פרק ט': מעשה הגבעונים


נושאי הפרק:
• מלכי כנען מתקבצים למלחמה - א-ב
• תרמית הגבעונים וכריתת הברית עמם - ג-טז
• כיבוש עריהם ונתינתם לחוטבי עצים ולשואבי מים - יז-כז

מטרות:
התלמידים:
יתמודדו עם קשיים בכתוב על פי רמתם.
יפנימו את המסרים האלה:
• נשיאי העדה משתתפים באחריות להנהיג את העם עם יהושע.
• יהושע נכשל כשכרת ברית עם הגבעונים, בלי שביקש את רשות ה'.
• אף על פי שהגבעונים רימו את בני ישראל, יהושע מקיים את שבועתו להם.

קשיים בטקסט:
מבחינה לשונית. מילים רבות שיש לפרש לתלמידים, כגון: עורמה, הצטיירו, מצוררים, ניקודים. מילים שאינן שכיחות בלשון ימינו: נאדות, בלים, קצף. גם הטיות הפעלים: לא הכום, וילונו, והמקצועות: חוטבי עצים ושואבי מים, אינם מוכרים לתלמידים.
מבחינת התוכן. הסיפור מסופר מנקודות מבט שונות זו מזו. דרך סיפר זו מעוררת קושי. תחילה מופיעה נקודת המבט של הגבעונים והחלטתם לנהוג בעורמה. אחר כך מובאת נקודת מבטם של בני ישראל, המגלים כי רימו אותם וטוענים כנגד הנשיאים. ולבסוף יהושע משוחח עם הגבעונים על תרמיתם.
מבחינה רעיונית-ערכית. מדוע לא שאלו הנשיאים את פי ה'? מדוע הברית שרירה וקיימת אף על פי שהושגה במרמה? מדוע כעסו בני ישראל על הנשיאים, שכרתו ברית עם הגבעונים?

דפי העבודה לתלמידים:
התלמידים יכולים לענות על השאלות שבדפי העבודה לתלמידים בכיתה בחלק השיעור המיועד לכתיבה או כשיעורי בית. את התשובות לשאלות על הפסוק "וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה" ועל כריתת הברית עם הגבעונים, יכתבו התלמידים לאחר הדיון בכיתה או במהלכו.
העבודה על ביאורי מילים יכולה להיעשות כשיעורי בית, והיא בודקת למעשה את הבנת הטקסט, שכן הקניית המילים צריכה להיעשות במהלך הלימוד ולא בנפרד.
הנושאים המוצעים בסעיף "דונו ביניכם" נועדו לתלמידים שרגילים לעבוד בזוגות או בקבוצות. בכיתות קטנות אפשר להכין את המשימה במשותף כדיון פתוח, שאת מסקנותיו רושמים התלמידים בתמצית.
השאלות וההצעות להבעה בעל פה או בכתב יכולות להינתן כמשימות רשות לתלמידים מתקדמים. אפשר לבחור אחת מההצעות ולעסוק בה בכיתה בהרחבה. השאלה "מה היה קורה אילו..." נועדה לפיתוח הדמיון ולהגמשת החשיבה. אפשר להחיל שאלות בנוסח זה גם על פרקים אחרים. עם זאת, יש חשש שהתלמידים ייסחפו לכיוונים רחוקים וזרים לכתוב. לכן יש לשקול מתי להציגה לתלמידים ולכוון אותם לחשיבה ביקורתית.


עיון בפרק

העיר גבעון קרובה לתחום הכיבוש הישראלי. היא רחוקה רק כ- 10 קילומטר מהעי, ותושביה חוששים מן השכנים החדשים שלהם. עזרה מצפון לא יוכלו הגבעונים לקבל: הצפון נפל בקרב עם ישראל. להילחם עם ישראל אין הם מעזים, שכן ישראל ניצחו שתי ערים חזקות השכנות להם: יריחו ועי. הגבעונים מחפשים דרך להיחלץ מהמצב שהם נתונים בו.
לפני שנקרא את פרק ט' שבספר יהושע, נערוך "ביקור" בעיר גבעון. החוקרים מזהים את גבעון עם הכפר אל-ג'יב. בעיר גבעון הייתה בריכה גדולה, ברכה הקיימת עד היום הזה. הבריכה עמוקה מאוד, 17 מטר אורכה ו- 12 מטר רוחבה, ומדרגות סובבות את קירות הבריכה לרדת בהן לתחתיתה. הנוף סביב העיר הוא נוף טיפוסי להרי ירושלים: הרים גבוהים ושבילים המוליכים לכפרים קטנים. היום יש בסביבת העיר ההיסטורית יישוב יהודי קטן וחדש.

זוהי גבעון. ואנו פונים לפרק ט' שבספר יהושע, כדי לראות כיצד ניסו יושבי גבעון להציל את עצמם מהמלחמה עם ישראל:
"וישבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו ולעי, ויעשו גם המה בערמה, וילכו ויצטירו, ויקחו שקים בלים לחמוריהם ונאדות יין בלים ומבקעים ומצררים ונעלות בלות ומטלאת ברגליהם ושלמות בלות עליהם. וכל לחם צידם יבש היה נקדים." (ט', ג-ה)

מובן מה מתכוננים אנשי גבעון לעשות. הם מציגים את עצמם כתושבי ארץ רחוקה, שעשו דרך רבה עד שהגיעו אל מחנה ישראל. ועדיין לא ברור לנו מדוע הם צריכים את כל ההצגה הזאת:
וַיֵּלְכוּ אֶל יְהושֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה, הַגִּלְגָּל, וַיּאמְרוּ אֵלָיו וְאֶל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: "מֵאֶרֶץ רְחוקָה בָּאנוּ, וְעַתָּה, כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית.
" וַיּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַחִוִּי: "אוּלַי בְּקִרְבִּי אַתָּה יושֵׁב, וְאֵיךְ אֶכְרָת לְךָ בְרִית?" (ט', ו-ז)

השאלה והתשובה מתחילות לרמוז מהי הבעיה שאנשי גבעון חוששים ממנה. הם מבקשים לכרות ברית עם ישראל, ובני ישראל שואלים אותם בתמימות ובכנות:
"אולי בקרבי אתה יושב, ואיך אכרת לך ברית?"

מה משמעות השאלה? מדוע אין ישראל יכול לכרות ברית עם הגבעונים אם מארץ כנען הם? התשובה לכך נמצאת בפסוקים אחדים בספר שמות. בפרשת משפטים מובאת ההבטחה לישראל על כיבוש הארץ. שם ה' מבטיח לישראל לגרש מפניהם את יושבי הארץ, וההבטחה מסתיימת בפסוקים אלה:
"ושתי את גבלך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר, כי אתן בידכם את ישבי הארץ, וגרשתמו מפניך." (שמות כ"ג, לא)

הפסוק מבטיח לישראל שליטה בכל תחומי ארץ ישראל. ועכשיו אנו מגיעים לפסוק העיקרי:
"לא תכרת להם ולאלהיהם ברית. לא ישבו בארצך, פן יחטיאו אתך לי, כי תעבד את אלהיהם, כי יהיה לך למוקש." (שם לב-לג)
הנה הפתרון: גם הגבעונים יודעים כי אסור לישראל לכרות ברית עם יושבי הארץ.

הגבעונים מדברים תחילה לכל ישראל. אך כשהשאלות שהם נשאלים מתחילות להיות חמורות הם פונים ליהושע, ופנייתם דומה לפנייה של בן ברית חלש המבקש לכרות ברית עם חזק ממנו:
וַיּאמְרוּ אֶל יְהושֻׁעַ: "עֲבָדֶיךָ אֲנָחְנוּ." וַיּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהושֻׁעַ: "מִי אַתֶּם וּמֵאַיִן תָּבאוּ?" וַיּאמְרוּ אֵלָיו: "מֵאֶרֶץ רְחוקָה מְאד בָּאוּ עֲבָדֶיךָ, לְשֵׁם ה' אֱלהֶיךָ. כִּי שָׁמַעְנוּ שָׁמְעו, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּמִצְרָיִם. וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמרִי, אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְסִיחון מֶלֶךְ חֶשְׁבּון, וּלְעוג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּעַשְׁתָּרות". (יהושע ט', ח-י)

התיאור משכנע, והדברים שהגבעונים אומרים נאמרים בתבונה רבה. הם "שמעו" את כל אשר עשה ה' במצרים ואת כיבוש עבר הירדן המזרחי. הם "זוכרים לשכוח" שני נסים שנעשו בימים האחרונים: קריעת הירדן וכיבוש יריחו. אם מארץ רחוקה הם, הם יצאו לדרך לפני זמן רב, ובהיותם בדרך לא יכלו לדעת מה מתרחש בארץ כנען. על כן הם מספרים רק סיפורים שיושבי ארץ רחוקה יכלו לשמעם. וכדי לשכנע בצדקת דבריהם הם מתארים את השלטון בארצם באופן שאינו הולם את שלטון המלכים בארץ כנען:
וַיּאמְרוּ אֵלֵינוּ זְקֵינֵינוּ וְכָל ישְׁבֵי אַרְצֵנוּ לֵאמר: קְחוּ בְיֶדְכֶם צֵידָה לַדֶּרֶך,ְ וּלְכוּ לִקְרָאתָם. וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵיהֶם: עַבְדֵיכֶם אֲנַחְנוּ, וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית. זֶה לַחְמֵנוּ, חָם הִצְטַיַּדְנוּ אתו מִבָּתֵּינוּ, בְּיום צֵאתֵנוּ לָלֶכֶת אֲלֵיכֶם, וְעַתָּה הִנֵּה יָבֵשׁ וְהָיָה נִקֻּדִים. וְאֵלֶּה נאדות הַיַּיִן אֲשֶׁר מִלֵּאנוּ חֲדָשִׁים, וְהִנֵּה הִתְבַּקָּעוּ. וְאֵלֶּה שַׂלְמותֵינוּ וּנְעָלֵינוּ, בָּלוּ מֵרב הַדֶּרֶךְ מְאד." (ט', יא-יג)

התיאור של מועצת זקנים הדנה ומחליטה אינו הולם את ערי ארץ כנען. וכך, באמצעות פרטים קטנים הנראים אמיתיים, מצליחים הגבעונים לשכנע את ישראל כי אמנם מארץ רחוקה הם:
וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים מִצֵּידָם, וְאֶת פִּי ה' לא שָׁאָלוּ. וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהושֻׁעַ שָׁלום, וַיִּכְרת לָהֶם בְּרִית לְחַיּותָם, וַיִּשָּׁבְעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה." (ט', יד-טו)

הדבר נעשה. ישראל לוקחים מן הצידה שהביאו הגבעונים. יהושע כורת עמם ברית, והנשיאים נשבעים לקיים את הברית. יהושע וזקני העדה עוברים בלי דעת על האיסור שבתורה.
לאחר שלושה ימים מתגלית התרמית. בני ישראל מגלים כי יושבי גבעון יושבי הארץ הם. במסע מלחמה מהיר כובשים בני ישראל את עריהם: גבעון והכפירה ובארות וקרית יערים. והכתוב מספר:
וְלא הִכּוּם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, כִּי נִשְׁבְּעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה, בַּה' אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּלּנוּ כָל הָעֵדָה עַל הַנְּשִׂיאִים. וַיּאמְרוּ כָל הַנְּשִׂיאִים אֶל כָּל הָעֵדָה:
"אֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם בַּה' אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל. וְעַתָּה, לא נוּכַל לִנְגּעַ בָּהֶם. זאת נַעֲשֶׂה לָהֶם וְהַחֲיֵה אותָם, וְלא יִהְיֶה עָלֵינוּ קֶצֶף, עַל הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם." וַיּאמְרוּ אֲלֵיהֶם הַנְּשִׂיאִים: "יִחְיוּ." וַיִּהְיוּ חטְבֵי עֵצִים וְשׁאֲבֵי מַיִם, לְכָל הָעֵדָה, כַּאֲשֶׁר דִּבְּרוּ לָהֶם הַנְּשִׂיאִים. (ט', יח-כא)

הגבעונים הצליחו להוציא מן הנשיאים שבועה בגלל סיפורי כזב. ובכל זאת רואים הנשיאים את עצמם חייבים למלא את השבועה, מפני שהשבועה הייתה בשם ה' א-להי ישראל. אך מדוע צריכים היו הגבעונים לעשות את מה שעשו? גם יהושע תמה על כך, והוא שואל זאת את הגבעונים:
וַיִּקְרָא לָהֶם יְהושֻׁעַ, וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמר:
"לָמָּה רִמִּיתֶם אתָנוּ לֵאמר, רְחוקִים אֲנַחְנוּ מִכֶּם מְאד, וְאַתֶּם, בְּקִרְבֵּנוּ ישְׁבִים? וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם, וְלא יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד, וְחטְבֵי עֵצִים וְשׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלהָי." וַיַּעֲנוּ אֶת יְהושֻׁעַ וַיּאמְרוּ: "כִּי הֻגֵּד הֻגַּד לַעֲבָדֶיךָ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלהֶיךָ אֶת משֶׁה עַבְדּו, לָתֵת לָכֶם אֶת כָּל הָאָרֶץ, וּלְהַשְׁמִיד אֶת כָּל ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם. וַנִּירָא מְאד לְנַפְשׁתֵינוּ מִפְּנֵיכֶם, וַנַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. וְעַתָּה, הִנְנוּ בְיָדֶךָ: כַּטּוב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לַעֲשׂות לָנוּ - עֲשֵׂה." (ט', כב-כה)

דברי הגבעונים מאשרים את מה ששמעו המרגלים מפי רחב: יושבי הארץ מפחדים, ויותר מזה - ברור להם כי הארץ תיכבש בידי ישראל. נשים גם לב לניסוח של הגבעונים, "את אשר צוה ה' א-להיך את משה עבדו, לתת לכם את כל הארץ". הגבעונים רואים בדבר ה' אל משה עובדה שתתגשם, ולכן הם נערכים להגן על עצמם מפני העתיד לבוא.

רמב"ם על פרשת הגבעונים:
עד כאן ניסינו לעמוד מתוך הפרק על פרשת הגבעונים ועל הסיבות שגרמו להם לרמות את ישראל. שמענו את הגבעונים עצמם מסבירים מדוע רימו.

נקרא עכשיו קטע מתוך "משנה תורה" של הרמב"ם.
רבי משה בן מימון, רמב"ם, חי בספרד ובמצרים במאה ה- 12, וחיבר ספרים בהלכה ובפילוסופיה. ספרו ההלכתי העיקרי הוא "משנה תורה", וספרו הפילוסופי העיקרי הוא "מורה נבוכים". שני ספרים אלה הם עד היום במוקד הלימוד של עם ישראל.

הקטע הבא הוא מתוך "משנה תורה", ספר "שופטים", "הלכות מלכים":
"שלושה כתבים שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ: הראשון שלח להם: מי שרוצה לברוח - יברח. וחזר ושלח: מי שרוצה להשלים - ישלים. וחזר ושלח: מי שרוצה לעשות מלחמה - יעשה. אם כן, מפני מה הערימו יושבי גבעון? לפי ששלח להם בכלל, ולא קיבלו. ולא ידעו משפט ישראל, ודימו ששוב אין פותחין להם לשלום. ולמה קשה הדבר לנשיאים, וראו שראוי להכותם לפי חרב לולי השבועה? לפי שכרתו להם ברית. והרי הוא אומר "לא תכרת להם ברית"? אלא היה דינם שיהיו למס עבדים, והואיל ובטעות נשבעו להן, בדין היה שייהרגו על שהטעום, לולי חילול השם." (רמב"ם, הלכות מלכים ו', ה)
לפני שיהושע יצא להלחם, הוא כתב ליושבי הארץ שלושה מכתבים:
במכתב הראשון הוא מודיע: כל הרוצה לברוח - יברח, ואיש לא יבוז את רכושו ולא יפגע בנפשו.
במכתב השני הפנייה היא להיכנע: אם הם יכנעו, לא יפגעו בהם ולא יגרשו אותם ממקומם.
המכתב השלישי הוא הכרזת מלחמה. מי שאינו מוכן להיכנע ולקבל את מרות ישראל, וגם אינו מוכן לסגת - יילחם.

ועכשיו נשוב לגבעונים. הם רצו תחילה במלחמה, ולכן לא השיבו למכתביו של יהושע. כאשר ראו שאין סיכוי במלחמה, העדיפו את האפשרות השנייה: להשלים עם ישראל.

לפי רמב"ם יוצא דבר מעניין: אילו היו הגבעונים מדברים אמת, ומספרים מה מפחיד אותם - היו ישראל מפעילים עליהם את תנאי המכתב השני, "הרוצה להשלים - ישלים", והיו מקבלים אותם כיושבי הארץ ולא פוגעים בהם ואפילו לא מגרשים אותם מעריהם. רמאות הגבעונים נתנה להם בדיוק מה שהיו מקבלים אילו סיפרו את האמת. אלא שיחד עם זכויות השלום זכו גם בזעמם של בני ישראל ויהושע, ונתקללו:
" וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם, וְלא יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד, וְחטְבֵי עֵצִים וְשׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלהָי." (ט', כג).


היבטים דידקטיים: מעשה הגבעונים

שלבי ההוראה

שיחת הכנה - רקע:
אחרי כיבוש העי החליטו מלכי כנען להתאחד ולצאת בכוחות משותפים נגד ישראל. מדוע לא עשו זאת קודם, לאחר כיבוש יריחו?

התבוננות במפה:
מיקומה של גבעון. אפשר לסמן על המפה את המקומות שנכבשו עד כה, ולשאול מהי העיר הבאה ששיש לכבוש? היכן עריהם של מלכי כנען שרוצים להילחם בבני ישראל?

ביאורי מילים:
התלמידים יבחרו מילים קשות, ירשמו אותן על כרטיסים, יבררו את פשרן וישבצו אותן במשפטים. למשל: ויצטיידו, בלים, מבוקעים, מצוררים, נקודים, הצטיידנו.
את פירושי המילים אפשר לכתוב מעבר לכרטיסים, או להכין כרטיסים נוספים שבהם יירשמו ההסברים, והתלמידים יתאימו מילה לפירושה.

קריאת המורה וקריאה בתפקידים:
אפשר לקרוא את הפסוקים הנבחרים או את השכתוב. אפשר גם לספר את תוכן הפרק או חלקים ממנו, לנהל דיון ואחר כך להמשיך בקריאה ובהקניית התוכן.
בקריאה חוזרת אפשר לקרוא מהכתוב את השיחה בין יהושע לגבעונים. אחד התלמידים יקרא בהטעמה את דברי יהושע ותלמידים אחרים יקראו את דברי הגבעונים. אפשר גם לקרוא את השיחה בין הזקנים לבני ישראל.

נקודות לשיחה ולדיון:
אחרי כיבוש העי החליטו מלכי כנען להתאחד ולצאת בכוחות משותפים נגד ישראל. מדוע לא עשו זאת קודם, לאחר כיבוש יריחו?
מעשה הערמה של הגבעונים. מדוע הם נקטו דרך זו?
הגבעונים היו חזקים ובכל זאת רצו לכרות ברית עם בני ישראל. מה אפשר ללמוד מכך על הרושם שעשו כיבושי יהושע על מלכי כנען?
כריתת הברית. איך קרה שבני ישראל כרתו ברית עם הגבעונים בלי לשאול את ה'?
איך הרגישו בני ישראל כשנודע להם דבר המרמה? אפשר להציע רשימת מילים שמתוכה יבחרו התלמידים את המילים המתאימות וינמקו את בחירתם.
התלמידים ישוו ביטויים ומילים המתארים את הפחד מפני עם ישראל בשירת הים, בדברי רחב (ב') ובפרקנו (ט').

תרשים זרימה:
אפשר להראות את תרמית הגבעונים בתרשים זרימה, ולהמחיש את השיקולים שהובילו אותם בדרך לקבלת ההחלטה לנהוג בערמה.


מועצת הגבעונים מתכנסת לטכס עצה כנגד בני ישראל



שתי אפשרויות עומדות בפני הגבעונים:

להצטרף לעמי כנען האחרים



להילחם בבני ישראל



להפסיד במלחמה ולמות
לרמות את בני ישראל



לכרות ברית עם יהושע



להישאר בחיים


הצעות לפעילויות

מבין הפעילויות שלהלן יבחר כל מורה את המתאים לכיתתו. סידור ברצף היא פעילות שמתאימה למרבית התלמידים. פעילות זו אינה מחייבת כתיבה אלא הבחנה חזותית ויכולת לשחזר את התוכן בעזרת טקסט מילולי או חזותי. גם דרמה יוצרת עשויה להתאים לתלמידים בכל מיני רמות והיא מחזקת את הממד החווייתי שבלמידה.

דרמה יוצרת:
התלמידים יבחרו אחד מהנושאים ויתארו אותו בדרמה בזוגות או בקבוצות. אפשר לצרף שני נושאים או יותר.
מלכי כנען נפגשים ומתייעצים כיצד לנהוג.
הגבעונים משוחחים ביניהם: על ניצחונות בני ישראל והסכנה לעירם,
על החלטה לנקוט דרך של ערמה.
הגבעונים מגיעים אל יהושע ומספרים לו את סיפורם.
יהושע כורת עמם ברית.
בני ישראל מגלים את המעשה וכועסים על הנשיאים.
יהושע משוחח עם הגבעונים והם מסבירים את סיבת המעשה.

נדגים בפירוט דרך להמחזת ההתרחשות כולה:

תלבושות:
אפשר לבקש מהתלמידים להביא בגדים משומשים, כובעים ותיקים קרועים ונעליים ישנות.

חלוקת תפקידים:
הגבעונים: תלמיד אחד יהיה דובר הגבעונים, שלושה תלמידים אחרים יהיו הגבעונים.
בני ישראל: תלמיד אחד יהיה יהושע, שלושה תלמידים ייצגו את בני ישראל.
התלמידים ישתדלו להשתמש במילים ובמשפטים מן הכתוב.

מהלך ההמחזה :
מנהיג הגבעונים: בוודאי שמעתם עד כמה חזקים הם בני ישראל. ה' אתם בכל אשר יעשו. יתר מלכי הארץ מתקבצים עכשיו ומתכוננים להילחם בישראל. אולם, לדעתי, אין להם סיכוי לנצח. אם ה' בעזרם של ישראל, ודאי שהם ינצחו את המלכים. הבה נהיה חכמים ונערים על עם ישראל.
יתר הגבעונים: איך אפשר להערים עליהם? מה נעשה?
מנהיג הגבעונים: הם יסכימו לכרות אתנו ברית אם נתחזה לאנשים שמגיעים מרחוק.
(התלמידים הולכים להתלבש בבגדים בלויים ועושים זאת לעיני הכיתה).

הגבעונים מגיעים אל יהושע ועם ישראל ואומרים:
- באנו מארץ רחוקה, שמענו את כל הנסים שקרו לכם במצרים, ואת אשר הבסתם את מלכי הארץ החזקים. זקני ארצנו שלחו אותנו אליכם לכרות עמכם ברית. ימים רבים הלכנו עד שהגענו אליכם. הלחם שלקחנו אתנו לדרך היה טרי וחם, ועכשיו יבש והעלה עובש. נאדות היין שלקחנו חדשים היו ועכשיו נקרעו והתבקעו, שמלותינו ונעלינו נקרעו והתבלו מן הדרך הרחוקה והקשה.

בני ישראל משוחחים ביניהם:
• הביטו בהם, באמת נראים מלוכלכים ועייפים. ודאי הגיעו מארץ רחוקה. הם נראים לנו אמינים ודוברי אמת, אין צורך לשאול בעצת ה'.
יהושע: אני כורת עמכם ברית שלום. ברוכים הבאים לארצנו.

כעבור שלושה ימים...
אנשים מבני ישראל באים אל יהושע ומודיעים לו:
• האנשים שהגיעו לכרות עמנו ברית הם מאנשי הארץ.
אחרים אומרים: זה לא יכול להיות. כיצד הצליחו לרמות אותנו?
יהושע: אסור לנו לפגוע בהם משום שנשבענו להם וכרתנו עמם ברית.

יהושע קורא לאנשי גבעון ושואל אותם:
• מדוע רימיתם אותנו? מדוע סיפרתם לנו שאתם מגיעים מארץ רחוקה? הרי אתם גרים קרוב.

נציג הגבעונים:
• שמענו שה' הבטיח למשה להוריש לכם את כל הארץ, ואתם יצאתם לכבוש את הארץ ולהשמיד את כל העמים אשר יושבים בה. כאשר שמענו זאת פחדנו מאוד שתהרגו אותנו. לכן התחזינו לאנשים המגיעים מרחוק כדי לכרות עמכם ברית. עתה אתם יכולים לעשות לנו כטוב בעיניכם.
יהושע: בגלל מעשיכם אני גוזר עליכם להיות חוטבי עצים ושואבי מים למזבח ה' ולעם ישראל מעתה ועד עולם.

יצירה:
התלמידים יציירו או יכיירו את מראה הגבעונים כאשר הופיעו לפני יהושע.
הם יציירו את הבגדים, הנעלים, התרמילים, נאדות היין והלחם שהביאו אתם.

משפט:
אפשר לערוך משפט לגבעונים. לאחר הטיעונים בעד ונגד מעשיהם יגזרו התלמידים את דינים. בתכנון ובבחירת הרעיונות לניהול המשפט אפשר להיעזר במהלכים המפורטים לעיל בדרמה יוצרת.

הבעה בכתב:
מועצת הגבעונים התכנסו, דנו במצב והחליטו לכרות ברית עם בני ישראל. התלמידים יחברו משפטים שיכלו להיאמר במועצה זו. אחר כך אפשר לקרוא את המשפטים ולסדרם ברצף או המחיזם בדרמה.
אחד מהזקנים מתאר את הפגישה עם הגבעונים ומביע את דעתו על מעשה הערמה.

קריאה בתפקידים:
אפשר לקרוא מהכתוב את השיחה בין יהושע לגבעונים. אחד התלמידים יקרא בהטעמה את דברי יהושע ותלמידים אחרים יקראו את דברי הגבעונים.

חידון:
אפשר לחבר שאלות על פסוקים כגון: מי אמר למי? התלמידים יזהו את אומריהם. אחר כך יחברו הם עצמם שאלות דומות.
מארץ רחוקה באנו.
אולי בקרבי אתה יושב?
מי אתם ומאין תבואו?
מארץ רחוקה מאוד באו עבדיך.
למה רימיתם אותנו?