החינוך הביתי במשנתו של הרש"ר הירש
יאיר פיקסלר
סיכום
בעבודה זו נעשה נסיון להראות כי משנתו החינוכית של הרש"ר הירש אינה מתמצה ברעיון החשוב והמרכזי של תעד"א. כאמור לעיל, התמודד הירש עם סוגיות חינוכיות מעשיות באופן יומיומי. את שיטתו בענייני פדגוגיה ודידקטיקה הוא העלה על הכתב במאמרים רבים שפורסמו בבמות שונות.
מתוך עולם רחב ומרתק זה, בחרתי בנושא מרכזי הכולל בתוכו מספר נושאי משנה. אמנם, החיבור שבין שלושת הנושאים המרכזיים בעבודה (אותם כללתי תחת הכותרת "החינוך הביתי"), לא בוצע במפורש על ידי הירש, וכפי הידוע לי, גם לא על ידי אחרים עד כה. עם זאת, נראה כי הקישורים הפנימיים שבין פרקי העבודה, מוכיחים כי ניתן לכלול אותם תחת כותרת מרכזית אחת.
כפי שנרמז בגוף העבודה, ניתן היה לעסוק בהקשר זה גם בנושאים נוספים, כגון תפקיד האם בחינוך וחינוך הבת. נמנעתי מכך משתי סיבות: ראשית, צריך היה להציב גבולות לעבודה, בבחינת "תפסת מרובה - לא תפסת". שנית, העיסוק בנושאים אלו אמנם קשור לחינוך הביתי, אך עשוי לחרוג ממנו באופן משמעותי.
חינוך הבנות במשנתו של הירש למשל, הוא נושא הראוי למחקר בפני עצמו,1 החורג הרבה מעבר לנושא החינוך הביתי, שכן הוא בעל השפעות גם על בית הספר ועל המסגרות החינוכיות הבאות אחריו. כמו כן, יש לצפות שתתקיים זיקה בין עמדתו של הירש בנושא זה לבין עמדתו בסוגיית מעמד האשה בכלל.
לסיכומה של העבודה, נחזור על המסקנות העיקריות שלה (בפרקים ג - ה), תוך התייחסות קצרה לשאלת הרלוונטיות של שיטתו של הירש לימינו.2
בפרק ג עמדנו על החשיבות הרבה שמייחס הרש"ר הירש לחינוך על ידי ההורים. בחינת הנושא נעשתה דרך הגדרת תפקידו של בית הספר והיחס בינו ובין ההורים. סבורני, כי המסקנה המרכזית, באשר למרכזיותו של הבית בחינוך, נכונה כיום לא פחות מאשר בתקופתו של הירש. גם אנו חיים בעולם של מציאות משתנה, עולם מנוכר במידה מסוימת, ובנוסף על כך - בקצב חיים מהיר, בו הכל נגיש וזמין בלחיצת כפתור, תוך שניות. נראה, כי בתוך ים סוער זה, יכול הבית לשמש כאי של בטחון ויציבות. תחושה זו של חמימות, רוגע והתייחסות אישית, חשובה ביותר עבור כל אדם, וביתר שאת עבור הילד.
ראינו כי הירש מצביע על מספר יתרונות של החינוך הביתי. כפי שנכתב בקצרה בגוף העבודה, נראה כי בחלק מהדברים צומצם הפער בין החינוך הביתי לבית הספר. שיטות ההוראה החדישות מאפשרות התייחסות פרטנית יותר, ואמצעי החינוך העומדים לרשות בית הספר מרובים יותר (הירש ציין את האמצעי של מתנות ופרסים כמאפיין של החינוך הביתי. מנגנון כזה ניתן ליישום פשוט גם בבית הספר). כמו כן, דמות המורה כיום היא, על פי רוב, פחות מרוחקת מהתלמיד, מה שמאפשר חינוך לא רק על ידי הוראה, ומעצים את המשמעות של הדוגמא האישית גם אצל המורה (במיוחד אמורים הדברים בחינוך פנימייתי).
מסקנותיו של פרק ד נוגעות לצורך בחינוך אינדיבידואלי, וכן בצורך בהיכרות מעמיקה עם עולמו של החניך ועם "הצפוי לו בחייו". נראה כי אין צורך להכביר במילים על הרלוונטיות הרבה שיש למסקנות אלו בימינו. העוסקים בחינוך מכירים היטב עקרונות אלו, וכן ידועה החשיבות שבהכרת כל תלמיד ותלמיד באופן אישי, ככל שהדבר ניתן במסגרת של כיתה. יש לקוות כי עקרון זה מיושם גם אצל הציבור הרחב של ההורים, לגבי חינוך ילדיהם.
גם לגבי המסקנות העולות מפרק ה, בנוגע לחינוך בגיל הרך וכן בנוגע לחינוך למשמעת ולמוסריות, נראה לי מהתרשמות בלתי מדעית, כי הן מקובלות למדי כיום. מקובל כיום להניח כי יש משמעות מרחיקת לכת להתנהגות ההורים עם ילדם בגיל הרך ביותר. אין להסיק מכך כי רבים הם ההורים המצליחים (או אפילו מנסים) ללכת בדרך שמתווה הירש, אולם כן ניתן ללמוד מכך כי גישתו של הירש בנוגע להקניית המידות המוסריות הנה רלוונטית לימינו, אף אם אין רבים המודעים לה.
סיכומו של דבר: רובם המכריע של מאמריו ודעותיו של הרש"ר הירש בענייני חינוך, הנם בעלי משמעות וחשיבות גם לתקופתנו. על כן, יש להצר על כך כי אין כמעט כאלו העוסקים במשנתו החינוכית (כאמור, אף מקרב החוקרים). עיסוק כזה, מעבר להיותו מפרה ומעשיר, עשוי לסייע להורים ולמחנכים רבים בעבודתם החינוכית.
הערות:
1. ראה בעניין זה: ד. וייסמן, 'המחלוקת סביב הקמת בית הספר "חורב" בירושלים', בתוך: נ. אילן (עורך), עין טובה - דו שיח ופולמוס בתרבות ישראל, תשנ"ט, עמ' 25 - 47.
2. לגבי שיטת תעד"א בימינו נכתבו מאמרים רבים. נציין להלן מספר דוגמאות:
מ. מונק, 'תורה עם דרך ארץ בימינו', בתוך: י. עמנואל (עורך), הרב שמשון רפאל הירש - משנתו ושיטתו, ירושלים, תשכ"ב, עמ' 200 - 233.
י. קוטשר, 'הצלחה וכשלון בשיטת "תורה עם דרך ארץ" בארץ ישראל', בתוך: י. עמנואל (עורך), הרב שמשון רפאל הירש - משנתו ושיטתו, ירושלים, תשכ"ב, עמ' 234 - 241.
י. לוי, 'הרש"ר הירש כמורה דרך לדורנו - הבהרות אחדות', שנה בשנה (תשנ"ג), עמ' 421 - 432.
צ. זינגר, 'בעיית הסינתזה בחינוך הדתי', מחניים, קח (תשכ"ו), עמ' עב - עה.
מ. רוזנק, 'להיות "תמים עם ה'" - חינוך ל"תורה עם דרך ארץ" בדורנו', ניב המדרשיה, טז - יז (תשמ"ג - מ"ד), עמ' 226 - 245.
א. קרליבך, 'בהגנה על שיטת תורה עם דרך ארץ', ניב המדרשיה, טז - יז (תשמ"ג - מ"ד), עמ' 273 - 277.
ניתן לראות כי מרבית המאמרים הללו נכתבו לפני עשרות שנים, ובהחלט יתכן כי יש מקום לבחון סוגיה זו מחדש בדורנו.
