|
תוכן המאמר: הקדמה דין ערים שהעלו מסים לישראל אבל לא נכבשו עיון בשיטת רש"י בחולין עיון בסוגיית הירושלמי פירוש הגמ' בחולין לפי שיטת הרמב"ם והרמב"ן ביאור הירושלמי שיטת הכפתור ופרח שיטת הרש"ס אשקלון ועכו שהוזכרו במשנה - היכן הם? גבולות הארץ בהל' קדוש החודש תקציר: המחלוקת בין הפרשנים ביחס לגבולות הארץ, וזיהוי המקומות, מה דינם של ערים שלכאורה מוכרים לנו כערים בתוך א"י אבל אין מפרישים בהם תרומות ומעשרות. מילות מפתח: כיבוש, קידוש, גבול, מס, אורים ותומים, שישים ריבוא, חו"ל, תרו"מ. |
|
הקדמה "שנצטווינו לרשת הארץ אשר נתן |
הא-ל לאבותינו, לאברהם ליצחק וליעקב... ופרט אותה להם במצווה זו כולה בגבולותיה ומצריה"... עכ"ל.
|
|
גבולות ארץ ישראל הובאו בתורה בתחילת פרשת דברים ובפירוט רב בפרשת מסעי [במדבר לג] וכן בנביא - יהושע טו-יט. גבולות אלו לא הוזכרו במשנה במפורש, אבל במשנה שביעית פ"ו מ"א צוין גבול כבוש עולי מצרים, והוא: "מכזיב ועד הנהר ועד אמנם", וטרחו הראשונים להוכיח שגבולות המשנה הם גבולות התורה בקצה הגבול הדרומי והצפוני שלהם (ראה ר"ש שם, תוס' גיטין ח ע"א ד"ה כל ששופע, כפתור ופרח פ"י (עמ' מג במהדורת ברלין) וראה מש"כ במשנת יוסף ח"ב עמ' קיח ואילך). לדעתם, בתוך תחומין אלו נתקדשה ארץ-ישראל ושם נתחייבו ישראל בקיום כל המצוות התלויות בארץ, והמקומות השוכנים מעבר לגבולות הללו, לא נתקדשו בקדושת אר"י ודינם - חוץ לארץ.למרות שתוואי הגבול נמצא מפורט בתורה ובספר יהושע, מציינת המשנה בגיטין ב ע"א - לפי פירוש הרמב"ם בריש הל' תרומות - גבולות חדשים, ועל פיהם נאמר במשנה שהערים אשקלון - (בדרום ארץ ישראל) עכו (בצפון אר"י) ורקם (במזרח) נמצאות בקצה הגבול של ארץ ישראל, כאשר הן עצמן נמצאות מעבר לגבול, ודינם - חוץ לארץ. הקשיים בהבנת המשנה לפי שיטת הרמב"ם הם רבים: 1) מדוע "מתעלמת" המשנה מגבולות התורה, ומביאה במקומם קו-גבול אחר? 2) לפי האמור בספר יהושע ושופטים (על-פי הוכחות הראשונים) הערים עכו ואשקלון נמצאות בתוך גבול ארץ ישראל ונכבשו ע"י עולי מצרים, ומדוע מחשיבה אותם המשנה לחו"ל? 3) לשון המשנה מורה שהגבול הדרומי של אר"י מתחיל באשקלון, ומדרום לה הכל חו"ל. לפי זה אם נמתח קו ישיר מאשקלון מזרחה נמצא שערים ואזורים רבים שלפי "מפת" התורה ו"מפת" יהושע הם בתוך הארץ כגון באר שבע, אזור דרום חברון ועוד - הם מתחת לקו, דהינו שוכנות בחו"ל, דבר שלא יתכן. תוצאה דומה מתקבלת לגבי הגבול הצפוני - אם עכו כצפון.האחרונים דנו בהסבר שיטת הרמב"ם, בדרך כלל על-פי ההנחה שעכו ואשקלון המוזכרות במשנה הם אותן ערים המוכרות לנו כיום. ומתוך כך חתרו האחרונים למצוא טעם מדוע ערים אלו דינם חו"ל ולא נכבשו ע"י ישראל בכניסתן לארץ. המאמר המובא לקמן ידון בשני נושאים מרכזיים הקשורים להבנת שיטת הרמב"ם בגבולות הארץ. א. דיון בהסברים שעכו ואשקלון לא נכבשו ולא נתקדשו בקדושת ארץ ישראל. ב. השוואת גבולות הארץ המצוינים ברמב"ם בהל' קידוש החודש לגבולות המפורשים בהל' תרומות, דיון בשאלה אם גבולות אלו חופפים, ובדיקה אם עכו ואשקלון "שלנו" הם המקומות שאליהם מכוונים המשנה והרמב"ם. דין ערים שהעלו מסים לישראל אבל לא נכבשו |
ומי איכא למאן דאמר דבית שאן לוא מארץ ישראל היא והא כתיב "ולא הוריש מנשה את בית שאן ואת בנותיה". (שופטים א, כח),
ומתרצת הגמ' - אשיתמיטיה הא דאמר ר"ש בן אליקים משום ראב"פ שאמר משום ר' אלעזר בן שמוע הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל... וקסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא וכו'... ע"כ לשון הגמ'. |
|
מבואר בגמ' שבית שאן נתקדשה ע"י עולי מצרים בקדושת אר"י. ומבאר שם רש"י: |
"ולא הוריש וגו'" - "אלא הניחום למס עובד ויושבים ביניהם" עכ"ל.
|
|
והאחרונים [מלבושי יום טוב ח"ב קונטרס חובת הקרקע סי' יז, חזון איש שביעית סי' ד' ס"ק ה, ישועות מלכו יו"ד סי' סז ד"ה ולענין הלכה] כתבו שהוכחת הגמ' אליבא דרש"י אינם מהרישא של הפסוק "ולא הוריש מנשה" וכו'... שהרי משמעות הפסוק שבית שאן לא נכבשה, אלא מהסיפא - בפסוק הבא - שבו נאמר "ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס". ולדעת רש"י עיר שהעלתה מס לישראל נחשב הדבר כאילו כבשוה ונתקדשה העיר בקדושת הארץ.דין זה שהעלאת מס מהני לקדש את העיר בקדושת אר"י נמצא גם בירושלמי שביעית פ"ו הל' א (וכן בירושלמי דמאי פ"ב הל' ב). הירושלמי בשביעית מביא את קושיית ר' אמי על המ"ד שהעיר סוסיתא פטורה מתרו"מ, [היא "ארץ טוב" המוזכרת בשופטים פי"א, ח, אליה ברח יפתח ונתלקטו לו אנשים רקים - ומבואר בירושלמי: "למה נקראה טוב"? שהיא פטורה מן המעשרות. וראה בפי' מרכבת המשנה על הפטרת חוקת שפירש שהאנשים הרקים נאספו דווקא לשם כדי להפטר מתרו"מ]. ומקשה ר' אמי - "ולא ממעלי מסים הם?" ומסיק הירושלמי מקושית ר"א - "סבר ר' אמי מעלי מיסים כמי שנתכבשו". וא"כ היה לה לסוסיתא להתחייב בתרו"מ כדין אר"י. ומביא הירושלמי סיעתא לשיטת ר' אמי "דאמר ר' שמואל בר נחמן שלוש פריסטיגאות שלח יהושע לארץ ישראל עד שלא נכנסו לארץ והרוצה לפנות [לצאת מהארץ] - יפנה, להשלים - ישלים, לעשות מלחמה - יעשה. הגרגשי פנה והלך לו לאפריקי... גבעונים השלימו... שלשים ואחד מלכים עשו מלחמה ונפלו" עכ"ל הירושלמי. ראיית הירושלמי מהבריתא לשיטת ר' אמי שעם הנמנה על שבעת עממים והשלים עם ישראל והעלה להם מס, לא נתחייבו ישראל להורישו והעלאת מס נחשבת כאילו נכבש המקום ע"י ישראל ונתקדש בקדושת הארץ.על פי דברי רש"י והירושלמי שעיר שנאמר עליה שהעלתה מיסים לישראל כמי שנתכבשה, מדייק המלבושי יום טוב דיוק: על יושבי בית שאן נאמר בפסוק שמנשה שם אותם למס וכן זבולון שם למס את יושבי קטרון ונהלל, אבל לגבי העיר עכו נאמר (שם לא): |
"אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון ואת אחלב ואת אכזיב וגו'... וישב האשרי בקרב הכנעני יושבי הארץ כי לא הורישו". עכ"ל.
|
|
מדויק מהפסוקים שהיו ערים שלא העלו מס לישראל.ע"פ דיוקו זה מפרש המלבושי יו"ט את שיטת הרמב"ם: הרמב"ם סובר שהערים שלא הורישום ישראל, לא נתקדשו, אלא אם העלו מס לישראל. עכו שלא העלתה מס לישראל לא נתקדשה ונשארה "חוץ לארץ" ולכן ציינה המשנה את עכו בחו"ל. דקדוקו של המלבושי יו"ט בפסוקים שעכו וצידון לא העלו מס ולכן לא נתקדשו לא התקבל על דעת הכפתור ופרח.הכפתור ופרח בפרק יא (ד"ה הרי שיש בעמד 42 במהד"ב) כותב: |
"וכבר ידעת כי עכו הוא לשבט אשר וכן צידון, וכן ידעת כי במה שבין עכו לצידון באמצע הוא צור" -
|
|
ולאחר שמתאר הכו"פ את מפת האזור, דן האם העיר צור יוצרת מעין הפסק טריטוריאלי בין עכו וצידון הנמצאות בארץ ישראל, ואילו צור נשלטה ע"י חירם שהיה גוי. והכו"פ מצדד שאין צור מפסקת - על שום ש"התורה לא סלק מגבול ישראל הארץ שום חתיכה, אלא שנתנה לה לישראל כל מה שבין מקצועות "אלה מסעי", וכן העניין בארץ האשרי וזולתו שלא היו בתוך הארץ שהורישו ישראל". ומקשה הכו"פ: |
"ואם תאמר שאלו (עכו וצידון) היו למס? - גם חירם (מלך צור) היה משועבד לדוד ולשלמה וסר למשמעתם" עכ"ל.
|
|
מפורש בכו"פ שצידון ועכו היו בין הערים מעלות מיסים לישראל, ואע"פ שלא הוזכר הדבר בפירוש לגבי ערים אלו, לומד הכו"פ שאין הבדל בין הערים השונות שהוזכרו שלא הורישום, וכולם העלו מס לישראל. נוסף על כך מחדש הכו"פ שגם צור שלא הוזכרה כלל בספר שופטים - הייתה משועבדת לישראל בתקופת דוד ושלמה, ונחשב הדבר כאילו נכבשה.מפירוש זה של הכפתור ופרח נלמד: 1) הכו"פ אינו מפרש כדעת המלבושי יו"ט, וסובר שעכו וצידון נתקדשו. 2) הכו"פ סובר שמקומות מעלי מסים והערים שהיו משועבדות לישראל כמי שנכבשו דמי. והנה למרות שהמסקנה השניה נראית מפורשת בכפתור ופרח, בקטע שלאחר מכן, מוכח להפך - ואלו דבריו: |
"גם נמצא שבימי המלכים היה לצידונים מלך גוי כמו שנראה מאתבעל חותן אחאב, ואף על פי שהוא ארץ ישראל אין מלכם בה מוציאה מקדושתה, כמו שהיה הענין בקטרון וגזר ובית שאן וזולתם שלא הורישו ישראל וצידון מכללם" עכ"ל.
|
|
משמע, שהכו"פ סובר שצידון אף שנשלטה ע"י גוי שלא העלה מס אין הדבר מפקיע את קדושתה, וכן משמע שסובר לגבי בית שאן, גזר וקטרון. וקשה, דאם אין צורך לכבוש את הערים מידי הכנעני ע"מ לקדש, מה לי אם צור או צידון, בית שאן או גזר העלו מס, בכל אופן קדושתם בעינה עומדת, וצ"ע. וראה לקמן ביאור שיטת הכו"פ בהרחבה. עיון בשיטת רש"י בחולין |
"לפי שהרבה מצוות נוהגות בארץ ואין נוהגות בחו"ל והוצרך לכתוב מצרני גבול רוחתיה סביב, לאמר לך: מן המצרים הללו ולפנים המצוות נוהגות" עכ"ל.
|
|
ומפשטות דברי רש"י משמע שמצוות נוהגות בתוך מצרי הגבול, גם ללא כיבוש המקום ע"י ישראל. והג"ר אלחנן וסרמן הי"ד בס' "קובץ הערות" סי' סב דן בדברי רש"י אלו, ומקשה ע"פ דעת הרמב"ם בריש הל' תרומות שקדושת הארץ תלוויה בכיבוש המקום ע"י ישראל וכל מקום שלא כבשו, לא נתחייב בתרו"מ ושאר מצוות. וקשה מדוע רש"י לא הזכיר תנאי זה. ונראה לתרץ, שרש"י אינו סובר כרמב"ם שללא כיבוש אין אר"י מתקדשת, אלא דעתו שאפשר לקדש גם ללא כיבוש וכן עשה יהושע. וכמו שפירש רבי יוסף קרא (בן דורו של רש"י) על הפסוק ביהושע יג, ו וז"ל: |
"...רק הפילה לישראל בנחלה כאשר צוויתיך" - על ידי משה: "כי אתה תביא את העם הזה אל הארץ וגו' ואתה תנחילה אותם" (דברים לא, ז).
|
|
וכשנאמר מקרא זה לא היה שבט מישראל שלא נכבשה כבר ע"י יהושע רוב נחלתו, ונשארה במקצת שלא הורישו יושבי הארץ, כמו שמפרש בספר שני (ספר שופטים) בכל שבט ושבט, שבט פלוני לא הוריש את יושבי פלוני. וציוה הקב"ה ליהושע שיפקידו להם שלושה אנשים מכל שבט ושבט, ויעברו בין בערים שכבשו, בין בערים שלא כבשו, ויכתבוה לערים וישובו אליו, והוא יחלקנה להם בשילה, על פי גורל. ובשומא נתחלקה להם הארץ - בית כור ביהודה ובהר אפרים, בית כוריים בגליל, ובאורים ותומים ועל פי הגורל. כיצד? |
אלעזר מלובש באורים ותומים ומכוון ברוח הקודש ואומר שבט פלוני יעלה גבולו תחום עכו ויהושע וכל ישראל עומדים שם..." עכ"ל.
|
|
והדברים תואמים להפליא לדברי רש"י בעבודה זרה כ ע"ב (ד"ה סוריא), שקידוש הארץ צריך להיעשות ע"פ הדיבור ובששים ריבוא מישראל. וראה בבא בתרא קכב ע"א, שהאורים והתומים נצרכו לחלוקת הארץ לשבטים, שנעשתה יחד עם קידוש הארץ. וא"כ מבוארת שיטת רש"י שארץ ישראל לגבולותיה קודשה וחולקה ע"י יהושע, כולה בבת אחת, כולל מקומות שלא נכבשו. וכן מוכח מדברי הר"ש והריבמ"ץ שביעית פ"ו מ"א שפירשו שכיבוש עולי המצרים נתכבש ע"י יהושע וסיעתו ולא הוזכרו הכיבושים המאוחרים יותר, וכן משמע מרש"י בגיטין ח ע"ב ד"ה כיבוש יחיד שכתב - |
"שבכיבוש יהושע היו כולם וכבשוה לצורך כל ישראל קודם חלוקה".
|
|
משמע שקידוש אר"י ע"י יהושע הושלם לפני החלוקה לשבטים. לפי הסבר זה אינו מובן מדוע רש"י בחולין מפרש שהעלאת המס היא שנחשבת לכיבוש וקידוש. בית שאן נמצאת בתוך תחומי ארץ ישראל, ולא נצרך כיבוש ע"מ לקדשה.ונראה ששיטת רש"י מתפרשת יפה ע"פ פירוש רבינו גרשם (חולין שם) שפירש: |
"ולא הוריש מנשה וכו'..." כלומר לכדה ולא הוריש יושבי העיר אבל היו להם למס עובד עכ"ל.
|
|
מבואר ב"כלומר" שהזכיר ר' גרשם, שר' גרשם מתכוון להוציא מכלל טעות, דהינו כאילו "לא הוריש מנשה" פירושו שלא נערכה מלחמה על בית שאן ונשאר השלטון בעיר בידי הכנענים, זה אינו, והפירוש הנכון שבני מנשה נלחמו בבית שאן ולכדוה, אלא שלא הצליחו להוריש יושביה, ועל כן הניחום למס עובד. ואם היו מצליחים להחרימם, היה מפורש שהורישום ישראל.בדרך זו נראה שהולך גם רש"י שסובר שבית שאן נלכדה, ומפרש רש"י את המלים "לא הורישו" כפשוטם שנתנום למס עובד, וגם מזכיר שיושבים ביניהם ע"פ הנאמר בשאר ערים (הואיל ואין הכתוב מתכוון לחלק בין ערים שישבו בהם ישראל לערים שלא ישבו ישראל בינות לגוים). והוכחת הגמ' שבית שאן נכללת בגבולות הארץ היא, מהנאמר בפסוק שהייתה בחלקו של מנשה. וכיצד נפלה לחלק מנשה? ע"י יהושע שקידש וחילק הארץ. נמצא שלדעת רש"י אין מושג הלכתי של "מקומות מעלי מסים" בתוך גבולות הארץ, שהרי כל הארץ נתקדשה ע"י יהושע. עיון בסוגיית הירושלמי |
שלושה כתבים שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ,
הראשון שלח להם: מי שרוצה לברוח - שיברח. חזר ושלח מי שרוצה להשלים שישלים, חזר ושלח מי שרוצה לעשות מלחמה שיעשה..." |
|
ובהל' א שם ביאר הרמב"ם מהי השלמה - |
"אם השלימו וקבלו שבע מצוות שנצטוו בני נח עליהם,
אין הורגין מהם נשמה, והרי הם למס... קבלו עליהם מס ולא קבלו עבדות, או שקבלו עבדות ולא קבלו המס, אין שומעין להם עד שיקבלו שניהם. ועבדות שיקבלו שיהיו נבזים ושפלים למטה ולא ירימו ראש בישראל, אלא יהיו כבושים תחת ידם", עכ"ל. |
|
מבואר ברמב"ם שעל הרוצה להשלים היה מוטל לקבל תנאי השלמה "נוקשים" באופן מושלם ללא כל חריגה, אבל העלאת מס לבד אינה נחשבת "השלמה", וביחס לעם כזה שהעלה מס בלבד לא נפטרו ישראל מקיום מצוות "החרם תחרימם ו"לא תחייה כל נשמה".גם הרמב"ן בפירושו לתורה (דברים כ, יא) הביא הספרי שאין שומעים לז' עממין עד שיקבלו עליהם עול עבדות ועול שעבוד, ומוסיף הרמב"ן שהעלאת מס כגון זו שהעלו תושבי בית שאן לישראל אינה ההשלמה שהתכוונה לה התורה וז"ל: |
"לא כעניין שכתוב "ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס, והורש לא הורישו". כי שם אינו מזכיר עבדות, אבל כמלך שנותן שוחד למלך תקיף ממנו שלא ילחם בו" עכ"ל הרמב"ן.
|
|
לפי הספרי הרמב"ם והרמב"ן צע"ג מהי הסיעתא שהירושלמי מביא לר' אמי, שהרי תרי גווני העלאת מס יש כאן: העלאת מס של השלמה הכוללת גם שעבוד שאם מתקיימים תנאיה, מקיימים ישראל באופן זה את מצוות הורשת ז' עממין, והעלאת מס שהיא "שוחד" בעלמא ואינה ככיבוש כלל. וא"כ לא מובן כלל הירושלמי המשווה את שתי העלאות המס זו מזו. אדרבא לדעת הרמב"ם והרמב"ן לא נפטרו ישראל ממצוות כיבוש במקומות שלא השלימו כדין, ותימה לאמר שהרמב"ם סובר שבית שאן נתקדשה על שום המס שהעלתה שלא היה אלא כשוחד בעלמא, ועברו בזה ישראל על האיסור של "לא תחייה כל נשמה" (דברים כ, טז). פירוש הגמ' בחולין לפי שיטת הרמב"ם והרמב"ן וכדברי הרמב"ן בבראשית (י, טו) |
"ודע כי ארץ כנען לגבולותיה היא ראויה לישראל, והיא חבל נחלתם כמו שנאמר בהנחל עליון גויים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים, למספר בני ישראל. אבל נתנה הקב"ה בעת הפלגה לכנען מפני היותו עבד לשמור אותה לישראל, כאדם שמפקיד נכסי בן האדון לעבדו עד שיגדל, ויזכה בנכסים וגם בעבד", עכ"ל.
|
|
ומפורש ברמב"ן [וכן הבנת הכפתור ופרח פ"י עמ' [37 שהארץ מוחזקת ביד ישראל ואין צורך בכיבוש ע"מ להכניסה לרשותם [אמנם לדעת הרמב"ן (בהוספותיו לספר המצוות עשה ד), נצטוו ישראל לכבש הארץ, אבל זו מצווה בפני עצמה, שלא על מנת לקדש הארץ]. אמנם לדעת הרמב"ם (ריש הל' תרומות) שכל שלא כבשו ישראל את המקום בפועל - לא התקדש, צ"ע הוכחת הגמ' שבית שאן נתקדשה. ונראה ע"פ מש"כ הרמב"ם בפירוש המשניות דמאי פ"ו מ"א, מדוע סוריא אין דינה כארץ ישראל - על שום שנכבשה ע"י דוד המלך לפני שהשלים כבוש כל ארץ לגבולותיה וכלשונו: |
"מפני שכבש דוד אותה ארץ ארם נהריים וזולתה לפני שיגמרו לכבש את כל ארץ ישראל לפי שהיבוסי נשאר בירושלים" עכ"ל.
|
|
ונראה שהרמב"ם למד שרק היבוסי שנשאר בירושלים לא נכבש, אבל שאר ארץ כנען לגבולותיה נכבשו, מהאמור בספרי בפרשת עקב - |
"אמר לו הקב"ה לדוד: סמוך לפלטרין שלך לא כבשת ואתה הולך וכובש חו"ל" -
|
|
דנקט הספרי דוקא: "סמוך לפלטרין שלך", שזהו המקום היחידי שלא נכבש ע"י ישראל מכל שטחי ארץ ישראל. וכל שאר ערי הכנעני נכבשו מתקופת יהושע ועד ימי דוד. וכן מבואר בספר המצוות לרמב"ם עשה קפ"ז - |
"שציוונו להרוג שבעת עממים" -
|
| וז"ל הרמב"ם בפירושו למצווה: ... |
"וכן עשינו עד שתמו ונכרתו בימי דוד ונתפזרו הנשארים ונתערבו באומות עד שלא נשאר להם שורש" עכ"ל.
|
|
(ומה שמצינו במלכים א, ט (פס' כ, כ"א) שגם בימי שלמה היו אמורים ושאר ז' עממים שהניחום למס עובד, הכוונה שהשלימו כדין, כמבואר ברמב"ם הל' מלכים פ"ו הל' א). לאור דברי הרמב"ם מבואר שכל ערי הכנעני שנותרו בימי יהושע, הושלם כיבושם ע"י דוד, ואם מצינו בספר יהושע או בספר שופטים שעיר פלונית לא הורישוה ישראל, והכנענים נותרו לשבת בה, גלוי וידוע הדבר שבימי דוד השלימו ישראל את המצווה והחרימום כדת. ועיר זאת נכללת בכיבוש עולי מצרים. ביאור הירושלמי לשיטתם, שיטת ר' אמי שחידש שהעלאת מס ככיבוש דמי טעונה הסבר. ונראה לפרש שר' אמי לא דיבר בערים שהעלו מס לישראל בזמן כבוש יהושע, אלא דבריו נסבו על המקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל, אבל העלו מס ליהודים ששלטו אז בארץ. וסברת ר' אמי שהעלאת מס מחשיבה את המקום כאילו הוא נמצא בשלטון ישראל, ונחשב בכלל מקום שהחזיקו בו עולי בבל. ויש להוכיח שר' אמי לא דיבר על זמן כיבוש עולי מצרים, שהרי ר' אמי לא הביא ראיה מהפסוקים על מנת להוכיח שערים שחייבות בתרו"מ העלו מס, אמנם אם מדובר על כיבוש עולי בבל צריך לאמר שהיה מקובל בזמנו של ר' אמי שערים אלו מעלות מס מקדמת דנא. ועוד מוכח ע"פ שיטת הירושלמי (ראה ר"ש שביעית פ"ו מ"א) שכל המקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל פטורים מתרומות ומעשרות (ושביעית נוהגת בהם מדרבנן בעבודת קרקע), ואם ר' אמי סבר הלכה למעשה שהערים הללו חיבות בתרו"מ, בניגוד למ"ד שפטרם, בהכרח מירי על זמן כיבוש עולי בבל. והנה הנחה זו ברורה בהבנת הירושלמי דמאי פ"ב הל"א, שם נאמר שרבי התיר את כפר צמח, ומקשה ר' אמי "ולא ממעלי מיסים הוא?" דהינו רבי התיר את כפר צמח שנתקדש בכיבוש עולי מצרים והניחהו עולי בבל ולא קדשהו, ועל זה חולק ר' אמי שחייב בתרו"מ, כדין כיבוש עולי בבל. אמנם בשביעית פ"ו הל' א הנידון הוא בעיר סוסיתא, ור' יהושע בן לוי פוטרה מתרו"מ ע"פ דרשת הפסוק שהיא "ארץ טוב" (שופטים יא, ג) ולמה נקראה "טוב" - שהיא פטורה ממעשרות. ומוכח מהפסוק שכבר בימי השופטים דהינו זמן כיבוש עולי מצרים, נהגו שסוסיתא פטורה מתרו"מ. ונראה לתרץ שגם על סוסיתא הפלוגתא בין האמוראים היא, מהו דינה בזמן כיבוש עולי בבל, ור' יהושע בן לוי פירש "ארץ טוב" שפטורה ממעשרות, על שם העתיד, בזמן כבוש עולי בבל, שאז נפטרה ממעשרות. [דוגמא לדרשת פסוק על העתיד יש להביא מברכת יצחק לעשו. "הנה משמני הארץ יהיה מושבך, ומטל השמים מעל", ופירש המדרש רבה: "מטל השמים מעל" - זו בית גוברין. כלומר בית גוברין נתנה לעשו. אמנם בירושלמי דמאי פ"ב הל' א נאמר שרבי התיר את בית גוברין - מדין כבוש עולי בבל, אע"פ שנתקדשה בזמן כבוש עולי מצרים. וא"כ יוצא שדרשת חז"ל שבית גוברין היא בנחלת עשו נאמרה על תקופת בית שני, ולא על זמן בית ראשון שהייתה ביד ישראל]. אמנם לפי הסבר זה בשיטת ר' אמי קשה מהי ראית הירושלמי שמעלי מסים כמי שנתכבשו, מאיגרת ששלח יהושע שהרוצה להשלים - ישלים. הרי שם מירי בדין השלמה האמור לגבי ז' עממין, שאם השלימו ע"פ תנאי התורה נפטרו ישראל מהמצווה להשמידם ומותר להניחם בארץ, ומה ראיה יש בדבר שמקום שהעלה מס לישראל בימי בית שני - נתקדש. וצריך עיון בדבר. אמנם נראה שלמרות הקושי בהבנה, אין הדבר מוכיח שההבנה היסודית בדברי הירושלמי איננה נכונה. שיטת הכפתור ופרח דרכו של ר' אשתורי בדרישת ארץ ישראל היא להסביר שמקומות המוזכרים בכתבי הקודש ובמשניות וכו' הם אותם מקומות ששמם בימיו היה דומה או זהה למופיע בתורה. מלבד הזיהויים הללו טרח ר' אשתורי הפרחי לתאר בפרוטרוט את המרחק בין עיר לעיר, לאיזה שבט היא משתייכת, ועוד פרטים על המקום, והאזור בכללותו. ע"פ תיאוריו אלה הערים אשקלון עזה ועכו הם ערים ברצועת החוף בערך באותו מקום שמקובל כיום לזהותם. בפרק י"א בספרו, חתר ה"כפתור ופרח" למצוא פתרון לשאלה -כיצד נאמר במשנה וברמב"ם שעכו ואשקלון הם בחוץ לארץ למרות המוכח ביהושע ושופטים שהם נכללות בתוך תחומי ארץ ישראל, וחוץ לארץ נמצאת מהם והלאה במרחק רב. תירוץ הכו"פ בנוי על שיטתו שארץ כנען בכל הגבולות המפורטים בתורה נתנה כולה לישראל במתנה (ראה פרק מ"ז עמ' 102) ובתוך כל גבולות ארץ כנען אלו נוהגת מצוות ישיבה בארץ ישראל "ושאר התועלות המבוקשים ממנה" (פרק י' עמ' 39 ד"ה ואם). קדושה זו אינה תלוויה בכיבוש הארץ, ומקורה מעצם היות הארץ שייכת לישראל. עם ישראל נכנס לארץ ויהושע בראשם, נערכו מלחמות גדולות כנגד הכנענים ובסיוע אלוקי כבשו ישראל את רוב הארץ, והחרימו את יושביה. אמנם בימי יהושע לא השלימו ישראל את הכיבוש כמפורש ביהושע יג, ולדעת הכו"פ גם דוד ושלמה לא סיימו את מלאכת הורשת הארץ ונותרו מקומות בגבולות מסעי שלא נכבשו (פי"א ד"ה אמנם עמ' 43 במהד"ב) - המקומות שנכבשו נתחייבו בתרו"מ ושביעית מן התורה. לאחר הגלות וחורבן הבית בטלה הקדושה, וכששבו הגולים מבבל קידשו את הארץ בחזקת ישיבה, אמנם כרכים רבים שנכבשו ע"י עולי מצרים לא נתקדשו ע"י עולי בבל (עמ' 44 ד"ה ועוד). להלכה, סובר הכו"פ שרק מקומות שהחזיקו בהם עולי בבל נתחייבו מו התורה בתרו"מ ושביעית. אבל שאר מקומות, הן כרכים שנכבשו ע"י עולי מצרים ולא הוחזקו ע"י עולי בבל, הן המקומות שלא נכבשו ע"י עולי מצרים ונמצאים בתוך גבולות הארץ, אין תרו"מ ושביעית נוהגות בהם (מן התורה). אבל רוב מקומות אלה נתחייבו מדרבנן (עמ' 34 ד"ה עוד בסופו).ע"פ יסוד זה רוצה הכו"פ לפרש שמקומות שהוזכרו במשנה בירושלמי וברמב"ם כחוץ לארץ והרי הם אשקלון עזה ועכו ועוד, המכוון הוא שדינם כחוץ לארץ מן התורה לגבי תרומות ומעשרות אבל לגבי עצם דין אר"י - הרי הם כארץ ישראל, ואף תרומות ושביעית נוהגות בהם מדרבנן. לאור שיטתו זו צריך לאמר שהוכחותיו שעכו וצידון העלו מס ולכן הם מארץ ישראל, מטרתם לשייך את הערים הללו לארץ ישראל, אבל לא בהכרח לחייבם בתרו"מ מן התורה, ואם עכו העלתה מס לישראל סימן הדבר שהיא נמצאת בתוך הארץ שניתנה לישראל ירושה, וישראל כבעלי הארץ זכאים למס, ולא השתעבדו ישראל בעמים שלא נתן להם ה' את ארצם (ראה פרק מ"ז, עמ' 120,ד"ה אגיד). אבל אין בזה להוכיח שהמס דינו ככיבוש, ולא בזה דן הכפתור ופרח. לפי הכו"פ נראה שהגמ' בחולין מוכיחה שבית שאן היא ארץ ישראל מציון העובדה שמנשה לא הורישה וא"כ בהכרח בית שאן נמצאת בתוך גבולות התורה. ובמקומות שבתוך הגבול נתחייבו ישראל בתרו"מ מדרבנן, והגמ' דוחה שלא כל המקומות שבתוך הארץ חייבים בתרו"מ שהרי יש כרכים שנפטרו ע"י חכמים. [אמנם צ"ע שלפי הגמ' משמע שבית שאן כלולה בכיבוש עולי מצרים ולפי דברי הכו"פ ההוכחה היא שבית שאן בתוך גבולות הארץ ולאו דווקא שנכבשה ע"י עולי מצרים, וראה כו"פ פ"ז עמ' 20]. והנה אף שהכו"פ מפרש כן בשיטת הרמב"ם, מהלך זה אינו מיושב בדברי הרמב"ם. א. הרמב"ם הל' תרומות פ"א הל' ב' כותב: |
ש"ארץ ישראל האמורה בכל מקום היא ארצות שכבשן מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל וזהו הנקרא כיבוש רבים"...
|
|
כלומר יש גדר אחד לכל המצוות מהי ארץ ישראל - ולא יתכן שאזור פלוני נחשב ארץ ישראל לגבי הלכות מסוימות ואינו ארץ ישראל לגבי מצוות התלויות בארץ.
ב. לדעת הרמב"ם אבן הבוחן היחידית להחיל על מקום שם אר"י הוא האם נכבש המקום בכיבוש רבים. ולא מצינו שקדושת הארץ חלה רק ע"פ הבטחת הארץ לישראל. ג. דעת הרמב"ם שכל ארץ כנען לגבולותיה נכבשה ע"י ישראל ומימי דוד ושלמה ולא נותרו מקומות לא כבושים. ואילו הכו"פ סובר שכיבוש אר"י לא הושלם. ד. תירוץ הכו"פ ברמב"ם שאשקלון ועכו הם בארץ ישראל, ולשון הרמב"ם שהם בחו"ל - לאו דווקא. דחוק מאד. שיטת הרש"ס לפירושו, הירושלמי מוכיח שג' פריסיטגיאות ששלח יהושע היו דווקא לפני שנכנסו ישראל לארץ, ולכן העלאת מס שהעלו הכנענים לאחר מכן לא הועילה. וכשהשלימו ישראל עברו על מה שכתוב בתורה "לא תחייה כל נשמה" (דברים כ, טז). הסבר זה של הרש"ס בירושלמי תואם את שיטת הראב"ד בהל' מלכים פ"ו הל' ה'. הרש"ס מונה את הערים עכו אשקלון עזה וצור כערים שדינם כחו"ל הואיל ולא הורישו ישראל את ז' עממים שישבו בהם. לדעתו מוכרח, שהרמב"ם ז"ל סובר שערים אלו פטורים לגמרי מתרו"מ ושביעית. אמנם, אותם המקומות שהוזכרו בגמרא בחולין ש"הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל והנחום על מנת שיסמכו עליהם עניים בשביעית", הינם מקומות אחרים - והניחום ישראל כדי שיזרעום הגויים בשביעית, וישראל יוכלו להשתכר (לסחור) בפירות של אותם מקומות, משום שדינם כפירות סוריא. לפירושו, הגמרא בחולין מוכיחה שאם המקומות שנכבשו בכיבוש עולי מצרים מותרים ב"תלוש", הרי מקומות כבית שאן שלא נכבשו כלל ירדו דרגא ומותרים אפילו בעבודה. (ראה משנה שביעית פ"ו משניות א-ב). אמנם הקשיים בשיטת הרש"ס אליבא דהרמב"ם רבים הם.להשלים עם ישראל, במידה ומלאו את תנאי התורה. ראה פירוש זיו הים לשביעית פ"ו הל' א'. וא"כ נדחה פירושו של הרש"ס בירושלמי לפי הרמב"ם.עולי בבל - משמע שבית שאן נתקדשה בכיבוש עולי מצרים, בניגוד לרש"ס שסובר שלא נתקדשה כלל. פטרו עוד לפני ימי רבי, את בית שאן מתרו"מ, הרי לשיטתו יש פסוק מפורש שבית שאן לא נכבשה ע"י ישראל. וא"ת שבני דורו של רבי סברו כר' אמי שמעלי מסים כמי שנתכבשו, אין זה משמע בגמרא בחולין שהייתה בזה מחלוקת, אלא רבי חידש את דינו למרות הנוהג המקובל - משום "שמקום הניחו לו להתגדר בו".שאן ושאר הערים נתקדשו בכיבוש עולי מצרים. אשקלון ועכו שהוזכרו במשנה - היכן הם? עוד הקשה החזו"א (שביעית סי' ג' ס"ק כ"ו ד"ה מיהו) כיצד מתארת המשנה את גבול הארץ במקצוע שלם ע"פ נקודה בודדת של עיר. גם הכללת אשקלון בחוץ לארץ מעוררת שאלות רבות:* ביהושע יג, ג מוזכרת אשקלון כעיר שהייתה בארץ כנען ונשארה לירושה לישראל.* בבראשית י, יט נאמר "ויהי גבול הכנעני מצידון בואכה גררה עד עזה". ופירש הרמב"ן (שם) שכל ארץ הכנעני לגבולותיה נתנה לישראל, וא"כ אשקלון כלולה בתוך גבולות אלו [שהרי אשקלון נמצאת צפונית לעזה].* הספרי - הובא ברש"י בדברים א, ז מפרש ש"הנגב וחוף הים" שהובטחו כנחלה לישראל בכניסתם לארץ, הם: עזה, אשקלון וקסרי - ואם כן עזה ואשקלון נכללות בארץ ישראל.* בגבולות מסעי וביהושע טו, מז, ועוד מקומות הוזכר שגבול ארץ ישראל מסתיים בנחל מצרים, וכן במשנה שביעית פ"ו מ"א נאמר שגבול עולי מצרים הגיע עד הנהר, ופירש הרמב"ם בפ"א מהל' תרומות הל' ח' שזהו נחל מצרים. ואם כן אשקלון נכללת בתוך גבול ארץ ישראל שהרי נחל מצרים נמצא לכו"ע הרבה דרומית מערבית לה. [וראה דברי האחרונים בזה: ירושלמי שביעית פ"ו הל' א' ד"ה והא כתיב וילכד יהודה וכו'... בפירושי הפני משה והגר"א שם, שו"ת מהרי"ט ח"א סי' מה, פד, מלבושי יו"ט שם סי' יז, מור וקציעה סי' שו, חזו"א שביעית סי' ג, פי' רכסים לבקעה על בראשית שם, שו"ת משנת יוסף ח"א סי' מו ועוד]. גבולות הארץ בהל' קדוש החודש |
"כגון שהיו נוטות לצפון העולם שלושים מעלות עד שלושים וחמש מעלות, עכ"ל.
|
|
מבואר ברמב"ם, שארץ ישראל עצמה נמצאת בין מעלות 30-35 צפונית לקו המשווה. לעומת זה, הערים שציין הרמב"ם כחוץ לארץ - עכו (צפון) ואשקלון (דרום) נמצאות במרכז הארץ, אשקלון - מעל מעלה 31,ועכו - מתחת למעלה 33,הרחק מגבול הארץ הדרומי והצפוני, וצ"ע.והנה בספר מור וקציעה לריעב"ץ, או"ח סי' שו ביאר את דברי הרמב"ם בהלכות קדוש החודש, שמדובר בגבולות ארץ ישראל העתידיים לבא.בגבולות אלו תכלול ארץ ישראל את ארץ אדום מואב ועמון הם קיני הקניזי והקדמוני המוזכרים בהבטחת הארץ לאברהם בברית בין הבתרים (ראה רש"י בראשית טו, יט) וכן ארצותיהם של בני כנען הנותרים - מלבד ז' עממים - שהוזכרו בבראשית כגון הערקי והסיני. אבל ארץ ישראל שנתקדשה ונכבשה בימי יהושע גבולותיה מצומצמים יותר ואינם מגיעים לקוי רוחב אלו.יש להעיר שעל-פי תירוץ המור וקציעה אינו מובן מדוע הרמב"ם בהל' קדוש החודש מזכיר גבולות הארץ לעתיד לבא, הרי בספרו מפרש הרמב"ם הלכות קדוש החודש הלכה למעשה כפי שהיו נהוגים מדור ודור, ומדוע יזכיר הרמב"ם גבולות אלו.עוד קשה לאמר שהרמב"ם סובר שהקיני והקדמוני והקניזי הם אדום מואב ועמון (כדעת ר' יהודה בבא בתרא נו ע"א), שהרי בשאלה זו מי הם הקדמוני והקיני והקניזי שישראל יזכו בנחלתם לעתיד לבוא, נחלקו התנאים בגמרא שם, והרמב"ם בהל' רוצח פ"ח הל' ד כתב שבימי המלך המשיח יתווספו שלוש ערי מקלט על השש ערים שהבדילו משה ויהושע, ומסביר הרמב"ם - |
"היכן מוסיפים אותם - בערי הקיני הקניזי והקדמוני, שנכרת לאברהם אבינו ברית עליהם ועדיין לא נכבשו"... עכ"ל.
|
|
ומסתימת לשון הרמב"ם שלא קרא בשם עמים אלו משמע, שהרמב"ם לא הכריע במחלוקת בגמרא, וא"כ מנין יכול הרמב"ם לקבוע גבול הארץ לעתיד לבא שיכלול ארצות שלא נודע מי הם. ועוד נראה שאין הרמב"ם סובר שאדום מואב ועמון הם שלושת העמים הללו, שהרי בהל' מלכים פי"א הזכיר הרמב"ם שדוד המלך כבש את אדום ואת מואב, ובהל' ב (שם) כותב שההבטחה לאברהם שיכבשו שלושה עמים נוספים עדיין לא נתקיימה, וארצות אלו לא נכבשו. ואם כן מוכח שאין אלו אדום ומואב שנכבשו בעבר. גם הסבר המו"ק שהארצות של הערקי והסיני יתווספו לעתיד לבא לאר"י מלבד ג' העמים, אינו מובן ע"פ פירוש הרמב"ן לבראשית (י, יט), המבאר שבני כנען המנויים בפרשת נח הם אותם עשרת העמים שארצם הובטחה לאברהם בברית בין הבתרים (וראה שם ביאורו לגבי הבן הי"א). וא"כ הרמב"ן אינו סובר שהיו משפחות נוספות מלבד ג' העמים שהובטח שארצם תתוסף לאר"י. וראה גם פירוש דעת זקנים מבעלי התוספות לדברים (לב, יח) על הפסוק: |
"יצב גבולות עמים למספר בני ישראל" שביאר שארץ כנען הייתה ביד י"ב בני כנען, שכן י"א בני כנען מנויים בבראשית י', וכתוב: "ואחר נפוצו משפחות הכנעני - דמשמע שמשפחה אחת נחלקה לשנים, וזהו הפריזי שאינו מנוי שם". הרי יש י"ב משפחות, והארץ נתנה "למספר בני ישראל" - שיש בהם י"ב שבטים, עכ"ד.
|
|
וא"כ לפירוש הדעת זקנים ארץ כנען כללה מלכתחילה את כל בני כנען שהוזכרו בבראשית י'. הריעב"ץ פירש את דעת הרמב"ם ע"פ שיטתו שבני ישראל לעולם לא כבשו את העיר צידון וכן לא את ארץ הלבנון וצפונה. לפי זה מתברר [ע"פ דברי המדרש רבה (לז, ח) ותרגום יונתן וירושלמי] שלפחות שישה משפחות בני כנען נמצאות באזורים שמצפון לארץ ישראל, והם: א) צידון, ב) ערקי - ארקא דליבנן נמצאת בצפון מערב לבנון (ע"פ פירוש רד"צ הופמן לבראשית), ג) סיני - אנטוסאי או ארתוסייה (שניהם בלבנון), ד) חוי - טריפולי, ה) סיני - כפרסאי (קפריסין), ו) חמתי - אנטיוכיה. לפי זיהויים אלו קשה מי הם ז' עממי כנען שהורישום ישראל בכניסתם לארץ מצידון ודרומה. ונראה לבאר שדעת המדרש והתרגומים, שמשפחות הכנעני ישבו בתחילה בצפון ארץ ישראל, ובתקופת אברהם אבינו פלשו לארץ כנען וכבשוה, כפי שביאר רש"י בבראשית יב, ו: |
"והכנעני אז בארץ" - "היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם וכו'..."
|
|
ואם כן המקומות שהוזכרו במדרש ובתרגומים הם אותם מקומות שישבו בהם הכנענים בתחילה עד שעזבום בימי אברהם. אמנם לפי ביאור זה - לאחר העזיבה - אין המקומות הללו שונים משאר ארץ העמים שסביבות ארץ ישראל, ולא הובטחו בברית בין הבתרים לישראל לעתיד לבא, דלא כמור וקציעה. [הערה: הקשיים בפירוש המור וקציעה הם בפירושו בדעת הרמב"ם, אמנם נראה ששיטת המו"ק מיוסדת בעיקרה על דברי הכפתור ופרח, שלעתיד לבא אדום מואב ועמון הם שלשת העמים שארצם תתוסף לארץ ישראל (כו"פ סוף פ"י עמ' מא), וכן, "נשאר לישראל לכבוש את ארץ הערקי והסיני שהם סמוך להר ההר כלומר לטורי סמנוס" (שם, פי"א עמ' 34), ומי הם משפחות הכנעני - מפרש הכו"פ ע"פ רב סעדיה גאון, ולא ע"פ המדרש והתרגומים (שם, עמ' מא)]. הבנה אחרת ברמב"ם נמצאת בכפתור ופרח פ"ט ד"ה אחר שהתבאר (עמ' 24) הכותב, שלדעתו גבול הארץ הצפוני הוא במעלה 34,וזהו גבול התורה בפרשת מסעי, ומוסיף: |
"ואחר כך ראיתי אל הר"מ בהל' קדוש החודש פי"ח שהסכים בזה וגם שהעדיף אלו השיעורים בחקירתנו השלמה, ברוך המרחיב"! עכ"ל.
|
|
והכו"פ מביא את גבולות הארץ שציין הרמב"ם בין מעלות 30-35,ומפרש שהם הם גבולות התורה בפרשת מסעי. וא"כ חוזרת הקושיא למקומה מדוע עכו ואשקלון כחו"ל. ונראה, שאם נפרש שאשקלון ועכו שהוזכרו במשנה אינן אותם הערים שבספר יהושע ושופטים או אותם ערים המוכרות לנו, נמצא פתח לשאלות שהובאו. כסימוכין, שישנם ערים שהוזכרו במשנה ואינן הערים "התנכיות" בעלות אותו שם, נביא את הערים רקם, צוער וצור.רקם נמצאת במזרח הארץ, והר"ן (בריש גיטין) האריך להוכיח שאין זו רקם היא קדש - המוזכרת בבמדבר כ, כב, שהרי רקם שבתורה נמצאת בדרום הארץ ורקם שבמשנה (גיטין ב, א) במקצוע מזרחית היא.העיר צוער הוזכרה בנביאים (ראה ירמיה מח, לד) כעיר השייכת למואב, אעפ"כ נפסק בברייתא פסחים נב ע"א ש"אוכלים בתמרים עד שיכלה אחרון שבצוער". אלמא צוער של המשנה נמצאת בארץ ישראל ולא בחו"ל. העיר צור כעיר נוכרית הוזכרה בישעיה (כג, ח) "מי יעץ זאת על צר המעטירה"... ובמנחות פה ע"ב מסופר ששליח של אנשי לודקיא חיפש לקנות שמן בצור, וכתבו התוס' ד"ה הלך: |
"שאין זו צור המעטירה אלא צור אחרת שהייתה בארץ ישראל", עכ"ל.
|
|
ומה שרדפתי אחר זאת החקירה, לא מפני שזכני הא-ל ית' לשבת בו בלבד, אלא שלא למעט גבול נחלתינו ממיעוט ידיעה ומרצון שלא להקל במצוותיה.(ספר כפתור ופרח, פרק שביעי) |
| גבולות ארץ ישראל (חלק א') | גבולות ארץ ישראל (חלק ב') | גבולות ארץ ישראל (חלק ג') | גבולות ארץ ישראל (חלק ד') |
