(א) ובשנה החמישית לשבוע הרביעי ליובל ההוא בחודש השלישי בחצי החודש עשה אברם חג בכורי הקציר. (ב) ויקרב מנחה חדשה לה', ועל הקרבנות מראשית התבואה עשה לעולה לה' פר בן בקר אחד ואיל אחד וכבש אחד על המזבח ולבונה.
(ג) וירא ה' אל אברם ויאמר אליו, אני האל המושל, היה רצוי לפני ותמים. (ד) ואתנה ברית ביני ובינך וארבה אותך מאוד. (ה) ויפול אברם על פניו, וידבר אתו אלהים לאמור.

(ו) הנה בריתי אתך, ונתתיך לאב המון גוים. (ז) ולא יקרא עוד את שמך אברם מעתה ועד עולם, כי אם אברהם, כי אב המון גוים נתתיך. (ח) וארבה אותך במאוד, ונתתיך לגוים, ומלכים ממך יצאו. (ט) והקמתי את בריתי בינך וביני, ובין זרעך אחריך לדורותם לחוק עולם, להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך לדורותם. (י) ונתתי לך ולזרעך אחריך את הארץ אשר אתה גר בה, את ארץ כנען, להיות לאדון לה עד עולם, והייתי להם לאלהים.

(יא) ויאמר אלהים אל אברהם:

ואתה את בריתי תשמור, אתה וזרעך אחריך. (יב) ונמלתם את כל בשר ערלתכם והיה לאות חוקת עולם לי ביני וביניך ולדורות. (יג) ביום השמיני ימול לכם כל זכר לדורותיכם, יליד בית ומקנת זהב מכל בני הנכרים אשר רכשתם. (יד) אשר מזרעך הוא המול ימול יליד בית ומקנת זהב ימולו, והיתה בריתי בבשרכם לחוק עולם. (טו) וערל זכר בכם אשר לא ימול את בשר ערלתו ביום השמיני, ונכרתה הנפש ההיא מעמיה כי את הברית הפירה.

(טז) ויאמר אלהים אל אברהם:

שרי אשתך לא יקרא עוד את שמה שרי כי שרה שמה. (יז) וברכתי אותה ונתתי לך ממנה בן וברכתיו, והיה לגוי ומלכי עמים ממנו יצאו.

(יח) ויפול אברהם על פניו וישמח ויאמר בלבו, הלבן מאה שנה יולד, ואם שרה הבת תשעים שנה תלד בן. (יט) ויאמר אברהם אל האלהים: לו ישמעאל יחיה לפניך. (כ) ויאמר אלהים:

כן הוא, אבל גם שרה תלד לך בן, וקראת את שמו יצחק, והקמותי את בריתי אתו לברית עולם ולזרעו אחריו. (כא) וגם לישמעאל שמעתיך, והנה ברכתי אתו והפריתי אותו והרביתי אותו במאוד, ושנים עשר נשיאים יוליד, ונתתיו לגוי גדול. (כב) ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת.

(כג) ויכל לדבר אתו ויעל אלהים.

(כד) ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו ואת מקנת זהבו כל זכר אשר היה בביתו וימול את בשר ערלתם. (כה) וביום הזה נמול אברהם, ואנשי ביתו נמולו, וכל מקנת זהבו מאת בני הנכרים נמולו אתו. (כו) והחוק הזה הוא לכל הדורות עד עולם. (כז) ואין לשנות את הימים ולא לעבור על יום אחד משמונת הימים, כי ברכת עולם היא חרותה וכתובה על לוחות השמים.
(כח) וכל נולד אשר לא ימול בשר ערלתו עד היום השמיני, איננו מבני הברית אשר כרת אלהים את אברהם, כי אם לבני שחת הוא. (כט) ומבלתי אות בבשרו כי לאלהים הוא אחת דתו להשחת ולהשמד ולהכרת מן הארץ, כי את ברית ה' אלהינו הפר. (ל) כי את ישראל קידש להיות ככל מלאכי פניו וככל מלאכי הקדושה ובמלאכיו הקדושים.

(לא) וגם אתה צו את בני ישראל לשמור אות הברית הזאת לדורותיהם לחוקת עולם, ולא יכרתו מן הארץ. (לב) כי החוקה ערוכה לברית לשמור אותה לעולם בכל בני ישראל. (לג) כי את ישמעאל ובניו ואחיו ואת עשו לא הקריב ה' אליו ולא בחר בם. (לד) רק את בני אברהם ידע ובחר בישראל להיות לו לעם, ויקדשהו ויאספהו מכל בני האדם. (לה) הן רבים הם העמים ועצומים מתי חלד, וכולם לו המה, ועל כולם המשיל רוחות להתעות אותם מאחריו. (לו) ועל ישראל לא המשיל לא מלאך ולא רוח, כי הוא לבדו מושלם והוא נוצרם והוא עומד לימינם
נגד מלאכיו ורוחותיו ונגד הכל. (לז) ושמרו את כל פקודיו, והוא יברך אותם והיו לו לבנים והוא יהיה [להם לאב] מעתה ועד עולם.

(לח) והנני אומר לך מראש כי לא ישמרו בני ישראל את החוקה הזאת, ולא ימולו את בניהם על פי כל החוק הזה. (לט) כי בבשר ערלתם יחדלו מולת בניהם, וכולם בני בליעל יניחו ערלת בניהם כיום הולדם. (מ) וקצף גדול יצא על בני ישראל מאת פני אלהים, על אשר עזבו את בריתו ומדברו סר לבבם. (מא) ויכעיסוהו וינאצוהו לבלתי שמרם את האות הזאת כחוקתם, ותהי להם עורלה ככל הגוים, למען יאבדו ויכרתו מן הארץ. (מב) ולא יהיה להם עוד מחילה וסליחה למחול ולסלוח להם על כל עונותיהם על דבר המרי הזה עד עולם.