תוכן העניינים:
הקדמה
פרק א

       [האדם נזר הבריאה]
       [מי עדיף - אדם או בעלי חיים?]
       [הצורות מתפתחות מהחסר אל השלם]
       [לאדם כלים כלליים]
       [האדם יכול ללמוד בשכלו את המידות הפרטיות מבע"ח]
       [פרקי שירה]
פרק ב

       [תכלית האדם נובעת משלמותו]
       [תכלית השכל - עיון ולא מעשה]
       [יתרון חוש השמע על חוש הראייה]
       [שלמות המציאות ושלמות התכלית]
פרק ג

       [הפילוסופים: תכלית האדם - השגת המושכלות]
       [דחיית שיטת הפילוסופים]
       [המדעים המדויקים לא יביאו שלמות]
       [תהלים י"ח: מהי הדרך מחקר להשגת ה'?]
       [השלמות - בדברים האלוהיים שאין בם טעות]
       [הוכחה שאין המושכלות עיקר]
       [דוד המלך שנא פילוסופיה ואהב תורה]
פרק ד

       [הבדלים בין בני אדם בקניין השלמות]
       [קניין השלמות לשכלים הנבדלים ולגלגלים]
       [השלמת בע"ח]
       [שלמות האדם]
פרק ה

       [השלמות מושגת במעשים וכוונה]
       [שלמות הגלגלים - תנועתם לעשות רצות ה']
              [ברכת הלבנה]

       [השלמות תושג בעשייה מעשה בכוונה]
              [שלמה המלך על השגת השלמות]
              [ירמיהו על השגת השלמות]

       [ראוי שיתכוון האדם לעשות רצון ה' בלבד]
       [תכלית האדם - קיום הנפש בעולם הבא]
פרק ו

       [הפעולות האנושיות המביאות לשלמות]
       [הגבלת הפעולות מביאות השלמות]
       [דרך להבחין במעשה טוב - היותו משמח]
פרק ז

       [קושי בקביעת הטוב לפי השמחה בעשייתו]
       [אי אפשר לדעת את הרצוי לה' בדרך המחקר]
       [הנבואה - הדרכה להשגת השלמות]
       [יש פעולות שאדם מכירם מטבעו]
              [קורבן קין]

       [גם הדברים השכליים צריכים השלמה בנבואה]
פרק ח

       [השפע האלוהי אינו טבעי]
       [מעשי קסמים]
       [שדים]
       [התחברות למתים, אוב]
       [מנהגי אלילות בנצרות]
       [עבודה זרה וטומאת המקדש]
       [הרצון לדעת עתידות יתממש על ידי נביא]
       [מטרת הנבואה - הדרכת האדם ולא אמירת עתידות]
       [הנבואה אינה עניין טבעי]
       [הסיבות לטעויות החוזים בכוכבים]
       [אמיתת הנביא]
       [סיכום: רק הנבואה מדריכה את המעשים האלוהיים]
       [דרגות בנבואה]
       [מדרגת משה בנבואה]
פרק ט

       [מדוע גוונים שונים בנבואה?]
       [ויכוח כותי עם רבי מאיר על השינויים בנבואות]
       [איך מתאר מראה הנבואה את המציאות?]
       [חלום כהדגמה לנבואה]
פרק י

       [מציאות נבואה וחילוף מדרגותיה]
       [סדר התפתחותו של האדם]
              [חמש דרגות התפתחות ראשונות השגת המוחשות]
              [שלוש דרגות נוספות על המוחשות]
              [מדרגה עליונה: רוח הקודש]

       ["מתנבאים" חושבים שהם נביאים ולעתים יצדקו]
       [דרגה 1 בנבואה: התגברות הכוח הדברי: חלומות אמת]
              [נבואה על ידי כוח דברי ודמיוני גורמת לנבואה מתוך פחד וחרדה]

       [דרגה 2. "מחזה"]
       [דרגה 3. ראיית צורות נכונות]
       [דרגה 4. מדרגת משה]
       [תכונות הקודמות לנבואה]
       [נביאים צדיקים וחסידים]
       [ההבדל בין הנסים שעשה משה לנסי נביאים אחרים]
פרק יא

       [תתכן נבואה בלא הכנה]
              [נבואת אלישע]
              [נבואת יהושע]
              [נבואת שבעים הזקנים]

       [נבואה למי שאינו מוכן לה, באמצעות נביא או בלעדיו]
              [השפע בא באמצעות רק הארון]

פרק יב

       [תכלית הנבואה - הכוונת העם]
       [הנבואה שורש מסתעף מתורה משמים]
       [השגחה שורש מסתעף משכר ועונש]
פרק יג

       [האם יכולה דת אלוהית להשתנות?]
              [בחינה מצד הנותן]
              [בחינה מצד המקבל]
              [בחינה מצד הדת]

       [אולי התורה ניתנה לפי מצב התחלתי של העם?]
פרק יד

       [יתכנו בתורה שינויים מהיתר לאיסור ולהפך]
       [דעת הרמב"ם: התורה לא תשתנה לעולם]
       [דחיית פירוש הרמב"ם]
       [איך בית-דין עוקרים דבר מהתורה לשיטת רמב"ם?]
       [יתכן שינוי בתורה מצד הבורא]
פרק טו

       [מדוע ישתנו מצוות מאדם לנח ולישראל?]
       [מה חטאו קין והבל?]
       [הנזק באכילת בשר]
       [דעת קין]
       [דעת הבל]
       [טעותו של קין]
       [דעתו של שת]
       [דעות קין הבל ושת - שלוש דעות בבני אדם]
       [מדוע הותרו קורבנות לנח]
       [איסור הריגה]
       [הגבלת התורה לאכילת חלק מן החיות]
       [מסקנה: ייתכן שדבר אסור יהפוך למותר ולהפך]
פרק טז

       [האם הלשונות חוקת עולם ודומיהם מביעים נצח? ]
       [מניין החודשים מתשרי במקום ניסן]
       [שינוי הכתב העברי לאשורי]
       [מניין חדש של החודשים]
       [יש אפשרויות להתיר איסורים]
פרק יז

       [דרגות בנבואה ובנביאים]
       [בין משה לישעיהו]
       [טעותו של ישעיהו]
פרק יח

       [ההבדל שבין דבר ה' לדבר נביא]
       ["אנכי" ו"לא יהיה"]
       [שאלות על רמב"ם]
       [הטעויות של עובדי עבודה זרה]
       [שתי הדברות לתקן את טעויות הדור]
              ["אנכי" - הוכחה לנבואה והשגחה]
              ["לא יהיה" - שלילת עבודת מלאכים או כוכבים]

       [מדוע חזר להזהיר על עבודה זרה אחרי עשרת הדברות?]
       [הדברות הבאות - להורות השגחה פרטית ותורה משמים]
       [ההבדל בין שתי הדברות הראשונות ליתר הדברות]
       [נביא אינו יכול לבטל את "אנכי" ו"לא יהיה"]
פרק יט

       [שלוש המצוות הבסיסיות אינן יכולות להשתנות]
       [האם שאר המצוות יכולות להשתנות?]
       [שינויי משה ממצוות בני נוח]
       [יש לעזוב עניין רק כשמתברר שרצון ה' לבטלו]
       [דרך הבירור]
       [הסיבה שהאמינו במשה]
       [לא יתכן שנביא אחר יסתור את דברי משה]
       [מה צריך נביא לעשות כדי שייאמן?]
       [מדוע שמעו לירמיהו לשנות את החודשים והכתב?]
       [נביא שיבוא לבטל מצווה - לא ייאמן]
       [התנאים בם נאמין לנביא נגיד משה]
       [אין הכרח לחשוב שתשתנה תורה]
       [תשובה לנוצרים הטוענים שיש תורה חדשה]
פרק כ

       [האם ייתכן שיקום נביא כמשה?]
       [בלעם]
       [משה ביקש שהנבואה תחול רק ברצון ה' ובאופן נסי]
              [הראני נא את כבודך]
              [מדוע נבואת משה אינה שורש?]

       [האם יתכן שתשתנה התורה?]
       [מדוע מנה רמב"ם שלא תשתנה התורה עיקר?]
פרק כא

       [מצוות התורה - כפשוטן]
       [נגד הניסיון הנוצרי לפרש המצוות כזמניות]
       [פרשות שהובנו כרמזים]
פרק כב

       [התורה שבידינו היא שנתנה בסיני]
       [ספר התורה שמצא יאשיהו]
       [תקופת עזרא]
       [הבדלי נוסח בתרגומי התורה]
       [תיקון סופרים]
פרק כג

       [תורה שבעל-פה נחוצה להבנת התורה]
       [י"ג מידות]
       [אחרי רבים להטות]
              [מחלוקת ר' יהושע ור' אליעזר בתנור של עכנאי]

       [הסכמת ההמון אינה מחייבת]
פרק כד

       [חלקי התורה]
       [1. דעות]
       [2. חוקים]
       [3. משפטים - מוסר]
       [בדת נימוסית - משפטים]
       [טיפול הדת הנימוסית במשפטים - פגום]
              [דוגמה: עונשו של גנב]

       [תהלים קמ"ז מתאר את היות ה' חכם, רוצה ויכול]
פרק כה

       [טענות הנוצרים נגד שלמות התורה]
       [תשובה לנוצרים]
       [הצעה: באלו דברים תתכן אמונה?]
       [שלמות התורה מצד החומר]
       [שלמות התורה מצד הפועל]
       [שלמות התורה מצד התכלית]
              [הצלחת אמונה אינה ראייה לצדקתה]

       [שלמות התורה מצד הצורה]
              [שלמות התורה בחלק המצוות שבין אדם למקום]
              [קרבנות]
              [קרבן הלחם והיין]
              [האמונה בקרבן הלחם והיין נוגדת את המושכלות]
              [טענת הנוצרים שישו היה משיח בן דוד]
              [ראיות הנוצרים מהתנ"ך]
              [שלמות התורה במצוות שבין אדם לחברו]
              [גלות רוצח בשוגג]
              [שיטות המשפט של הנוצרים]
              [חוסר הידע של השליחים בתורת משה]
              [העברת השבת ליום ראשון]
              [שלמות התורה בחלק המידות]
              [תהלים י"ט בשבח התורה ושלמותה]

פרק כו

       [עשרת הדברות]
       [הלוח הראשון]
              [אנכי]
              [לא יהיה]
              [לא תשא]
              [זכור את יום השבת]
              [כיבוד אב]

       [הלוח השני]
              [לא תרצח]
              [לא תגנוב]
              [לא תנאף]
              [לא תענה]
              [לא תחמוד]

פרק כז

       [עיקר המצוות כוונת הלב]
              [מטרת המצוות - קניין השלמות]
              [הימנעות מעשות רע - גם היא מוליכה לשלמות]
              [איך קונים שלמות במצוות לא תעשה?]

פרק כח

       [בכל חלקי התורה מצוות עשה ולא תעשה]
              [דעות]
              [חוקים]
              [משפטים]

       [איך מביא העיסוק במשפטים שלמות?]
       [הבחינות במצווה: המעשה והכוונה]
       [כוונה בלבד - אינה כלום]
       [שילוב מעשה וכוונה]
       [למשפטים בתורה תכלית נוספת מתיקון החברה]
       [התועלת במצוות - הכניעה לה']
פרק כט

       [האם התורה תיתן שלמות גם בחלקיה?]
       [ריבוי המצוות נותן סיכוי לכל אחד]
       [ריבוי המצוות כדי לתת אפשרות לקיים חלק מהם]
       [השגחה פרטית למקיימי מצוות רבות]
       [השכר בעולם הבא לפי רוב המצוות והכוונה]
פרק ל

       [קיום המצוות גורם להשגת מדרגות שונות]
              [1. לכל מצווה דרגה המושגת על ידה]
              [2. הבדלים בכוונה]
              [3. ריבוי פעולות בעשיית המצווה]
              [4. ההבדל במספר המצוות שעושה האדם]

       [ההבדלים בין בני אדם גורמים לדרגות שכר שונות]
       [תרי"ג מצוות מסיני]
       [דוד העמידן על י"א - תהלים ט"ו]
       [ישעיה העמידן על שש]
       [מיכה העמידן על ג']
       [חבקוק העמידן על אחת]
פרק לא

       [תכלית קיום המצוות - יראת ה']
       [העשייה בעולם הזה - יפה לשעתה]
       [הנצח - בעשייה האלוהית]
       [יראת ה' - כוללת כל המצוות]
       [שמירת מצוות שוות ערך ליראת ה']
פרק לב

       [מהי יראת ה'?]
       [יראת העונש]
       [יראת הרוממות]
       [יש צורך בשני סוגי יראה]
       [איוב על שני סוגי היראה]
פרק לג

       [השמחה - מציאת השלמות]
       [העונש הגדול לעובד מתוך עצבות]
       [איך אפשר לשלב שמחה ויראה?]
       [היראה הטובה - עדות לבריאות הנפש]
       [השמחה - שלמות וקיום דבר]
       [המשפטים מתקבלים בשמחה]
       [החוקים - צריך כניעת השכל שיתקבלו בשמחה]
       [השמחה בעדות]
פרק לד

       [איך אפשר לשלב יראה ושמחה?]
       [עובד מאהבה]
       [יראת ה' אינה סיבה למורך לב]
פרק לה

       [אהבת ה']
       [שלוש סיבות לאהבה]
       [סיבות לאהבת ה']
       [אהבה שלמה ואהבה מחולקת]
       [האהבות לה' לפי גיל האדם]
       [שכל, נפש ורוח באהבת ה']
       [ואהבת את ה' אלוהיך]
פרק לו

       [אהבת ה' - עינוג הנפש]
       [סוגי אהבה]
       [אהבת ה' אצל אברהם]
       [עקדת יצחק]
       [דבר שאינו בבחירה - אין לו ערך]
פרק לז

       [האם תתכן אהבת ה' אותנו]
       [סוגי אהבה: 1. אהבה בין שווים]
       [2. אהבה טבעית]
       [3. אהבה יחסית]
              [אהבת המלך לעמו]
              [אהבת אב לבנו]
              [אהבת איש לאשה]

       [טיבה של אהבת ה' אותנו]
              [אהבת ה' אותנו אינה אהבת הדומים]
              [אהבת ה' אותנו - אהבה יחסית]

       [אהבת ה' את ישראל - "חשק"; "סגולה"]
       [טיבה של אהבת ה' את ישראל]



מהדורת אינטרנט
מעוצבת בידי זהבה גרליץ ויהודה איזנברג

מאמר שלישי - הקדמה

המאמר השלישי בביאור העיקר השני, שהוא תורה מן השמים


ולפי שהשורשים הנתלים בעיקר הזה, כמו שאמרנו במאמר הראשון פרק ט"ו, הם ידיעת השי"ת והנבואה ושליחות השליח, והיה שורש ידיעת השם הנמצאות והשפלות קודם לכל שאר השורשים בהכרח, כי אם לא ידע השם הנמצאות השפלות לא תגיע ממנו נבואה ולא שליחות, הנה היה ראוי לפי זה שנדבר ראשונה בידיעת השם.

אבל למה שידיעת השם הנמצאות השפלות הוא דבר שצריך להסכים עם טבע האפשר שהוא דבר נתלה בבחירה, ראינו לאחר הדיבור בידיעת השם אל המאמר הרביעי אצל הדיבור בבחירה.

ועל כן נתחיל ראשונה לדבר בביאור העיקר הזה שהוא תורה מן השמים, ואחר נבאר השורשים הנתלים בו שהם הנבואה ושליחות השליח.




מהדורת אינטרנט
מעוצבת בידי זהבה גרליץ ויהודה איזנברג

מאמר שלישי פרק א

[האדם נזר הבריאה]
לְמָה שהיה האדם שווה המזג ומשיג במחשבה ועיון יותר מכל שאר הבעלי חיים, הנה הוא יותר נכבד היצירה ויותר שלם מהם:
אם שיווי מזגו, יראה לפי שהוא מתפעל מן ההפכים בשווה
ואם השגתו במחשבה ועיון, יראה מהיותו ממציא המלאכות והחכמות.

[מי עדיף - אדם או בעלי חיים?]
ואין ראוי שיחשב כי להיות שאר הבעלי חיים -
בלתי צריכים צל מחורב ומחסה מזרם,
ולא יצטרכו לעשות שום תיקון אל המזון כדי שיהיו ניזונים בו, כי מזונם נמצא כמו כן,
ונמצא להם גם כן קצת תחבולות, כמו שנמצא לבעלי הטרף והעופות הדורסים עָרְמות ותחבולות לצוד ולהשיג מחייתם
- שיהיו בעבור זה שלמי היצירה יותר ממין האדם, כמו שהיו בקדמונים מי שחשב זה.

והיה אומר, כי האדם חסר היצירה בערך אל שאר הבעלי חיים,
כי הם לא יצטרכו הבהמות לרכוב עליהם ללכת ממקום אל מקום, כי הם בעצמם קלי התנועה יותר ממין האדם,
וכן לא יצטרכו להכין להם כלי מלחמה להלחם באויביהם, כי כלי מלחמתם הם נוצרים עימהם בטבע, כקרניים לשור והמלתעות לחזיר והקוצים לקיפוד והמגן לחומט ודומיהן;
וכן לא יצטרכו לעשות שום מלבוש, כי לבושם נוצר עמם בטבע,
וגם לא יצטרכו שום תיקון אל המזון, כי מזונם תמיד כמו כן.

והאדם חסר מכל זה -
כי יצטרך מלבושים חוץ מגופו,
ובניינים להיות לו למחסה ולמסתור מזרם וממטר,
וצריך לעשות הכנות רבות אל המזון כדי שיהיה ראוי אל שיזון בו,
וכאלה רבות כמו שבא זה במאמר הי"ד מספר הבעלי חיים.

[הצורות מתפתחות מהחסר אל השלם]
כי זה הדעת כשיעיין בו ימצא נפסד הפסד גמור.
וזה, שאנחנו כאשר חפשנו עניין הצורות הנמצאות בחומרים וכל הנמצאים השפלים המתהווים, נמצא אותם כולם הולכות מהלך השלמות קצתם לקצת, רוצה לומר שהצורה המתאחרת יותר נכבדת מן הקודמות לה, וכאילו החומר מתנועע תמיד בקבלת הצורות ממדרגת החסרון אל מדרגת השלמות.
כי יקבל ראשונה הצורה היותר פחותה, ואחר הצורה היותר נכבדת, ויעלה מדרגה אחר מדרגה מן המציאות החסר אל היותר שלם.

שהרי החומר מקבל ראשונה צורות היסודות,
ואחר יעלה למדרגת המחצבים, והיסודות הם במדרגת ההיולי להם,
ואחר יעלה למדרגת הצמחים, והמחצבים הם במדרגת ההיולי להם,
ואחר יעלה למדרגת הבעלי חיים, והצמחים הם במדרגת ההיולי להם,
ואחר יעלה למדרגת מין האדם, והבעלי חיים במדרגת ההיולי למין האדם,
ובו תעמוד היצירה.
וכמו שבתנועה האחת יהיה כל חלק בעבור החלק הבא אחריו, כן יראה שיהיה העניין במתהווים השפלים, שיהיה כל חלק בעבור החלק הבא אחריו.
וגם כן, כמו שהתנועה תכלה אל תכלית מה, הוא היה סיבת כל התנועות החלקיות, כן ההוויה תעלה מדרגה אחר מדרגה, עד שתתעלה באחרונה אל הצורה האנושית ותעמוד בה, לפי שהיא תכלית כל ההוויות השפלות.

ומה שיורה על שהחומר מתנועע תמיד מן המציאות החסר אל המציאות השלם כפי מה שיתעלה ההתמזגות, הוא -
שנמצא האלמוג, שהוא כמו אמצעי בין הדומם והצומח,
ונמצא האספוג הימי שאין לו אלא חוש ההרגש בלבד, והוא כמו האמצעי בין הצומח והחי,
ונמצא הקוף שהוא כמו אמצעי בין מיני הבעלי חיים ומין האדם,
ובמין האדם תעמוד ההוויה.
אם כן אי אפשר מבלי שיהיה האדם שהוא תכלית היצירות השפלות, יותר נכבד ושלם מכולן, אחר התקבץ בו כל הצורות הקודמות, והן כמו היולי אליו. ועל כן הוא גדול על כולן וכובש כל הבעלי חיים תחתיו ורודה בהם.

לפי שהשגותיו כולם הן כוללות, והשגות כל הבעלי חיים הן פרטיות, כי לא ישיגו עניינים כוללים, ועל כן ימצאו להם כלים פרטיים ותחבולות פרטיות כפי השגותיהם הפרטיות, כי ימצאו להם כלים פרטיים להילחם בהם מין ממיני המלחמה, כמלתעות לחזיר והקרניים לשור והקוצים בעור הקיפוד והמגן לחומט להגן עליו.

אבל האדם, להיותו סוף כל ההוויות השפלות, ונתקבצו בו כל השלמויות והפרטיות שנמצאו בכל שאר הבעלי חיים, היו השגותיו כלליות ושכלו כללי. רוצה לומר, שהוא משיג השגות כל הבעלי חיים, ומשיג גם כללי הדברים ולא דבר פרטי מיוחד, ועל כן היו כליו כלליים.

כמו הידיים שהם בכוח כל כלי המלחמה להלחם בכל הבעלי חיים בכל מיני המלחמות ולכבוש אותם תחתיו, כי ייקח בהם הרומח מקום הקרניים בבעלי הקרניים, והסייף מקום המלתעות בחזיר, וייקח המגן בידו או ילבש השריון להגן עליו מקום המגן בחומט.
ולא נבראו עמו כל כלי המלחמה כמו שהוא בבעלי חיים, כדי שלא יהיו לו למשא כבד לנשאם עליו תמיד.

[לאדם כלים כלליים]
ולזה התחכם הבורא ביצירתו לעשות לו כלים כלליים, הם בכוח כל כלי המלחמה, ונתן לו שכל כללי במה שישיג כללי הדברים ולא פרטיותם, וכן שיוכל להשיג בו כלל כל ההשגות הפרטיות אשר בכל הבעלי חיים, וישתמש מן הכלים ההם בפנים שונים לעת הצורך, ויניחם כשלא יצטרך אליהם, ולא יהיו עליו למשא כבד. וכן המלבושים הם דבר חוץ מגופו, כדי שייקח מהם הצריכים לו בעת החורף, ויקל אותם מעליו בעת הקיץ, ולא יכבד עליו כצמר לכבשים שיכבד עליהם ויצטרכו לגוזזים. ונתן לו חכמה ותבונה לבנות בניינים חזקים להסתר שם מרגשת פועלי אוון, מקום חורי עפר וכפים אשר לבעלי חיים.

[האדם יכול ללמוד בשכלו את המידות הפרטיות מבע"ח]
וכן יוכל להשיג בשכל הכללי אשר בו כל התחבולות הפרטיות אשר בכל אחד מהבעלי חיים, וכל ההשגות המידות הפרטיות אשר להם, כמאמר איוב: מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו(איוב ל"ח). ואין רצונו לומר שהבהמות והעופות הם יותר חכמים ונבונים ממין האדם, שיצטרך האדם ללמוד מהם, כי החוש יכזיב זה, להיותו מושל על כולן ורודה בהם; אבל יאמר כי האדם מצד שכלו וכליו כלליים, ילמד מכל הבעלי חיים כל התחבולות וההשגות הפרטיות אשר להם, ויקבצו כולם בו, ויהיו בו כלליים, כמאמר חז"ל:
אמר רבי חייא: מאי דכתיב מלפנו מבהמות ארץ?
- זו פרדה שכורעת ומשתנת.
ומעוף השמים יחכמנו?
- זה תרנגול שמפייס ואחר כך בועל.
אמר רבי יוחנן: אלמלי לא נתנה תורה לישראל,
למדנו צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה (עירובין ק' ב)

וזה מבואר על הדרך שכתבנו, כי המידות הפרטיות אשר בבעלי חיים ראוי לו לאדם שילמד אותם מצד שכלו, ויתקבצו כולם בו ויחזרו בו כלליים. כי כמו שמצד שכלו וכליו הוא כאילו נבראו עמו כל כלי המלחמה, וכאילו נבראו עמו המלבושים מקום הצמר בכבשים, וכן שידע לתקן מזונו באופן נאות אל מזגו, מרכיב המאכלים זה בזה באופן שיהיה ערב ובריא אל מזגו, - כן ראוי שילמד כל המידות הפרטיות אשר בכל אחד מן הבעלי חיים, ויקבץ אותם כדי שימצאו כולן בו, וימציא בזה המלאכות והחכמות.

[פרקי שירה]
ועל הכוונה הזאת נתייסד פרק שירה, שאמרו רבותינו ז"ל:
כל האומר פרק שירה בכל יום
מובטח לו שהוא בן העולם הבא.
ואין הכוונה על ההגה והצפצוף בפה, אלא על מחשבת הלב, כמו אמרתי אני בלבי (קהלת ב').

והמחשבה היא, שיסתכל כי מכל אחד מן הנבראים הנראים לעין יש ליקח ראיה על איזו מידה טובה, או מוסר השכל, או דבר חכמת בינה. כמו שאמרו שם:
שמים מה הם אומרים?
השמים מספרים כבוד אל וגו' (תהלים י"ט)
ואומרים ואומר הנזכר שם בכל פרק שירה, לרמוז על ההוראה, כאומרם ז"ל זאת אומרת ורוצה לומר כי מתנועת השמים יש לקחת ראיה אל המצא מניע אותם בלתי מתנועע, והוא בתכלית היכולת והעצמה, שהוא מניע גופים נוראים כאלו, הוא האלוה יתברך, וזהו דבר חכמת ובינה כמו שנתבאר במקומו.

וכן אמרו שם
כלבים מה הם אומרים?
בואו נשתחווה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו (תהלים צ"ה)

ורוצה לומר, כי ממה שהכלב מכיר את קונו ואת המטיב לו, והוא נכנע תמיד לפניו ומחזיק לו טובה בכל יכלתו מאשר בידו לעשות, יש לקחת מזה מוסר השכל להודות לאל על כל הטובה שהוא מטיב לנו וזן ומפרנס אותנו, ולהשתחוות לפניו ולעבוד עבודתו מאשר תשיג ידנו כעל כל אשר הוא גומל לחייבים טובות, ושלא נהיה כפויי טובה.
וכן אומרו נמלה מה היא אומרת?
נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו (תהלים קל"ו)

ורוצה לומר כי כשיסתכל האדם בנמלה, שהיא ברייה קטנה ותכין בקיץ לחמה ואגרה בקציר מאכלה, ילמד מידת החריצות ויבין כי ה' נותן לחם לכל בשר ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא, בשנתן בהם טבע לבקש טרפם בעת הראוי ומדבר הראוי. ולכן האדם אחר שנתן בו מדע והשכל, צריך שישתדל בהשגתו ולא יתרשל בזה, כי ברכת השם היא תעשיר למכינים עצמם לקבל אותה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל:
למען יברכך ה' אלוהך, יכול יושב ובטל?
- תלמוד לומר: בכל מעשה ידיך אשר תעשה (דברים י"ד).

וכדי שלא יאמר אדם: אחר שהדבר תלוי בהשתדלותי, אגנוב או אגזול או אעשוק כאשר תשיג ידי, אמרו: למדנו גזל מנמלה. כי לעולם לא תגנוב ולא תגזול ולא תיקח דבר ממה שזכתה בו חברתה.
על דרך שניסו המנסים פעמים הרבה לקחת גרגיר חטה מאחת מהם ולהניחו בפני האחרות, ובעברם עליו יריחו אותו שהוא מאחרת ממינם ויניחוהו, כי לא ייקחו דבר שאינו ראוי.

ועל זה אמר שלמה: לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שוטר ומושל (משלי ו). רוצה לומר שאין לה קצין שוטר ומושל שיכריחנה על הגזל, ואעפ"כ תזהר ממנו ותשתדל להכין בקיץ לחמה מזולת גזל.

וכן מה שאמרו:
יונה מה היא אומרת?
יונתי בחגווי הסלע וגו' (שה"ש ב').

רוצה לומר כי לכך נמשלו ישראל ליונה כדי ללמד מדרכיה. כמו שאמרו במדרש חזית:
מה יונה זו צנועה,
אף ישראל צנועין.
מה יונה בשעה שמכרת בן זוגה אינה ממירתו באחר,
אף ישראל משעה שהכירוהו להקב"ה לא המירוהו באחר.

וזה כעניין מה שאמרו למדנו עריות מיונה. ושם במדרש חזית דימיונים הרבה שמדמים את ישראל ליונה.

וכן מה שאמרו שם בפרק שירה:
תפוח מה הוא אומר?
כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים
בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי (שם ב').

על זה הדרך יתפרש, כי לכך נמשל הקב"ה כתפוח כמו שאמרו במדרש חזית, לומר לך אף על פי שאילן התפוח אין אדם נהנה בצלו, לפי שאין לו צל גדול כשאר אילנות, מכל מקום לתקוות טובת הפרי וריחו ומתיקותו וערבותו אל החיך ישתוקק האדם ליישב בצל המועט ההוא.
כך, אף על פי שייסורין באין על האדם העובד את השם ואינו מצליח בעולם הזה, בהיותו יושב בסתר עליון ובצל שדי יתלונן ראוי לו שלא יעזוב תומו, בהיותו מקווה השכר העתיד לבוא ומתיקותו וערבותו למכירים בו.

וכן אמר במדרש חזית:
מה התפוח הזה הכל בורחין ממנו בשעת השרב לפי שאין לו צל,
כך ברחו אומות העולם משבת בצל הקב"ה ביום מתן תורה.
- יכול אף ישראל כן?
- תלמוד לומר: בצלו חמדתי וישבתי.

ועל הדרך הזה יתפרש כל הפרק ההוא.

והורו בו כי מכל הנמצאים המוחשים אחד לאחד יש לו לאדם לקחת ראיה על מה שראוי לו לעשות ולהתנהג בו, כי שכלו הוא כללי, וראוי שיתקבצו בו כל העניינים הפרטיים ההם.

ולזה יראה שהוא יותר נכבד היצירה ויותר שלם מכל הבעלי חיים, להתקבץ בו כל הדברים הפרטיים, מה שלא נמצא כן בשום מין ממיני הבעלי חיים.

ולהיותו מושל על כולם בחכמתו וכובש אותם תחתיו, כמאמר הכתוב: תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו (תהלים ח').