בפרק זה אעמוד על:
הגורמים שהכבידו על המשרד הארצישראלי במתן רישיונות.
אופן קיום עלית החלוצים באמצעות רישיונות לתשע משפחות בשבוע.
מערכת קשריו של קראוס עם השלטונות ההונגרים, אשר אפשרו את בואם של הפליטים להונגריה, שהייתם בה ועליתם לארץ ישראל.
תלונות ושבחים שהושמעו כלפי אישיותו ודרך עבודתו של קראוס.

רשימות המלווים והותיקים בבודאפשט

כזכור, 25000 סרטיפיקטים הוקצבו עבור ילדים מארצות האוייב, מתוכם הוקצבו 5000 סרטיפיקטים עבור ילדים מארצות הבלקן ומלוויהם. לאחר לחצים ניאותה הממשלה הבריטית להקציב מתוך הסכום הנ"ל, 15% של רישיונות עבור מבוגרים, 10% למלווים ו- 5% לציונים ותיקים ומקרים מיוחדים. מוסדות הישוב החלו לפעול להוצאת רישיונות עבור מלווים וציונים ותיקים. לאחר שנתקבלו 100 רישיונות עבור ציונים ותיקים - הישוב בארץ היה כמרקחה. כל אירגוני ארצות -המוצא והתנועות הפוליטיות בישוב החלו להרכיב את רשימת מומלציהם. בסופו של תהליך הגישה הסוכנות היהודית רשימה של 477 שמות של עסקנים וציונים ותיקים לאשור.¹

ברלס נתון היה ללחצים מן הארץ לאשר שמות מלווים וביקש למעט בהמלצות כדי שלא להציע דברים שהמשרד הארצישראלי לא יוכל לעמוד בו. הוא קבע שלגבי 100 רישיונות הותיקים לא כדאי וראוי לקבוע אותם בירושלים, מבלי לדעת מי ומי היכולים לצאת, ויש למסור את ההחלטה למשרד הארצישראלי בבודאפשט. אך לא כך היו פני הדברים. רשימת הותיקים ניקבעה בארץ, והתעכבה בשל חילוקי דעות בין האירגונים השונים. הנזק היה קשה. היו אנשים בעלי רישיונות יציאה מלפני איסור היציאה, ולא הופיעו ברשימות שהוכנו בארץ, ומאידך היו מועמדים שכמעט לא היה להם סיכוי לקבל את רישיונות היציאה, והם הופיעו ברשימת הותיקים ואי אפשר להכניס אחרים במקומם². הם נקראו בפי אנשי בודאפשט "ויזות המתים", כי רבים היו של אנשים שלא נמצאו כבר בין החיים³.

ברלס שלח למשרד הארצישראלי בבודאפשט המלצות לשבעה אנשים שנקבעו בארץ, שישמשו כמלווים. כצפוי, זעם קשה הציף את הפליטים. אלי שאיו, יוסף באומר ודב וייס כתבו לוניה, באדר ושינד : "ההוראות הללו שוללות את מנוחתנו מכיוון שאם המשרד הארצישראלי ימלא אותם לא ישאר אף מקום אחד פנוי לעלית החלוצים בתור מלווים". ⁴ סילאג'י כתב לבאדר כי נודע לו מפי קראוס, כי הרשימה כוללת רק אנשים מה"ציונים הכללים", ומפא"יניקים מטרנסילבניה והונגריה. "רק מביננו ומבין ה"מזרחי" אין אף איש. כנראה שני חבריך (וניה ושינד) לא הודיעוך על המיפעל הזה."⁵ גם רשימת הותיקים, המועמדים לקבל סרטיפיקטים, עוררה תגובה קשה מקיר לקיר. "...שוב נמצאו דרכים לסדר את העליה מאחרי גבה של ההסתדרות הציונית.... בחלוקת הסרטיפיקטים על הרשימה הנ"ל לא התחשבו עם אחוז רשימת הותיקים של בודאפשט וברטיסלבה, אלא רק מקרי פרוטקציה וקשרים טובים עם המוסדות... אולי יעלה בידך לעשות דבר מה למעננו, שלא ישלחו לנו תמיד רק הבטחות..."⁶ קראוס המופתע פנה לברלס: " זו היתה הפתעה בשביל המשרד ארצישראלי והועדה שלה שלא הרכיבה אותה. ברשימה מופיעים אנשים שבכלל לא היה בכוונתם לעלות ואנשים שלא היה להם קשר עם הציונות ואף במידה מסויימת מתנגדים לה."⁷ אלי שאיו מ"מכבי הצעיר" הוסיף: "... אנו מכירים את הרשימה השמית של ותיקים שהורכבה על ידי המשרד של רוזנטל (משרד א"י בברטיסלבה)... היא אינה מזדהה בכלל עם רשימת האנשים שקיבלו עכשיו את רישיונות העליה,...לפי מה הורכבה הרשימה? "⁸

אנשי ה"פועל המזרחי" סרבו לקבל את טענת קושטא כי נאלצו לפעול כך מפני שלא היו בידם רשימות מוכנות: "... התשובה מטעם קושטא שלפיה נאלצו להגיש את רשימת הבילתי והאנטי ציונים מחמת רשימתנו אינה משביעה רצון היות וידוע כי עוד לפני חודשיים שלחו כל המשפחות החלוציות את כל הרשימות לקושטא ולהנהלותיהן בארץ להשיג עבורם הרישיונות הדרושים..."⁹

בהונגריה עדין לא ידעו, בשלב זה, במי בדיוק לתלות את האשם, ולכן המריבות על הרשימות של האנשים המועמדים לעליה, ועל הרשיונות שכבר הגיעו לבודאפשט, המשיכו ביתר שאת. חלפו כשמונה חודשים ועליה - אין.

ב- 16.9.43 הודיע ברלס לקראוס כי פנה אל משרד החוץ באנקרה לשנות את סדר יציאת הילדים, ולהקדים את יציאת ילדי הונגריה. הוא ביקש לאשר את ויזת המעבר עבור 300 ילדים עם מלווים לפי התוכנית שאושרה עקרונית, אך עדיין דרושה הודעה רישמית של ממשלת שוויץ שיציאת המהגרים והמעבר ברומניה ובולגריה אושרו חוקית. אותן בעיות נותרו בעינן: הציפיה לאישור בריטי ואשורי מעבר.¹⁰

חידושה של העליה - יציאת תשע משפחות לשבוע.

העליה מבודאפשט התחדשה באוקטובר 1943 לאחר תשעה חודשי הפסקה. ב- 7.10.43 יצאה הקבוצה הראשונה, וקבוצה שניה אמורה היתה לצאת שבוע אח"כ.¹¹ העליה התאפשרה כתוצאה משינויים טכניים. מעתה ניתן רשיון כניסה לטורקיה ולא רשיון מעבר, כתמיד. הרומנים והבולגרים לא נתנו רשות מעבר דרך ארצם, על יסוד רשיון מעבר, ורק הודות לסדור המעבר דרך טורקיה בתור רשיון כניסה, נתאפשרה יציאת הקבוצות מהונגריה. בכך התגברו השלטונות הרומנים והבולגרים על האסור הגרמני שארצותיהם ישמשו ארצות מעבר ליהודים בדרכם לארץ ישראל.¹²

באופן זה התאפשרה רק עלית בודדים ומשפחות, אך לא קבוצות ילדים גדולות, וזאת בהמשך להגבלות של השלטונות הטורקים על הגבלת מספר היהודים העוברים בשטחה בו זמנית.

הוסכם על דעת הכל כי במסגרת תשע האשרות לשבוע יעלו קודם כל פליטי פולין וסלובקיה - חברי המחתרת החלוצית שנמצאו בבודאפשט. "מה רבה היתה ההפתעה וההתמרמרות כשהתברר שראשוני הבאים לקושטא, בדרכם לארץ ישראל, לא היו דווקא חלוצים וציונים ותיקים, כפי שהוסכם, אלא חברי "אגודת ישראל". קמה סערה גדולה שאחזה בכל התנועות".¹³

התברר כי הרישיונות יועדו בחלקם הגדול למתנגדי הציונות, בעזרתו של א. גריפל, נציג "אגודת ישראל" בקושטא. בין הזוכים לרישיונות שהגיעו היו הרבי ממונקאץ' וחסידיו, הרבי מבובוב וחסידיו ועוד. ¹⁴ בעקבות הוויזות האלה נעשה גריפל, לאישיות אגדתית בבודאפשט. עשרות ומאות יהודים שלחו אליו מברקים בבקשה לסידור רשיון עליה. היו שקיבלו תשובות, ביניהם גם ציונים.¹⁵

ההסבר שנתנו אנשי קושטא לועדת ה"חלוץ" היה שכאשר הגיעו לקושטא הסרטיפיקטים היה צורך להגיש לממשלה רשימות על יסוד הרשימות של הותיקים עם פירוטים, תאריכים וכו'. לצערם, באותה עת לא היה ברשות המשרד הארצישראלי בקושטא רשימות עם פרטים של הציונים ואנשי ה"חלוץ". היחידי שהיו לו רשימות מוכנות, היה איש "אגודת ישראל", שישב בקושטא, וכך הוגשו לממשלה עשרים שמות של אנשי ה"אגודה". המשרד הארצישראלי שם חשב לתומו שצריך להגיש כל רשימה שאפשר להשיג ובלבד שלא לאבד את הזמן. למרות זאת "... מתארים לנו את הרגשתכם המרה כאשר לאחר ציפיה של חודשים ושנים מתקבלת ויזה בשביל איש שאינו ציוני וגם מתנגד חריף לה. אולם לאחר העשרים (רישיונות ל"אגודה") תתחלנה להתקבל הויזות לפי הרשימות עם הפרטים שהעביר רוזנטל וקראוס."¹⁶

החלוצים לא היו מוכנים לקבל הסבר זה שהרי הרשימות היו בידי המשרד כבר חודשיים קודם, ולא יכלו לשאת את עלית החרדים - הבילתי ציונים וזקנים. "... בקבוצה השניה יעלה אדם בתואר רב אשר כל השגיו בתעמולה אנטי ציונ ית ובטח אפשר לזקוף על חשבונו שמנע עליתם (של חסידיו) ארצה וכעת הם טרף לציפורני הנאצים. אני ניגש לעליה במשמעותה הכפולה של הצלה. הצלת יהודים והצלתה של הארץ הנחנקת מחוסר ידיים עובדות. אבל כל עלית פלוגה כזו עם חומר אנושי כזה מעורר מחשבות נוגות..."¹⁷ צבי בעדעדים, מהנהגת ה"שומר הצעיר" התרעם: "...בעת שגולדין משגר הלום מברקים השכם והערב ותובע רשימות של חלוצים ותיקים, מגיעות הנה רשימות שבהן אין לפעמים בכלל ציוני, להפך רשומים בהם האויבים הכי מושבעים של הציונות. כל עבודתנו לתוהו כל זמן שזקנים בני 60-70 מסכנים את מפעלנו בארץ, ירכשו סרטיפיקטים תכופים למכביר."¹⁸ אחד האנשים שהואשם בהרכב הלא- ציוני של עליה זאת ועליות נוספות, היה משה קראוס. לימים טען שהאשמות אלו היו שקר גס:

"אני אמנם עזרתי אבל לא סידרתי להם (לאגודת ישראל) את הסרטיפיקטים. בקושטא ישב נציג "אגודת ישראל", גריפל, והוא היה כנראה, זריז יותר מברלס והוא השיג לא רק את האשרות אלא גם ויזות מעבר דרך טורקיה. כשהענין הובא לדיון בפני ועדת המשרד הארצישראלי התנגדו אנשי טרנסילבניה, שנסייע להם להשיג ויזות מעבר דרך רומניה ובולגריה. אני עמדתי בתוקף שמחובתנו היהודית לעזור להם ואני אעשה זאת גם אם הם יתנגדו. לא אשאיר על מצפוני שיכולתי להציל יהודים ולא עשיתי זאת, מה גם שזה אינו פוגע באיש, ולא הולך על חשבון אף אחד. קומוי שוכנע על ידי נימוקי ותמך בי ולבסוף התקבלה דעתי, ואני גאה על כך."¹⁹

מנחם באדר ידע במי האשם. "העובדה שבין העולים לא היו ציונים נגרמה משיטת ההמלצות הנהוגה בארץ ישראל וגם כאן (קושטא) במשרד הא"י, בחיבור רשימות הותיקים שנעשו ללא שיתוף עם התנועות החלוציות."²⁰ ביקורת בילתי מבוססת, הושמעה על ידי רפי בנשלום שעדין לא הגיע להונגריה באותה תקופה, אלא בינואר 1944: "חודשים לא עלה חלוץ, אך רבנים לא - ציונים עלו. קראוס טען שהרישיונות מגיעים כך (מקושטא), אח"כ התברר שהוא ביקש מקושטא לשלוח בתור שכזה. (יואל פלגי- נוסבכר מסר לו על כך). הרישיונות נשלחו לפי שמות מקושטא. בסוף הואיל להעניק גם לחלוצים רישיוניות של אנשים שלא חיו עוד." ²¹

מוסדות הישוב בארץ ובקושטא נטלו מהמשרד הארצישראלי בבודאפשט את סמכויותיו לקבוע את רשימות המלווים, רישיונות הותיקים ורשיונות עליה מיוחדים. נוצר מצב בו יצאו הרשימות מכלל שליטתם של ברלס וקראוס. חלק מן הרישיונות לא היו רלוונטים יותר, חלקם ניתנו לאנשים רחוקים מן החוגים הציונים וכך נותרו מנהיגים ציונים וחלוצים - בעלי רישיונות, אשר ציפו זמן רב למימוש עליתם, מאוכזבים קשות.

מי נשא באחריות למצב זה? האם היה זה מהלך מחושב מצד אנשי הנהגת הישוב בארץ, אשר לא היו מרוצים מהרכב המשרד הארצישראלי בבודאפשט ולכן נטלו ממנו את סמכויותיו, או אולי כניעה ללחץ בילתי ניתן לריסון, של חוגים שונים מן הארץ, שתבעו את עלית אנשיהם - מקורביהם? סביר להניח ששתי האפשרויות פעלו בו זמנית ופעלו את פעולתם.

ברלס התלונן בפני הסוכנות היהודית כי עסקני בודאפשט דרשו להפסיק את העליה עד שיתמלאו הרשימות לפי ה"מפתח", דבר הגורם להאטת העליה שכה ציפו לה. הוא נמצא במיצר כל פעם שנשאל באנקרה למה לא משתמשים ברישיונות שכבר ניתנו להם ויזות מעבר, בשעה שהוא בא לדרוש להגדיל את תוכנית העליה... "קשה לבאר את ענין ה"מפתח" לשאינם בני- ברית-"²²

מאוקטובר 1943, עת הוסדר ענין רישיון הכניסה לטורקיה, החלה באופן מסודר יציאת תשע משפחות, מידי שבוע, מכל ארץ משם מותרת היתה היציאה. משפחה היתה מורכבת ממספר נפשות עולים. עולים בודדים יכלו לנסוע על ידי סידור לא רישמי דרך המעבר הבולגרי (שבו צויין כי בידם רישיון כניסה לטורקיה), אבל קבוצת ילדים מוכרחה היתה לקבל רשיון רישמי ואפילו אם מדובר בקבוצה של עשרה ילדים. כל עוד לא הוסר קושי זה אי אפשר היה להגשים את עלית הנוער. עלית תשע המשפחות המשיכה להתקיים עד הפלישה הגרמנית להונגריה ב- 19.3.44, גם כאשר הגרמנים מנעו את יציאת היהודים מרומניה ובולגריה ²³

באמצע נובמבר 1943 מתח אחד מחברי הפרלמנט האנטישמיים, בקורת חריפה על עמדתה המתונה של הממשלה בשאלת הפליטים היהודים, תוך תשואות סוערות של חברי הבית. לדברי קראוס:

"אי אפשר היה להתעלם מהסכנה הצפונה בבקורת זו, שהיתה יכולה להכריח את הממשלה לשינוי רדיקלי ביחסה לפליטים ולנקיטת אמצעים חמורים לגביהם." למחרת המקרה ביקש קראוס ראיון דחוף אצל מיניסטר הפנים, ד"ר קרסט פישר, ומסר לו תזכיר, מלווה אישור מטעם הצירות השוויצרית בבודאפשט, שהממשלה הבריטית העמידה לרשותה יותר מ- 1000 רישיונות עליה לארץ ישראל בשביל פליטים יהודים בהונגריה, וכן אישורים מתאימים מצירויות טורקיה, בולגריה ורומניה, שהן נותנות למשרד הארצישראלי בבודאפשט ויזות מעבר ל- 50 עולים לשבוע מהונגריה, וכן שממשלותיהן מסכימות שימשיכו בנוהג זה. בתשובתו לביקורת הנ"ל השתמש המיניסטר בתוכן תזכיר זה, ולדברי קראוס, הצליח להרגיע את הבית. "בעית הפליטים לא נתעוררה עוד בפרלמנט ויחס הממשלה אליהם לא נשתנה."²⁴

קראוס הפך את תשעת רישיונות - המשפחה לשבוע, לדרך להעלות יותר מ- 50 איש בשבוע, בכך שהוסיף לכל משפחה 3 - 4 ילדים. מאיר כהני, מה"חלוץ המזרחי", היה זה שהכין ולימד את הילדים לשחק את תפקידם במשפחה (שמות, תאריכים וכו'). על מבצע זה זכה, לדבריו, לביקורות מצד הסוכנות בקושטא ובארץ בטענה של "חוסר זהירות".²⁵ על פי הצעתו, הסכים מינסטריון הפנים לרשום מספר ילדים פליטים בכל דרכון של בעל רישיון עליה. במשך כל תקופת העליה כמעט שלא עלו מהונגריה משפחות בלי ילדים. באופן זה הצליח, בעזרת השלטונות ההונגרים, להתגבר במידת מה, על המחסור החמור ברישיונות עליה.²⁶ תנועת החלוצים - הפליטים הוצאה, למעשה, מאפשרות העליה שכן לא היתה מסגרת בה יוכלו להשתבץ. הם לא היו ותיקים, לא ילדים, ולכן גם לא מלווים, וכן לא יכלו להשתלב בעלית תשע המשפחות, כי היו חסרי תעודות במשטרה ההונגרית לצורך קבלת דרכונים, והם לא גרו בסלובקיה. הדרך שנמצאה להעלתם תוארה על ידי קראוס:

רק ציונים מעטים קיבלו סרטיפיקטים על סמך "רשימות הותיקים" שהוכנו בארץ ישראל. ברשימות אלו הופיעו אנשים שברחו או גורשו או שלא היה ניתן לאתרם, ולכן לא היו רלוונטים לעליה. המשרד הארצישראלי בבודאפשט שלח תחת השמות של האנשים הללו, את השמות והפרטים האישיים של החלוצים - הפליטים שברחו להונגריה - לברלס בטורקיה, כדי להשיג עבורם סרטיפיקטים וויזות טורקיות. הודות לקשריו הטובים עם הרשויות ההונגריות, קיבל עבורם דרכונים הונגרים במספר ועל שמות כפי שביקש, בלי צורך בהבאת מיסמכים כלשהם. באופן זה, על סמך הרשימות הקרויות "רשימות ותיקים" קמה בהונגריה עליה חלוצית, (שלא התקיימה לאורך כל שנת 1943 ביחס לפליטים חלוצים). כך השיג סרטיפיקטים למשפחתו בת הארבע נפשות של שמורק, למנהיגי התנועות הפולניות והסלובקיות : קורניאנסקי, אונגר, וייס, באומר,ליכטנברג פרמינגר ועוד. לפליטים אלה לא היו סרטיפיקטים על אף שחלק מהם שהו בהונגריה כשנתים.

כאשר הגיעו שתי ויזות למשרד הארצישראלי סוכם במשרד, אחרי ישיבות רבות, שאת הויזות יקבלו קורניאנסקי, פעיל ה"חלוץ" בפולין, שנמלט לסלובקיה ב- 1941 ואח"כ להונגריה באוגוסט 1943, וכן אליעזר אונגר, מראשי ה"שומר הדתי" בפולין, שנמלט אף הוא להונגריה באותה עת. יציאתם הוגדרה כשליחות של עדי ראייה לטיפול בענייני הצלה ועליה של אלפי הפליטים בהונגריה, ובענייני התנועות החלוציות הציוניות, ולהזעיק למעשי הצלה מהירים. הם עלו בינואר 1944.²⁷ בדרכם ארצה התעכבו השניים בקושטא, ודרשו להקים ועד פליטים ליד המשרד הארצישראלי, שיקבע את תור העליה מקרב הפליטים. הדרישה מלמדת, כנראה, על אי נחת של מנהיגי הפליטים הפולנים ממידת הייצוג הפולני במשרד הארצישראלי ו/או מספר הפליטים הפולנים שזכו לעלות. הסכם נחתם, ואליהו דובקין הבטיח לתת הוראה מתאימה לברלס, אולם ברלס נתן לבודאפשט הוראה : "לועדת הפליטים ישנה זכות הצעה", ולא זכות הכרעה.²⁸ ברלס הבין, כנראה, את הסיבוך הנוסף הכרוך בהוראה מעין זו בעבודת המשרד הארצישראלי, הנתון ממילא ללחצים של קבוצות מקבוצות שונות.

כחודש אחר כך, ב- 19 בפברואר, יצאו במסגרת תשע משפחות, מנהיגי הפליטים במחתרת שנזכרו: י. באומר, ד. וייס, ליכטנברג, פרמינגר ועוד. בדרכם ארצה גם הם התעכבו בקושטא, ובין השאר דנו בדרך חלוקת תשע אשרות המעבר. בתזכיר משותף של מנהיגי המחתרת החלוצית ציונית בבודאפשט וחברי המשלחת בקושטא, סוכם שממספר זה של תשע ויזות בשבוע, הניתנות מטעם הממשלה הטורקית לאנשי הונגריה - סלובקיה, ינתנו כל שבוע ארבעה רישיונות לחלוצים מאותן הארצות. (המקומיים, פק"ר ופליטים). בהגיעם ארצה התברר להם שהבקשות לסדור הויזות מטעם המשרד הארצישראלי בקושטא לא נמסרו בהתאם להסכם שעשו בשעה שהתעכבו בקושטא, ונמסרו רק שני שמות של חלוצים לשבוע. כאשר מנהיגי הקבוצה הביעו את תמהונם על כך הודיע להם דובקין, ראש מחלקת העליה והקליטה של הסוכנות היהודית, במכתבו מיום 17.5.44 : "...נתנו הוראות לאנשינו (בקושטא) כי מבין תשע הויזות במשך השבוע, הנתנות למעבר עולים דרך טורקיה, תינתה לחלוצים- שלושה." לדברי דב וייס, רק אז הבין, כי מתן אשרות המעבר דרך טורקיה היה נתון כולו בידי המשרד הארצישראלי בקושטא, והטענות שהופנו בענין זה כלפי קראוס, לא היה להם כל יסוד. אף שהיה בהונגריה תקופה ממושכת, נמנה על מנהיגי הפליטים החלוצים, והיה עד לכל המאבקים, הוא לא הבין את מקור הסיבוכים באותם ימים, אלא בהגיעו לארץ ישראל.²⁹

עם עלית מנהיגי הפליטים- החלוצים, בפברואר 1944, ביקש קראוס מאותם מנהיגים להודיע לברלס על המצב המסוכן, בו הוא נתון, וביקש לאפשר לו לעלות ארצה. לדברי קראוס, תשובתו של ברלס היתה: "על קראוס עומדת ונופלת העליה מאירופה", ולכן לא איפשר לו לעלות לארץ. קראוס הבין סרוב זה, שכן מערכת היחסים שבנה עם הפקידות ההונגרית הבכירה היתה כה מורכבת ועדינה, שלא היה ניתן להעביר אותה למישהו אחר. ³⁰

העוקפים והמקשים על המשרד הארצישראלי.

כפי שראינו, הרשימות של המועמדים לקבלת רישיון שונו על ידי גורמים פוליטים שונים, בארץ ישראל ובקושטא ובידי גורמים נוספים. רשיונות "בילתי צפויים" אלה שעקפו את "המחכים בתור" גרמו לתסכול רב והטלת האשמות במשה קראוס כי הוא זה שיצר את ההעדפות של אנשים מסוימים, פרוטקציה למקורביו ולאנשי תנועתו, או לאנשים בעלי כסף.

להלן נסקור חלק מאותם גורמים שכפו את מומלציהם ועקפו את המצפים לעליה ואת המשרד הארצישראלי:

א. אנשים פרטיים שלחצו על המוסדות בארץ.

אחת הדוגמאות לכך היא משפחתו של אהרון קסטנר. הוא, אשתו וארבעת ילדיו עלו באוקטובר 1943, בהתחדש העליה, ועקפו אנשים הקודמים להם בתור. הוא יצא את סלובקיה, שנה וחצי קודם עם משפחתו, והגיע אחר ימים אחדים ברגל להונגריה. באמצעות אחד הילדים שעלו במסגרת עלית הנוער בתחילת השנה, שלח לאחיו בארץ בקשה שישתדל למען עליתו, על יסוד אשור עליה שהיה ברשותו עוד משנת 1939. כתוצאה מהשתדלות אחיו נתקבל במשרד בטורקיה רשיון עליה עבורו. המשרד הארצישראלי בטורקיה, הודיע על כך למשרד הארצישראלי בבודאפשט וזה הודיע למשפחת קסטנר על קבלת האשור לעליתם. בספטמבר - אוקטובר הגיעה אל הקונסוליה הטורקית בבודאפשט הודעה לתת לו רשיון כניסה לטורקיה. על יסוד אשור כניסה זה סידר המשרד הארצישראלי בבודאפשט את הדרכון מטעם המשטרה ההונגרית. על דרכון זה ניתן ויזת הכניסה הטורקית ועל סמך זה ניתנו ויזות המעבר הרומנית והבולגרית.³¹

ב. חברי הנהלת הסוכנות היהודית.

ברלס ביקש פעמים רבות בקשות מיוחדות מאת קראוס על מנת למלאן. יש להניח שהבקשות הן תוצאת לחצים פוליטים ולחצי קרובים ומכרים בארץ ישראל ובקושטא. להלן מס' דוגמאות:

"...לקחת בחשבון את משפחת פוקס המונה 4 נפשות...מבקש ממך לעשות את הצעדים המידיים שדרושים בשביל משפחה זו ולהודיע לי על כך."³² דובקין ביקש מברלס שיברר עם קראוס אפשרות לעזור לאנשים הרשומים מטה, רשימה בת שישה חברי החלוץ "הכלל ציוני" ב' או למנותם כמלווים.³³ בקשות נוספות של ברלס היו בנוסח זה: "בהתאם להמלצת משפחתי לצרף את גב' אולגה היטר כמלווה של קבוצות הילדים הבאים. מבקש לאשר את הטיפול בענין."³⁴ יש לשלוח את ד. גולדמן אשתו וביתו כמלווים. "מבקש אשור לקבלת מיכתבי"³⁵ לאשר את מרק סינגר כמלווה של קבוצת הילדים."מבקש אשור לקבלת שורות אלו."³⁶

אך טבעי היה כי קראוס, הכפוף לברלס, לשעבר מנהל מחלקת העליה, העומד באותה עת בראש לשכת הקשר בקושטא, יציית וימלא אחר בקשותיו של ברלס, במיוחד לאור הסיגנון התובע הענות.

קראוס המופנם, שיתף מעטים בסודות וברזי המשרד ובמערכות יחסיו עם מוסדות הישוב. הוא לא הכפיש ולא התקומם באופן גלוי, נגד המכבידים על עבודתו. כך לפחות עולים הדברים מן העדויות הכתובות, וזאת בניגוד בולט לסגנון עדויותיו הכתובות והמקטרגות, החל מאמצע שנות החמישים, השנים בהם נאבק על הכרה בפעילותו בהונגריה. מכתביו מתקופת המלחמה, גם הקשים בתוכנם ובביקורתם, נשמעים רשמיים ומנומסים, וזאת בניגוד למכתבים בעלי סגנון בוטה וקצר הרוח, שציינו את מכתבי מנהיגי הפליטים בהונגריה. ממכתבי סילאג'י, בעיקר, ודב וייס ניתן להבין שהם היו מאנשי שיחו וסודו, ושיתף אותם במר לבבו. אלו נהגו להטיח בחברי ועדת ההצלה בקושטא, בעת הנסיונות לפגוע בקראוס. לדברי צדוק ראב, חבר קרוב אחר היה מאיר כהני, איש "חלוץ המזרחי" ההונגרי.

ג. חברי המשלחת בקושטא.

וניה פומרנץ (זאב הדרי), מנחם באדר וזאב שינד, חברי ועדת ההצלה הכלל ישובית, בקושטא. (בפועל הקשר היה רק עם וניה הדרי ומנחם באדר).

במכתב לשפרינגמן, בראנד וקסטנר הודיעו חברי ועד ההצלה בקושטא כי הרשימות של רישיונות הותיקים, כ- 700 במספר, הגיעו, אך מאחר והשלטונות הבריטים מסכימים לתת רק 9 ויזות לשבוע, עלית כולם תארך שנה וחצי. הם מעבירים, על כן, את כל הרשימה לאנשי ה"איחוד" ומבקשים מהם שיוציאו מן הרשימה את האנשים של "אנשי תנועתנו",( "ארץ ישראל- העובדת") בהם מעונינים ויעבירו אליהם, לקושטא, ושם הם ידאגו להקדים את מתן הויזות עבורם. הללו שלחו אותה רשימה גם לדקס בסלובקיה שיעשה את אותה פעולה. מאחר וברשימה מופיעים אנשים שאינם בחיים, מציעים להם, וניה ובאדר, שיקחו פליט מבין חבריהם, וישיגו בשבילו דרכון, על שמו של האיש שנמצא ברשימה ואינו בחיים. גם את זה יש להעביר לקושטא והם ידאגו להקדים את מתן הויזה הטורקית עבורם:

"עליכם לדאוג שקראוס לא ידע על כל הסידור הזה ע"י האיש, מוסר המכתב,... המחאות שלכם לגבי הסידור במשרד הא"י לא יפעלו כל כך מהר, ועליכם לחפש דרכים להסתדר... יתכן שיהיה כדאי שתבררו בזהירות את הדבר גם עם קראוס, כי יכול להיות שבלעדו לא תוכל להסתדר הפרוצדורות... הצגת הויזה הטורקית אינה תלויה בקראוס. את זאת נוכל לסדר כאן... בימים אלה ישוב ברלס מהארץ ואנו נדאג שתינתן הוראה נוספת ביחס למלווים חלוצים פליטים."³⁷

על עיסקה זו, שרקחו נציגי הישוב בקושטא, ובה ביקשו לעקוף את מנהל המשרד על ידי יצירת קשר ישיר בין אנשי ה"איחוד" ההונגרי והמשרד הארצישראלי בטורקיה, השיבו שפרינגמן, בראנד וקסטנר:

"בקשתכם להשאיר את הרשימה בסתר קשה מאד לביצוע. העבודה המשותפת ב- "א"י העובדת", ... מחייבת הידברויות שונות. צריך לבדוק שמות וכו' ובתקופה, בה מחכים מאות חברים בתקוה לעליה באוירה מתוחה, כמעט בילתי אפשרי לדרוש סודיות מאנשים שעליה היא כל משאת נפשם, בהיודע להם שזכו בסרטיפיקט. לפי בקשתכם התקשרנו עם יערי והסברנו לו את המצב החדש. שנינו נחבר עכשיו את הרשימות ונעביר לכם במשך השבוע הבא..... עתה, אם כן, נודיע לכם מי נחשב במשרד הא"י כאן כנפטר או אלמוני... כמו כן נודיע לכם מי מחברנו יכול לנסוע כמלווה, ונציע לכם באיזו דרך להגשים את המבצע."

אנשי ה"איחוד" ההונגרי אסירי תודה לחבריהם בקושטא, וממשיכים לדבוק בעמדתם כי בשורות תנועתם מצויים מספר החברים החלוצים הגדול מבין כל התנועות.

"בכלל אנו מודים לכם על התערבותכם הנמרצת בריב המקומי...לא נעשה עוול לאף אחד אם יועדפו חברי "א"י העובדת" כי באמת, החלוצים האמיתיים מספרם ברובו בשורותינו, לכן אין אנו חושבים שההוראה הטלגרפית של גולדין על חלוקת מקומות המלווים מוצדקת. 5 המקומות המוקצבים ל"כלליים" לא עומדים בשום יחס למספר ואיכות היסודות החלוציים."³⁸

המציאות בהונגריה, אותה לא הכירו אנשי קושטא, היקשתה להוציא אל הפועל את התוכנית לעקוף את המשרד הארצישראלי בבודאפשט. ב- 23.12.43 כתבו מקושטא, ללא חתימה, לחבריהם :

" נעשה הכל למען הקדים את חברנו אלה. כעת מוסרים את השמות לקבלת ויזות על יסוד רשימות הותיקים, כמעט לפי התור ששולח הנה קראוס....עליכם להילחם שם שכל מיברק של קראוס עם הפרוטים יכלול את האחוז המסויים של חברי המפלגה. זה הכרחי.... במעטפה תמצאו מכתבים לקראוס, שם תוכלו לראות את שמות הותיקים שנמסרו לקבלת ויזות קושטא... תילחמו בתוקף על חלקכם..."³⁹

חברי ועדת ההצלה בקושטא המשיכו לסייע לחברי מפלגתם. במכתב, ללא חתימה, אל אלי שאיו וגולדפב: "זוהי הרשימה השישית והשביעית של ציונים ותיקים ומבקש לא למסור על כך לקראוס. כפי שהוסבר בעבר התור של החלוצים לפי הרשימה החמישית נקבע לא לפי מפתח אלא לפי החברים."⁴⁰

טיב הקשרים שעולים כאן בין ועדות ההצלה בקושטא ובודאפשט, העושים יד אחת לעקוף את משה קראוס והועדה הארצישראלית במשרד, יכולים להסביר את סרובם של אנשי שתי הועדות הללו להכניס נציגים נוספים לועדה המרכזית בועדת ההצלה בבודאפשט. כל חבר נוסף בועדה היה בבחינת סכנה שיחשוף את הקשר של העדפת אנשי שלומם במשאבים כספיים, בחתירה לשינוי הרכב המשרד האצישראלי, ועתה בשיבוש רשימות העליה ויצירת מניפולציות שונות להבטחת עלית אנשי תנועתם.

ד. באמצעות שוחד או רצון טוב.

הונגרי שהועסק כנהג בצירות הבולגרית בבודאפשט, סידר בהרבה מיקרים ויזות מעבר בולגריות ליהודים המחזיקים דרכונים הונגרים. הויזות הושגו ללא עיכוב. ההונגרי קיבל, בדרך כלל, כ- 20 - 25 פנגו עבור ויזה. שריף ביי, שהיה מזכיר משרד הפקוח על הפספורטים בצירות הטורקית בבודאפשט סיפק ויזות ליהודים ללא אישור משרד החוץ באנקרה. הוא קיבל 2000 - 1000 פנגו עבור ויזה.⁴¹

ה. החרדים.

החרדים איימו פעמים רבות כי יפעלו באורח עצמאי, על רקע טענות של קיפוח, ופעמים הפעילו את לחציהם הכבדים. דוגמא לכך משמשת עלית הרבי מבעלז.

הרבי מבעלז שוחרר מגיטו בוכניה, שליד קרקוב, באמצעות קצינים גבוהים מצבא הונגריה שלחמו בחזית הרוסית ושוחדו ע"י חסידי הרבי בבודאפשט. קצינים אלו לקחו את הרבי, אחיו ושמשו למכוניתם, גילחו את זקניהם, הלבישום במדים של קצינים רוסים רמי דרג שכביכול נשבו על ידם, והורו להם להעמיד פני ישנים. למשמרות שבדרך סיפרו כי הללו מובלים לחקירות דחופות במטה שבבודאפשט. הרבי הוצא מן הגטו באייר תש"ג. ב- 18 בינואר 1944, כחודשיים לפני כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים וכ- 6 - 7 חודשים לאחר שהוברח מן הגטו, הוא יצא יחד עם מלוויו מהונגריה, אחרי שראש מחלקת העליה שלח בעבורם סרטיפיקטים מן המכסה שנקבעה ל "ציונים ותיקים".⁴²

כזכור, בין העולים בשיירת הילדים הראשונה בינואר 1943, עליה שחודשה לאחר שנה ושמונה חודשים של הפסקה, היה הנער משה שטרנברג. אביו של משה, ר' זבולון יונתן שטרנברג, אשר היה מראשי ה"מזרחי " בבודאפשט, כתב לבנו במכתבו האחרון אליו, ב- 28 בנובמבר 1943 כי: "ברשימת המזרחי שהוגשה לקבלת סרטיפיקטים עבור ציונים ותיקים אני מופיע בראש הרשימה, אבל זה לא מספיק. שם חייבים לזרז זאת ובעיקר ללחוץ לשם השגת הויזה לטורקיה."

בעקבות מכתב זה עלו משה ודודו, פיליפ, שגר בארץ, לירושלים לפגוש את משה שפירא, מנהיג ה"מזרחי" וראש מחלקת העליה, כדי לודא ולהבטיח את מקום האב- האח בעליה. צורת התנהגותו של משה שפירא היתה מוזרה מאד לאורך כל הפגישה. הוא סרב לשוחח עם האח ושוחח עם הבן משה בלבד. השיחה נסבה על דברים סתמיים ושפירא נמנע מלדבר על עלית האב. ר' זבולון לא קיבל את הסרטיפיקט שאמור היה לקבל בעליה הקרובה, זו העליה שבה עלה הרבי מבעלז. ניתוח התנהגותו של שפירא בפגישתו עם משה ודודו, מסביר כי שפירא ידע בעת הפגישה, שהתקיימה ביניהם בסוף ינואר או ראשית פברואר 1944, כי ר' זבולון לא קיבל את רשיון העליה ונמנע מלספר להם על כך.

שנים רבות כעס משה שטרנברג על משה קראוס כי מנע מאביו עליה, תחת גדול מתנגדי הציונות, הרבי מבעלז. היטב חרה לו שקראוס, ידיד המשפחה, אשר נהג לאכול בביתם בלילות שבת בהיותו רווק, וקיים עם אביו שיחות נפש רבות גמל לו באופן זה.... לימים חקר משה את הפרשה והגיע למסקנה כי משה שפירא, שמוצאו מפולין ובעל רגש חם לחסידות, לא עמד בלחץ חסידי הרבי מבעלז וביקש מקראוס לסדר את העניין. משה קראוס הביא זאת לידיעת אביו, ר' זבולון, ואביו ויתר, כנראה, מרצון על הסרטיפיקט לטובת הרבי מבעלז. קרוב לודאי שהיתה הסכמה בין אביו ובין קראוס שיש למלא אחר ההחלטה שבאה מירושלים, בראש וראשונה בגלל ההנחה הקבועה שגרסה, שבירושלים יודעים טוב יותר. כנראה, אביו חש, שכאזרח הונגרי, אינו מצוי בסכנה מידית וויתר לטובת מנהיג רוחני של עדה חסידית גדולה, תוך הבטחה שהוא ומשפחתו יהיו הראשונים לעלות בתור הבא.⁴³

מקרהו של הרבי מבעלז מיטיב להסביר את מערכות הלחצים והשיקולים שפעלו באותם ימים. היה שם צירוף של פרוטקציה שמקורה בהילה של רבי חסידי, הערכת הסיכונים והסיכויים בידי קראוס ושטרנברג בשעה שהחליטו לקדם עליתו של הרבי החסידי הנערץ מחד, והאנטי ציוני מאידך, ואחר כך הביקורת הקשה שהוטחה, כצפוי, על ידי כל התנועות הציוניות והנפגעים אישית. על דרך אחרת בה פעלו החרדים ניתן ללמוד ממכתבו של קראוס אל ברלס בו ביקש שיבהיר לו מה מעמדם של רוזינג, בנדיקט וגריפל מ"אגודת ישראל", המבטיחים סרטיפיקטים לאנשי תנועתם וקהילות יהודיות דתיות. הללו טענו כי הם עושים זאת על יסוד קשר עם ברלס. "רוזינג עושה עסקים מן הסרטיפיקטים".⁴⁴ בצומת זו פעל משה קראוס, צומת רויית מתחים, ניגודי אינטרסים, ניגודי השקפות, שנאות ויריביות אידאולוגיות ואישיות. אך טבעי שכל הכרעה שהכריע קראוס, אשר היתה יכולה לספק רק צד אחד בלבד, גררה אחריה ביקורת נוקבת המלווה באיבה אישית עמוקה.

ה. מיקרים מיוחדים.

לעיתים נדרשו לתת סרטיפיקטים לאנשים בלתי צפויים שלא נכללו ברשימה. דוגמא אחת לכך : באמצע נובמבר 1943 ביקר בבודאפשט יהודי ממוצא גרמני, אשר עבד בשרות הגסטפו ובאמצעות מתווך הציע למשה קראוס להוציא את המנהיגים הציונים סלפטר וד"ר הילפשטיין ממחנה הסגר ליד קרקוב ולהעבירם לבודאפשט. תמורת זה היה צריך למסור לרשותו חמישה פספורטים הונגריים למחוסרי נתינות יחד עם הסרטיפיקטים לארץ ישראל.⁴⁵

ניתן להיווכח עד כמה מסובכת ומורכבת היתה מלאכת מתן הרשיונות. מצד אחד הופעלו לחצים רבים על המשרד האצישראלי בבודאפשט מצד אנשים פרטיים, אנשים חשובים, תנועות פוליטיות, המשרד הארצישראלי בסלובקיה וארצות כבושות אחרות, ומצד שני רשיונות רבים ניתנו ללא כל יכולת של המשרד הארצישראלי לשלוט בדבר, החל מן הרשימות שנערכו בארץ, במשרד הארצישראלי בקושטא, בועדת ההצלה בקושטא, וכלה בשוחד ובלחצים של קבוצות לחץ שונות על אנשים שהיו קשורים בצירויות הזרות, ואשר יכלו להסדיר באמצעות שוחד בארצם את המעבר של יהודים כבודדים. ספק אם המתלוננים על משה קראוס והועדה הארצישראלית היו מודעים לדרך בה התנהלו הדברים.

האם מנחם באדר, המתלונן לפני אנשי תנועתו בארץ ישראל, כי המשרד הארצישראלי "שלח רק אלה שקשר להם עם אל שבשמים או עם אל הממון"⁴⁶ היה מודע למורכבות הענין ואף לחוסר השליטה של המשרד עצמו בנושא הרשיונות ? האם הכרתו העמוקה כי קראוס שלח אנשים "פסולים" היא היתה לו מקור הצידוק המוסרי לעקוף את המשרד? והרי הוא עצמו הודה בפני אנשי תנועתו כי התקלה של עלית מנהיגי החרדים ואנשיהם, עם התחדש העליה, היתה במשרד הארצישראלי בקושטא⁴⁷, וקודם לכן ביקר את שיטת ההמלצות הנהוגה בארץ ישראל, ללא שיתוף עם התנועות הציוניות.⁴⁸ התנגדותו של באדר לקראוס היתה התנגדות פנימית עמוקה, התנגדות של איש ארץ ישראל החילונית לנציגה של תנועה דתית, שאפילו אנשי תנועתו בהונגריה לא יכלו להתנגדות זו.

קשיים רבים אחרים התמקדו בתחום הפרוצדורלי. הרכבת רשימת עולים וקבלתה מאושרת על ידי השלטונות, היו כרוכים בבעיות רבות של זיהוי, איתור, הכנת ניירת ועוד. כדי להשיג ויזות ארצישראליות היה צריך לשלוח לארץ ישראל, דרך קושטא, לעיון אצל ממשלת ארץ ישראל מטעם הבריטים. אלו השיבו לקושטא או ג'נבה ומשם דרך השגרירות השוויצרית לארצות הכיבוש. עד שנתקבלו הויזות היו כאלו שנסעו כבר או שהנסיעה כבר לא היתה אקטואלית. בתיכתובות קוראים על בקשות להארכת ויזות, משפחה שלא הכניסו את שלושת ילדיה למרות שהופיעו בדרכון ההורים, אנשים בעלי דרכונים אך ללא ויזות מעבר, בעיות של אנשים עם דרכונים של חסרי נתינות. אשה שהדרכון שלה אינו במשרד ועוד ועוד.⁴⁹ העניינים הפרוצדורליים גרמו לציפיה מתסכלת, עד שיסתדרו הדברים, מרירות וטענות כלפי עצלנותו של קראוס, הליכה בדרך הקלה, העדפת אנשי תנועתו, העדפת אנטי ציונים, קבלת שלמונים וכדו'.

קשריו של משה קראוס עם השלטונות.

מקורות שהגיעו מהונגריה לארץ (עולים שעברו תחקיר בנמל חיפה) דווחו כי לקראוס היו קשרים מצוינים עם השלטונות, ובמיוחד עם מחלקת הזרים במשטרה- KEOKH ועם מנהל המחלקה, SIME NFALVY ARPOD, ועם ד"ר PASZTOY AMON', מזכיר המדינה לעינייני זרים במשרד הפנים. קראוס הוצג בפני שר הפנים, KERESZTES FISHER, בסוף מרס 1943 באמצעות מזכיר המדינה. לדברי קראוס, בזכות קשריו הטובים הצליח בפברואר 1943, להשיג מה - KEOKH פספורטים של ננסן עבור ילדים פליטים יהודים, שחיו בהונגריה, אשר אפשרות הגירתם הוכחה כמאושרת. פספורטים אלה התקבלו בלי תעודות תומכות, וללא צעדים רשמיים אחרים המתחייבים מכך. חתימה של קראוס, המלווה בשלוש תמונות היו מספיקות. פספורטים אלה חולקו תוך שלושה ימים. התנאי היחידי של השלטונות היה שהילדים יהיו מתחת לגיל 17. אבל כאשר הגיל נקבע בבקשה, היא לא נבדקה, אפילו אם מדובר בצעירים בני 18 ו 19 אשר נכללו בעלית הילדים.

קראוס נעזר רבות בסוחר טקסטיל, יהודי, עשיר, בשם דן דג'ו DAN DEZSO) ), שהחזיק בעמדה רישמית במוסדות היהודים, אשר עשה שימוש בקשריו הטובים עם השלטונות והשפעתו האישית על הענין היהודי. על פי דן דג'ו, הממשלה ההונגרית החליטה באוקטובר 1943 לא לגרש יהודים פליטים מסלובקיה או מפולין, ואפשרו סידורים שיעשו על ידי המשרד הארצישראלי להגן על הפליטים, העתידים להגר מהונגריה. לכל הפליטים הוצאו פספורטים ננסן הונגריים.⁵⁰

קראוס השיג את העלמת העין של השלטונות ולא נתבקש למסור פרטים על הפליטים שחיו בבודאפשט. במכתב לברלס כתב כי השלטונות מוכנים להקל על בעיות ומצב הפליטים אם רק תתבצע כל הזמן עליה ובידו ישנה הבטחה שבמקרה כזה "נוכל לתת לכל משפחת פרייברגר (יוגוסלביה) וחלק גדול ממשפחת רוזנטל (סלובקיה) לעלות."⁵¹

לדברי קראוס, ראשית קשריו עם השלטונות החלו ב- 1936, עת שיחרר יהודי פולני אמיד, אב ל 13 ילדים ואשה בהריון, שנשללה אזרחותם ונדונו ל גירוש. המקרה גרם לפרסום שלילי בעתונות בארצות השכנות ושימש נושא לתעמולה אנטי הונגרית. קראוס התקשר לקצין משטרה גבוה, הציג עצמו כאחראי להגירה לארץ ישראל והציע להם לפנות לקונסוליה הבריטית לבקש הסכמתם להגירת המשפחה לארץ. כך תשתחרר הונגריה מבעיה פוליטית בלתי נעימה. ואכן הענין סודר. יחסיו עם שלטונות משטרת הזרים הלכו ונרקמו. לדבריו, ההוגרים למדו שאפשר לסמוך עליו ועל אישוריו כיוון שבדקו ומצאו שהם מהימנים. כל פעם שעלתה קבוצה לארץ ישראל שלחו בלשים איתם עד הגבול לודא שהם אומנם יוצאים, בדקו והשוו את הרשימות. "אני ידעתי, ולכן לא נתתי אישורים כאלה אלא כשהייתי בטוח שאני באמת מסוגל לעמוד בהתחייבות זו. בנושא זה לא היו בלופים ולאישורים שלי היה חייב להיות כיסוי."⁵²

קראוס מסר כי פאסטואי אמון, מזכיר המדינה לענייני זרים (ראש משטרת הזרים), הבטיח לו אישית, שכל פליט פולני יוכל להישאר בהונגריה ולזכות בתמיכה המקובלת בתנאי שיעברו לערים שמחוץ לבודאפשט. תנאי זה לא קויים על ידי החלוצים. הם רצו לעלות ולהישאר בקירבת המשרד הארצישראלי בבודאפשט. במקרים רבים הם נעצרו ואז קראוס יכול היה לשחרר אותם בעזרת מכתב שהלה מיועד לעליה. היו מיקרים שאפילו החזירו אנשים מפלוגות העבודה בדרך זאת.⁵³

דרך אחרת לפעולה היו קשריו של קראוס עם טאטושסקו, בעבר מפקד ה"סיגונסה", משרד הבטחון של המשטרה הרומנית. הקשר החל ב- 1942 באמצעות יוסף בלום, מנהל הג'וינט בבודאפשט. בלום ידע על קשיי המשרד הארצישראלי בקבלת ויזות מעבר רומניות. הוא הציע לקראוס ליצור קשר עם אדם, היכול להשפיע דרך הקונסוליה הרומנית, על הממשלה הרומנית, כדי שהמשרד הארצישראלי בבודאפשט יקבל את הויזות הנדרשות. ואכן הקשר נוצר ובסופו הגיע ד"ר טאטושסקו לבודאפשט. הלה הבטיח שהוא יוכל לרכוש ויזות מעבר מרומניה ואף קיים. הוא רכש 500 ויזות מעבר. לאחר שעשו שימוש בכל - 500 הויזות, שוב פנה קראוס אליו "וטאטושסקו היה האיש שסידר בשביל המשרד הארצישראלי תמיד את ויזות המעבר לרומניה." ⁵⁴ מכאן ניתן ללמוד שהיקף הקשר שיצר קראוס עם רומניה, שלא בדרך חוקית, היה רחב ביותר ונישען, יש להניח, על טובות הנאה שקיבלו פקידים בכירים בשרות השלטון הפרו נאצי הרומני. לא הצלחתי לקבל אישור נוסף לתופעה רחבה זו.

השלטונות סייעו בידי קראוס גם בתחומים נוספים הקשורים בעקיפין בפליטים ובעליתם. לדברי קראוס, הוא עמד בקשר עם השלטונות כדי להבטיח את ערך הכסף של התנועה הציונית ההונגרית כדי לעשות בו שמוש לצורך סיוע לתנועות. את כספי הקרנות הלאומיות אי אפשר היה להעביר לארץ ישראל לאחר 1941. על פי בקשת קראוס סוכם עם פאסטואי אמון, ראש משטרת הזרים, שכספים אלו יועברו ל"משרד הסיוע" (OMZSA ), משרד לסיוע ליהודי הונגריה, שבו תמך הג'וינט, והג'וינט ישלם את הסכום, המקביל, בארץ לידי הסוכנות היהודית. כספים אלו הוצאו בעיקר לתמיכה ביהודי קרפטורוס אשר נושלו מפרנסתם אחרי צירופם להונגריה.

קשה להסביר את פשר הנכונות של פאסטואי אמון, אישיות בכירה בצומת כה רגישה בחיי הונגריה באותה עת, לשמור על ערך כספי התנועה הציונית, אלא בטובת הנאה שצמחה לאישיות זו בעיסקה. אפשרות אחרת היא רצונו לחפות על אחריותו למעשיו בשנת 1941 כלפי היהודים, חסרי הנתינות, שנשלחו לקמיינץ פודולסק, ושם נטבחו⁵⁵. כך גם היו היחסים המצויינים שבין קראוס ושלטונות הגבול, שאיפשרו את יציאתם הקלה, יחסית, של הפליטים היהודים מבלי לעבור את שרשרת הביקורת המתחייבת, והיו מלווים, מן הסתם, בטובות הנאה לאנשים שונים בדרך, ואשר השתלבו במדיניות האמביולנטית של הונגריה ביחס ליהודים. לא עלה בידי למצוא אישור לקשר הספציפי, הכרוך בשוחד, אך נרמז פעמים רבות כי קראוס היה זקוק לכספי שוחד.

קראוס ניסה לפעול גם בתחומים שהיו מעבר להגדרת תחומי פעולתו. בהשתדלותו הועבר סכום של 10,000 פנגו (למעלה מ- 20.000 דולר) אותו העניק יהודי בשם שטרנברג תמורת הבטחה של ד"ר בלום, נציג הג'וינט בבודאפשט, שיקבל את הכסף בארץ. את הכסף נתן משה קראוס לנציגי התנועות: הונוואלד (,שומר הצעיר"), כהני ("מזרחי"), בורשודי ("כלל ציונים"), בכדי לחלק בין הפליטים שלהם. אפשר שזהו הכסף עליו הודיעו דב וייס ויצחק רוט כי חוץ מהסכומים שמגיעים מקושטא הם קיבלו סכום יחיד ומיוחד של אלף זהובים בעד שלושת התנועות, שהמציא להם המשרד הארצישראלי בבודאפשט.⁵⁶

כסף נוסף בגובה 15000 פנגו, שעמד לרשות המשרד הארצישראלי, מקורו היה ב- ארבעה לירות שטרלינג שכל עולה שילם למשרד. כספים אלה, שלא היה ניתן להעבירם לארץ, נשארו בבודאפשט והסוכנות היתה מעבירה הוראות מה לעשות בהם. מקרה נוסף שבו ניסו לשמור על ערכו של הכסף שנותר במשרד הארצישראלי, ובו הד ליחסי חוסר האמון ההדדי. לדברי קראוס, בשנת 1941 הוחלט ששפרינגמן יקנה תמורת הכסף שנותר במשרד - זהב, על מנת לשמור על ערכו. "אך הוא תמיד סיפר סיפורים ואת הזהב לא ראינו. מאוחר יותר החזיר 7500 פנגו ועוד נשאר חייב סכום דומה. שפרינגמן הגיע עם שני חלוצים וסיפר לי שנתן להם את שארית הכסף והחלוצים אישרו זאת."⁵⁷

המשרד הארצישראלי ומשה קראוס בראשו, חרג, אפוא, מתפקידו הרישמי של חלוקת רישיונות עליה, והפך לגוף יוזם ומפעיל קשרים עם השלטונות המקומיים ועם גופים ואנשים פרטיים בהונגריה ומחוץ לה, כדי לעקוף ולהתגבר על המחסומים והאיסורים השונים והרבים שהוערמו בדרכם של כל העוסקים בעליה. כן עסק במתן סיוע כספי לאותם תנועות שחשו נפגעות מאי שיתופם בועדה המרכזית- ועדת ההצלה.

קראוס בעיני סנגורים וקטגורים.

התלונות האופיניות כלפי קראוס התרכזו בעיקר בטענות של העדפת דתיים, אנטי-ציונים, ניצול כספי האנשים העולים, סחר בסרטיפיקטים ועבודת יחיד. להלן מספר דוגמאות:

האנזי בראנד ספרה כי יואל בראנד היה צריך לקבל סרטיפיקט מגרמניה, כפליט גרמני בהונגריה. הם התחתנו בשנת 1935 ותכננו לעלות יחד לארץ ישראל. הם ציפו להגעת רשיון העליה אשר סודר בגרמניה, והתעניינו לעיתים קרובות במשרד הארצישראלי האם הגיע עבורם הרשיון. בשלב מסוים הגיעה משפחתו של יואל להונגריה, והצורך לדאוג לפרנסת המשפחה המורחבת הביא להגדלת מפעל הגרביים.

"ביום בהיר אחד הגיע קראוס למפעל ואמר שהגיעו הסרטיפיקטים שלנו ותוך שבוע אנחנו צריכים לעזוב את הונגריה ואם לא, הכל ילך לאיבוד. איך אפשר לעזוב את כל העסק, לחסלו תוך שבוע?? התברר שזו היתה השיטה שלו. לא רק לנו זה קרה.... קראוס היה מכין אדם אחר לקבל את הסרטיפיקטים ומסר למי שהיה מוכן ומאורגן לנסיעה. זה היה טריק ידוע.⁵⁸

פרץ רבס סיפר כי בתחילת קיץ 1943 נודע לו כי יצאה קבוצת ילדים. "הלכתי לקראוס ואמרתי לו: אני יודע שיש עליה והוא השיב: 'נכון, יש עליה אבל זה סודי לגמרי ואל תספר את זה לאף אחד כי זה יכול לסכן את כל העליה, אבל אם יש לך שני אנשים שהם באיזו מצוקה, אני מוכן לסדרם לעליה, אבל לשמור את זה בשקט'. זה היה שוחד, ככה רצה להשיג את שתיקתי"⁵⁹

יוסף באומר מתארו כ"איש מאד סגור. איש לא ידע מה יש לו, מה אין לו, החזיק את הקלפים צמוד לחזה. לדוגמא, כשהיה פורץ ריב בין התנועות אז הוא שלף עוד סרטיפיקט מהכיס שלו כדי לסיים את הסכסוך".⁶⁰ לדבריו, המשרד היה מבוסס על איש אחד. קראוס מסר לנציגים של התנועות מה שהיה נראה לו כנכון למסור. איש לא ידע את הכל. קראוס היה בירוקרט נוקשה. בתקופתו של באומר לא היו למשרד סרטיפיקטים, הם הגיעו מן הארץ. כאן היה נתון הכח בידי קראוס. הסרטיפיקטים הגיעו על שמות מסויימים, ורבים מאותם שמות היו במחנות עבודה, מתו וכדו' ואי אפשר היה להשיגם. את אלה הוא חילק בין המועמדים לעליה, חילק זאת לתנועות והתנועות חילקו זאת לפליטים.

"אם הגיע סרטיפיקט על שם משפחה, בעל וילדים, שאלו את התנועות, האם יש לכם ילדים בגילאים אלו ואלו, האם יש לכם שלוש נשים בגילים אלו ואלו וכד'. אנחנו הרכבנו את המועמדים לפי זה...דברים אלו הובאו לידיעת הועדה וגם אופן חלוקת הסרטיפיקטים. מסביב לנושא זה היו הרבה רינונים, שלא השתדל לחפש את המועמדים האמיתיים ואלו נשארו בידו בתור אפשרות לחלק אותם. עובדה היא שבארץ הגיעה אלי אשה שבאותה תקופה הלכה אל קראוס לדרוש את הסרטיפיקט של בעלה והוא אמר שאין לו סרטיפיקט כזה. כשהיא אמרה לי את השם ידעתי שהשם הזה היה בין הסרטיפיקטים שחולקו באותה תקופה."⁶¹

מתוך תחקיר של אחת העולות נכתב דין וחשבון המתאר את הלך הרוחות מנקודת מבטה:

"אשה ציונית אשר הגיעה עתה ארצה מהונגריה מוסרת שרבה ההתמרמרות בקרב הציבור הציוני שם על שיטת חלוקת הסרטיפיקטים על ידי קראוס....מאז החלה מחדש העליה ההונגרית לפני שלושה חודשים בערך, הסרטיפיקטים ברובם המכריע ניתנו ללא ציונים בעיקר לאורתודוכסים, מחוגים אנטי ציונים מובהקים. בתור דוגמא אופינית...המקרה של הרב טיטלבוים רבה הראשי של העדה האורתודוכסית בסטו מרה... בחג ראש השנה של השנה דרש דרשה בית כנסת שהיתה מלאה שיקוצים נגד הציונים ודרישה מן הקהל שלא לעלות לא"י....(ועתה) הנ"ל עומד לעלות ארצה בקרוב. בין הציונים רווחת הדעה שקראוס מקבל עד 30 פנגו עבור נתינת סרטיפיקט. ציונים ותיקים שאושרו לעליה כבר לפני שנים אינם זוכים לקבל סרטיפיקטים ...

בזמן האחרון לא עלו בכלל פליטים מיוצאי פולין הנמצאים בהונגריה... לאלפים. כמו כן לא עלה אף חלוץ אחד ממאות מאות החלוצים שהצליחו להימלט מסלובקיה בזמן הגירושים בקיץ 1942 לבודאפשט...יש חשד אצל כמה מן העולים שהוא מנצל את הקשרים שלו לשם סחיטת כספים מיהודים שהצליחו בזמנו להוציא חלק מהונם לחו"ל. ברגע האחרון, לפני עליתם, הוא מודיע להם שכאילו ידוע לשלטונות על עסקיהם הבילתי לגאלים, ומבטיח שבסכום כסף זה יש באפשרותו לחסל את הענין"⁶²

רפי בנשלום, מחליפו של יוסף באומר בועדה במשרד הארצישראלי, בתקופה של כחודש ימים עד כניסת הגרמנים, מתארו:

" קראוס זאת תופעה מיוחדת במינה. כמו קסטנר אנטי דמוקרט, איש שתלטן. זה היה מחזה נורא. כל המשרד א"י היה שני חדרים. בחדר אחד ישב קראוס, בחדר השני הצטופפו עשרות עשרות אנשים שחיכו לראיון ושיחה וגם אנחנו היינו ביניהם. הוא לא אירגן הרבה ישיבות של הועדה. ולכן כל הישיבות השוטפות כמו האם עומדים להגיע סרטיפיקטים, האם הגיעו שמות, מתי יוצא משלוח...קראוס היה פרצוף שניהל את המשרד לבד... אף פעם לא היה דחוף לו. היה מגיע למשרד ב- 10, על השולחן נערמו ערמות של מכתבים שהוא בכלל לא פתח... הצעתי לו, למה לנו לחכות ארבע תנועות בפרוזדור שעות על גבי שעות? בא ניפגש פעם בשבוע ותדווח לנו מה התוכנית, מתי יוצא טרנספורט? ואז הוא ענה: אני עומד לרשות כל אחד אך לא כולם יחד. זו היתה השיטה...הלכה על חשבון יעילות העליה. לדוגמא הגיעו 30 סרטיפיקטים שמתוכם נניח 16 שמיות ו- 12 לחלוקה. בסרטיפיקטים על פי שם קרה שהאנשים כבר לא היו, אז היה צריך לחלקם לאחרים, ולהם היה צריך לעשות פרוצדורה של דרכון, ויזה, רישיון מעבר טורקי וכו', כל אדם נורמלי היה עובר 20 שעות והיה לוקח עוזרים שיהיו בקשר עם אנשים, קונסוליות, חברות נסיעות, אך הוא עשה הכל. היה לו זמן. לא פעם קרה שמשלוח של קבוצת אנשים נדחה לשבוע ואחר כך כבר לא היה זמן... הוא לא הרגיש שלא היה זמן. בגלל זה 70 סרטיפיקטים לא נוצלו עד 19.3.44 ובעליהם נרצחו"⁶³

ביחס לטענות לעצלנותו וחוסר יעילותו של קראוס אומר יוסף באומר: "אני לא הבחנתי בכך. אני ראיתי אצלו את החיובי. איך משיג ויזות לאנשים במחתרת כדי שלא ירדפו אותם, שהיו לו מהלכים בשלטונות שלאף אחד לא היה. כשהיו מריבות ביקש לחסל זאת על ידי ששלף סרטיפיקט. אבל גם ראיתי איך לא אמר אמת, לאשה שהכרתי, שלא הגיע סרטיפיקט לבעלה."⁶⁴

דומה שדעתו של קומוי מיטיבה להסביר את דרכי עבודתו של קראוס:

"לקראוס אופי קצת מגונה לגבי המפלגות. הסיבוך בהרכב המשרד הא"י ויחסו של קראוס למפלגות מסביר למה לקראוס השפעה מעל המגיע לו. הוא אדון מוכשר ומיומן עם קשרים טובים בשלטון. הוא לא פועל בדברים העקרוניים ללא החלטה של הנשיאות אך מסדר דברים קטנים רבים שאין אפשרות לבדוק אותם וכך אף אחד לא מקבל אחריות עליהם."⁶⁵

כאשר נדרש אוטו קומוי להתייחס לדרישות אנשי ה"איחוד" להדיח את קראוס, השיב לוניה ובאדר כי : "הדחתו אפשרית רק אם יוגשו הוכחות חותכות"⁶⁶. צדוק ראב הסתובב במשרד הארצישראלי כנער - חלוץ, בשליחותו של מאיר כהני, איש ה"מזרחי" ההונגרי, וחברו הקרוב של קראוס. צדוק ראה בקראוס אדם מאד סולידי, סגור. סגנונו היה שונה לחלוטין משל חברי תנועות הנוער, "לא שויצר", כהגדרתו. "למשל, היה לנו סמינר מדריכים של "בני עקיבא", רצינו שקראוס ירצה בפני הסמינר אך הוא סרב, בשום פנים לא רצה. במקומו היזמנו את סילאג'י וקסטנר. הם מיד נענו. קראוס לא ראה את עצמו בתור מרצה."⁶⁷

קאדרי מספר שקראוס תמיד שמר על מרחק. לא גילה סודות, שמר על יחסים קורקטים. עם חברי "בני עקיבא" לא היו לו יחסים חבריים קרובים, הוא לא שיתף אותם. "אני לא הייתי אתו בקשר. רק ישבתי אתו בישיבות, שמענו דווחים. איש "בני עקיבא" שהיה אתו בקשר היה דיויד פרידמן.⁶⁸

סילאג'י כתב לבאדר: "...במרכז ההתקפות והמחלוקת הזאת עומד גופו של קראוס. כל עוד הוא על מקומו, ערבות היא שכל ארבע התנועות החלוציות תקבלנה את הסרטיפיקטים שלהם ולא נבוא במשרד הא"י לידי שלטון יחיד, דיקטטורה ללא חמלה, וקורופציה של מפלגה אחת."⁶⁹

בידי קראוס היה כח רב בעוסקו בתחום האפור והשחור בתנאי המלחמה. הקשרים עם השלטונות והפקידים הצריכו שימוש בכספי שוחד. ידוע כי היו עולים ששילמו מחירים מופקעים בעד העליה ובכך מימנו את העולים חסרי האמצעים ואת ההוצאות הגדולות שהיו כרוכות בכל עליה כמו אוכל, שהייה, מעבר בין ארצות, שוחד וכו'. ניהול חשבונות כספיים, חשאיים, בתקופת מלחמה היא קרקע נוחה לשמועות על מעילות, במיוחד של נפגעים ויריבים. בעבודתי לא הצלחתי לגלות הוכחה ברורה למעילות כספיות או שימוש לא הוגן בכסף.

על התלונות שסרטיפיקטים, המיועדים לאנשים מסוימים, הועברו לאנשים אחרים, אם חשש שיציאתם לא תתאפשר מידית, ניתן ללמד סנגוריה, במידת מה, ביודענו את התנאים שהיו כרוכים בכל שינוי פרוצדורלי של רישיון עליה. האם נהג בקלות יתרה בנושא זה, האם העדיף את קרוביו בדרך זו? יש להניח שהקשיים הקיומיים של קרוביו, והלחצים הרבים שבו היה נתון, הולידו גם מציאות כזאת.

הערות:

1. 28.4.43 S6/1165 אצ"מ
2. 24.4.43 S6/1165 אצ"מ. עוד על כך: 30.11.43 א- 15/9משואה תל יצחק, באומר לבאדר.
3. קורניאנסקי, בשליחות חלוצים, עמ' 192-3
4. 22.7.43 Z1063/HI מס'62 א. קושטא.
5. 22.7.43 Z1063/HI א. קושטא.
6. 25.8.43 D.1.954.1 מורשת. יוסף באומר אל מ. באדר. וכן: א. הורביץ, "שליחותו של מנחם באדר בקושטא", ילקוט מורשת ל"ח, ניסן תשמ"ג, אפריל 1983, עמ' 182 מביא ציטוט זה כהוכחה לכך שגם יוסף באומר התלונן על פרוטקציה במשרד הא"י. קריאת כל המסמך מלמדת שהתלונה הופנתה כלפי באדר, וכן כלפי המוסדות בארץ הנוהגים בפרוטקציה.
7. 18.8.43 L15/261 אצ"מ.
8. 6.9.43 ש- I - 5 אצ"ד.
9. 20.9.43 Z1063/HII מס' 103 א. קושטא. דב וייס, יוסף וינברגר, מאיר כהנא, יצחק רוט, אל מ.שפירא וקרונה.
10. 16.9.43 L15/ 261 אצ"מ.
11. 17.11.43 S25/7839 אצ"מ.
12. 24.11.43 S26/1190 א'ב' אצ"מ.
13. דב וייס, המחתרת החלוצית הדתית בסלובקיה ופליטיה בהונגריה בשלהי מלח"ע שניה. בתוך: "בגלוי ובמחתרת" עמ' 180-203.
14. קורניאנסקי יוסף, בשליחות חלוצים,גסטליט חיפה, 1979 עמ'164-5.
15. קורניאנסקי, שם.
16. 20.12.43Z1063/HV קושטא.
17. 15.10.43 ש- I- 5 אצ"ד. קורניאנסקי.
18. נובמבר, Z1063/HII א. קושטא.
19. . 1.2.79 H3C21/1המכון לתעוד הסטורי, אונברסיטת חיפה, ראיון לאשר כהן.
20. 19.11.43 D.1.5859/6 מורשת. באדר אל אברמק וחברי המזכירות.
21. 14.4.46 D.1.5161 מורשת. בנשלום, כתב אישום נגד קראוס.
22. 7.1.44 S6/5553 אצ"מ.
23. תיק אירופה, גנזך הציונות הדתית, מוסר הרב קוק, ירושלים. דין וחשבון של קראוס לסוכנות היהודית 1946.
24. קראוס. K11/449 אצ"מ.
25. H3C21/1 מרכז לתעוד, אונברסיטת חיפה. ראיון של אשר כהן עם משה קראוס.
26. K11/449 אצ"מ.
27. קורניאנסקי, בשליחות חלוצים, עמ' 192-3.
28. שם, עמ' 197. וכן בעבודה זאת, פרק ג', סעיף: "כניסת י. באומר למשרד הארצישראלי"
29. בתוך: "בגלוי במחתרת", דב וייס, המחתרת החלוצית הדתית,עמ' 197.
30. 1.2.79 H3/C21/1 המכון לתעוד - "מרכז", אונברסיטת חיפה. בראיון לאשר כהן.
31. 24.11.43 א'ב'S26/1190 אצ"מ.
32. 26.1.43 L15/261 אצ"מ.
33. 12.3.43 S6/2815 אצ"מ.
34. 1.5.43L15/261 אצ"מ.
35. 6.5.43 L15/261 אצ"מ.
36. 16.6.43 שם.
37. 16.11.43 Z1063/HV מס' 123, א. קושטא.
38. 28.11.43 א - 15 9/12 משואה, תל יצחק.
39. 23.12.43 ארכיון קושטא. ללא סימון בחוברת לישכת הקשר בקושטא. הונגריה.
40. 23.2.44 Z1063/HV מס'179 א. קושטא.
41. 22.12.43 S62/7839 אצ"מ.
42. י.צ. זהבי,מהתבוללות לציונות, עמ' 411 - 412.
43. משה שטרנברג - מכתב שהפיץ. 1996. ר' זבולון נסע ברכבת קסטנר ומת שבוע לאחר הגיעו לשוויץ.
שמשו של הרבי הבטיח בשם הרבי, יומיים לפני עלותו, כי יהודי הונגריה ינצלו ושלווה ומנוחה יאפיינו את גורלם, ואילו הרבי נוסע לארץ ישראל להתקרב אל השכינה ולהתפלל משם עבור עם ישראל.
44. 18.8.43 L15/261 אצ"מ.
45. דצמבר. 1943.S25/7839 אצ"מ.
46. 19.11.43.D.1.5859/6 מורשת. אל אברמק וכל חברי המזכירות.
47. 20.12.43 Z1063/HV , מס' 140, א.קושטא. אל חבר ועדת החלוץ בבודאפשט
48. D.1.5859/6 19.11.43 מורשת. אל אברמק וחברי המזכירות.
49. 13.5.L15/261 22.4.43 S6/1165 אצ"מ.
50. 28.6.43, 17.11.43,S25/7839 אצ"מ עפ"י מקורות שהגיעו מהונגריה.
51. 16.9.43,L15/261 אצ"מ. קראוס לברלס.
52. 1.2.79, H3C21/1, מרכז לתעוד, אונברסיטת חיפה. בראיון לאשר כהן
53. שם.
54. 4.7.54 עדות קראוס. ב/ 512/2אמ"י. משפט קסטנר גרינוולד.
55. ראה בעבודה זאת, פרק ב', רקע.
56. 22.6.43 ש'I 5 אצ"ד.
57. 28.12.78,H2F21/2. מכון לתעוד אוניברסיטת חיפה. ראיון קראוס לא. כהן
58. 15.7.97 ראיון עימי
59. 31.7.97, ראיון עימי. פרץ רבס לא היה חבר ועדת משרד הארצישראלי ועל כן אפשר שלא ידע. השאלה היא האם איש ה"איחוד" נציג במשרד הארצישראלי, ידע על כך. עלית ילדים בשנת 1943 התקיימה בחודשים: ינואר - פברואר, ולא בקיץ, כפי שנאמר.
60. 18.10.96,ראיון עם יוסף באומר.
61. 18.10.96. בראיון שהעניק לי.
62. דצמבר 1943 S25/7839 אצ"מ.
63. 16.8.96 בראיון שהענק לי, וכן כתב אישום (של בנשלום) נגד קראוס.
64. ראיון עימי.
65. 25.8.43 L15/261 אצ"מ.
66. 10.2.44 Z1063/HIII מס' 231 א.קושטא.
67. 11.7.96.ראיון עמו
68. 14.12.96 ראיון עמו.
69. מכתב ללא תאריך וללא סימון. א. קושטא. הדפים מסומנים : U46 U47 U48/