על פי הוצאת המכון למחקר ולהוצאת ספרים סורא ירושלים,
ישיבה אוניברסיטה, ניו יורק תש"ל, בתוספת תיקוני המחבר


הקדמה

פרק א
פרק ב
       [גורמי השיבושים בתודעת בני אדם]
       [סוגי בני אדם באמונה]
       [מדוע חיברתי את הספר?]
       [כיצד לקרוא את הספר?]
פרק ג

       [היות האדם נברא הוא הסיבה לספקות]
       [דוגמה לחקירה והסרת ספקות]
       [הספקות - תוצאה של חוסר לימוד]
פרק ד
       [מהי דעה (=אמונה)]
       [דעת אמת ודעת שקר]
       [הסבורים שאין אלוה מפני שהם מכחישים אותו]
פרק ה
       [שלושת יסודות ההכרה]
       [היסוד הרביעי: המסורת]
       [דברים השומרים מן הטעות]
פרק ו
       [האם החקירה גורמת לכפירה?]
       [מטרת העיון בענייני אמונה]
       [מדוע צריך נבואה אם החכמה מוליכה לאמת?]
פרק ז
       [שמונה סיבות לכפירה]
פרק ח


הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג


הקדמה - פרק א

ספר הנבחר באמונות ובדעות1
פתח מחברו ואמר2:
ברוך ה' אלהי ישראל,
האמת במובן3 האמיתות הברורה,
המאמת לבני אדם מציאות נפשם בוודאות גמורה,
ובאמצעותה4 מצאו את תחושותיהם5 מציאות וודאית,
ובהם6 ידעו את ידיעותיהם ידיעה צודקת,
ונסתלקו מהם בכך השיבושים,
וסרו על ידי כך7 הספקות,
ונתלבנו להם הראיות,
ונזדככו להם ההוכחות.
ישתבח מעל לכל תיאור נעלה ותהילה8.


הערות:
1. בכל כ"י של המהדורה הראשונה של רבנו שם הספר "כתאב אלאמאנאת ואלאעתקאדאת" ספר האמונות והדעות וכך תרגם רי"ת כי לפניו היה נוסח מהדורא קמא. אבל בכ"י מ, שהוא לדעתי נוסח המהדורה האחרונה, תיקן רבנו שם הספר כפי שכתבתי, ובצדק, כי לא בא רבנו לקבץ אוסף של אמונות ודעות אלא להורות איזו היא האמונה הנבחרת והדעה האמיתית לדעתו. וכבר חשבתי לתרגם "מבחר האמונות והדעות", ונמנעתי מכך כי לא כל מה שהובא כאן הוא מבחר, והרבה פסולת צבר רבנו כאן כדי לבור מתוכו את הסולת הנקיה.
2. ראיתי מי שכתב כי פתיחה זו היא של המעתיק, ואינו נכון, כי כך דרך הראשונים לפתוח ספריהם, בעקבות המחברים הערביים.
3. "במעני" וכפי שתרגמתי, וברי"ת "אשר לו יאות עין האמת" ושמא היה בספרו "בעין", וכוונת רבנו שכל "אמת" בשימוש בני אדם אינה אלא קביעת מושג או דבר כפי שהוא משתקף בחושי האדם או הבנתו, אף שכשלעצמו אין אותה קביעה אמתותו. אבל כלפי ה' זוהי האמת במהותה ובכל היקפה, אף על פי שהיא משתקפת בעיני רוח כל אחד מן המעיינים באופן שונה. כי בעניינים אלה גם כאשר שנים אומרים דבר אחד אין ספק שמושגיהם שונים, כפי חינוכם ויכולת תפישתם. וקירוב זהות המושגים מצויה בתארים השלילים מאשר בחיובים, אלא שסכנה בהם למוגבלים.
4. באמצעות הנפש הכיר האדם להבחין בין סוגי חושיו השונים.
5. ברי"ת "מוחשיהם" ולדעתי אינו נכון כי המדובר על הכוח החש, עצם החוש, התחושה, ולא על המוחש.
6. מוסב על החושים, וכפי שמבאר רבנו להלן, ורי"ת הסב אותו על הנפש וכתב "וידעו בה". ואינו נכון לדעתי.
7. לפי כ"י מ, וסרו מהם הספקות.
8. הכוונה ונעלה מעל לכל תהילה, ועל דרך הכתוב -ומרומם על כל ברכה ותהילה (נחמיה ט ה).




הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

הקדמה - פרק ב

[גורמי השיבושים בתודעת בני אדם]
ועתה, לאחר מה שפתחנו בו מדברי התהילה לאלהינו ושבחו בדברים קצרים, הריני מקדים לספר זה אשר בכוונתי לחברו: הודעת גורמי השיבושים לבני אדם במטרותיהם9, ועל דרכי סילוקן, כדי שיוכלו להגיע אל המטרה. וכן אותם אשר השתלטו עליהם מקצתם10 עד שקבעום כדברים אמיתיים מתוך השערה ודמיון.
וה' יעזר לי לסלקם מעלי, כדי שאוכל להשיג מה שבו אגיע למשמעתו11, כמו שביקש ממנו חסידו12 עליו השלום בכגון זה, באומרו:
גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך13.

וראיתי לעשות דברים אלו,14 וגם דברי כל הספר,
דברים קרובים ולא רחוקים15,
דברים קלים ולא קשים,
בכללי הראיות וההוכחות לא בפרטיהם16,
כדי לקרב הבנתו17,
ולא יכבד שאתו,
ולהקל לימודו,
ויגיע בו דורשו אל הצדק והאמת,
כמו שאמר החסיד18 על החכמה כשהיא קרובה -
אז תבין צדק ומשפט ומישרים כל מעגל טוב19.

והנה אודיע תחילה גורמי השיבושים לבני אדם.
ואומר: כיון שיסודות המושכלות מבוססים על המוחשות, והרי בדברים המושגים בחוש יפלו הספקות באחת משתי סיבות:
- או בגלל חוסר ידיעת המבקש20 את מבוקשו,
- או מפני שהקל על עצמו והזניח העיון והחקירה.
דומה לאדם המבקש את ראובן בן יעקב, שאפשר שיסתפק21 בו בגלל אחת משתי סיבות, או מפני שאינו מכירו היטב מחמת העדר עמדו לפניו ולכן אינו מכירו22, או מפני שראה זולתו וחשב שהוא ראובן, ונהג בקלות23 והזניח החקירה, והרי תוצאות ההקלה שהוא ידרשהו בקלות ורפיון מחשבה ולפיכך לא יכירהו.

כך גם הדברים המושכלים ייפלו בהם השיבושים באחת משתי סיבות הללו:
- או מפני שהדורש את המדעים המושכלים אינו יודע דרכי ההוכחה, והרי הוא חושב את ההוכחה כדבר שאינו הוכחה, וכן יעשה מה שאינו הוכחה - כהוכחה24.
- או שהוא יודע דרכי העיון, אלא שהוא מתייחס לעניין בקלות וברפיון, וימהר להחליט על מדע מסוים בטרם יסיים מלאכת העיון בו.

כל שכן אם נצטרפו באדם שני הדברים גם יחד, כלומר שאינו בקי במלאכת העיון, ועם זאת אינו מעיין עד שיסיים מה שהוא יכול באותו דבר25, הרי זה יהא רחוק ממבוקשו או שיתייאש ממנו. ואמר החסיד בראשונים שהזכרנו 'כל יודע מבין'26, ובאחרונים שבהם, 'לא ידעו ולא יבינו' וגו'27.

כל שכן אם נצטרף לשני הדברים הללו דבר שלישי, והוא שהמבקש אינו יודע מה הוא מבקש, הרי יהיה אז רחוק ומופלג מן הדבר, עד שאפילו אם יזדמן לו הנכון בדרך מקרה לא ירגיש בו.

והרי הוא אז דומה כמי שאינו יודע מלאכת השקילה, ואף לא צורת המאזנים והמשקולות, ואף לא כמה דינרים חייב לו יריבו, שאף כאשר ישלם לו יריבו כל המגיע לו בדיוק, לא יהא ברור אצלו שכבר שילם לו כל חובו, ואם ייקח ממנו פחות ממה שמגיע לו28 יחשוב שהונה אותו.
וכפי שזה הוא מצב השניים, אשר אחד מהם תובע את חברו, כך הוא מצב הרוצה לשקול לעצמו ואינו יודע את כלי השקילה ולא את הכמות הנשקלת. והרי הוא דומה גם למי שמקבל מעות לעצמו או לזולתו ממעות29 עצמו, והוא אינו בקי במלאכת החליפין, הרי יארע פעמים רבות שייקח את הגרוע ויחזיר את הטוב.
ופחות מזה מי שבקי במלאכה, אלא שאינו מעיין היטב.

וכבר דימה הכתוב הרצאת דברי הצדק כהרצאת המעות, באומרו:
כסף נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט30,
עשה את אשר ידיעתם מעטה במלאכת החליפין, או חסרי הסבלנות רשעים, מפני שהם עושים עוול לאמת, כאומרו: לב רשעים כמעט. ועשה את הבקיאים בכך צדיקים, בגלל ידיעתם וסבלנותם, כמו שהקדים: כסף נבחר לשון צדיק.
ולא ישתבחו החכמים ויסורו מהם הספקות, כי אם בסבלנותם בהתעמקות בחלקי המלאכה אחרי ידיעתם אותה.31 וכמו שאמר החסיד:
הן הוחלתי לדבריכם אזין עד תבונותיכם עד תחקרון מלין32,
ואמר חסיד אחר:
ואל תצל מפי דבר אמת עד מאוד33.

[סוגי בני אדם באמונה]
ואשר הביאני לבאר דבר זה,34 הוא מפני שראיתי רבים מבני אדם באופן זה35 באמונותיהם ודעותיהם:

מהם מי שכבר הגיע אל האמת והוא יודעו ושמח, ועליו אמר הנביא:
נמצאו דבריך ואוכלם ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי36.
ומהם מי שכבר הגיע אל האמת ויש לו בו ספקות ואינו ברור לו ואינו מחזיק בו, ועליו אמר הנביא:
אכתב לו רבי תורתי כמו זר נחשבו37.
ומהם מי שכבר אימת את השווא מתוך דמיון שהוא האמת38, והרי הוא מחזיק בשווא ועוזב את הישר, ועליו הוא אומר:
אל יאמן בשו נתעה כי שווא תהיה תמורתו39.
ומהם מי שהנהיג את עצמו בשיטה40 מסוימת זמן מסוים ודחאה בגלל סתירה שמצא בה, ועבר לשיטה אחרת זמן מסוים ופירש ממנה בגלל דבר מוזר שבה, ועבר לאחרת זמן מסוים ועזבה בגלל עניין נפסד שמצא בה, והרי הוא נבוך בתהפוכות כל ימיו. והרי הוא דומה למי שרוצה ללכת אל עיר ואינו מכיר את הדרך אליה, והיה מהלך פרסה בשביל זה ונבוך וחוזר, ומהלך בשני פרסה ונבוך וחוזר, וכך בשלישי וברביעי, ועליו אמר הכתוב:
עמל הכסיל תיגענו אשר לא ידע ללכת אל עיר41,
כלומר כאשר לא ידע42.

[מדוע חיברתי את הספר?]
וכאשר עמדתי על יסודות אלו ורוע תוצאותיהן, לבי יחיל על מיני מין האדם, ותהמה נפשי לאומתנו בני ישראל, ממה שראיתי בזמני זה אשר רבים מן המאמינים אין אמונתם צרופה ודעותיהם בלתי נכונות, ורבים ממאמיני השווא מתפארים בהבל, ויש שמתפארים על בעלי האמת והם התועים43.

וראיתי בני אדם כאלו טבעו בים הספקות
וכבר הציפו אותם מימי הפקפוקים,
ואין אמודאי שיעלם ממעמקיהם,
ולא שוחה יחזיק בידיהם שיעברום,
ויש בידי ממה שלמדני אלהי מה שאסעדם בו,
וביכולתי ממה שחננני מה שאסמכם בו,
וראיתי שחובה עלי לעזרם בכך,
ומוטל עלי להנחותם לכך.

וכעין מה שאמר החסיד:
אד' ה' נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר יעיר בבקר בבקר יעיר לי אזן לשמוע כלמודים44.

על אף שאני מכיר קוצר45 חכמתי מלהגיע לשלמות, ומודה בחוסר ידיעתי מלהיות תמה, ואיני יותר חכם מבני דורי, אבל כפי יכולתי וכפי השגת שכלי, וכמו שאמר החסיד:
ואנא לא בחכמה די איתי בי מן כל חייא רזא דנה גלי לי להן על דברת די פשרא למלכא יהודעון ורעיוני לבבך תנדע46.
ולכן אשאל מלפניו47 יתעלה שינחני48 ויחנני כפי שידועה לפניו מטרתי ומחשבתי בכל רצוני, לא כפי השגי ויכולתי, וכמו שאמר חסידו האחר:
וידעתי אלהי כי אתה בחן לבב ומישרים תרצה49.

[כיצד לקרוא את הספר?]
והנני משביע בה' יוצר הכל, כל חכם אשר יעיין בספר זה ומצא בו דבר בלתי נכון - שיתקננו, או מלה מסופקת, שיפרשנה על הצד הטוב, ואל ימנענו מכך מה שאין הספר שלו50, או שאני כבר הקדמתי לבאר מה שלא נתבאר לו, כי החכמים חסים על החכמה, ויש להם חמלה עליה כחמלת הקרובים, כמו שנאמר:
אמור לחכמה אחותי את51.
אם כי גם הסכלים יש שהם חסים על סכלותם ואינם עוזבים אותה, כמו שנאמר:
יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו52.

כן הנני משביע בשם ה' יתעלה כל לומד אשר יעיין בו, שיהא לבו שלם בעת קריאתו אותו, ותהיה מטרתו בכך כפי מטרתי53, ויעזוב את הקנאה ואת ההתבוננות והערבוב, כדי שתושג לו הטובה ותשלם לו התועלת בכוח מי שלמד אותנו מה שמועילנו ובסעדו54, כמו שאמר החסיד:
אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך55.

וכאשר ינהג החכם והתלמיד בספר בדרך זו, יוסיף דורש האמת להגיע אל האמת, ויוסר מן המסופק ספקו, ומי שהיה סומך על אחרים באמונתו56 יהיה מאמין מתוך עיון ותבונה, וייאלם המטעה מהטעאותיו, ויבוש המתנגד העקש, וישמחו הצדיקים והישרים, כמו שנאמר:
יראו ישרים וישמחו וכל עולה קפצה פיה מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ה'57.
ובכך יוכשרו מצפוני בני אדם כברם, ותהיה תפלתם בלב שלם כאשר יהיה להם בלבם דבר המרתיעם מן החטא58, והמעוררם אל הנכון, וכמו שאמר החסיד:
בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך59.
ותהיה נאמנותם שלמה במשאם ומתנם, ותמעט קנאתם זה בזה על עניני העולם, ותהיה מגמת פני כולם אל בעל החכמה60, ולא יסורו אל זולתו, ויהיה להם לישע ורחמים וטובה, כמו שאמר ישתבח ויתקדש
פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ כי אני אל ואין עוד61.

כל זה יהיה עם הסתלקות הספקות והסרת השיבושים, שאז תתפשט הידיעה את ה' וידיעת תורתו בעולם כהתפשטות המים בחלקי הים62, כמו שאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים63.



הערות:

9. אפשר היה לתרגם "במחקריהם" ותרגמתי כן כי נדמה לי שהיא ברורה יותר, והכוונה במטרה שהיא נושא החקירה ואשר עד תכליתה רוצה החוקר להגיע, וברי"ת "בדרושיהם".
10. מקצת הגורמים שימנה רבנו השתלטו על מקצת החוקרים ומנעו מהם להגיע אל נקודת האמת הסופית, ובשל כך קבעו את הנקודה שהצליחו להגיע אליה לאמת ברורה, ואלו המשיכו את החקירה הלאה היה מתברר להם טעות קביעתם.
11. "טאעה" כמעט כל הראשונים תרגמוה "עבודה" ולדעתי אין תרגום זה הולם את המונח הערבי, כי אינו מצטמצם במובן הפשוט של עבודה אלא למושג הרבה יותר רחב וכללי, לפיכך תרגמתי בדרך כלל "משמעת" ובמקרים בודדים תרגמתי "עבודה". ואף רבנו מתרגם בכל מקום עבודה "עבאדה" או "כ'דמה" לפי העניין. ובמקרים בודדים תרגם "טאעה" כגון בתהלים עב יא כל גוים יעבדוהו.
12. "ולייה" מלה זו איני יודע לה מונח מקביל בעברית, ותרגמתיה בדרך כלל "חסיד", ומלים עבריות שונות מתרגם רבנו במלה זו, כגון "בן" כשהיא אמורה כלפי ה' כגון בפסוק ה' אמר אלי בני אתה. "ידיד" "ירא" "עבד" וראה במלון שעשיתי לתרגומי רבנו לתהלים. והוראתה בערבית נכבד וחשוב במוסריותו.
13. תהלים קיט יח, וכתב שם רבנו שענינו: הסר את מסך הסכלות והטמטום מעל עיני לבי, ראה שם מהדורתי.
14. דברי ההקדמה וכל יתר הספר בשפה קלה ושוטפת המובנת לכל.
15. כגון דברי משל ומליצה כדרך שנהג הפילוסוף היוני אפלאטון בתורתו.
16. ולשתים כוונת רבנו בזה, האחת שבהזכירו את השיטות השונות ידחה בראיותיו את עיקר השטה ויסודה ולא יתעכב להטפל בסתירת פרטיה. ושניה שהראיות וההוכחות שיזכיר הם כלליות יותר, המהוות יסודות גם למקומות אחרים.
17. לפי מ, "השגתו". והכוונה השגת העניין ושליטת המחשבה עליו.
18. ראה הע' 12. ורי"ת תרגם שם "חסיד" וכאן "חכם".
19. משלי ב ט. וכתב שם רבנו בפירושו: ואמר אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אם עשית אתה דורש החכמה שני דברים הללו אז תבין וכו', אבל בלי למידה מפי חכם לא תועיל ההתבוננות מאומה, וכן לימוד בלי תבונה וכושר הבחנה אינו מועיל כלום, ובכולם יחד תושג המטרה. ע"כ. והוא מה שאמר כאן "על החכמה כשהיא קרובה" כלומר ניתנת להשגה בקלות כשהיא מפי מורה ובשפה קלה.
20. חוסר יכולת שכלית של החוקר המעכבתו מלהגיע אל מטרתו.
21. שיהיו לו בו ספקות.
22. מפני שלא הסתכל בו די לפני כן. וברי"ת "ואפשר שיהיה לפניו ולא יכירנו" ולא דק.
23. ברי"ת "או מפני שהוא מקל" ואינו נכון כי שתי סיבות מנה רבנו ולא שלוש. והכוונה שנהג בקלות כאשר ראה את השניה דומה לראובן ולא הסתכל בו די כדי להבחין מי הוא.
24. ראה רש"ה שציין כהשוואה לאמור כאן, דברי הרמב"ם במורה ח"א פרק לב, ואינו אמת, כי שם מדובר בדברים אשר מצד מהותם אין בכוח האדם להשיגם, ודברי רבנו כאן בדברים הניתנים להשגה אלא שאין ביכולת בינתו של אדם זה להשיגם או שנתרשל בהם.
25. כלומר שלא מיצה את כל יכלתו.
26. נחמיה י כט, וכוונת רבנו על הראשונים אשר אין בכוחם וביכולתם להבין, והביא פסוק זה ראיה שהידיעה היא תוצאה של התבונה.
27. תהלים פב ה, כלומר מתוך שלא ידעו לכן לא יבינו.
28. כלומר אם היה הוא הקונה וצריך לשלם.
29. ברי"ת "ברצוי" וכנראה מלשון "ברצי כסף" ואלו ראה פירוש רבנו בתהלים סח לא, לא היה מתרגם כן.
30. משלי י כ, וכתב שם רבנו בפירושו: ענינו שהצדיק לבו בטוח בדבריו שהם מדויקים ככסף הצרוף וכמו שנאמר: אמרות ה' אמרות צרופות. [בתהלים יב ז "אמרות טהורות" ורבנו כתב בע"פ] ואף כמזוקק ביותר כאומרו: צרופה אמרתך מאד. אבל הרשע לבו קטן מפני שהוא יודע את מצבו שהוא מעוול ועושק.
31. כלומר אחרי ידיעתם מה הם רוצים, וגם ידיעתם דרכי החקירה וההוכחה והראיה, אינם נלאים וקצים, אלא ממשיכים בסבלנות עד שיגיעו אל התכלית.
32. איוב לב יא.
33. תהלים קיט מג. וראה פירוש רבנו שם מהדורתי.
34. לפי מ, לפתוח בדבר זה.
35. אפשר היה לתרגם "על הורה הזו".
36. ירמיה טו טז.
37. הושע ח יב.
38. ברי"ת "ומהם מי שלא מתאמת אצלי ומחזיק בה והוא אומר השקר וחושב שהוא אמת" ושבוש הוא, וראה רש"ה שהטעהו המתרגם.
39. איוב טו לא. וכתב רבנו בפירושו שם: ואמרו אל יאמן בשו נתעה אין פירושו שווא לפי שהוא בלי אלף, אלא פירושו השווה, כעניין שנאמר 'פן תשוה לו גם אתה', 'וכל חפצים לא ישוו בה', 'ואשת מדינים נשתוה', והרי הוא אומר כי התועה לא יאמין באמת וביושר, אבל יאמין בשווא, ויהיה אצלו במקום האמת ויקבלהו.
40. "מד'הב" תרגמתי "שטה" להבחין בינה לבין "אעתקאד" שיש לתרגמה "דעה" וכפי הגדרתו של רבנו בסוף הקדמה זו. ורי"ת לא שם לב לדברי רבנו ותרגם שתיהן "דעה".
41. קהלת י טו.
42. וכן הוא בפירוש לקהלת, ראה שם חמש מגלות מהדורתי עמ' רעה. וברי"ת הושמט.
43. בכ"י מ, "יצולון" וענינה התפארות והתרברבות על בסיס תהו.
44. ישעיה נ, ד. ואגב אעיר כי רבנו סבור שתיבת "לעות" בודדת, ואינה מגזרת עת, ותרגמה "תלקין" למוד.
45. "קצר" צמצום והגבלה. והעדפתי לתרגם במלה דומה כמנהג רבנו. ולפי מ, חסרון חכמתי.
46. דניאל ב ל.
47. לפי ב, ועם זאת לא נואשתי מלשאול מלפניו.
48. אפשר לתרגם שידריכני.
49. דברי הימים א כט יז.
50. שאין הספר חבורו. וברור שכוונת רבנו להעיר על תקונו. כי לא יתכן שכל מי שנדמה לו שהוא מבין ישלח ידו בספרים.
51. משלי ז ד.
52. איוב כ יג, ובחורשי רע הכתוב מדבר, דלעיל מניה נאמר אם תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו. וכוונת רבנו שישא קל וחומר ומה הסכלים חסים על סכלותם כל שכן שצריך לחוס ולחמול על החכמה.
53. כלומר שתהא מטרתו להשיג את האמת, שלא יבוא בדעות מוקדמות עקומות ועקושות ויבקש תואנות נגד דברי הספר ומחברו, כי באופן זה לא רק שלא יועיל לעצמו, אלא אף יזיק.
54. בעזרת ה' המלמד לאדם דעת.
55. ישעיה מח יג.
56. ברי"ת "ויהיה המאמין בקבלה" והכוונה אמונה ללא ידיעה בסיסית.
57. תהלים קז מב-מג.
58. כלומר ידיעת הבורא ידיעה יסודית מתוך הכרה. כי היודע מתוך מצות אנשים מלומדה לא תמיד הוא איתן נגד היצר. בבחינת: אין בור ירא חטא.
59. תהלים קיט יא.
60. ללמוד ממנו דעת אלהים ותורתו.
61. ישעיה מה כב.
62. כלומר החודרים לכל חוריו וחרחוריו ואינם משאירים בו מקום פנוי.
63. ישעיה יב ח. וברי"ת: כי תמלא הארץ לדעת את כבוד ה' כמים יכסו על ים. חבקוק ב יד.




הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג


הקדמה - פרק ג

[היות האדם נברא הוא הסיבה לספקות]
ושמא יהרהר מהרהר במה שהבורא64 יתרומם ויתהדר הניח מקום טעות וספק בין ברואיו. ולכן נקדים כאן את התשובה על כך ונאמר, כי היותם ברואים, דבר זה עצמו מחייב להם הספקות והדמיונות65.
פירוש, כיון שהם זקוקים בחוק הבריאה לכל פעולה שיעשו משך של זמן מסוים שבו תשלם פעולתם חלק אחרי חלק, כך גם המדע, שהוא אחת הפעולות, דרוש לו66 כמו השאר בלי ספק.

והנה ראשית ידיעתם תחל בדברים מעורבבים מסופקים ומשובשים, ולא יחדלו בכוח השכל אשר בהם מלזקקם ולצרפם במשך זמן, עד אשר יסורו מהם השיבושים, ויזוקק להם המזוקק ללא שום תערובת של ספקות.
וכשם שיש לכל מלאכה מן המלאכות חלקים אשר אם יחדלו מלעשותם לפני השלמת המלאכה לא תיעשה אותה המלאכה, כגון הזריעה והבניין והאריגה ושאר המלאכות אשר אינן נשלמות אלא בסבלנות עושיהם עד סופם, כך מלאכת החכמה צריך להתחילה מראשיתה, וללכת בה פרק אחרי פרק עד סופה.

[דוגמה לחקירה והסרת ספקות]
והרי במצב ההתחלה הספקות עשרה דרך משל, ובמצב השני יהיו תשעה, ובמצב השלישי יהיו שמונה, וכך כל מה שיעיין האדם ויתבונן יחסרו, עד שיזדכך לו בסופו של דבר אותו האחד המבוקש, ויישאר לבדו שאין בו שום פקפוק ולא ספק.

ביאור הדבר, כגון מי שמבקש מופת כדי לברר על ידו את הנכון, ואנחנו יודעים כי המופת דיבור67, והדיבור הוא מין ממיני הקול, והקולות הרי סוגים רבים.

וכאשר יחל המבקש לזקק מבוקשו, והנה מצא את הקולות רבים מפוקפקים ומסופקים לפניו, מתחיל למיינם, מבדיל מהם תחלה קולות הקשת הגופים, כנפילת אבן על אבן, וכהתבקעות מקצת הגופים, וכמו קול הרעם וההלם68 וכדומה להם, וידע כי סוגים אלה לא ישיג מקולם מופת. ואז ימצא במצב69 השני לפני קולות בעלי החיים בלבד, והם אשר יש לקוות שהמופת ימצא בהם.

ואחר כך יבדיל מהם קולות החי הבלתי מדבר, כצהלה70 ונעירה71 ועריגה72 והדומה להם, כיון שאין חכמה גם באלה. ואז ימצא במצב69 השלישי לפני קולות האדם בלבד אשר יש במינן כל חכמה.

ואחר כך יבדיל מהם הקול הטבעי, שהוא קול אאאא73 וכדומה לו, כיוון שאין בו תועלת. ואז ימצא ברביעי74 בקול האדם הלימודי שהם כ"ב האותות.

ואחר כך יבדיל מהם האותות הבודדות, כיון שכל אות מהן כשהיא נאמרת לבדה אין במשמעה מאומה, כאמרך א ב ג ד ה כל אחת לבדה. ואז ימצא במצב69 החמישי באותות המורכבות עד שנעשו שמות, כל אחד משתי אותות או משלוש או יותר על כך.

ואחר כך יבדיל מהם כל שם בודד הנאמר לבדו, כאמרך "שמים", "כוכב", "אדם".
- והרי השמות הללו 75 כשהן בודדים, אין בהן הוראה על יותר מן הדבר הנקרא בהן. ואז ימצא במצב69 השישי על הדברים המחוברים, כאמרך כוכב מאיר, אדם כותב, וכדומה לכך משתי מלים מצורפות76, או מלה ושם77, או יותר על כך, והרי הוא מקווה כי מן הצירופים הללו יגיע אל מבוקשו.

ואחר כך יבדיל מהן כל שתי מלים או יותר המצורפות וכל78 מה שאינו ספור, וימצא בדרגה השביעית בסיפור, כאמירת האומר כבר עלתה השמש, וירד הגשם, וכדומה לכך.

ואחר כך ידע כי הסיפור שלושה סוגים:
חיובי - כאמרך האש חמה,
ונמנע - כאמרך האש קרה,
ואפשרי - כאמרך ראובן בבבל79.

ואחר כך יבדיל חלקי החיובי והנמנע לצד, וימצא או במצב69 השמיני בספור האפשרי, ויחקור עליו אם הוא כמו שספר לו המספר או לאו.

ואחר כך יחל במצב69 התשיעי להוכיח אותו הדבר, אם מן החיובי הרי ילמד ממנו דבר המחייבו באחד הדרכים אשר נבארם, אבל הנמנע הרי ימנע בו בדרך העיון את הדבר אשר הניח בו80.
וכאשר יבטלן כולן ולא יישאר אלא אותו האחד אליו הגיע במצב69 העשירי, והוא אשר נזדקק לו ונזדכך, והוריד כל השלבים הראשונים מעל עצמו אשר היו מביאים לו במבוקשו הספקות והשיבושים לפני שיעיין בו ויסירם ממנו אחת אחת.


הנה נתבאר שהמעיין החל בדברים רבים מעורבבים, ולא חדל מלנפותם תשעה מתוך עשרה, ואחר כך שמונה מתשעה, ואחר כך שבעה משמונה, עד אשר זוקקו מן הבלבולים והספקות, ונשאר לו הצרוף המוחלט. ואם הפסיק מלעיין כאשר הגיע אל המצב החמישי או הרביעי או איזה שלב שהוא, הרי נסתלקו ממנו מן ספקות בשיעור השלבים אשר הניח מאחריו, ונשאר לו מהן שעור מה שנותר מן השלבים שעודם לפניו. ואם הוא החזיק בנקודה אשר הגיע אליה, הרי יש לו תקווה שישוב להשלים, ואם לא החזיק בה, יצטרך לחזור על העיון מתחילתו.

ומחמת סיבה זו תעו אנשים רבים וקצו בחכמה, אחדים מהם מפני שלא ידע את הדרך אליה, ואחרים מפני שהחל בדרכה ולא סיים אותה, והרי הם מן האובדים81, וכמו שאמר הכתוב
אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח82.

[הספקות - תוצאה של חוסר לימוד]
ואמרו חכמי ישראל במי שלא השלים עניני החכמה, משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת83. למדונו דבריהם אלה שאם התלמידים השלימו לימודיהם, לא תהא ביניהם מחלוקת ולא וויכוחים84. ולכן אל יפנה הסכל קצר הרוח את חטאו כלפי הבורא יתרומם ויתהדר, לומר שהוא אשר הציב לו את הספקות, אלא סכלותו או קוצר רוחו הפילוהו בהם כמו שבארנו, כי לא יתכן שתהא פעולה חד פעמית מפעולותיו85 תסלק ממנו את הספקות, כי אז היה יוצא מחוק הנבראים, והוא נברא86.

ומי שלא הטיל בזה את חטאו על אלוהיו87, אלא רצה שישימהו ה' יודע מדע שאין בו ספקות, הרי אין בקשתו זו אלא שיעשהו אלוהיו כיוצא בו, כי היודע בלי סיבההוא בורא הכל יתברך ויתקדש, וכפי שנבאר לקמן, אבל כל הנבראים לא תתכן ידיעתם אלא על ידי סיבה, והיא הלמוד והעיון, אשר לכך דרוש זמן כמו שבארנו. והרי הם מן הרגע הראשון של אותו הזמן עד סופו בספקות כפי שפירשנו.

אבל המשובחים,88 הם הממתינים עד אשר יזקקו את הכסף מן הסיגים, כאומרו:
הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי89,
ועד אשר יחבצו את המלאכה90 ויוציאו חמאתה, כאומרו:
כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם91,
ועד אשר תצמח זריעתם ואז יקצרוהו, כאומרו:
זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד92,
ועד אשר יבשיל פרים באילנם ויכשר למזון, כאומרו:
עץ חיים היא למחזיקים בה93.


הערות:

64. לפי ב, ושמא יאמר אדם מה היא נקודת החכמה במה שהבורא וכו'. וכך היה לפני רי"ת.
65. כלומר עצם הדבר שהם ברואים, ואין הם הדעה והדעה הם, אלא מדעם נרכש מבחוץ על ידי התחקות והתבוננות במשך הזמן, הרי שבמהותם אין בהם מאומה, ובהסתכלויות ראשוניות ניבטים אמת ושקר חיובי ושלילי בערבוביא, וכפי שמפרש והולך.
66. זמן ממושך.
67. כלומר: הראיה וההוכחה אינם אלא בדברים.
68. "ואלהד" ואפשר לתרגם "והמפולת".
69. אפשר לתרגם: בשלב השני.
70. צהלת הסוס.
71. נעירת החמור.
72. "ת'גא" קול האיילות ודומיהן, וכן תרגם רבנו בתהלים מב ב כאיל תערוג. ראה שם מהדורתי.
73. סתם קול געייה ושאגה ללא חתוך, וברי"ת "קולנו" ואינו נכון.
74. בשלב הרביעי.
75. קטע זה מגומגם מעט במקור. אבל ברור כי זה מובנו. וכיוצא בזה תרגם הרי"ת.
76. כגון עובר ושב, עולה ויורד.
77. כדוגמא שהביא רבנו: כוכב מאיר, אדם כותב.
78. כן הוא בכל כ"י "וכל" וצ"ל "כל" בלי וו.
79. בנדפס הוסיפו המדפיסים מקום הדפוס וכתבו "באשכנז או בבבל".
80. אשר הניח בו המספר, אם ההגיון מגדירו שהוא מן הנמנע כגון "האש קרה" יחליט בכך וידחהו.
81. "האלכין" וכך תרגם רבנו במשלי תיבת "רפאים" והעניין כמו שכתב לעיל ד"ה והנה אודיע. ולפי כ"י מ, יש לתרגם "והרי הם האובדים".
82. משלי כא טז, וכתב שם רבנו בפירושו : בעולם הזה כפי שאתה רואה מי שאין בו דעה יאבד, כי בלי תבונה ולא חוש הבחנה יפול באבדון. ולעולם הבא לא יגיע אל האושר, לפי שאין להשיגו אלא במשמעת [לדבר ה'] ולא תתכן משמעת אלא בדעת.
83. סנהדרין פח ב. סוטה מז ב, ונוס' רבנו כנוס' הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה, ראה שם מהדורתי עמ' כ.
84. וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשנה שם.
85. כלומר חקירה חד שלבית. וכפי שהדגים רבנו לעיל בקולות.
86. כלומר והרי הוא נברא, ואי אפשר לו להשתחרר מן הטבע הטבוע בנבראים.
87. שלא הפנה תלונתו כלפי ה' שהוא הציב לו המארבים, אלא ידע שזהו החוק הטבעי, אלא שעם זאת רצה שה' ינהג עמו באופן יוצא מן הכלל. וברי"ת שובשו כל הקטעים הללו.
88. הנבונים הסבלנים הראויים לשבח.
89. משלי כה ד. ובפירושו שם קשר רבנו פסוק זה עם שלאחריו וכתב: כשם שכאשר תהגה הסיגים מן הכסף יצא לצורף כלי טוב, כך כאשר תהגה את הרשע מלפני המלך יכון כסאו בצדק.
90. הנושא העומד לחקירה, כאשר מעיינים בו מספר פעמים, והשתמש רבנו במלת "מכ'ץ'" חבוץ, בגלל רצונו להזכיר את הפסוק המדבר בחבוץ חלב, וברור כי המחבץ הוא בורר השמנת והחמאה מן החלב.
91. משלי ל לג.
92. הושע י יב.
93. משלי ג יח.




הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג


הקדמה - פרק ד

[מהי דעה (=אמונה)]
וכיון שסיימנו מה שרצינו להזכיר בסילוק94 השיבושים והספקות, ראוי שנבאר מה היא הדעה95.
ונאמר הוא עניין המצטייר בנפש לכל דבר מסוים כפי המצב שהוא נמצא בו, וכאשר תצא תמצית96 העיון, יכללנה השכל ויקיפנה ותושג בנפש ותתמזג בה, ונעשה האדם בעל דעה97 באותו הדבר שהושג לו, וצופנו בלבו לזמן או לזמנים אחרים.

כאומרו:
חכמים יצפנו דעת ופי אויל מחתה קרובה98,
ואמר עוד:
קח נא מפיו תורה99.

[דעת אמת ודעת שקר]
והדעה1 היא על שני פנים: אמת ושקר.
הדעה1 האמיתית הוא שידע הדבר כפי שהוא, המרובה מרובה, והמועט מועט, והשחור שחור, והלבן לבן, והמצוי מצוי והנעדר נעדר.
והדעת השקר היא ידיעת הדבר שלא כפי שהוא, המרובה מועט, והמועט מרובה, והלובן שחור, והשחור לובן, והמצוי נעדר, והנעדר מצוי.

והחכם המשובח הוא מי ששם אמתות הדברים ליסוד, ומשתית על כך את דעותיו2, ועם חכמתו הרי הוא מחזיק במה שראוי להחזיק ונשמר ממה שראוי להישמר3.
והסכל המגונה מי ששם דעותיו ליסוד, ומדמה שאמיתות הדברים תהיינה כפי דעותיו. ועם סכלותו הוא מחזיק במה שצריך להישאר ממנו, ונשמר ממה שצריך להחזיק, וכמו שנאמר:
חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח4.

[הסבורים שאין אלוה מפני שהם מכחישים אותו]
ובהקשר לעניין זה אזכיר תמיהתי על אנשים שהם עבדים, והם בדעה שאין להם אדון, והחזיקו בכך שכל מה שהם מכחישים אותו יבטל, וכל מה שמקיימים אותו יתקיים5, אלה השוקעים במצולות הסכלות וכבר הגיעו למעמקי האבדון.

ואילו היו צודקים, הרי כל מי מהם שאין לו ממון יחשוב בדעתו -
כי ארגזיו ואמתחותיו מלאים ממון, ויראה אם זה יועיל לו,
או יקבע בדעתו שהוא בן שבעים שנה בעודו בן ארבעים, יוכח אם זה יטיב לו6,
או יחשוב בדעתו שהוא שבע בזמן שהוא רעב,
או רווי אם היה צמא,
או שהוא לבוש אם היה ערום, ואז יראה היאך יהיה מצבו.
או מי מהם שיש לו אויב קשה7 ויקבע בלבו שכבר מת אויבו ואבד ולא ישמר מפניו, ומה מהרה יבואהו מה שלא פחד ממנו8.

וזו היא הסכלות המוחלטת של אנשים אשר דימו שאם לא יחשבו בדעתם שיש אדון, ירווח להם ממצוותיו ואזהרותיו והבטחותיו ואיומיו ושאר כל הדומה לכך9.

ועל כיוצא בהם אמר הכתוב:
ננתקה את מוסרותימו10.
והנה מקצת אנשי הודו מתאמצים לסבול את האש, ואף על פי כן היא שורפת אותו כל עת שנוגע בה, ומקצת המבליטים גבורת בחרות11 מתאמצים לסבול מכות המקלות והשוטים והרי הם מכאיבים לו בכל עת שפוגעים בו. כך, ואף יותר חמור, מצב המתפרצים כלפי בורא הכל בעניין זה, והרי הם עם סכלותם לא ינצלו ממה שחייבה חכמתו, וכאומרו:
חכם לבב ואמיץ כוח מי הקשה אליו וישלם12.


הערות:

94. אפשר לתרגם בהתרת, בפירוק.
95. דבר גדול השמיענו רבנו כאן בהסבירו מלת "אעתקאד" אשר רוב הראשונים מתרגמים אותה "אמונה" שהוא תרגום בלתי נכון בהחלט, ואף רי"ת תרגם כאן "אמונה" ולעיל בתרגמו שם הספר תרגם "דעות" ואשר לדעתי הוא התרגום התואם ביותר. וכאן הגדיר רבנו היטב מונח זה שהוא דעה והשקפה שהאדם מגיע אליה כתוצאה של מחקר, ולא סתם "אמונה" שהיא דבר הבא בקבלה ובמסורת, או אף מתוך עיוורון לב וסתם שבוש. ולפיכך תרגמתי "אעתקאד" בדרך כלל "דעה".
96. מסקנת הדברים. ובתרגום מלולי "חמאת" וכך תרגם רי"ת.
97. השקפה ברורה מבוססת מוגדרת ומסוימת.
98. משלי י יד. ושם בפירושו קשר רבנו פסוק זה עם שאחריו הון עשיר קרית עזו מחתת דלים רישם, וכתב: לשני פסוקים אלו שני עניינים, האחד שהחכם ראוי לו לנצור את ידיעותיו ולשמרן כמו ששומר העשיר את רכושו, ולפי שאם לא ישמרהו יהיה כעני בלי רכוש. והשני שהחכמה דרכה לשגב את בעליה ולהגן עליו כמו שמגן הממון ומשגב את בעליו, ואף יותר ממנו.
99. איוב כב כא. והמשכו: ושים אמריו בלבבך.
1. אף כאן תרגם רי"ת "אמונה".
2. הממצאים כפי שהם ותוצאות העיון בבלתי משוחד הם הבסיס להשקפות האדם ודעותיו, ולא שדעותיו הקודמות של האדם ושבושיו יהיו היסוד, וכל הממצאים יצטמצמו יתעקמו ויתעקשו להיות ככסוי קדרה להם, כנהוג אצל רבים בימינו. ודברי רבנו כאן הם אמרתו הידועה של הפילוסוף תאמסטיוס "ליס אלוג'וד תאבעא ללארא בל אלארא אלצחיחה תאבעה ללוג'וד - אין המציאות כפופה להשקפות אלא ההשקפות האמיתיות כפופות למציאות -. ויש להניח שכנראה כוונת רבנו נגד אותם היוונים שהתנצרו וכן בעלי ה"כלאם" מן המוסלמים שקבעו כללים ויסודות דמיוניים ועליהם ביססו את שטותיהם ה"פילוסופיות" כדי שלא יסתרו את אמונותיהם. וכמו שבאר הרמב*ם בהרחבה במורה ח"א פרק עא.
3. כלומר מכלכל את אורח חייו בהתאם למושגי האמת שהגיע אליהם. ונשמר שלא יבוא לידי דעה שהיא נגד מסורת נביאי ישראל וקבלתם, כי ברגע שהגיע לידי כך עליו לדעת שתעה בשבילי חשיבתו, ועליו לחזור ולבדוק ולמצוא את נקודת המפנה, וזוהי מטרת רבנו בספרו זה ומטרת הרמב"ם במורה הנבוכים להציב סמוני דרך בפני החוקר.
4. משלי יד טז. ובהקשר למה שכתב רבנו להלן על המדמים שבכפירתן מציאותו יתעלה יפטרו מעונשו אביא כאן לשונו בפי' פסוק זה: ראשון הסכלים הסומך על קלות הדבר, ויותר סכל ממנו הסומך על מקצת צדקותיו, ויותר סכל משניהם הסומך על רחמי ה', ויותר סכל מהם הסומך על הכפירה, בראשון אמר הכתוב: דברו לנו חלקות וגו' (ישעיה ל נ). ובשני הגנוב רצוח ונאוף וגו' ובאתם ועמדתם לפני וגו' (ירמיה ז ט-י). ובשלישי ויזכרו כי אלהים צורם וגו' ויפתוהו בפיהם וגו' (תהלים עח לה-לו). וברביעי ויאמרו לא יראה יה וגו' (שם צד ז), והחכם נשמר מכולם.
5. דומה לבעלי השטה האחת עשרה שהביא רבנו לקמן במאמר הראשון.
6. מבחינת המעמד בחברה והכבוד. כי לדבר אחר איני יודע מה טוב לבן השבעים מבן הארבעים.
7. לפי ב, אויב שיש לאל ידו. שידו משגת.
8. כלומר נזקי אויבו, ואשר יכול היה למנעם אלמלי שאננותו.
9. דומה לאמור בסנהדרין סג ב: יודעין היו ישראל בעבודה זרה שאין בה ממש ולא עבדו עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא.
10. תהלים ב ג, וראה גם פירוש רבנו שם מהדורתי.
11. "מתפתיין" נגזר מן "פתא" המראים ומבליטים בחרותם וגבורתם ושהם בתוקף ימי עלומיהם. וברי"ת "המתפקרים" ושמא חשב שמשפט זה שייך עדין להודו וכוונתו על הפקירים ההודים, ואינו נכון. כי כוונת רבנו על המתאבקים למיניהם.
12. איוב ט ד.




תוכן מחשבת ישראל