הספר המונח לעיני הקורא מבוסס על חלק משיעוריו של המחבר בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת בר-אילן בשנים תשל"ט-תשמ"ו, בנושאים: "יסודות פילוסופיים של החינוך" ו-"פרקים במחשבת החינוך היהודי".
בחיבור זה ייעשה ניסיון לגבש עמדה חינוכית המבקשת את האיזון האופטימלי בין שני קטבים: מצד אחד היא דוגלת
בחינוך ערכי, ומאידך היא נרתעת
מאינדוקטרינציה. איזון כזה מחייב את המחנך לנווט את דרכו בין המאמץ להנחיל לחניכו ערכים ראויים, לבין השמירה על חירותו הרוחנית של החניך לטפח את אישיותו העצמאית.
החיבור אמור להעמיד לרשות המחנך כלים העשויים לסייע לו בניווט זה: הניתוח המושגי של המושג "אינדוקטרינציה" מחד, והעיון במושג החינוך, כפי שהוא נובע ממקורות שונים במורשת היהדות, מאידך.
תודת המחבר לפרופ' דב רפל (ז"ל), שליווה את החיבור מראשיתו בעצותיו והערותיו.
הנספח (תשס'ד) שבסוף החיבור מיועד לעדכן את הקורא בסקירה חטופה של התפתחויות אחרונות בתחום הפילוסופיה של החינוך שפורסמו בשני העשורים האחרונים.
זה כמה עשורים בשנים נטוש בקרב מחנכים וחוקרים בארץ ויכוח נוקב בדבר החינוך לערכים. הוויכוח -- ויכוח קוטבי הוא: המחייבים טוענים, שאין חינוך אלא חינוך לערכים1; ואילו השוללים טוענים, שהחינוך לערכים אינו בגדר חינוך כל עיקר2.
ואין הדברים בגדר ויכוח עיוני בלבד; אף אין הוא מצטמצם בתחום המקצועי של העוסקים במלאכת החינוך; זו היא דילמה העומדת בפני כל אדם, במידה שהוא ער לבעיות החינוך של ילדיו. כל שנותן דעתו על משמעו של תהליך החינוך, מן ההכרח שייקלע למתח שבין שתי מגמות, שהן במידה רבה מנוגדות זו לזו. המגמה האחת היא שילובו של הצעיר במסגרת חברתית ותרבותית ההולמת את ערכי החברה שבה מתבצע תהליך החינוך; והשני -- פיתוח עצמאותו וחירותו של הצעיר לברור לו את דרכו.
הדילמה המתוארת בזה דילמה מוסרית היא, שכן שתי המגמות האמורות מייצגות ערכים מוסריים. המגמה הראשונה, התובעת את השתלבותו של הצעיר במסגרת חברתית ותרבותית, כוללת תביעה של התייחסות מוסרית אל הזולת ואל החברה. אשר למגמה השניה -- הן חירותו של אדם היא תנאי הכרחי למוסריותו; הן לא תתואר התנהגות מוסרית בלא חירות הרצון: על פעולה המתבצעת בהכרח, בתוקף שלשלת סיבתית של אירועים בעולם דטרמיניסטי, לא יחול שיפוט מוסרי3. הצמידות הבלעדית לאחת בלבד משתי המגמות כרוכה אפוא בהתעלמות מן הערך המוסרי המאפיין את רעותה, ומכאן שהדילמה אכן דילמה מוסרית היא. ככל דילמה מוסרית אין היא ניתנת אלא להכרעתו האישית של המחנך -- מורה או הורה -- ועל אחריותו האישית.
חיבור זה מבקש להציע למחנך הנחות עיוניות לשיקוליו בהכרעתו זו. תכליתו היא להצביע על האפשרויות של מציאת איזון הולם בין שתי המגמות האמורות. עמדה מאוזנת זו תתייחס בחיוב אל חרדתם של חסידי החינוך הפתוח לעצמאותו של החניך ולתקינותו הנפשית, אולם לא תראה כמותם את הנייטרליות הערכית כתנאי הכרחי לחינוך הראוי לשמו. העמדה החינוכית המוצגת בזה מבקשת מצד אחד לאמץ את החינוך הערכי, ואת החינוך הדתי בכלל זה; ומצד שני -- להתריע על הסכנה האורבת לכל מחנך בכל עת להיכשל בפעילות חינוכית המצמצמת את אישיותו העצמאית של החניך. סכנה זו -- סכנת האינדוקטרינציה -- אורבת במיוחד לפתחו של המחנך הדתי, שכן הוא חש ביתר תוקף את תודעת שליחותו כלפי חניכיו ואת מחוייבותו "להכניסם תחת כנפי השכינה"4. העמדה המוצעת בחיבור זה מבוססת על יסודות שניתן לגלותם במורשת ישראל -- בחשיבתם החינוכית של חז"ל ושל בעלי הלכה שלאחריהם. החיבור מיועד למחנך יהודי, מורה או הורה, המבקש להנחיל לחניכיו את ערכי מורשתו -- הדתית, התרבותית, החברתית או הלאומית -- והוא מתלבט בדילמה שבין שתי המגמות האמורות.
החיבור מאמץ את גישתו המתודולוגית של סנוק (ראה רשימת הקיצורים הביבליוגרפיים): הוא רואה במושג "אינדוקטרינציה" משמעות נורמטיבית שלילית. גישה זו מתבססת על הקביעה, שבכלל הדעות השונות של החוקרים בדבר משמעותה המדויקת של אינדוקטרינציה, קיים גרעין משותף של פעילויות השפעה הראויות לגינוי בעיני הכל. גרעין משותף זה ייקרא "אינדוקטרינציה"5. אותו גינוי מקורו ברתיעה אינטואיטיבית מפני חציית גבול אשר מעבר לו מתקפחת הפעילות החינוכית. עיון בתחושת רתיעה זו, כפי שהיא מתוארת בכתביהם של חוקרים שונים, מוליך אל המסקנה, שהרתיעה -- רתיעה מוסרית היא. אף בקרב חוקרים המסתייגים במוצהר מן ההכרה בערך מוסרי מחייב -- כגון וילסון6, ולם7, או מן ההכרה במוחלטותו, כגון ויילר8 -- ניתן לחשוף הכרה זו בהנחותיהם הסמויות. לפיכך מוצדקת הקביעה, שהדיון על האינדוקטרינציה דיון מוסרי הוא.
בפרק הראשון תוצג הצעה לניתוח מושגי ונורמטיבי של המושג "אינדוקטרינציה". זאת -- באמצעות סקירת ההגדרות שהוצעו למושג זה על ידי חוקרים שונים. נמצא, שגישתו האינדיבידואלית -- אישיותו והשקפתו -- של כל חוקר מן החוקרים בתחום זה קובעת את שיקוליו בבחירת ההגדרה. נוסף על גיוונים אינדיבידואליים אלה קיימות גם ווריאציות מארץ לארץ -- כל ארץ אופייה ובעיותיה. עיון במיגוון מקיף זה של הצעות-הגדרה מעלה, שלמרות השוני -- ופעמים אף ניגוד -- שבניסוחים הפורמליים של ההגדרה, מתגלה בהן קו משותף של רתיעה אינטואיטיבית ממעשה לא מוסרי. על קו משותף זה בנויה ההגדרה המוצעת בחיבור.
בפרק השני ייעשה שימוש בהגדרה המוצעת בניתוחם של כמה מחקרים שנכתבו על נושאים מאפיינים אחדים בהגות החינוכית בישראל. נמצא, שרבים מן הטיעונים שנבדקו בניתוחים אלה לא נוקו מסממני האינדוקטרינציה. סממנים אלה פזורים -- לפי מידת חריפותם -- על פני קשת רחבה הנמתחת בין שני קטבים: מאינדוקטרינציה מכוונת הגובלת בגניבת הדעת, ועד לתהייה אמביוולנטית שבין אמונה ברלטיביזם ערכי ובין תחושת מחוייבות עמוקה, עתים סמויה, לערך מוסרי אוניברסלי, תהייה הנובעת מן הדעה הקדומה המתלווה אל הגישה המדעית.
אותו קו משותף של רתיעה אינטואיטיבית שנחשף בפרק הראשון, וסממני האינדוקטרינציה שנחשפו בפרק השני, ישמשו קווי יסוד להתוייתה של עמדה חינוכית שתוצע בפרק השלישי. עמדה חינוכית זו תאמץ את התפיסה הערכית של החינוך, ועם זאת תסייע בהרחקתו של המחנך מכוונות אינדוקטרינריות וממיתודות אינדוקטרינריות.
הערות:
1. ראה, למשל, דגני, עמ' 9 "חינוך -- פירושו חינוך לערכים".
2. למשל, דברי יזהר סמילנסקי בכנס בית הספר לחינוך באוניברסיטת חיפה (יזהר, תשמ"ב): "כשמדביקים בו תואר כלשהו מיד שוללים אותו כחינוך".
3. דומה, שהתנייה זו כלולה בפירושו של ר' עובדיה ספורנו לתוכחתו של הקב"ה לקין: לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו". על המלים "ואתה תמשל בו" מעיר ספורנו: "בידך להתקומם עליו בצלם א-להים". היינו: מאחר שבידך הכוח להתקומם על יצרך ולמשול בו -- ניתן גם להציב לך את האתגר המוסרי להפעיל כוח זה הנתון בידך. חירות הרצון משמשת כאן איפוא תנאי לתביעה המוסרית. יתר על כן: ספורנו מוסיף כאן את התפיסה, שחירות זו -- המשמשת בסיס לתביעה המוסרית -- היא היא מהותו של אדם, והיא הקרויה במקרא "צלם א-להים". התנייה זו של המוסריות בחירות הרצון אף מורחבת לכדי זהות בהגותו המוסרית של קנט: "רצון חפשי ורצון נתון תחת חוקים מוסריים דבר אחד הם" (קנט, עמ' 134).
4. אנוך, עמ' 307.
5. סנוק, עמ ' 4.
6. וילסון, 1964.
7. לם, תשכ"ט, עמ' 97.
8. ויילר, עמ' 55.
