|
[השלמות מושגת במעשים וכוונה] וזה כשיעשה אותה בכוונה לעשות הטוב והישר בעיני השם, לא להנאת עצמו ולא לכוונה אחרת כלל. [שלמות הגלגלים - תנועתם לעשות רצות ה'] כמו שביאר זה המשורר כשהיה מדבר על השבח שראוי שישבחו הבריות את השם על החסד והטוב שגמל להם. והתחיל מנפש האדם ואמר: ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו (תהלים ק"ג). ואחר כך כשדיבר על הכוכבים והמזלות, אמר עליהם: ברכו ה' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו (שם ק"ג). כלומר, שתכלית כוונתם בתנועתם אינו לשום תכלית אחר, כי אם לעשות רצונו. וזהו תכלית שלמות העבודה, שאפשר שיעבוד שום נמצא את השם יתברך. כי גם בשכלים הנבדלים ביאר הכתוב כי כוונתם בהניעם הגלגלים אינה רק לקיים גזרת השם ודברו, שגזר עליהם להניעם, לא זולת זה. אמר הכתוב: ברכו ה' מלאכיו גיבורי כוח עושי דברו לשמוע בקול דברו, הורה למלאכים, שהם השכלים הנבדלים גיבורי כוח, להיותם מניעים הגלגלים תמיד בכוח גדול וביד חזקה. ואמר שבהנעה הזאת אינם מתכוונים לשום תכלית אחר, כי אם לעשות דבר השם וגזרתו שגזר עליהם להניעם. וזהו לשמוע בקול דברו, כלומר הם מניעים אותם להיותם נשמעים בקול דברו, שהוא התכלית היותר גדול שאפשר להם שישיגו. ואינם מניעים אותם לקבל שום פרס ולא להשיג שום תכלית אחר. כמו שראיתי מי שפירש כי לשמוע בקול דברו, רוצה לומר שהם מניעים הגלגלים כדי שישמעו יוחד דבר השם, כלומר כדי להשיג שלמות יותר מהמושג להם, כי ידמו שבזה יושפע להם שפע יותר גדול וישיגו מדרגה יותר גדולה. וזה אינו נכון, כי זה הכתוב מדבר במלאכים המניעים, לא בגלגלים. ושלמות המלאכים הוא בפועל תמיד , ואין להם דבר בכוח. ושלמותם היא תמידית ההשגה, לא זולת זה. ועם כל זה יבאר הכתוב שאין השלמות להם מצד השכלתם המושכלות בלבד, אלא מצד ההנעה שהם מניעים לגלגלים בפועל, עם ההשכלה, כדי להישמע לדבר ה' שגזר עליהם להניעם. וכן הגלגלים והכוכבים, שלמותם הוא מצד התנועה שהם מתנועעים בפועל לעשות רצון ה', כמו שכתבנו. ולא על צד מה שהבינו המתפלספים כי הגלגל מתנועע תמיד מצד שיחשוב לקנות שלמות והשגה בחילוף המצבים והוצאת המצב אשר בכוח להיות מצב בפועל. וזה שיבוש מבואר. כי לפי דבריהם תהיה תנועת הגלגל שטות ושיגעון, כאדם המשתגע וסובב סביב עמוד אחד, בחשבו להשיג שלמות בהחליפו המצבים פעם נוכח מזרח ופעם נוכח מערב, או צפון או דרום, ובשומו המצבים אשר בכוח מצבים בפועל. וזה דבר מבואר ההפסד, כי אחר שהם מסכימים שהגלגלים חיים מדברים, בעלי נפש משכלת, איך תהיה תנועתם על זה הדרך? אלא שהאמת הוא כמו שכתבנו, שתכלית כוונת השכלים הנבדלים בהנעה, או הגלגלים בתנועה, אינה אלא כדי לעשות רצון השם וגזרתו עליהם שיתנועעו, וזהו תכלית חשקם ושלמותם, לא זולת זה. והמשל בזה: |
במי שיחשוק מלך מהמלכים, ובא לפניו, וקיבלו המלך לעבודתו. כי זה בלי ספק תכלית הצלחתו וכל טובו והדרו, בהיותו עבד מקובל לפני המלך, ולזה יעבוד עבודתו בזריזות גדולה, לא לשום תכלית אחר, כי אם לעשות רצונו.
|
|
וכן הסכימו האמיתיים מן הפילוסופים הקדומים, כמו שכתב אבן רש"ד בשאלה השלישית מספר הפלת ההפלה, וזה לשונו: |
וסברת האנשים הקדומים היא, שיש הנה התחלות לגרמים השמימיים נבדלות מחומרים, הם המניעים לגרמים השמימיים, ויתנועעו הם על צד האמונה והאהבה אותם, והקבלה לצוואתם בתנועה והבנה מהם, שהם אמנם נבראו מפני התנועה.
וזה שאחר שהתאמת כי ההתחלות אשר יניעו הגרמים השמימיים הם נבדלים מן החומרים, ושאינם גרמים, לא יישאר אופן יניעו בו הגשמים אלא מצד שהמתנועע מצווה בתנועה. ולכן חויב אצלם שיהיו הגרמים השמימיים מדברים ישכילו עצמותם וישכילו התחלותיהם המניעות אותם על צד המצווה בם. |
|
עד כאן לשונו.
[ברכת הלבנה] |
אשר במאמרו ברא שחקים, וברוח פיו כל צבאם, וכו'
ששים ושמחים לעשות רצון קונם וכו'. |
|
וכל זה ממה שיורה שהפועל הגופי הנעשה בהשכלה לעשות רצון ה' ומצוותו, ייתן השלמות לבעלי הנפש המשכלת.
[השלמות תושג בעשייה מעשה בכוונה] אלא שאם היה התענוג פועל נעשה בלא כוונה, היה בלי ספק בעל פועל בהמי, אבל כשיעשה בכוונה לעבוד את ה' ולקיים מצוותו, הוא בלי ספק פועל שכלי דומה אל פועל תנועת הגלגלים, ובפועל הזה וכיוצא בו יושג התכלית, לא זולת זה כמו שאמרנו. וכן אמרו רבותינו ז"ל (נזיר ב) |
משל לשני בני אדם שצלו פסחיהם, אחד אכלו לשם פסח ואחד אכלו לשם אכילה גסה. זה שאכלו לשם פסח עליו הכתוב אומר: כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם;
זה שאכלו לשם אכילה גסה עליו הכתוב אומר: ופושעים ייכשלו בם. |
|
וראוי שיהיה הדבר כן, לפי שעל זה הדרך אפשר שיושג השלמות האנושי לכלל המין או לרובו, אף על פי שיש יתרון מדרגה ליודע על הבלתי יודע. אבל אם יהיה השלמות האנושי נתלה בהשגת המושכלות בלבד, לא היה אפשר שיושג התכלית ההוא לכלל המין ההוא או לרובו.
[שלמה המלך על השגת השלמות] [ירמיהו על השגת השלמות] כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו (ירמיה ט'). ההילול בכל דבר אינו אלא מצד התכלית. כי הסוס ישובח שהוא קל התנועה מצד שתכליתו לרוץ עליו, ואם ישובח מצד הגוון או התמונה, הנה הוא מצד שהם הוראה על היותו קל התנועה שהוא התכלית. וכן הרופא ישובח מצד היותו חכם במלאכת הרפואה לא מצד היותו מהנדס או תכוני. ועל כן כלל הנביא בכאן שלושה מיני השלמות הכוללים שאפשר שידומה שהשלמות האנושי נתלה בהם, והם החכמה והגבורה והעושר. ואמר שאין ראוי שיתהלל חכם בחכמתו מצד שיחשוב שתגיע בזה אל תכלית האנושי, ולא הגיבור בגבורתו ולא העשיר בעשרו, כי אין ההילול בכל דבר אלא מצד ההגעה אל התכלית. ולא יגיע שום אחד מאלו אל תכלית האנושי, אם לא יצרף אל כל אחד מהם המעשה, רוצה לומר שישפיע מן השלמות ההוא שיש לו על זולתו. וזהו שכתוב: אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו - כלומר שאין לו להתהלל כשתהיה החכמה מיוחדת אליו, וכן העושר וכן הגבורה, אלא כשישפיע ממנה לזולתו, ולא יעשה זה לתקוות שום גמול אלא כדי שיגיע השלמות אל זולתו. כמו שהשי"ת עושה, שהוא משפיע השלמויות על זה הדרך. וזהו השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ. כלומר: שישכיל וידע, שאחר שאני עושה חסד מצד חכמתי, ומשפט מצד גבורתי, וצדקה מצד עושרי, אף על פי שאיני צריך לכך, מזה יראה שהדברים הללו נרצים לפני, וראוי שתשתדלו לעשות מה שאני חפץ, ותבינו ותשכילו כי באלה חפצתי נאם ה'. [ראוי שיתכוון האדם לעשות רצון ה' בלבד] כי החכם, אף על פי שהחכמה היא בעצם וראשונה להשלים עצמו, מכל מקום על צד החסד ראוי שישפיע ממנה על זולתו, ולזה תאר מה שיושפע מהחכם אל החסד. ואולם הגיבור, עם שהגבורה נמצאת אליו בעצם לדחות המזיק ולשמור עצמו, מכל מקום הכוח היתר שיש בו יותר משאר בני אדם, בלי ספק לא נתן בו להגן בו על עצמו בלבד אלא כדי להושיע אל זולתו ולהציל עשוק מיד עושקו. ולזה יקרא מה שימשך מן הגיבור להגן על זולתו משפט. ואולם העושר, למה שנתן לאדם ראשונה לספק כל צרכיו, ושנית להטיב לזולתו, כאילו הוא עניין ממוצע בין החסד והמשפט, יקרא צדקה. וכלל דברי הנביא הוא, כי כל הפעולות שיעשה אותם האדם, הן שיהיו ממין החסד או ממין המשפט או ממין הצדקה, ראוי שיעשה אותם לפי שהם פעולות או מעשים שהשם יתברך חפץ בעשייתן. וזהו שסיים: כי באלה חפצתי נאם ה'. ויראה מזה, שהרצון האלוהי הוא בפעולות הנעשות בפועל, כשיצטרף אל הפועל ההוא ההשכלה לעשות מה שהשם חפץ. כמו שכתוב: השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד כי באלה חפצתי נאום ה'. אבל לא בחלק המדעי בלבד מבלי שיצטרף אליו המעשה. וכשיצטרף אליו המעשה, אז יקרא ידיעה ולא קודם לכן. אמר ירמיה: אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה וגו' דן דין עני ואביון אז טוב לו הלא היא הדעת אותי נאם ה' (ירמיה כ"ב). הנה גילה בפירוש, כי אין מעלה גדולה לגיבור שהוא המלך, אלא בעשיית המשפט בפועל, ושזה יקרא ידיעה את השם. [תכלית האדם - קיום הנפש בעולם הבא] וכן תמצא המלאך בשם השם מייעד ליהושע בן יהוצדק הכהן הגדול הקיום לנפשו בעה"ב על שמירת המצוות ועשיית פעולות בכוונת עבודת השם (זכריה ג'). אמר: כה אמר ה' צבאות אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור וגם אתה תדין את ביתי וגם תשמור את חצרי ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. ותרגם יהונתן בן עוזיאל: בין שרפיא האלין. הרי שיעד לו קיום הנפש, והייתה מתהלכת בין המלאכים שעומדים לפניו תמיד בשכר שידין את ביתו וישמור את חצריו. וזה מה שרצינו לבארו. |
|
[הפעולות האנושיות המביאות לשלמות] - אם שיהיו כולם מביאות האדם אל שלמותו ותכליתו, - או שלא תהיה אחד מהן מביאה אותו אל התכלית האנושי, - או שיהיו קצתן מביאות אותו וקצתן בלתי מביאות. ואי אפשר שיהיו כולן מביאות האדם אל שלמותו ותכליתו, כי פעולות החמס והגזל ודומיהם הם הפעולות שהן נמאסות בעיני כל האדם, או פעולת השטיפה בניאוף והזוללות שהן מפעולות הבעלי חיים הבלתי מדברים, אי אפשר שיביאו אל תכלית האנושי, שאם כן יהיה שלמות החזיר והחמור שווה לשלמות האדם. ושקר שלא תהיה אחת מהן מביאה אל התכלית, כי כבר ביארנו היות שלמות האדם נתלה בפעולות האנושיות בהכרח להיות הדבר הזה כולל כל המין או רובו, ולזה אי אפשר מבלתי שיהיו קצתן מביאות אותו אל התכלית האנושי וקצתן בלתי מביאות אותו, אבל מרחיקות אותו ממנו. [הגבלת הפעולות מביאות השלמות] כי אם סכלנו מזג האדם, דרך משל, אי אפשר לנו שנדע הדברים שנמשיכהו על שוויו כדי שיתמיד בו, או נשיבהו אליו אם יצא ממנו. אבל ראוי שנציירהו תחילה, ונשיג אמיתתו כפי כוחנו, ואח"כ נדע הדברים הנאותים אליו או מתנגדים אליו. ואם כן בנפש האדם, שאי אפשר לנו מצד המחקר האנושי לעמוד על אמיתתה, ולא נדע ממנה אלא שהיא דבר מושפע מהתחלה שכלית נבדלת מחומר, לא נוכל לדעת מצד מחקרנו הדברים המתנגדים או הנאותים אליה. ועל זה אמר חכם אחד: בני, דע נפשך ותדע בוראך. ואם כן אפוא, במה יודעו הפעולות המועילות אליה מצד המחקר האנושי כדי שעל ידם תקנה הנפש שלמותה, כי אין ספק שראוי שימצא זה המבחן בשורש היצירה האנושית. ואם נאמר שנלך בזה אחר מה שרוב האנשים מסכימים עליו, יהיו פעולות הנביאים והחסידים ראוי להתרחק מהם, להיות רוב האנשים נוהגים בהפך מעשיהם. ואין ספק כי אחר שנברא האדם יחידי ראוי שיהיה בו בשורש יצירתו דרך להבחין בין הפעולות המשובחות שיתלה בהן שלמות הנפש מזולתם. [דרך להבחין במעשה טוב - היותו משמח] ומזה הצד נוכל לומר כי כבר יילקח ראיה על היות הפעולות רעות או טובות משמחת הנפש או דאגתה, כי הפעולות שתשיש ותשמח הנפש בהם תמיד קודם עשייתן או לאחר עשייתן, הנה הן טובות, והפעולות שתצטער בהן הנפש ותדאג עליהם אחר עשייתן, הנה הן רעות. וזה, כי אפילו הרשע שהוא כוסף ותאב תמיד אל הרע, כמאמר שלמה נפש רשע איוותה רע (משלי כ"א), הנה זה יהיה קודם העבירה, מצד תקיפת היצר שהוא מלבב אותו לעשותה. אבל אחר שעשה העבירה, ונחה ושקטה תקיפת היצר, הנה נפשו תתחזק ותתעצב ותדאג על הפועל הרע שעשה. כמי שבא על הערווה, כי קודם הביאה מצד שטיפת התאווה אינו מבחין בפועל ההוא אם טוב ואם רע, אבל אחר שעשה העבירה ונתקרר משטיפת היצר, הנה נפשו תבחין הפועל ההוא, ותכיר הרע שיש בו, ותדאג ותצטער עליו. ונמצא ירמיה ע"ה נותן זאת הבחינה לפעולות הרעות בשם השם יתברך לכנסת ישראל, ואומר להם שיש להם להכיר שהפעולות שהם עושים הן רעות מצד מה שהנפש תדאג ותצטער בפעולות ההן. ואמר לכנסת ישראל תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלוהיך ולא פחדתי אליך נאם ה' אלוהים צבאות (ירמיה ב'). רוצה לומר: הנה ראוי שתייסר אותך הפעולה הרעה, שאת עושה והמשובה עצמה תוכיח אותך, וזה בהיותן קובעות בנפש דאגה וצער אחר העשותן. ומזה יש לך להכיר ולידע כי רע ומר עזבך את ה' אלוהיך ולא מצד פחדתי אליך. כלומר: איני אומר לך זה מצד יראת עונשי ופחדי המוטל עליך. אלא מצד טבע העברות עצמן, שהן מורישות בנפש צער ודאגה אחר עשייתן, תכיר ותדע שהן רעות, וכי רע ומר עוזבך את ה' אלוהיך ולא מצד פחדתי אליך. וכן ההפך, כי מצד השמחה והגילה שיקבע הפועל הטוב בנפש יודע שהוא טוב. זהו שאמר המשורר: חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. כלומר: כשאני חושב בדרכי, לדעת איזו טובה ואיזו רעה, השיבותי רגלי אל עדותיך שהיא דרך הטובה. וזהו כמו שביאר הוא בעצמו הטעם, לפי שהיה שמח בהן שמחה בלתי בעלת תכלית. כמו שאמר: בדרך עדותיך ששתי כעל כל הון (שם קי"ט). רוצה לומר: שמחה גדולה בלתי בעל תכלית, כשמחה שאדם שמח כשהוא משיג כל הון שהוא הון בלתי בעל תכלית. ובזה הדרך יוכל האדם להבחין הפעולות הטובות והפעולות הרעות, מתוך הצער או מתוך השמחה שימשך לנפש אחר עשייתן. |
|
[קושי בקביעת הטוב לפי השמחה בעשייתו] ולו הונח נמצא, הנה בהגבלת המידות הטובות הפרטיות קושי עצום מצד הפעולות בעצמן. כי למה שהיו הפעולות המשובחות והמידות הטובות מיצוע בין שתי קצוות, שקצה האחד תוספת וקצה האחר חסרון: כמו הנדיבות שהוא מיצוע בין הכילות והפיזור, והגבורה שהיא מיצוע בין המסירה לסכנות ורכות הלבב. והיה האמצעי בין כל שני קצוות אי אפשר שיוגבל, לפי שאינו אלא נקודה אחת. כמו שלא יוגבל הפושר האמיתי שיהיה אמצעי באמת בין החום והקור, ולא האמצעי באמיתות בין השחרות והלובן באופן שיורמז אליו בחוש, כן אי אפשר שיוכרו בפועל או יוגבלו הפעולות שהן מיצוע בין שתי קצוות. ולזה הוא מבאר שהוא דבר קשה מאוד להגביל הפעולות מצד הידיעה המחקרית. [אי אפשר לדעת את הרצוי לה' בדרך המחקר] לפי שאם סכלנו מעלת שר ודרכו ומנהגיו או שלמותו ומהות שררתו ומדרגתו, לא נדע הדברים שיחר אפו בהם, או הדברים שייטבו בעיניו. ולהיות השם יתברך נעלם תכלית ההעלם, אי אפשר לנו לדעת כל הדברים שהם טובים בעיניו מכל הפעולות שאפשר שיפעלם האדם, או הדברים שהם בלתי טובים. ומה שאפשר שיודע מהם הוא על צד הכללות, כמו שהרע נמאס בעיני השם. כמו שאמר הכתוב: טהור עיניים מראות ברע והבט אל עמל לא תוכל (חבקוק א'). והטוב רצוי לפניו דרך כלל, אבל לא נדע פרטי הפעולות הטובות שהן נרצות אצל השם יתברך. [הנבואה - הדרכה להשגת השלמות] והדרך הזה הוא להשפיע שפע נבואי על איש נבחר ממין האדם, כדי שעל ידו יודעו לאנשים הדברים הנרצים אצל השם יתברך מהבלתי נרצים. ובעבור זה הוא שאמרו רבותינו ז"ל כי בתחילת היצירה מיד נצטווה אדם על שבע מצוות, כמו שביארו זה במסכת סנהדרין פרק ארבע מיתות (נ"ו ב), וסמכום אל פסוק ויצו ה' אלוהים על האדם לאמור מכל עץ הגן אכל תאכל (בראשית ב'). וכאילו ביארו בזה שבזולת ציווי אלוהי, אי אפשר שיודעו הדברים הנרצים אצל השם או הבלתי נרצים. ושלא נענש קין על הריגת הבל אלא בעבור שעבר על מצוות ה', וכן דור המבול נענשו על החמס אשר בכפיהם ואנשי סדום על חטאם ופרעה על דבר שרי אשת אברם, - לפי שכולם היו עוברים על מה שנצטווה אדם הראשון. אבל בזולת זה, לפי מה שיראה מדבריהם, לא היו נענשים. זהו דרך חכמים ז"ל בזה. ואולם כבר יקשה לפי זה הדרך, למה לא שעה השם יתברך לקין ואל מנחתו, שהרי לא חטא בשום דבר משבע מצוות שנצטווה עליהם אדם? אלא אם נאמר שחטא בכוונתו, בעניין נוטה לצד עבודה זרה, מה שאינו נראה כן משפט הכתובים. [יש פעולות שאדם מכירם מטבעו] המין האחד הוא הרחקת העוול והתמדת היושר בין האנשים, כדי שיתקיים המין האנושי. ועל זה נענש קין על הריגת הבל, ודור המבול על החמס, ופרעה ואבימלך. וזה המין מן הפעולות, אף על פי שהעובר ראוי לעונש, מכל מקום אין בשמירתם הקנאת שום שלמות לנפש. כי אם ישכון האדם יחידי במדבר, מבלי שיהיה חלק מדינה, לא יצטרך אל השלמות הזה. והמין השני הוא מין מן הפעולות שראוי שימצאו באדם בשורש יצירתו בטבע ג"כ, והם הנותנות שלמות בנפש האדם, וזהו ההכנעה אל השם, ועשות מה שיגזור השכל האנושי על הכללות שהוא טוב בעיני השם, שאלו דברים נודעים לאדם בטבע. כמו שאמר הנביא כשהיה מוכיח את ישראל על שלא היו מכירים דרכי השם ומשפטיו, אמר: אך דלים הם נואלו כי לא ידעו דרך ה' משפט אלוהיהם (ירמיה ה'). ואמר במקום אחר גם חסידה בשמים ידעה מועדיה ותור וסוס ועגור שמרו את עת בואנה ועמי לא ידעו את משפט ה'. ולא אמר כל זה על דרכי התורה ומשפטיה, כי אלו אינם נודעים לאדם בטבע, כידיעת החסידה מועדיה, ותור וסוס ועגור עת בואנה. אבל אמר זה על דרך השם הַנִּכֶּרֶת בטבע לכל, איך הוא מכלכל העולם, וחונן ונותן מזון לכל הבריות, ומקיים אותם תמיד, ושראוי להודות שהכל בא מאתו. וזהו דרך ה'. ומשפט אלוהיהם הוא ידיעת משפט מדרגת היוצר מיצוריו, בשראוי להיכנע תמיד לפניו, כעבד לפני האדון, ושלא לזלזל בכבודו, להשוות ערך הנכבד אל הפחות. שכל אלו דברים יגזור אותם טבע השכל האנושי מבלי למידה ולימוד. [קורבן קין] ועל כן לא היה לו לקין להביא מפרי האדמה כזרע פשתן או הפולים והזרעונים ודומיהם, אלא מפרי העץ, כתאנים וענבים ורימונים, שהוא מין חשוב, ובעבור שלא עשה כן, חטא, והיה ראוי לעונש, אף על פי שלא נצטווה על כך. [גם הדברים השכליים צריכים השלמה בנבואה] כי אין ראוי שתקצר יד ההשגחה האלוהית בזה הדבר, שהוא כמעט הכרחי למין האדם להקנאת השלמות האנושי, כמו שלא קצרה בהקנאת דברים רבים לבעלי חיים אינם הכרחיים להם במציאותם, כמו כפילת החושים ודומיהם, ופרטי השגחות רבות נמצאו במינים רבים מתחלפים מן הבעלי חיים על צד היותר טוב, ולא על צד ההכרח. כמו שכבר ביארנו זה בפרק ששי ממאמר הראשון. |
