|
|
פרק ראשון: אינדוקטרינציה - ניתוח מושגי ונורמטיבי
הגדרה פורמלית - ותפיסה אינטואיטיבית (א-ג)
א. הגדרה - משמעותה ואפשרותה
אמנם, גם איפיון כזה אינו תמיד מוסכם וחד-משמעי. ויטגנשטיין, למשל, כופר מכל וכל באפשרות של קביעת מאפיינים הכרחיים למושגים שמחוץ לתחום המערכות הסימבוליות. כדוגמה לכך הוא מביא את אי הצלחתו למצוא מאפיין הכרחי המשותף לכל ההפעילויות המסווגות בלשון תחת השם הכולל "משחק"4. אולם, טוענים הירסט ופיטרס כנגדו, "לא מצאתי -- אינה ראיה"; גם אם לא תמיד נצליח למצוא מאפיינים הכרחיים לשיצושו של מושג, הרי לעתים עשויים אנו להצליח בכך. מן הראוי לפיכך להתמיד ולנסות. ניסיון מתמיד זה הוא הוא מלאכתה של הדיסציפלינה הקרויה "ניתוח מושגים" (Conceptual Anaysis)5.
ב. צעד ראשון בהגדרת האינדוקטרינציה
עתה יש לעיין באותה קבוצה חלקית של פעולות כאלה אשר בני אדם נוטים לכנותן בשם "אינדוקטרינציה", ולנסות לגלות את התנאים ההכרחיים להצדקת השימוש בכינוי זה.
תנאים הכרחיים אלה ניתנים לסיווג על פי צירופים אפשריים שונים של ארבע נקודות מבט שמהן ניתן להתבונן בפעולה הנבחנת:6 תוכנה, המתודה שלה, תכליתה ותוצאותיה. ריבוי זה של מור, למשל, בוחר בהגדרה חתוכה וברורה על פי בחינת המתודה,7 אך הערכתו את פעולת ההשפעה גמישה למדי, והוא רואה מצבים שבהם האינדוקטרינציה הכרחית, ולפיכך מותרת.8 פלו, לעומת זאת חושש מהחלשת העמדה הליברלית שהוא דוגל בה, אם תותר אינדוקטרינציה כלשהי, והריהו בורר לה הגדרה גמישה, על מנת שיוכל לפסוק מסקנה חתוכה וחד-משמעית על איסורה מכל וכל.9
נוסף על גיוונים אינדיבידואליים אלה קיימות גם, כאמור, ווריאציות מארץ לארץ, בהתאם לאופייה ובעיותיה.
קיים הבדל ניכר, למשל, בין הספרות שנכתבה על מושג זה בארצות הברית לבין זו שנכתבה באנגליה.10 בארצות הברית התמקדה הספרות בתחום הפוליטי. המחנכים האמיריקניים גילו עניין מיוחד בתחום זה, כי ההתפתחות ההיסטורית של מושג האינדוקטרינציה בארץ זו קשרה אותו -- בתודעת האמריקנים -- למשטרים טוטליטריים ולשיטות חינוך כפייתיות. באנגליה, לעומת זאת, שמר המונח על משמעותו הקדומה -- הוראת הדוקטרינה הנוצרית. הדיון כאן נסב אפוא סביב נושאים בתחום הדת והמוסר.
בפרק זה נעשה ניסיון לברור הגדרה למושג "אינדוקטרינציה" אשר תהלום, במידה האופטימלית הנראית לכותב, שתי מערכות של שיקולים: המערכת האחת שתעלה מתוך עיון ביקורתי בהלכי המחשבה שבקרב החוקרים בתחום זה, והשניה שתתבסס על מספר איפיונים תרבותיים וחינוכיים העולים מן הספרות הפדגוגית בישראל.
ג. מן התחושה העממית אל הפילוסופיה
בדומה לכך, מבסס ג'ון וילסון את עיונו במושגי החינוך והאינדוקטרינציה על תחושה עממית כללית ועמומה הרווחת בציבור. כנקודת מוצא לניתוחו הוא מעמיד את התחושה הרווחת, שאינדוקטרינציה היא:
משהו הרסני, אף כי אין לנו ודאות גמורה ביחס למהותו: שטח אשר את גבולותיו אילו רק ידענו מקומם, אין אנו רוצים לחצות.14
מכאן מפליג וילסון למשימה לקבוע את הגבולות הללו, ולבקש את ההגדרה של אותו "שטח אסור". אף כאן אפוא יציאה מן "התבונה האנושית הפשוטה" -- כלשונו של קנט -- אל שדה הפילוסופיה, על מנת להגדיר הגדרה נכונה את העיקרון המשותף לפילוסוף ולבעל השכל הפשוט, בדבר ההבחנה שבין חינוך לבין אינדוקטרינציה.
נקודת המוצא תהא לפיכך רתיעתו האינטואיטיבית של המחנך מפני חציית גבול כלשהו, אשר מעבר לו יתקפח על פי תחושתו זו פעלו החינוכי. על קיומו של גבול כזה יסכימו הכל, אלא שבקביעת מקומו של גבול זה תתגלע מחלוקת. כלומר, אף הסבורים שהאינדוקטרינציה אינה תמיד מגונה, יסכימו שהיא לעתים מגונה. לפיכך ניתן להצדיק את קביעתו המתודולוגית של סנוק:
יצאתי מן ההנחה שהאינדוקטרינציה תמיד מגונה היא, והתמקדתי בניסיון לגלות את טבעה. אם מסתייג הקורא מקביעה זו, עליו רק להציב בכל מקום שמופיע המונח "אינדוקטרינציה" את המונח "אינדוקטרינציה*", כאשר "אינדוקטרינציה*" משמעו: "אינדוקטרינציה במובנה המגונה".סנוק מניח אפוא שבקרב בעלי הדעות השונות בדבר משמעותה של אינדוקטרינציה קיים גרעין משותף של "שטח אסור" לדעת הכל. גרעין משותף זה ייקרא "אינדוקטרינציה".
קביעה מתודולוגית זו אומצה בחיבור זה, כאמור במבוא לספר.
אלא, שעל מנת לצעוד אותו "צעד אל שדה הפילוסופיה" כדי להגדיר "הגדרה נכונה" את העיקרון המונח ביסודה של אותה רתיעה אינטואיטיבית יש לבדוק את העקרונות שעליהם מבססים הוגים שונים את רתיעתם זו.
עקרונות נורמטיביים נובעים מעולמו הנורמטיבי של האדם, ולפיכך תלויים הם בסולם הערכין אשר לו. אמור מעתה: האפשרות לקבוע עיקרון המבחין בין המגונה לנאה, העשוי להיות מקובל על הכל -- תלויה בשאלה, האם ניתן למצוא ערך אוניברסלי המקובל על הכל כערך מחייב, או שמא אין ערכיו של אדם אלא בבואה של עולמו הפנימי, האינדיבידואלי. המחזיק בדעה שקיים ערך אוניברסלי מחייב, יראה בערך זה את מקורו של העיקרון המבחין בין הנאה למגונה; ואילו השולל את מציאותו של ערך אוניברסלי כזה ודוגל ברלטיביזם של הערכים כולם -- ייאלץ להודות שגם עקרונו הוא אינו אלא אינדיבידואלי, ואז אינו רשאי לתבוע מזולתו לנהוג על פיו.
בחיבור זה ייעשה ניסיון להוכיח שאף הדוגלים ביחסיותם של הערכים, נוקטים עמדה זו במוצהר בלבד, ואילו בהנחותיהם הסמויות מתגלה הכרה בערך אוניברסלי מחייב, שהוא ערך מוסרי. לא זו אף זו: אף אצל הוגים השוללים במוצהר את הערך המוסרי עצמו כערך מחייב, ניתן לחשוף את הכרתם בו בהנחותיהם הסמויות.
להלן יובאו עיונים בדבריהם של כמה מהוגים אלה, בעימותם עם עמיתיהם. תחילה העימות בין וילסון להייר (סעיפים ד-טז), ואחריו העימות בין לם לשקולניקוב (סעיפים יז-כז).
הערות:
1. ראה, למשל: מלות הגיון לרמב"ם, עמ' 71; הירסט ופיטרס, עמ' 5.
2. הירסט ופיטרס, שם.
3. ראה גם סנוק, עמ' 14.
4. הירסט ופיטרס, עמ' 6.
5. שם, עמ' 5.
6. בהקבלה לארבע הסיבות האריסטוטליות להכרת דבר כלשהו -- ראה אריסטו, עמ' 22.
7. מור, עמ' 399.
8. שם, עמ' 401.
9. פלו, עמ' 276.
10. סנוק, עמ' .
11. קנט, עמ' .42
12. שם, עמ' .43
13. שם, עמ' 44.
14. וילסון 1964, עמ' 26. מובאה זו, וכן המובאות שלהלן מן ההוגים הלועזיים, מתורגמת מאנגלית.
