|
|
בפרק זה אעמוד על:
עליית שתי קבוצות ילדים.
תאור הלחצים הכבדים שהופעלו על ה"משרד", על ידי גורמים שונים, להעלאת קרוביהם.
האשמות שהוטלו בקראוס.
כזכור, פסקה העליה מהונגריה ביוני 1941, עת הצטרפה הונגריה לגרמניה במלחמתה נגד ברית המועצות, והשגריר הבריטי עזב את הונגריה. העליה פסקה לתקופה של כשנה ושמונה חודשים, ויצאה לפועל רק בחודש דצמבר 1942 -ינואר 1943, בצאת קבוצת ילדים ראשונה. ליציאה קדם משא ומתן קשה בין גורמים רבים. 5000 רישיונות הוקצבו לילדים מבולגריה, מתוך 29.000 רישיונות לילדים שהובטחו על ידי ממשלת בריטניה. הרדיפות בבולגריה גברו והתנאים הסתבכו. הנהגת הישוב לחצה להשיג הודעה שהרישיונות נועדו לא רק לילדי בולגריה, ואכן מאמצע שנת 1942 הועמדו לרשות הסוכנות היהודית 320 רישיונות להעלאת נוער מארצות הבלקן. המעבר הטורקי הובטח אך קשיים רבים אחרים הונחו בדרכם ועיכבו את יציאת הילדים עד ינואר 1943.1
ברלס דיווח: " מחר 4.1.43 תצא קבוצת הילדים הראשונה אחרי תשעה ירחי עבודה, מקווה שזו אתחלתא דגאולה להמשך המפעל של הצלת אלפים ורבבות של ילדי ישראל מגורל של כיליון".2
עדותו של משה שטרנברג מעולי הקבוצה הראשונה
על בואם לארץ דווח:
"היום (19.1.43) הגיעה לחיפה, ...הקבוצה הראשונה של הילדים מארץ האוייב. בקבוצה היו 50 נערים כולם מהונגריה. גיל הילדים נקבע, לפי הוראות הממשלה 11-16 ואולם למעשה יש כמה מהילדים שהם בגיל למטה ולמעלה מן הנקוב. הרכב הקבוצה לפי המין הוא: 20 ילדות, 30 ילדים. לפי הארצות: פולין -- 8, סלובקיה - למעלה ממחצית והשאר מהשטח שצורף להונגריה ומהונגריה הישנה. כמה מהילדים מפולין ומסלובקיה הגיעו רק בחודשים האחרונים ע"י גניבת הגבול ברגל וכו'. הילדים ברובם היו אסורים בהונגריה בהיותם פליטים מארצות אחרות. הילדים נבחרו לפי מידת הסכנה הצפויה להם. זה נעשה ע"י קראוס מהמשרד הא"י בבודאפשט, בניגוד לדעתם של אנשי הונגריה שרצו שהילדים מהונגריה יעלו על פי הרישיונות שהוקצבו להונגריה... עוד 72 נערים מוכנים לצאת לדרך, אולם אלה יוכלו לקבל את הוויזות הטורקיות רק לאחר שתתקבל הודעה על דבר זה מהקבוצה של ה - 50 עזבה את גבולות טורקיה.... קשה היה המעבר בסווילינגרד כי שם היו ענינים עם הגסטפו... הילדים עברו את נהריה, קרית חיים,...דמעות של גיל נראו בעיני הילדים. הם היו מלובשים טוב...נלקחו לבית עולים."4עלית הילדים הראשונה גררה תלונות שונות על קראוס. אנשי הונגריה כעסו שנלקחה מהם מכסת הילדים השייכת להם, וניתנה לילדי הפליטים. אנשי ה"איחוד" התלוננו כי קראוס העלה ילדים ללא שייכות לתנועה הציונית ובעיקר דתיים, 22 מ"בני עקיבא" ורק 20 מכל התנועות של ה"חלוץ" הכללי, ועל כי סחר בכספים באופן מעורר חשד.5 ד"ר נלקין, מנהל השיירה הראשונה, הדף את הטענות שנשמעו כלפי קראוס ובין השאר סיפר על "ילד" בן 23 בשם רוזנר פרנקל שביקש ממנו להצטרף אליו לפעולה נגד קראוס ומר בלום, נציג הגו'ינט בבודאפשט, בשל התנגדותו של קראוס לעליתו. לשאלה איך בכל זאת עלה, השיב שעלה בזכות יואל בראנד אשר קיבל בעד טירחה זו סך - 000? (מספר ראשון לא מובן) פנגים. הסכום הזה נועד למועמד אחר שהיה מיועד לעליה, וויתר לטובת פרנקל.
"...היו לח' קראוס קשרים רבים ומלחמות עם חבריו במשרד הא"י בקשר עם סידור ענייני עליה אלה. הוא התנגד כי יעלו ילדים למעלה מהגיל ובייחוד אלה שאין להם שייכות לתנועה הציונית ...שומע אני על דבר חתירות נגד קראוס המתנהלות כאן ומשתמשים בהודעות על דבר סכומי כסף שנמסרו לידו...ידוע לי על דבר סכומי כסף שהח' קראוס מקבל אולם דבר זה נעשה באופן רישמי....אם לצורך הוצאות של העולה ואם לצורך הוצאות של עולים כאלה שאין להם האמצעים הדרושים...6הקבוצה השניה בת 72 ילדים יצאה ב- 9.2.43, בתוכה נכללו 11 ילדי זאגרב שנותרו מתוך ה- 50 שהוקצבו להם רישיונות.7 וניה הדרי דיווח לארץ על בואם :
"בואם של 72 הילדים עובדה מעודדת....בקבוצה ישנם 11 ילדים מזאגרב..משיחה איתם עולה כי בזאגרב נותרו רק 400 יהודים וביניהם 40 ילדים. כל היתר הושמדו או הועברו לפולין ולמחנות ריכוז בקרואטיה עצמה. כן נמצאים ילדים מוינה ומברלין שהצליחו לברוח להונגריה לפני שלושה חודשים. ילד אחד שברח מורשה לפני 4 חודשים. אחדים הגיעו לפני חודשים אחדים מלבוב, מסטניסלב, קרקאו וכן נמצאים 6 חברי ה"שוה"צ", 1 מ"דרור", 5 מ"מכבי הצעיר", חלק מהם הגיע לפני שנתיים מפולין. חלק הגיע מסלובקיה וחלק מהונגריה..." בהמשך המכתב תאר וניה את פגישתו הכואבת עם הפליטים הניצולים: "המילים הראשונות בפגישתי הבוקר...לא נשכח על שהתכחשתם אלינו במשך שלוש שנים. איפה הייתם ? אם לא היתה לתנועה בארץ אפשרות של עזרה כספית מדוע לא הגיעו אלינו דברי העידוד שלכם?....בליבי ידעתי: "אין לארץ תשובה על כך...."8כפי שעולה, חידוש העליה הגביר את המתח בין החלקים השונים באוכלוסיה. הניגוד בין התנועה ההונגרית המקומית ובין הפליטים עלה כאשר יהודי הונגריה ביקשו כי רישיונות העליה ימומשו על ידם, על פי המכסה המגיעה להם, ושזו לא תינתן לילדי הפליטים. ניגוד נוסף ותמידי התקיים כלפי עלית חרדים ודתיים שהיו שסברו כי מספרם אינו מוצדק. יש לציין שגם אם עלו 22 חברי "בני עקיבא", מתוך 50, הדבר לא חרג מכוחם הפוליטי של אנשי ה"מזרחי", שעמד על 42%.
ילדי קרפטורוס וטרנסילבניה, ברטיסלבה וזאגרב.
אנשי ה"איחוד" המשיכו לטעון כי בהונגריה "הרחבה" יש למפלגתם רוב ועל כן יש לשנות את הרכב הועדה הארצישראלי בבודאפשט. בנוסף לכך בקשו אוטונומיה למחוזות המסופחים בקביעת מועמידיהן לעליה.10 באומר השיב כי פורמלית הם צודקים בדרישתם לקבל זכות לחלק רישיונות אך דה פקטו אין זה נכון עתה, שכן רוב העליה היא של הפליטים, המתרכזים בבודאפשט.11
ברלס, שהדי הביקורת על ההרכב הפוליטי של העולים, הגיעו אליו, כתב לקראוס לקראת העליה הקרבה ובאה: " אי אפשר לחלק את הסרטיפיקטים כמו בחלוקה של הקבוצה הראשונה. מבקש להתחשב בכך ולעשות את החלוקה תוך התיעצות."12
חידוש העליה הביא את מנהל המשרד הארצישראלי בברטיסלבה, ליאו רוזנטל, לצאת במאבק עקשני להצלת ילדי ברטיסלבה על ידי הבטחת יציאתם דרך המשרד הארצישראלי בבודאפשט במכסימום האפשרי. רוזנטל התלונן בפני נתן שוואלב על קראוס כי ילדים סלובקים לא יצורפו לקבוצת הילדים השניה העומדת לצאת. על כך השיבו וניה ובאדר לנתן שוואלב:
"...לא יכלו בשום פנים ואופן לצרף את ילדי רוזנטל... אין לעלות על הדעת כי היו מספיקים להגיע להונגריה עד שהקבוצה, זו בת ה- 72 ילדים תצא. כל דחיה של יציאתם דוחה את זמן הוצאתם של ילדי רומניה.... אם ישנה קבוצה בת 20 ילד של רוזנטל אשר יש להם רשות יציאה מסלובקיה היה רצוי מאד שיגיעו להונגריה.... תינתן מיד ההוראה לקראוס להכניס למחזור הראשון של הסרטיפיקטים... כן תבענו מברלס שגם ביחס לקבוצה של ה- 72 תינתן לקראוס הוראה מתאימה למען שיהיה בה חלק יותר ניכר מאנשי תנועתנו."13אנשי ה"איחוד" ההונגרי המשיכו להתלונן על קראוס אשר "עם הועדה שלו יתחשב במשפחת ה"חלוץ" רק באופן מינימלי, גם המצב הקטסטרופלי ודרישת ילדי דקס (סלובקיה) לא הביאה אותו לידי כך"14 המכתבים מלמדים כי אנשי קושטא הבינו את מורכבות הבעיה יותר מאנשי ה"איחוד" הונגרי. ההסבר לכך יכול להיות כי היה נתק בין קראוס ואנשי הועדה הארצישראלית ובין נציג ה"איחוד" בועדה, כך שהמורכבות לא היתה נהירה להם דייה. אפשר גם שאנשי ה"איחוד" לא הירפו מן הביקורת, למרות הבנתם את המצב, בתקוה שהביקורת האינטנסיבית תניע את חבריהם בקושטא לסייע להם לשנות את המצב.
אל תלונות אנשי קרפטורוס, טרנסילבניה, סלובקיה וה"חלוץ" הצטרפה זעקת ילדי זאגרב.
בזאגרב התקיימה קהילה מפוארת, אך בשנת 1942 נותרו בה יהודים ספורים. בראש הקהילה עמדו ד"ר שלום פראייברגר וד"ר הוגו כהן. מנהיגים אלה סברו כי יש לחלץ לפחות את הילדים מסכנת כיליון ועל כן פנו בשאלה למשרד הארצישראלי בבודאפשט ומשם ענו להם כי אכן קיימת אפשרות כזאת. זאגרב יכולה לקבל 50 רישיונות עליה לילדים בגילאים 10-16. בשלב זה החל תהליך מסובך, מייגע ומלא סכנות, למימוש העליה. בנוסף לאישור הכניסה לארץ ישראל היה צורך באשרת יציאה מקרואטיה ובאשרות מעבר מכל הארצות שדרכן היה על הילדים לעבור ( הונגריה, רומניה, בולגריה, טורקיה). המבקשים נדרשו למסור פרטים מלאים, הבקשות הוצגו לעיון השלטונות המקומיים ואחר כך נשלחו לג'נבה או לקושטא ומשם לירושלים, שם דנה ממשלת המנדט בכל שם ושם. הרשימות שאושרו נשלחו ללונדון לאישור נוסף, ומשם לשוויץ (שייצגה את בריטניה בשטחי הכיבוש) ומשם לגרמניה...15 אנשי ה"איחוד" ההונגרי, כמו גם ג' ני לאבל בספרה, תלו האשמות קשות בקראוס כמי שחיבל בעלית ילדי זאגרב:
" אנשי בודאפשט ובמיוחד קראוס, נהגו בהם בעזות מצח. הוא הערים עליהם קשיים, לא הגיב כלל או הכחיש וטשטש עובדות. הם התאכזבו קשות והטיחו, כי נטשו אותם בימים הקשים ביותר ורק לאחר הפצרות רבות הואיל קראוס בטובו לענות.... אחרי משא ומתן מיגע הכינה הקהילה את הילדים, אך מספר הזוכים הופחת בבודאפשט בהדרגה ובצורה שרירותית. מהרשימה הקרואטית בת - 86 ילדים ו- 10 מלווים נותרו קודם 50 (רק ילדים ). אחרי זמן מה הופחת המיספר ל- 35 ול - 20 עד שלבסוף הודיעו על 11 הילדים בלבד. כל מחאותיה של קהילת זאגרב לא הואילו, וב- 7.2.43 יצאו 11 הילדים המאושרים ברכבת להונגריה. היתה זו אחת הפעולות האחרונות שקהילת זאגרב המגומדת הצליחה לבצע.16רפי בנשלום העיד: "לקראוס הורו להעלות קבוצת ילדים מיוגוסלביה כדי להצילם מהשמדה, אך הוא משך את זה עד שהושמדו. קראוס לא נתן לעלות לאף יוגוסלבי..."17
על אף שלא עלה בידי להבין את שרשרת האירועים בשלמותה, הרי כפי שעולה מן המכתבים המקוטעים, המצויים ב"יד ושם ", בארכיונו של אוטו קומוי, התיאורים של זדון, שרירות לב ועזות מצח, בהם נהג קראוס, אינם משקפים את האמת. מצבם הטראגי של אנשי זאגרב, לא איפשר להם להבין ולראות את מיכלול הבעיות והמצוקות שבהם היה נתון המשרד בבודאפשט ועיקרם לחצים כבדים, מכיוונים שונים, להיות שותפים בעליה הקרובה וכן קשיים אובייקטיבים הקשורים בעצם היציאה מיוגוסלביה גופא. ב- 14.10.42 כתבו ד"ר פרייברגר וד"ר קון לברלס:
"בזאגרב נשארו 34 ילדים בגילים 7 - 16 המתאימים למשלוח. שולחים לך את הרשימה. עוד לפני חודשיים פנה הרב הראשי... לכס הקדוש להשיג דרך הנונציטורים בבודאפשט, בוקרסט וסופיה ויזות מעבר אצל השלטונות ההם...הראו לנו כי הנונציוס בבודאפשט פנה למשרד החוץ ואלה הודיעו שהם מוכנים לאשר ויזות בשביל המשלוח."בהמשך התלוננו כי נודע להם שעד כה לא היתה פניה אל משרד החוץ לבקשת ויזות מעבר. הם ביקשו הוראה מברלס איך לנהוג18
קראוס כתב לגולדין, מנהל המשרד הארצישראלי באנקרה, ב- 3.11.42 : "...יש בעיות גדולות עם הילדים של ריקי (יוגוסלביה). בקושי רב השגנו את ויזת המעבר הבולגרי ונשיג אותו גם להבא באותם התנאים עבור קבוצות נוספות. מצד שני לא התאפשר לנו להשיג אותה עבור הילדים של ריקי. עבור ילדים אלה צריך להגיש בקשה אצל ריקי וצריך לסדר את זה בו במקום ולצערנו זה לא נראה מבטיח לפי שאני מכיר את המצב.
" ולכן ביקש קראוס מגולדין לאפשר לו לנצל את האישורים והסרטיפיקטים שכבר נמצאים בידו עבור ילדי סלובקיה מאחר ואי אפשר לנצלם לטובת ילדי יוגוסלביה ובולגריה.19כעבור כשבוע השיב, כנראה, ברלס, כי הוא מבקש שיעשה מאמץ שהילדים מיוגוסלביה שהיו אמורים לנסוע בקבוצה הראשונה ונשארו, יבואו לבודאפשט ויצטרפו אל קבוצת הילדים שאמורה לצאת: "... כן מבקש אותך להודיע לקהילת זאגרב שכל עוד קבוצת הילדים ההונגרית לא יצאה לדרך אין אפשרות להגיש רשימות אחרות. (יש קשיי תיקשורת עם זאגרב). הסידורים הפורמלים הדרושים כגון זיהוי, מתן ויזת מעבר טורקית וכו' יכולים להתבצע רק בבודאפשט"20
ב- 17.11.42 אישר ד"ר קון את קבלת מברקו של קראוס וממנו קיבלו מושג על משלוח הילדים מבודאפשט אך בהמשך תקף בחריפות את קראוס: "...לחלוטין לא מובן לנו מדוע קיבלנו תשובות על מכתבנו ומברקנו הדחופים מתאריך 23.10 למשרד הא"י רק אחרי שבועיים, וגם זאת אחרי דרישות מחודש(?).... בשביל הטרנספורט שלנו יכול להיות הדבר כישלון של כל המפעל שהכנו בכ"כ הרבה מאמצים והתרגשויות..."21 כעבור כשבוע כתבו מכתב, מזאגרב לקראוס, המעיד על עומק הסבך הבירוקרטי, הנוגע ברשויות רבות ומסביר את תחושת האין אונים והתסכול:
"מאשרים קבלת מברקך מיום 15 החודש...מצד אחד אתה דורש מאתנו את רשימת 16 ילדים שנותרו מן הרשימה הקודמת שאושרה, בעוד שאתה מבטיח את אישורי הכניסה המקוריים משלטונות טורקיה, שכבר ביקשנו אותם חזור ובקש בדחיפות כמה פעמים, רק לאחר שתצא הקבוצה שלכם. הרי זה בניגוד גמור, שהרי - כמו שכבר הודענו לך גם במכתב, במברק ובטלפון - שבלי המסמך הזה אין באפשרותינו להשיג דבר קונקרטי אצל המוסדות הנוגעים בדבר כדי לקבל את הדרכונים.
בזאת אנו מודיעים לך שנית ששלחנו לברלס על פי בקשתו כבר ביום 14.10 רשימה חדשה מתוקנת של הילדים ומלוויהם, כי הוא רצה להשתדל להשיג רישיונות כניסה במקומות הנוגעים בדבר לרשימה הזאת. לפיכך כנראה שלא בא בחשבון בינתיים- עד שברלס יסדר את העניינים- לשלוח את 15 הילדים שנותרו ברשימה הישנה....אנו מקבלים את הרושם הקשה, שבמקומות מסוימים לא ניתנת תשומת הלב הראוייה למשלוח הילדים שלנו ולדאבוננו אנו ניתקלים בחוסר הבנה..."22כעבור כחודש וחצי, ב- 12.1.43 שלחו ד"ר פרייברגר וד"ר הוגו כהן מכתב אל קראוס:
" לא ברור לנו מדוע אין אף פעם תשובה על כל שאלתנו ודחקנו. כבר עברו עתה תשעה חודשים מאז שהתחלנו לטפל בענין ילדנו. אחרי שהשגנו את ההסכמה העקרונית ממשרד הפנים שבכאן, מיום 16.4.42 לא יכולנו לעשות שום דבר יותר מבלי לקבל ממך את המסמכים הנוספים."23לא מובן לי מדוע, אך כאן באה התערבותו של קומוי. קומוי דרש בנחרצות מנשיא הקהילה בזאגרב להודיעו על שמות הילדים הנמצאים ברשימה המאושרת עד יום א', כי המשלוח הבא, סה"כ 72 ילדים, יצא בשבוע הבא, ועיכוב משלוח זה יעכב את יציאת הילדים מסופיה ובוקרשט.
"מאד בלתי נעים ומביך יהיה בשבילי אם לא תוכל לנצל את ההזדמנות להעביר את הילדים שלך... דיחוי נוסף יגרום לזה, שהיינו צריכים להכניס פליטים אחרים, הנמצאים כבר בבודאפשט, לתוך הקבוצה הזאת."24 לכאורה, הטיל קומוי את אשמת העיכוב באנשי יוגוסלביה, והדבר תמוה לאור השתלשלות העניינים, ותוכן הביקורת שבאה מזאגרב.
ב- 27.1.43 שלחו פריברגר וכהן רשימה של 69 ילדים, 17 מלווים ושתי פעוטות לאוטוי קומוי ובקשו שיסדיר את עניינם.25 קבוצת הילדים השניה יצאה מבודאפשט לארץ בפברואר 1943 ובהם 11 ילדים מזאגרב. על אשר התחולל בפרק הזמן שבין הגעת הרשימות ב- 27.1.43 ובין יציאת הקבוצה של ילדי זאגרב לא עלה בידי להבין, כן לא עלה בידי להבין את טיב הקשיים הפרוצדורליים והאחרים שעמדו בדרכה של הקבוצה.
ב- 12.3.43 טלגרפו פריברגר וכהן לברלס כי קיבלו הודעה מקראוס על אפשרות נסיעה ל- 15 ילדים בלבד ושני מלווים. הם דורשים שינתן אישור מיידי לכל רשימת הילדים והמלווים, עם הוראות מפורשות לקראוס לביצוע.26 אנשי זאגרב המשיכו למחות על כך שהקבוצה הראשונה של הילדים היא "כולה על חשבון מספרים שהוקצבו ליוגוסלביה וכי מעתה לא יהיו לנו בעתיד קבוצות נפרדות. כי אם תמיד יצורפו מספר ילדנו למשלוח הכללי. אנחנו במצב המשול לרעב שתמיד מקבל פירורים כאשר שכנו השבע מתישב לסעודה"27 ההכנות לנסיעה, שלא תהיה, המשיכו לעורר תיסכול "...נדמה לנו שאין צורך להזכיר לכם שבמשלוח הראשון נסעו לדאבננו רק 11 מילדנו אעפ"כ שממשלת טורקיה נתנה רישיון כניסה לכל הרשימה שהכילה 50 שמות בזמנו ולמרות שרשמו 40 ילדים בסתו שעבר..."28 וכן: "בשום פנים לא נוכל להשלים עם הדעה כי מספר ילדנו צריך להיות תלוי במספר הילדים בבודאפשט...."29 אנשי זאגרב דרשו את כל הרשיונות שהוקצבו ליוגוסלביה עבורם, בשל מצבם הקשה יותר מכל קבוצת אוכלוסיה יהודית אחרת.
הנסיעה הבאה לא יצאה אל הפועל. העליה התחדשה רק כעבור כ - שבעה חודשים, באוקטובר 1943 עם תשע ויזות משפחה.
בחינת תגובתם של אנשי סלובקיה, הקרפטים וזאגרב מגלה כי אף קבוצת אוכלוסיה לא היתה מוכנה לוותר ולראות באחרת כמי שנתונה בסכנה גדולה ממנה. כל המבקשים עליה חיו בתחושת סכנה מידית המרחפת על חייהם, ותבעו, לחצו ואיימו בכל הכיוונים כלפי המשרד הארצישראלי. ועל אלו נוספו הקשיים האוביקטיבים המיוחדים שהיו כרוכים ביציאה מיוגוסלביה. במשפט המסיים של המכתב של פרייברגר אל מריה באור באיסטנבול: "אנחנו במצב המשול לרעב שתמיד מקבל פרורים, כאשר שכנו השבע מתישב לסעודה", יש להבין במעט את גודל הקצר ההדדי. זאגרב לא הבינה את גודל הסבך הבירוקרטי ואת הלחצים שבו היה נתון המשרד הארצישראלי וזה לא היה ער דיו לגודל המצוקה של אנשי זאגרב. על פי תחושתי, קראוס נעדר יכולת להסביר לאנשים, שאינם ממקורביו, את הקשיים המורכבים בהם נתקל. אפשר שדיווח והסבר רצוף ומפורט היה מונע את תחושות הזעם והתסכול, שרובם הם, כנראה, תוצאה של אי הבנת המציאות הסבוכה, ולא תוצאת החמצה או מחדל.
הד לפרשה זו נשמע במשפט גרינוולד - קסטנר. חוסר הדיוק בפרטים רבים מעלה את השאלה האם מדובר בזכרון שבגד בקראוס ובקסטנר, או באי דיוק הבא לשרת את האינטרסים של הנחקרים.
קסטנר טען שזרע היריבות בינו ובין קראוס נזרע עוד בשנת 1941, כאשר עשה מעשים שלא יעשו בקשר ל- 50 סרטיפיקטים שהוקצו לילדים יהודים ביוגוסלביה.30 קראוס נשאל על כך על ידי השופט הלוי והוא השיב:
"ב- 1941 כאשר יוגוסלביה היתה שייכת לשטח האוייב ניסיתי להוציא מיוגוסלביה באופן כזה (כפי שעשה לילדי סלובקיה) ילדים. פניתי לברלס...ונתבקשתי ע"י הסוכנות לשלוח 50 שמות של ילדי קרואטיה. ביקשתי טלפונית מזאגרב רשימה של 50 ילדים, שלחתי את הרשימה לקושטא. הפרוצדורה ארכה שלושה חודשים. כאשר הויזות הטורקיות הגיעו מ- 50 הילדים היו בחיים רק 13 ואת ה - 13 האלה הוצאתי מזאגרב...
הלוי: אתה זוכר את התאריך באיזו שנה היה שקיבלת את 50 הויזות?לדברי קראוס, הוא לא שמע גם על מכתבו של קומוי לקושטא בו הודיע על סרובו לקבל אחריות עבור פעולותיו של קראוס. "קומוי היה באותו זמן יושב ראש ועדת המשרד הארצישראלי ומעולם לא הביא תלונה כזאת בפני ועדת המשרד הארצישראלית או לישיבת ההסתדרות הציונות" (שגם בה ישב קראוס).31
תשובה: זה היה בסוף או התחלת 1942... (זה היה בסוף 1942 - א.נ.)
שאלה: אתה לא עכבת את משלוח הסרטיפיקטים אפילו לא יום אחד?
תשובה: אפילו שעה אחת.
שאלה: אומר פה קסטנר: "האשמתי בזמנו את קראוס עי"כ שלא העביר את הסרטיפיקטים בזמן. רב הילדים הנ"ל נהרגו. האשמתי אותו בפני ההנהלה הציונית בבודאפשט" מה אתה יודע על פעולה זו של ד"ר קסטנר שהוא האשים אותך?
תשובה: הוא לא האשים אותי בכלל. קראתי על זה רק פה בדיון...לא בפני הנהלת ההסתדרות הציונית ולא בפני ועדת המשרד הא"י ".
"תלונות קורעות לב מזאגרב וסלובקיה על המשרד הא"י שלכם"
על התלונות הרבות שהצטברו, בעקבות עלית שתי העליות, והדרישה לשינוי מבנה המשרד הארצישראלי הגיב סילאג'י במכתב מקיף ונרגש:
"חלוקת הרשיונות של עלית הנוער נעשתה לפי הרגל ע"י נשיאות המשרד שבה מקום אחד לנו (ה"שוה"צ"), ל"כלל" ול"מזרחי". יחס ההרכב הזה נקבע ע"י ועד המשרד החוקי לפי יחס הקונגרס האחרון. דוקא מיוזמתנו הוזמן חבר מ"דרור", עם זכות התיעצות. כל חלוקת הסרטיפיקטים נעשו פה אחד, בא כוח ה"דרור" לא מחא אף פעם.... הרי רק בעלית הנוער ה- 50 (קבוצת הילדים הראשונה) השתתפו ארבעת התנועות עם 5-5-5-5 חברים. רק אנו קבלנו גם מקום שישי. לעומת זה קיבל ה"דרור" בעליה בת ה- 72, שני מקומות נוספים חוץ מה- 5-5-5-5. תכלית המלחמה אחרת היא לגמרי, שלטון יחיד במשרד א"י וגם מקומו של קרויס.... ומכיון שמצד (?) התנגדה ה"דרור" כמה פעמים לסמכות הנשיאות, בעינייני העליה הבאה לא תכריע יותר הנשיאות, כי אם ועד המשרד, הנועד לזאת גם מצד הצורה. בועד הזה אין לה ל"דרור" אלא רק מקום יחיד (לפי היחס הקונגרסי), פרוש המקום האחד שתנועה זו היתה בתור תנועה תמיד חלשה... נוער, כמעט אין מאחוריה. ואת כל הסכסוך הקולני למען מטרות קטנונניות עוררו רק 3-4 מנהיגים זריזים....
א. קפלן כותב: הגיעו לאוזננו, תלונות זגרב וברטיסלבה, קורעות הלב. האשמה נוראה. אבל האם יכולה היתה בודאפשט לשלוח עליות נוספות חוץ מאלה של ה - 50 ושל ה- 72? האם היתה אפשרות ליותר? האם נשאר פה אף אחד מ - 12 הילדים ששלח אותו זאגרב? האם הרכבת העליה לא הראתה ש 99% של העולים היו פליטים סלובקים, פולנים וגרמנים? איה אם כן האנוכיות התנועתית? ואתה מנדל (מנחם באדר) הלא ראית גם בעצמך את שתי העליות, לא דברת עם העולים? ולמה לא היתה עליה שלישית וגם רביעית כל זאת תדעו אתם בחוץ יותר.... חבר קרויס עבד במרץ רב ובשכל טוב והתגבר על קשיים פנימיים לא קטנים. חובה היא עלינו לענות בו עדות ישרה, ולא רק מפני היותו תמיד אי מפלגתי אלא מפני שהיה ידיד טוב ונאמן ל"שוה"צ" במצב חמור מאד. מנדל יקר, בימים מזעזעים כאלה נפש כל איש מרה עליו, ובדופקו על דלתות המשרד הא"י כל שאיפתו להציל את עצמו, ומה- 72 מקומות אי אפשר לעשות 7200.
אף האלפים הרוצים לבוא אינם יכולים לעבור. אך איזו מידה של נבלה ושל דמגוגיה היא לייצר בסיס מהחורבן היהודי, ולכוון את היצרים ואת הלהיטות נגד 1-2 אנשים. קשה לנו לענות על קובלנות זאגרב "הקורע את הלב", זכות לאובד לצעוק אפילו אם אין הצדק איתו, אין לדרוש עינייניות בשאון המות. אולם עליכם, על שליחי ההסתדרות לבחון בעובדות, בראש וראשונה בשתי העליות, בהרכבתן, במקום מוצא העולים. ודומה לזאת היא בקשתינו אל א. קפלן. אז אל תרשיעו לפי ידיעות חד צדדיות, ולא תכריעון מרחוק..... ועכשיו יבוא העיקר: ההאשמות יתרבו אם העליה הנוכחית לא תוכל לעלות במהירות הגדולה ביותר. אותנו ואת קרויס יאשימו זאגרב וברטיסלבה. הרי סוף כל סוף אי אפשר להכריז (לפרסם) את מכתבו של ברלס.... הצילו עד שהשעה אינה מאוחרת. אם יגיעו הויזות הנה חבר קרויס..., וגם אנו, מנהלי המשרד נדע את תפקידנו, ונכיר את חובותנו. הננו מבקשים עליה רחבה יותר וגם אמון.33עליית הילדים לוותה בהתנגדות של כמעט כל חברי הועדה במשרד הארצישראלי למתן סרטיפיקטים לילדים בטענה שיש לתיתם קודם לחלוצים. קראוס דיווח לברלס על הקושי בענין זה והודיע שיוכל להשיג אצל נציגי הממשלה ההונגרית את האישורים שגם חלוצים בני 18 - 20 יוכלו לעלות, בתנאי שהם נראים צעירים. קראוס ביקש לדעת את עמדת ברלס "האם אלה יתקבלו אצל הממשלה שלך, או שיש להקפיד על הגיל בצורה מחמירה".34
לחצי החלוצים מוכיחים עד כמה טראגיים היו הנסיבות בהם בני 18 ומעלה דרשו את המקומות שיועדו לילדים מתחת לגיל 16. חלוצים אכן נשלחו על חשבון הסרטיפיקטים של ילדים. כאשר אלו הגיעו לקושטא אנשים נדו בראשם ואמרו: "מסכנים, ילדים שהתבגרו טרם זמנם."35
החלוצים שהתקבצו סביב תנועתם בציפיה לעליה, נותרו ללא אפשרות לעלות, עם התחדש העליה בראשית 1943, שכן זו היתה מיועדת רק לילדים (עד גיל 16).
המשך המאבק לעליה
ברלס סיכם את עיקר הבעיות לעת ההיא:
א. אין אפשרות להעביר בדרך הרכבת אלא מספר מועט של נוסעים בכל שבוע.
ב. יש אישור חיובי של ממשלת טורקיה למעבר, אך עדיין לא התקבלה ההודעה הרישמית הבריטית אל הקונסולים הטורקים בארצות אירופה לסידור ויזות המעבר לטורקיה. הצירות הבריטית מנמקת את העיכוב בטענה שעדיין לא קיבלה הוראה מפורשת מלונדון בשאלות הנזכרות לעיל.
ג. אסור ליהודים לנסוע לערי החוף בבולגריה ועל ידי כך נוסף עוד מכשול בתוכנית להעברת קבוצות ילדים גדולות דרך הים. וזאת מלבד הקשיים להשגת אוניה מתאימה, לקבל רשיון לאוניה טורקית, לצאת מתחומי המים הארציים וכו'.
ד. מכיוון שממשלת בולגריה הסכימה להרשות את משלוח הילדים עד איסטנבול בקבוצות של 5-6 קרונות לשבוע (2 קרונות לכל רכבת) ישולחו הילדים מטורקיה באוניה טורקית עד מרסינא ומשם (או מאלכסנדריטא) ברכבת או באוניה לארץ ישראל, "אך שוב עיניין ההוראות מעכב את הפעולה ואת הגאולה." 39
ב 7.4.43 עדיין רחוק עניין עלית הילדים מכדי מימוש. ברלס דיווח לקראוס שאחד התנאים שהציבו הרשויות הטורקיות, שיש קודם לנצל את הסרטיפיקטים שהוקצבו למשפחת ברוך (בולגריה) ורק אחר כך אלה של אנצר (רומניה) והונגריה, ולכן לא נראה סיום מידי לטיפול בקבוצות. כנראה המשך הנסיעה מאיסטנבול יהיה דרך סוריה לאורך החוף.40 בינתיים, החמיר המצב בהונגריה מצד השלטונות ביחסם אל הפליטים. קראוס התריע על שינוי מדיניות השלטונות ההונגרים בעקבות בואם של פליטים רבים מרוזנטל (סלובקיה), שפר (פולין), ריקי כהן (יוגוסלביה), שפיצר ?, רוטנברג? ואדלשטיין (צ'כיה), הממשלה ההונגרית אינה מסכימה להימצאותם ומבקרת כל הזמן את כל המקומות כדי למצוא אותם. מרחפת עליהם סכנת גירוש לפולין. "מאז ינואר הצלחתי להביא לכך שילדים מתחת לגיל 16 יכולים לבא מרוזנטל ומשפר בהסתמך על כך שיש אפשרות עליה ויכולים לקבל אישור שהייה תיקני. מאחר ובשבועות האחרונים הגיעו כמויות גדולות של פליטים רוצות הרשויות לבצע גירוש כללי... על כן ביקשתי ממך במברקי לפחות לאפשר את יציאת קבוצה אחת בחודש זה."41
בברטיסלבה ניסו להרכיב משלוח עצמאי ישיר. לשם כך הם בקשו רשות עליה עבור 1500 ילדים עד גיל 16, 500 עבור מבוגרים, 250 עבור חלוצים. הודות לקשריהם עם השלטונות הסלובקים, קיבלו רשות מעבר בבולגריה ועמדו לקבל את הטרנזיט הרומני. לדעת רוזנטל קיים סיכוי ברור לקבל מאת הממשלה רכבת מיוחדת עד וורנה ואולי עד קושטא, אך זאת רק לאחר שהקונסול השוויצרי יקבל את ההוראה לתת את הויזות בהיקף מתאים והקונסול הטורקי יתן את ויזות המעבר.42
כעבור שלושה שבועות התייאשו מאפשרות זאת : "אין לי תקוה גדולה שתאפשר רכבת מיוחדת מדקס (סלובקיה)." אך כל עוד לא יצליחו בברטיסלבה לשלוח את משלוחם הם ישארו בצירוף עם הקבוצות המשותפות עם קראוס.43 רוזנטל חרד שאנשיו ה"תקועים" בסלובקיה יקופחו בלחצם של הפליטים הנמצאים בבודאפשט, ועל כן פנה לברלס: "אנחנו מבקשים ממך לדאוג לכך שלפחות בכל קבוצה אנחנו נרכיב את מחצית אותה קבוצה, זאת אומרת שהילדים שלנו יצטרפו לאלה של קראוס. אני מאמין שאם תתן הוראה ברוח זו חברנו שם לא יפעלו אחרת וגם לא יבואו עם תרוצים שהמשטרה שם דורשת כל מיני דברים.... מבקשים זאת מנקודת ראות של הגירוש הרדום המרחף עלינו.44
כעבור כחודש שוב בקשה, מתחננת ותובעת, מסלובקיה לברלס: "תעשו הכל לתת לנו מספר רישיונות גדול למבוגרים, חלק מהרישיונות יגיעו לסלובקיה, חלק ישלחו לפרץ (רבס, איש "מכבי הצעיר" הסלובקי בהונגריה.) עם פקודה שזה רק בשבילנו. תנו גם פקודה שרוב הרישיונות יהיה בעד החלוצים ואלו יחליטו מי הם החלוצים ע"י המשרד הארצישראלי או לבדם בבודאפשט".45 מאמצי רוזנטל, מנהל המשרד הארצישראלי בברטיסלבה, בעד רכבת מיוחדת שתצא לבולגריה, כשלו. מאחר וקראוס הודיעו כי בידו רשות מעבר דרך בולגריה, הוא הסיק מכך כי העולים הראשונים יהיו עולי קראוס, לכן ביקש שילדי סלובקיה יהיו קודמים לילדים הפליטים הסלובקים הנמצאים בהונגריה "כי רובם של הילדים אצל קראוס קיבלו לגאליזציה והילדים שלנו עדיין נמצאים בסכנה."46 שוב ושוב ניתן הביטוי למתח בין הפליטים הסלובקים בהונגריה ובין יהודי סלובקיה אשר נותרו בה, מבלי יכולת לצאת אותה.
הבטחתו של ברלס לעליה קרובה התמהמה והעצבנות רבתה. "מיום 6.2.43 מאז נסעה הקבוצה האחרונה מכאן עברו 4 חודשים...רישיונות ישנם, המעבר דרך תוגרמה (טורקיה) בקבוצות הובטח, מנהל המשרד א"י דפה מוסר שרכש ויזות דרך רומניה ובולגריה, העולים מוכנים. מדוע בושש כבר המברק הגואל?"47 ובאי התנועות החלוציות רטנו ודרשו תשובה לבילתי מובן: "שאלת העליה העומדת לפנינו כבר חמישה חודשים ואיננה זזה ממקומה... נגד זה היינו בזמן הזה עדי ראייה לעליתם של אנשים פרטיים, שהשיגו בדרכם הם וגם בעזרת המשרד הא"י מפה את כל הויזות הדרושות....מהי הסיבה האמיתית, הבילתי ידועה לנו לאי הגשמת העליה עד היום הזה?"48
סיבת העיכוב היתה מצויה בשלטונות הטורקים שבקשו למנוע ריכוז קבוצות גדולות בטורקיה ולכן העולים לא יכלו לבא מכל המרכזים בבת אחת. התור שהם קבעו היה: יציאת ילדי בולגריה אחר כך ילדי רומניה ולאחריהם ילדי הונגריה, קרון אחד לכל עשרה ימים, סך הכל 250 ילדים למשך חודש. בקשה להקדים את ילדי הונגריה פירושה לבטל את הקודמים. כמו כן, הניסיונות שנעשו שלא לעבור ביבשה הטורקית אלא על ידי אוניה עד לארץ ישראל כשלו. לכך הצטרפה בעיה נוספת של חוסר אפשרות לעבור דרך בולגריה. יהודי בולגריה יצאו לערי השדה ונאסרה היציאה והמעבר בבולגריה, גם למיקרים שכבר היו בידיהם רישיונות, כדוגמת קבוצת ילדים רומנית שהיתה מצויידת בכל הויזות והדרכונים - ועוכבה. למרות הקשיים הבטיח ברלס לרוזנטל שכאשר העליה תתאפשר אנשיו יזכו לדין קדימה: "נתתי לקראוס הוראות, וקיבלתי את אישורו להוראותי, שלא פחות מ- 50% עד שני שליש של מספר הרישיונות יהיה קבוע לילדי הפליטים שיגיעו לבודאפשט. עלית המבוגרים תלויה במיכסה של המלווים, מלווה אחד לכל עשרה ילדים." אך יחד עם זה בישר לו ברלס כי קיבל מספר רישיונות, מארץ ישראל, עבור עסקנים ותיקים שעליתם מובטחת. 49
הוראתו של ברלס כי יש לתת לא פחות מחצי הרישיונות לרשות ברטיסלבה יצרה בעיה קשה לפליטי סלובקיה - בהונגריה: מאיזו מיכסה יקבלו את רישיונותיהם, מהחצי הסלובקי או מהחצי ההונגרי? שלושת מנהיגי התנועות החלוציות - הסלובקיות בהונגריה, הציעו ש- 50% מן הרישיונות יקבלו מברטיסלבה ו- 50% מהחלק ההונגרי, אך ברטיסלבה לא הסכימה להצעה זו. לטענת החלוצים הסלובקים בהונגריה, נישקפת להם סכנה שיפלו בין הכיסאות ולא יקבלו רישיונות המגיעים להם. הם ביקשו מן המוסדות שיתנו הוראות מדויקות וברורות לברטיסלבה ובודאפשט בנוגע לרישיונותיהם, מאחר ורוב חלוציהם אינם באים בחשבון לעליה בתור ילדים, אחרי מקרה סווילינגרד (בו תפסו אנשי הגסטפו כי מבוגרים עולים בתור ילדים). סיכוייהם לעלות יהיו רק כמלווים.
מסקירתו של נתן שוואלב נודע להם כי "ברית הארגונים החלוציים" בארץ החליטה לחלק את מאה הרישיונות המלווים, העומדים לרשות המשרד הארצישראלי בבודאפשט באופן זה: לפליטים חלוצים- 40 רישיונות. לתנועה החלוצית בהונגריה- 60 רישיונות. החלוצים הסלובקים הבינו מכך כי ה- 40 רישיונות שייכים לשלוש תנועות הפליטים מסלובקיה אשר נמצאים בהונגריה וכל- 60 הרישיונות יחולקו בין הגופים הרבים הבאים: המשרד הארצישראלי בברטיסלבה- בשביל חלוצים וציונים ותיקים שנמצאים שם, חלוצי צביה (פולין) שחיים בהונגריה בתור פליטים ברישיון המוסדות הממשלתיים, פליטי זאגרב, התנועות החלוציות בהונגריה וציונים ותיקים בהונגריה, הכוללים גם את מונקץ' וקולוז'וואר, ואנשים יחידים, מומלציו של ברלס. הם ביקשו שהחלטה זו תאושר על ידי ברלס ותגיע למשרד הארצישראלי באופן רישמי.50 עילית זו של מנהיגי תנועות הפליטים - החלוצים - הסלובקים, בבקשם חיים, ביקשו להבין את המספרים של נתן שוואלב באופן הנותן להם יתרון רב, ביחס לאוכלוסיות המצוקה האחרות שנימנו. על כך השיבו להם מקושטא: "אין אנו יכולים כאן כרגע לתת תשובה. בימים אלה עומד קראוס להגיע הנה ומקוים לסדר את כל העניינים הפנימיים."51
קראוס ניסה לשבור את הקיפאון באמצעות התקשרות עם חברה פרטית שאמורה היתה להעביר את העולים כנוסעים רגילים מבלי לעורר תשומת לב. לשם כך הוא ניהל שיחות עם אישיות מוסמכת בבולגריה. אותה אישיות הציעה שישלחו אליו ישירות את בקשת המעבר עם רשימת השמות, והוא ידאג שהדבר לא יוודע לגרמנים. על העולים לנסוע כבודדים ולא להראות כקבוצת עולים, ולכן יש לבוא בקבוצות קטנות "מכסימום מאה איש". לדברי קראוס הסידור הזה זכה כבר להסכמת המשטרה המקומית.52 על כך השיב לו ברלס כי הוא (קראוס) לא מכיר את התנאים בבולגריה.
"קשה להעלות על הדעת שקבוצה של 100 עולים תעבור בלי לעורר תשומת לב ועוד כאשר הויזה הטורקית נרשמת כויזת מעבר המיועדת להמשך הדרך. במיוחד בתנאי הביקורת המחמירה בסווילינגרד, זאת על רקע העובדה שהגרמנים עדיין לא נתנו את הסכמתם למעבר בבולגריה....האשכנזים משגיחים מאד על הגבול ולא אחד שניסה לעבור באופן זה נעלמו עקבותיו, איך נוכל לקחת אחריות בתנאים אלה ולאמר לרשויות שהטרנסברוך בסדר?" 53לסיכום: לאחר שנה ושמונה חודשים חודשה העליה לפרק זמן קצר ובו עלו בראשית 1943, באופן מאורגן שתי קבוצות ילדים. הרכבת רשימת הילדים היתה מלווה בלחצים קשים על המשרד הארצישראלי על ידי יהודי השטחים המסופחים, יהודי ברטיסלבה וזאגרב, הפליטים החלוצים וחלוצי הונגריה. קראוס גילה יוזמה בהתקשרויות פרטיות עם גורמים בבולגריה, על מנת לעקוף את המחסומים והעיכובים שנוצרו בה על ידי השלטונות הגרמנים, ואחר כך בידי הטורקים. התוכנית לא הצליחה ולא זכתה לאישורו של ברלס בטענה כי זאת תוכנית נאיבית ביחס למציאות הקיימת בשטח. אך למרות זאת הוא לא חדל להמשיך במציאת קשר עם גורמים פרטיים נוספים, כפי שנראה בהמשך, אשר הביאה להעלתם של יהודים נוספים מחוץ למסגרת הרישמית שאושרה.
קראוס חזר והרגיע כי יתן זכות קדימה לילדי ברטיסלבה אך ליאו רוזנטל לא חש בטוח וגייס גורמים רשמיים כברלס ונתן שוואלב שיכפו על קראוס הסדר שיבטיח שהפליטים (בעיקר הסלובקים) בהונגריה לא יזכו ביתרון קרבתם לקראוס - ויכפו סדר עליה אחר.
לא היצלחתי להבין את המהלך שעברו ילדי זאגרב ועל כן היכן טמון כישלונו של קראוס, אך אין ספק כי תלונתם נבעה מעומק מצוקתם, ומבלי יכולת לראות את התמונה הכוללת של קשיים אובייקטיבים, הקשורים בהשגת רשיונות וקיום פרוצדורות שונות וקשיים סוביקטיבים, הקשורים בקבוצות הלחץ השונות שפעלו ללא רחם. אפשר שהתלונות הרבות על קראוס והמשרד הארצישראלי היו מתמעטות אילו היטיב קראוס להסביר לגורמים עמם נמצא בקשר, את טיב הקשיים המורכבים באורך רוח. קשיי התקשורת שלו, אובייקטיבים וסובייקטיבים, עם הרחוקים והמרוחקים הגבירו את אי ההבנות, ועמם את התסכול והזעם.
כשלון הוצאת ילדי זאגרב היה עוד הוכחה עבור אנשי ה"איחוד "ההונגרי לצורך לשנות את מעמדו של קראוס. על האשמה של ניצול כוחו הבילתי מוצדק מבחינה פוליטית, עם שינוי מפת הונגריה, נוספה הטענה על אי יכולתו למלא את התפקיד הקשה. אנשי ה"איחוד " ההונגרי העבירו את זעקת המקופחים, למנהיגי מפא"י בארץ ישראל וזה היה הצידוק בידי א. קפלן להורות לשנות את הרכבו החוקי של המשרד בבודאפשט. אנשי ה"שומר הצעיר" וה"מזרחי" דחו מכל וכל את פרשנות אנשי ה"איחוד", וראו בתלונותיהם שימוש ציני לצורך שיפור עמדתם הפוליטית. לדעתם, התלונות השתלבו ברצון הכללי של אנשי מפא"י לדחיקת איש ה"מזרחי" מראשות המשרד או לפחות, להחלשתו, כדי לזכות בעמדת כח גדולה יותר במשרד הארצישראלי ההוונגרי, שהפך להיות המשרד המרכזי במרכז אירופה ובה השארית הנותרת לפליטה הגדולה ביותר, כך קיוו.
הערות:
1. 18.1.43 A127/543 דו"ח דובקין. אצ"מ
2. 3.1.43 S6/1165 אצ"מ.
3. משה שטרנברג, זיכרונות חויות ומצוקות נפש לקראת המפגש לרגל 50 שנה לעליתנו. אייר תשנ"ג מאי 1993.
4. 19.1.43 S6/3366. אצ"מ. דו"ח י. בכר.
5. 30.1.43 D.1.5927 מורשת וניה הדרי ומנחם באדר אל נתן שוואלב.
6. כה' שבט תש"ג S6/1640/3 אצ"מ
7. 22.6.43 ש- 5-I אצ"ד. דוח קראוס 1946.
8. 3-101-1943-57 ארכיון מפלגת העבודה בית ברל. 19.2.43 דו"ח ברלס ארכיון קומוי "יד ושם",
9. 29.1.43 P31/40 ארכיון "יד ושם" י-ם. מכתב ללא חתימה אל קראוס.
10. 13.4.44 S6/1640/3. אצ"מ. ה"אחוד,,העולמי אל ב.ג., דובקין וקפלן.
11. 12.12.43 א- 15/9 משואה תל יצחק. באומר לבאדר. הטענה כי רוב העולים הם פליטים, חוזרת פעמים רבות.
12. 30.1.43 L15/261 אצ"מ.
13. 30.1.43 D.1.5927 מורשת.
14. 5.2.43 Z1063/HI א. קושטא.
15. ג'ני לבל,חאג' אמין וברלין ת"א תשנ"ו עמ'181-182
16. שם, שם.
17. 14.4.46. D.1.15156 מורשת. רפי בנשלום (פרידל), כתב אישום נגד המנהל לשעבר של המשרד הא"י משה קראוס, פראג, (להלן: בנשלום, כתב אישום נגד קראוס).
18. 14.10.42 ארכיון קומוי "יד ושם" P31/40.
19. 3.11.42 L15/282 אצ"מ.
20. 9.11.42 L15/261 אצ"מ.
21. 17.11.42 ארכיון קומוי "יד ושם", P31/40.
22. 23.11.42 שם.
23. P31/40 ארכיון קומוי "יד ושם".
24. 22.1.43 P31/40 ארכיון קומוי "יד ושם".
25. שם.
26. שם.
27. 15.3.43 P31/43 "יד ושם" י-ם. פרייברגר וקון למריה באור באסטנבול.
28. P31/40 17.3.43 "יד ושם" י-ם. פרייברגר וקון לקראוס. 18 343 p31/40 "יד ושם". י-ם.
29. פרייברגר וקון לקומוי.
30. רוזנפלד שלום, תיק פלילי 124, עמ'18.
31. 9.7.54, עמ' י"ח' - 18, אמ"י. משפט קסטנר - גרינוולד. לתובע תל היה העתק מכתב של קומוי לקושטא אך בית המשפט סרב לקבלו. אפשר שכוונתו של קסטנר היתה למכתב שהבאתי למעלה מן התאריך 16.1.44, עת ביקש קומוי לשחררו מתפקידו, בין השאר כתוצאה מחוסר יכולתו לפקח על עבודת המשרד. L15/282 אצ"מ
32. 12.3.43 Z1063/HV מס' 42 א.קושטא.
33. מכתב סילאג'י לבאדר ללא תאריך וללא סימון ארכיוני. על הדפים מסומנים באותיות U46' U47' U48. א. קושטא
34. 13.4.43 L15/261 אצ"מ.
35. ראיון עם יוסף באומר.
36. 30.1.43 D.1.5927 מורשת.
37. דינה פורת, הנהגה במילכוד, עמ' 285 - 308
38. 12.3.43 Z1063/HV א.קושטא.
39. 17.3.43,S6/1165 אצ"מ.
40. L15/261 אצ"מ
41. 13.4.43 L15/261 אצ"מ.
42. 25.4.43, D.I.592/6 מורשת.
43. 18.5.43 L15/261 אצ"מ. אלי שאיו אל וניה.
44. 7.4.43, L15/261 אצ"מ.
45. 5.5.43 D.1.626/3 מורשת.
46. 1.6.43 S6/1166A אצ"מ.
47. 22.6.43 ש-I - 5 אצ"ד. דב וייס ויצחק רוט.
48. 22.7.43 Z1063/HI מס' 62 א.קושטא.
49. 4.6.43, 3.6.43 L15/261 אצ"מ.
50. 22.7.43 Z1063/HI מס'62 א.קושטא.
51. 4.8.43 Z1063/HV מס'89 א. קושטא.
52. 29.7.43 S6/1166A אצ"מ. קראוס לברלס.
53. 31.7.43, 10.8.43 L15/261 S6/1166A' אצ"מ
