האמונות והדעות

על פי הוצאת המכון למחקר ולהוצאת ספרים סורא ירושלים,
ישיבה אוניברסיטה, ניו יורק תש"ל, בתוספת תיקוני המחבר

המאמר החמישי:
בזכיות ובחובות

פרק א
   [הגדרת זכויות וחובות]
   [מומי הנפשות גלויים לבורא]
   [הבורא זוכר מעשי בני אדם]
פרק ב
   [עשר דרגות בבני אדם]
   [צדיק ורשע]
   [הגמול בעולם הזה על מיעוט המעשים]
   [דינו של החוזר בו ממעשיו]
פרק ג
   [שני סוגים בייסורי הצדיקים]
   [הסיבות לשלוות הרשעים]
פרק ד
   [הנשמע]
   [המורד]
   [השלם]
   [הבלתי שלם]
   [החוטא]
   [הפושע]
   [הכופר]
פרק ה
   [השב ונוהג בגדרי התשובה]
   [הפרישות מחסום לחזרה לחטא]
פרק ו
   [שבעה דברים שאין התפילה מתקבלת עמהם]
   [ארבע עבירות שעונשן בעולם הזה]
   [שש זכויות שגמולן בעולם הזה]
   [חמש מעלות בתשובה]
פרק ז
   [השקול]
   [התנהגויות בעלות חשיבות יתירה]
פרק ח
   [המחשבות - שכרן ועונשן]
   [הערכת התנהגויות שונות]

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר חמישי - פרק א

[הגדרת זכויות וחובות]
[קסט] הודיענו אלהינו יתרומם ויתהדר, כי פעולות משמעת בני אדם לפניו, כאשר מתרבים נקראים זכיות, ומרדיהם אם נתרבו נקראים חובות¹. ושהכל זכור לפניו על כל בני האדם. כאומרו:

גדל העצה ורב העליליה, אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם,
לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו².

כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה³.

ושאותן הרשמים⁴ נרשמים בנפשות ועושים אותן זכות או עכורות⁵, כאומרו בעבירות:

ונשא עונו⁶,
ונשא חטאו⁷,
ואל עונם ישאו נפשו⁸,
הנפש ההיא עונה בה⁹.

ואף על פי שהוסתר הדבר מבני אדם ולא נתגלה להם, הרי הוא גלוי לפניו יתברך ויתעלה, כאומרו:

אני ה' חקר לב, בחן כליות, ולתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו¹⁰.

ונתן על עניינים אלו אותות ומופתים, ואז קבלנום¹¹.

וכאשר הושג לנו דבר זה, פניתי לעיין בעניין הזה כפי שהקדמתי,¹² וראיתי שיש במציאות דברים דקים¹³ הנעלמים מרבים מבני אדם, ומחליפים בהם הטוב ברע, עד שיגיעו לידי אומן בהם¹⁴ ויבחין ביניהם.
מזה אומנות המטבע¹⁵, תמצא שכאשר יראה אותם ההמוני יחליף הדינר הטוב ברע, עד שיבדיל ביניהם [קע] השולחני.
ומהם אומנות הרפואה, תמצא שההמונים ימששו דופקי העורקים, ולא ידעו על ידי התפשטותם והתכווצותם מה הן האיכויות הגוברות על הגוף, וידע בכך האומן המומחה.
ומהם חכמת ההתחקות¹⁶ שמסתכלים בשרטוטי¹⁷ הפנים והרגלים, ומבחינים בין אדם לאדם¹⁸ מה שלא יבחין בו זולתם ממי שאינו בקי באותו המקצוע.
וכך במקצוע המרגליות האודם¹⁹ והפנינים²⁰ וזולתם לא יבחין בהם אלא המומחה.
כללו של דבר: כל אומנות עדינה, הרבה ממומיה אין ההמון מבחינים בהם, וניכרים הם למומחים.

[מומי הנפשות גלויים לבורא]
וכאשר מצאתי דברים אלו במלאכות כמו שביארתי, נתחזק בדעתי כי מומי הנפשות, כגון העונות והחטאים, ואף על פי שאינם גלויים לבני אדם מפני שאין חושם מרגיש בהם, הרי הם גלויים לעושם כי הוא יצרם ובראם.
והוא, שהנפש עצם שכלי בהיר יותר מבהירות עצם הכוכבים והגלגלים, ואין אנו רואים אותה בחושינו, והיאך נראה מה שישפיע על עצמה ויעכירנה, אבל גלוי הוא לפני בוראה ובורא הגלגל.²¹
ולפיכך עושה הכתוב את הכוכבים והשמים שני משלים לה²² בעניין זה, שהרי אמר:

וכוכבים לא זכו בעיניו²³,
ושמים לא זכו בעיניו²⁴

ואמר שהוא לה²⁵ אור כאור הנר שחופשין בו כל המחבואות והחדרים, ויתגלה [קעא] כל הנסתר בהם, שכך אמר:

נר ה' נשמת אדם חפש כל חדרי בטן²⁶.

ואמר עוד שהוא לה²⁷ כאש המתיכה את הזהב והכסף בכור ומזקקת אותם;
כאומרו:

מצרף לכסף וכור לזהב ובוחן לבות ה'²⁸.

לכן אמרתי כמה נפלא דבר זה, שהאדם אוכל שני מאכלים, מותר ואסור, וימצא שניהם זנים אותו, ויבעול שתי בעילות, האחת מותרת והשניה אסורה, וימצא שהוא נהנה בשתיהן,
ויחשוב שהם דבר²⁹ אחד. והמבחין מבחין במה שמרשימין בנפש כמו שבארנו, וכמו שנאמר:

כל דרך איש ישר בעיניו, ותוכן רוחות ה'³⁰.

כן נתברר לי כי הזכיות כאשר מתרבות לנפש מזדככת ומבהקת, וכמו שנאמר:

וחיתו באור תראה³¹ לאור באור החיים³².

ושהחובות כאשר מתרבים לנפש נעכרת ומחשכת, וכמו שאמר במי שהם כך:

עד נצח לא הראו אור³³.

כן הודיע לנו שהם זכורים לפניו הזכיות והחובות של כל בני אדם, והם לפניו ככתובים אצלנו,
כאומרו על הצדיקים:

אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו³⁴,

ואמר על הרשעים:

הנה כתובה לפני, לא אחשה כי אם שלמתי וגו'³⁵.

וכאשר התבוננתי במשלים הללו שבדברי החכם, מצאתים בתכלית החכמה והשיכלול³⁶, והוא, שאנו מקהלות הנבראים, כאשר מצאנו שיש ביכלתנו אשר נתן החכם³⁷ בנו לדעת את האותות³⁸ אשר בהם נבטא, [קעב] ועשינו³⁹ לכל אות סימן של קווים⁴⁰ כדי שנזכור חשבונותינו והמאורעות שאנו צריכים לדעת אותם, קל וחומר שיהא בחכמתו הוא דבר שיהו זכורים לפניו כל מעשינו בלי כתב ובלי ספר⁴¹.
אבל המשיל אותו בספר, מפני שמושג זה קרוב להבנתנו כפי שבארנו.

[הבורא זוכר מעשי בני אדם]
וכן הודיענו שכל זמן שאנחנו חיים בעולם העשייה, זכורים לפניו מעשיו של כל אחד,
וכבר הועיד את הגמול עליהם לעולם הבא שהוא עולם הגמול, ואותו העולם יבראהו כאשר ישלם כל מספר בני אדם אשר גזרה חכמתו לברוא אותם⁴², שם יגמול לכל כפי מעשיהם,
כמו שאמר החסיד:

אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים וגו'⁴³,

ואמר עוד:

כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט, על כל נעלם, אם טוב ואם רע⁴⁴,

ונדבר על אותו זמן הגמול במאמר התשיעי מספר זה, במה שראוי.

ועם זאת לא מנע⁴⁵ מעבדיו בעולם הזה מקצת שכר על הטובות, ועונש על החטאים, דבר שיהא סימן ודוגמא לכלל הנצור לעת התקבצות מעשי בני אדם.

ולפיכך מוצאים אנו אותו מסדיר בתורה את הברכות שבפרשת אם בחקותי,
ונאמר על כיוצא בהן:

עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו וגו'⁴⁶.

והסדיר את הקללות שבפרשת והיה אם לא תשמע,
ועליהם אמר:

והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם⁴⁷.

והרי סימן ודוגמא מהם בעולם הזה⁴⁸, וכל הזכיות נצורות לצדיקים [קעג] בסגולה,
כאומרו:

מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'⁴⁹,

וכל החובות נצורות לרשעים וכמוסות,
כאומרו:

הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי⁵⁰.

הערות:

1. נראה ברור שכוונת רבנו שאז נקרא האדם שרובו זכיות זכאי, ואשר רובו חובות חייב. אבל הפעולות כשלעצמן כל אחת לבדה היא זכות או חובה, ולא רק כאשר מתרבים.
2. ירמיה לב יט.
3. איוב לד כא.
4. רשמי הזכיות או רשמי העברות.
5. "דנס" עכירות לכלוך או טנוף, ונאמרת מלה זו על לכלוך בגד או מעמד או מדות.
6. ויקרא ה א. ה יז. יז טז.
7. ויקרא כד ט.
8. הושע ד ח. ונראה שרבנו מפרש נשיאה זו לא רק על הפעלת העונש עליו, אלא גם על הרושם המגרעתי הנכתם בנפש במעשה החטא.
9. במדבר טו לא.
10. ירמיה יז י.
11. כלומר קבלנו את הדבר מיד כפי ששמענוהו מפי הנביאים בתור אמונה, עד אשר חקרנו עליו מדרך העיון ונעשה אז ידיעה ודעה.
12. לעיל בקדמת הספר פרק ו ד"ה דע יחנך ה'.
13. אפשר לתרגם מקצועות עדינים, אומנויות עדינות.
14. מוסב על בני אדם.
15. אפשר לתרגם, השלחנות או החלפנות.
16. "אלקאפה" הוראתה ההתחקות. והם בני אדם המתאמנים להבדיל בין שני אנשים דומים מאד בתמונה או בפסל, על יד שנוים דקים בקוי פניהם, או לקבוע ודאות על ידי טביעת אצבעות ידים ופרסות רגלים. והרש"ה כתב "חכמת היד והפרצוף הנודעת הרבה בספרי קדמוננו" ראה שם.
17. אפשר לתרגם: בקוי.
18. שים לב לדברי רבנו כי המומחים הללו מבדילים ומבחינים בין אדם לאדם, ולא שיודעים תכונות האדם וכל שכן מעשיו הטובים והרעים וצדקתו ורשעתו וכפי שכתב רבנו להלן.
19. "יאקות" תרגמתי אודם, כי כך תרגם רבנו בשמות כח יז.
20. "לולו". ורי"ת תרגם "פטדה" ואינו נכון. ואף הוסיף משלו מעט "בדלח".
21. ר"ל כשם שמהות עצם הגלגל ובהירותו וכתמיו גלוים רק לפניו יתעלה ונעלם מכל המין האנושי כך הנפש.
22. לנפש.
23. איוב כה ה.
24. שם טו טו.
25. הוא הבורא, לה לנפש. וברי"ת "כי היא לו" ואינו נכון.
26. משלי כ כז. ושם תרגם: ידיעת ה' נר נשמות בני אדם חופש כל חדרי המסתרים. ובפירושו שם כתב: כמו שהבית האפל, אין אדם יודע מה שיש בו עד שיכניס לתוכו נר ויתגלה לו כל מה שבתוכו, כך אתה רואה אדם ואינך יודע מה בלבו, וידיעת ה' חודרת, דרך משל, לתוך מסתריו, וידוע לפניו הכל ואי אפשר שידע זאת זולתי ה' כמו שאי אפשר לראות מה שבחדרים כי אם על ידי אור, נר, או זולתו. ולפיכך אמר "עקוב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו אני ה' חקר לב ובחן כליות" וגו' (ירמיה יז ט). והמשילו לנר מבין כל שאר האורות, מחמת שאורו ממוצע וישר, ואפשר להביאו לכל מקום שירצה האדם, ומצוי הוא בכל זמן ובכל מקום, מה שאין כן שאר המאירים (וכדאיתא בפסחים ח א).
27. ראה הע' 25. וברי"ת "כי הוא הם כאש" וטעות הוא.
28. משלי יז ג.
29. לפי ב, ויחשוב כי משפט אחד להם.
30. משלי כא ב. ובפירושו שם פירשו לעניין אחר.
31. איוב לג כח.
32. שם לג ל. ובפירושו שם פירש את הראשון בצדיק המתפלל לפני ה' בהכנעה, ואת השני בצדיק המתייסר ומודה לה' על כך. ועיין פירושו שם באריכות.
33. תהלים מט כ. וראה פירושו הנפלא של רבנו לכל מזמור זה, מהדורתי עמ' קלג-קלו.
34. מלאכי ג טז.
35. ישעיה סה ו.
36. נדמה שיותר נכון לתרגם: והתקינות.
37. הבורא ב"ה.
38. כתבתי בכל מקום אותות, רבוי אות, שיש שכר על הטוב ועונש על הרע.
49. תהלים לא כ. וברי"ת הושמט כל קטע זה מחמת דילוג בין שתי תיבות דומות. וגרם להרש"ה ללכת בדרך רחוקה.
50. דברים לב לד.

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר חמישי - פרק ב

[עשר דרגות בבני אדם]
וכיון שהקדמתי דבר זה, ראיתי לתאר מעלות בני אדם בסוגי זכיותיהם וחובותיהם כמה הם ממה שידענו מן הכתוב והמסורת, ואקבע כל אחד במקומו כפי ידיעתי⁵¹, כדי שיודרכו בכך רבים מבני אדם.
ואומר, כי דרגות בני אדם בעניין הזכיות והחובות עשר מעלות:
צדיק, ורשע, נשמע, ומורד, ושלם, ובלתי שלם, וחוטא ופושע, וכופר, ובעל תשובה.
וכאן הנחתי את השיקול לדבר על עניינו בפני עצמו. וראוי שאבאר בכל אחד מהן במה שיש בו, ואומר:

[צדיק ורשע]
יקרא צדיק מי שהיו רוב מעשיו זכיות.
ורשע מי שהיו רוב מעשיו חובות.
והרי מצב זה דומה לדברים הטבעיים, והוא שהחכמים קוראים את הדבר 'חם' אם היה בו החום יותר על הקור, וקוראים את הדבר 'קר' אם היה הקור בו יותר על החום. ואומרים שהגוף 'בריא' אם הייתה הבריאות בו יותר, ו'חולה' אם הייתה המחלה בו יותר. בדומה לזה נאמרו השמות הנבואיים, שקוראים את האדם 'צדיק' אם היו רוב מעשיו צדקות, כמו שקראו יהושפט ויחזקיהו צדיקים⁵² ואף על פי שיש במעשיהם כעין חטא, כמו שאמר ליהושפט:

הלרשע לעזר ולשונאי ה' תאהב ובזאת עליך קצף מלפני ה'⁵³.

ואמר על יחזקיהו:

ולא כגמול עליו השיב יחזקיהו כי גבה לבו ויהי עליו קצף⁵⁴.

וקראו את יהוא 'רשע',⁵⁵ אם כי [קעד] השמיד את הבעל, וקראו צדקיהו 'רשע',⁵⁶ על אף שהציל את ירמיהו.

[הגמול בעולם הזה על מיעוט המעשים]
וממה שקבע החכם בעניין זה שהוא משלם לעבדיו בעולם הזה על מיעוט מעשיהם כדי שישאיר להם הרוב לעולם הבא, כי לא יתכן שיעבירם בעולם הבא מדרגה לדרגה, לפי שכל פלג⁵⁷ מן הנגמלים נשאר במה שהוא בו, כאומרו:

אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם⁵⁸.

ולפיכך עשה את הגמול על המיעוט בעולם הזה, וכפי שביאר שכל הזכיות לעתיד הרחוק, ומיעוט הזכיות בעולם הזה, שנאמר:

וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים האל הנאמן שומר הברית והחסד לאוהביו וגו' ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו וגו'⁵⁹.

ומפרטי עניין זה כי שני האדונים משה ואהרן חטאו חטא קל ונענשו עליו בעולם הזה כאומרו:

יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה וגו'⁶⁰.

ואביה בן ירבעם עשה זכות אחת וגמלו עליה בעולם הזה כאומרו:

כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר יען נמצא בו דבר טוב⁶¹.

ועל פי היסוד הזה אפשר שיהיו לצדיק חטאים רבים שהוא מתחייב עליהן שיהא רוב ימיו מיוסר;
ואפשר שיהיו לרשע זכיות מרובות שזכה בהן שיהא רוב ימיו⁶² בטובה.
ובזה אומרת המסורת

כל שעונותיו מרובין מזכיותיו מטיבין לו ודומה כמי שקיים את התורה כולה, [קעה] וכל שזכיותיו מרובין מעונותיו מריעין לו ודומה למי ששרף את התורה כולה⁶³.

ודבר זה במי שעושה זכיות וחובות, ובזמן עשייתו את הזכות אינו מתחרט על החובה, ובזמן עשייתו את החובה אינו מתחרט על הזכות.
אבל מי שעשה זכיות הרבה וניחם עליהם כבר איבד את כולן בחרטתו, ועליו נאמר:

ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול וגו' כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה⁶⁴.

ומי שעשה חובות הרבה וניחם עליהן ונהג בדרכי התשובה כבר העבירן מעליו, ובו נאמר:

ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ויעש משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה⁶⁵.

ואמר עוד:

כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו⁶⁶.

ובא במסורת בבירור דבר זה, בתוהה על הראשונות⁶⁷.

[דינו של החוזר בו ממעשיו]
ועל פי הכלל הזה אפשר שיהיה אדם צדיק שכל זכיותיו אצורים לעולם הבא, וינחם עליהן ואז יפלו מלשלם לו עליהן לעולם הבא, וגומלים אותו על מקצתן⁶⁸ בעולם הזה, ויראו בני אדם שכאשר החל בכפירה החלה טובתו, וימלאם לבם⁶⁹ לעשות רע, ואין אותה הטובה מחמת שהחל בכפירה, אלא היא טובה שהייתה צפונה לו שולמה לו על פניו.
ויש שיהיה אדם רשע שחובותיו מעותדים לו לעולם הבא, ויתחרט עליהם וישוב, ויפלו מלענשו עליהם לעולם הבא, ויפרעו ממנו בעולם הזה בדברים שיש עליהם בהכרח עונש בעולם הזה כמו שאבאר, ויראו בני אדם כי כשאר החל לשוב מחטאיו אז באו עליו הייסורין והצרות ויתפלאו ואינם יודעים כי זה שבא עליו אינו בעבור מה שהחל לעשות אלא שאריות מה שפרק מעליו.
וכאשר יתבוננו בני אדם בדברי הסבר אלו, יסתלקו מהם הספקות ויתחזקו לבותם למשמעת ה', כאומרו:

ויאחז צדיק [קעו] דרכו וטהר ידים יוסיף אומץ⁷⁰.

ואל יאמר אדם כי חטא אחד יאבד הרבה מן הזכיות, לפי שאינו עושה כן, אלא אם הייתה עמו חרטה, מחמת החרטה לא כשלעצמו. ולא שזכות אחת מתקנת חובות הרבה, לפי שאינה עושה כן אלא עם התשובה, מחמת התשובה לא כשלעצמה.

והזקיקני הצורך לבאר עניין זה, מפני שראיתי בני אדם משבשים את הדברים ואומרים, אם היה בערכה של כפירה אחת לבטל הרבה מן ההאמנה, לא ייתכן שיהא בערכה של האמנה אחת כדי לבטל הרבה מן הכפירה, ואם היה בכוח האמנה אחת מה שמסלק הרבה מן הכפירה, לא יתכן שיהא בכוח כפירה אחת מה שיסלק הרבה מן ההאמנה, ועל ידי כך באו המאמינים במבוכה.

הערות:

51. כלומר לקבוע מקומו ומעמדו מבחינת היאך ואיפה נפרעים ממנו, והיאך יש להבין טובות המושפעים עליו או ייסורים הפוגעים בו, כדי שלא יטעה אדם בכך.
52. ביהושפט נאמר "וילך בכל דרך אסא אביו לא סר ממנו לעשות הישר בעיני ה'". מלכים א כב מג. וביחזקיהו נאמר "ויעש הישר בעיני ה' ככל אשר עשה דוד אביו". מלכים ב יח ג.
53. דברי הימים ב יט ב.
54. שם לב כה.
55. מלכים ב י לא.
56. שם כד יט. וראה סנהדרין קג א "בצדקיה נמי כתיב ויעש הרע בעיני ה'? שהיה בידו למחות ולא מיחה".
57. אפשר לתרגם: כת.
58. דניאל יב ב.
59. דברים ז ט-י. וראה תענית יא א. "כשם שנפרעין מן הרשעים לעולם הבא אפילו על עברה קלה שעושין, כך נפרעין מן הצדיקים בעולם הזה אפילו על עברה קלה שעושין. וכשם שמשלמין שכר לצדיקים לעולם הבא אפילו על מצווה קלה שעושין, כך משלמין שכר לרשעים בעולם הזה אפילו על מצווה קלה שעושין". וכך היא בירושלמי פאה פ"א סוף הל' א. וירושלמי סנהדרין פ"י הל' א.
60. במדבר כ יב. וסבור רבנו כי חטאם של משה ואהרן הוא שלא ניצלו את מאורע המים כדי לחזק בקהל את האמונה בה', ותיבה 'האמנתם' פירושה - שלא האמנתם את הקהל בי, ולא שום חטא אחר. וראה פירושי רס"ג לתורה מהדורתי שם והע' 2.
61. מלכים א יד יג. וראה מועד קטן כח ב. שביטל משמרתו ועלה לרגל, או שביטל פרדסאות שהושיב ירבעם אביו על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל.
62. ברי"ת הושמט קטע זה בגלל טעות דילוג בין תיבות דומות.
63. קדושין לט ב. והלשון שם הפוך. וכך הוא ברי"ת.
64. יחזקאל יח כד.
65. שם יח כז.
66. שם יח כב.
67. קדושין מ, ב. וירושלמי פאה פ"א סוף הל' א.
68. אותן שלא תהה עליהן.
69. "פיג'תרון" וכיוצא בזה תרגם רי"ת. וראה כפירוש קהלת ח יא, מהדורתי שם. וראה גם פירוש רבנו לאיוב טז י. וי"נ "פיגתרון" יטעו.
70. איוב יז ט.

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר חמישי - פרק ג

[שני סוגים בייסורי הצדיקים]
ואומר עוד, שאני מצאתי ייסורי הצדיקים בעולם הזה שני סוגים:
האחד על העברות המעטות כמו שביארתי לעיל;
והשני על דרך הניסיון⁷¹.
מייסרם ה' בהם כאשר ידוע לפניו שהם יסבלו אותם⁷², ואחר כך יגמלם עליהם טוב, כאומרו:

ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו⁷³.

ולא הועיד לעשות כגון זה במי שלא יסבלם, כיון שאין תועלת בכך, אלא התועלת בתוחלת הצדיקים כדי שידעו בני אדם שלא לחינם בחרם ה'. וכפי שידעת על איוב ותוחלתו⁷⁴, אלא שכאשר ייסורי האדם דרך עונש ובקש מה' שיודיעו על מה הביא אותם עליו, קבע שהוא מודיעו, כאומרו:

והיה כי תאמרו: תחת מה עשה ה' אלהינו לנו את כל אלה,
ואמרת אליהם: כאשר עזבתם אותי ותעבדו אלהי [קעז] נכר בארצכם
כן תעבדו זרים בארץ לא לכם⁷⁵.

ויש צדק⁷⁶ בדבר, מפני שהוא גורם לו להינתק מחטאיו. ואם היה האדם מתייסר דרך ניסיון, ובקש מה' שיודיענו מדוע הביא אותם עליו, קבע שאינו מודיעו, כמו שאמר משה רבנו:

למה הרעות לעבדך ולמה וגו'⁷⁷

ולא ביאר לו. ושאל איוב:

הודיעני על מה תריבני⁷⁸

ולא פרש לו.
וגם בזה יש צדק,⁷⁶ כדי שלא תקל בעיני בני אדם תוחלת הצדיק, ויאמרו כי לא הוחיל אלא מפני שידע גודל שכרו⁷⁹.
ואומר אני, ואף גם השלם יתכן שיבואו עליו ייסורים כדי ליתן לו שכר על כך, מפני שאני מצאתי שהטף מתייסרים, ואין לי ספק שישלם להם⁸⁰, ויהיו ייסורי החכם להם⁸¹ כמוסר אביהם להם על ידי הכאה וכליאה כדי למנעם מלהזיק. וכמו שהוא משקה אותם [קעח] הרפואות הנגעלות המרות כדי לסלק חליים, וכאומרו בתורה:

וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוהיך מיסרך⁸².

ואמר בדומה לכך:

כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה⁸³.

ואם יאמר אדם: והרי הוא יכול להטיב להם בכמו הגמול הזה מבלי לייסרם?
אנו עונים לו בתשובתנו הראשונה אשר בתחילת הבריאה בעניין העולם הבא⁸⁴, ואמרנו שהוא הכריענו אל החלק היותר טוב, כי הטובה על דרך הגמול יותר מאשר על דרך החסד.

[הסיבות לשלוות הרשעים]
ואומר עוד: אבל שלוות הכופרים בעולם הזה וההארכה להם הרי היא על ששה⁸⁵ סוגים.
מהן מי שידוע לפני ה' שעתיד לשוב, והרי הוא מאריך לו כדי שישוב, כמו שמצאנוהו האריך למנשה עשרים ושתים שנה עד ששב שלשים ושלש שנים⁸⁶, ואף על פי שלא הייתה תשובתו שלמה.
ומהן מי שהאריך לו כדי להוציא ממנו בן צדיק כמו שהאריך לאחז ויצא ממנו חזקיהו⁸⁷, והאריך לאמון ויצא ממנו יאשיהו⁸⁸.
ומהם מי שמאריך לו כדי לשלם לו מעט הזכיות שעשה⁸⁹ לפניו וכמו שבארנו⁹⁰.
ומהם מי שמאריך לו כדי להנקם בו מבני אדם מושחתים יותר ממנו, כאומרו על אשור:

בגוי חנף אשלחנו ועל עם עברתי אצונו לשלל שלל ולבז בז⁹¹.

ומהם מי שמאריך לו לבקשת צדיק לדבר שיש לו בו תועלת, כאומרו ללוט:

הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה⁹².

ומהם מי שמאריך לו כדי לחזק עליו את העונש, כמו שהציל את פרעה מעשר מכות וטבעו בים, כאומרו:

ונער פרעה וחילו בים [קעט] סוף⁹³.

ועל אופנים אלו ביקש ירמיהו מלפני ה' על אותם האנשים המורדים, להודיעו על איזה אופן הוא מאריך להם. לא על דרך ההתפלאות על כך, באומרו:

מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בגדי בגד⁹⁴,

והודיעו שהוא לפי האופן האחרון⁹⁵ להענישם עונש כבד, כאומרו בפסוק שאחריו:

עד מתי תאבל הארץ ועשב כל השדה ייבש מרעת ישבי בה וגו'⁹⁶.

והואיל וכבר ביארתי מה שיש צורך בו בעניין הצדיק והרשע אוסיף בו ואומר, כי זה שאנחנו מוצאים הכתוב אומר:

וחוטא אחד יאבד טובה הרבה⁹⁷,

וממשילו לזבוב שנפל לשמן מרוקח כמו שאמר אחריו:

זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח וגו'⁹⁸,

אינו אלא על דרך קריאת השם בלבד⁹⁹. כאלו יהיה לאדם מאתים מעשה ומעשה אחד, ומזה מאה זכיות ומאה חובות והרי הוא שקול, אם היה המעשה האחד זכות - נקרא על ידי כך 'צדיק', ואם חובה - נקרא 'רשע'.

הערות:

71. לפי ב, "הוא תחילה לניסיון". והכוונה במלת תחילה, שלא קדם לכך חטא. ורי"ת שהיה לפניו נוסח זה תרגם "התחלת רעה" ואינו נכון.
72. אפשר לתרגם: שיעמדו בהם.
73. תהלים יא ה, ובבראשית רבה פרשה נה, פסקה ב: כך הקב"ה אינו מנסה את הרשעים, למה, שאין יכולין לעמוד, ואת מי מנסה את הצדיקים וכו', ראה שם.
74. על עקרון זה חוזר רבנו בהרחבה גם בהקדמתו לפירושו על איוב, ע"ש. וכבר העירותי שאין הרמב"ם מאמץ השקפה זו, וסבור שאינה השקפת רוב חכמי ישראל, ראה מו"נ ח"ג פרק כב.
75. ירמיה ה יט.
76. "צאלח" כלומר שההודעה מוצדקת מבחינה הגיונית. ואפשר לתרגם: ויש בכך תועלת.
77. במדבר יא יא.
78. איוב י, ב. וכן כתב בפירושו שם.
79. ככל החזיון הזה וככל המשא הזה כתב רבנו ביתר הרחבה גם בפירושו לאיוב סוף פרק לז. וראיתי לנכון להעתיק כאן, כיון שאינו מצוי לרבים, וטובה כפילות אחת מדברי הראשונים מכל חידושי האחרונים, וזה לשונו שם:
ואומר אני כי איוב עם כל צדקתו היו לו מקנאים רבים כפי שהקדמנו בהקדמת הספר, שהיו מדמים שאין כל משמעתו לרצון ה' אלא כדי לשמור על אשרו, וכבר ידעת, יעזרך ה', שהוא נתייסר תחלה בממונו, ולא הועיל לו הדבר אצל מקנאיו מאומה, אלא אמרו "עור בעד עור". ואחר כך נתייסר בגופו. ואלו ביאר לו ה' שיגמלהו על מה שהוא מייסרו, היו יכולים לומר שלא הוחיל איוב לייסורים אלא מפני שהבטיח לו ה' את האושר הנצחי, ואלו לא הבטיחו לא היה מתחולל. לפיכך חייבה חכמתו יתהדר ויתרומם שלא לבאר לו תכלית המצב שהוא נמצא בו, כדי שתסתלק טענת מקנאיו, ויתברר אצלם יושר תוחלתו וצדקתו, וכבר ביקש איוב על כך, ונשתדל שיודיעו ה' מדוע הביא עליו את הייסורים, והוא אמרו "הודיעני על מה תריבני" (איוב י, ב), "מי יתן ידעתי ואמצאהו אדעה מלין" (שם כג ג). ולא הודיעו. וכאשר אנו מתחקים אחרי הרבה ממאורעות הראשונים, אנו מוצאים שכל מי שייסר אותו ה', יתהדר ויתרומם באיזה דבר, וביקש מה' שיודיעו מדוע הביא עליו אותו הדבר, הרי הדבר אז נחלק לשנים: אם היה המיוסר מתייסר מפני שהוא חייב, מבאר לו ה' את הדבר ואומר לו, זה בגלל רוע מעשיך. כאומרו "והיה כי תאמרו תחת מה עשה ה' לנו את כל אלה, ואמרת אליהם כאשר עזבתם אותי" (ירמיה ה יט). וכן "והיה כי תגיד לעם הזה... ואמרת אליהם על אשר עזבו אבותיכם" (שם טז י-יא). ואם היו הייסורין דרך ניסיון, ולא קדם לכך חטא, הרי אין ה' מודיעו, כדי שלא תמעט בעיני בני אדם תוחלתו וסבלו. כמו שמצאנו שמשה בקש מה' להודיעו על מה ייסרו בניהול שש מאות אלף וסבילת סכלותם וחטאיהם, ואמר "למה הרעות לעבדך" (במדבר יא יא) ולא ענהו ה' על כך, אלא אמר לו דבר אחר "אספה לי שבעים איש" (שם יא טז). וכאשר ביקש ממנו על הייסורין שבאו על ישראל לקושש קש לתבן בארץ מצרים, כאשר אמר פרעה "לא תוסיפון לתת תבן לעם" (שמות ה ז), והייתה שליחותו של משה הסיבה לאותו העינוי, באומרו: "כי נרפים הם", ואמר משה "למה הרעתה לעם הזה, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה", ולא ענהו על כך במאומה, אלא אמר לו דבר אחר "עתה תראה". וכיון שזו היא דרך המתנסים, שאינו מודיע להם שיגמלם על כך, אלא מניחם עם הרהורי לבם בלבד, הרי איוב אחד המתנסים, ובפרט בגלל המקנאים העומדים נגדו, שלא יאמרו כי מאחר שהודיעו שיגמלהו הוחיל וסבל, כדרך שסובל שותה הרפואה כשאומרים לו שזה יועיל לך.
80. ראה סנהדרין קי, ב. קטני בני רשעי ישראל... ר' עקיבה אומר באים הם לעולם הבא שנ' שומר פתאים ה', שכן קורין בכרכי הים לינוקא פתיא.
81. לפי ב, לטוב להם.
82. דברים ח ה.
83. משלי ג יב.
84. לעיל בפתיחת המאמר השלישי, שם שאל מדוע העניק ה' לצדיקים חיי העולם הבא רק תמורת עשיית המצות, ולא העניקו להם נדבה, ואחת התשובות שם, כי גדול המצווה ועושה, ועוד. עיין שם.
85. לפי ב, שבעה. וכן הוא ברי"ת. ואינו נכון כי לקמן מנה רק ששה, והרש"ה נדחק לצרף צירופים שאינם צריכים.
86. מימרא דר' יוחנן בסנהדרין קג א.
87. מלכים ב פרקים טז-יח.
88. מלכים ב כא יט.
89. לפי ב, מי שמטיב להם כדי לגמלם על טובות מעטות שעשאום.
90. כל בבא זו הושמטה ברי"ת.
91. ישעיה י, ו.
92. בראשית יט כא.
93. תהלים קלו טו.
94. ירמיה יב א.
95. לפי ב, היותר חמור.
96. ירמיה יב ד.
97. קהלת ט יח.
98. שם י, א.
99. כלומר, מה שאמר יאבד טובה הרבה, לא שהוא מאבד את הזכיות שעשה, אלא שמאבד את השם שהיה לו, שמעתה נקרא חוטא.

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר חמישי - פרק ד

[הנשמע]
אבל הנשמע, הוא מי שייחד לעצמו מצווה אחת שאינו עובר עליה כל ימיו, ואף על פי שיש שאינו מדקדק בזולתה, ואף קורה שעובר, הרי בזו אינו מתרשל בה כלל.
כגון שקבע לעצמו שלא יבטל אף תפילה¹, או שלא יבטל מכבוד ההורים, או שנזהר מאוד בממון אחרים, או שלא לשקר², וכל הדומה לכך, וכמו שנאמר במסורת:

כל העושה מצווה אתת מטיבין לו ומאריכין את ימיו ונוחל את הארץ³.

ופירשוהו, כגון שייחד לו מצווה לעשותה כגון כיבוד אב ואם⁴. אבל [קפ] מי שלא השאיר אף מצווה שלא עבר עליה אי פעם אינו נקרא נשמע.

[המורד]
אבל המורד5, הוא מי שקבע לו מצווה אחת שהוא מרשה לעצמו לעבור עליה תמיד, והמסורת קוראת אותו 'משומד'⁶.
וציור הדבר כפי הנראה לי,⁷ שיש בבני אדם מי שחושב שבמצווה זו כבר החמירו בה יותר מדי, ולפיכך מזלזל⁸ הוא בה, ושמצווה זו כבר התרשלו בה ולפיכך מתאמץ הוא בשמירתה.
כגון מי שקשה בעיניו מצוות הריבית, או מצוות המאכלים, וינהג באחת מהן איך שיהיה, ולפיכך אומרים שיש לכל אדם תורה⁹ בפני עצמו בגלל שינויי דעותיהם.

[השלם]
אבל השלם, הוא מי שהצליח לעמוד בכך להיות נזהר בכל העשין והלאוין, עד שלא נתרשל באף אחת מהן, והוא הנקרא 'צדיק גמור'.
ואף על פי שבני אדם חושבים שרחוק הוא שימצא כגון זה שיהא שלם בכל דרכיו¹⁰, בכל זאת נראה לי שאפשר שיצליח. לפי שאילו לא היה כן, לא היה החכם מצוה בכך¹¹.
ואם יאמר אדם: כיון שמצאנו מצווה מראש ושעיר חטאת אחד לכפר עליכם¹² ידענו שלא יתכן בלי חטא!
אנו אומרים: כי זה נקבע על האפשר, אם יש חטא יתכפר בו, ואם לאו יחשב לנו לצדקה.

ואם יאמר: והיאך נאמר:

כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא¹³,

אמרנו: שהוא על היכולת, כלומר שכל אחד מן הצדיקים שבידו היכולת לעשות הטוב, יש בידו גם היכולת לעשות הרע, אלא שהוא מעדיף את הטוב על הרע¹⁴. [קפא]

[הבלתי שלם]
אבל הבלתי שלם, הוא המזלזל במצוות המעשיות, והוא שאומרים עליו עובר על מצות עשה¹⁵.
והוא כגון מי שמזלזל בציצית ובתפילין ובסוכה ובלולב ובשופר וכל הדומה לכך, והרי הוא בחטא בדרגה זו.

[החוטא]
אבל החוטא, הוא העובר על מצוות לא תעשה, אלא שאינן מן החמורות שהרי לא החמיר בעונשן בעולם הזה, והוא הנקרא עובר על מצות לא תעשה¹⁶.
והוא כגון מי שאינו מקפיד בנבלה וטרפה, ובלבישת שעטנז, ובעוננות ונחש, וכל הדומה לכך, והרי הוא בחטא בדרגה זו.

[הפושע]
אבל הפושע, הוא העובר על החמורות והן שיש בהן כרת בידי שמים, ומיתה בידי שמים, וארבע מיתות בין דין, ובכך ידענו שהם חמורות.
והן כגון העריות וחלול השבת והאכילה ביום כפור וחמץ בפסח וכיוצא באלה, והרי הוא בדרגה זו.

[הכופר]
אבל הכופר, הוא העוזב את היסוד, כלומר האחד הכולל הכל¹⁷יתברך ויתעלה.
ועזיבתו אותו תהיה על שלשה יסודות¹⁸:
או שהוא עבד זולתו איזה פסל ומסכה או אדם או שמש או ירח, וכאומרו:

לא יהיה לך אלהים אחרים על פני¹⁹.

או שלא עבד זולתו ולא עבדו, והרי אינו עובד למאומה לא אמת ולא שקר, וכאומרו בפרשת

האומרים לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו²⁰.

או שהיה מסופק באמונתו והרי הוא נקרא בשם דתי, ויתכן שהוא מתפלל ומתחנן, ואין לבו שלם ולא מאמין, והרי הוא משקר ומרמה בדבריו ובאמונתו, כאותם אנשים שבהם נאמר:

ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו [קפב] לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו²¹.

והרי זה נקרא מי שנתחלל שם שמים בו²² והוא בדרגה זו.

וכל אלו אם שבו נמחל להם בשני העולמות גם יחד²³, זולתי מי שכתב בו ה' לא ינקה²⁴ הרי אי אפשר שלא יבואו עליו ייסורין בעולם הזה²⁵ כפי שאבאר.

הערות:

1. ברי"ת תפלה בזמנה. ואין זה בשום כ"י.
2. ברי"ת הושמטה בבא זו, ובבא דכבוד ההורים, ונכתב כאן: או שלא יבעל בעילת אסורה מעולם. ואין זה בשום כ"י.
3. קדושין פ"א מ"י. וראה פירוש הרמב"ם שם. ובמכות פ"ג מי"ז.
4. ירושלמי קדושין שם.
5. אפשר לתרגם "הממרה" וכן תרגם רי"ת.
6. משומד לעברה אחת להכעיס, וראה חולין ה א. ועבודה זרה כו ב. וכן פסק הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ג הל' ט. ושם בכל כ"י העתיקים "משומד", ולא "מומר" כבדפוסים.
7. רבנו מסביר כאן מהו הדחף הפסיכולוגי הדוחף את האדם להיות משומד להכעיס לעבירה אחת.
8. לפי מקצת נוסחאות: נמנע הוא ממנה. וברי"ת הושמט כל הקטע הזה מחמת טעות דילוג בין שתי תיבות דומות.
9. יותר נכון לתרגם משפט, או דין. והכוונה כשהקב"ה דן את בני אדם, אין דינו של זה כדינו של שני, אף ששניהם עברו עבירה אחת לכאורה, וכעין הא דאיתה בירושלמי פאה פ"א הל' א יש מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם, ויש כודנו ברחיים ויורש גן עדן. ורי"ת תרגם "מצוה" ואינו נכון.
10. השוה דברי הרמב"ם בשם הפילוסופים בפירוש המשנה אבות פ"ה מי"ג מהדורתי.
11. לא היה ה' מצווה לשמור כל המצות.
12. ויקרא ח לב.
13. קהלת ז כ.
14. אבל מי שעושה הטוב מחמת שאין ביכלתו הפיזית לעשות הפכו אין זה צדיק אלא רובוט. והרמב"ם בסוף הפרק הרביעי מפרקי הקדמתו למסכת אבות מפרש פסוק זה כפשוטו. עיין שם.
15. יומא פו א.
16. שם.
17. וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"א הל' ב: "ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להמצאות".
18. אפשר לתרגם בסיסים, הנחות. ולפי ב, סוגים, פנים.
19. שמות כ, ג. דברים ה ז.
20. איוב כא יג. וצ"ל ויאמרו לאל. ומדברי רבנו נראה שהם שקולים יחד הכופר בכל ואינו מאמין במאומה, או המאמין בהבלים הזיות ושטויות. ומדברי הרמב"ם נראה כי האחרון קשה יותר, מפני שהוא טופל על ה' את חלאת טמטומו ועיקשותו. ראה מו"נ חלק א פרק לו ופרק ס. והאחר ריק מן הכל.
21. תהלים עח לו לז. וכיוצא בזה כתב רבנו בפירושו למשלי יד טו. ושם כו כו. הבאתי דבריו בהערותי לתהלים שם ופרק צד ז.
22. ראה יומא פו א. ושם: מי שיש חלול ה' בידו.
23. ברי"ת "יכופר להם בעולם הזה" ואינו נכון, כי כוונת רבנו שלא נשאר עליו עונש לעתיד.
24. ראה יומא פו א. שם הובא ונקה לא ינקה. שמות לד ז. והשוה רמב"ם בהלכות תשובה פ"א הל' א-ד.
25. ברי"ת "רעה עולמית" ולא דק.

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר חמישי - פרק ה

[השב ונוהג בגדרי התשובה]
והעשירי הוא השב ונוהג בגדרי התשובה, וגדרי התשובה ארבעה:
העזיבה, והחרטה, ובקשת הסליחה, וההחלטה שלא יחזור.
והארבעה כלולים במקרא במקום אחד, לפי שנאמר:

שובה ישראל עד ה' אלהיך,
כי כשלת בעונך,
קחו עמכם דברים ושובו וגו',
אשור לא יושיענו על סוס וגו'²⁶.

והנה אמרו 'שובה' - שוב ממצב שאתה בו, וזהו עזיבת החטא.
ואמרו כי 'כשלת בעונך' - רוצה לומר החרטה, כלומר שתהיו בדעה כי אותן עונות היו מכשולות ורע.
ואמרו 'קחו עמכם דברים' - רוצה לומר בקשת הסליחה, ויש בו²⁷ מילה זרה "כל תשא עון וקח טוב", כנגד זה שתסלח לנו נודך, ונאמר:

טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך²⁸.

ודומה למלה זו:

כל הבאיש על עם לא יועילו למו²⁹,

ועיקר גזרתה מן "כל קבל",³⁰ שהוא 'כנגד' בלשון התרגום, ומשותף לעברית באומרו:

כל עמת שבא כן ילך³¹.

ובו³² נאמר:

ונשלמה פרים שפתינו -

אפשר לפרשו בכף הדמיון: ונשלמה כפרים שפתינו.³³ ואפשר שיש בו מלה נסתרת: ונשלמה פרים אשר פצו שפתינו³⁴.
ואמרו 'אשור לא יושיענו' - עניין [קפג] ההחלטה שלא לחזור. ומנה שלשה סוגים אלו, אשור, וסוס, ועבודה זרה, לפי שהן סוגי חטאי רוב בני אדם כפי שמפורש בתחילת הספר³⁵:

כי המה עלו אשור פרא בודד לו,

כי הרבה אפרים מזבחות לחטא³⁶.

ועוד אילו גם היו רוב חטאיהם ברצוח וגנוב ונאוף היה אומר דם נקי לא נשפוך, נאוף לא ננאף, גנבה לא נגנוב. וכאשר נשלמו אלו הארבעה הרי הם גדרי התשובה.

[הפרישות מחסום לחזרה לחטא]
ואיני חושש על רבים מאומתנו שיפרו גדרי התשובה, זולתי בגדר הזה הרביעי, כלומר החזרה,³⁷ כי בטוחני שבזמן הצום והתפלה שהם יעזבו ויתחרטו ויבקשו כפרה, אלא שנראה לי שהם חושבים לחזור.
לכן אמרתי, ומה היא העצה לעקור מחשבת החזרה מן הלבבות?
ואני אומר: פרסום דברי הפרישות בעולם. ויזכור האדם ימי עניין עמלו ויגיעו וחולשתו³⁸ ומותו, והתפרקות חלקיו, והתולעת והרימה והחשבון והעינוי ומה שנספח לכל סוג מאלו, עד שיהא פרוש בעולם.
ומי שנעשה פרוש בכולם, ייכללו כל חטאיו בכלל הדברים שהוא פורש מהן, ותתחזק דעתו בעזיבתם.
ואומר: ולפיכך מצאנו שחכמים הנהיגו לומר ביום הכיפורים כיוצא בחיבורים אלו: "אתה מבין שרעפי לב"³⁹, "אל אם תבוא בתוכחות", "אדון כל פועל"⁴⁰ וכל הדומה להם.

ויש לארבעה אלו⁴¹ שלשה נספחים, והם:
להרבות בתפלה, ובצדקה, והדרכת בני אדם⁴².
התפלה והצדקה אמר בהם:

בחסד ואמת יכופר עון⁴³,

אבל הדרכת בני אדם אמר בה:

אלמדה פשעים דרכיך⁴⁴.

ואבאר עוד שאם החליט האדם [קפד] בדעתו בזמן תשובתו שלא יחזור עוד, אין תשובתו מתבטלת⁴⁵, אלא ימחלו לו העונות שלפני תשובתו, ויכתבו עליו מה שיעשה לאחריה, וכך אם אירע באופן זה כמה פעמים שעושה תשובה וחוזר, אין עליו אלא מה שאחר תשובתו, כיון שהיה בכל פעם שלם בדעתו שלא יחזור.
וזה שתמצא הכתוב אומר:

על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו⁴⁶

אינו בקבלת התשובה, אלא הוא דחיית העונש לאחר שליחות⁴⁷ שהיה שולח אל בני אדם: 'שובו, ואם לאו אביא עליכם חרב, ואשרה בכם רעב'. אם שבו בעקבות השליחות הראשונה או השניה או השלישית, סר מעליהם האיום. ואם לאו, גוזר עליהם אותו הדבר, ואפילו שבים ברביעית לא תועיל להם תשובתם לדחות אותו הדבר מעליהם בעולם הזה, אבל תועיל להם להצילם מעונש בעולם הבא.

הערות:

26. הושע יד ב-ד. וראה רמב"ם בהלכות תשובה פ"ב הל' ב שהביא פסוק זה. וברור כי כאן מקורו. ועל ארבעה גדרי תשובה הללו חזר רבנו גם בסדורו, הוצ' מקיצי נרדמים עמ' רנח.
27. בפסוק זה מלה זרה והיא תיבת "כל".
28. תהלים כה ח.
29. ישעיה ל, ה. ושם תרגם: כנגד מה שהמרו דברי.
30. שמונה עשרה פעמים נאמר כן בדניאל, ושלש פעמים בעזרא.
31. קהלת ה טו.
32. בחלק הזה שהוא בקשת הסליחה.
33. וכדרך החסרים כף הדמיון, כמו שביאר לעיל במאמר השני פרק ט ד"ה והנני מבאר.
34. ודוגמת המלים הנסתרות ראה לעיל במאמר השני פרק ז ד"ה ואחרים משתבשים.
35. בתחלת ספר הושע.
36. שם ח ט-יא.
37. החזרה על החטא. כלומר שונים באולתם.
38. שמא נכון יותר לתרגם: ופתיותו. וברי"ת הושמט.
39. נדפס על ידי ר"ח בראדי במבחר השירה העברית עמ' יט.
40. שני פיוטים אלה טרם נדפסו. ורשם אותם צונץ בספרו הגרמני Geschte Literatur.
41. מוסב על ארבעה גדרי התשובה.
42. בדרך הטובה והישרה. בבחינת: כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו. אבות פ"ה מט"ז.
43. משלי טז ו. וכתב שם רבנו בפירושו: הצדיק הוא הממוצע בין שנים, בעל תשובה שכבר נמחל לו חטאו בחרטתו וצומו ותפלתו וצדקתו, וירא שלא עבר עברה כלל.
44. תהלים נא טו. ושם תרגם: למען אלמדה פושעים מדרכיך דברים אשר בהם ישובו אליך החוטאים.
45. בשיבו לחטוא בהתגבר יצרו עליו.
46. עמוס ב ו.
47. ראה יומא פו ב. שלכאורה נגד דברי רבנו כאן. אך נראה שכל אותו הלשון לא היה בנוסח רבנו בש"ס, ופסוק זה לא נזכר שם כלל, וכנוסח הרי"ף שם. וראה רמב"ם בהלכות תשובה פ"ג הל' ה.

תוכן מחשבת ישראל