(א) ובשנה השביעית לשבוע ההוא קרא יצחק את עשו בנו הגדול ויאמר אליו:

בני הנה נא זקנתי והנה כהו עיני מראות, ולא ידעתי יום מותי. (ב) ועתה שא נא כליך אשפתך וקשתך, וצא השדה וצודה לי ותפוש לי ציד בני. (ג) ועשה לי מטעמים כאשר אהבה נפשי, והביאם לי ואוכלה, ונפשי תברכך בטרם תמות.

(ד) ורבקה שומעת את דברו בדבר יצחק אל עשו. וילך עשו בבוקר השדה לצוד ציד ולתפוש ולהביאו אל אביו. (ה) ורבקה קראה אל יעקב בנה ותאמר אליו:

הנה שמעתי את אביך יצחק מדבר אל עשו אחיך לאמור. (ו) צודה לי ציד ועשה לי מטעמים והביאם לי ואברככה לפני ה' בטרם אמות. (ז) ועתה שמע נא את דברי בני, לאשר אני מצוה אותך (ח) לך נא אל עדרך והביאה לי שני גדיי עזים טובים, ואעשה אותם מטעמים כאשר אהב. (ט) והבאת אותם לאביך ואכל, בעבור אשר יברכך לפני ה' לפני מותו וברוך תהיה.

(י) ויאמר יעקב אל רבקה אמו:

אמי, לא אמנע מאבי מאומה אשר יאכל ויטעם לחכו, אבל ירא אנוכי אמי פן יכיר את קולי ויואל למושני. (יא) ואת ידעת כי איש חלק אנוכי, ועשו אחי איש שעיר, והייתי בעיניו כפועל און, ועשיתי את אשר לא צוה אותי, וקצף עלי והבאתי עלי קללה ולא ברכה.

(יב) ותאמר לו רבקה אמו: עלי קללתך בני אך שמע בקולי.

(יג) וישמע יעקב בקול רבקה אמו, וילך ויקח שני גדיי עזים טובים ובריאים, ויבא אותם לאמו ותעש אמו אותם כאשר אהב. (יד) ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית, ותלבש את יעקב אצלה. (טו) ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו ועל חלקת בשרו. (טז) ותתן את המטעמים ואת הלחם אשר עשתה ביד יעקב בנה. (יז) ויבוא אל אביו ויאמר: אנוכי בנך עשיתי כאשר אמרת אלי. (יח) קום נא ושבה ואכלה מצידי אבי, בעבור תברכני נפשך.
(יט) ויאמר יצחק אל בנו: מה זה מהרת למצוא בני? ויאמר יעקב: כי הקרה ה' אלוהיך לפני.
(כ) ויאמר יצחק אליו גשה נא ואמושך בני, האתה זה בני עשו אם לא.
(כא) ויגש יעקב אל יצחק אביו וימושהו, ויאמר: הקול קול יעקב, והיד יד עשו. (כב) ולא הכירו כי מאת השמים היתה נסבה להחשיך דעתו. (כג) ולא ידע אותו יצחק, כי היו ידיו כידי אחיו ושעירות כיד עשו למען יברכהו.
(ד) ויאמר האתה זה בני? ויאמר: אני בנך.
(כה) ויאמר הגישה לי ואוכלה מצידך בני, למען תברכך נפשי. ויגש לו ויאכל, ויבא לו יין וישת.
(כו) ויאמר יצחק אביו: גשה נא ושקה לי בני. (כז) ויגש וישק לו, וירח את ריח בגדיו, ויברכהו, ויאמר:

ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'. (כח) יתן לך האלוהים וירבה לך מטל השמים ומשמני הארץ, ורוב דגן ויצהר יתן לך לרוב. (כט) יעבדוך עמים וישתחוו לך אנשים, הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך. (ל) וכל הברכות אשר ברך ה' אותי ואת אברהם אבי, לך תהיינה ולזרעך עד עולם. אוררך ארור ומברכך ברוך.

(לא) ויהי כאשר כילה יצחק לברך את יעקב בנו, ויעקב יצוא יצא מאת פני יצחק אביו ונסתר, ועשו אחיו בא מצידו. (לב) ויעש גם הוא מטעמים ויביאם לאביו, ויאמר אל אביו: קום אבי ואכל מצידי בעבור תברכני נפשך.
(לג) ויאמר לו יצחק אביו: מי אתה?
ויאמר אליו: אני בנך בכורך עשו, עשיתי כאשר צויתני.
(לד) ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד, ויאמר: מי אפוא הוא אשר צד לי ציד ותפש ויבא ואוכל מכל בטרם תבוא, ואברכהו. ברוך יהיה הוא וכל זרעו עד עולם.
(לה) ויהי כשמוע עשו את דברי יצחק אביו, ויצעק צעקה גדולה ומרה, ויאמר לאביו: ברכני גם אני אבי.
(לו) ויאמר אליו: בא אחיך במרמה ויקח ברכותיך.
(לז) ויאמר עשו עתה ידעתי מדוע קרא שמו יעקב, זה פעם שנית עקב אותי: בראשונה לקח את בכורתי, ועתה לקח את ברכתי. ויאמר: הלא אצלת לי ברכה אבי.
(לה) ויען יצחק ויאמר לעשו: הן גביר שמתיו לך ולכל אחיו, ונתתי אותם לו לעבדים, ורוב דגן ויצהר סמכתיו, ולכה אפוא מה אעשה בני?
(לט) ויאמר עשו אל יצחק אביו: הברכה אחת היא לך אבי? ברכני גם אני אבי. וישא עשו קולו ויבך.
(מ) ויען יצחק ויאמר אליו:

הנה משמני הארץ תהיה ברכתך ומטל השמים מעל. (מא) ועל חרבך תחיה, ואת אחיך תעבוד, והיה כאשר תגדל ותפרוק עולו מעל צוארך - וחטאת בנפשך, וכל זרעך יכרת מתחת השמים.

(מב) ויקצוף עשו על יעקב על הברכה אשר ברכו אביו, ויאמר בלבו: עתה יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי.