|
[מציאות נבואה וחילוף מדרגותיה] [סדר התפתחותו של האדם] [חמש דרגות התפתחות ראשונות השגת המוחשות] כי בתחילת צאתו לאוויר העולם לא ישיג אלא ביותר גסה שבהם, שהיא השגת המישוש, וישיג בה סוג מן הנמצאות כחום והקור והלחות והיובש והרכות והקושי והשעירות והחלקות וזולת זה. וכשירחק מעט מזמן צאתו מן הבטן, ישיג סוג אחר מן הנמצאות יותר דק ויותר נכבד והוא סוג הטעמים, כמתוק והמר והחמוץ והעיפוש והחריף וזולתם. וכשירחק יותר מזמן יצירתו ישיג סוג אחר מן הנמצאות יותר דק, כריח הערב והנבאש וזולת זה מן הריחנים. וכשירחק יותר ישיג בחוש השמע סוג אחר יותר דק ובמרחק יותר גדול מחוש הריח, וזה כקולות והלחנים והבדליהם וזולת זה. וכשירחק יותר מזמן צאתו מרחם אמו ישיג בחוש הראות סוג אחר מן הנמצאות יותר דק ובמרחק יותר גדול מכולם, וזה כמראים והתמונות והבדליהם וזולת זה. וכל אחת מאלו ההשגות החמישה תקצר ידה מהשיג מושגות חברתה, כי הראות לא ישיג הקולות והלחנים והריחנים, ולא חוש הריח והטעם המראות והקולות. [שלוש דרגות נוספות על המוחשות] וכשיגדל בשנים יותר יעלה למדרגה אחרת על ידי ההשגות הראשונות, ויפתח לו שער אחר וישיג השגה שכלית יותר, והוא שיפשיט מן המוחש העניינים הפרטים, וייקח שכלו מהם העניין הכולל. כמו שייקח החיות והדיבור מן האדם, וישפוט שזהו דבר משותף לכל המין לא כדברים הפרטיים המתחלפים באישים. וכשיבוא יותר בשנים וירגיל בלימוד יפתח לו שער אחר שלא נכנס בו קודם זה, והוא שיבדיל בין העצם והמקרה ובין המחויב והאפשר והנמנע, וייקח המושכלות שלא הושגו מן החוש וירכיב קצתם לקצת, וישיג בזה על ידי כן כל החכמות וכל מה שאין בכוח ההשגות הראשונות להשיג. ואלו הארבע מדרגות הן שעליהן יעמוד השכל האנושי ולא יעבור מהן. אבל יש מי שהוא יקצר בהן ויעמוד על שתים או שלוש מהן בלבד, ואלו הן ההשגות בלבד המושגות אל כלל האנשים. [מדרגה עליונה: רוח הקודש] והחוש יעיד על זה, שאחר אלו הארבע מדרגות יפתח לאיש מה שער אחד שלא ישער בו האדם מצד טבעו, וידבר בדברי חכמה או בדברי שיר ושבח להשם יתברך בלשון צח, ומהיר שלא היה מדרכו לדבר או לידע זה, ויתמה כל השומע אותו מענייני ידיעתו וסידור דבריו, והוא עצמו לא ידע מהיכן בא לו הכוח ההוא, כמו שהנער ילמד הדיבור ולא ידע מהיכן יבוא לו הכוח ההוא, ואמנם כבר יתפרסם ויוכר לכל יתרון מדרגתו בזה, והמדרגה הזאת תקרא רוח הקודש. ["מתנבאים" חושבים שהם נביאים ולעתים יצדקו] כן יש מי שיעמוד על המדרגה של רוח הקודש ולא יעבור ממנה, ויש מן האנשים מי שכוחם המדמה חזק אם מצד טבעם ואם מצד איזה פועל שיעשו לחזק הכוח הדמיוני, כמו המעשים שיעשו הקוסמים ואשה בעלת אוב, ומתוך כך ידמה דמיונות, ויש שיחלום חלומות צודקים, כחלומות פרעה ונבוכדנצר ושר המשקים ושר האופים. ובעבור זה יש שידמו בנפשם שהם נביאים. ואלה הם שקראם הנביא המתנבאים מלבם, כי אף על פי שיש מהם צודקים, אי אפשר שלא יכזבו לפעמים, אמר יחזקאל הוי על הנביאים הנבלים אשר הולכים אחר רוחם וגו' חזו שווא וקסם כזב האומרים נאם ה' וה' לא שלחם ויחלו לקים דבר(יחזקאל י"ג). כלומר: מה שאי אפשר. כי אף על פי שיצדקו דבריהם בקצת, אי אפשר שלא יכזבו בקצת, שכן טבע הכוח הזה שהוא בעל החלומות. ואמרו רבותינו ז"ל: |
כשם שאי אפשר לבר בלא תבן,
כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים. (ברכות נ"ה). |
|
[דרגה 1 בנבואה: התגברות הכוח הדברי: חלומות אמת] |
רבא רמי:
כתיב, וחלומות השווא ידברו (זכריה י'), וכתיב, בחלום אדבר בו (במדבר י"ב)? לא קשיא! כאן על ידי מלאך כאן על ידי שד (ברכות נ"ה ב). |
|
כלומר על ידי כוח הדברי, או על ידי כוח המדמה. כי כשיגבר הכוח הדברי על הכוח המדמה, יראה האדם חלומות צודקים או מראות ישיג בהם מה שלא השיג קודם לכן, וכפי שיעור התגברות הכוח השכלי על כוח המדמה כן תהיה הכנת האיש לנבואה. [נבואה על ידי כוח דברי ודמיוני גורמת לנבואה מתוך פחד וחרדה] ואחר כל זה הצער יחול השפע הנבואי על הכוח הדברי בחלום חזיון לילה, ויחלום האיש ההוא חלומות נבואיים, וישיג בהם מה שלא השיג קודם לכן, אם ממושכלות הדברים הנבדלים, ואם מעניינים פרטיים, או מענייני המציאות הכוללים ומה שדומה לזה וזו היא הראשונה שבמדרגות הנבואה. [דרגה 2. "מחזה"] וזה כשיהיה התגברות שני הכוחות שווה, ואז יעלה למדרגה שיחול עליו הרוח הנבואי בלא רתת ובלא זיע, כי אם בתנומות עלי משכב או בתרדמה נופלת עליו ביום. וזאת המדרגה תקרא מראה או מחזה, יראה בה באמצעות הכוח המדמה צורות בלתי אמיתיות בעצמם, כנשים והסוסים שראה זכריה, וכלוב קיץ שראה עמוס וכיוצא בהן, שלא היו אמיתיות בעצמם, ואולם להתגברות הכוח הדברי על כוח המדמה ישים העניינים שיורו עליהם אותן הצורות אמיתיים בעצמם, אף על פי שהצורות ההן לא יהיו אמיתיות. וזאת היא המדרגה השנית ממדרגות הנבואה. [דרגה 3. ראיית צורות נכונות] כמראות יחזקאל שהיו כולם עניינים אמיתיים, מסודות המציאות, ועניינים אלוהיים מסודות המרכבה, ויראה או ישמע מלאך מדבר עמו, ומודיע לו גם כן אי זה עניין פרטי לצרכו או לצורך זולתו או לעניין כולל, ויודיעהו העתיד לבוא בענייני האנשים, הן עניינים חלקיים לאיש מה, או כוללים לאומה או אומות, או כלל האנשים. וזאת היא המדרגה השלישית ממדרגות הנבואה. ופעמים תבוא המדרגה הזאת אחר הראשונות ופעמים תבוא היא ראשונית כפי הכנת המקבל. כמו שהיה העניין בשמואל, כי בתחילת נבואתו שמע קול מדבר אליו בזולת רתת וזיע ובלי ראיית תמונה לנגד עיניו. אבל מכל מקום לא היה זה בהקיץ ממש, אבל היה בעת היקיצה במראה או במחזה. כי כל מראה ומחזה בעת היקיצה הוא שתיפול עליו יד ה', כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק מ"א מן החלק השני. וכן אמר הכתוב ונר אלוהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' אשר שם ארון אלוהים (ש"א ג'). ושיעור הכתוב כך הוא: ונר אלוהים טרם יכבה בהיכל ה', ושמואל שוכב, כלומר בעלייתו בעזרה ויקרא ה' אל שמואל רוצה לומר במראה. עד הנה יגיעו מדרגות כל הנביאים כולם, ובכולם לא יחול השפע האלוהי הנבואי אף אם יהיה האיש מוכן, אלא ברצון אלוהי. עד שפעמים יעמוד הנביא זמן רב אחר שבאה לו הנבואה שלא יתנבא, ופעמים יצטרך לעשות איזו הכנה טבעית כדי שתגיעהו הנבואה. כאלישע שאמר: ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' (מ"ב ג'). [דרגה 4. מדרגת משה] וזה בזולת מראה ובלא מחזה, אבל בהיותו ער ביום, וכן בכל עת שיכונן מחשבתו וישער בשאלה, תבואהו מיד התשובה בהקיץ, ולא לעתים רחוקות אבל בכל עת שירצה. והמדרגה הזאת כשיגיע אליה האדם, אין ראוי שיקרא אדם אלא מלאך. ואיו אצלנו מי שהגיע למדרגה הזאת אלא משה רבנו ע"ה, שנבדלה נבואתו מכל שאר הנביאים בארבעה הבדלים שמנה הרמב"ם ז"ל בפירוש חלק. והם הארבע מדרגות שמנינו בנבואה, והן שנרמזו בכתוב שאמר: ודיבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו. כי אחר שאמר פנים אל פנים, ירמוז שלא הייתה נבואתו על ידי מלאך ולא שום אמצעי כמדרגה השלישית. ובאומרו כאשר ידבר איש ירמוז שלא הייתה במראות הלילה או בתרדמה נופלת עליו כמדרגה השנית. אבל משה היה עומד ער ושומע הקול מדבר אליו, ולא היה מגיע לו רתת ולא צער כמדרגה הראשונה. אבל כאשר ידבר איש אל רעהו בלי שום צער, ובכל עת שירצה לבוא אל אהל מועד היה שומע הקול מדבר אליו. אמר הכתוב ובבוא משה אל אהל מועד וגו' וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים (במדבר ז'). לכן העיד הכתוב שאמר עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם (שם ט'), ומיד באה אליו התשובה על זה, איש איש כי יהיה טמא לנפש וגו' (שם). וכן בבנות צלפחד ויקרב משה את משפטן לפני ה' (שם כ"ז), ובאתהו התשובה כן בנות צלופחד דוברות. [תכונות הקודמות לנבואה] |
אין הנבואה שורה
אלא על חכם גיבור ועשיר ובעל קומה (ברכות צ"ב) |
|
כי בזולת שיקדם לו מעלת החכמה עם שאר המעלות הטבעיות, אי אפשר שתחול עליו הנבואה כלל. ולזה הוא מה שאמרו על יעקב אבינו, כמה מעלות היה בסולם, ארבעה, לרמוז שלא קדמתהו מדרגת רוח הקודש, שהיא קודמת לפעמים לנבואה, אלא מעלת החכמה היא שקדמה לנבואתו, לפי שנטמן בבית עבר ארבע עשרה שנה. כי בזולת זה לא הייתה הנבואה מגעת אליו, ואפילו בחלום שהיא תחילת מדרגות הנבואה. [נביאים צדיקים וחסידים] כי יש מי שתדבק נפשו בעליונים דבק חזק, עד שישמעו אליו הכוחות העליונים לפעול בהיולי העולם כרצונו, אם להצלתו אם להצלת זולתו. יוריד הגשם בתפילתו, וירפא החולים, ויוליד העקרות, ויוריד האש למטה, ויחיה המתים כאליהו ואלישע. עד שכמו שנמצא בדברים הטבעיים, שכאשר ישער האדם בדבר שהוא מבושם הטעם, או כשיראה את חברו אוכל הבוסר, יתעורר מאליו הכוח המוציא הריר ויותכו חניכיו מאליהן; או כאשר ישער המשגל יתעורר הכוח המוציא הזרע להוציאו וימתח הכלי - כן הנפש הזכה הזאת ישמעו אליה הכוחות הטבעיים אשר בעולם, ויתחדש בעולם כרצונו טל או מטר או רוח סערות. כי כמו שהכוחות הגשמיים נבראו לעבוד את הכוחות הנפשיים, ותכף שיגזור הכוח הנפשי על דבר יתעוררו הכוחות הגשמיים והאברים להשלימו בפועל - כן הכוחות הטבעיות אשר בעולם יעבדו את הנפשות הזכות. לפי שכל המציאות כולו כאיש אחד, ועל כן ישמעו להן. עד שכאשר תצייר הנפש הזכה הזאת בהתחדש טל ומטר או רוח גדולה וחזק או רעש בקיעת הארץ וכיוצא בזה, יתעורר הכוח המנהיג את עולם ההוויה וההפסד מיד להשלימו. ואפשר שיעבור מדרגת הנביא או החסיד ליותר מזה השיעור, עד ישמעו אליו הכוחות העליונות לעשות רצונו להוריד אש למטה ולהחיות מתים וזולת זה, להיות כל הדברים נכנעים ומשועבדים אליו. הן שיהיה נביא או בלתי נביא. ויתחלף זה בצדיקים ובחסידים ובנביאים כפי התחלף מדרגותיהם בדבקות הזה. ועל זה הדרך ימשול הנביא או החסיד על הטבע ויחדש בעולם אותות ומופתים כפי שיעור מדרגתו בדבקות. ובזה יתחלפו החסידים קצתם מקצתם. כי יש מן החסידים שיגיעו למדרגה מן הדבקות שיוכלו לחדש בעולם אותות ומופתים כחוני המעגל (תענית כ"ג) ורבי חנינא בן דוסא (תענית כ"ה) ורבי פנחס בן יאיר (חולין כ"ה) וזולתם, אף על פי שלא הגיעו למדרגת הנבואה כלל. ויש מן הנביאים מי שלא יעשה אות או מופת בימיו כלל, כירמיה או חגי זכריה ומלאכי, ויש מי שיעשה אות אחד, כשמואל שהוריד המטר בתפילתו בימי קציר חיטים, ויש מי שיעשה שנים או שלושה כישעיה: מפלת סנחריב ורפואת חזקיהו והשבת צל המעלות, ויש שיעשה יותר כאליהו ואלישע. [ההבדל בין הנסים שעשה משה לנסי נביאים אחרים] אבל כל האותות והמופתים שעשה משה או שבאו על ידי משה, עם שהיו רבים יותר מכל הבאים על ידי כל הנביאים, נתעלו מהם בשהיו מפורסמים ומתמידים זמן גדול, כמן שהתמיד ארבעים שנה ועמוד ענן יומם ועמוד אש לילה. ולזה מה שנזכרו אלו ההבדלים בסוף התורה בין נסי משה לנסי זולתו, כי אחר שרמז אל ההבדלים אשר בין נבואתו לנבואת זולתו באומרו: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים (דברים ל"ד). ועל הדרך שביארנו, שרמז אל ההבדלים אשר בין נבואת משה לנבואת זולתו, שב לבאר ההבדלים גם כן שיש בין נסי משה לנסי זולתו, ואמר: לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' (שם). להורות על ריבויים. ואמר: לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו, להורות על פרסומן לעיני החולקים עליו. ולהורות על התמדתם אמר: ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. וזה רומז למה שאמרנו מהתמדת עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה כל ארבעים שנה שהיו במדבר, כמו שאמר הכתוב כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם (שמות מ'). זהו הדרך בהבנת ציור הנבואה וחילוף מדרגותיה כפי מה שתשפטם החלוקה, וההבדל בין נבואת משה לזולתו ובין נסי משה לזולתו משאר הנביאים. וזה מה שרצינו לבאר. |
|
[תתכן נבואה בלא הכנה] אבל כשיהיה שם נביא, כבר תגיע הנבואה על הבלתי מוכן בזולת ההדרגות. וזה דבר נתאמת מציאותו בשעת מתן תורה, שהגיעו כל ישראל, טיפשיהם עם חכמיהם למעלת הנבואה. אמר הכתוב: (דברים ה') את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש. ולא למעלת הנבואה בלבד, אבל למדרגת פנים בפנים, שהיא המדרגה האחרונה ממדרגות הנבואה, שאי אפשר שיגיע האדם אליה אלא בחסד אלוהי, והיא הייתה מדרגת משה רבנו ע"ה. אמר הכתוב עליו: ודבר ה' אל משה פנים אל פנים (שמות ל"ג); ונאמר גם כן במדרגות כל ישראל בשעת מתן תורה פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש (דברים ה'). והוא מבואר, כי שש מאות אלף רגלי שיצאו ממצרים, מורגלים בעבודה קשה בחומר ובלבנים, לא היו ראויים למדרגה גדולה כזו. ואף על פי כן הגיעו אליה באמצעות משה רבנו ע"ה. אמר השם אליו: הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך (שמות י"ח). כלומר: אני רוצה לבוא אליך ולהגלות לך במדרגה גדולה, שהיא מדרגת פנים בפנים, אף על פי שאתה בעובי ועכירות החומר הנקרא עב הענן, ואינך ראוי אליה. וכל זה אני עושה, בעבור ישמע העם בדברי עמך, וזו היא המדרגה היותר גבוהה שאפשר, והוא שישמע האדם בהקיץ קול מדבר אליו בזולת ראיית שום תמונה, אמר הכתוב: (דברים ד') קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול. והגיעו אליה בחסד אלוהי ובאמצעות משה, וזה כדי שיסתלק מלבם הספק שהיו מסופקים באפשרות הגעת הנבואה אל האדם. שעל זה היו תמהים אחר מתן תורה ואמרים: כי מי כל בשר אשר שמע קול אלוהים חיים וגו' (דברים כ"ו). שיראה שישראל היו מסופקים באפשרות הגעת הנבואה אל האדם עד היום ההוא. אבל משה לא היה תמה על הגעת הנבואה לאיש אחד, אלא על הגעתם לעם בכללו, ועל כן אמר: השמע עם קול וגו (דברים ד'). ואחר המעמד ההוא הודו באפשרות הגעתה, אמר הכתוב: היום הזה ראינו כי ידבר אלוהים את האדם וחי (דברים ה') שיראה שבאותו מעמד הוסר מלבם הספק הזה. [נבואת אלישע] [נבואת יהושע] |
פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה,
זקנים שבאותו הדור אמרו: אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה (בבא בתרא פ"ה). |
|
כלומר, יהושע מצד עצמו לא היה ראוי שיגיע למדרגה שהגיע אליה, אלא באמצעות משה הוא שהשיג מה שהשיג. ולזה היה משה במדרגת החמה שחולקת האור לירח, ויהושע במדרגת הלבנה שמקבלת אור מהשמש ואין לה אור מעצמה. ולזה אמרו: אוי לה לאותה בושה ולאותה כלימה, כי לא היה ראוי יהושע לנבואה מעצמו אלא מצד משה רבנו ע"ה. [נבואת שבעים הזקנים] [נבואה למי שאינו מוכן לה, באמצעות נביא או בלעדיו] ועניין צורך האמצעי בדבר הזה הוא על זה הדרך: כי כמו שמהכאת ניצוץ השמש בגוף זך בהיר כמראה המלוטשת יתהפך הניצוץ אל מקום חשוך, ויאיר המקום ההוא על ידי ההתהפכות ההוא מה שלא היה מאיר קודם זה, כך השפע האלוהי כשירד על הנביא השלם, יתהפך ממנו על הבלתי ראוי, ויהיה זה סיבה אל שיחול הרוח הנבואי על הבלתי שלם או בלתי מוכן לכך ויתנבא. ואף בזה ההתהפכות יהיה הרוח שיחול על היותו מוכן, גדול ממה שיחול על מי שאינו מוכן. ולפי דעתי שזאת הייתה הסיבה שתמצא הנבואה באומת ישראל מזולתה מן האומות, ובארץ ישראל מזולתה מן הארצות. [השפע בא באמצעות רק הארון] כמו שהיה זה בנבואת שמואל שהיה שוכב בחדרו שהיה לו, ובאה אליו קול הנבואה מעל הכפורת אשר על הארון שהיה אז שם בשילה, והוא עצמו לא היה יודע מי הקורא, שלא היה משער בעצמו היותו ראוי לנבואה שישמע קול בעת היקיצה במראה הנבואה. ולזה היה קם ממיטתו ללכת אל עלי, עד שעלי הבין זה מעצמו, כמו שאמר הכתוב: (שמואל א' ג') ויבן עלי כי ה' קורא לנער. ואולם זה השפע הבא על זה הדרך בזולת נביא שיהיה אמצעי, צריך הכנה במקבל, כלומר שיהיה מעצמו מוכן קצת. כי לא יחול השפע האלוהי הזה אלא בהיות המקבל במדרגה ידועה מן ההכנה, וכפי הכנתו תהיה מדרגת השפע שיחול עליו. אבל הנבואה המגעת באמצעות נביא, תגיע אפילו על מי שאינו ראוי לנבואה, כמו שהגיעה לישראל בשעת מתן תורה; או על מי שאינו מוכן אליה, כמו שהגיעה לאהרן ומרים באמצעות משה, אף על פי שלא היו מוכנים אליה באותה שעה. ובעבור זה קרא השם אל משה עם אהרן ומרים, כדי שיחול באמצעות משה הרוח הנבואי עליהם, כי אף על פי שהיו ראויים לנבואה, לא היו מוכנים אליה באותה שעה. והבן זה כי הוא דבר נבוכו בו הרבה מן החכמים, למה קרא השם את משה עם אהרן ומרים. וראוי שתדע שהִמצא הנבואה על ידי נביא על הבלתי ראוי או בלתי מוכן, לא יספיק להשפיע מן המקבל ההוא על זולתו אלא בהימצא הארון והלוחות באומה. ועל כן אחר שנעדר הארון, לא היה אפשר שתמצא הנבואה אפילו על יד נביא על הבלתי מוכן. ולזה לא הגיעה הנבואה לברוך בן נריה באמצעות ירמיה ויחזקאל, לפי שלא היה מוכן אליה, וכבר נגנז הארון. והגיעה לחגי זכריה ומלאכי, לפי שראו את ירמיה ויחזקאל, והיו מוכנים אליה יותר אליה מברוך. ואולם לא הגיעה מהם לזולתם, לפי שלא היו בזמן הארון, ולא היה השפע שהגיע להם מספיק שיעבור מהם לזולתם, אחר שלא היה שם ארון. וראיה לדבר, כי בבית שני היו חסידים ואנשי מעשה וראויים לנבואה יותר מבבית ראשון, ואעפ"כ לא היה שם נבואה לפי שלא היה שם ארון. ומה שהגיעה הנבואה ליחזקאל בחוצה לארץ, לפי שכבר הגיעה אליו בארץ ישראל, אמרו רבותינו ז"ל: (מועד קטן כ"ה) |
היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן
בארץ כשדים על נהר כבר (יחזקאל א') מאי היה? - היה שכבר היה. |
|
|
|
[תכלית הנבואה - הכוונת העם] עיקר מציאות הנבואה במין האדם אינה כדי להגיד העתידות ולסדר עניינים פרטיים אישיים, כמו שיודע זה על ידי הקוסמים והחוזים בכוכבים, אבל כדי להגיע האומה בכללה או המין אל השלמות האנושי. וזה דבר ביארוהו רבותינו ז"ל בפרק אין עומדין במסכת ברכות (ל"ב). אמרו: |
ויאמר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך (שמות ל"ב)
אמר לו הקב"ה למשה: רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל עכשיו שישראל חטאו אתה למה לי? |
|
הנה ביארו בפירוש, כי הַגִּיעַ משה אל המדרגה ההיא, לא היה אלא בשביל ישראל כדי שיקבלו התורה ויקיימוה. וכן אמרו בתורת כוהנים כתיב: |
אלה המצוות אשר ציווה ה' את משה אל בני ישראל (ויקרא כ"ז)
זכות ישראל גרמה לו. |
|
ובעבור זה אמרו קצת החכמים, שהתחלת הגעת הנבואה למשה לא היה על המדרגות שכתבנו בפרק י', אבל היה עניין נסי, חל עליו פתאום ברצון אלוהי, עם היותו מוכן ולא ראוי אל המדרגה הגדולה ההיא, כדי להגיע המין האנושי או האומה בכללה אל התכלית האנושי. ולזה אמר לו השם: עכשיו, שישראל חטאו, אתה למה לי, כלומר אם אין התכלית הזה מגיע אין צורך בהגעת הנבואה לנביא. ולזה תמצא כי כשאמרו רבותינו ז"ל במסכת סנהדרין (ע): אין הנבואה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר ובעל קומה, הוכיחו אותו ממשה. כי למה שהגעת הנבואה לנביא אינו אלא להשלמת האומה, ראוי שימצאו בו התארים שנמצאו במשה, שהייתה נבואתו לזה התכלית. ולזה היה כל אחד מהם בעל קומה, כדי שיהיה מקובל ומהודר בעיני האומה. ואם לא ימצאו לנביא אלו התארים שהם לתועלת האומה, אין תועלת בהגעת הנבואה אליו. [הנבואה שורש מסתעף מתורה משמים] אלא שאם הייתה הגעת הנבואה אל המין האנושי כדי שעל ידה ידעו האנשים הדברים האישיים המתחדשים בעולם, או כדי שיתחדשו על ידה אותות ומופתים על עניין פרטי כמו שיחשב בתחילת המחשבה, היה זה ממה שיקשה. אבל אחר שביארנו שההכרח המביא אל המצא הנבואה הוא, כדי להַיְשיר האנשים אל מול ההצלחה הנצחית, כדי שיִוַדעו על ידה הדברים הנרצים אצל השם יתברך מהבלתי נרצים, וישיג האדם התכלית האנושי בעשיית אותן הפעולות - אין זה ממה שיקשה. כי אחר שתכלית הִמצא הנבואה הוא כדי שתגיע על ידה הַיְשָרָה אלוהית למין האדם שהיא תורה מן השמים, ראוי שימנה תורה מן השמים עיקר, לפי שהוא ההכרח המביא אל הִמצא הנבואה. ולזה שמנו הנבואה שורש מסתעף לתורה מן השמים. [השגחה שורש מסתעף משכר ועונש] אף על פי שהיה נראה שהעניין הוא בהפך, שאחר שההשגחה קודמת אל השכר והעונש ראוי שיהיה השכר והעונש מסתעף ממנה. אלא, שאם הייתה ההשגחה בפרטי האנשים על הדרך שהיא בשאר בעלי חיים, לשמור מינם, היה ראוי שימנה השכר והעונש שורש מסתעף ממנה. אבל בעבור שלא הייתה ההשגחה הנמנית בעיקרים או בשורשים על דרך ההשגחה שהיא במיני הבעלי חיים לשמור המין בלבד, אבל לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו בכל פרטי מעשיו בעולם הזה ובבא, כפי מה שתגזור החכמה העליונה, לזה שמנו השכר והעונש עיקר, וההשגחה שורש מסתעף ממנו. לפי שמין ההשגחה שהוא לשכר ולעונש אינה כמין ההשגחה ההווה במיני הבעלי חיים שהיא לשמור המין בלבד. ועל זה הדרך תבין בכל השורשים המסתעפים מן העיקרים, למה נמנו שורשים, עם היותן קודמים אל העיקרים. כמו הנבואה שהיא קודמת בטבע אל תורה מן השמים וקודמת גם כן בזמן, שהרי קדמה נבואת האבות לנתינת התורה על ידי משה, ואעפ"כ שמנו אותה שורש לתורה מן השמים, לפי שכל הנבואות שהיו קודם מתן תורה כולן היו לתכלית נתינת התורה, וכן כל הנבואות שנמצאו לנביאים אחר שנתנה התורה היו לתכלית קיום התורה. ולפי שהתכלית קודם אל הפועל לשאר הסיבות בהכרח, אמרו רבותינו ז"ל שהתורה קדמה לעולם אלפים שנה, לפי שהוא התכלית שבעבורו נמצא המין האנושי, שהוא נבחר הנמצאות שבעולם ההוויה וההפסד, וכולם נמצאו בעבורו, והוא בעבור קיום התורה. והקש על זה בכל השורשים שאמרנו שהם מסתעפים מן העיקרים. |
