|
[השפע האלוהי אינו טבעי] [מעשי קסמים] [שדים] אלו עובדים לשדי האש ומעבירים בניהם ובנותיהם באש, ואלו עובדים לשד האש והאוויר. שכן כתב רבנו האיי בתשובה, כי יש שדים מיסוד האש ויש מיסוד האוויר. וכל זה היו עושים כדי שיחול עליהם רוח טומאה מן השדים להגיד עתידותיהם. [התחברות למתים, אוב] כמו שכתב הרמב"ן ז"ל בדרשה שלו, שקבל מהיודעים במלאכת האוב, שהדבר ההוא היה נעשה על ידי איש ואשה שעומדים על הקבר, זה לראשו וזה לרגליו ויש להם קשקוש קטן באמצע, ואומרים השבעות ומקשקשין בקשקוש, ההוא והאשה רואה והאיש שואל, ואומרים להם העתיד לבוא עליהם בקרוב, כמו שהיה העניין בשאול עם האשה בעלת אוב. ואמר שם כי זאת השאלה היא היותר ברורה לשואלי השדים. [מנהגי אלילות בנצרות] כמו שנשאר בידם גם כן מנהג עובדי האש, לעשות מדורות גדולות בלילה אחת בעת יכנס השמש במזל סרטן מן המזלות האמיתיים בעלי הצורות בכל שנה ושנה, ולרקוד ולטפח סביב המדורה ולהקיף אותה ולדלג עליה. [עבודה זרה וטומאת המקדש] ועל כן הזהירה על הטומאות וחייבה כרת לטמא הנכנס למקדש, כי רוח הטומאה תהיה סיבה שיסתלק רוח הקדש מן המקדש. [הרצון לדעת עתידות יתממש על ידי נביא] ולא תדאג לומר שלא יהיה לך דרך לדעת העתידות, כמו שיש לשאר האומות, ושתהיה חסר זה השלמות. שאינו כן, כי תם ושלם תהיה תמיד עם ה' אלוהיך. כי מלבד שתהיה תם, רוצה לומר שלם בשלמות האנושי שהוא העיקר, גם תהיה תמים בשלמות הזה, ולזה כפל המ"ם, כלומר לא תחסר כל עמו, כי הוא יודיעך העתידות גם כן על ידי נביאיו, ועל כן לא תצטרך להמשך אחר הקוסמים ולא אחר עבודת השדים, ולא לשאול אוב וידעוני לדעת העתידות. כי כל אלו הדברים, אף על פי שהם מודיעים העתידות, להיותם מצד רוח הטומאה מרחיקים את האדם משלמותו, ואי אפשר להיות האדם על ידם תמים ושלם השלמות האנושי, לפי שאי אפשר שיודעו על ידם הדברים הנרצים אצל ה' מהבלתי נרצים. ועל כן אמר: תמים תהיה עם ה' אלוהיך (דברים י"ח), לרמוז שאין האומות תמימים בשלמות האנושי. אבל אתה תהיה תמים עם אלוהיך בשני השלמויות: |
על ידי הנביא המתנבא ברוח הקודש,
וברצון אלוהי. |
|
לפי שתדע על ידו הדברים הנרצים אצל האל.
ואמר עם ה' אלוהיך, לבאר כי עיקר מציאות הנבואה בנביאים הוא לזה התכלית בלבד, כלומר להזהיר על קיום התורה ועל עבודת השם ועשיית הדברים הנרצים לו יתברך, להיות האדם תמים עם השם, ולא להגדת העתידות. כמו שיתבאר זה בפרק י"ב מזה המאמר. [מטרת הנבואה - הדרכת האדם ולא אמירת עתידות] [הנבואה אינה עניין טבעי] אלא אם נאמר שהנבואה גם כן עניין דמיוני יגיע אל הכוח המדמה, כמו שדימו קצת חכמינו, הנמשכים אחר הפילוסוף, שעניין הנבואה הוא דבר טבעי נמשך אל הכוח המדמה בלבד, כמו החלומות, עד שאמרו, שהוא כדמות הנפלאות שלא יתנבא האדם בהיותו חכם ומוכן לנבואה, כלומר בהיות כוחו הדמיוני מוכן לזה. והדבר הזה יכחישהו החוש והשכל: - אם החוש כי מעולם לא נמצאה נבואה בשום אדם מן הפילוסופים, עם היותם חכמים בידיעה המחקרית, ונמצא בזה הרבה יותר באומה הישראלית. וזה ממה שיורה שאין זו דבר טבעי נמשך לידיעת המחקרית. שאם היה כן, למה היה נמנע הטוב הזה משאר האומות לבלתי השפע שפע נבואי על השלמים מהם, אם בידיעה המחקרית ואם בהכנת הכוח המדמה אחר היות הדבר טבעי אליו. אלא שבלי ספק עניין הנבואה הוא שפע שופע ברצון אלוהי על הכוח הדברי, אם באמצעות הכוח המדמה ואם בזולתו כמו שיתבאר. - ואם השכל, למה שהקוסמים ועובדי עבודה זרה, ובעלי אוב וידעוני, והעושים פעולות זולת אלו לחזק הכוח הדמיוני להגיד העתידות, אי אפשר להם להגביל הדברים הנרצים אצל השם יתברך, לפי שאין להם דרך לדעת זה, כי הוא דבר למעלה מן הטבע ומרוח הטומאה ומכוחות הגלגלים שכל פעולותיהם נמשכים מהם. [הסיבות לטעויות החוזים בכוכבים] וזה משני צדדים: -אם מצד שהכוח המדמה מדרכו שיכזב בהכרח, לפי שאין כל מדומה אפשר, כמו שידוע זה למי שידע טבע הכוח ההוא, -ואם מצד שהשם יתברך יכול לשדד כוח המערכת ולסדר הפך הנגזר מהם. ולזה יכזבו החוזים בכוכבים בהכרח, וזה שאמר הכתוב (ישעיה מ"ז) יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך ואמרו רבותינו ז"ל מאשר ולא כל אשר כלומר כי אי אפשר להם להודיע כל הנגזר באמיתות כי בהכרח יכזבו מהשני צדדים שאמרנו: |
-אם מצד טבע הכוח,
-אם מצד שהשם יתברך יבטל הנגזר מהמערכת כפי רצונו. |
|
[אמיתת הנביא] וזהו שאמר בלעם לבלק כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (במדבר כ"ג). רוצה לומר: לא תחשוב כי הטוב המיועד לישראל אפשר שיתבטל הדבר הנגזר מפאת המערכת, כי זה אי אפשר, לפי שלא יודע להם הדבר הנגזר מפאת הנחש והקסם, אבל מצד הנבואה יודע להם מה פעל אל, כלומר מה שגזר שיעשה. ולזה לא יתכן שיתבטל משום צד, כי הוא יתברך תקיף לשדד המערכת ומעשה הקוסמים והמכשפים והנודע מחכמתם, שהרי הוא יתברך אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו(במדבר י"ד). ולו שב אל עם מצרים, אף על פי שהוא לשון יחיד, כמו ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל (שמות י"ד כ"ה), יהיה מצרים כנשים (ישעיה י"ט). ורוצה לומר, כי אם היות מצרים היה לו ידיעה בקוסמים והכשפים ותוקף גדול כתועפות ראם לו מצד המערכת, הוציאם מתחת ידם, ועשה שפטים באלוהיהם. [סיכום: רק הנבואה מדריכה את המעשים האלוהיים] ולזה היה גדר הנבואה לפי זה הדרך, שהוא שפע שופע מהשם יתברך על הכוח הדברי אשר באדם, אם באמצעות הכוח המדמה ואם בזולתו, מודיע לו על ידי מלאך או בזולתו, דברים או עניינים אין בטבע האדם שידעם מעצמו. וזה אם להישרתו ואם להישרת זולתו אל מול ההצלחה, כדי להגיע האנשים אל תכלית האנושי. [דרגות בנבואה] ולזה יראו צורות מבהילות במראה הנבואה כפי מיעוט מדרגתם בה. כי יש מי שיראה צורות נשים, אמר זכריה: והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם ולהנה כנפיים ככנפי החסידה וגו' (זכריה ה'). ויש שיראו שיש למלאכים גופים גדולים נוראים, אמר דניאל: וגוויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וגו' (דניאל י'). וזולת זה מן הדמיונות שבאו בדברי הנביאים כשהיה השפע שופע על הכוח הדברי אשר בהם באמצעות הכוח המדמה. ויש מן הנביאים מי שתעמוד נבואתו תמיד באותה מדרגה, ויש שתעלה נבואתו מאותה מדרגה אל מדרגה יותר גדולה ממנה, עד שיש מי שתעלה מדרגתו אל שתהיה נבואתו בזולת אמצעי, רוצה לומר שיהיה השפע השופע על הכוח הדברי אשר באדם מבלי שיצטרף אל זה הכוח המדמה כלל. [מדרגת משה בנבואה] וזה הייתה מדרגת כל ישראל בשעת מתן תורה, אמר הכתוב פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש (דברים ה'). וזה כי למה שרצה השם יתברך לתת תורה על ידי משה מנוקה מבלי ספק, רצה שתתעלה מדרגתו באופן שלא יהיה לכוח המדמה מבוא בה, כדי שלא יכנס בה שום חשד וספק. וכן נתעלית מדרגת ישראל המקבלים התורה למדרגת פנים במעמד ההוא מהטעם הזה. |
|
[מדוע גוונים שונים בנבואה?] ונאמר כי אין חילוף ושינוי המראות הנראות לנביאים זו מזו ושינוי דבריהם זה מזה מה שיחייב שלא תהיה הנבואה מפועל אחד בעצמו, או ממה שיחייב שינוי בחוק הפועל או בחוק התכלית. כי מן הפועל האחד בעצמו כבר ימשכו פעולות מתחלפות כפי הכנת המקבלים. כי מן האש שהוא אחד בעצמו תותך השעווה ויתקשה המלח. וכן הנפש, עם היותה אחת בעצמה ובלתי מתחלקת כפי הסכמת הפילוסופים, ימשכו ממנה פעולות מתחלפות בגוף כפי שינוי המקומות אשר תראה פעולתה על ידם, כי ימשך ממנה אל הגוף בהיותה במוח פועל מיוחד, ובהיותה בכבד פועל מיוחד, ובלב כוח מיוחד, והכל לתכלית אחד שהוא קיום הגוף. וכן תֵּרָאֶה בבשר בתואר מיוחד, רצוני לומר בהרגש, ובעצם בתואר מיוחד, רוצה לומר מבלי הרגש, וכן בשאר האברים יתחלף כוחה בהם. וזה ממה שיורה שהפועל האחד בעצמו יראה כוחו באופנים מתחלפים במקומות מתחלפים, וימשכו ממנו פעולות מתחלפות לתכלית אחת בעצמה, וזה אם מצד האמצעיים שיראה כוחו על ידם ואם מצד המקומות שיראה כוחו בהם. וכן על זה הדרך יתחלפו מראות הנביאים אם מצד האמצעיים שהנבואה באה על ידם, ואם מצד המקבלים. וזה ייראה מבאר ממאמר השם לאהרן ומרים שהיו נביאים, ואמר: אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות וכו' (במדבר י"ב). הנה פירש להם, שהוא יתברך בעצמו הנראה במראה והמדבר בחלום, כמו שיורה על זה לשון אתוודע ואדבר, וגם הוא המדבר בחידות ומשלים, והוא המדבר למשה פה אל פה ומראה ולא בחידות. ובא להורות כי השפע הנבואי, באיזו מדרגה שיהיה, הוא שופע מאת השם יתברך, כמו שאמרנו בגדר הנבואה, ואעפ"כ הוא מתחלף כפי הכנת המקבלים וכפי האמצעיים שעל ידם תגיע בו הנבואה. ולפי זה אין להפליא, אם נביא אחד יאמר שראה את השם יושב על כסא רם ונשא, ואחד יאמר שראהו כזקן לבושה כתלג חור ושער ראשיה כעמר נקא, ואחד ראהו כאיש מלחמה ואחד מעוטף כשליח ציבור. וגם האמצעיים, שהם המלאכים השלוחים אל הנביאים, נביא אחד יאמר שראה המלאך גוויתו כתרשיש ופניו כמראה בזק, ואחר ראהו כאיש לבוש הבדים ואחר יראה במרכבה סוסים אדומים שרוקים ולבנים, וכל זה יתחלף מן השני פנים שאמרנו, רוצה לומר אם מצד המקבל ואם מצד האמצעי. [ויכוח כותי עם רבי מאיר על השינויים בנבואות] |
שאל כותי אחד את רבי מאיר:
אפשר מי שכתוב עליו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון? אמר לו: הבא לי מראות גדולות. והביא לו. אמר ליה: ראה בבואה שלך. הסתכל וראה אותן גדולות. אמר לו: ומה אתה שאתה בשר ודם, משנה עצמך לכמה גוונים בכל שעה שאתה רוצה, מי שאמר והיה העולם על אחת כמה וכמה! |
|
נראה שדעת זה הכותי היה להכחיש שהיה מציאות הנבואה שפע או שופע מהשם. אבל היה חושב שהיה פועל הכוח המדמה, כדעת הפילוסופים והנמשכים אחריהם. וזה אם מצד שאי אפשר שעם היותו אחד יראה לנביא בתמונות רבות מתחלפות, שהרי זה מביא לחשוב אם הוא מהשם שיהיה מחייב ריבוי או שינוי בחוק הפועל; או מצד שהשכל הנבדל אי אפשר שיראה אל בעל חומר. וזה סתר אותו רבי מאיר במשל המראות. אם הטענה הראשונה, כי כמו שהדבר יראה בתמונות מתחלפות גדולות או קטנות או ישרות או עקומות או בהירות או עכורות, כפי חילוף המראות שיראה בהם מצד גודלם וקוטנם או היותם ישרים או עקומים או זכים או עכורים, ואף על פי שהדבר הנראה בהם אינו משתנה בעצמו. כן השם יתברך, יראה לנביאים בתמונות רבות ובתמונות מתחלפות כפי זכות ובהירות האמצעיים, ואף על פי שהוא יתברך אינו מתרבה בעצמו ולא משתנה, כי השינוי והריבוי יבוא מצד האמצעיים כמו שהוא במשל המראות. וכן גם כן ישתנה הדבר הנראה מצד חילוף הרואים, שאם האדם הרואה את הדבר הנראה במראה הוא זך הראות, יראה את הנראה בתואר אחד, ואם הוא חלוש הראות, יראה את הנראה בתואר אחר, עם היות הנראה והמראה הם בעצמם הנראים לזך הראות בתואר אחד. ואם הטענה השנית, כי כמו שהאדם או הדבר הנראה במראה נבדל מן המראה שהוא נראה בה, ואין קיומו תלוי בקיומה, ואעפ"כ נראית תמונתו בה, עם היות שאין במראה תמונה שתהיה כן באמת בה, אלא שהיא נראית כן למראה עיניים - כן השם יתברך, אף על פי שהוא נבדל ואי אפשר שיושג, הנה הוא נראה לנביא בתמונה מה, ורואה שהתמונה מדברת עמו, ואף על פי שאין התמונה כן במציאות לפי האמת, אלא הקול בלבד הנשמע לנביא היא כוונת המראה לפי האמת ולא זולת זה. [איך מתאר מראה הנבואה את המציאות?] תשובתך: וכשיראה האדם בחלום הצודק שאיש אחד מדבר עמו, הנה אין העניין כן במציאות, ואעפ"כ ידמה החולם שהוא כן וישמע קול מדבר אליו ואינו כן במציאות. ותהיה הגעת ההודעה ההיא לאדם על ידי החלום הצודק ההוא אמיתי. כן על זה הדרך, מעניין החלום או המראה שאדם רואה בה תמונתו או שומע קול דברים, יבין הנביא עניין הגעת הנבואה אליו. כי כמו שבמראה שאדם רואה תמונתו בה, אין התמונה ההיא שאדם רואה במראה כן במציאות בה, כמו שהוא רואה שהיא במראה. כן התמונה הנראית לנביא, ידע הנביא שאינה כן במציאות, אף על פי שהיא נראית אליו כן. ושאין הכוונה בתמונה הנראית אליו אלא הגעת הקול אליו או הודעת העניין שתורה עליו המראה שהוא אמת. כמו שבמראה אף על פי שאין התמונה הנראית במראה נמצאת בה לפי האמת, מכל מקום העניין שתורה עליו התמונה שבמראה הוא אמת בעצמו, לפי שהוא יורה על הדבר הנראה בה שהוא אמת. וכן גם כן במראה הנבואה העניין הנרמז במראה הוא אמת אף על פי שאין התמונה הנראית אליו אמת בעצמה. ואפשר שלשון במראה אליו אתוודע שנזכר בפסוק ירמוז על עניין המראה שאמרנו. [חלום כהדגמה לנבואה] לפי שאי אפשר שיצייר האדם קול מדבר אליו בזולת כלים גשמיים אלא כשיתבונן עניין החלום, אמר: בחלום אדבר בו. לומר, כי כמו שבחלום ישמע קול מדבר אליו, ויראה אדם מדבר ואינו כן לפי האמת; כן עניין הנבואה האמת אשר בה היא הגעת ההודעה ההיא לנביא והיא הכוונה במציאותה מהאל, אם היות שאין הקול הנשמע אליו בכלים גשמיים אמת שיהיה כן במציאות. ועל זה הוא שאמרו רבותינו ז"ל חלום אחד מששים בנבואה. ונתבאר מן המשל הזה שהביא רבי מאיר מהמראות, שאין חילוף התמונות הנראות לנביאים ולא ריבויים ממה שיחייבו ריבוי ושינוי בחוקו יתברך, כמו שאין ריבוי המראות ושינויים ולא ריבוי הרואים ושינויים מחייבים ריבוי ולא שינוי אל הדבר הנראה במראה. ויתבאר מזה גם כן שאין השינוי הנמצא בדברי הנביאים זה מזה ממה שיחייב שינוי לא בחוק הפועל ולא בחוק התכלית, וזה כי אף אם ישתנו הדברים מצד המדברים, הנה העניין הוא אחד בעצמו בהכרח אחר שהוא מפועל אחד. ולזה יכוון בהן אל תכלית אחד בהכרח. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל: |
סגנון אחד עולה לכמה נביאים.
|
| רוצה לומר עניין אחד. |
ואין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד.
|
|
כלומר בדברים אחדים.
וזהו מה שרצינו לבארו בזה הפרק. |
