פרק ג: (1) עונת הלקש
א. ציון עונת הלקש במקורות ומשמעות המילה
ישנן שתי אפשרויות לגבי מקור המילה: 2
א. מהשורש שמשמעו מאוחר. במשמעות זו יש לשורש - 'לקש' נגזרות שונות, הבאות לידי ביטוי לגבי נושאים שונים כגון: כבשים שנולדו מאוחר - לקישא, גשם מאוחר - מלקוש, עשב הגדל מאוחר - לֶקֶש, עשב שצןמח אחר המלקוש, זן מאוחר - לקיש, יבול מאחר.
ב. מהשורש, שמשמעו ליקוט, והוא מקביל במשמעותו לשורש - קצר. לדוגמא: 'בשדה בלילו יקצירו יקצורו וכרם רשע ילקשו.'3
ב. מהי עונת הלקש?
1. זריעה מאוחרת
פליקס דוחה את הדעה הזאת, משום שזהו מועד מאוחר מדי עבור תבואות החורף, ואילו עבור גידולי הקיץ זהו מועד מוקדם מדי, שכן נוהגים לזורעם רק בסוף חודש אדר. כמו כן מציין פליקס, שערכן הכלכלי של תבואות הקיץ היה מועט בתקופת המשנה והתלמוד.7 קצירם של תבואות הקיץ לא מוזכר בשום מקור כעונה חקלאית, לכן קשה להניח שיוזכר בלוח גזר עת זריעתם דווקא.
לסיכום, אם אמנם זרע האיכר בתקופה זו, הרי שהדבר בוודאי נבע מאילוצים שונים. כאמור, העדיף האיכר לא לזרוע כל כך מאוחר. לפיכך הזריעה בפרק זה של השנה, הוא המשכה של העונה 'זרע', ללא ייחוד משלה. לא נראה שהייתה הצדקה לייחד לזריעה המאוחרת, שנחשבה כפעולה לא חיובית, עונה כל-כך ארוכה בלוח גזר.
2. פעילות כללית בזמן המלקוש
א. גשמי המלקוש מאוחרים בעונת החורף, משכם קצר ואילו בלוח גזר מדובר בפרק זמן ממושך.
ב. בלוח גזר מובלטת ייחודה של כל עונה מבחינת הפעילות החקלאית שבה. לכן אין זה משכנע שהעונה תקבל את שמה על סמך תופעה אקלימית בלבד. יש לחפש ב'לקש' פעילות מסוימת אותה רצה הכותב להדגיש.
3. פעילות הקשורה בעשב
לאור פרשנות זו, מתקבל על הדעת, שאין קשר ישיר בין המלקוש והלקש. לקש הנו כפי הנראה עשב במצב מפותח. אפשרות שנייה - אף היא דנה בעשב, הוא מהשורש לקט.
נשאלת השאלה מהי הפעילות החקלאית של עונת הלקש בלוח גזר?
אפשרות א' - קציר העשב
אפשרות זו מתקבלת על הדעת, הן אם מסתמכים על שורש לקט והן על הפרשנות של העשב המאוחר. ולהאוזן חושב שזהו אסיף העלים והעשב באביב.16 פליקס מעריך שה'לקש' בלוח גזר מתמקד בקציר החציר.17 גזניוס מבהיר שהלקש הוא העשב שאותו מתכוונים לקצור.18 זוהי גם דעתם של התרגום ושל רש''י בפירוש לעמוס ז,א: 'והנה לקש - היה צומח אחרי גיזי המלך אחר שגזזו תבואת המלך עד שלא עלתה בקנה היו גוזזין אותה שחת להאכיל לבהמות וכן ת"י דאיתגזיזת שיחתא דמלכא ול' משנה היא קוצר לשחת ומאכיל לבהמה.'
אפשרות ב' - תקופת המרעה
לטלמון דעה שונה - ה'לקש' אצל עמוס ובלוח גזר הוא 'עשב' במובן הרחב, ואין לוח גזר מתכוון לקצירו. את קציר העשב מייחס טלמון לעונה הבאה המוזכרת בלוח גזר (ראה: 'עצד פשת).19 אך אין טלמון מפרט, מהי הפעילות הנעשית בתקופה זו. הואיל וכך, נראה, ששימוש אחר נפוץ בעשב הוא המרעה. יתכן, אם-כך שזוהי הפעילות החקלאית, אליה התכוון לוח גזר.
ג. עונת המרעה המרכזית
עם עליית הטמפרטורה מתחילה צמיחה מהירה המגיעה לשיאה בסוף פברואר ובמרץ. בתקופה זו צמחיית המרעה מספקת שפע ירק מאוזן היטב מבחינת מתכונת החומר היבש והיחס חלבון/פחמימות והבהמות אינן נזקקות עוד לתוספות מזון גס, עם שובן מהמרעה, כי הן שבעות לאחר 2 רעייות של 3 - 5 שעות ביום. בשעות אלה הן מסוגלות לאסוף, בהתאם לכמות המרעה וטיבו , 5 -8 י''מ, כמות המספקת לתוספת משקל של ק''ג ויותר ליממה...הודות לצמיחתו הנמרצת העשב מתחדש במהירות לאחר הפסקת הרעייה... אפשר לחזור ולרעות בשטח... כעבור 4 - 6 שבועות. 20
גידול העשב בתקופה זו נחוץ במיוחד להתפתחותם התקינה של הטלאים והגדיים. עונת הייחום וההרבעה של הצאן של הזן המקומי, נמשכת מיוני ועד סוף ספטמבר. עונת ההמלטה היא לאחר חמישה חודשי הריון, בין החודשים דצמבר - פברואר. דהיינו בתחילת עונת המרעה הירוק. באופן זה יש לנקבות הרבה חלב להנקה, ולטלאים הצעירים ישנם עשבים נמוכים ורכים בתקופה זו בשפע. סוג זה של עשב מסוגלים הטלאים והגדיים לעכל בצורה טובה. באופן זה קיימת התאמה בין עונת הייחום , ההזדווגות וההמלטה אצל הצאן לבין תנאי המרעה.21
להלן תיאורו העסיסי (תרתי משמע) של א' כהן לגבי תקופה זו:
בא שבט ונכנס האביב. פרח אחר פרח נדלק בשדה. האדמה מתחממת וצבא הפרחים הולך ומתרבה מיום ליום...הקרקע חוגג אז ופרות וולדותיהן מטביעים טלפיהם בשטיח הרך של פרחי שדה וקוטפים מלוא פיהם מיבול ריחני זה של כרמים ... באביב הוא מצוי בכל מקום שלא נחרש.שעה קלה של רעיה בכר זרוע עד אפס מקום... דיה למלא כרסה של פרה ,...בהמות חד-טלפיות כחמור וכפרד , יש להן בחירה אחרת בתפריט המרעה אלה חביב עליהם יותר הדשא ממשפחת הדגניים... בררנית פחות מכולם היא העז. הכל יפה לה למאכל... היכן מקום המרעה? באביב הוא מצוי בכל מקום שלא נחרש...22גם התיאור המקראי משובב את הנפש לגבי תקופה זו: 'ירעפו נאות מדבר וגיל גבעות תחגרנה. לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו'23
ד. עונת ה'עשב' במקורות שונים
במסופוטמיה היו למילים da?'u אוd??'u , מילים המזכירות את המילה העברית - 'דשא', שתי משמעויות: 1. עשב אביבי, מרעה אביבי 2. עונת האביב. להלן כמה דוגמאות הממחישות את היותם מושגים הקשורים בעונת שנה : 'אשלח אליך מילה (הודעה?) בתחילת דשא'; 'עכשיו חורף לכן איני יכול לתת לך כבשים, אתן לך כמה בדשא '; 'עצי הפרי ש[פרחו] בדשא בוכים כעת'24
בתקופת בית שני כינו תקופה זו בדיוק באותו שם: בסרך היחד, בחלוקת השנה לארבע עונות - מכונה עונה אחת מתוך ארבע - 'דשא' - 'מועד קציר לקיץ, ומועד זרע למועד דשא'25; בספר חנוך הבא לתאר את ארבע עונות השנה (אם כי בפועל רק שתיים מצויינות, ובאורח מבולבל) מתוארת עונה זו כך: 'ועלים יצאו על כל העצים.'26 הדגש אצלו הוא, גם כן, על העלווה והירק.
הפלאח מכנה תקופה זו א-רבי - שפירושו, גם כן, עשב או 'זמן המרעה'.27 כמו כן מציין הפלאח במונח זה את תקופת האביב.28 מובן שגם תקופה זו זוכה מפיו לפתגמים: 'המרעה טרי, הצמחייה חדשה, לך לרעות אפילו אם תמצא רק קחוונים.'29 וכן: 'אפילו המלך הולך ברגל או שרוכב על חמור כיון שהסוסה האצילה שובתת לאכילת עשב.'30
ה. שתיקת חז''ל לגבי עונה זו
נקודה מעניינת לציון - יותר ממילים אחרות, מבטא הדשא במקרא (כמו גם במקורות אחרים), את המרעה הטבעי: 'להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו: להשביע שאה ומשאה ולהצמיח מצא דשא'33; 'אל תיראו בהמות שדי כי דשאו נאות מדבר.'34 בשפת חז''ל שונתה משמעותה. ניתן לראות זאת בדוגמא הבאה: 'כיצד מברכין ... ועל הירקות אומר בורא פרי האדמה רבי יהודה אומר בורא מיני דשאים'35
לסיכום - קיים במקורות, ובמיוחד בתקופת המקרא עושר לשוני, המתאר את העשב המרעה.36 המונח 'לקש' הוא רק אחד ממגוון הביטויים. בדומה לביטויים חקלאיים אחרים שימש גם בתיאור העונה החקלאית.
הערות:
1. עמוס ז, א- ב.
2. 'לקש', גזניוס, עמ' 390-391; 'לקש',קוהלר עמ' 536; 'לקש', בן יהודה עמ' 2736.
3. איוב כד,ו.
4. רייט עמ' 52. זו גם דעתו של בורובסקי- הרואה בתקופה זו זמן לזריעת קטניות וירקות.עמ' 97.
5. פול עמ' 227 הערה 7.
6. סטבסקי עמ' 126.
7. פליקס, חקלאות עמ' 133-134.
8. ייבין טור 30.
9. שם טור 33.
10. ראה: הערה 1.
11. טלמון עמ' 11.
12. פירוש אבן-עזרא לעמוס ז,א-ב.
13. שם, רד"ק.
14. שם, מצודת דוד.
15. שם, מצודת ציון
16. 'לקש', גזניוס עמ' 391.
17. פליקס, טבע עמ' 284.
18. 'לקש', גזניוס, עמ'2391: Heuernte wachsende Gras
19. טלמון עמ' 12.
20. זליגמן עמ' 265.
21. בודנהיימר מצטט את הירש. בודנהיימר עמ' 354. פאי עמ' 796. המדרש דן בעשב הרך הנחוץ לטלאים ולגדיים: היה [דוד.הערה שלי. ר''מ] מונע הגדולים והיה מוציא הקטנים תחלה לרעות כדי שירעו הקטנים הרכה ואחר כך היה מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית ואחר כך מוציא הבחורים כדי שיהיו אוכלים עשב השדה. אמר הקב"ה: מי שהוא יודע לרעות את הצאן איש לפי כחו, יבא וירעה בעמי.'' שמות רבה (עמ' 105-106) פרשה ב,ב.
22. כהן, עונות עמ' 110-111.
23. תהלים סה,יג-יד.
24. d??u' ' ,מילון אשורי ' ד' עמ' 164. [הדגשות ותרגום מאנגלית שלי. ר''מ].
25. ראה פרק א הערה 10. ראה גם : 1Q34bis 1-2 1-3מיליק עמ' 136.
26. חנוך א פב,טז עמ' עז.
27. סטבסקי עמ' 222-225.
28. דלמן I עמ' 45; סטפן עמ' 161; כנען, לוח עמ' 281.
29. דלמן I עמ' 11.
30. סטבסקי עמ' 224.
31. דיקשטיין עמ' 75-78
32. משנה,חלה א,ח; תוספתא, סוכה (עמ' 262) ב,ה; ירושלמי, קידושין ד,ט (סו ע''ב).
33. איוב לח,כו-כז.
34. יואל ב,כב.
35. משנה, ברכות ו,א.
36. מילים שונות מאפיינות את העשב. להלן דוגמאות: דשא - ירמיהו יד,ה-ו; חציר, ירק - ישעיהו טו,ו; גז - תהלים עב,ו.
