פרק ב: מסיק

א. ציון עונת המסיק במקורות
המסיק כעונה חקלאית מוזכר רק במקורות חז''ל. שמות שונים ניתנו לעונה. להלן המקורות:
א. מסיק - 'עד הקציר עד הבציר עד המסיק אינו אסור'1; 'אמרו להן בית שמאי והלא כל השנה כולה קציר הא באי זה צד יצא קציר שעורים ונכנס קציר חטים יצא קציר ונכנס בציר יצא בציר ונכנס מסיק נמצאת כל השנ' כולה קציר.'2
ב. זמן זיתים - 'הגיע זמן זתים ...'3
ג. שעת בית הבד, שעת הבדים, בדים- 'המשכיר ... בית הבד כל שעת בית הבד'4; 'נאמנים על טהרת יין ושמן כל ימות השנה ובשעת הגיתות והבדים אף על התרומה עברו הגיתות והבדים ...'5

עונת המסיק אינה נזכרת כעונה חקלאית - לא בלוח גזר ולא במקרא. זאת, למרות שחשיבותו הכלכלית של הזית הייתה מרובה. רבים האיזכורים במקרא ובמקורות חיצוניים הדנים בחשיבותו. ריבוי הממצאים הארכיאולוגיים כגון בתי בד ובודידות מתקופת המקרא ומתקופות מאוחרות, אף הם מהווים עדות ברורה לכך. בתוספתא מובא תיאור, מה כוללת העונה: 'הגיע זמן זתים שלוחי בית דין שוכרין פועלין ומוסקין אותן ועוטנין אותן בית הבד וכונסין אותן בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר ומחלקין מהן ערבי שבתות כל אחד ואחד לפי ביתו'6

ב. סימנים חיצוניים מקדימים לעונה
לדעתם של אפריים וחנה הראובני, ט''ו באב, החג בו היו בנות ישראל יוצאות לחול בכרמים, לא היה חג בציר, כפי שנהוג לחשוב, אלא נחוג בין כרמי הזיתים כאינדיקציה לראשית התהוות השמן בזיתים.7 הם מבססים את השערתם על אמונות שונות של הפלאח. בחמישה-עשר באב, בחג עלייתה לשמיים של מרים אומר הפלאח: 'בחג של מרים, אם האור, השמן נשפך לזיתים.'8 לגבי חודש אלול הוא אומר: 'באלול מתמלאים הזיתים בשמן'9 ; ובגירסאות אחרות: 'באלול זורם השמן בזיתים'10; 'בבוא חודש אלול יורד השמן מענפי העץ לתוך הפרי.'11 גם בחצב, המהווה כאמור, אינדיקטור לתקופה הממשמשת ובאה, משתמשים לחיזוי עונת הזיתים: 'פרחי החצב יעלו ביום הזיתים'. דהיינו בזמן פריחתו מתחילים הזיתים להתמלא בשמן; ובגרסה שונה: 'מעך את הזית בין אצבעותיך ביום שיעלה החצב ותראה את השמן יוצא ממנו ...'12

ג. משך עונת המסיק
הזית נותן את פריו רק פעם אחת בשנה, כמצויין אצל חז''ל: 'אבל אילן שאין עושה אלא בריכה אחת כגון הזתים.'13 המסיק מתחיל קצת לפני הגשמים ונכנס כבר לתוך ימות הגשמים. העונה משתרעת על פני כמה חודשים. מקדימים למסוק במישור ומאחרים בהר. כך מתמשכת העונה מהמקדימים ביותר (שפלה) באמצע ספטמבר, ועד המאחרים (בגליל) בחודשים דצמבר ואפילו עד ינואר. 14 המסיק תלוי גם בזני העצים, בטיב הקרקע ובגודל היבול.

ד. זמנה האופטימלי
מבחינה אמפירית רצוי למסוק, כאשר הפרי רך ובנגיעה קלה מפריש שמן, וציפתו נפרדת בקלות מהגרעין.15 הדעה הרווחת לגבי זמנו האידיאלי של המסיק, הוא עם רדת הגשמים הראשונים. מהמקורות נלמד, שיש הממתינים עם המסיק עד אחר הרביעה השניה, כלומר לאחר רדת המטר השני: 'מאימתי כל אדם מותרין בלקט ... ובזיתים משתרד רביעה שנייה אמר רבי יהודה והלא יש שאינם מוסקין את זיתיהם אלא לאחר רביעה שנייה.'16 כמו כן: 'הנודר עד הגשמים - משירדו גשמים עד שתרד רביעה שניה. רב זביד אמר: לזיתים'.17

דחייה יתרה של המסיק מזיקה, משום שהגשמים: 'יורדין עליהן והן פולטין את שמנן'.18 אמוץ כהן בספרו 'עונות השנה' מסביר: 'ואימתי יפה המסיק ... בתחילתו של נובמבר. בקרב העם מקובלת הדעה, שיפים זיתים להכנה משירד עליהם הגשם הראשון, הינו היורה...לפי אמונת ההמון יש לגשם השפעה ישירה על הפרי; לא רק שהוא רוחצו מאבק קיץ ...אלא שמימי הגשם נספגים לתוכו ומעדנים את טעמו.' 19 החודשים כאנון אלאול וכאנון אלת'אני הינם שמותיהם של החודשים דצמבר וינואר בערבית.20 לכן, בשטרות חוב, מהתקופה העותומנית, נוהגים היו לציין את המושג 'מי כאנון' - דהיינו, השמן שנמכר 'שתה' ממי כאנון ולכן נחשב טהור ומשובח.21 הפלאח נהג לומר שבזיתים ששתו 'מי כאנון' לא קיים משקע ומרירות.

גם בהמלצות לחקלאי המודרני, המזדרז למסוק, ממליצים שלא למסוק זיתי שמן לפני אמצע אוקטובר, כדי ששיעור השמן בפרי יהיה מקסימלי. אולם גם לא לאחר מדי, שמא איכותו וטעמו של השמן ייפגמו.22 לפיכך רצוי לסיים את המסיק לפני סוף ינואר. בנוסף, רצוי שעצירת השמן תעשה בסמוך למסיק.23 משאין ברירה, אפשר לאחסן בשקים (בשפת חז'ל - עוטנים את הזיתים) אם כי איכות השמן נפגעת.24

לדעתו של אליצור, גם הממצא הארכאולוגי, יתכן, תורם מידע לגבי מועדו של המסיק ועצירת השמן. רבים מבתי הבד שנתגלו, מתקופת בית שני והמשנה, ממוקמים במקומות מוגנים מפני גשם כגון מבנים ומערות.25 אולי העובדה שמקורות חז''ל מכנים את המתקן 'בית הבד' מעיד, שמדובר במבנה מקורה או מוגן מפני הגשמים.26 יחד עם זאת יתכן שאין להפריז בהערכה זו: א. משום שהיותו של בית הבד מקום מוגן נבעה מהעובדה שכלי בית הבד היו יקרים ועל כן איחסנו אותם שם. ב. קיימים גם בתי בד רבים, במיוחד מתקופת המקרא, שאינם מוגנים.27

ה. גמישות לגבי זמן המסיק
למרות ההמלצות לגבי זמנו האופטימלי, קיימת גמישות לגבי זמנו של המסיק, כפי שהדבר ניכר מהמקורות הבאים: 'עד הקציר עד הבציר עד המסיק אינו אסור'28; 'הקוצר הבוצר והגודר והמסיק והאורה'29 וכן 'אבל בשדה אילן כנס את תבואתו מסק את זיתיו כנס את קייצו ...'30 כפי שרואים מהדוגמאות הללו, בהנחה שהמקורות מציגים רצף פעילויות חקלאיות, יש הממקמים את המסיק לאחר הבציר, יש שלאחר גידוד התמרים, יש שלפני אסיף הקיץ (התאנים שיובשו), ואפילו לפני אריית התאנים. יתכן שהסיבה לכך תלויה בזנים, בטעמו האישי של המוסק, בזמן ירידת הגשמים, או בכוח עבודה זמין. אם מוסקים לפני הזמן האופטימלי, משמעות הדבר היא, שיהיה פחות שמן, אך באופן מעשי הדבר ניתן להיעשות. להלן משנה, הדנה במסיק זיתים כשהפרי עדיין לא במלוא תכולת השמן האפשרית: 'זיתים משיכניסו רביעית לסאה פוצע ואוכל בשדה, הכניסו חצי לוג כותש וסך בשדה, הכניסו שליש כותש בשדה וכונס לתוך ביתו.'31 הירושלמי מסביר: 'מתניתא - שהן עושין שלשת לוגין לסאה.'32 הסבר: סאה היא מידת נפח שוות ערך לעשרים וארבע לוג; לוג הוא בערך חצי ליטר. היו מתחילים למסוק ('פוצע ואוכל בשדה') כאשר מסאה זיתים ניתן היה לסחוט רביעית הלוג שמן בלבד (0.125 ליטר); ומכניסים הביתה את זיתים כשיכלו להפיק לוג אחד שמן (חצי ליטר) מסאה - שליש ממה שנחשב לפרי בשל. 33 יוצא מכך שב- 12.5% תכולת שמן נחשב הפרי כ'בשל'. על פי חישובי ז' ספראי וש' דר אחוז מיצוי השמן בבתי הבד בתקופת המשנה והתלמוד היה כ - 20%.34 יתכן שההפרש בין אחוזי מיצוי השמן מצביע על כך, שסוגייה זו דנה בעצירת שמן בשלב שהזיתים עדיין לא היו במלוא תכולת השמן שלהם, דהיינו כשהם עדיין לא היו בשלים.35 יתכן שכך נהגו כשהיה צורך בשמן ולא המתינו להבשלה מלאה.

במגילת המקדש, בה מוזכרים תאריכי הביכורים של היבולים החשובים, כתוב, שביכורי השמן הם ביום ראשון העשרים ושניים בחודש הששי. ר' סעדיה גאון מצטט בספר פולמוסי כנגד הקראים, את יהודה האלכסנדרוני (שזהותו אינה ברורה) המזכיר, גם מכן, את הבאת ביכורי השמן כבר בכ' באלול.36 לפי השקפה זו, זיתי הביכורים היו אמורים להיות, גם כן, מזיתים ירוקים עם תכולת שמן נמוכה.

ו. המסיק - כעונה החקלאית האחרונה בשנה
המסיק היה הפעולה החקלאית האחרונה של כלל היבול השנתי. המסיק, כמסכם את העונה החקלאית כולה, נמצא בדבריו של חגי, בו הזית נמצא בסוף הרשימה: 'שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה מיום עשרים וארבעה לתשיעי למן היום אשר יסד היכל ה' שימו לבבכם: 'העוד הזרע במגורה ועד הגפן והתאנה והרמון ועץ הזית לא נשא מן היום הזה אברך.'37 בסוף כסלו היו אמורים כל הגידולים המוזכרים כבר לתת את יבולם, והאחרון ברשימה, כאמור, הוא הזית.

חשיבות עונת המסיק בחודש התשיעי , כסלו, באה לידי ביטוי בסיפור נס פך השמן. י' רוזנסון מנסח זאת כך:
ייתכן, שהסיפור רומז לקשר רב-משמעות בין השמן של חנוכה לשמן החקלאי של כסלו. נזכור, שטיהור המקדש התבצע עוד לפני חודש כסלו. אולי, לא היה עדיין שמן חדש למקדש בעונה זו של השנה שכן, הלוחמים היו עסוקים במלחמה ולא בייצור שמן. ואולי, היה חשוב במיוחד להשתמש דווקא בשמן חדש בחנוכה... אך באותה עת שמן חדש לא היה, ולכן נתפס הנס כמרשים כל-כך.38
מאחר שהמסיק מהווה את הפעולה החקלאית האחרונה, מגבילה מסכת ביכורים במשנה את זמן הבאת הביכורים הסופי לחג החנוכה, לקראת סיום המסיק:
'רבי יהודה אומר: מביא וקורא מעצרת ועד החג מביא וקורא; מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא; רבי יהודה בן בתירא אומר: מביא וקורא.'39

ז. השתיקה בקשר לעונה זו
תקופת המסיק מתחילה עם סיום העונה המוגדרת 'אסיף' וחופפת ל'חריש' ו'זרע', כמאמר הפלאח: 'עיד ליד - חרוש ומסוק.'40 כאמור לעיל, למרות חשיבותו הרבה של השמן, לא זכתה הפעילות של המסיק ועצירתו לשמן, להיכלל ברצף החקלאי בלוח גזר, במקרא ואף לא אצל הפלאח.41 זמנו של חג הסוכות המוגדר כ'צאת השנה' - מתרחש עוד לפני המסיק.42 למרות שהמסיק מתייחס ליבול השנה הקודמת, הוא 'ממוקם' בתחילת השנה החקלאית החדשה. קיימת התעלמות מעונתו. גם הסיודוס המפרט בהרחבה את עבודת החריש והטיפול בגפן, לא דן בעץ הזית ובתוצרתו.43
ההסבר לכך נובע משתי סיבות המשלימות זו את זו:
פעולות החריש והזרע החופפת לתקופת המסיק, מעסיקות את החקלאי, הן פיזית והן נפשית, במידה כה רבה, עד שהתייחסות לכל פעילות אחרת נדחקת הצידה. מעבר לכך, הזית יותר מכלל ענפי החקלאות, דורש את המאמץ המועט ביותר. את זאת מציין קולומלה:
כל עץ קל יותר לטיפול מאשר הגפן. ועץ הזית, 'מלכת' העצים, דורש את המועט שבמועט. אף על פי שאין העץ נותן את פריו שנה בשנה, אלא רק לסירוגין, הוא זוכה להערכה רבה, היות שהוא דורש רק טיפול צנוע, וכאשר איננו נושא הרבה פרי, כמעט שאינו זקוק לטיפול. אם משקיעים בו אך במעט, מכפיל הוא מייד את יבולו. אם הזניחו אותו במשך כמה שנים, אין הוא מדרדר כמו הגפן, ואפילו אז ייתן יבול כלשהו לבעליו, וכאשר ישובו לטפל בו, הוא יחזור לקדמותו. 44
גישתו של וירגיליוס דומה לזו של קולומלה, בספרו 'גאורגיקה', בו הוא מתאר את העצים השונים, הוא ממקם את הזית בין הגפן, הדורשת טיפול רב לבין עצי היער שאינם זקוקים כלל לטיפול.45

פעולת המסיק, בהשוואה לחריש, לא נחשבה לפעולה קשה במיוחד. עד היום היא מתבצעת בהרבה מקומות בעיקר על-ידי נשים וילדים.
כל הסיבות הללו דחקו את עונת המסיק לקרן זווית ולכן אין עונה זו מוזכרת כמעט ברצף הפעילויות החקלאיות.

הערות:



1. משנה, נדרים ח,ג; ירושלמי, נדרים ח,ג (מ ע''ג ). 2. ירושלמי, יבמות טו,ב (יד ע''ד).
3. תוספתא, שביעית (עמ' 200) ח,א.
4. ירושלמי, בבא מציעא ח,ו ( יא ע''ד).
5. משנה, חגיגה ג,ד; תוספתא, שם (עמ' 393) ג,לב; ירושלמי, שם ג,ד (עח ע''ג); בבלי, שם כד ע''ב; שם, שם כה ע''א.
6. ראה לעיל: הערה 3.
7. הראובני, טבע עמ' 94-95 . דעה זו שנויה במחלוקת. ראה רוזנסון, מסיק עמ' 36 הערה 5.
8. כנען, פולקלור עמ' 33. [תרגום שלי מאנגלית, ר''מ]
9. כנען, לוח עמ' 298 [תרגום שלי מגרמנית, ר''מ].
10. סטפן עמ' 163. [תרגום שלי מאנגלית. ר''מ]
11. קריספיל עמ' 250.
12. הראובני עמ' 52.
13. זה נאמר כניגוד לתאנה (ראה להלן פרק ו: 'קיץ') שלה מספר ניבות בשנה. תוספתא, שביעית (עמ' 184) ד,כ.
14. אילן עמ' 46.
15. אביצור, אסיף עמ' 96.
16. משנה, פאה ח,א.
17. בבלי, תענית ו ע''ב
18. ירושלמי, ביכורים א,ג (סג ע''ד). פליקס, פרי עמ' 107.
19. כהן, אמוץ עמ' 25.
20. קריספיל עמ' 243.
21. כנען, לוח עמ' 278.
22. גור, גידול עמ' 378. גור, זית עמ' 108-109.
23. לאחרונה, נשמעת הפירסומת מעל גלי האתר של אחת מבתי הבד בארץ שבו הם משבחים את עצמם בכך שמהמסיק ועד אצירת השמן לא חולפות יותר משש שעות...
24. גור, גידול עמ' 378.
25. לדוגמא רשימה של כמה בתי בד מוגנים בתוך מבנים: טירת יהודה - הסטרין עמ' 92; ח' אום ריחן, בית הבד מס' 25 - דר עמ' 45; בתי בד במערות- יודפת - אביעם עמ' 18; מרישה - קלונר עמ' 17; בית חורון עליון - אליצור עמ' 183. כמו כן אליצור דן בסיבות לכך, שבית הבד הינו מבנה מקורה וקובע שאחת הסיבות לכך היא 'עת הגשמים'. עמ' 179.
26. משנה, שבת א,ט; שם, נדרים ג,ב; שם, בבא מציעא י,ה; תוספתא, תרומות (עמ' 117) ג,ז ועוד הרבה איזכורים.
27. הסתייגות זו נאמרה לי בע''פ ע''י ז' ספראי.
28. משנה, נדרים ח,ג.
29. בבלי, שבת עג ע''ב.
30. משנה, בבא בתרא ג,א. במושג 'תבואתו' - הכוונה כנראה היא לתבואת הכרם, והקיץ עוסק בתאנים. אלבק, נזיקין עמ' 125 הערה א'.
31. משנה, שביעית ד,ט.
32. ירושלמי, שביעית ד,ז (לה ע''ג ).
33. אלבק , זרעים עמ' 150 הערה ט' עמ' 150.
34. בן-דוד עמ' 95, 99. בטבלה 12 עמ' 93 ישנו סיכום של כושר ייצור השמן בבתי בד. עם זאת יש לציין שאצל אורמן מגיע ייצור השמן ל12.5%. שם עמ' 89.
35. פליקס, פרי עמ' 108.
36. מגילת המקדש ג' עמ' 95-97.
37. חגי ב,יח-יט.
38. רוזנסון עמ' 72.
39. משנה, ביכורים א,ו.
40. קריספיל עמ' 243.
41. כמו כן, גם קאסוטו שבא עם ההצעה להוסיף פעילויות נוספות ללוח גזר לא מצא לנכון לכלול את המסיק כעונה חקלאית. קאסוטו, לוח עמ' 191. כנען, לוח עמ' 272, סטפן עמ' 164.
42. שמות כג,טז: '...וחג האסף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה.'
43. חוץ מאשר שורה אחת (522), בו מתואר שאפרודיטה לאחר שהתרחצה משחה עצמה בשמן. הסיוד עמ' 22.
44. קולומלה II, 8,5 עמ' 71 [תרגום שלי מאנגלית. ר''מ]
45. וירגיליוס, גאורגיקה II עמ'83 שורות 419-422:
...And watch apprehensive for weather which threatens the ripening grape\ Olives are just the opposite: they require no cultivation\ And have no use for the sickle knife or the stiff-tooth rake\ Once they've dug themselves in on the fields and stood up to winds.