|
[שלוש המצוות הבסיסיות אינן יכולות להשתנות] וזה, כי בשמיעת "אנכי" "ולא יהיה לך" מפי הגבורה נתאמת להם מציאות תורה מן השמים, עם מציאות השם המצווה, ושהוא משגיח ומעניש לעוברי רצונו ומשלם שכר טוב ליראיו להוציאם מעבדות לחרות, כאשר ראו במה שעשה למצרים להענישם ובמה שעשה להם להוציאם. וזהו "אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" (שמות כ'), שנתבאר להם מזה עוצם ההשגחה, עד שאין ראוי לעבוד לזולתו ואפילו על דרך אמצעיים. וכל זה נכלל בלשון "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" כמו שכתבנו. ונתברר אם כן מה שכתבנו בפרק חמישה ועשרים מן המאמר הראשון, כי השינוי בין הדתות האלוהיות לא יבוא בעיקרים הכוללים. [האם שאר המצוות יכולות להשתנות?] וזהו כי כמו שאמרנו שיש הבדל בין "אנכי" "ולא יהיה לך" לזולתם משאר הדברות, לפי שאלו נאמרו מפי השם מבלי אמצעות משה, ואלו אף על פי ששמעום מפי השם נתבארו על ידי משה, כך יש לומר שיש הבדל בין עשרת הדברות לזולתם מן המצוות. אחר שעשרת הדברות שמענום מפי השם, וזולתם מן המצוות נצטוו בהם על ידי משה, ואחר שבנשאר מן עשרת הדברות "אנכי" "ולא יהיה לך" הנביא רשאי לשנותם בהוראת שעה, כמו שאמרנו, כך אפשר שיהיה הנביא רשאי לשנות שאר המצוות אפילו שלא בהוראת שעה, ומזה הטעם הוא שביטלו בבית שני מניין החדשים מניסן על פי ירמיה כמו שכתבנו. אלא שאם הדבר כן, שתהיה הרשות נתונה ביד כל נביא, או מתפאר בנבואה, לשנות כל המצוות שבאו בתורה האלוהית זולת עשרת הדברות, ולומר שהגיע זמנה להשתנות, תיפול התורה בכללה, ואין מקום לקיומה כלל. ושנאמר שאין רשות ביד שום נביא לשנות את המצוות שבאו בדת האלוהית על ידי נביא אחר דבר קשה מאוד, שאם כן למה האמינו ישראל במשה לשנות דבר מתורת בני נח, שהייתה מקובלת בידם קבלה נמשכת מאבותיהם שהיו כנביאים? [שינויי משה ממצוות בני נוח] ואם כן, איכה נדע את הדבר שאפשר שישתנה על ידי נביא או יתבטל? [יש לעזוב עניין רק כשמתברר שרצון ה' לבטלו] [דרך הבירור] ועוד, שאחר שנמצא הנביאים שאינם שלוחים לתת תורה על ידם עושים אותות ומופתים, מי יאמר שהאות או המופת הנעשה על ידי האיש הזה הוא להורות על שליחותו להינתן דת על ידו, שמא לא נתן לו זה האות רק להורות על נביאותו בלבד?! ולזה הוא מבואר שאין האות או המופת ראיה שליחות השליח, כמו שנתבאר זה בפרק שמונה עשר מהמאמר הראשון. ואולם הראיה על שליחות השליח ראוי שתילקח מתורת משה, מהטעם שכתבנו בפרק י"א מהמאמר הראשון. ולפי זה אם יתברר שליחות השליח על דרך שנתברר שליחותו של משה, ראוי לשמוע אל דברי הנביא השני שבא לבטל דברי הנביא הראשון. [הסיבה שהאמינו במשה] וזה, לפי שנתברר להם בירור אמיתי, שהשם רוצה לתת תורה על ידי משה, שאם לא כן לא היו ישראל רשאין לזוז מקבלתם ומן התורה שקיבלו מאדם ומנח על ידי אבותיהם קבלה נמשכת. והבירור הזה היה בשני דרכים: אם בשנתאמת להם שהנביא האחרון, המשנה, גדול במדרגה מן הראשון; ואם בשנתאמת להם שליחות השליח האחרון אימות חזק כראשון. כי שני המינים האלה נתאמתו בנבואת משה ובשליחותו אימות גמור. אולם היותו גדול במדרגה מן הראשונים, לפי שנעשו על ידו אותות ומופתים גדולים ונוראים שלא נעשו מעולם עד היום ההוא כמותם. וכבר ביאר הכתוב זה בפירוש. אמר: וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם (שמות ו'). כלומר שנגלה למשה בשמו הגדול, שהיה יכול לחדש על ידו אותות ומופתים גלויים ומפורסמים בשינוי מנהגו של עולם, מה שלא נעשו לראשונים בהם מעולם, אלא נסים נסתרים לפדותם ברעב, ממוות ובמלחמה מידי חרב. ואולם התאמתות שליחות השליח שכל ישראל שמעו את הקול מדבר עם משה, כמו שאומר הכתוב: (שם י"ט) בעבור ישמע העם בדברי עמך, שאני רוצה לתת תורה על ידך, ומתוך כך יאמינו בדבריך. ובעבור זה היו ישראל מחוייבין להאמין בדבריו, ואף על פי שיסתור כל דברי הנביאים הראשונים, אחר שנתאמת שליחותו על הדרך שכתבנו בפרק שמונה עשר מהמאמר הראשון, ונתעלית מדרגת נבואתו כמו שכתבתנו בפרק עשירי מזה המאמר. [לא יתכן שנביא אחר יסתור את דברי משה] אם בשנתאמת היות הנביא ההוא גדול במדרגה ממשה, אם בשתתאמת שליחותו כמו שהתאמת שליחות משה. אולם שימצא נביא גדול ממשה, כבר ביאר הכתוב המנע זה, אמר: אם יהיה נביאכם ה' מראה אליו אתוודע וגו' לא כן עבדי משה בכל ביתי וגו' פה אל פה אדבר בו (במדבר י"ב). הרי ביאר שנתעלית נבואת משה למעלה ממה שהוא בחוק כל נביא, כמו שביאר בסוף התורה שלא יקום לעולם נביא אחר כמותו שידעהו ה' פנים אל פנים. שזו המדרגה הוא ששאל משה מהשם יתברך ונתנה לו, כמו שכתב בסוף התורה: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים (דברים ל"ד). [מה צריך נביא לעשות כדי שייאמן?] כי אנחנו נאמר לו שצריך שיאמת היותו גדול במדרגה ממשה ומכל הנביאים שבאו אחריו שהיו תלמידיו, וזה כשיעשה אותות ומופתים גדולים ונוראים מכל מה שנעשו על ידי משה וכל הנביאים: - ושישקיע כל החולקים עליו כמו שעשה משה לקרח ועדתו, - ושינצח כל חכמי הדור ויתגבר עליהם - וישפיל כל הקמים עליו כמו שעשה משה לפרעה ולכל חרטומי מצרים ולכל חכמיה, - ושיהיו האותות והמופתים שיעשה גלויים ומפורסמים לכל, כמו שהיו נסי משה לעיני פרעה ולעיני כל ישראל, - ושיהיו נסים מתמידים כמו שהוליך משה עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפי העם והוריד המן ארבעים שנה בלי הפסק זולתי ביום השבת שלא היה יורד, להורות על קדושת השבת ואימות דבריו. וכאלה רבות עמו. אבל בזולת זה אי אפשר. [מדוע שמעו לירמיהו לשנות את החודשים והכתב?] אפשר שעשו כן משום דאשכוח קרא ודרוש, כמו שכתבו התוספות בפרק קמא דמגילה, כי מה ששנה עזרא הכתב כשעלה מן הגולה, משום דקרא אשכח ודרש: וכתב לו את משנה התורה הזאת (שם י"ז) - כתב העתיד להשתנות. או לפי שלא הייתה המצווה ההיא אחת מעשרת הדברות, וגם שלא הייתה הכוונה בה לבטל דברי משה אלא לעשות זכר לגאולה השנית כמו שעשו זכר לגאולה הראשונה, שכך היו מקובלים שראוי לעשות לה זכר, ובלבד שלא תעקר יציאת מצרים ממקומה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: |
לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה וכו' (ברכות י"ג)
|
|
[נביא שיבוא לבטל מצווה - לא ייאמן] - בעשרת הדברות אחר ששמעום ישראל מפי ה', - ובשאר המצוות זולת עשרת הדברות גם כן אי אפשר, אם לא שתתאמת שליחותו כמו שנתאמת שליחות משה. שכל ישראל שמעו את הקול אומר למשה: לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך את כל המצווה והחוקים והמשפטים אשר תלמדם (דברים ה'). ובעבור זה נגלה השי"ת אל כל ישראל לדבר עימהם פנים בפנים כדי שיתאמת להם שליחות משה אימות עצמי, וזהו שאמר השם יתברך אל משה: הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם (שמות י"ט) וביאורו, כי אמר השי"ת אל משה שהיה רוצה להגלות אליו במדרגת פנים אל פנים עם היותו בעב הענן, רוצה לומר בעובי עכירות החומר, ובלתי ראוי לאותה מדרגה. וזה אמנם יעשה לשתי תועלות: האחד לאותה שעה וזהו שישמע העם בדברי עמך ולזה ישמעו אליו לכל אשר יצום אף אם יהיה נגד תורת בני נח, והשנית בעתיד, שיאמינו במשה לעולם שהוא שליח השם. [התנאים בם נאמין לנביא נגיד משה] כי השומע לנביא לעבור על דברי משה שלא בהוראת שעה, הרי זה כמי ששומע לנביא לעבור על מה ששמע הוא בעצמו מפי השי"ת, שאין ראוי לשמוע לנביא על כך. שעל דבר זה נענש עדו הנביא שהמית אותו האריה, לפי ששמע לנביא אחר לעבור על מה ששמע הוא בעצמו מפי השי"ת. ולזה הוא מבואר שאי אפשר להאמין לשום אדם, הן שיהיה נביא או מתפאר בנבואה, שיאמר שהוא שליח השם לסתור דברי משה ולומר שהם זמניים ושהגיע זמנם לבטל, עד שתתאמת לנו שליחותו בפומבי גדול כמו שנתאמת לנו שליחות משה במעמד ששים ריבוא. ואולם אם אפשר שימצא בעתיד פומבי גדול כראשון שכל ישראל ישמעו קול ה' אלוהים מדבר אליהם מתוך האש? דעת רבותינו ז"ל הוא שעתיד שימצא. שכך כתוב במדרש חזית על פסוק 'ישקני מנשיקות פיהו' (שיר השירים א'): |
אמר רבי יהודה: בשעה ששמעו ישראל 'אנכי' ו'לא יהיה לך', נתקע תלמוד תורה בלבם, והיו מלמדין ולא משתכחין.
באו אצל משה ואמרו לו: משה רבנו, תעשה פרוזביון - רוצה לומר שליח - בינותינו, שנאמר 'דבר אתה עמנו ונשמעה' (שמות כ'). חזרו להיות למדין ושכחין. אמרו: מה משה בשר ודם עובר, אף לימודו עובר - כלומר משתכח. חזרו ובאו להם אצל משה. אמרו לו: משה, ולוואי יגלה לנו פעם שניה, ולוואי 'ישקני מנשיקות פיהו'. אמר להם: אין זו עכשיו. אבל לעתיד לבוא הוא, שנאמר 'ונתתי תורתי בקרבכם'. |
|
על כן הרי לך מפורש שדעתם ז"ל היא שכבר ימצא לכל ישראל בעתיד לימוד שני כראשון מפי הקב"ה בלי אמצעות כלל.
[אין הכרח לחשוב שתשתנה תורה] ואנחנו היום בזה במדרגת הנביא ששמע דבר מפי השי"ת, שאי אפשר לשמוע לנביא אחר לעשות הפך מה שציווה הוא בעצמו מהשי"ת, עד שישמע כן הוא בעצמו מפי השי"ת. ואף אם תתאמת שליחות השליח, כמו שנתאמת שליחות משה, לא נאבה לו ולא נשמע אליו לבטל דבר מעשרת הדברות ששמענום אנחנו מפי השי"ת. [תשובה לנוצרים הטוענים שיש תורה חדשה] אף אנחנו נאמר להם שאף לפי דרכם שהם אומרים שהכתוב מדבר שעתיד נביא שתינתן תורה על ידו כמו שהיה זה במשה, מכל מקום אחר שאמר נביא אקים להם כמוך ראוי שתהיה הקמתו ואימות נבואתו, שהיא אימות שליחות השליח, שהוא עיקר לתורה האלוהית כמו שאמרנו, על הדרך שנתאמתה נבואתו של משה במעמד ששים רבוא בלי ספק ובלי שום חשד. |
|
[האם ייתכן שיקום נביא כמשה?] וכן ו"לא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דברים ל"ד) אינו מורה על שלא ימצא כמוהו או גדול ממנו, כי כבר ימצא זה הלשון על דבר שימצא כמוהו בעתיד. וזה שהרי אמר הכתוב על חזקיה: ואחריו לא היה כמוהו בכל מלכי יהודה ואשר היו לפניו (מלכים ב' י"ח), וכן נאמר על יאשיהו: וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' וגו' ואחריו לא קם כמוהו (שם כ"ג), ואי אפשר שלא יקום כמוהו לעולם או גדול ממנו, שהרי מלך המשיח יהיה כמוהו או גדול ממנו. אבל פירוש לא קם כמוהו אינו שלא יקום כמוהו לעולם, אלא שלא קם כמוהו בתואר מה יחידי, או שבכל אותו משך זמן שנמשכו המלכים עד הגלות שנפסקה מלכות מזרע דוד, לא קם כמוהו מכל אופן, לא שלא יקום כמוהו לעולם. ואם כן מה המונע שלא נאמר כן בכאן כי מה שאמר הכתוב: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, רוצה לומר שבכל אותו זמן שנמשכו הנביאים אחריו עד שנפסקה הנבואה מהם לא קם כמוהו, אבל בעתיד כבר ימצא כמוהו או גדול ממנו?! ואם בעבור מילת עוד שנזכרה במשה יותר, אין לשון עוד מורה אלא על זמן מועט: כמו ישתה וישכח רישו ועמלו לא ייזכר עוד (משלי ל"א), שפירושו כל זמן שלא יצא היין ממנו. וכן ולא ילמדו עוד מלחמה (ישעיה ב'), שרוצה לומר באותו הדור. וכן לא יקרא עוד לנבל נדיב וגו' (שם ל"ב). והתשובה בזה שאין הכרח מדרגת נבואת משה מן הכתובים שאמרנו בלבד, שאם כן כבר היה אפשר לבעל-דין לחלוק ולומר: כי בישראל לא קם אבל באומות העולם קם. אבל עיקר ההכרח הוא ממה שנמצא בתורה שביקש משה רבנו מהשם שתתעלה מדרגת כל ישראל ומדרגתו בנבואה מכל שאר האומות, וזה הוא מה שבקש משה רבנו מהשם יתברך כשאמר לו: ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה (שמות ל"ג). כי ביקש ממנו שני דברים: האחד שלא תשווה שום אומה לישראל וזה שלא תשרה שכינה על אומות עכו"ם להימצא נבואה בהם, וכן אמרו רבותינו ז"ל (ברכות דף ז') |
בקש משה רבנו שלא תשרה שכינה על אומות עכו"ם ונתן לו.
|
|
והשני בקש ממנו שלא ישווה לו שום אדם בנבואה, וזה אמרו: אני ועמך. כי כמו ששאל שלא תשווה שום אומה לישראל בשריית שכינה עליהם, כמו שפירשו רבותינו ז"ל, כן נראה ששאל במילת אני שלא ישווה שום אדם אליו במדרגת הנבואה. ונאמר לו בתשובה זו: גם את הדבר אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם. הרי שהודה לו השי"ת באותו עילוי שבקש ממנו. ובעבור זה הוא מה שהעיד עליו הכתוב בסוף התורה שלא יקום נביא עוד בישראל כמשה, כלומר אפילו בישראל שהיא האומה הנבחרת לנבואה לא יקום כמוהו לעולם, כמו שהובטח על כך, וכל שכן בשאר אומות שאינן ראויות שתחול עליהם הנבואה. [בלעם] |
ולא קם נביא עוד בישראל כמשה,
- בישראל הוא דלא קם אבל באומות העולם קם, ומנו? - בלעם. |
|
אומנם אמרו זה להורות כי כמו שמדרגת משה בנבואה הייתה בעבור ישראל כמו שפירשנו בפרק י"ב מן המאמר הזה, כן בלעם לא הגיע לאותה מדרגה שהשיג בנבואה בהיותו קוסם, אלא בשביל ישראל כדי שיברכם, אבל לא שתשווה מדרגת בלעם למדרגת משה חלילה, שכבר נאמר לו: גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם, שהודה לו השם יתברך שלא תשווה מדרגת שום נביא למדרגתו ושלא תחול נבואה על אומות העולם. [משה ביקש שהנבואה תחול רק ברצון ה' ובאופן נסי] האחד שהנבואה לא תחול על האדם בטבע, אלא ברצון אלוהי, ולפיכך הורה לו שלא תחול הנבואה על אומות העולם, שאם הייתה חלה בטבע, לא היה השם יתברך מונע טוב מבעליו שלא תחול על אומות העולם. והשני הבין ממנו שנבואתו תהיה עניין נסי, ודבר שהוא למעלה ממדרגת השכל האנושי, להשיג בנבואה אפילו מצד התורה, ואף אם יהיה מוכן אליה. שאם היה בחוק השכל האנושי שישיגנו, איך הבטיחו השם יתברך ואדעך בשם, ושלא יקום נביא בישראל כמשה, הנה השם יתברך אין ראוי שימנע טוב מבעליו, שאם יהיה אדם מישראל, שהיא האומה הנבחרת לחול הנבואה, מוכן לאותה מדרגה - שלא ישפיע עליו ברצונו. אבל בלי ספק להיות נבואתו עניין נסי כחסד מופלג, שאין מחוק האדם שישיגנו, הבטיחו שלא יעשה אותו החסד לזולתו. [הראני נא את כבודך] ובאתהו התשובה על זה: לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי. וביארו רבותינו ז"ל, אפילו מלאכי השרת שהם חיים. ויהיה פירוש התשובה לפי זה: לא תחשוב שההשגה הזאת שאני מונע ממך היא לפי שאין מחוק האדם שישיגה, אבל לפי שאין גם זה מחוק מלאכי השרת, שהם חיים תמיד, שישיגוה. ולזה אי אפשר שתשיג אתה המדרגה הזאת, כי די לך שתשיג כהשגת מלאכי השרת. אבל להשיג יותר מהם אי אפשר. ולזה לא מנע ממנו השגת אחוריים, שהיא ידיעת איכות השתלשלות הנמצאות ממנו, אלא השגת פניו שהוא השגת דבר מעצמותו שלא ישיגנה זולתו. ולפי הדברים הללו, אחר שהודה לו השם יתברך שאלתו, כמו שאמר ואדעך בשם ראוי שנבין כי פסוק: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, הוא נס מתמיד, מורה על גודל מדרגת משה בנבואה על כל הנביאים הבאים אחריו. ולזה לא יהיה שום נביא רשאי לחלוק על דבריו. [מדוע נבואת משה אינה שורש?] אבל לפי שאפשר לבעל דין לחלוק על הפירוש שאמרנו ולומר: שאמת הוא שלא יקום בישראל כמשה ולא גדול ממנו, אבל באומות העולם אפשר שיקום, כמו שאמרו רבותינו ז"ל על ירום ונשא וגבה מאוד, ירום מאברהם וגבה ממשה וכו', שיראה שאפשר שיקום גדול ממשה - לזה שמנו אותו ענף מסתעף משליחות השליח ולא שורש בפני עצמו. לומר, שאף אם נודה שיהיה פירוש הפסוקים כדבריהם, ושיהיה אפשר שיקום בעתיד נביא אחר גדול כמשה, הנה אי אפשר לומר שיאמין שום נביא או מתפאר בנבואה לחלוק על דברי משה, אם לא שיתבאר לנו שליחות השליח, והוא שיתאמת שהוא שליח השם לתת תורה על ידו במעמד שישים ריבוא, כמו שנתאמת שליחות משה, כמו שאמרנו. [האם יתכן שתשתנה התורה?] - אין לנו עסק בנסתרות, כי זה דבר תלוי בחכמת השם בלבד, וכל עוד שלא יתאמת שליחות השליח על זה הדרך, לא נשמע לשום אדם הבא לבטל דברי משה שלא בהוראת שעה. [מדוע מנה רמב"ם שלא תשתנה התורה עיקר?] ונראה שדעתו לומר שאלמלא העיקר הזה כבר יהיה אפשר לשמוע לנביא לבטל דברי משה. והוא תימה, איך נשמע לנביא הקטן במדרגה לבטל דברי משה שהוא גדול הנביאים הבאים אחריו לפי מה שכתב הוא ז"ל? אלא אם תאמר כי דעתו לומר כי פירוש ולא קם נביא עוד בישראל כמשה רוצה לומר בכל ימי משך הנביאים, אבל אפשר בעתיד שיקום נביא אחר כמוהו, ולזה הוצרך לעשות עיקר אחד שלא תנוסח התורה. וכבר ביארנו אנחנו שאי אפשר שיקום נביא אחר גדול ממשה בשום זמן ולא כמוהו, ושאין רשאי לשמוע לנביא הקטן בשום זמן לבטל דברי מי שגדול ממנו. אבל לפי שיש למתעקש לחלוק ולומר שאפשר שיקום בעתיד באומות נביא אחר כמשה או גדול ממנו, לא שמנו נבואת משה שורש אלא ענף נמשך לשליחות השליח, לומר שאי אפשר לבטל דברי משה בשום זמן שלא בהוראת שעה, אם לא אחר שיתברר לנו אמיתת שליחותו, כמו שנתברר שליחותו של משה. ובזה לא נצטרך לעשות שורש ולא עיקר, שלא תנוסח התורה כמו שעשה הרמב"ם ז"ל, כי כבר ביארנו שהוא דבר שאין לו ראיה מן התורה, ואינו עיקר בפני עצמו. אבל היא אמונה אמיתית ודבר נמשך לשליחות השליח, כמו שביארנו. וכן יראה מלשון רבותינו ז"ל בתורת כוהנים (ויקרא כ"ז) אמרו: |
אלה המצוות - מלמד שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה,
אשר ציווה ה' את משה, - כדאי השליח לשולחו. |
|
הרי שתלו נצחיות התורה והמצוות בשליחות השליח. וזה ממה שרצינו לבאר:
|
|
[מצוות התורה - כפשוטן] ואל הארון תיתן את העדות (שמות כ"ה), אם ישמרו בנים בריתי ועדותי זו אלמדם (תהלים קל"ב). לומר, כי כמו שהעדות אי אפשר שלא יובן כפשוטו, ולא נאמר נחלף הזמן, או נעשה לו פירוש או צורה באופן שלא יוזמו או יוכחשו העדים. ואם העידו שראובן הרג את שמעון באחד בשבת, והוזמו, לא נאמר נפרש העדות באופן שלא יהיו זוממין, בשנאמר כי באחד בשבת רוצה לומר בשנה ראשונה לשמיטה, או שנאמר כי מה שאמרו שהרגו הוא בעבור שלא נתן לו צדקה להחיותו, או בעבור שלא למדו תורה להביאו לחיי עולם הבא. לפי שהעדות ראוי שיובן כפשוטו, ואם הוזמו העדים - נהרגין, ולא נפרש דבריהם כדי שלא יהיו נהרגין. כן תורת השם נקראת עדות בעבור שראוי שיובנו המצוות כפשטן, ולא נעשה להם צורות ופירושים לומר שיש בהם תנאי או זמן מוגבל שלא נזכר בהם. [נגד הניסיון הנוצרי לפרש המצוות כזמניות] ואל זה רמז המשורר באומרו: כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך (תהלים קי"ט). וביאר שהשיחות הם שאמרים כי כל מצוותיך אמונה בלבד, ושכבר עבר זמנם, ושאין צורך למעשה המצוות כלל, ובזה ה"שקר רדפוני" ועל כן עזרני כי אני צריך לעזרתך, שאם לא כן כמעט כלוני בארץ ועם כל זה אני לא עזבתי פקודיך. וחתם דבריו: כחסדך חיני ואשמרה עדות פיך. כלומר: שהם כמעט כלוני, ואתה בחסדך חייני, ואשמרה המצוות כפשטן שהם עדות פיך, כלומר כעדות שיובן כפשוטו, ואין כוח ביד שום אדם לפרש ולבטל פשט המצוות. [פרשות שהובנו כרמזים] אבל יאמרו, שעם היות הדברים ההם נמצאים כן במציאות, יש בהם רמז לעניינים יותר נכבדים עליונים, כמו שמלאכת המשכן נמצאת כן במציאות, והוא רמז לעניינים עליונים נכבדים. וכן בטבע ההוויה האנושית, נמצאו בה הלשון והשיניים והשפתיים לצורך האכילה כמו שהם נמצאים בבעלי חיים, ועם כל זה הם באדם לתכלית יותר נכבד, שהם כלים אל הדיבור והמבטא לשבח ה' ולספר תהילותיו, שהוא תכלית יותר נכבד מן התכלית שנמצאו בעבורו בבעלי חיים. וכן בעולם נמצאו דברים מצד טבע ההוויה, כארבעה נהרות וזולתם, שהם רומזים לעניינים יותר נכבדים מהם. ועל דרך זה הוא שאמרו כי ירושלים של מטה הוא משל לירושלים של מעלה. ולא אמרו כן להכחיש מציאות ירושלים של מטה שהיא לעניין נכבד מצד עצמו, כלומר שתהיה משכן לשכינה. כמו שלא נכחיש מציאות יחזקאל והיותו מצד עצמו לתכלית נכבד כמציאות אחד מן הצדיקים, בעבור שאמר הכתוב: והיה יחזקאל לכם למופת (יחזקאל כ"ד). וכן נבין שיש בתורה דברים רומזים לעניינים אחרים נכבדים ולרמזים עליונים, והם עם זה אמיתיים כפשוטן. וכל שכן המצוות שיש בהם רמז לעניינים נכבדים עליונים, יש בהם גם כן תכלית נכבד מצד עצמן ומצד המעשה שבהן, ובעבור זה נקראת התורה עדות כמו שאמרנו, לומר שהן אמיתיות כפשטן ולא נעשה בהן צורה לבטל הפשט. |
