|
|
"קסטנר העניק לי את השקט", אמר אייכמן
בעז העצני - מקור ראשון ח' באלול תשס"ב 16.8.02
תגובה לכתבתו של מיכאל ברונשטיין "הציל נפשות מהשטן", דיוקן 259
|
תקציר: מאמר זה נכתב בתגובה למאמר המסנגר על קסטנר והתנהגותו בתקופת המלחמה. המאמר מסתמך על דברי תמיר ומראה כיצד פעילותו של קסטנר בתקופת המלחמה סייעה לגרמנים בהשמדת יהודי הונגריה.
מילות מפתח: שואה, קסטנר, הונגריה |
לפי גרסתו של שמואל תמיר, השמדת יהודי הונגריה בימי הדמדומים של המשטר הנאצי לא היתה מתאפשרת בלי שיתוף הפעולה של ישראל קסטנר עם האס-אס.
ספרו החדש של יהודה באואר 'יהודים למכירה', שעל צאתו לאור בישר בצהלה מיכאל ברונשטיין מעל דפי עתון זה, הינו ניסיון נוסף לחפות, לטשטש ולהטעות את דעת הקהל בקשר לפרשת קסטנר.
קדמו לכך סדרות הטלוויזיה 'עמוד האש' ו'תקומה', שגם בהן כיכב באואר, והצגת תיאטרון בשם 'קסטנר' אשר כתב מוטי לרנר, שהתפנה לרגע מכתיבת עוד תסריט נגד הכיבוש.
באואר הוא היסטוריון של השואה, בדיוק כמו שמאיר פעיל הוא היסטוריון צבאי. שניהם מציגים את ההיסטוריה באור הרצוי למחנה הפוליטי שלהם. המחנה הזה נקרא היום "אליטות". בעבר הוא היה הרבה יותר מוגדר. קראו לו מפא"י. לא מזמן יצא ספר אחר, האוטוביוגרפיה של שמואל תמיר, שהיה בעבר שר המשפטים, חבר כנסת ועורך דין מפורסם. ספר זה (בהוצאת זמורה ביתן) שופך אור אחר לחלוטין על פרשת קסטנר, וראוי שגם את נקודת המבט הזאת יראה הקורא.
הגרסה המובאת כאן מבוססת ברובה על העובדות והדעות שמוסר ומביע תמיר בספרו.
מהי "פרשת קסטנר"
שאותו הוציא לאור והפיץ בכמה מאות עותקים, שבו האשים פקיד בכיר במשרד המסחר והתעשיה, ישראל קסנטר, כי בהיותו ראש 'ועד ההצלה' בהונגריה בזמן מלחמת העולם
השנייה, שיתף פעולה עם הנאצים, הציל פושעי מלחמה בכירים מחבל התלייה לאחר
המלחמה, ואף השתתף עם הנאצים בשוד הרכוש היהודי.
בתגובה, תבעה מדינת ישראל את גרינוולד למשפט דיבה. הסנגור היה עו"ד שמואל תמיר, ועד מהרה הפך המשפט ממשפט גרינוולד למשפט קסטנר.
במהלך המשפט הסתבך קסטנר בשקרים אינסופיים שנחשפו. בסופו פסק השופט בנימין הלוי שקסטנר שיתף פעולה עם הנאצים, ובכך "מכר את נשמתו לשטן", ואף נתן הצהרה בשבועה לטובת קורט בכר - קצין בכיר, ראש המחלקה הכלכלית של האס-אס, שקודם לכך השתתף בהשמדת יהודים בפולין וברוסיה. הצהרת קסטנר, שניתנה אחרי המלחמה, הצילה את חייו
של בכר והוא שוחרר.
הממשלה ערערה על פסק הדין לבית המשפט העליון. בקרב הממשלה והמפלגה היה מתח רב וחשש מכישלון גם בערעור. והנה, זמן קצר לפני מתן פסק הדין, נורה קסטנר על ידי מתנקשים ונפצע. לאחר שאושפז החל מצבו להשתפר, אך לאחר 12 יום, באורח בלתי מוסבר, נפטר.
פסק הדין בערעור אמנם זיכה את קסטנר, אך היה זה על חודו של קול - 3 שופטים מול 2, לא דבר של מה בכך, וזאת במיוחד בהתחשב בעובדה שפסק הדין ניתן בהשפעת הזעזוע שלאחר הרצח. גם בערעור הורשע קסטנר בכל הנוגע למתן העדות המדהימה שזיכתה את קורט בכר.
הונגריה 1944
הקהילה היהודית בהונגריה, שהיתה השנייה בגודלה באירופה, שרדה את המלחמה כשהיא שלמה בגופה וברוחה - בשונה לחלוטין ממצבם של יהודי פולין, שהיו תחת כיבוש גרמני
מוחלט, רעבים ומושפלים.
הונגריה שמרה על מראית עין של עצמאות שהגבילה במובנים מסוימים את פעולות הגרמנים ואפשרה, למשל, לצירויות ניטרליות לפעול ולהעניק חסות ליהודים.
להונגריה היה גבול ארוך עם רומניה, גבול קל למעבר עם נכונות גדולה של הרומנים לסייע ליהודים נגד ההונגרים, שעמם היה להם סכסוך חריף על חבל טרנסילבניה. היה להונגריה
גם גבול עם יוגוסלביה, שם ניהל טיטו לחימה עזה נגד הגרמנים. באין ברירה, אף זו היתה אפשרות מילוט.
יתר על כן, השנה היתה 1944, הגרמנים היו בקריסה צבאית, אחרי סטלינגרד, בנסיגה מתמידה בפני הרוסים ממזרח, בצפייה לפלישה ממערב, שאכן הגיעה לאחר זמן קצר, לאחר אובדן צפון אפריקה ואיטליה, נתונים בכל הגזרות ללחץ הפצצות אימתני מצד בעלות הברית, כאשר כוחם הצבאי מצומצם בהרבה יחסית לתחילת המלחמה. לצורך מבצע השמדת יהודי הונגריה עמדו לרשותם 150 (!) אנשי אס-אס בלבד, ו- 5,000 ז'נדרמים הונגרים.
עיקר השמדת היהודים התבצעה בשבעה שבועות, בין אמצע מאי לתחילת יולי 1944. חצי מיליון יהודים גורשו לאושוויץ ונרצחו בקצב של 12 אלף ליום! מכונת ההשמדה עבדה באופן מושלם, ללא תקלה וללא שום שיבוש.
איך התאפשר הדבר?
אף שהציונים היו מיעוט בקהילה היהודית, נחשב קסטנר למנהיג ללא עוררין, ל"איש החזק"
של הקהילה, בשל קשריו עם הנאצים מזה, וקשריו עם היישוב בארץ ישראל מזה, שהקנו לו
גם עוצמה כלכלית.
קסטנר שלט ברשת של אנשי יודנראט של הקהילות היהודיות בהונגריה ועל ידיהם שלט למעשה בכל הקהילות.
לא היה סיכוי להשלים את הגירוש וההשמדה בצורה חלקה ללא לוחמה פסיכולוגית והטעיה של היהודים, ולהטעיה זו לא היה סיכוי ללא עזרת מנהיגים מקרב היהודים.
סיפור הכיסוי העיקרי היה שהיהודים נשלחים למחנה עבודה בשם 'קנייר מיזה', והם לוקחים איתם את משפחותיהם, כי הגרמנים הגיעו למסקנה שפריון העבודה גדל כשהמשפחה מאוחדת. קסטנר היה זה שהזרים מכתבים מזויפים, שקיבל מהגרמנים, מהמגורשים, כביכול, אל קרובי משפחתם, שבהם הם מדווחים על מצבם הטוב. הוא כפה על רשת היודנראט להפיץ את המכתבים הללו בקהילות.
היהודים רוכזו בגטאות, מנותקים ומבודדים מהעולם. מקור המידע שלהם היה היודנראט, אשר מקור המידע שלו היה קסטנר.
באותה שעה, לקסטנר היו פריבילגיות. רכב צמוד, קשר טלפוני, חופש תנועה, פטור מענידת טלאי צהוב, חסינות מול ההונגרים. הנאצים רחשו אמון מלא לראש ועד ההצלה היהודי.
קסטנר שיתף פעולה עם אייכמן, והפעיל את היודנראט ליצירתה של מערכת ההונאה ששכנעה את היהודים שישיבה במחנה עבודה עד סוף המלחמה, שכבר נראה באופק, עדיפה על בריחה והתנגדות שסיכון בצידן. האשליה הזאת פעלה את פעולתה אך ורק בגלל שבאה ממקור יהודי מוסמך.
מילה אחת של קסנטר, וכל בניין הקלפים היה מתמוטט. אולם המילה הזו לא באה. בתמורה לשיתוף הפעולה קיבל קסטנר רשות לחלץ כ- 1,700 יהודים, שכללו את בני משפחתו, מקורבים, מנהיגים מקומיים, אנשי יודנראט, וראשי ציבור יהודי בהונגריה. שחרור ה"מיוחסים" (כך נקראו!) בוצע בצורה סחטנית תוך וידוא פעולה של הניצולים להרדמת כל היתר.
פרשת קלוז' כמשל
קסטנר הגיע לקלוז' ימים אחדים לפני הגירוש. בשיחותיו עם מנהיגי העיר ותושביה לא אמר מילה על הגירוש וההשמדה הצפויים להם בעוד ימים ספורים, אף שלפי עדותו במשפט ידע על כך עוד קודם לכן. היהודים גורשו, בעוד 380 מקורבים, אנשי יודנראט, חברים וקרובי משפחה של קסטנר הועברו לבודפשט להמתנה ל"רכבת ההצלה".
הביקור בקלוז' היה נקודת זמן מכרעת בצומת החלטות חשוב אצל קסטנר. ניתן לתאר תרחיש אחר: לו אמר קסטנר לאנשי קלוז' את האמת, לו הורה להם לברוח, ואולי בורח עימם לגבול הקרוב לרומניה (כל זה בד בבד עם הודעה חשאית ומתואמת מראש לעוד קהילות, דבר שטכנית היה בידו לעשות), היה סיכוי שמהלך כזה ישבש את כל תוכנית הרמייה השברירית.
מרידה ובריחה במקום אחד היתה מדללת ביתר המקומות את הכוחות המועטים שעמדו לרשות מנגנון ההשמדה. ומכאן ועד לאובדן שליטה על המצב מצד הגרמנים היתה הדרך קצרה. למצער, ניתן היה בצעד כזה להציל הרבה יותר מאשר 1,700 בלבד.
אלא, לצורך כך היה עליו 'לבגוד' בנאצים. הוא לא עשה זאת, ומרגע זה והלאה הוא שקע יותר ויותר עמוק בתהום שיתוף הפעולה.
בחיקו של השטן
דברים אלו הזכירו לי דוגמא קרובה יותר. בין שבויינו בסוריה במלחמת יום כיפור היה אבי לניר הי"ד, מפקד טייסת פנטומים. ניתן לשער איזה נזק היה נגרם לו נודע לסורים כל מה שהוא ידע. לניר שתק, עבר עינוים קשים, ולבסוף נרצח מבלי שפלט מילה.
לעומתו אדם אחר, שאת שמו לא נזכיר, איש מודיעין שנשבה בחרמון, הסורים גרמו לו לשתף פעולה בעזרת חוקרים רוסים, והוא סיפר הכל. בשלב מסוים הוא נשבה במשחק החדש הזה, ובהיותו בעל זיכרון פנומנלי, סיפק לאויב מיוזמתו ידיעות שלא ציפו להן כלל, כגון שמות, כתובות וטלפונים של אנשי מודיעין, שב"כ ומוסד.
בבית המשפט התברר שקסטנר, אשר אליו כוונו על ידי הבריטים שני צנחנים שבאו מא"י, גרם להסגרתם. האמון שרחשו אליו הנאצים היה ללא עוררין. לימים התגלתה הצהרה של גנרל האס-אס וולטר שלנברג שניתנה אחרי המלחמה, שבה נאמר שקסטנר שימש סוכן של האס-
אס בקרב יהודי הונגריה.
אדולף-אייכמן, האיש שניהל את ההשמדה, רואיין שנים אחדות לפני שנתפס בידי עיתונאי הולנדי בשם סאסן. בראיון, שהתפרסם בשבועון 'לייף', הוא מצוטט:
"קסטנר העניק לי את השקט בהונגריה, והביא לכך שלא חוויתי ורשה הונגרית (הכוונה למרד). הוא עשה לי עבודה שלמה. הוא נתן לי את כל היהודים מבלי שנורתה ירייה אחת, בלי הפגנות, ומבלי שהייתי צריך לתת אדם אחד לעזרת המשטרה ההונגרית. הוא הנעים לי את החודשים בבודפשט וחסך לי צרות ומועקות. היה לו חופש תנועה מלא. הוא גרם לכך שהס (מפקד אושוויץ) בא להתחנן כדי להמעיט במשלוחים. קסטנר עשה לי את השהות במטה לעבודה משרדית נעימה. לאיש אמונים כזה, הכרת התודה שלי היתהפרשה נוספת הדורשת התייחסות היא התיימרותו של קסטנר כי בזכותו ניצלו היהודים במחנות ערב השחרור על ידי בעלות הברית. לעומת זאת, קיימת גרסה אחרת, שלפיה האחראי להצלחה הזו הינו יהודי רב השפעה שגר בשוודיה בשם הלל שטורך. הוא האיש ששלח את ראול ולנברג להונגריה בתיאום עם השלטון בשבדיה, במטרה להציל יהודים. שטורך יצר ערוץ הידברות עם הימלר, ראש האס-אס, שהיה מפקדו של בכר. לא היה זה משא ומתן מתוך התרפסות. הימלר חיפש אליבי, כי החל לחוש את התבוסה הקרבה.
מתן חופש תנועה מלא... נעשינו חברים... זה היה עסק טוב בשבילי, מחיר של 20-15 אלף יהודים תמורת סדר במחנות".
סגנו של שטורך, נורברט מזור, טס לגרמניה, נפגש עם הימלר והשיג הצלת 400-300 אלף יהודים במחנות. לפי הגרסה הזו, התיאור כאילו קסטנר הוא שהשיג זאת באמצעות בכר, זנבו
של הימלר, הוא יומרה ריקה.
שאלה אחרת היא לשם מה היה נחוץ לקסטנר חופש תנועה שאותו ניצל למסעות ברחבי אירופה הנאצית בחברת קורט בכר, רוצח יהודים מוכח, אותו תיאר קסטנר מאוחר יותר כ"יפה כמו האלוהים". זהו האיש שהיה אחראי על ניצול שיער היהודים לתעשיית המזרנים, לעקירת שיני הזהב מגופות הנרצחים, לניצול אפר גופותיהם של סבינו, אמהותינו ואחינו לדישון אדמת גרמניה, וכמובן לעינוי יהודים לשם גילוי רכוש מוחבא. חופש תנועה זה לא היה נחוץ לשם שיתוף הפעולה עם אייכמן. אם כן, למה שימש? אחת התשובות שנותן תמיר בספרו היא: ליצירת אליבי משותף של הצלת יהודים לבכר וכנופייתו מזה, ולקסטנר מזה.
עובדה אחת, אפלה, מטילה צל אחורנית על ההתרחשויות בין קסטנר לראשי האס-אס. העובדה הזו היא התנהגותו של קסטנר אחרי המלחמה.
בכר וחבריו נתפסו על ידי בנות הברית. קסטנר הוא שמושיע אותם בעזרת תצהירים שהתיימר לחתום, ללא סמכות, בשם הסוכנות היהודית והקונגרס היהודי העולמי.
את בכר הוא הציל כך מתלייה ושחרר. את ויסליצני, משמיד יהודי סלובקיה, ניסה להציל, אך איחר את המועד. לקרומאי, רוצח ילדי לידיצה, העניק את חייו וכן עוד 20 שנות חופש, וכמו כן העיד לטובת גנרל האס-אס יוטנר, כולם רוצחים מהגרועים ביותר. עד היום לא נמצא בין סנגוריו של קסנטר אדם שיספק הסבר משכנע למעשים הללו.
פרשה מפורסמת אחרת היתה פרשת שליחותו של יואל ברנד. ברנד, שהיה חבר בוועד ההצלה, הגיע לטורקיה עם הצעה מאייכמן לעסקת חליפין: מיליון יהודים תמורת עשרת אלפים משאיות. ברנד עצמו לא האמין בהצלחת השליחות, אך דרבנה אותו העובדה שההצעה כללה עצירת פעולות ההשמדה לשבועיים, שאכן התבצעה במציאות, וכן הבטחה לשחרור מיידי של 100 אלף יהודים כמפרעה לפני קבלת המשאיות, כנגד קבלת הסכמה עקרונית לעסקה. אנשי הסוכנות שפגשו אותו דיווחו לבריטים על השליחות. הבריטים עצרו את ברנד לתקופה ממושכת כדי להכשיל לחלוטין את העסקה, כי לא היו מעונינים בבואם של יהודים לארץ ישראל. מפורסמת אמירתו של הלורד מוין "איפה אשים מיליון יהודים?", עליה שילם בחייו כשחוסל על ידי לח"י בקאהיר. משה שרת, ראש המחלקה המדינית בסוכנות, ולימים, בימי המשפט, ראש ממשלת ישראל, אמנם פגש את ברנד, אך היה זה לאחר מעצרו, כשאפסו הסיכויים להישג כלשהו מהשליחות.
השאלה הגדולה היא, למה שתקו ראשי היישוב? מה היה פשר האדישות הנוראה לחיי יהודים? איזה מין סדר עדיפויות היה להם? איך אפשר היה שלא לצאת מהכלים מול הבריטים למרות המלחמה? ושמונה שנים אחרי המלחמה, בזמן משפט קסטנר, עם תחילת הקריסה של גרסתו בבית המשפט, מדוע לא התנער הממסד ממנו, והגן עליו בשצף קצף? האם ידע קסטנר משהו על אנשים מלב הממסד? למה משה שרת, שבא לפגוש את ברנד, סירב להעיד בבית המשפט? מדוע סחרה מדינת ישראל דווקא עם קורט בכר, שהפך להיות סוחר תבואה לאחר המלחמה? האם יש קשר בין כל אלה לבין הידידות יוצאת הדופן בין קסטנר לבכר?
אכן השאלות רבות והתשובות מעטות, ובמקום לחקור לעומק, יש תנועת טשטוש והטעיה מתמדת מצד הממסד השמאלני.
השב"כ
השב"כ. יעקב מרידור ממפלגת חרות סיפר שפנה אליו איסר הראל, ראש שירותי הביון, כדי לגשש איך חרות תגיב אם יינקטו פעולות נגד תמיר.
השב"כ הפעיל פרובוקטורים שניסו לדובב את תמיר לאמירות קיצוניות ומפלילות. קסטנר
נרצח בידיו של איש שב"כ בשם זאב אקשטיין ובסיוע איש שב"כ נוסף, דן שמר. כביכול היתה
זו מחתרת שנמנה עליה יוצא לח"י בשם מנקס, שמעולם לא הודה בקשר לרצוח את קסטנר. תמיר שואל: האם המחתרת כולה היתה תוצרת השב"כ? לאחר הרצח נעצר יוצא לח"י, יעקב חרותי. תמיר מספר שאיסר הראל הציע לדודו של חרותי הצעה, הנשמעת כאילו נלקחה מהסרט 'הסנדק': אם יעיד שתמיר הנהיג את הקבוצה המחתרתית, ישוחרר חרותי, ויקבל ביחד עם משפחתו כרטיסים לארה"ב ומימון שהייה ולימודים שם. הראל פנה גם לאשתו של חרותי בהצעה דומה, והיא השיבה: אבל תמיר חף מפשע! ועל כך באה התשובה שלא תיאמן: גם בעלך חף מפשע, אז מה אכפת לך שחף מפשע אחד יישב בכלא במקום חף מפשע שני? חרותי סירב,
וישב שנה בכלא.
אקשטיין ושמר יושבים שנים ספורות ומקבלים חנינה בהמלצת השב"כ. מנקס משתחרר מאוחר הרבה יותר.
דן שמר אמר בראיון ב- 1967: דאגו לחסל את קסטנר אנשים שחששו כי הוא עמד לגלות דברים הקשורים בשואה ולא פורסמו מעולם. הרצח גם שימש הסחה לנסיגה מסיני לאחר מבצע קדש. כמו כן רמז שמר כי השחרור המוקדם שלהם הותנה בשתיקתם.
בימים ההם בזמן הזה
התנהגות השב"כ בהשוואה לתקופת רבין, אף היא אומרת דרשני. התיאורים של תמיר מוכרים ולא חביבים: החל במחתרת מפוברקת, דרך פרובוקציות למיניהן לתועלת מפלגת השלטון (אותה מפלגת שלטון), וכלה בתמיהות ושאלות שהושמעו לגבי רצח קסטנר כמו לגבי רצח רבין.
גם עולם המושגים השקרי דומה. פעולותיו של קסטנר מכונות "הצלה". הצלה לא היתה כאן, בדיוק כפי ש"שלום" לא יצא מאוסלו, אלא ההפך הגמור.
הסופר מאיר שלו, בתארו את רשימת המוזמנים לטקס חתימת הסכם השלום עם ירדן, כינה אותם: כל אלו שביום שתיפול המדינה יחולצו מכאן בצורה מסודרת. אם זה מה שעבר בראשו בימי הזוהר של תקופת אוסלו, האם איננו מזהים אצל דמות מרכזית זאת ב"מחנה השלום" את הפסימיות העמוקה שאבחן תמיר? אותה הפסימיות שאחריה מתחילה ההידרדרות?
