(א) ויהי כי החלו בני האדם לרוב על פני כל האדמה ובנות ילדו להם. (ב) ויראו מלאכי האלוהים בשנה אחת ליובל הזה כי טובות הנה למראה, ויקחו אותן להם לנשים מכל אשר בחרו, ותלדנה להם בנים אשר היו לנפילים. (ג) והחמס מלא את הארץ, וכל בשר השחית את דרכו מאדם עד בהמה עד חית הארץ עד עוף השמים ועד כל רמש על האדמה. (ד) כולם השחיתו את דרכם ואת סדרם, ויחלו לטרוף איש אחיו. (ה) והחמס מלא את הארץ, וכל יצר מחשבות לב בני אדם היה רק רע כל היום.

(ו) וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה, וכל בשר השחית את סדרו, ויעשו כולם את הרע בעיניו כל אשר בארץ. (ז) ויאמר למחות את האדם וכל בשר אשר ברא על פני האדמה. (ח) ונוח לבדו מצא חן בעיניו.

(ט) ועל מלאכיו אשר שלח על הארץ חרה אפו מאוד, ויאמר להשמידם. (י) ויאמר אלינו נאסרה אותם במעמקי האדמה, והנה הנם אסורים בתוכם ומפורדים. (יא) ועל בניהם יצאה דת מאת פניו למחוץ אותם בחרב ולכלותם מתחת השמים. (יב) ויאמר, לא ידון רוחי באדם לעולם כי בשר הוא, והיו ימיו מאה ועשרים שנה. (יג) וישלח את חרבו ביניהם למען יכו איש את אחיו. ויחלו להכות איש את אחיו, עד אשר נפלו כולם לפי חרב ונשמדו מעל הארץ, ועיני אבותיהם רואות. (יד) ואחרי כן נאסרו במעמקי האדמה עד יום המשפט הגדול, כי אז ענוש יענשו כל אשר השחיתו את דרכיהם ואת עלילותיהם לפני ה'. (טו) וישמד את כל משכנותיהם, ולא נותר מהם עד אחד אשר לא שפט אותו ככל רעתם. (טז) ויעש לכל ברואיו רוח חדש ונכון אשר לא יחטאו לעולמים בקרבם, וכל איש יצדק במולדתו לעד. (יז) ועונש כלהם נחרץ וחרות על לוחות השמים בלי עולתה. (יח) וכל הסרים מן הדרך אשר נועד להם ללכת בה, אם לא ילכו בה העונש כתוב לכל קרב ולכל דור. (יט) ולא ינצל כל אשר בשמים ועל הארץ באור ובחושך בגיא צלמות ובתהום רבה ובמקום האופל. (כ) וכל עונשם כלה ונחרץ וכתוב וחרות לכולם. (כא) את הגדול ישפוט כגדלו, ואת הצעיר כצעירתו, ואת כל איש ואיש ישפוט על פי דרכו. (כב) ולא יקח שוחד באמרו כי ישב לשפוט את כל בשר. (כג) וכי יתן לו איש את כל אשר על הארץ, לא ישא פניו ולא יקח דבר מידו כי הוא השופט.

(כד) ועל בני ישראל כתוב ומקויים לאמור, אם יפנו אליו בצדקה יסלח לכל אשמם וישא לכל עוונם. (כה) כתוב ומקויים כי כל מודה ועוזב פשעיו, ירוחם פעם אחת בשנה. (כו) אבל לא רוחמו כל אשר השחיתו את דרכם ואת יצרם לפני המבול, אך נוח לבדו, כי פניו נשאו בגלל הבנים אשר הציל למענהו ממי המבול. (כז) כי לבו היה צדיק בכל דרכיו כאשר צוה, ולא עבר על כל אשר נפקד עליו.

(כח) ויאמר ה': יימח כל אשר בחרבה מכל הבהמה עד חית השדה ועוף השמים ועד הרמש הרומש על הארץ. (כט) ויצו את נוח לעשות לו תיבה להנצל ממי המבול. (ל) ויעש נוח תיבה לכל אשר צוהו ביובל השבעה ועשרים בשבוע החמישי בשנה החמישית. (לא) ויבוא אליה בשנה השישית בו, בחודש השני בראש החודש השני. (לב) עד יום ששה עשר בו בא הוא וכל אשר הבאנו לו אל התיבה, ויסגר ה' בעדו מחוץ ביום שבעה עשר בערב.
(לג) וה' פתח שבע ארובות שמים להמטיר מים מן השמים על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה. (לד) וגם מעינות התהום העלו מים עד כי מלא כל העולם מים. (לה) ויגברו המים על הארץ חמש עשרה אמה מלמעלה, גברו המים על כל ההרים הגבהים. (לו) ותרום התיבה מעל הארץ ותלך על פני המים. לז) ויהיו המים על פני הארץ חמשה חודשים חמישים ומאת יום. (לח) ותלך ותנח על ראש הלובָר אחר הרי אררט. (לט) ובחודש הרביעי נסכרו מעינות תהום רבה וארובות השמים נכלאו. (מ) ובראש החודש השביעי נבקעו כל מעינות תהומות הארץ וזרם המים החל לרדת אל תחתית התהום. (מא) ובראש החודש העשירי נראו ראשי ההרים. (מב) ובראש החודש הראשון נראתה האדמה, וישובו המים מעל הארץ הלוך ושוב בשבוע החמישי בשנה השביעית בו. (מג) ובשבעה עשר יום לחודש השני יבשה הארץ. (מד) ובשבעה ועשרים יום הסיר את מכסה התיבה וישלח מתוכה את חית הארץ ועוף השמים והרמש.