החינוך הביתי במשנתו של הרש"ר הירש
יאיר פיקסלר
פרק ב - תורה עם דרך ארץ במשנת הרש"ר הירש
הרש"ר הירש על רקע תקופתו
כפי שהזכרנו לעיל, ביסס הרש"ר הירש את תפיסתו לדרך החיים האידאלית על הצירוף "תורה עם דרך ארץ". בשאלת הקהילות והשיתוף עם הרפורמים נקט הרש"ר הירש בגישה חד משמעית המצדדת בפרישה מהקהילות וייסוד קהילות אורתודוקסיות עצמאיות.
היו מן החוקרים אשר עמדו על הקשר בין עמדותיו של הרש"ר הירש בשאלות אלו, והראו כי הן קשורות קשר בל ינתק ומשלימות זו את זו.1 במסגרת זו נבקש לדון רק בתפיסת תעד"א, ובמשמעותה ומרכזיותה במכלול הגותו של הרש"ר הירש.
יש לציין כי כבר מראשית דרכו טען הרש"ר הירש כי אין כל חידוש בשיטתו. הוא סבר כי כל דבריו מצויים בתנ"ך ובדברי חז"ל, וכך כתב: "אין אני רוצה ליצור יהדות חדשה, אלא במידת האפשר לתפוס ולתאר את הקיים ועומד מתוך רעיונותיו שלו".2 אמנם, האמרה המרכזית של "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ" נטבעה כבר על ידי רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא,3 אך לאמירה זו היו וישנן פרשנויות רבות ומגוונות.
מהי "תורה עם דרך ארץ"?
אם נעיין בפירושו של הירש לאמרתו המקורית של רבן גמליאל בפרקי אבות, נמצא כי הוא כולל את כל המשמעויות דלעיל יחדיו: ""דרך ארץ" מקפל בתוכו כל עיסוק, בו יעסוק האדם - מה שמשתמע ממנו ומותנה בו - כדי שיביא לידי תכלית את קיומו, ייעודו, חייו המשותפים עם הזולת עלי אדמות ועם עזרת האמצעים והנסיבות הנתונים ע"י הארץ. לפיכך מציין המושג הזה: את דרכי מחייתו של האדם, את חייו האזרחיים, וכן את נוהלי הנימוס, האדיבות וההגינות, נורמות מוסכמות בחיי חברה, וכן כל מיני דפוסים תרבותיים, אנושיים, כלליים ואזרחים".5 נראה כי בציטוט זה, על אף האריכות והפירוט שבו, ישנה עמימות מסוימת, מה שמאפשר לפרשניו השונים של הירש, להגיע למסקנות שונות.
גם לגבי שאלת הצירוף "תורה עם דרך ארץ", ניתן למצוא בכתבי הרש"ר הירש שימוש בלשונות רבות ושונות, ונראה כי עובדה זו גרמה לרבים לטעות בהבנת כוונתו.6 מחד, תקף הירש את משה מנדלסון במילים הבאות: "(מנדלסון) הראה לאחיו ולעולם כי אפשר להיות יהודי אדוק בדתו ועם זה להתנוסס בכבוד רב כאפלטון אשכנזי. תיבה זו: עם-זה, היא שהכריעה".7 מאידך, השתמש הירש בעצמו במילים אלו בהקשר דומה: "ואף על פי כן, תודה לאל, לא אלמן ישראל! יש כבר בינינו אנשים המעוררים כבוד לעצמם בחיי הכלכלה והתעשיה על ידי רמת השכלתם האירופית, ועם זה הרי הם יהודים בלב ובנפש, יהודים הדבקים במצוות ה' וביהדות העתיקה".8
מעיון מעמיק ושיטתי בכתבי הרש"ר הירש נראה בבירור כי המילים "עם זה" אינן משקפות בשום פנים את היחס בין תורה לדרך ארץ בשיטתו. עלינו להסיק אם כן, כפי שעושה זאת ברויאר, כי השימוש במילים אלו בציטוט דלעיל, אינו אלא נסיון לסבר את אזנם של שומעיו בני דורו.9
מהי, אם כן, מהות הסיסמה "תורה עם דרך ארץ"? יש לדחות את האפשרות כי הכוונה בכך היא לשילוב לימודים כלליים במסגרת החינוכית היהודית. זאת מכיוון ששילוב כזה היה מקובל בקרב היהודים, ובמיוחד בקרב יהדות גרמניה, שנים רבות לפני הולדתו של הרש"ר הירש. בין הרבנים שתמכו בהכנסת לימודי חול למוסדות החינוך היהודיים ניתן למנות את ר' נפתלי הרץ וייזל, ר' מנחם מנדל פרנקפורטר (סבו של הרש"ר הירש), ר' יצחק ברנייס, ר' יהושע פולק (בעל ה"פני יהושע") ור' עקיבא איגר.
לפיכך, לא יתכן לומר כי החידוש בשיטתו של הרש"ר הירש נעוץ בשילוב לימודים כלליים עם לימוד התורה.
לשם הבנת החידוש, יש להעמיק מעט בתפיסתו הדתית והעיונית של הרש"ר הירש.
הסיסמה "תורה עם דרך ארץ" מהווה את היסוד לכל הגותו ומחשבתו, והוא מבטא בה את השקפתו לגבי היחס בין התורה והחיים, בין רוח וחומר ובין הבורא והנברא. הרש"ר הירש הדגיש את עובדת היותו של הקב"ה לא רק נותן התורה אלא גם בורא העולם והקובע את חוקי הטבע. הקב"ה מדבר אל האדם מתוך הטבע ומתוך ההיסטוריה, ועל ידי התבוננות בהם יכול האדם ללמוד על בוראו. אולם, בהתבוננות בטבע לא די, ועל האדם מוטל לפעול ולהגשים בחייו. כל חומר טבעי המגויס לפעולה על פי חוקי ה' משתווה בקדושתו לקדושת הרוח. בתפיסה זו פוסל הירש את הסגפנות וההתבדלות ומראה כי דוקא בחיים בריאים ומבוססים כלכלית ניתן לקדש את החומר ולהגיע לדרגה גבוהה של חיי תורה מלאים ושלמים.
יתרה מכך: היהדות היא דת המקיפה את כל החיים, התורה היא תורת חיים ודרישותיה אינן מוגבלות לתחומי בית הכנסת או בית המדרש. בשונה מהנצרות, המפרידה בין החיים ה"דתיים" לחיי החול ה"רגילים", ביהדות לא קיים גבול זה. אין מושג של "חיים חילוניים" והתורה מלווה ומצווה את היהודי בכל אשר יפנה. "בכל דרכיך דעהו" - כלומר, בכל דרך שבה היהודי הולך כיהודי הוא יכול וחייב לחיות חיי תורה שלמים.
המשמעות המעשית המיידית מתפיסה זו לתקופתו של הירש הנה: בעידן האמנציפציה יש לנטוש את חיי הגטו, לקבל את תנאי החיים המודרניים כ"דרך ארץ" חיובית, ולחיות בתנאים אלו חיי תורה. על דבר זה להעשות לא כויתור, לא כ"עת לעשות לה' הפרו תורתך" או מתוך שיקול תועלתי, אלא מתוך אידאל, מתוך הבנה כי בתנאי החיים החדשים טמון פוטנציאל לפיתוח חיי תורה מלאים ומקיפים יותר מאשר בתנאי הגטו.
על סמך ניתוח זה, מגדיר ברויאר את היחס בין תורה לדרך ארץ במשנתו של הירש כסינתזה. "בלשון מדעי הטבע אפשר להגדיר: תעד"א אינה תערובת פיסיקלית אלא תרכובת כימית. התורה והחיים, יהדות ותרבות, אינם משלימים זה את זה, אלא מגיעים לידי זהות גמורה".10
החידוש בהגותו של הרש"ר הירש נעוץ, אם כן, במרכזיותה של תפיסת תעד"א. מבחינתו זוהי בשורת הנצח של היהדות, עיקר שהכל תלוי בו. אמנם, על רקע התקופה מהווים דברי הירש גם התמודדות עם אתגרי החיים המודרניים ותשובה לצעירים המתלבטים בין חיי תורה לבין רכישת מקצוע מודרני. על אף זאת, לא ראה הירש בתפיסתו רק עוגן הצלה ליהדות גרמניה אלא ראה בה את תמצית היהדות כולה, אשר את ביטוייה ניתן למצוא בכל פרק בתנ"ך ובכל אמרה של חז"ל.
על מצע זה ביסס הרש"ר הירש גם את דמות האדם היהודי השלם בין הגויים. כל אדם נברא בצלם אלוהים ומשום כך יש לו אפשרות להגיע לדרגה גבוהה של שלמות מוסרית אנושית. יהודי הוא בראש ובראשונה אדם, ועל כן, בטרם יהיה "יהודי" עליו להיות "אדם", כלומר, לרכוש את ערכי האנושיות הטהורה. לאחר הגעה לדרגת "אדם" אפשר להגיע לדרגה הגבוהה יותר של "ישראל". כשם ש"דרך ארץ קדמה לתורה" כך היהדות היא דרגה עליונה של אנושיות - "ישראל" כולל "אדם", אך לא להפך. בביטוי "אדם - ישראל" שטבע הרש"ר הירש, הוא מתכוון לדמות היהודי האידאלי אשר מגשים את תפיסת תעד"א.11
פרשנויות שונות לתפיסתו של הירש
עם זאת, טוען קורצוויל, "יש להודות בעובדה, שלפעמים מורגשת בכתביו נסיגה קלה מעמדה זו ומתקבל הרושם, שהוא נוטה לפרש את סיסמתו המפורסמת של תעד"א כחיוב המדעים אך ורק בתור מקצועות עזר להבנה יתרה של התורה ושל ההלכה".15 קורצוויל מפנה לפירושו של הרש"ר הירש לספר ויקרא, פרק י"ח פסוק ד': "את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו ללכת בהם..." הירש מצטט ממדרש תורת כהנים: "ללכת בהם - עשם עיקר ואל תעשם טפלה, ללכת בהם - שלא יהא משאך ומתנך אלא בהם, שלא תערב בהם דברים אחרים בעולם, שלא תאמר למדתי חכמת ישראל אלמד חכמת אומות העולם, ת"ל ללכת בהם אינך רשאי להיפטר מתוכן". לכאורה, סותרים דברי המדרש את כל שיטתו של הרש"ר הירש בשלילתם את הלימודים הכלליים. הירש נוקט במקרה זה בפרשנות לפיה "הרשות נתונה לעסוק גם בתחומים אחרים של ההכרה; אלא שעלינו לעשות את התורה עיקר... שאר חכמות יהיו רק מדעי עזר..."16
כאמור, קורצוויל מסכים עם הצגת משנתו של הירש כפי שנעשה לעיל, ומדגיש כי התפיסה העולה מן הפירוש לפסוק הנ"ל אינה מייצגת את תפיסתו כפי שהיא עולה מרוב כתביו.
לעומת חוקרים אלה, רואה י. היינמן את תפיסת תעד"א במשנתו של הרש"ר הירש באור שונה. היינמן עוסק בשאלת ההתפתחות הרעיונית והמעשית של הרש"ר הירש - האם אכן אחז בסיסמתו "תורה עם דרך ארץ" ובדרישתו לפרישה מן הקהילות במשך כל ימיו, והאם ייחס לעקרונות אלה משמעות זהה במשך השנים. דיון זה אינו מענייננו כאן, אולם חשוב להצביע על הנקודות הבאות: לדברי היינמן, בתחילת דרכו של הירש הוא לא ראה בסיסמה "תורה עם דרך ארץ" ביטוי נכון של גישתו. בספריו הראשונים: "חורב" ו"אגרות צפון" לא מופיע ביטוי זה כלל. אמנם, באופן מעשי מקבל הירש את האמנציפציה ושותה בצמא את דברי החכמים שבין אומות העולם,17 אולם תכנית בית הספר שב"חורב" אינה מבוססת על תעד"א, ולימודי החול שבה לא באים אלא במטרה להכשיר את התלמידים להתמודד את אתגרי החיים ולאפשר להם להתפרנס.
את התמורה בגישתו של הרש"ר הירש מסביר היינמן בהתחזקותה של התנועה הרפורמית. הפעם הראשונה בה מזכיר הירש את הזיווג של תלמוד תורה ודרך ארץ הנה במכתב שנדפס בכתב העת "נחלת צבי"18 והקשרו הוא ההתמודדות החינוכית עם בעיית הרפורמה.
מסקנתו של היינמן היא כי "דרישת דרך ארץ במובן התרבותי של המלה אינה סותרת כלל וכלל את העמדה שבספרי נעוריו... אבל כתבי הנעורים אינם דורשים שום השכלה חילונית, פרט לזו הנחוצה כ 'סעיף עזר' של התורה או לשם פרנסתנו".19 יתרה מזאת: היינמן סבור כי הסיסמה "תורה עם דרך ארץ" היא סיסמה דידקטית גרידא ואינה פילוסופית. היא אינה רלוונטית לחוקר המתאמץ למצוא את סוד התורה כי אם לנוער בלבד. אמנם, גם היינמן מודה כי בדיעבד, לאחר ייסוד בית הספר הריאלי בפרנקפורט, ראה הירש בעקרון של תעד"א גם יסוד להשקפת עולם ולתפיסת היהדות הנכונה.
ברויאר מתייחס במישרין לדבריו של היינמן ומבקר אותם. לדבריו, הרש"ר הירש לא פיתח את היסודות התיאורטיים של השקפתו באף אחד מכתביו משום שראה בהם, כאמור, יסודות הנמצאים במקרא ובחז"ל. ביישומים המעשיים של עקרונות אלו עסק הירש במאמרים רבים ובניסוחים שונים, ולפיכך, סבור ברויאר, "אין משמעות מיוחדת להעדר הביטוי 'תורה עם דרך ארץ' מכתביו הראשונים".20
לגבי הקביעה כי סיסמת "תורה עם דרך ארץ" היא סיסמה דידקטית ותו לא, אומר ברויאר כי "האמת היא היפוכו של דבר: ביקש רש"ר הירש את 'סוד התורה' ומצאו - בתורה עם דרך ארץ".21
נראה כי ניתן להצביע על א. שטרן כניצב בין דעתו של ברויאר לבין זו של היינמן.22 לשיטתו של שטרן, בניגוד לברויאר, יש לראות חידוש בעצם הצעתו של הירש להנהיג לימודים כלליים כחלק חשוב מתכנית הלימודים. לגבי מהותה של סיסמת "תורה עם דרך ארץ", סבור שטרן כי קשה להסיק מסקנה חד משמעית לגבי כוונתו של הירש באמירה זו. נראה לו אמנם כי זו אינה תפיסה דידקטית בלבד, אלא תפיסה המהווה בסיס פילוסופי להשקפת עולם, אך עם זאת רואה שטרן את עיקרה של הסיסמה כעקרון חינוכי.
אמנם, כמובן שגם לשיטתו של ברויאר הסיסמה "תורה עם דרך ארץ" אינה ביטוי רעיוני ופילוסופי גרידא, כי אם גם תפיסה מעשית דידקטית.
המשמעויות החינוכיות של "תורה עם דרך ארץ" למעשה
אם לעיל הצבענו על סינתזה מלאה בין תורה ודרך ארץ, הרי שכאשר ניגשים לתכנן תכנית לימודים ולפרוט את האידאלים לשעות לימוד ולמערכי הוראה, ישנו הכרח לבצע הפרדה מעשית בין השתיים. ניתן להצביע על שלושה עקרונות עליהם מושתת תרגום התפיסה העיונית לתפיסה הדידקטית על פי הירש;
עקרון אחד הוא אי ההפרדה בין הוראת התורה להוראת ההשכלה הכללית. "אי הפרדה" במובן זה שכל התחומים ילמדו באותו מוסד חינוכי ועל ידי מורים יראי שמיים.23 עקרון זה הנו ביטוי לתפיסה עליה עמדנו לעיל, לפיה הקב"ה מדבר אל האדם מתוך הטבע ומתוך ההיסטוריה.
עקרון שני הוא עליונות התורה. יש להדגיש כי התורה הנה אבן הבוחן לבדיקת תכני ההשכלה והמדע. לא כל חכמה ראויה להילמד, אלא רק זו העומדת במבחן של היחס אל התורה, ולא עומדת בסתירה אליה. זהו גם עקרון פילוסופי, ולא רק חינוכי. כפי שראינו לעיל, ראה הירש בתורה אמת מוחלטת וחובקת-כל. בהיותה כזו, הרי שיש לבחון על פיה כל רעיון כללי או מדעי אשר אנו נתקלים בו במסגרת לימודי "דרך ארץ". רעיון אשר עומד בסתירה לתורה - אחת דינו להידחות, ואילו רעיון העולה עם התורה בקנה אחד - יאומץ ויילמד. עקרון זה הוא שגרם להירש לאמץ את יצירתו של שילר ולשבחו בדברים נלהבים בפני תלמידיו. הירש קבע כי שילר היה ראוי לברכה שתוקנה על ידי חז"ל "ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם". הוא סבר כי שילר שיקף ביצירותיו אידיאלים של אצילות, צדק, מוסר וחירות במסגרת החוק. לעומת זאת, דחה הירש את יצירתו של גיתה, שהיה סוער ופורק עול.
העקרון השלישי מכתיב עדיפות מוחלטת ללימודים התורניים מבחינת הזמן והאמצעים שיוקדשו להם לעומת הלימודים הכלליים.
בנקודה זו יש להוסיף דברים אחדים אודות לימוד התורה הנכון, כפי שראה אותו הרש"ר הירש; לשיטתו, מטרת לימוד התורה הנה כפולה: על התלמיד לעצב לעצמו השקפת עולם של יהדות וכן עליו לקבל הכשרה להגשמת עקרונות התורה ומצוותיה בחייו כאדם בוגר. לפיכך דחה הירש את שיטת הפלפול והחקירה שהיתה נפוצה בקרב יהודי אשכנז ומזרח אירופה. הוא שאף ללמד בצמידות רבה ככל האפשר להנחייתם של חז"ל במסכת אבות: בן ה' למקרא, בן י' למשנה, בן ט"ו לגמרא, וזאת במטרה להקנות לתלמיד ידיעות רחבות במכלול התכנים של הטקסטים וההגות היהודיים. זאת בניגוד לצמצום הרב שהיה נהוג בישיבות, הן מבחינת התכנים, והן מבחינת דרכי הלימוד. ב"אגרות צפון" תוקף הירש את שיטת הלימוד המקובלת ומכנה אותה "חטטנות". על פניה הוא מבכר לימוד לשם עיצוב חיי תורה שלמים ומלאים שהוא בבחינת "תורה לשמה".
מאידאל - להגשמה
עם כל זאת, מדגיש ברויאר, אין לקחת מהירש את הישגו הגדול: שיטתו הביאה לתנופה אשר בכחה התבצרה היהדות הנאמנה מול כוחות החילון והרפורמה. בסופו של דבר גדל והתחזק המחנה אשר היה כבר בסכנת הכחדה, והוכיח כי יש בכוחה של תורה שלמה ומקיפה להתמודד עם האתגרים אשר מציב העידן החדש בפני היהדות.
הערות:
1. ראה: י. כץ, 'רבי שמשון רפאל הירש, המימין ומשׂמאיל', ההלכה במיצר - מכשולים על דרך האורתודוקסיה בהתהוותה, ירושלים, תשנ"ב, עמ' 228 - 246. וכן: היינמן, תש"ט.
2. מכתב אל הרב לבנשטיין אשר פורסם באיזראעליט 1906, גליון 24. הציטוט ע"פ: ברויאר, תשכ"ט.
3. אבות, ב, ב.
4. ברויאר, תשכ"ט.
5. פירושו של הירש למסכת אבות נדפס בתוך: ש"ר הירש, סידור תפילות ישראל, תרגום: י. פרידמן, ירושלים, תשנ"ד.
6. "טעו רבים בהבנת הסיסמה תורה עם דרך ארץ. יש אומרים שהסיסמה הזאת דורשת מיזוג בין התרבות התורתית ובין התרבות האירופית... ויש אומרים, שהסיסמה הזאת היא בעיקרה סיסמה חינוכית, הדורשת לימוד ה"חיצוניים"... כהוראת שעה או כהוראה לדורות... ויש אומרים שהסיסמה הזאת מתכוונת למקצוע... ובכלל זה מתכוונת גם ליחס בין תורה ובין מדע ששניהם צריכים להתפשר". מתוך: י. ברויאר, 'ר' שמשון רפאל הירש', מוריה - יסודות החינוך הלאומי התורתי (מהדורה מתוקנת), ירושלים, תשמ"ב, עמ' 137 - 174.
7. אגרות צפון, עמ' ע'.
8. ש"ר הירש, אוסף כתבים של רש"ר הירש, כרך ה. הציטוט ע"פ ברויאר, תשכ"ט, ללא פרטים ביבליוגרפיים.
9. היינמן מצביע על כך כי גם הימצאות המילה "עם" בסיסמה "תורה עם דרך ארץ" אינה עולה בקנה אחד עם דבריו של הירש לגבי מנדלסון ועשויה לגרום לאי הבנת ההבדל בין השיטות. ראה: היינמן, תש"ט. ברויאר טוען כלפי היינמן כי השוואה זו בין "עם זה" ל"עם" הנה משוללת יסוד הן מבחינה לשונית והן מבחינה עניינית. לביקורת זו מצטרף גם ווינברג, תשי"ט.
10. ראה: ברויאר, תשכ"ט, עמ' 15.
11. היינמן מצביע על כך כי הרש"ר הירש הושפע רבות בעניין זה מהרעיון המופיע בספר הכוזרי, לפיו מופיע הכוח האלהי ביצורים השונים במידה שונה, על פי מדרגותיהם. עם זאת, סבור היינמן, שינה הרש"ר הירש את הרעיון היסודי של הכוזרי באופן ניכר, בכך שראה בקב"ה מחוקק, יותר מאשר בורא. בהתאם לכך, לכל "דרגה" ישנו חוק - חוק הטבע (לצמחים ובע"ח), החוק האנושי - לכלל האנושות, וחוק התורה - לעם ישראל בלבד. כל חוק משפר ומוסיף על החוק הבסיסי יותר שנמצא תחתיו. ראה: היינמן, תשל"ו.
12. ברויאר, תשכ"ט. וכן: מ. ברויאר, עדה ודיוקנה - אורתודוקסיה יהודית ברייך הגרמני 1871 - 1918, ירושלים, תשנ"א.
13. קורצוויל, תשי"ט.
14. שם.
15. שם.
16. פירוש התורה. יש לציין כי גם ברויאר מתייחס לפירוש זה של הירש, אך לא רואה בכך נסיגה אלא עקרון דידקטי של עדיפות לתורה מבחינת זמן הלימוד וכיו"ב.
17. ראה: אגרות צפון, אגרת ט"ז, עמ' סא - סג.
18. נחלת צבי, א, פרנקפורט דמיין. ע"פ היינמן, תש"ט.
19. היינמן, תש"ט.
20. ברויאר, תשכ"ט.
21. שם.
22. א. שטרן, 'תורה עם דרך ארץ על פי הרב שמשון רפאל הירש', אישים וכיוונים - פרקים בתולדות האידאל החינוכי של תורה עם דרך ארץ, רמת גן, תשמ"ז, עמ' 11 - 74.
23. שני דברים שלא היו מובנים מאליהם באותה תקופה, גם עבור יהודים חרדים שרצו שבניהם ירכשו השכלה כללית בסיסית.
