רבי יוסף אלבו / ספר העיקרים

- ה מ ש ך -

מאמר שלישי פרק טז

[האם הלשונות חוקת עולם ודומיהם מביעים נצח? ]
(ראה אמונות ודעות ג ז ורמב"ם הלכות תשובה ג ח)

יש מי שחשב להביא ראיה לנצחיות תורת משה ממה שנמצא בכתוב בקצת מצוות יזכיר לשון חוקת עולם ובקצתם לדורותיכם ובקצתם אות היא לעולם.
כמו ביום הכיפורים, ואיסור החדש שנאמר בהם חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם (ויקרא כ"ג).
ובשבת נאמר ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם (שמות ל"א).
ובפסח נאמר לחוק לך ולבניך עד עולם (שמות י"ב).

ובזולת אלו מן המצוות שנאמר בהם חוקת עולם או לדורותיכם או בכל מושבותיכם.

וזה אינה ראיה כי יש לבעל דין לחלוק ולומר, שמשם ראיה ששאר המצוות עתידות לבטל אחר שהקפיד על אלו בלבד, ועוד בפירוש אמרינן במסכת קדושין (ל"ז ב):

מושבות דכתב רחמנא גבי חלב ודם למה לי?
סלקא דעתך אמינא,
הואיל ובענינא דקורבנות כתיב,
בזמן דאיכא קורבן לתסר,
היכא דלכא קורבן לא לתסר,
קא משמע לן.

וכן פירש שם: למה נזכרה חוקת עולם ביום הכיפורים ובאיסור אכילת חדש מזולתם מן המצוות? שיראה מדבריהם שלכך נכתב באלו, לפי שהיה אפשר שיעלה על הדעת שלא ינהגו אלו המצוות אפילו בזמן ששאר המצוות נוהגות.

אבל לא באו אלו הלשונות להורות על נצחיות התורה כלל, כי אפשר לומר שבהבטל שאר המצוות יבטלו אלו ג"כ.

ומלשון עולם או עד עולם או חוקת עולם או לעולם אין ראיה, כי כבר ימצאו אלו הלשונות ודומיהן על זמן מוגבל, לא על זמן בלתי בעל תכלית.

עולם כמו אל תסג גבול עולם אשר עשו אבותיך (משלי כ"ב), שרוצה לומר גבול קדום מזמן מוגבל מאבותיך.
וכן כי מעולם שברתי עולך (ירמיה ב'),
וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם (מלאכי ג').

וכן עולמים יאמר על זמן קצוב: אגורה באוהלך עולמים (תהלים ס"א).
ישראל נושע בה' תשועת עולמים (ישעיה מ"ה) שנאמר על תשועת סנחריב.
וכן כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו (קהלת א'), רוצה לומר זמנים ארוכים.

וכן לעולם יאמר על זמן קצר מוגבל, כמו ועבדו לעולם (שמות כ"א), שהוא עד שנת היובל.

וכן עד עולם, אמרה חנה והביאותיו ונראה את פני ה' וישב שם עד עולם (שמואל א' א'), שזהו חמישים שנה שהוא עולמו של לוי, שנאמר ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד (במדבר ח').

ונמצא עד עולם על זמן קצר בעל תכלית בלתי ידוע אצל בני אדם אלא אצל השם יתברך בלבד, אמר ישעיה כי ארמון נוטש המון עיר עוזב עופל ובחן היה בעד מערות עד עולם, וכתיב אחריו, עד יערה עלינו רוח ממרום (ישעיה ל"ב).

וכן כל ימי עולם יאמר על זמן קצר מוגבל. אמר ישעיה וינטלם וינשאם כל ימי עולם (שם ס"ג), וכתיב אחריו והמה מרו ועצבו את רוח קדשו ויהפך להם לאויב הוא נלחם בם.

וכלל אומר שאין לשון בכל אלו הלשונות והדומים להם שיורה על הנצחיות או על זמן בלתי בעל תכלית בהכרח, אלא כל אחד יתפרש עניינו לפי מקומו.

שהרי לשון לנצח, שמשמעו לשון נצחיות, נמצא אותו על זמן קצר בעל תכלית: אמר הכתוב על שכינתו הכבוד בהר סיני ההר חמד אלוהים לשבתו אף ה' ישכון לנצח (תהלים ס"ח). ולא שכן הכבוד לנצח בהר סיני, שהרי כשנעשה אהל מועד נסתלק הכבוד מהר סיני ושכן באהל מועד.

וכן חוקת עולם אינו מורה בהכרח שיתמיד זמן בלתי בעל תכלית, שהרי במנורה נאמר בה חוקת עולם לדורותיכם (ויקרא כ"ד), ויש לה הפסק משחרב הבית ועד עתה.

והרי פסח וסכות שנאמר בכל אחד מהם חוקת עולם, ואעפ"כ אמרו רבותינו ז"ל ב"ויקרא רבה" שכל המועדות עתידין ליבטל, חוץ מפורים ויום הכיפורים.
נראה שכוונתם בזה היא, כי פירוש חוקת עולם הוא שלא נבטל אותם מעצמנו, אבל על פי השם כבר אפשר שיבטלו.

[מניין החודשים מתשרי במקום ניסן]
וכן מצינו בימי עזרא שבטלו מניין החדשים מניסן, שהיו מונין כן כפי משפטי התורה, לפי שכתוב החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה (שמות י"ב), והיא מצווה ראשונה שנצטוו ישראל.

כי אף על פי שתשרי ראש השנה למניין שנות העולם, כמו שאמר הכתוב: וחג האסף בצאת השנה (שם כ"ג), וממנו מונין לשמיטין וליובלות, ציוותה תורה למנות מניין החדשים מניסן בכל חשבונותיהם, לפי שאז יצאו ישראל ממצרים והייתה תחילת צמיחת האומה.

וכן תמנה היא גם כן כל חשבונותיה מניסן:
ויהי בשנה בחדש השני בעשרים בחדש וגו' (במדבר י')
בחודש השלישי וגו' (שמות י"ט)
ובחדש השביעי באחד לחדש וגו' (במדבר כ"ט)
ובעשור לחודש השביעי הזה וגו' יום כיפורים הוא (שם כ"ט).

ואין לחדשים שמות במשפטי התורה, אבל ראוי שיהיה שמם שני שלישי רביעי חמישי ששי שביעי לניסן זכר ליציאת מצרים. וזהו שאמר הכתוב ראשון הוא לכם לחודשי השנה כלומר למניין החדשים תמנו מניסן, אף על פי שלמניין שנים ראוי למנות מתשרי כמו שאמרנו.

[שינוי הכתב העברי לאשורי]
וכאשר עלו מבבל ראו לעשות זכר לגאולה השנית ועשו זה בשני דברים:
האחד שהניחו כתב עברי ובחרו להם כתב אשורי זכר שגלו אל אשור ונגאלו משם.

וכן אמרו רבותינו ז"ל בתוספתא דמסכת סנהדרין (כ"א ע"ב)

למה נקרא שמה אשורית? שעלה עימהם מאשור.
רבי אומר: בכתב זה נתנה תורה לישראל וכו'
ולמה נקרא שמה אשורית? שמאושר בכתב.

ולפי הנראה מסוגיית הגמרא ריש פרק כל כתבי (שבת קכ"א), הכתב שבידינו היום, שהספרים נכתבים בו, אינו כתב עברי בלי ספק.
ואם כן יש לומר כי רבי אינו חולק אלא לומד שאחר שהלוחות היו כתובים בו, לא נקרא שמו אשורית על שעלה עימהם מאשור. אבל יודה שהכתב הנהוג באומה מקדם, שהיה כתב עברי, נשתנה.
ואף אם תאמר שהוא חולק בזה, ידוע הוא שאין דברי רבי שהוא יחיד במקום דברי חכמים כלום.

ועוד דבגמרא סנהדרין פרק כהן גדול (כ"א) פירשו האמוראים דברי חכמים, שכך אמרו שם:

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא:
בתחילה נתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקדש,
כיון שעלו בני הגולה בימי עזרא, בררו להם כתב אשורי ולשון הקדש,
והניחו להדיוטות כתב עברי.

כלומר, לכותים שהיו דרין אז בא"י קודם שעלו הם, הניחו להם כתב עברי ולשון ארמי.
הרי שהאמוראים מסכימים שהכתב שבידינו היום אינו כתב עברי.

וכן העיד הרמב"ן ז"ל כי כשעלה לא"י מצא שם בעכו מטבע קדום של כסף, שהיה רשום בו צנצנת המן ומטה אהרן, שהיה כתוב סביבו כתב שלא ידעו לקרותו, עד שהראו אותה לכותים, לפי שהוא כתב עברי הקדום שנשאר אצל הכותים, וקראו הכתב ההוא, והיה כתוב בו שקל השקלים. ואלו הם הדברים שהגיה בסוף פירושו ששלח מא"י.
ויתבאר מהם שהכתב שבידינו היום אינו כתב עברי.

ומה שאמרו רבותינו ז"ל מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים (שבת ק"ד), אפשר שאמרו כן לפי דעת רבי שסובר שהלוחות היו כתובים בכתב אשורית, או לפי שסברתם היא גם כן שהלוחות היו כתובים בכתב אשורית, אף על פי שהכתב הנהוג באומה אז היה עברי. ואולי לא אמרו כן על מ"ם וסמ"ך שבידינו היום.

אבל לפי שכתב עברי שהלוחות היו כתובות בו היו המ"ם והסמ"ך סתומות, או אותיות אחרות דומות למ"ם וסמ"ך כמו שהן בכתב אשורית שבידינו היום, אמרו כן.

תדע שהרי רב חסדא שאמר מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין, הוא עצמו אמר שנשתנה הכתב. ואולי כי מה שאמרו "ובררו להם כתב אשורי", לא על הכתב אמרו כן, אלא על קצתו, שלקחו ממנו והשאירו ממנו, ונשארו מ"ם וסמ"ך סתומות כאשר היו בלוחות, ולקחו קצת כתב אשורית זכר לגאולה השנית, ואף על פי שאין זה נראה.

ומכל מקום יתבאר ממה שכתבנו ששינו כל הכתב או קצתו זכר לגאולה השנית.

[מניין חדש של החודשים]
וכן עשו דבר אחר זכר לגאולה השנית, והוא שהניחו מלמנות מניין החודשים מניסן כמו שהיו רגילים למנות זכר ליציאת מצרים, וחזרו למנות מניין אחר לחודשים. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל שמות החדשים עלו עימהם מאשור, כלומר שהיו מונין החודשים בשמותם: תשרי מרחשוון כסליו, כמו שהיו מונין אותם באשור, זכר לגאולה השנית. ולא שני שלישי רביעי, כאשר בתחילה. וכן כתב הרמב"ן ז"ל בפרשת בא אל פרעה (שמות יב ב).

ונראה מזה כי הם הבינו שציווי מניין החודשים היה זמני, רוצה לומר כל עוד שתתמיד הגאולה ההיא, אבל אחר שגלו שנית ונגאלו משם, ונצטוו על ידי ירמיה: לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון וגו' (ירמיה כ"ג) - ראו להניח המניין הראשון שהיה זכר ליציאת מצרים, וחזרו למנות מניין אחר מתשרי לשנות העולם.

והשאירו שמות החדשים שעלו עימהם מאשור זכר לגאולה השנית, כי הבינו שציווי מניין החדשים מניסן היה זמני ולא ציווי נצחי אף על פי שלא נזכר בו זמן.

[יש אפשרויות להתיר איסורים]
ואף אנו נאמר, כי מה המונע שלא נאמר שתבוא דת אלוהית מתרת קצת איסורים, כמו חלב ודם ושחוטי חוץ, שנאסרו מתחילה כשיצאו ממצרים לפי שהיו שטופים בעבודת השדים, והיו אוכלים על הדם ואוכלים החלב והדם, כמו שאמר הכתוב בשחוטי חוץ: ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם (ויקרא י"ז), ואחר שנשתכח עניין אותה עבודה מן העולם, ושבו כולם לעבוד את השם יתברך ובטל טעם האיסור, אפשר לומר שיחזור ויתירנו. וכן דעת קצת מרבותינו ז"ל שאמרו ב"ילמדנו" ה' מתיר אסורים - מתיר איסורין.

קנצי למלין, איני רואה שום ראיה ולא שום הכרח אל שיהיה שורש בפני עצמו לתורה אלוהית בכלל, ולא לתורת משה בפרט, שלא תנוסח התורה ושלא תשתנה, מן הראיות שכתב הרמב"ם ז"ל.

וכן כתב מורי הרב ר' חסדאי ז"ל, שזה אינו שורש ולא עיקר לתורת משה. אבל אמר שהיא אמונה ראוי שיאמינו כל בעל תורת משה.

וביאר הטעם, לפי שכאשר יחופשו כל חלקי תורת משה, נמצאים מקיפים בכל המידות והדעות שאפשר שיתנו שלמות לנפש משום צד. וזה הטעם קרוב לטעם שכתבנו למעלה שכתב הרמב"ם זכרונו לברכה בספר המורה.

ונשוב אנחנו לחקור על זה מצד אחר, אם אפשר השינוי בתורת משה כמו שהוא בשאר הדתות האלוהיות אם לאו.

ונקדים לזה הקדמות.