הסיפור החסידי כגורם מחנך
עינב בן-דורי
- ה מ ש ך -
פרק שלישי: מטרות הסיפור החסידי ותפקידיו
בפרק א' בעבודה זו קיימת התייחסות לתיחום ז'אנר 'הסיפור החסידי' ולקשיים הכרוכים בכך. להלן תופעת קידוש הסיפור בחסידות - משמעות נסתרת הצפונה בו לפי תורת החסידות. וכן הרובד הגלוי בתפקיד הסיפור החסידי לרבות תפקידו החינוכי.
תופעת קידוש הסיפור בחסידות
לכאורה שייך הסיפור לקטגוריה של 'דברים בטלים', או לפחות נכלל בקטגורית 'שיחת חולין', המסיחים את האדם מלימודו3. רוב הוגי הדעות של היהדות ראו בסיפור באשר הוא סיפור, כלומר ביצירה הספרותית, חלק תפל בכתבי הקודש ולא ייחסו לו, מצידו הסיפורי כשלעצמו, כל ערך, פרט למשמעות לימודית, סמלית או אלגורית הגלומה בו4. לעומת דעה זאת, בדברי הבעל שם-טוב זכה הסיפור החסידי להתקדש מתוך הנחה כי ניתן באמצעותו לתקן תיקונים עליונים, להעלות ניצוצות קדושים (על-פי תורת האר"י הקדוש) ולהשפיע על נשמותיהם של בני-אדם יותר מאשר בדרכים אחרות. על כך ניתן ללמוד מדבריו של ר' ישראל מרוז'ין כאשר בא אליו 'הליטאי' שליחו של האדמו"ר בעל ה"צמח צדיק" מליובאוויץ (רבם של חסידי חב"ד) ולהלן דבריו:
"הגאון הליטאי התפלא עלינו שדיברנו מקודם על ספורי הצדיקים ואחר כך על חידושי התורה, ובאמת הרי זו קושיא גדולה ועתיקה, וכבר עמד על כך רש"י הקדוש שהיה שואל קושיא זו עצמה: 'לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, מה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו'. כח מעשיו היינו הנשמה של מעשי הבריאה בכל עת ובכל רגע. אבי זקני, המגיד הגדול ממזריטש, קיבל מהבעש"ט הקדוש הדרך איך לראות בכל דבר את הנשמה שבתוך הגוף של אותו דבר. אנחנו - פנה הצדיק ר' ישראל אל ר' אייזיק ['הליטאי' שליחו של הרבי מליובאוויץ] - הולכים באותו הסדר שהשי"ת [שהשם יתברך] נתן לנו את התורה הקדושה: מקודם ספר בראשית, ספורי צדיקים כמו שכתב במדרש: במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים, ואחר כך ספר שמות, החודש הזה לכם5.
על פי דבריו: הסיפור החסידי, אם מסופר כראוי, משפיע יותר מאשר הלכה ('חידושי התורה'). אי אפשר לקיים מצוות מבלי להכיר בגדולת ד': "את הנשמה של אותו הגוף", והכרת גדולתו היא על-ידי סיפורים6. לשיטת הבעל שם-טוב הסיפור הוא אף בגדר עבודת ד' כמו העיסוק בתורה, בתפילה ובקיום מצוות. ר' משה חיים אפרים, מסודילקוב, נכד הבעל שם-טוב, כותב על סבו:
"שהיה מספר מעשיות ודברים חיצונים ובהם היה עובד ד' בחכמתו הזכה והטהורה שהיה לו"7.
ליחס זה של החסידות לסיפור החסידי, נימוק תיאולוגי ששורשיו נעוצים בעצם מהותה הרעיונית של החסידות.
לפי י' דן8, החסידות הסתמכה על תורת האר"י שלפיה נתפזרו ניצוצות של קדושה בכל רחבי המציאות. תפקידו של המתקן היא להעלות את הניצוצות ולהחזירם למקורם, ועל-ידי כך מחזק הוא את כוחות הטוב שמהם נפלו הניצוצות ומחליש את כוחות הרע הניזונים ומגדילים את כוחם מהניצוצות השבויים בידיהם. דרך רעיון זה הגיעה החסידות לעיקרון קידוש כל תחומי החיים לרבות התחומים הניטרליים לכאורה מבחינה דתית, משום שגם בהם גנוזים ניצוצות כאלה. כמו כן הגיעו החסידים למסקנה שגם בתוך הרע עצמו מצויים ניצוצות קדושים.
לפי תורת החסידות, הסיפור מלכתחילה קדוש היה, יסודות הטוב והניצוצות הקדושים עדיין גנוזים בו. בכוחו של הצדיק להעלותו ולתקנו ולהפכו שוב למכשיר של עבודת השם. כן יכול הצדיק להעלות ניצוצות אפילו מסיפור שמקורו בגויים ושתוכנו אינו מוסרי. לפי האמור לעיל, על-ידי הסיפור מתעלה המציאות, עצם סיפורו הינה מעשה דתי רוחני. ר' נתן, תלמידו של ר' נחמן מברצלב נכד הבעל שם-טוב, בהקדמות לספר 'סיפורי מעשיות לרבי נחמן מברצלב' מתאר את תפקיד הסיפור ומסכם בדבריו את האמור לעיל:
"...בסיפורי המעשיות שהעולם מספרים. יש בהם נסתרות הרבה ודברים גבוהים מאוד. אך שנתקלקלו המעשיות כי חסר מהם הרבה. וגם נתבלבלו. ואינם מספרים אותם כסדר. כי מה ששייך בתחילה מספרים בסוף וכן להפך. וכיוצא בזה אבל באמת יש בהמעשיות שמספרים העולם. דברים נעלמים גבוהים מאוד. והבעש"ט זצוק"ל [זכר צדיק וקדוש לברכה] היה יכול על-ידי סיפור מעשה. לייחד ייחודים. כשהיה רואה שנתקלקלו צנורות עליונים. ולא היה באפשר לתקן אותם על-ידי תפילה. היה מתקנם ומייחדם על-ידי סיפור מעשה"9.
תפקידי הסיפור וסגולותיו בעיני החסידים10
החסידות מיחסת לסיפור סגולות רבות ותפקידים רבים החל מתיקון המציאות, העלאת ניצוצות (כאמור בסעיף הקודם) ועד לחינוך האדם הפשוט למידות טובות ולהרגלים נכונים. להלן תפקידיו של הסיפור החסידי וסגולותיו.
אחת הסגולות החשובות של הסיפור היא - משמעויות נסתרות הצפונות בו11. בדיבורים פשוטים ובסיפורי מעשיות יכולים הצדיקים לפעול גדולות ונצורות. ר' ישראל מרוז'ין כותב על סגולת הסיפור להטיב לעולם:
"...הצדיקים הראשונים כשהיו צריכים להטיב לעולם היה על-ידי תורה ותפילה, כי העולם היה בבחי' [בבחינת] גדולות. אבל עכשיו שהעולם הוא בבחי' קטנות לכן כשצריך הצדיק להיטיב להעולם אינו רק בסיפורי מעשיות ודברים פשוטים"12.על-פי החסידות, בדיבורי חול פשוטים של הצדיקים מצוי קודש נסתר שהאדם הפשוט לא יבינו. אין ניגוד בין דיבורי קודש לבין דיבורי חול בשיחות של צדיקים. מסופר שהרב הקדוש מברדיטשוב בעל "קדושת לוי" התארח אצל רבי שמילקא מיקלשבורג ודיבר דיבורי חול באופן בולט. תלמידיו של הרב המארח שאלו את רבם:
"למה מכבד אותו כל כך והוא איש ריק, הרבה שיחה עם האישה בטלית ובתפילין בדברים בטלים ושוחח בבית המדרש עם איש ריק כדומה לו ובלבל את המתפללים. פתח הרב הקדוש ואמר: בגמרא כתוב: 'רב לא שח שיחות חולין מימיו' רב אפילו בשעה שהיה מדבר דברים בטלים ענייני גשמיות, אף הם לא היו שיחות חולין, אלא עשה בהם ייחודים קדושים, וכך היה נוהג כל הזמן, מתחילת היום ועד הלילה, שדיבר עם כל אדם מה שנראה בעיניהם כשיחת חולין והוא היה יכול להחזיק המוחין שלו בעבודה כזו כל היום וליחד בשעת מעשה ייחודים. ואף הרב לוי יצחק מברדיטשוב כך"13.לסיפור החסידי תפקיד נוסף ופשוט יותר: על-ידי הסיפור, האדם עשוי להיזכר בחטאו ולחזור בתשובה, הסיפור הינו גורם מחנך ומשפיע על התנהגותו של האדם.
"...רק על-ידי סיפורי מעשיות ושיחת חולין של הצדיק, יוכל האדם לבוא לידי תשובה". "...ובעת הזאת [של מחשבת תיקון מידה מקולקלת] שיחתו וסיפורי המעשיות שלו [של הצדיק], הן התנצלותו מעניין זה, וסיפר איזה מעשה מעניין בטחון או אמונה וכל השומע מפיו המעשה ההיא נזכר בעצמו שהוא פגם במידת בטחון או אמונה, ומתעורר עצמו לעשות תשובה על זה, ולתקן מה שפגם... והשומע ממנו [מהצדיק] אז, איזה סיפור מעשה מענין אהבה או יראה, ונזכר בעצמו שהוא פגום בעניין זה ויראה לתקן אותה, ולפי המעשה שהוא שומע מן הצדיק, כן נזכר בעצמו מה שהוא צריך לתקן, ולפעמים מה שחטא אתמול שמע למחרתו, ומה שפגם בקטנותו שומע אחר זמן רב, כי הסיפור מעשיות של הצדיק, הן כפי הספק שנולד לו"14.לסיפורי חסידים יכולות השפעה וחינוך על האדם גדולות יותר מאשר סיפורי מוסר. על כך מעיד המסדר (אסוף הסיפורים) ר' ראובן חיים אלכסנדר אשר אסף את הסיפורים לספר 'נפלאות הסבא קדישא':
"...התבוננתי בסיפורי צדיקים וקדושים שנדפסו יום-יום, נתלהב ליבי בקרבי לעבודת השי"ת עוד יותר מאשר עיינתי בספרי מוסר"15.לסיפור החסידי סגולה חינוכית נוספת והיא להלהיב את האדם לעבודת הבורא, ר' אלימלך מליז'נסק מציין זאת בפירושו לתורה (שמות ג', יב') - "וַיּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאות כִּי אָנכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלהִים עַל הָהָר הַזֶּה":
"...דהנה סימן טוב לאדם כשהוא שומע מספרים ממעלות הצדיקים לעבודתם בקדושה לשמו יתברך באמת, אם באותו הפעם לבו חושק ומתלהב מאד מאד שיזכה גם הוא לעבוד השם יתברך באמת, זה הוא סימן טוב שהשם עמו, וזה דבר ד' וזהו 'וזה לך האות', שאני אומר לך 'בהוציאך וכו', 'תעבדון על ההר הזה' זה יהיה לך לסימן ולאות: אם יהיה לבך בוער ומתלהב לעבודתי בשומעך זאת. בזאת תדע שאני עמך"16.מלקטי הסיפור החסידי17 ציטטו לעיתים את דבריו אלו של ר' אלימלך ובכך נתנו גושפנקא לצורך בליקוט סיפורים חסידיים ופרסומם וכן הצביע על מגמתם - לגרום ליהודים להתקרב לבורא ולהתלהב לעבודתו. הצורך בחיזוק האמונה נחשב כהוראת שעה, מלקטי הסיפור החסידי18 האמינו כי ירידת הדורות, האמונה הפוחתת מדור לדור, עשויה להיעצר באמצעות הגברת 'אמונת חכמים'19 ובאמצעות הסיפורים. כבר בהקדמת הספר 'שבחי הבעל שם-טוב', אומר מחבר הספר ר' דב בער מלונץ:
"...ועכשיו [בתקופתו של הכותב] בעו"ה [בעוונתינו הרבים] נתמעטו הצדיקים וחשכו האורות בארובות [קהלת יב' 13] ובעו"ה נפלה האמונה עד מאד וכמה מינות נזרקה בעולם לא ניתן לכתוב סרה על עם ד' והי"ת [והשם יתברך] יכפר על כל זאת ע"כ [על-כן] יעצני לכתוב הנוראות ששמעתי מאנשי אמת"20.בכוחו של הסיפור החסידי לקנות נפשות לחסידות. הסיפור החסידי גורם לאנשים רבים להצטרף לתנועת החסידות, אף אישים דגולים נתקרבו לצדיקים ולחסידות בזכות הסיפור. במיוחד הצטיין הבעל שם-טוב בכושר לקרב נפשות באמצעות הסיפור. כך התקרב תלמידו המובהק של הבעל שם-טוב ר' דוב בער ממזריטש שכונה "המגיד"21. תלמיד אחר של הבעל שם-טוב, ר' יעקוב יוסף מפולנאה התקרב גם הוא לחסידות באמצעות סיפור:
"פ'א [פעם אחת] בא הבעש"ט לעיר שאריגראד, שהיה אז 'התולדות' [כינוי לר' יעקוב יוסף מפולנאה על-שם ספרו הראשון והיעקרי] רב שמה, בימי הקייץ בבוקר השכם... ויקרא לאיש אחד... ויספר לו איזה מעשה ואחר בא עוד איש... עד שהמשיך הבעש"ט בסיפורי המעשיות שלו את כל בני העיר, שבאו כולם ועמדו שם אצלו לשמוע ממנו הסיפורי מעשיות. והשמש מבית-הכנסת עמד ג"כ [גם כן] ביניהם... ביום זה בא הרה"ק [הרב הקדוש] 'התולדות' לביהכ"נ [לבית הכנסת], וראה כי היא עדיין סגורה. כאשר ראה אותו [את השמש] הרה"ק 'התולדות' הקפיד עליו מאוד... ואחרי התפילה צווה על השמש להביא אליו האורח מספר מעשיות ויכה אותו עבור שבוטל הקהל מלהתפלל בציבור... וילך הבעש"ט תיכף להרה"ק 'התולדות'... ואמר לו [הבעש"ט ל'התולדות']: 'אבקש מכם שלא תקפידו עלי ואספרה לכם איזה מעשה'. אמר לו: 'ספר'. ויספר לו הבעש"ט איזה מעשה... ויספר לו הבעש"ט עוד איזה מעשה. ונתפעל 'התולדות' עוד יותר מהקודם... וכשגמר המעשה השלישית אמר לו הרה"ק 'התולדות' להבעש"ט: 'עתה יכול אני לישבע כי אתה הוא הבעש"ט. והנני מוכן לנסוע עמכם תיכף ולהתקשר לכם בכל לבבי באמת...' ואחר הסעודה נסעו שניהם יחדיו... ומאז נעשה תלמיד מובהק של הבעש"ט"22.סגולה חמישית של הסיפור החסידי היא יכולתו לחולל נפלאות וישועות מכוח עצמו. סיפור הוא תפילה ותפילות עוזרות. הצדיק פועל בתפילתו ובכל מעשיו שהם למעשה תפילה23. על-ידי סיפורי דברים ניתן לרפא חולים . הבעל שם-טוב נשאל על ריפוי חולים על-ידי סיפור:
"... פ'א [פעם אחת] נכנס אליו רבי דוד פורקעס ז"ל מ"מ הק"ק [דקהילות הקודש] מעז'ובוז' ושאל אותו... האיך להתפלל בעד החולה עם סיפורי מעשיות והתחיל לומר לו ובאומרו נתלהם מאוד ופניו היו בוערות כלפידים..."24.סיפורי מעשיות מהווים סגולה אף לקשיי לידה לפרנסה ולצרות אחרות25. לפי החסידות, סיפורו של נס עשוי לגרור אחריו נס אחר. ר' ראובן חיים אלכסנדר כותב בהקדמתו לספר 'נפלאות הסבא קדישא' חלק ב':
"על-ידי דיבור וזכירה שמספרים על הנס ג"כ [גם כן] נתעורר ונמשך בחי' [בחיים] הנס ההוא ולכן מצווה לספר ביציאת מצרים ולהיזכר בכל יום"26.מסופר על ר' מנחם מענדיל פרידמן מבאהוש שהציל יהודי מהמרת דתו לנצרות על-ידי סיפור:
"חותני הק' [הקדוש] זי"ע [זכותו יגן עלינו] בא פעם לקישינוב ע"מ [על מנת] לשבות שם ונודע לו שבהינטשעטע (עיירה בבוסניה) רוצה בחור דתי להמיר את דתו רח"ל [רחמנא ליצלן], מיד כששמע זאת אמר: הינני נוסע להינטשעטע... כשהגיעו למחוז חפצם בא רבי אלחנן (המכונה רבי חונה הונטשעטשיר, מגדולי חסידי באהוש) ואמר לחותני זי"ע שאבי הבחור רוצה ליכנס. אמר לו חותני זי"ע שיכנס אחרי שאחזור מהמיקוה, והלך למיקוה. לאחר מכן נכנס אבי הבחור בבריות, שאלו חותני זי"ע אם הוא יודע המעשה מהמגיד הגדול זי"ע ממעזריטש שאמר תורה עה"פ [על הפסוק] 'נפש כי תחטא' ?... והיא: 'בשבת אחת באמצע השנה בליל ש"ק [שבת קודש] התחיל המגיד הגדול זי"ע לומר תורה עה"פ 'ונפש כי תחטא', החבריא קדישא תלמידיו הק' [הקדושים] זי"ע התפלאו מאוד שכן לא הייתה שבת פ' ויקרא. בהמשך הסעודה אמר המגיד הגדול עוד פעם ד"ת [דבר תורה] על זה הפסוק וכן כמה פעמים עד שפסק, ואז נכנס לביהמ"ד אברך שסיפר, איך שעלה פתאום על דעתו להמיר דתו רח"ל וכבר הלך להכומר להפיק זממו, אך לפתע התחרט ואינו יודע למה, וכשרצה לברוח לא יכל שכן היה נעול, ורצה לקפוץ למטה מהחלון אפי' [אפילו] במחיר שיקרה לו אסון, מלהמיר דתו ח"ו, וכשעמד לעשות כן ראה לפתע שיכול לרדת באופן פלאי, כשירד למטה בא מיד אל המגיד הגדול, ואז הבינו התלמידים כוונת רבם ה' בהנהגתו'. כשגמר ר' חונה לספר ציווה עליו חותני זי"ע שיחזור על המעשה שנית, ובליל ש"ק בעת הקידוש בערו פני חותני זי"ע. לאחר השבת בא הבן לאביו ואמר שהינו מתחרט על העבר, ונעשה בעל תשובה גמור"27.
לסיכום הפרק
בפרק זה פורטו תפקידי הסיפור החסידי, בקרב חסידי הבעל שם-טוב וסגולותיו. החל בסגולותיו הנסתרות להעלאת ניצוצות, דרך סגולותיו החינוכיות, המיועדות להשפיע על האדם לחזור בתשובה, לתקן מעשיו ולהתקרב לקדוש-ברוך-הוא, וכלה בסגולותיו לפעול בעולם כתפילה. הדפסת קובצי סיפורי חסידים שהחלה לפני כמאתיים שנה וממשיכה כיום, הנה עדות נאמנה לחיותם ולשייכותם לתרבותנו גם כיום.28..
הערות:
1. עיין: דן, י' (1975). הסיפור החסידי, ירושלים: כתר. עמ' 35.
2. לדוגמא: כשנודע לר' מנחם נחום מצ'רנוביל על דבר מותו של הצדיק ר' אברהם המלאך "התחיל לספר בשבחיו". עיין רובינשטיין, א' (תשנ"ב). שבחי הבעש"ט: מהדורה מוארת ומבוארת, ירושלים: ראובן מס. עמ' 140.
3. עיין: נגאל, ג' (תשס"ב). הסיפורת החסידית, ירושלים: המכון לחקר הספרות החסידית. עמ' 26 וכן הערה 65 .
4. עיין: דן, י' ותישבי, י' (תשכ"ט). חסידות-הסיפור החסידי, אנציקלופדיה עיברית, כרך י'ז, טור 818 ; דן, י' (תשכ"ט). לברור דרכי המחקר בסיפורי חסידים. דברי הקונגרס העולמי הרביעי למדעי היהדות, כרך ב. עמ' 54.
5. זוין, ש' (תשי"ח). סיפורי חסידים-מועדים, ירושלים: בית-הלל. עמ' 190 - 192, סיפור 230. הסוגריים המרובעים הינם הוספה שלי.
6. עיין להלן בסיפור על השפעת הסיפור החסידי על מומר לחזור בו. עמ' 21 והערה 27.
7. משה חיים, א' (תשנ"ד). דגל מחנה אפרים על התורה, ירושלים: מור. פרשת וישב עמ' נ'.
8. ראה דן, י' (לעיל הערה 1) עמ' 51.
9. רבי נחמן מברצלב (תרפ"ב). ספר המעשיות לרבי נחמן מברצלב בצרוף מבוא מאת ש.א הורדוצקי, ברלין: עיינות. הקדמת רבי נתן (לא מצויין עמוד). הסוגריים המרובעים הינם הוספה שלי.
10. לשם כתיבת חלק זה בעבודה נעזרתי בספרו של נגאל, ג' הסיפורת החסידית (לעיל הערה 3), פרק א'.
11. ראה 'תופעת קידוש הסיפור בחסידות' בסעיף הקודם שבפרק זה.
12. ר' ישראל מרוז'ין (1885). עירין קדישין, ורשה: (ללא ציון הוצאה). ליקוטים נ"ג, ע'ב (עמוד ב') עמ' 106. הסוגריים המרובעים הינם הוספה שלי.
13. זוין, ש' (תשי"ח). סיפורי צדיקים-תורה, תל-אביב: אברהם ציון. עמ' 422.
14. עפשטיין הלוי, ק' ק' (תשמ"ח). ספר מאור ושמש, ירושלים: מכון אבן-ישראל. (נדפס לראשונה-תר"ב). ספר דברים, עמ' תקכ'א. הסוגריים המרובעים הינם הוספה של ההוצאה החדשה למעט הראשונים שאותם הוספתי אני.
15. אלכסנדר, ח' ר' (ללא ציון שנה). ספר נפלאות הסבא קדישא חלק א', פיעטרקוב, דפוס של ר' חנוך הטניק. הקדמת המחבר עמ' 10.
16. ר' אלימלך מליז'נסק (הדפסה מבוארת תשנ"ח). נועם אלימלך ההדור: ד' גדליה נגאל, ירושלים: מוסד הרב קוק. שמות לב' , ע"ג-ע"ד, עמ' קעג'.
17. לדוגמא: נפלאות הסבא קדישא חלק ב' (לעיל הערה 15), בהקדמה עמ' 5. להרחבה בנושא ראה נגאל, ג' הסיפורת החסידית, (לעיל הערה 3).
18. שם, עמ' 22 הערה 45.
19. אמונת חכמים - היא אמונה בצדיקים ובכוחם לעשות מופתים. שם, עמ' 22.
20. רובינשטיין, א' (1991). (לעיל הערה 2) הקדמת הכותב עמ' 31. הסוגריים המרובעיים הם הוספה של המהדורה הנ"ל.
21. לקוח מתוך נגאל, ג' הסיפורת החסידית (לעיל הערה 3), עמ' 16 - 17, הערות 25 - 26.
22. צ'קרניק, ו' י' (תשמ"ד). סיפורי חסידות צ'רנוביל מהדורה מבוארת מאת גדליה נגאל, ירושלים: כרמל. עמ' 44 - 46, סיפור כא'. הסוגריים המרובעים הם הוספה של המהדורה הנ"ל.
23. ר' דב בער 'המגיד' ממזירטש אמר: "בכל תנועה נמצא הבורא ית' [יתברך] שאי אפשר לעשות שום תנועה ושום דיבור בלי כוח הבורא ית' וזהו (ישעיהו א' 3) 'מלאה כל הארץ כבודו' ". מתוך ר' בער דב (תשל"ה). מגיד דבריו ליעקב, ליקוטי אמרים, ירושלים: מנחם ראתה. עמ' יג', מאמר מ'א.
24. רובינשטיין, א' (לעיל הערה 2), עמ' 181 - 182.
25. ראה נגאל, ג' הסיפורת החסידית (לעיל הערה 3), עמ' 18 - 20.
26. ספר נפלאות הסבא קדישא חלק ב' (לעיל הערה 15), עמ' 5. הסוגריים המרובעים הם הוספה שלי.
27. שטערן, ח' ד' (תשנ"ד). ספר נר ישראל לבית רוז'ין, חלק ו'. בני ברק: (לא מצויינת הוצאה), עמ' קצ'ו - קצ'ז. הסוגריים המרובעים הם הוספה שלי.
28. דוגמא לקבצי סיפורי חסידים שיצאו לאור לאחרונה: זוין , ש' (תש"ס). סיפורי נשמה כפי שסופרו על-ידי רבי שלמה קרליבך, אפרת: (לא מצוינת הוצאה) ; רז, ש' (תשס"א). סיפורי צדיקים, ירושלים: קל מבשר ; הנ"ל (תשס"ב). מעשה ברבי ישראל בעל שם-טוב, ירושלים: קל מבשר.
לפרק הבא
