|
|
פרשה ג
[על משכבי בלילות]
אמר רבי אבא בר כהנא:
מהו על משכבי בלילות?
על מרעי. היך מה דאת אמר: (שמות כ"א) ולא ימות ונפל למשכב.
אמר ר' לוי:
אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! לשעבר היית מאיר לי, בין לילות ללילות
בין לילן של מצרים, ללילן של בבל.
בין לילן של בבל, ללילן של מדי.
ובין לילן של מדי, ללילן של יון.
ובין לילן של יון , ללילן של אדום.
ועכשיו שישנתי לי מן התורה ומן המצוות, נסמכו לי לילות ללילות.
על משכבי בלילות
אמר רבי אלכסנדרא:
כשישנתי לי מן התורה ומן המצוות, נסמכו לי לילות ללילות.
על משכבי בלילות
באו לילות.
(ב) דבר אחר:
על משכבי בלילות
זה לילה של מצרים
בקשתיו את שאהבה
נפשי זה משה.
בקשתיו ולא מצאתיו:
[אקומה נא ואסובבה בעיר]
בכרמים ובמדינות.
אבקשה את שאהבה נפשי
זה משה.
בקשתיו ולא מצאתיו.
[מצאוני השומרים]
זה שבטו של לוי. היך מה דאת אמרת: (שמות ל"ב) עברו ושובו משער לשער.
את שאהבה נפשי
זה משה.
[כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי]
זה משה.
אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי
זה סיני.
ואל חדר הורתי
זה אהל מועד, שמשם נתחייבו ישראל בהורייה.
(ב) דבר אחר:
על משכבי בלילות
זה לילה של בבל.
בקשתי את שאהבה נפשי
זה דניאל.
בקשתיו ולא מצאתיו
אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחובות
בכרכים ובמדינות.
אבקשה את שאהבה נפשי
זה דניאל.
בקשתיו ולא מצאתיו
מצאוני השומרים
אלו הכשדים.
את שאהבה נפשי
זה דניאל.
להיכן הלך?
מאן דאמר: לתענית.
ומאן דאמר: לסעודה.
מאן דאמר: לתענית, שהיה מבקש רחמים על חורבן בית המקדש. (דניאל ט') ועתה שמע אלהינו אל תפלת עבדך.
ומאן דאמר לסעודה, לקרוא כתביו של בלשצר. הדא הוא דכתיב: (שם ה') מנא מנא תקל ופרסין.
ר' חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא -
רבי חייא אמר:
מנא ממתום ננקפי אאלרן.
רבי שמעון בן חלפתא אמר:
יטת יטת אדך פוגחמט.
ורבנן אמרין:
אנם אנם לקת ניסרפו.
רבי מאיר אומר:
כמשמעו: מנא מנא תקל ופרסין.
מנא מנא אלהך מלכותך והשלמא
תקל תקלתא במאזניא וגו'
פרס פריסת מלכותך ויהיבת וגו'.
באותה שעה נתקבצו כל ישראל אצל דניאל ואמרו לו: רבינו דניאל, כל הנבואות הרעות והקשות שנתנבא ירמיה באו עלינו, ונבואה אחת טובה שנתנבא עלינו: (ירמיה כ"ט) כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה, עדיין לא באה.
אמר להם: הביאו לי ספר ישעיה. התחיל קורא והולך עד שהגיע לפסוק זה: (ישעיה כ"א) משא מדבר ים כסופות בנגב.
אם ים למה מדבר, ואם מדבר למה ים?
אלא אלו ארבע מלכיות שהן משולות כחיות כדכתיב. (דניאל ז') וארבע חיון רברבן.
רבי חנינא, אמר רבי יוחנן:
(שם) שניין דא מן דא, מכותיהן שונות זו מזו. אם זכיתם מן ימא ואם לאו מן חורשא.
מה הדא חיותא סלקא מן ימא ולא מכיה, נפקא מן חורשא מכיה.
כך, אם זכיתם, אין אומות מושלות בכם.
ודכוותה: (תהילים פ') יכרסמנה חזיר מיער עי"ן תלוויה. אם זכיתם מן היאור, ואם לאו מן היער. מה הדא חיותא סלקא מן נהרא ולא מכיה, נפקא מן חורשא מכיה כך כסופות בנגב לחלוף.
אמר ר' לוי:
אין לך עלעול קשה יותר מן העילעול הזה, שהוא בא מן הצפון ועולה ומכסיף את הבריות, שנתונות בדרום.
ואיזה זה?
זה נבוכדנצר, שעלה מן הצפון והחריב בית המקדש, שנתון בדרום.
"ממדבר בא".
מהיכן בא?
ר' חנינא אמר:
דרך שממות מדבר בא (ישעיה כ"א) ממדבר בא, מארץ נוראה.
חזות קשה הוגד לי.
בעשר לשונות נקראת הנבואה.
חזון,
נבואה,
הטפה,
דבור,
אמירה,
צווי,
משא,
משל,
מליצה,
חידה.
אי זה קשה מכולן?
רבי אליעזר אומר:
חזון קשה, שנאמר: חזות קשה הוגד לי.
רבי יוחנן אמר:
דבור קשה, שנאמר: (בראשית מ"ב) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות
רבנן אמרי:
משא קשה, כמשמעו כמשא כבד.
(ישעיה כ"א) הבוגד בוגד והשודד שודד עלי עילם צורי מדי כבר נתעלם צרתה של עילם. צורי מדי כבר נוצרה צרתה של מדי. כל אנחתי השבתי כל אנחתה של בבל. על כן מלאו מתני חלחלה.
אמר רבי שמעון בן גמליאל:
על ידי שהריחו מקצת צרתן של מלכיות, קצרה רוחן של אבותינו בתחילה.
(במדבר כ"א) לסבב את ארץ אדום ותקצר נפש העם בדרך
ירמיה אמר: (איכה ה') בנפשנו נביא לחמנו.
דניאל אמר: (דניאל ז') אתכרית רוחי אנא דניאל.
ישעיה אמר: (ישעיה כ"א) על כן מלאו מתני חלחלה.
אנו, שאנו מובלעין בתוך מעיהן, כמה ימים וכמה שנים וכמה קצים וכמה עיבורן,
על אחת כמה וכמה.
על כן מלאו מתני חלחלה, צירים אחזוני כצירי יולדה, נעויתי משמוע נבהלתי מראות.
נעויתי משמוע, קול חירופין וגידופין של רשע. הדא הוא דכתיב: (דניאל ה') ועל מרא שמיא התרוממת ולמאניא די ביתא וגו'.
נבהלתי מראות, מראות שלותו של אותו רשע. הדא הוא דכתיב: (דניאל ה') בלשאצר מלכא עבד לחם רב.
מהו רב?
ר' חמא בר' חנינא אמר:
רב, משל אלוהו.
אמר להם: עומר שלכם בכמה קרב?
אמרו: בי"ג נפה.
אמר להם: ושלי בי"ד נפה.
תעה לבבי זה בית דין שטעה בחשבונו יום אחד.
פלצות בעתתני
ר' פנחס בשם רבי יהושע אמר:
פיילי נהניתה אתה.
דבר אחר:
פלצות, פה שהוא מפיץ דברי לצות.
דבר אחר:
פלצות בעתתני, על ידי שנפקו לדבר לצות. את נשף חשקי שם לי לחרדה הנשף שהיתה נפשי חשוקה בו לגאולה, שם לי לחרדה. (ישעיה כ"א) ערוך השולחן סדרת פתורא.
צפה הצפית אקימת מגרתא אדלקת בוצינא.
קומו השרים זה כורש ודריוש. משחו מגן קבלו מלכותא.
הוה אמר כורש לדריוש: מלוך את קדמיי.
אמר דריוש לכורש: לא כן פירש דניאל, פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס, למדי תחילה, ואחר כך לפרס, הווי את תמליך קדמוי.
כיון ששמע אותו רשע, שלח ואמר לחיילותיו: כל אומה ומלכות שמרדה בי, נבוא עליהם!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, אצל הכל שלחת, או שמא אצלי שלחת?!
חייך! לית פורענות דההוא גברא מן אתר אחרן, אלא מגבי. הדא הוא דכתיב: (תהילים ע"ה) כי לא ממוצא וממערב וגו' כי אלוהים שופט זה ישפיל וזה ירים.
ישפיל, לבלשאצר.
וירים לכורש ודריוש.
כורש ודריוש שוערין של בלשאצר היו וכיון ששמע הכתובים הללו.
אמר לון: כל מאן דמתחמי הכא ליליא הדין. אפילו דהוא אמר לכון, דאנא הוא מלכא, ארימון ליה ראשיה.
- כל מי שירצה להיכנס הלילה, אפילו יאמר שהוא המלך, כרתו ראשו.
ואין דרכן של מלכים להיות מניחים בית הרעי שלהם לפנים מטרקליניהון, אלא חוץ לטרקליניהון.
נתותרו =השתשלו מעיו כל אותו הלילה, ונפק מנפק ולא ארגשון ביה. מכי עייל ארגשון ביה.
אמרו ליה: מאן את?
אמר לון: אנא הוא מלכא.
אמרין ליה: ולאו כן פקיד מלכא, דכל מאן דמתחמן הכא ליליא דין, אפילו אמר לכון: דאנא הוא מלכא, ארימון רישיה?!
מה עשו?
נטלו פרחה של מנורה ופצעו את מוחו. הדא הוא דכתיב: (דניאל ה') בה בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדאי.
באיזו שעה נהרג?
רבי אלעזר ור' שמואל בר נחמן
ר' אלעזר אמר:
בשעת מחליית שינתא.
ורבי שמואל אמר:
כבין דבו לכלב.
ולא פליגין.
דמאן דאמר: 'בשעת מחליית שינתא' - עבד מפרפר, כל ההוא יומא. מה שהיה מתבקש לו מן המלכות.
ומאן דאמר: 'כבין דבו לכלב' - דהוה מדמדם, כל ההוא ליליא. שהיה מתבקש לו מן המלכות.
אמר רבי בנימין בן לוי:
כבין כוס לכוס, נכנסה מלכות במלכות, הדא הוא דכתיב: (תהילים ע"ה) כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך ויגר מזה וגו' . הוא שהנביא מקנתר ואמר (ישעיה מ"ז) רדי ושבי על עפר.
מדה כנגד מדה.
מה להלן: (איכה ב') ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון.
ברם הכא, רדי ושבי על עפר.
אמר ר' חוניא:
כך אמרה ירושלים לבת בבל: פני פילאי קקום כאמי מחי את סבורה בעצמך שאת בתולה! זקנה את! שבי לארץ אין כסא בטלה זכותו של אותו כסא.
ואי זה זכות היה לו?
(ישעיה ל"ט) בעת ההיא שלח מרודך בלאדן.
אמרו: מרודך עובד לחמה היה והיה למוד לאכול בשש שעות וישן לו עד ט' שעות, וכיון שחזר גלגל חמה בימי חזקיהו מלך יהודה, ישן לו ועמד ומצאו שחרית. בקש להרוג כל חיילותיו.
אמר להם: הנחתם אותי ישן כל היום וכל הלילה.
אמרין ליה: יומא הוא דחזר.
אמר להם: ואי זה אלוה החזירו?
אמרו לו: אלוהו של חזקיהו החזירו.
אמר להם: וכי יש אלוה גדול מאלהי?!
אמרו לו: אלוהו של חזקיהו, גדול הוא מאלהיך! מיד שלח ספרים ומנחה לחזקיהו.
הדא הוא דכתיב: (שם) בעת ההיא שלח מרודך בלאדן .
ומה כתב בהן?
שלום לחזקיהו שלום לאלהא רבה! שלום לירושלים! וכיון שיצאו הכתבים נתישב על דעתו, אמר: לא עשיתי כהוגן, הקדמתי שלומו של חזקיהו לאלוהו. מיד עמד מכסאו ופסע שלוש פסיעות והחזיר הכתובים, וכתב כתבים אחרים תחתיהם וכתב בהן:
שלום לאלהא רבה של חזקיהו! ושלום לחזקיהו! ושלום לירושלים!
אמר הקדוש ברוך הוא: אתה עמדת מכסאך ופסעת שלוש פסיעות לכבודי, חייך! שאני מעמיד ממך שלושה מלכים קוזמוקרוטין, שולטין מסוף העולם ועד סופו, ואלו הן:
נבוכדנצר,
ואויל מרודך,
ובלשצר.
וכיון שעמדו וחרפו, קעקע הקדוש ברוך הוא ביצתן מן העולם, והעמיד אחרים תחתיהם.
כתיב: (שם ) וישמח עליהם חזקיהו ויראם את בית נכתה.
מהו בית נכתה?
אמר ר' אימי
נכיתה, שנכת מסנחריב ובזה, שבזז מסנחריב.
רבי יוחנן אמר:
זיין בולע זיין הראה להם.
ר' שמעון בן לקיש אמר:
בתי השן נמשכין כשעוה, הראה להם.
ר' יהודה אומר:
דבש בריא כאבן, הראה להם.
ר' לוי אמר:
בזה, אנו עושין מלחמה ונוצחין.
כתיב: (ישעיהו מ"ז) (ב) קחי רחים וטחני קמח גלי צמתך חשפי שבל גלי שוק עברי נהרות:
(ג) תגל ערותך גם תראה חרפתך נקם אקח ולא אפגע אדם:
אמר ר' יהושע בן לוי:
כל עמא טוחנין חטים ואת אמרת קחי רחים וטחני קמח?!
אלא כך אמרה ירושלים לבת בבל: אילולי ממרום עשו מלחמה עמי, את היית יכולה לי?!
אילולי שלח אש בעצמותי, את היית יכולה לי?!
הווי: קמחא טחינא, טחנת, ואריא קטילא, קטילת. ודרא יקידא, יקדת.
דבר אחר:
קחי רחים וטחני קמח, לשעבר היו אחרים טוחנין לך עכשיו קחי רחים וטחני קמח.
גלי צמתך פרשי צניעותך, זה המלך, שנתון לפנים משבעה קנקלין.
חשפי שובל קלופי סובלתא דנהרא.
עברי נהרות לשעבר היית עובר בקרונין של כסף וזהב, ועכשיו גלי שוק עברי נהרות
תגל ערותך, מדה כנגד מדה.
מה להלן: (איכה א') כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה, אף כאן גלי ערותך.
אמר ר' יהושע בן לוי:
אמר הקדוש ברוך הוא: עתיד אני להביא פורענות לבת בבל ואפילו דדניאל בעי עלה רחמין. דכתיב: (דניאל ד') וחטאיך בצדקה פרוק וגו' אין אני שומע לו.
למה?
(ישעיה מ"ז) גואלנו ה' צבאות שמו.
[מי זאת עולה מן המדבר]
עילוויה מן המדבר.
סילוקה ס"א חילוקה מן המדבר.
מיתתה מן המדבר.
היך מה דאת אמר: (במדבר י"ד) במדבר הזה יתמו.
תורה מן המדבר.
משכן מן המדבר.
סנהדרין מן המדבר.
כהונה מן המדבר.
לוויה מן המדבר.
מלכות מן המדבר.
שנאמר: (שמות י"ט) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. וכל מתנות טובות שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל, מן המדבר.
אמר ר' שמעון בן יוחאי:
במדבר טענו ובמדבר פרקו נבואה מן המדבר. הווי, עילוויה מן המדבר.
[כתימרות עשן]
אמר רבי אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא:
בשעה שהיו ישראל מתנודדין ממסע למסע, היה עמוד הענן יורד ועמוד אש צומח ועשן המערכה עולה, כמין שני זקוקין של אש יוצאין מבין שני בדי הארון, ושורפים לפניהם נחשים, שרפים ועקרבים, והיו אומות העולם רואין ואומרין:
אלוהות הן אלו, אין תשמישן של אלו, אלא באש. ומאימתן של ישראל, נופל עליהם פחד ורעדה. הדא הוא דכתיב: (שמות ט"ו) תפול עליהם אימתה ופחד. 'נפלה' אין כתיב, אלא 'תפול' - מיכן ולהבא.
מקטרת מור
זה אבינו אברהם.
מה המור הזה ראש לכל הבשמים.
אף אברהם אבינו, היה ראש לכל הצדיקים.
מה המור הזה כל מי שלוקטו ידיו מתמררות.
כך היה אברהם אבינו, ממרר ומסגף עצמו ביסורים.
מה המור הזה אינו מפיח ריחו, אלא באור.
כך לא הודיע אברהם את מעשיו הטובים, אלא בכבשן האש.
ולבונה
זה אבינו יצחק, שנתקרב כקומץ לבונה על גבי המזבח.
מכל אבקת רוכל
זה יעקב אבינו, שהיתה מטתו שלמה לפניו ולא נמצא בהן פסולת.
אמר רבי תנחומא:
מה קופת הרוכל יש בה מכל מיני בשמים, כך כהונה מיעקב ולוויה ומלכות מיעקב.
יצחק, נתן לו אברהם אבינו כל שלו, שנאמר: (בראשית כ"ה) ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, ברם רוכלותיו של יעקב לא היתה, אלא מאותו האבק שתחת רגליו.
ר' יודן אמר תרתי
ר' יודן אמר:
כל הרוכלות שישראל עושין ומצליחין בעולם הזה, בזכות אותו האבק של יעקב אבינו.
ר' יודן אמר חורי
כל פרגמטיא שישראל עושין ומצליחין בעולם הזה, בזכות אותו האבק של יעקב אבינו.
ר' עזריה אמר תרתי:
כל מלחמות שישראל עושין ומצליחין, בזכות האבק של יעקב אבינו.
ר' עזריה אמר חורי:
כל תורה שישראל עושין בעולם הזה, בזכות יעקב אבינו.
רבי ברכיה ור' סימון בשם ר' אבהו:
אותו האבק, נטלו הקדוש ברוך הוא ונתנו תחת כסא הכבוד שלו. הדא הוא דכתיב: (נחום א') ה' בסופה ובשערה דרכו וענן אבק רגליו.
(ג) ר' ברכיה בשם ר' חלבו אמר:
כתיב: (בראשית ל"ב) ויאבק איש עמו. אין אנו יודעין מי היה ברשותו של מי. אם המלאך היה ברשות יעקב ואם יעקב ברשות המלאך, אלא, ממה דכתיב: (שם) ויאמר שלחני כי עלה השחר.
אמר לו המלאך ליעקב: שלחני, כי הגיע קילוסי לקלס. הווי, המלאך ברשות יעקב אבינו.
ובאיזה צד נדמה לו?
ר' חמאי בר' חנינא אמר:
לשרו של עשו הרשע נדמה לו. הדא הוא דכתיב: (שם ל"ג) כי על כן ראיתי פניך, כראות פני אלהים.
אמר ליה: אפך דמיין לשרך.
משל למלך שהיה לו ארי אימירון וכלב אגריון.כך בשעה שאומות העולם באים להזדווג לישראל, הקדוש ברוך הוא אומר להם:
מה עשה המלך?
זיווג את הארי והיה מלבבו כנגד בנו, והיה אומר:
שאם יבא הכלב להזדווג לבני, יאמר בני,
לארי יכלתי, ולכלב איני יכול?!
שר שלכם לא יכול לעמוד באביהם, ואתם יכולין להם?!
ר' הונא אמר:
לרועה נדמה לו. לזה צאן ולזה צאן, לזה גמלים ולזה גמלים.
אמר לו: העבר את שלי ואני מעביר את שלך.
כיון שהעביר יעקב אבינו את שלו אמר, נחזור ונחמי, דילמא אנשינן כלום.
מן דחזר ויאבק איש עמו.
ר' חייא רבה ורבי שמעון ברבי
הוו עסקי בפרגמטיא והוו נסבין ויהבין בהדא מיטכסין. עלון להדא צור ועבדון עיבידתהון.
מן דנפקון מן פילי, אמרון: נחזור ונחמי, דילמא אנשינן כלום.
כאשר עזבו אמרו נחזור ונראה אם שכחנו משהו, חזרו ומצאו חבילה של מיטכסין.
אמרין: הדא מלה מן יעקב סבאן היא, דכתיב: (שם) ויאבק איש עמו.
ורבנן אמרי:
לארכיליסטים נדמה לו. לזה צאן ולזה צאן, לזה גמלים ולזה גמלים.
אמר לו: העבר שלי ואני מעביר שלך.
כך, העביר המלאך צאנו של יעקב כהרף עין. והיה אבונן יעקב עניא דמלאכא מעבר וחוזר ומשכח עאן אוחרי, כל אותו הלילה.
מה עשה יעקב אבינו?
אמר ר' פנחס:
באותה שעה נטל פרקדין של המלאך לחנקו.
אמר ליה: פרמקוס, פרמקוס, חרש את, לית חרשין מצליחין בלילה.
אמר ר' הונא:
באותה שעה, אמר המלאך: לינא מידע לדין עם מאן נסיב ויהיב?
אמר המלאך, אין אני מודיע ליעקב עם מי הוא נושא ונותן?!
מה עשה?
נתן אצבע על הצור התחילה תוססת אש.
אמר ליה: מן הדא את מדחיל לי?! אנא כולי מיניה שנאמר: (עובדיה א') והיה בית יעקב אש.
אמר רבי חנינא בר יצחק:
אמר לו הקדוש ברוך הוא למלאך, שרו של עשו: מה את עומד הוא בא עליך וחמשה קמיעים בידו:
זכותו.
וזכות אביו.
וזכות אמו.
וזכות זקנו.
וזכות זקנתו.
מדוד עצמך עמו שאין אתה יכול לעמוד אפילו בזכותו מיד, וירא כי לא יכול לו.
אמר רבי לוי:
וירא בשכינה כי לא יכול לו.
לארכיליסטים שהיה מתגושש עם בנו של מלך. תלה עיניו למעלה וראה את אביו המלך, עומד על גביו והרפיש עצמו תחתיו.כך, כיון שראה המלאך השכינה עומדת למעלה מיעקב, הרפיש עצמו תחתיו. הדא הוא דכתיב: וירא כי לא יכול לו.
אמר ר' לוי:
וירא בשכינה. כי לא יכול לו.
ויגע בכף יריכו בצדיקים ובצדיקות, בנביאים ובנביאות, שהיו עתידין לעמוד ממנו ומבניו.
איזה זה?
זה דורו של שמד.
ותקע כף ירך יעקב.
ר' אליעזר ורבי ברכיה -
ר' אליעזר אומר:
שייעא.
ר' ברכיה בשם רבסא:
סידקה כדג.
ר' נחמן בר יעקב אמר:
פירקה ממקומה. היך מה דאת אמר: (יחזקאל כ"ב) ותקע נפשי מעליה.
(ד) ר' יוחנן פתר קרייה
מקוטרת מר ולבונה מכל אבקת רוכל
בקטרת בית אבטינס. וזה אחד מאחד עשר סממנין, שהיו נותנין בה.
רב הונא פתר לה
(שמות ל') ויאמר ה' אל משה קח לך סמים הא תרין.
נטף ושחלת וחלבנה, הא חמישה סמים.
אי תימר דאינון תרין והלא כבר נאמר סמים?
בד בבד יהיה אילין חמשה, כנגד חמשה, הא עשרה.
ולבונה זכה הא אחד עשר סממנין.
מכאן בדקו חכמים ומצאו, שאין יפה לקטורת, אלא אחד עשר סממנין הללו שבה.
תני:
בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטרת, בפיטום הקטרת והיה מעלה עשן.
ולא רצו ללמד ושלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריה, והיו בקיאין במעשה הקטרת, ולא היו בקיאין במעלה עשן.
של בית אבטינס, הייתה מתמרת ועולה כאשכול, עד הקורות, ואחר כך, פוסה ויורדת כמקל.
של אלכסנדריה, הייתה פוסה ויורדת למטן מיד. וכשידעו חכמים בדבר, אמרו: כל שברא הקדוש ברוך הוא לא ברא, אלא לכבודו. שנאמר: (ישעיה מ"ג) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו.
וחזרו בית אבטינס למקומן, שלחו אחריהם ולא רצו לבא, עד שכפלו להם שכרן: י"ב מנה היו נוטלין בכל יום, חזרו להיות נוטלין כ"ד מנה, כדברי ר' מאיר.
ר' יודא אומר:
בכל יום היו נוטלין כ"ד מנה ועכשיו נטלו מ"ח מנה.
אמרו להם: מה ראיתם שלא ללמד?
אמרו: מסורת בידינו מאבותינו, שעתיד המקדש להחרב ולא רצינו ללמד, שלא יהיו נוהגין ועושים לפני עבודת כוכבים שלהן, כדרך שאנו עושין לפני הקדוש ברוך הוא. ובדבר הזה היו מזכירין אותן לשבח.
ולא עוד, אלא שלא יצאה אשה מהם ותינוק מהם, כשהוא מבושם. וכשנושאין אשה ממקום אחר, הם פוסקים עמה שלא תתבשם לעולם. שלא יהיו ישראל אומרים: מפיטום הקטרת, הם מתבשמות. לקיים מה שנאמר: (במדבר ל"ב) והייתם נקיים מה' ומישראל.
ואומר: (משלי ג') ומצא חן ושכל טוב, בעיני אלוהים ואדם.
אמר ר' עקיבא: סח לי שמעון בן לוגה:
אני ותינוק אחד מבני בניהם של בית אבטינס, היינו מלקטים עשבים בשדה, וראיתיו שבכה וצחק. ואמרתי לו: בני על מה בכית?
אמר לי: על כבוד בית אבי שנתמעט.
- ולמה צחקת?
אמר לי: שמור ומתוקן לצדיקים, לעתיד לבא. וסוף, שהמקום עתיד לשמח את בניו בקרוב.
ומה ראית?
אמר לי: והלא מעלה עשן כנגדי.
נומיתי לו: הראני!
אמר לי: מסורת בידינו, שלא להראות לאדם בעולם.
אמרו: לא באו ימים קלים בעולם, עד שמת אותו התינוק.
אמר ר' יוחנן בן נורי:
פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי זקן אחד של בית אבטינס, ובידו מגילת סממנין.
אמרתי לו: מה בידך?
אמר לי: כשהיו צנועין בית אבא היו מוסרין מגילותם זה לזה. ועכשיו הא לך והזהר בה שמגילת סממנין היא. וכשבאתי והרציתי הדברים לפני ר' עקיבא זלגו דמעותיו.
אמר לי: מעתה אין אנו רשאין לספר בגנויין של אלו.
[בית גרמו ובית קמצר]
של בית גרמו היו מסיקים בתנור מבחוץ, והיא נרדת מבפנים. ואלו היו מסיקין מבפנים, ואופין מבחוץ.
ויש אומרים: שהיתה מעפשת.
וכשידעו חכמים בדבר אמרו: כל שפעל הקדוש ברוך הוא לא פעל, אלא למענו, שנאמר: (משלי ט"ז) כל פעל ה' למענהו.
וחזרו בית גרמו למקומן. שלחו אחריהם ולא רצו לבא. עד שכפלו להם שכרן י"ב מנה היו נוטלין בכל יום. חזרו והיו נוטלין כ"ד מנה כדברי ר' מאיר.
רבי יהודה אומר:
בכל יום היו נוטלין כ"ד מנה ועכשיו מ"ח מנה.
אמרו להם: מה ראיתם שלא ללמד?
אמרו: יודעים היו בית אבא, שבית המקדש עתיד להחרב ושמא ילמד אדם שאינו הגון וילך ויעבוד עבודת כוכבים בכך. ובדבר הזה, מזכירין אותם לשבח.
ולא עוד, אלא שמעולם לא נמצאה פת נקיה ביד בניהם ובנותיהם, שלא יהיו ישראל אומרין: מלחם הפנים הם נזונים, לקיים מה שנאמר: והייתם נקיים מה' ומישראל.
ואומר: ומצא חן ושכל טוב, בעיני אלוהים ואדם.
וכולן מצאו תשובה לדבריהם, חוץ משל בית קמצר שלא מצאו תשובה.
אמרו להם: מה ראיתם שלא ללמד?
ושתקו ולא השיבו תשובה. ועל ידי שבקשו להרבות כבודן ולמעט כבוד המקום, כבודן נתמעט ומלכות שמים במקומה. ולא עוד, אלא שאין להם לא נין ונכד בישראל.
על הראשונים נאמר: (משלי י') זכר צדיק לברכה.
ועל אלו נאמר: ושם רשעים ירקב.
מכאן אמר בן עזאי:
משלך יתנו לך ובשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ואין שכחה לפני המקום, ואין אדם נוגע במוכן לחברו, ואין מלכות נוגעת בחברתה, אפילו כמלא נימא.
(ו) הוגרם בן לוי היה יודע פרק בשיר יותר מאחיו ולא רצה ללמד.
אמרו עליו על הוגרם בן לוי: בשעה שפותח פיו בשיר היה נועץ אגודלו בתוך פיו, ואגודלו אחר בקרקע , ומכניס אצבעות בין הנימים ומגביה קולו בנעימה.
והיה מוציא כל מיני זמר, עד שהיו כל אחיו הלוים נסקרין בבת ראש לאחוריהם.
פנחס המלביש, אלבש איסטראטיגא ונסב אגריה.
[מי זאת עולה]
מדבר באלישבע בת עמינדב.
אמרו: אלישבע בת עמינדב, ראתה חמש שמחות ביום אחד:
ראתה יבמה מלך.
ואחיה נשיא.
ובעלה כוהן גדול.
ושני בניה סגני כהונה.
ופנחס בן בנה משוח מלחמה.
כיון שנכנסו בניה להקריב, יצאו שרופין ונהפכה שמחתה לאבל.
מיד נעשית כתימרות עשן.
כד דמך ר' אלעזר ברבי שמעון:
היה דורו קורא עליו מי זאת עולה מן המדבר וגו' מכל אבקת רוכל
מה הוא מכל אבקת רוכל?
דהוה ר' אלעזר בר ר' שמעון, קראוי ותנויי וקריבוי ופייטויי.
