(א) ונרא אל אברהם בראש החודש הרביעי באלוני ממרא ונדברנו אתו. (ב) וגם גלינו את אוזנו כי בן ינתן לו משרה אשתו. (ג) ותצחק שרה בשומעה כי דברנו את הדבר הזה אל אברהם. (ד) ונוכיח אותה, ותירא ותכחש לאמור לא צחקתי. (ה) ונאמר לה את שם בנו אשר נחרת ונכתב על לוחות השמים, הוא יצחק. (ו) וכאשר נשוב אליה למועד תהר ללדת בן.
(ז) ובחודש ההוא עשה אלוהים את משפטו בערי סדום ועמורה וצבוים ובכל ארץ הירדן. (ח) וישרפם באש ובגופרית ויאבדם עד היום הזה, כפי אשר ספרנו לך על אודות כל מעשיהם. (ט) כי היו רעים וחטאים מאוד ויטמאו ויזנו ויתעיבו עלילה על הארץ. (י) בעבור זה עשה ה' את המשפט באף ובחמה עשה, כתועבת סדום את המשפט בסדום. (יא) ואת לוט הצלנו כי זכר אלוהים את אברהם ויוציאהו מתוך ההפכה. (יב) אבל גם הוא ובנותיו חטאו חטאה על הארץ אשר לא נעשתה על הארץ מימי האדם עד הנה, כי שכב האיש עם בתו. (יג) והנה נחרץ על כל זרעו ונחרת בלוחות להשמידם ולהכריתם ולעשות משפט בהם כמו בסדום, לבלתי השאיר לו זרע על הארץ ביום הפקודה.

(יד) ובחודש ההוא נסע אברהם מחברון וילך וישב בין קדש ובין שור בהרי גרר.
(טו) ובחצי החודש החמישי נסע משם וישב בבאר שבע.
(טז) ובחצי החודש השישי פקד ה' את שרה ויעש לה כאשר אמר. (יז) ותהר ותלד בן בחודש השלישי בחצי החודש, כאשר דבר אלוהים את אברהם. (יח) בחג בכורי הקציר נולד יצחק. וימל אברהם את בנו ביום השמיני. (יט) והוא הראשון אשר נמול על פי הברית כמצווה עד עולם.
(כ) ובשנה השישית לשבוע הרביעי באנו אל אברהם בבאר שבע, ונרא אליו כאשר אמרנו אל שרה כי נבוא אליה. (כא) והיא הרתה ללדת בן, ונשוב בחודש השביעי ונמצא את שרה הרה לפנינו. (כב) ונברך את שרה ונספר לשרה את כל אשר צווינו על אודותיו, כי לא ימות עד אשר אם הוליד ששה בנים. (כג) וכי יראה אותם בטרם ימות, וכי רק ביצחק יקרא שמו וזרעו. (כד) וכי כל זרע בניו עובדי אלילים יהיו, ובגוים יתחשבו, אך מבני יצחק יהיה האחד לזרע קודש ובגוים לא יתחשב. (כה) כי אם נחלת עליון יהיה, וביראי ה' יהיה כל זרעו להיות לה' אוצר סגולה מכל העמים, ולהיות לממלכה ולגוי קדוש.

(כו) ונסע לדרכנו, ונספר לשרה את כל אשר דברנו אתו, וישמחו שניהם יחדו שמחה גדולה מאוד. (כז) ויבן שם מזבח לה' אשר הציל ושמח אותו בארץ מגוריו, ויעש חג שמחה בחודש הזה שבעת ימים אצל המזבח אשר בנה בבאר שבע, ויבן סוכות לו ולעבדיו בחג הזה. (כח) ויעש את החג בראשונה על הארץ, ובשבעת הימים האלה הקריב מדי יום ביומו על המזבח אשֶה לה'. (כט) פרים שבעה, שעירי עזים שנים, אילים שנים, כבשים שבעה, שעיר עזים אחד לחטאת לכפר בו בעדו ובעד זרעו. (ל) ולתודה אילים שבעה שעירי עזים, שבעה כבשים שבעה עגלים בני בקר שבעה על מנחותיהם ונסכיהם. (לא) על כל חלבם הקטיר על המזבח אשה עולה לריח ניחוח. (לב) בבוקר ובערב הקטיר לבונה וחלבנה ונטף ונרד ומור ושחלת וקושט, כל שבעת האלה הקריב שחוק בד בבד ממולח טהור.
(לג) ויעש את החג הזה שבעת ימים בשמחו בלבו ובכל נפשו, וכל אשר היו בביתו וכל זר וכל ממזר לא היו אתו. (לד) ויברך את בוראו אשר יצר אותו בדורו כי כרצונו ברא אותו. (לה) כי ידע והכיר כי ממנו יצא צמח הצדקה לדורות עולמים, וכמו כן יצא ממנו הזרע הקדוש ממנו אשר עשה את הכל. (לו) ויברך אותו, ויקרא את שם החג הזה חג לה', וישמח בשמחה הטובה בעיני אל עליון. (לז) ונברך אותו לעולם ואת כל זרעו אחריו לכל דורות הארץ, עקב אשר עשה ביום ההוא את החג הזה על פי עדות לוחות השמים.
(לח) על כן נחרת על לוחות השמים לישראל, כי יעשו את חג הסוכות שבעת ימים בשמחה בחודש השביעי לרצון לפני ה' לחוק עולם בדורותיהם לכל ימות עולמים ושנים. (לט) ואין לחג הזה קץ הימין, כי אם לעולם נועד על ישראל כי יעשו אותו, וישבו בסוכות ויענדו עטרות ציץ על ראשם. (מ) וכאשר יקחו ענף ערבה עבות מן הנחל, ככה לקח אברהם לולבי כפות תמרים ופרי עץ הדר. (מא) ויסוב יום ביום עם הענפים את המזבח שבע פעמים ביום, ובבוקר הילל והודה לאלוהיו על כל בשמחה.