וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמרִי, אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְסִיחון מֶלֶךְ חֶשְׁבּון, וּלְעוג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּעַשְׁתָּרות". (יהושע ט', ח-י)

וַיּאמְרוּ אֵלֵינוּ זְקֵינֵינוּ וְכָל ישְׁבֵי אַרְצֵנוּ לֵאמר: קְחוּ בְיֶדְכֶם צֵידָה לַדֶּרֶך,ְ וּלְכוּ לִקְרָאתָם. וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵיהֶם: עַבְדֵיכֶם אֲנַחְנוּ, וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית. זֶה לַחְמֵנוּ, חָם הִצְטַיַּדְנוּ אתו מִבָּתֵּינוּ, בְּיום צֵאתֵנוּ לָלֶכֶת אֲלֵיכֶם, וְעַתָּה הִנֵּה יָבֵשׁ וְהָיָה נִקֻּדִים. וְאֵלֶּה נאדות הַיַּיִן אֲשֶׁר מִלֵּאנוּ חֲדָשִׁים, וְהִנֵּה הִתְבַּקָּעוּ. וְאֵלֶּה שַׂלְמותֵינוּ וּנְעָלֵינוּ, בָּלוּ מֵרב הַדֶּרֶךְ מְאד." (ט', יא-יג)

וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים מִצֵּידָם, וְאֶת פִּי ה' לא שָׁאָלוּ. וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהושֻׁעַ שָׁלום, וַיִּכְרת לָהֶם בְּרִית לְחַיּותָם, וַיִּשָּׁבְעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה." (ט', יד-טו)

"אֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם בַּה' אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל. וְעַתָּה, לא נוּכַל לִנְגּעַ בָּהֶם. זאת נַעֲשֶׂה לָהֶם וְהַחֲיֵה אותָם, וְלא יִהְיֶה עָלֵינוּ קֶצֶף, עַל הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם." וַיּאמְרוּ אֲלֵיהֶם הַנְּשִׂיאִים: "יִחְיוּ." וַיִּהְיוּ חטְבֵי עֵצִים וְשׁאֲבֵי מַיִם, לְכָל הָעֵדָה, כַּאֲשֶׁר דִּבְּרוּ לָהֶם הַנְּשִׂיאִים. (ט', יח-כא)

"לָמָּה רִמִּיתֶם אתָנוּ לֵאמר, רְחוקִים אֲנַחְנוּ מִכֶּם מְאד, וְאַתֶּם, בְּקִרְבֵּנוּ ישְׁבִים? וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם, וְלא יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד, וְחטְבֵי עֵצִים וְשׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלהָי." וַיַּעֲנוּ אֶת יְהושֻׁעַ וַיּאמְרוּ: "כִּי הֻגֵּד הֻגַּד לַעֲבָדֶיךָ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלהֶיךָ אֶת משֶׁה עַבְדּו, לָתֵת לָכֶם אֶת כָּל הָאָרֶץ, וּלְהַשְׁמִיד אֶת כָּל ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם. וַנִּירָא מְאד לְנַפְשׁתֵינוּ מִפְּנֵיכֶם, וַנַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. וְעַתָּה, הִנְנוּ בְיָדֶךָ: כַּטּוב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לַעֲשׂות לָנוּ - עֲשֵׂה." (ט', כב-כה)

"שלושה כתבים שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ: הראשון שלח להם: מי שרוצה לברוח - יברח. וחזר ושלח: מי שרוצה להשלים - ישלים. וחזר ושלח: מי שרוצה לעשות מלחמה - יעשה. אם כן, מפני מה הערימו יושבי גבעון? לפי ששלח להם בכלל, ולא קיבלו. ולא ידעו משפט ישראל, ודימו ששוב אין פותחין להם לשלום. ולמה קשה הדבר לנשיאים, וראו שראוי להכותם לפי חרב לולי השבועה? לפי שכרתו להם ברית. והרי הוא אומר "לא תכרת להם ברית"? אלא היה דינם שיהיו למס עבדים, והואיל ובטעות נשבעו להן, בדין היה שייהרגו על שהטעום, לולי חילול השם." (רמב"ם, הלכות מלכים ו', ה)

" וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם, וְלא יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד, וְחטְבֵי עֵצִים וְשׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלהָי." (ט', כג).