|
[תכלית האדם נובעת משלמותו] והיה האדם מכלל הנמצאות הטבעיות, והיותר נכבד ושלם היצירה מהם כמו שביארנו, ראוי אם כן שימצא לו תכלית מיוחד, ייוחס אל צורתו המינית, איננו בכוח ההזנה וההרגש. שאם היה כן, יהיה שלמות ותכלית החמור והחזיר שווה לשלמות האדם ותכליתו. ולזה הוא מבאר שהשלמות הזה ראוי שיהיה במה שנמצא בו שהוא יתר על הבעלי חיים. ולפי שאנחנו נראה שיש בו כוחניות והכנה על קיבול המושכלות והמצאת החכמות והוצאתם מן הכוח אל הפועל יותר מכל שארי הבעלי חיים, ראוי שיהיה השלמות האנושי נתלה בזה הכוח השכלי. ולמה שיהיה זה הכוח נחלק אל עיוני ומעשי, ראוי שיהיה שלמותו נתלה בחלק העיוני ממנו יותר ממה שיתלה במעשי, לפי שהוא מתייחס אל טבעו. [תכלית השכל - עיון ולא מעשה] כי כבר נתבאר באיגרת הבעלי חיים אשר חברו אחואן אלצפ"א, כי בכלל הבעלי חיים ימצא שלמות המלאכות והאומניות יותר ממה שימצא במין האדם. ועוד, שאם כן, אחר שכל תכלית הוא נכבד ממה שלפני התכלית, היו המלאכות המעשיות יותר נכבדות מהעיוניות, ויהיו אם כן המלאכות העיוניות שאינן מכוונות לצד מעשה כלל שווא ודבר בטל, וזה חילוף מה שנוצרנו עליו וחילוף דעת הכל. כי כל האנשים מסכימים שיש יתרון למלאכות העיוניות על המעשיות. ועוד שהשמחה בכל דבר אמנם תהיה בתכלית ובמה שיקרב אל התכלית יותר ממה שירחק ממנו, ואנחנו נמצא השמחה והערבות בַּמְּעַט המושג מן הדברים העיונים, יותר גדולה לאין שיעור מכל שמחת המעשיות. וזו ראיה שעיקר התכלית הוא נתלה בחלק העיוני מן הכוח השכלי. ולזה תמצא היות האדם כוסף אל מוחשי הראות והשמע ממוחשי הריח והטעם. כי הטבע שם תשוקתנו לאלו יותר חזקה, להיותם מתייחסים יותר אל שנקנה בהם הדברים העיונים, שבהם נתלה השלמות האנושי שהוא תכלית שלמות האדם. ושאר המוחשים הם מתייחסים יותר אל ההרגשות והתאוות הגופניות, שהם רחוקות מאוד משלמות האדם המיני, ואינם בו אלא להעמיד הגוף כבשאר הבעלי חיים. ולפי שכל נמצא יכסוף יותר להמשך אל הדבר המתייחס אל צורתו המינית ואל תכליתו המיוחד לו, ישתוקק יותר אל הכוחות והכלים המביאים אל התכלית ההוא. ולזה יהיה האדם נכסף יותר אל אלו שני המוחשים מזולתם, להיותם מגיעים האדם אל תכליתו יותר מזולתם. ולזה ייחס הכתוב יצירת שני אלו החושים אל השם יותר מזולתם, אמר שלמה: אוזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם שניהם (משלי כ'). [יתרון חוש השמע על חוש הראייה] |
יונתי בחגווי הסלע בסתר המדרגה
הראיני את מַרְאַיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך נאווה. |
|
כי הוא על צד השיר היה מדבר עם נפשו ומתאר אותה ביונה. ואמר עליה, יונתי בחגווי הסלע בסתר המדרגה לרמוז שהיא יושבת בסתר הגוף ולא נודע מקומה איה הוא. ואמר: הראיני את מַרְאַיִך - שני מראים, לרמוז על מראה האותיות אשר בספר ומראה המוחשות, אשר באמצעות שניהם יושג הלימוד, כי כל אחד מהם הוא נאווה. אמר: השמיעני את קולך כלומר אף על פי שאין קול היונה ערב הנה את יונתי תמתי קולך ערב, רוצה לומר הקול שתשיגי בה המושכלות מן המלמד הוא ערב עלי מאוד. ועל כן: השמיעיני את קולך שקבלת מן המלמד, כי קולך ערב ומראך נאווה. לפי שעל ידי שני אלו החושים יצא הכוחניות אשר באדם מן הכוח אל הפועל, ויגיע האדם אל תכלית שלמותו בהיותו משתמש בשני אלו החושים כפי מה שראוי. ואם לא ישתמש בהם רק בהבלי העולם, הנה האדם כאילו הוא חרש ועיוור. וכן קרא הנביא למתעסקים בהבלי העולם חרשים ועיוורים, כמו שאמר (ישעיה מ"ב) החרשים שמעו והעיוורים הביטו לראות. וזה לפי שאינם מתעסקין בהם כראוי להם, שהוא להוציא השלמות אשר בכוח אל הפועל. ואי אפשר שיגיע האדם אל שלמות תכליתו אם לא בהוצאת הכוחניות אשר בו אל הפועל. [שלמות המציאות ושלמות התכלית] שלמות ראשון הוא השלמות המגיע לדבר עם היותו נמצא בפועל מיד כשימצא, ויקרא שלמות המציאות, ושלמות אחרון הוא השלמות שאינו מגיע לדבר עם מציאותו מיד אבל הוא בו בכוח בשעת מציאות הדבר ההוא, ויגיע אל השלמות ההוא כשיצא הכוחניות אל הפועל, ויקרא שלמות התכלית. וזה המין מן השלמות הוא המכוון באדם. |
כי הכיסא, דרך משל,
שלמותו הראשון יגיע עם מציאותו מיד כשיהיה נשלם עשייתו, ושלמותו האחרון, והוא שלמות התכלית, לא יגיע רק אם הישיבה עליו. |
|
ולפי שאין בבעלי חיים שלמות אחר מְקֻוָּה מהם, אלא שלמות המציאות בלבד, נאמר ביצירתם וירא אלוהים כי טוב (בראשית א'), לרמוז כי עם מציאותם מיד הגיע ונשלם הטוביות שאפשר שיהיה בהם שהוא שלמות המציאות, ולא יקווה מהם שלמות אחר זולת זה. אבל ביצירת האדם לא נאמר כי טוב. וזה יראה דבר מתמיה, וכי לא יהיה ראוי שיאמר על יצירת האדם כי טוב כמו על יצירת שאר הבעלי חיים? - אלא שמה שלא נאמר בו כי טוב, הוא להורות שהטוביות המכוון באדם איננו הטוב המכוון בשאר בעלי חיים, שהוא שלמות המציאות בלבד. אבל יקווה שיגיע ממנו טוביות אחר יותר נכבד, לא יגיע עם מציאותו מיד, אלא אחר שיוציא הכוחניות אשר בו מן הכוח אל הפועל. וכל זמן שלא יצא שכלו מכוח אל הפועל, לא יגיע שלמותו המכוון בו, שהוא שלמות התכלית. ולזה אמר שלמה טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו (קהלת ז') רוצה לומר השם טוב הנקנה מצד המידות הטובות הוא טוב משמן הטוב. כי השם הטוב הוא נשמע למרחקי ארץ יותר מריח השמן הטוב, אבל זה איננו טוב עצמי אל הנפש. ולזה יום המוות, שאז הגיע האדם אל שלמות הדעות, הוא טוב מיום היוולדו. לפי שביום המוות כבר הוציא מה שבכוח שכלו אל הפועל. מה שאין כן ביום היוולדו, שהוא בכוח גמור, אין לשלמות הנפשי מציאות אלא בכוח, אף על פי שהשלמות הגופי נמצא אז בפועל. ולרמוז על ההבדל שיש בין יצירת האדם ליצירת הבעלי חיים, ושתכליות שתי אלו היצירות מתחלפות, תמצא כי ביצירת הבעלי חיים הזכיר הכתוב למינה, למינהו, ואמר: ויעש אלוהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה למינהו, (בראשית א'), להורות כי בבעלי חיים אין הבדל בין תכלית מין אחד לתכלית מין אחר, ובין יצירת הזכר ליצירת הנקבה, כי המכוון מכולם תכלית אחד בלבד כולל, והוא קיום המין, שזהו שלמות המציאות, וזהו התכלית שווה בכל המינים ובזכר ובנקבה, כי אין יתרון בה לזכר על הנקבה. אבל באדם, למה שאין הכוונה ביצירתו קיום המין בלבד אבל קיום האיש, לא נאמר ביצירתו למינהו, ולא נבראת הנקבה עמו מיד, להורות על ההבדל העצום אשר בין שתי אלו היצירות. כי הכוונה באלו קיום המין שהנקבה והזכר שווים בזה, והכוונה בזה קיום באיש, שאין הנקבה שווה בזה אל הזכר, אבל נבראת לעזור לו כדי שיגיע אל שלמותו המכוון בו, שהוא נמצא בו בעת היצירה בכוח, וצריך להוציאו מן הכוח אל הפועל. ולפי שמציאות השלמות הזה באדם הוא בכוח, והמציאות אשר בכוח כאילו הוא ממוצע בין המציאות והעדר, קראו הכתוב אין, אמר שלמה: ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל (קהלת ג'). כלומר: המותר הזה על הבהמה, הוא דבר שמציאותו חלוש. ואילו אמר אין מותר לאדם על הבהמה היה משמעו משפט שולל גמור, אבל אחר שאמר ומותר האדם מן הבהמה אין, משמעו משפט חיובי, כאילו אמר שיש לו מותר על הבהמה, אבל היתרון ההוא הוא אין, כלומר דבר שמציאותו חלוש, לפי שאיננו רק כוחניות בלבד. וזה מבאר לבעלי ההגיון, כי המשפט הזה כוחו כוח משפט חיובי לא משפט שוללי. ועל הכוח הזה אמר איוב והחכמה מאין תמצא (איוב כ"ח). כלומר, כי מציאות החכמה הוא מן הכוחניות הנמצא באדם הנקרא אין. כי כשימצא בפועל יגיע תכלית שלמות האדם, ולא קודם לכן. ודרך הגעת זה הכוח אל החכמה הוא מצד התשובה בשאלת אי זה הוא לדעת גדרי הדברים. וזה אמרו: ואי זה מקום בינה. |
|
[הפילוסופים: תכלית האדם - השגת המושכלות] ולזה הוא מבאר ששלמות האדם ותכליתו האחרון שאמרנו שהוא בו בכוח, אם לא ימצא בפועל יהיה מציאות מין האדם לבטלה, כי לא יהיה לו יתרון על שאר מיני בעלי חיים. ועל כן צריך שנבאר התכלית הזה מה הוא כדי שיתיישר האדם להשיגו. והנה השלמות והתכלית הזה, לפי מה שהסכימו הפילוסופים, הוא השגת המושכלות. ואמרו כי השכל ההוא הנקנה באמצעותה, הוא הנשאר אחר המוות. וזה כשיתעצם השכל והמשכיל והמושכל, וישוב דבר אחד בעינו עם המושכלות שהם בשכל הפועל. ואמרו שזה הוא תכליתו האחרון והצלחתו הנפשית. ואמרו גם כן שאם לא על דרך זה, לא יצויר שום השארות לנפש, ויהיה מציאות מין האדם לבטלה, ולא יהיה אם כן יתרון למין האדם על הבעל חי, ויבטל השלמות המיני שאמרנו בפרק שלפני זה. זהו דעת הפילוסופים בשלמות האנושי, וכן דעת הרבה מבעלי התורה כמו שכתבו בחיבוריהם. ונמשכו אחר זה הדעת להיותם חושבים שזהו דעת התורה. לפי שמצאו משה רבנו שאמר ואדעך למען אמצא חן בעיניך (שמות ל"ג), שיראה מזה שהיודע הוא המוצא חן בעיניו יתברך ולא זולתו. וזה הכתוב לא יחייב אלא שיהיה ליודע יתרון מדרגה על הבלתי יודע, לא זולת זה, שהרי ואדעך יורה על היודע אותו יתברך, ואין מי שידעהו זולתו. וראוי שנחקור עתה בדעת הזה בקוצר כפי מה שיספיק לתת הבנה ציורית אל המאמין כפי כוונתנו בחיבור הזה. [דחיית שיטת הפילוסופים] וזה, כי התכלית הזה לא ימלט משיהיה אפשרי ההשגה או נמנע ההשגה. ואם הוא נמנע ההשגה, יהיה מציאות מין האדם לבטלה, ולא יהיה לו יתרון על מין החמור והחזיר. ואם הוא אפשר ההשגה, הנה אין ספק שלא יושג זה לכלל האנשים ולא לרובם, אלא לאדם אחד מאלף או ליחיד בדור, כאילו תאמר סוקראט ואפלטון ודומיהם. אבל שאר האנשים שלא השכילו כמותם ולא להגיעו למעלתם, יהיו אצלם במדרגת החמור והחזיר, אחר שלא הגיעו לפי דעתם אל התכלית האנושי. ויהיה מציאות כולם לבטלה זולת האיש שהוא יחיד בדור. ואם ימצא דור אחד שלא יהיה בו איש שלם כסוקראט דרך משל, יהיה אז מציאות כל המין לבטלה בזמן ההוא. והנה נפלו במה שברחו ממנו, כי יהיה לפי זה כל הפועל האלוהי בזמן מה ורובו בכל הזמנים בלתי מגיע אל תכליתו, ואי אפשר לו שישיגנו בשום פנים. וזה ממה שאין ראוי שייוחס לשום פועל שלם אף כי לסיבת הסיבות יתעלה מזה עילוי רב. [המדעים המדויקים לא יביאו שלמות] כי אין זה השלמות יגיע לנפש שהשכילה שזוויות המשולש שוות לשתי נצבות, ושהזווית היוצאת מהמשולש היא שווה לשתי הזוויות הפנימיות המקבילות אליה, או שכאשר ידבק צלע המעושר עם צלע המשושה, שהקו ההוא נחלק על יחס בעל אמצעי ושני קצוות. כי כל אלו יתנו שלמות לנפש מצד שהן מבוא ודרך וסולם להשכיל הדברים השמימיים, וסיבות שהדברים הטבעיים נתלים בהם, ולא שהם יתנו שלמות לנפש מצד עצמם כלל. ולזה אי אפשר לה שתישאר נצחית מצד ההשכלה הזאת. [תהלים י"ח: מהי הדרך מחקר להשגת ה'?] אמר בו כי מה שאפשר שיושג מצד המחקר האנושי מתנועת הגלגלים, אינו רק מה שנראה שהשמים מתנועעים תמיד. ומצד שכל מתנועע צריך אל מניע, יורו על מציאות השם המניע אותם. ומצד שהם גופים גדולים ונוראים עד מאוד, יורו גם כן על עוצם הכוח שיש למניע אותם, שכל זה יורה על כבודו ויכולתו. ובעבור זה אמר כבוד אל לרמוז על היכולת, כמו יש לאל ידי. וכן הרקיע, והוא החלק מן האוויר שהמטר והשלג והברד והקולות והלפידים המתהווים בו, מורה גם כן על עוצם מעשה ידיו. ואפשר שירמוז במלת הרקיע לגלגל היומי, שכן קראו יחזקאל רקיע, באומרו ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם וגו' (יחזקאל א'). והאריך לבאר איך השמים והרקיע מספרים כבוד אל ומעשה ידיו, ואומר יום ליום יביע אומר וגו'. כלומר, כי מצד התנועה היומית הנראה להם בכל יום ויום, והשינוי שהוא משתנה יום אחד מיום אחר, הוא האומר שהם מספרים בו כבוד אל, וכן לילה ללילה יחווה דעת. כי על דרך האמת אין שם אומר, כלומר מאמר גוזר כמו העולם מחודש; ולא דברים, רוצה לומר המילות הנפרדות כתבת העולם או מחודש, וגם לא ההברה הקולית ואפילו מאות אחת, כי בלי נשמע קולם, והכוונה שאין לשמים אחד מאלו, אבל בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מיליהם, מצד התנועה הנראית בהם על ידי השמש ששם לו אהל בשמים, ועל ידו יוכרו היום והלילה ושאר התנועות השמימיות שעל ידם מתחדשות ההוויות המורות על מעשה ידי השם בעולם השפל. ואמר עוד והוא כחתן יוצא מחפתו וגו', כלומר כי השמש בתנועתו היומית הזאת הוא מוכרח מצד הגלגל היומי כחתן שהוא יוצא מחופתו, שאינו רוצה לצאת משם אלא על צד ההכרח כמאמר הנביא יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה (יואל ב'), ועם כל זה ישיש כגיבור לרוץ אורח כדי לעשות רצון קונו. ויבאר הסיבה למה יאמר שהוא מוכרח בתנועתו היומית, לפי שאנו רואים לו תנועה אחרת מיוחדת מצד שהוא יוצא מקצה השמים והוא מקיף על קצותם, רוצה לומר לפאת צפון ולפאת דרום, שאינו זורח היום במקום שזרח אתמול, ועל זה הדרך הוא מחמם צד דרום פעם וצד צפון פעם, ואין נסתר מחמתו. וזו היא ההשגה שאפשר שתושג מצד השמים ותנועותיהם, אבל אין זה ממה שיתן שלמות בנפש שתדבק בו בעליונים ושתשוב אל מקום מחצבה. אבל תורת השם לבדה היא שלמה שתספיק להשיב הנפש אל מקום אשר היה אוהלה בתחילה, וזהו שסמך לזה תורת ה' תמימה משיבת נפש והמשיך אל זה יתרונות הדת האלוהית על זולתה מן הדתות, כמו שנתבאר בפרק שמיני מן המאמר הראשון. [השלמות - בדברים האלוהיים שאין בם טעות] ואולם אם יצויר שיגיע שלמות לנפש הנה הוא מצד הידיעה בדברים האלוהיים, אבל לא יהיה זה, אם לא יהיה המושכל אמיתי, והוא שיסכים מה שהוא בנפש עם מה שהוא חוץ לנפש. ואז אפשר שתתאחד הנפש עם השכל הפועל. וההתאחדות לא יהיה אם לא שיסכים מכל צד, וזה לא יצויר, כי לא יצויר שימצא חכם שיסכימו מושכליו מכל צד עם המושכלות אשר בשכל הפועל. ובעבור זה יהיה בפילוסופים מי שהכחיש ההשארות הנפשי מכל וכל, לפי שמה שישכיל האדם מדברים האלוהיים, אי אפשר שיהיה אמת גמור ומסכים מכל צד למושכלות אשר בשכל הפועל, כי השכלת הנפש בדברים הנבדלים מחומריהם השערות ואומדות, ואפשר שיהיה הדבר בהפך מה שהושכל. [הוכחה שאין המושכלות עיקר] כי אבן סינא ואבונאצר ורבי משה הלוי יראו שהמניע הראשון עלול מהסיבה הראשונה, ואבן רש"ד יראה שהסיבה הראשונה היא מניעה הגלגל, וייחס זה הדעת אל אריסטו. ואם הדבר הוא כדברי אבן סינא, הנה אריסטו לא השכיל אמיתת זה הדרוש שהוא מובחר המושכלות האלוהיות, אבל השכילו בחילוף מה שהוא, ואם כן היה כל מציאות מן האדם אשר מזמן אריסטו ועד זמן אבן סינא לבטלה, אחר שהשכילו מבחר בחילוף מה שהוא. והנה נפלו במה שברחו ממנו. ועוד, שאף אם נודה להם שעיקר שלמות האדם הוא תלוי בהשגת המושכלות, ושזה דבר אפשר שיושג לכל המין או רובו, הנה אי אפשר להכחיש שיש חילוף בין המשכילים, שזה דבר שהחוש מעיד עליו. ואם כן אפוא מי ייתן ואדע, אם כאשר השכיל ראובן מושכלות מה, וישיג שמעון מושכל אחר יותר ממנו, מהו ההבדל אשר יהיה ביניהם כשיתעצמו יחד בשכל הפועל? ואם תאמר שלא יתעצם בשכל הפועל אלא מי שהשכיל כל המושכלות שהם בו, כדי שיהיו שניהם דבר אחד בעצמו, הנה זה דבר לא השיגו אדם מעולם. ויתבטל לפי זה ההישארות שבדו מלבם החכמים בעיניהם, ההולכים אחרי שרירות לבם הרע, וצללו במים אדירים והעלו חרס בידם. [דוד המלך שנא פילוסופיה ואהב תורה] וזה, כי ראוי שיהיה התכלית המכוון במין נמצא לכל המין או לרובו, כמו שהכוח אשר בסקמוניא לשלשל האדומה, או אשר בראונד לרפא רוע המזג הנמצא בכבד, ראוי שימצא לכל אישי המין, ואף על פי שיתחלפו בחוזק וחולשה. אבל שלא ימצא הכוח ההוא לכל המין או לרובו זה אי אפשר, לפי שאז לא יצדק על זה גדר הראונד ולא על זה גדר הסרמוניא. ולזה הוא מבאר, שכל האנשים שיצדק עליהם גדר האדם ראוי שיהיה התכלית האנושי אפשר שימצא לכולם או לרובם, אם לא ימנע זה רוע בחירתם. ואף אם לא ימצא זה בכל הזמנים, ראוי שימצא ברובם, שאם לא כן יהיה מציאות מין האדם לבטלה. והוא מן השקר שתהיה בכאן צורה מיוחדת למין מן המינים, ולא יסודרו ממנו הפעולות והתכלית שראוי שיסודר ממנה. ולזה תמצא שכתב אריסטו: |
כי בהכרח הוא שיבוא זמן שיהיו כל האנשים נמשכים אחר האמת,
וישתדלו לדעת השם כפי מה שהוא אפשר בחוק האדם. |
|
עד כאן לשונו.
ואמנם אמר זה למה ששיער, שאם לא כן יהיה מציאות מין האדם לבטלה. ואחר שהשגת המושכלות על הדרך שביארנו רחוק מאוד בחוק כל האנשים, ראוי שנבאר אי זה הדרך הוא שעל ידו יושג השלמות האנושי, שיהיה כולל כל המין או רובו, ושיהיה האפשרי ההשגה לכלל המין או לרובו. |
|
[הבדלים בין בני אדם בקניין השלמות] כי אנחנו נראה האנשים שהם שלמי היצירה וחזקי הטבע משיגים שלמות הבריאות בלי שום עמל ולא שום פועל, אבל הבריאות הוא נמצא מסתבך בהם בפועל תמיד. ויש אנשים שהבריאות מסתבך בהם הסתבכות חזק, אבל יצטרכו לעשות איזה פועל או אי זה טיול כדי שיתקיים בהם הבריאות. ויש אנשים שהבריאות אינו מסתבך בהם הסתבכות חזק, ויצטרכו לעשות פעולות רבות והשתדלות חזק כדי שיתקיים בהם הבריאות. אבל עם ההשתדלות החזק כבר יגיע בהם הבריאות השלם. ויש אנשים שהם רעי המזג כל כך, שאף אם ישתדלו כל השתדלות שבעולם, אי אפשר להם שישיגו הבריאות השלם. אבל כבר ישיגו דבר מתדמה אל הבריאות בפועל אחד בלבד או בפעולות מועטות, וזה כי כבר ישיגו שיתקיימו עם רוע מזגם בפעולות מעטות בעניין שלא יתוסף החולי בהם לא זולת זה. וכן ימצא זה העניין מהתחלפות המדרגות בשלמות החכמה, או בשלמות העושר, כי יש מי שיקנה החכמה או העושר בעמל מועט, ויש מי שיקנה אותם בעמל גדול, ויש מי שלא יקנה אותם עם כל עמל שבעולם, אבל כבר ישיג עם העמל מדרגה מה בהם. [קניין השלמות לשכלים הנבדלים ולגלגלים] וזה, כי הסיבה הראשונה להיותה מספקת בעצמה אל שימצא בה תמיד בפועל השלמות אשר נתייחד בה כפי מדרגתה, לא תצטרך לעשות שום פועל לא בעצמה ולא בזולתה כדי שתקנה על ידו שום שלמות. והשכלים הנבדלים להיותם נקיים מחומר, ימצא בהם השלמות אשר נתייחד בהם כפי טבעם בפועל תמיד, ולא יצטרכו לעשות שום פועל בעצמם כדי שישיגו שלמותם, אלא ההנעה שיניעו אל זולתם, רצוני לגלגלים. ואולם הגלגלים עם היותם בעלי נפש משכלת כפי הסכמת כל החכמים, היותם בעלי חומר לא הספיק להם לקנות השלמות המיוחד בהם כפי טבעם, אם לא כשיעשו הם איזה פועל בעצמם. וזה הפועל הוא התנועה, כי בפועל ההתנועעות בכלל תשיג נפשם המשכלת שלמותה. כי להיות משכנה בגוף תצטרך אל הפועל הגופי כדי שתשיג השלמות שנתייחד בה כפי טבעה. ועם כל זה כבר יתחלפו הגלגלים קצתם מקצתם בפועל ההוא, כי מה שהוא מהגלגלים יותר נכבד ויותר שלם במעלה, כמו הגלגל היומי, יספיק לו פועל אחד פשוט בלבד להשגת המעלה שנתייחד בה כפי טבעו, והפועל הזה היא התנועה היומית שהיא תנועה אחת פשוטה. וגלגל הכוכבים להיותו רחוק מהמעלה ומקניית השלמות מן הגלגל היומי, לא תספיק לו תנועה אחת בלבד והצטרך אל שתי תנועות, שהן התנועה היומית והתנועה המיוחדת לו. ושאר הגלגלים, כל אחד ואחד כפי ריחוקו מהמעלה יצטרך ריבוי פעולות כדי שישיג שלמותו המיוחד לו. ובעבור זה נמצאו הגלגלים מתחלפי התנועות, ונמצאו לאחד מהן ריבוי תנועות יותר מלאחר כפי ריחוקו מהשגת השלמות. עד שנמצא קצת כוכבי לכת, ובייחוד הירח, ימצאו לו תנועות רבות מתחלפות, וזה כי לרוב ריחוקה מהמעלה הצטרך אליה ריבוי פעולות יותר מלשאר הגלגלים, כדי שעל ידי ריבוי התנועות תקנה הירח השלמות אשר נתייחדה בו כפי טבעה. וזה דבר הסכים עליו הפילוסוף בכלל השלישי מהמאמר השני מספר השמים והעולם. וזה ממה שיורה, כי אין שום בעל חומר משיג שלמותו המיוחד לנפשו כפי טבעו, זולתי בעשיית פעולות גשמיות נגמרות על ידי הגשם. ולזה יהיה מהכרח הגלגלים שיתנועעו כדי שישיגו שלמותם המיוחד לנפשותיהם מהיותם כוח בגוף. ויתחייב מזה כי האדם להיותו בעל חומר יותר עב ויותר עכור מחומר הגלגלים, שיצטרך בהכרח אל ריבוי הפעולות יותר מהם, כדי שעל ידי ריבוי הפעולות ישיג השלמות שנתייחד בו כפי טבעו שהוא שלמות נפשו המשכלת. שאם היה אפשר שישיגהו בהשכלה לבד בזולת הפעולות, כל שכן שיהיו יותר ראויים בזה הגלגלים, ולא היו צריכים להתנועע ולעשות פועל גופי לקנות שלמותם. אלא שאי אפשר לשום בעל חומר להשיג שום שלימות בזולת פועל גופי. [השלמת בע"ח] ויושג זה בפועל אחד בלבד או בפעולות מעטות, להיות השלמות ההוא רחוק מאוד מהשלמות אשר בשאר בעלי הנפש, שהוא ההשארות האישי. [שלמות האדם] והוא מבואר, שאין כל הפעולות נותנות שלמות אל הנפש, אלא אותן שהן כפי מה שראוי. גם אי אפשר שיהיו הפעולות ההן נותנות שלמות אל הנפש מצד היותם פעולות גשמיות בלבד, שאם כן היו כל הגשמיים שהם בעלי נפש חיונית משיגים השלמות ההוא. ולהיות האדם בעל חומר, אי אפשר שישיג השלמות האנושי מצד ההשכלה בלבד, בזולת מעשה, כמו שביארנו זה מהגלגלים. כי להיותם בעלי חומר חויב שימצא להם פועל מה גשמי שהוא התנועה, כדי שעל ידי הפועל ההוא ישיגו השלמות הנפשי שנתייחד בהם כפי טבעם. ולזה יתחייב שיהיה הדבר הנותן השלמות לכל בעל חומר ובעל נפש משכלת עניין מורכב מפועל גופי והשכלה נפשית, כי הפעולה המעשית לא תיתן השלמות מצד היותה פועל גופיי בלבד, אבל מצד ההשכלה הנפשית שיושכל בעשייתה כמו שביארנו. והפועל הנעשה על זה התואר, שהוא מורכב מפעולה גופית והשכלה נפשית, הוא הנותן שלמות בנפש, והן הפעולות שאמרנו שהן נמשכות אחר צורתו השכלית ומושפעות ממנה, לא השכלת המושכלות בלבד, כמו שחשבו בו הנמשכים אחרי הפילוסוף. |
