(א) ויהי אחרי מות יעקב, וירבו בני ישראל בארץ מצרים ויהיו לעם רב. (ב) ויהי להם לב אחד ורוח אחת לכולם באהבתם איש את אחיו ובעזרם איש לאחיו, ויעצמו במאוד מאוד.
(ג) ויחי יוסף אחרי אביו עוד עשרה שבועים. (ד) ולא היה צר ליוסף ולא אונה לו כל רע בכל ימי חייו אשר חי אחרי יעקב אביו. (ה) כי כל המצרים כבדו את בני ישראל בכל הימים אשר חי יוסף.

(ו) וימת יוסף בן מאה ועשר שנים. (ז) שבע עשרה שנה ישב בארץ כנען ועשר שנים עבד ושלוש שנים ישב בבית הסוהר ושמונים שנה שפט תחת המלך את כל ארץ מצרים. (ח) וימת הוא וכל אחיו וכל הדור ההוא. (ט) ויצו את בני ישראל לפני מותו להעלות את עצמותיו אתם בצאתם ממצרים. (י) וישבע אותם על אודות עצמותיו, ביודעו כי המצרים לא יוציאוהו עוד לקבור אותו בעת מותו בארץ כנען. (יא) כי ממקרון מלך כנען המושל בארץ אשור נלחם בעמק עם מלך מצרים, וימת אותו שם, וירדוף אחרי המצרים עד שער הרמון. (יב) ולא יכול לבוא שמה כי קם מלך חדש על מצרים ויהי עצום ממנו. (יג) וישוב ארצה כנען, אך שערי מצרים סוגרו ולא בא איש מצרימה.

(יד) וימת יוסף ביובל הששה וארבעים בשבוע הששי בשנה השנית ויקברו אותו בארץ מצרים וכל אחיו מתו אחריו.

(טו) ויצא מלך מצרים להלחם את מלך כנען ביובל השבעה וארבעים בשבוע השני בשנה השנית.

(טז) ויוציאו בני ישראל את עצמות בני יעקב, לבד מעצמות יוסף, ויקברו אותם על השדה במערת המכפלה על ההר. (יז) ורבים שבו מצרימה, ומעט מהם נשארו על הר חברון, ואביך [עמרם] נשאר עמהם.

(יח) ויגבר מלך כנען על מלך מצרים, ויסגור את שערי מצרים.
(יט) ויחשוב [מלך מצרים] מחשבה רעה על בני ישראל לענותם. (כ) ויאמר אל אנשי מצרים:

הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. (כא) הבה נתחכמה להם בטרם יעצמו מאוד, ונענה אותם בסבלות עבדים בטרם תפול עלינו בהלה ובטרם ילחמו בנו. (כב) ואם לא, ונוספו גם הם על שונאינו ועלו מן ארצנו כי לבם ופניהם פונים אל ארץ כנען.

(כג) וישם עליהם שרי מסים למען ענותם בסבלות עבדים, ויבנו ערי מסכנות לפרעה, את פתום ואת רעמסס. (כד) ויבנו את כל החומות והקירות אשר נהרסו בערי מצרים, וילחצו אותם בפרך. (כה) וכאשר יענו אותם כן ירבו וכן יפרוצו, ויחשבו המצרים את בני ישראל לטמאים.