|
תוכן המאמר: גבולות פרשת משפטים המדבר ונחל מצרים שיטת הרמב"ם כמאן? היכן ים סוף? קודקודי ארץ-ישראל פירוש הגמ' בגיטין ז ע"ב רצועת כזיב הגבולות הפנימיים שבארץ ישראל גיטין ח ע"א - שביעית פ"ו מ"א תחומי ארץ ישראל הסייגים לקביעת תחום מפת הרמב"ם שהובאה ב"כפתור ופרח" בין קדושה ראשונה לקדושה שניה מדבר עכו מבנה המשנה והתוספתא . תקציר: המחלוקת בין הפרשנים ביחס לגבולות הארץ, וזיהוי המקומות. מילות מפתח: קדושה, גבול, תחום. |
|
גבולות פרשת משפטים |
"ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר כי אתן בידכם את יושבי הארץ וגרשתמו מפניך".
|
| התוספות בגיטין ח ע"א (ד"ה ר' יהודה) שרטטו את מפת ארץ ישראל שמתוארת בפסוק באופן זה: |
"ים סוף - לצד דרום,
ים פלשתים לצד מערב, מדבר - למזרח, ופרת לצד צפון". עכ"ל. |
|
ע"פ פירושם, הגבולות הללו הינם גבולות ארץ ישראל שנתקדשה בקדושה ראשונה,
והפסוק מלמדנו שגבולות היבשה של ארץ ישראל מגיעים עד הפרת, ים סוף, והמדבר, ואילו האיים שבים פלשתים ונמצאים כנגד אר"י, דינם כאר"י לשיטת ר' יהודה. כדעת התוס' שאלו גבולות אר"י סובר גם האבן עזרא בזכריה ט, י המפרש הפסוק |
"ומשלו מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ". "ממשלתו על ים סוף ועד ים פלשתים... וזה גבול ארץ ישראל".
|
|
ובמהדורה אחרת (כ"י אסקורל) כתב: |
"פי', מים סוף עד ים פלשתים, כי לא היה ארץ ישראל יותר, כאשר נאמר 'ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים'", עכ"ל.
|
|
וכן דעת ר' יהודה הלוי בכוזרי ב, יד, המפרש שגבולות משפטים הם גבולות אר"י וכך כתב: |
"והנה המדבר - הוא 'מדבר פארן המדבר הגדול והנורא', והוא גבולה הדרומי של הארץ 'והנהר' הוא נהר פרת... הוא גבול הארץ בצפון", עכ"ל.
|
|
פירוש שונה לפסוק פירש רבנו אברהם בן הרמב"ם בפירושו על התורה (שם) וז"ל: |
"ושתי את גבולך וגו'" - "ים סוף - ברוח מזרחית של ארץ ישראל, והים הגדול הוא ים פלשתים במערבה, והמדבר בדרומה, והוא החול בין מצרים לארץ ישראל, ופרת הוא הנהר בצפונה, והגביל להם ארבע רוחות, וגבול זה רחב מגבול ארץ ישראל המוגבל בפרשת "אלה מסעי", שהרי גבול זה, נכנסים בו דמשק וחמת וארם צובה וזולתן. והגבול ההוא לא נכנסים בו זה. ואין ספק שהבטחה זו קשורה בתכלית השמיעה בקול ה', והוא לעתיד לבא כמו שנאמר במשנה תורה: "ואם ירחיב ה' גבולך", לא בגבול שהיה כשנכנסו בימי יהושע", עכ"ל ר' אברהם.
|
|
נלמד מדברי ר' אברהם שהוא חולק על שיטת התוספות האבן עזרא והכוזרי, ולדעתו הבטחת אר"י בגבולות שבפרשת משפטים נאמרה לעתיד לבא, ואינה מתארת את גבולות ארץ ישראל שנתקדשו. וכן פליג על התוס' וסובר: שים סוף נמצא במזרח אר"י, והמדבר - בין אר"י למצרים בדרום. (בניגוד לתוס' שפירשו שים סוף בדרום והמדבר במזרח) ובזה גם האבן עזרא והכוזרי אינם סוברים כתוספות.שתי נקודות מחלוקת אלו טעונות בירור וליבון. המדבר ונחל מצרים |
"מאת הגויים אשר סביבותיכם מהם תקנו עבד ואמה" -
"כעמון מואב ואדום וארם", |
| ומזכיר את מצרים רק בפס' הבא - |
"וגם מבני הגרים והתושבים הגרים עמכם מהם תקנו..."
|
|
ומפרש האבן עזרא: |
"הדרים בארץ כנען שהיא ארצכם והם הגויים הנזכרים, או ממצרים וכל עם חוץ משבעת הגויים".
|
|
ונראה הטעם שלא הזכיר בפסוק הראשון את מצרים, משום שאין מצרים סביבות ארץ ישראל, שהרי המדבר מבדיל בין ארץ ישראל למצרים. ויש בזה קושי שהרי מפורש בפרשת מסעי (במדבר לד, ה) שגבול אר"י מגיע עד נחל מצרים, וא"כ גבול הארץ ב"מסעי" כולל את "המדבר" - ומגיע עד מצרים.
על מנת ליישב שאלה זו, יש להקדים ולדון תחילה במקומו של נחל מצרים. רב סעדיה גאון בתרגומו לתורה מתרגם את גבול התורה במסעי |
"ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאותיו הימה",
|
| בלשון זו: |
"ויסתדיר מן מאזל אלי ואדי אל עריש ויכון כרוגה אלי אל בחר".
|
|
ונחלקו המפרשים בהסבר תרגומו של רס"ג שנחל מצרים הוא ואדי אל עריש.
הכפתור ופרח פי"א עמ' 43 ד"ה הרי, מפרש שואדי אל עריש פירושו בערבית נחל סוכות |
"ובלכתך מעזה למצרים לכמו שלשה ימים או פחות מזה תחתוך סמוך לכניסתו לים כמטחוי קשת ותלך".
|
|
דהיינו נחל מצרים הוא הנחל הקרוי בזמננו ואדי אל עריש. הסבר זה בדעת רס"ג נשלל בתקיפות ע"י הריעב"ץ בהגהותיו לכפתור ופרח וז"ל: |
"נראה לי שהיא סברא מהופכת ועקומה כי מדוע לא נאמר שהוא עצמו סוכות, מסע ראשון מרעמסס הכתוב בתורה", עכ"ל.
|
|
כוונתו לאמר שע"פ האמור בפרשת בא ובפרשת מסעי (במדבר לג, ה) שהמסע הראשון של ישראל מחוץ לארץ-מצרים היה סוכות, תירגם רס"ג נחל מצרים הוא נחל סוכות הוא נחל אל עריש. שהרי נחל מצרים עובר בגבול ארץ מצרים. הוכחה להבנתו של הריעב"ץ יש להביא מפירוש של האבן עזרא לבראשית יג, יד [שיטה אחרת, נדפס בסוף חומש מהדורת תורת חיים, הוצאת מוסד הרב קוק] וז"ל: |
" "ימה" - נקרא המערב: "ימה", בעבור היות הים הגדול היוצא סוכתה, ועובר על ספרד והוא מערבי בארץ ישראל, ונקרא הים הגדול כנגד האחרים", עכ"ל.
|
|
וקשה מה עניין סוכות לגבולות הים התיכון? ובפירוש הדברים נראה, שהאבן עזרא סובר שהים התיכון בצדו המערבי גובל בספרד וחופו המזרחי הוא ארץ ישראל (לגבי יושבי ארץ ישראל הים התיכון נמצא ב"כוון ים" דהיינו מערב), והואיל וארץ ישראל שנתנה לאברהם גבולה המערבי דרומי עם מצרים הוא נחל מצרים דהיינו סוכות, על כן הים התיכון יוצא-נכנס בסוכות. אמנם יש להקשות על הבנת הריעב"ץ בדעת הרס"ג שנחל אל עריש הוא נחל סוכות, מדוע לא הוזכר הנחל בתורה כ"נחל סוכות" .והנה האבן עזרא בבמדבר (לד, ה) מפרש שנחל מצרים אינו היאור ובבראשית (טו, יח) כתב שנהר מצרים הוא השיחור. ויתכן שכוונתו, שהנילוס המגיע עד העיר מצרים [היא קהיר בימינו] קרוי היאור [ראה לעיל בח"ב של המאמר, שהיאור מוזכר באקלים השני במפת ס' "צורת הארץ"] ומשם נפרד הנילוס לכמה יובלים, היוצרים את הדלתא של הנילוס. וראה ברמב"ן (בראשית יב, יא) שכתב ע"פ דעת הראשונים, שהנילוס נופל בים הגדול באלכסנדריא של מצרים. וזהו היובל המערבי של הדלתא, ויתכן שהיובל המזרחי קרוי "שיחור", ושמו גם נחל מצרים ע"ש ש"יוצא" מהעיר מצרים, [כשם שנהר הירדן קרוי ירדן, ע"ש שיורד מדן - ראה בכורות נה ע"א]. וסוכות שהזכירה התורה הוא האזור המשתרע לאורך ארץ מצרים עד הים התיכון ובתוכו או לידו זורם נחל מצרים, ועל כן מכנה רס"ג את הנחל כנחל סוכות. הנחה זו שסוכות היא מחוז נרחב (שאולי נקרא כן ע"ש שבתוכו נמצאת עיר סוכות) מוכרחת בדברי האבן עזרא המציין שהים הגדול יוצא ממנה, ואת"ל שסוכות היא שם עיר בלבד, והעיר נמצאת על שפת הים, אין זה מסתבר, שהרי בני ישראל לא יצאו דרך הים לארץ ישראל. אלא צריך לאמר שסוכות הנה שם אזור לאורך הגבול המזרחי של מצרים, ואזור זה מגיע עד הים. (וראה דברי האבן עזרא בשמות יב, לז המפרש שרעמסס שממנה יצאו בני ישראל לסוכות היא שם מחוז ואיננה עיר). שיטת הרמב"ם כמאן? אמנם לפי הדעות שהובאו, מתברר שההנחה שקו הרוחב הדרומי של ארץ ישראל הוא קו רוחב 030 אינה מתאימה לאף שיטה ולא מובן ע"פ מה נקבעה - שהרי ע"פ ספר "צורת הארץ" רבנו בחיי והרמב"ן, ארץ ישראל נמצאת באקלים הרביעי וגבולה הדרומי הוא ממעלה 1/2 30 צפונה, ואילו לדעת האבן עזרא הכוזרי והתוס' שגבול ארץ ישראל הוא הגבול האמור בפרשת משפטים, הגבול הדרומי הוא ים סוף דהיינו דרומית לקו רוחב 0 30,כ-50 ק"מ. ולכאורה ישנה אפשרות לפרש שהרמב"ם נוקט בשיטה חדשה, ודקדק לאמר שגבול אר"י הוא מעלה 0 30,וטעמו שהואיל וגבול אר"י הדרומי עם מצרים הוא נחל מצרים, ונחל מצרים מתחיל בעיר מצרים היא קהיר, והעיר קהיר נמצאת במעלה 030 בדיוק, א"כ גבול אר"י הוא מעלה 0!30 אלא יש לדחות דרך זו, שהרי לא נאמר בתורה שגבול אר"י התחיל בתחילת נחל מצרים. אלא "ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים", וא"כ לרמב"ם לא היה מקור לאמר שהעיר מצרים היא פינת הגבול של ארץ ישראל. הסבר אחר שהרמב"ם סמך שים-סוף הוא גבול ארץ ישראל, ומפרץ ים סוף המערבי (עד העיר סואץ) מגיע למעלה 030 אינו מתקבל, שהרי ים סוף שבפרשת משפטים הוא במקצוע המזרחית של ארץ ישראל, ולא בפינה הדרומית מערבית של הארץ. על כן נראה לאמר, שהרמב"ם כבר הקדים תשובה לבעייתנו בכותבו על דברי עצמו (בפי"א מהל' קידוה"ח הל' ה), שיש שלא דייק דיוק גמור בדבריו, וכלשונו |
"כל דבר של דקדקנו בו מפני שידענו בעיקר הגימטראות בראיות ברורות שאן דבר זה מפסיד בידיעת הראיה, ואין חוששים לו לפיכך לא דקדקנו בו", עכ"ל.
|
|
א"כ יתכן שהרמב"ם מודה לספר "צורת הארץ" (שכפי שראינו לעיל - דבריהם עולים בקנה אחד בענינים רבים), ו"עיגל" את הקו למעלה שלמה, ולא דייק להביא חצי מעלות רוחב, הואיל ואין הפסד בדבר בידיעת הראיה. על כן, יש כאן דעת נוטה, שהרמב"ם ס"ל שגבול הארץ הדרומי עובר במעלה ] ,1/2 30 ושמעתי מהרה"ג קלמן כהנא זצ"ל, ששמע מהחזון איש זצ"ל שהישוב יוטבתה (הנמצא מתחת לקו רוחב 030) הינו בודאי חוץ לארץ, וצפונה יותר יש לברר עכ"ל, (והוסיף הרב כהנא זצ"ל לספר, שעניין זה עמד מרן זצ"ל לברר סמוך לפטירתו, אלא שהסתלקותו הפתאומית קטעה את התוכנית). וכן העיד ד"ר מ. שורץ נ"י שהחזו"א התיר לזרוע כלאי זרעים באילת, הואיל ואיסור כלאי זרעים נוהג רק באר"י ולא בחו"ל. ונראה שהחזו"א סמך על דברי הרמב"ם בהל' קידוש החודש שקו רוחב 030 הינו הגבול הדרומי של אר"י, ולא חש שמא לא דייק הרמב"ם וכוונתו לים סוף, אבל החזו"א הסתפק שמא הרמב"ם לא דייק (כנ"ל) והרחיב את גבול ארץ ישראל למרות שאליבא דאמת הר"מ מודה שהגבול עובר צפונה יותר]. ראיה להנחה שקו הגבול של ארץ ישראל נמתח מעל קו רוחב 1/2 30 יש להביא מהגמ' במכות ט ע"ב הדנה במקומם של ערי המקלט בארץ ישראל, ודורשת הגמ': |
"ושלושת" שיהיו משולשות,
|
| ופירש רש"י: |
"כלומר שמתחלקת הארץ חלקות רחבה של ארץ ישראל לארבעת רבעין כמו שמפרש והולך שיהא מדרומה של ארץ ישראל לחברון כמחברון לשכם וכו'...", עכ"ל רש"י.
|
|
מבואר בגמרא שהמרחק משכם לחברון הוא המרחק בין חברון לסוף גבול ארץ ישראל הדרומי, והמודד מרחק זה ימצא שגבול זה צפוני אך במעט לקו רוחב ] .1/2 30אמנם המרחק מעיר המקלט קדש נפתלי לגבול הצפוני שהוא במעלה 053 גדול בהרבה מהמרחק בינה לעיר המקלט שכם, וצ"ע]. ע"פ הסבר זה בדעת הרמב"ם מתיישבת הסתירה היכן הוא גבול ארץ ישראל ומצרים, והאם גבול הארץ מגיע עד נחל מצרים או שהמדבר מפריד בין שתי הארצות. דנראה לאמר, שצפונה למעלה 1/2 30 נמצאת רצועת ארץ פלשתים השייכת לארץ ישראל, ומעצמון נסב הגבול, ומגיעה הרצועה עד נחל מצרים. אבל דרומית למעלה 1/2 30 משתרע המדבר הגדול המפריד בין ארץ ישראל ובין מצרים העיר, הנמצאת במעלה 0 30,ושאר ארץ מצרים הדרומית לה. היכן ים סוף? |
"ימה סוף"
|
| כתב: |
"אמר אני, שים-סוף מקצתו במערב כנגד כל רוח דרומית וגם במזרחה של ארץ ישראל... וכן מצינו לענין תחומין שהוא פונה לצד מזרח, שנאמר 'מים סוף ועד ים פלשתים' - ממזרח למערב - שים פלשתים במערב היה שנאמר בפלשתים 'יושבי חבל הים גוי כרתים' (צפניה ט, ב)", עכ"ל.
|
|
וכן עולה מדעת האבן עזרא הכוזרי ור' אברהם בן הרמב"ם שהובאו לעיל.שיטה זו המציינת במפה של פרשת משפטים את ים סוף במזרח ארץ ישראל טעונה הסבר, שהרי ידוע שים סוף נמצא בדרום הארץ [כמפורש בתוס' בגיטין ח ע"א, וכן מבואר ברש"י במדבר לג, ד שארץ אדום נמצאת מעבר לגבול נגב של אר"י, ובדברים א, מ מבאר רש"י את הפסוק: |
"ואתם פנו לכם וסעו המדברה דרך ים סוף" - שהמדבר שבו היו הולכים ישראל מפסיק בין הר שעיר (שכאמור נמצא בדרום אר"י) לים סוף דהיינו שים סוף נמצא דרומית לאדום הדרומית לאר"י, וכן מפורש ברש"י דברים ב, א.]
|
|
ונראה לאמר שכוונת רבותינו שים סוף שוכן בקדקד המזרחי דרומי של ארץ ישראל ועל כן קרויה נקודה זו רוח מזרחית [וכן הוא בחזקוני שמות כג, לא].ע"פ הערה זו ש"מזרח" הוא דרום מזרח, ניתן לאמר שהדבר טמון גם בדברי המשנה בגיטין ע"פ פרוש הרמב"ם. דרכה של המשנה אליבא דהרמב"ם (ראה פירוש המשניות לר"מ ברכות פ"ז) לחדש, ואין היא משמעתנו דינים או הלכות שנאמרו בתורה בפירוש "בדבר שאיסורו ברור, או בהיתר דבר שהיתרו ברור", על כן ניתן לפרש שחידושה של המשנה בריש גיטין הוא חידושו של ר' אברהם בן הרמב"ם בפירושו לתורה, דהיינו שגבולות אר"י שבפרשת משפטים אינם גבולותיה של ארץ ישראל בזמן הזה, והמשנה מלמדתנו את גבול אר"י בניגוד לגבול שבפרשת משפטים. ראה בטבלה: משנה פרשת משפטים "רקם כמזרח" בניגוד לים סוף - שבמזרח [מים סוף עד ים פלשתים] "אשקלון כדרום" בניגוד למדבר - שבדרום [מן המדבר...] "עכו כצפון " בניגוד לנהר פרת - שבצפון [...עד הנהר] לכן גם צדדי גבולות אר"י הוזכרו במשנה ע"פ מפת "משפטים" ולא ע"פ רוחות השמים, שבגבולות מסעי, ומסע בני ישראל במדבר. ע"פ הבנה זו מתורצת אחת מקושיות הראשונים על רקם. הרמב"ן והר"ן (בריש גיטין) הוכיחו שרקם (שבמזרח) שבמשנה אינה רקם היא קדש שהוזכרה בבמדבר ["ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון, וישב העם בקדש"] שהרי קדש במדבר צין היא, ועל מדבר צין נאמר: "והיה לכם פאת נגב ממדבר צין ע"י אדום". אלמא רקם של תורה נמצאת בדרום אר"י, ואילו שבמשנה מפורש שנמצאת במזרח אר"י. אמנם לדעת רבי אברהם ודעימיה ניתן לבאר שצוין במשנה את רקם כמזרח והכוונה לקודקוד דרום מזרח, וזאת ע"פ האמור בפרשת משפטים שים סוף במזרח, דהיינו בקודקוד מזרחי דרומי. וכן מצינו בפירוש תוספות הרא"ש, גיטין ב ע"א ד"ה אף, המפרש ש"רקם במזרח", פירוש שנמצאת "דרומית מזרחית של ארץ ישראל", מפורש בדבריו ש"מזרח", הוא קודקוד דרום מזרח וכן הוא בפירוש רש"י יהושע א, ד. קודקודי ארץ-ישראל רש"י בפירושו למשנה שם (ד"ה רקם) כותב: |
"רקם למזרחו של ארץ ישראל וחוצה לה, אשקלון לדרומה, ועכו לצפונה אבל מערב ארץ ישראל אין גבול, שהים הגדול גבולה, כדכתיב (במדבר לד, ו) "וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגו'..." עכ"ל רש"י.
|
|
ויש לדקדק לפי פירש"י היכן מקומן של עכו ואשקלון: לפי פירוש רש"י וכן לדעת הרמב"ם הסובר שגבולות המשנה הם הם גבולות כיבוש עולי מצרים, לא יתכן שעכו נמצאת על שפת הים התיכון בקצה הגבול הצפוני, שהרי מפורש בתורה שקצה הגבול הצפוני מערבי הוא הר ההר (במדבר שם, ז) והם טורי אמנון שבברייתא (גיטין ח ע"א, רש"י ד"ה איזהו ארץ), ולא עכו שצוינה במשנה כגבול צפון. ואם כן נותרה רק דרך אחת, והיא למקם את עכו בקודקוד הצפוני מזרחי של ארץ ישראל, והוא קרוי "צפון" במשנה [והאפשרות למקם את עכו באמצע רוח צפון תמוהה מסברא, ואינה מובנת ע"פ הברייתות שיובאו לקמן]. וכן הם הדברים לגבי אשקלון, לא ניתן לאמר שאשקלון שוכנת בקצה הגבול הדרומי של ארץ ישראל ליד הים, שהרי מפורש בגבולות מסעי שגבול ארץ ישראל הדרומי הוא נחל מצרים - שהיו תוצאותיו הימה. ולא יתכן להציב שם את אשקלון. אלא בהכרח מקומה בקודקוד הדרומי מערבי של ארץ ישראל מדרום לנחל מצרים וקדקד זה קרוי במשנה "דרום".[אמנם לפי דברי שאר הראשונים (ראה תוס' גיטין בע"א ד"ה אשקלון) וכן דעת הירושלמי שביעית פ"ו הל' א, שגבולות המשנה בגיטין הם גבולות כיבוש עולי בבל, אי אפשר להשוות ולהקשות מגבולות מסעי לגבולות כיבוש בבל. ואמנם מתיאור גבולות הארץ של הירושלמי נראה, שהכוונה לעכו ואשקלון שעל יד הים התיכון. (אלא שלפירושם קשה, כיצד המשנה בגיטין מתארת גבול שמצוינים בו שלשה רוחות השמים, מלבד רוח מערב שם נמצא הים - ובאמת בעוד שרוח מערב מצוינת בשני קודקודיה - עכו ואשקלון, הרי רוח מזרח מצוינת ע"פ קודקוד אחד בלבד - רקם, ולא ע"פ שני קודקודים כמתבקש, וצ"ע)] פירוש הגמ' בגיטין ז ע"ב ויש הבדל ושוני בין גבולות התורה ובין גבולות המשנה. בגבול של פרשת מסעי ציינה התורה ערים, נחלים והרים, ועל פי מקומם יוצא הגבול ונכנס עולה ויורד מנקודה לנקודה. אמנם גבולות המשנה אינם כן, אלא נשנו רק הערים שבקודקודי הארץ ואפשר למתוח קו ישר מקודקוד לקודקוד לאורך כל הרוח, וכך, על פי הקודקודים מרבעים את ארץ ישראל, לכמין ריבוע. ראה תרשים מס' 3. ע"פ ההנחה שאר"י היא "רבוע" מקשה הגמ' על המשנה מברייתא, שמשמעותה שכזיב שוכנת צפונית יותר מעכו, ואילו במשנה נאמר שעכו היא בקודקוד הצפוני (מזרחי) של ארץ ישראל, ומתרצת הגמ' "אמר אביי: רצועה נפקא" - פי' יוצאת רצועה מרבוע שקבעה המשנה, ובסופה נמצאת כזיב. רצועת כזיב הגבולות הפנימיים שבארץ ישראל א. כשם שקו הגבול החיצוני של ארץ ישראל הוא ע"פ רוחות השמים כך קווי הגבול הפנימיים יהיו ע"פ רוחות השמים. ב. הרוצה לציין קו גבול לאורך פאה מסוימת לכאורה צריך לציין את שתי הנקודות שבין שניהם נמתח הקו. אמנם שיטת סימון כזו לא מצינו במשנה, על כן נראה שהמשנה מציינת קו גבול ע"פ שם של עיר הנמצאת בקצה אחד של הקו, ועל בסיס ההנחה שקו זה - אם הוא לאורך - נמתח כקו אורך, ואם קו לרוחב - כקו רוחב (כשיטת סימון האקלימים), ע"פ רוחות השמים, ומגיע עד לגבול שברוח שכנגדו. ראיות לקריאת אזור ע"פ שם עיר שבקצהו או בתוכו יש להביא: א) מצינו שמדינה נקראת על שם העיר המרכזית שבה [ראה ביאור הגר"א אסתר א, א] למשל: ארץ גושן קרויה על שם העיר גושן שהוזכרה כעיר בבראשית מו, כח-כט. ירמיה ניבא (מו, יג) שנבוכדנצר יבא "להכות את ארץ מצרים" - ואח"כ "הגידו במצרים, והשמיעו במגדול והשמיעו בנוף ובתחפנחס" - ומשמע שמצרים זו היא עיר בניגוד לפתיחה שהוזכרה ארץ מצרים. (אבל ברד"ק לא פירש כן, וצ"ע). וכן ביהושע יז, יח נאמר שארץ תפוח הייתה למנשה, ותפוח עצמה [העיר] לאפרים. ב) ארץ ישראל קרויה הר האמורי [דברים א, ז] ומפרש הגר"א באדרת אליהו שם, מפני שהיה האמורי יושב בתחילת הכניסה לארץ, לכן נקראת על שמו. ג) ארץ יהודה כוללת את ארץ שבט בנימין אבל קרויה ע"ש יהודה, וארץ אפרים כוללת את נחלת שאר השבטים ונושאת את שמו של אפרים ("שנות אליהו", שביעית פ"ט, ב). ד) מלכות אדום - כוללת את כל הממלכות שגלו בהן ישראל מחורבן בית שני ואילך, וקרויה "אדום" ע"ש רומי, ופירש הרד"ק בעובדיה א, א "אלא שמלכות רומי הייתה בתחילה, רובם בני אדום, ומה שאמרו בנביאים בחרבן אדום באחרית הימים אמרו". וראה גם בפירוש הרמב"ן ריש פרשת וישלח. וכן מצינו שנהרות וימים קרויים על שם מקום שנמצא בקצה אחד שלהם. ה) האבן עזרא במדבר לד, ו מפרש "הים הגדול - הספרדי". דהיינו כל הים התיכון קרוי הים הספרדי, ע"ש ארץ ספרד שבקצהו המערבי. ו) בבכורות נה ע"א נאמר "אמר ר' חייא בר אבא אמר ר"י, למה נקרא שמו ירדן - שיורד מדן". וא"כ הירדן קרוי ע"ש העיר דן שבקצהו. וכן מוכרח שהכוונה בציון שם עיר אינה לעיר, אלא לאזור שלם שנקרא על שמה. הרמב"ם בהל' תרומות פ"א הל' ח, כותב: |
"מהיכן החזיקו עולי בבל - מכזיב ולפנים כנגד המזרח".
|
|
ואם נניח שכזיב כאן היא עיר, אינו מובן כלל כיצד ניתן לתאר רבוע של ארץ ישראל ע"פ נקודה של עיר כזיב, אלא בודאי הכוונה לאזור בהקרוי כזיב. [והסבר שיובא להלן הוא, שמכזיב שבצפון יוצא קו דרומה מקביל לקו עכו-רקם עד שמגיע לגבול הארץ בדרום - ("קו אשקלון-רקם"). וכל האזור שבין קו כזיב לקו עכו-רקם קרוי כזיב, וארץ ישראל נמצאת "מכזיב ולפנים כנגד המזרח" - דהיינו מערבה לו]. והכלל בזה, להבחין אם מדובר בעיר עצמה או בקו אזור שקרוים על שם העיר, דאם מצד העניין אפשר לפרש שמדובר בעיר יש לפרש כן. אמנם אם אי אפשר לפרש כן ע"כ מדובר בקו או אזור הקרוי ע"ש העיר. וכלל זה למדתיו מדברי הרמב"ם בהל' ס"ת פ"ז הל' א המפרש הפסוק: |
"ועתה כתבו לכם את השירה" - "כלומר, כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו,
לפי שאין כותבים את התורה פרשיות פרשיות", עכ"ל. |
|
מדויק בדברי הר"מ שלולי האיסור לכתב פרשיות פרשיות היינו למדים שיש מצווה לכתוב את שירת האזינו, אלא שבגלל האיסור א"א לפרש כן, וע"כ קבלו חכמים שמצווה לכתוב את התורה כולה "כי רצה באומרו 'את השירה' - כל התורה שכוללת שירה" (סהמ"צ מ"ע יח). ולכן נראה, שבמקום שאי אפשר לפרש שהכוונה לעיר פלונית צריך לפרש הכוונה לקו או אזור שהעיר כלולה בו, כפי הכללים שהבאנו. גיטין ח ע"א - שביעית פ"ו מ"א |
"וזה יהיה לכם גבול צפון".
|
| ופירש רש"י בגיטין שם ד"ה ארץ: |
"מקצוע צפונית מערבית של ארץ ישראל הר ההר ובתרגום ירושלמי מתרגם הר ההר - טורי אמנון, וכתיב "זה יהיה לכם גבול צפון, מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר", ש"מ הר-ההר תקוע בים, וההר גבול צפוני לארץ ישראל, וסתם הרים משופעים הם, ויש ששיפועו רחב כמהלך יום או יומיים, וקאמר תנא מהיכן היא הארץ? מרגל ההר או מראשו", עכ"ל רש"י.
|
|
במשנה שביעית פ"ו מ"א נאמר, שמקום שהחזיקו בו עולי מצרים ולא החזיקו עולי בבל הוא מכזיב ועד טורי אמנון. ונראה שלדעת הרמב"ם יש לפרש, ש"כזיב" שבמשנה, הוא קו הנמשך מכזיב עד הים התיכון (מקביל לפאת הרוחב של ארץ ישראל). ומקו כזיב ולחוץ דהיינו - צפונה עד טורי אמנון בראש הפסגה שמשם "כל ששופע ויורד לחוץ - הוי חו"ל", זהו המקום שלא החזיקו בו עולי בבל, אבל נמצא בתוך ארץ ישראל שהחזיקו עולי מצרים - כאמור בתורה שהגבול הגיע עד הר-ההר (טורי אמנון). ראה תרשים מס' .5 עוד נאמר במשנה שם שעולי מצרים החזיקו מ"כזיב עד הנהר". ופירש הרמב"ם בהל' ח שהנהר הוא נחל מצרים. והדבר תמוה ביותר כיצד נמתח גבול עולי מצרים מכזיב הצפונית מזרחית לנחל מצרים הדרומי מערבי [ראה ב"מלאכת שלמה" שביעית (פ"ו מ"א) שע"פ פירוש הרש"ס מתח קו אלכסון לאורך כל אר"י וחילק הארץ לשני משולשים, ודבריו צע"ג]. ונראה לבאר, שכזיב הינה קו אורך היוצא מכזיב, והמקביל לקו עכו-רקם, וכוונת המשנה שיש למתוח קו רוחב מנחל מצרים עד קו אורך של כזיב בדרום אר"י והשטח שבין קו רוחב זה עד לקו הרוחב של אשקלון [מעלה [1/2 30 לא נכבש ע"י עולי בבל. והביאור בהמשך דברי הרמב"ם שם, שכזיב עצמה לא החזיקו בה עולי בבל, היינו העיר כזיב, או יתכן השטח הקרוי ע"ש כזיב, שהעיר כזיב נמצאת בקצה שלו, - לא החזיקו עולי בבל. על פי זה, מתפרשת כפשוטה הרישא של המשנה בשביעית "כל שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל עד כזיב לא נאכל ולא נעבד" דהיינו כיבוש עולי בבל מגיע עד רצועת כזיב המשוכה מצפון אר"י עד דרומה, ולא מעבר לה. וכן כתב הרמב"ם (שם) "מהיכן החזיקו עולי בבל? מכזיב ולפנים כנגד המזרח". פירוש, כנגד רוח מזרחית שם נמצאת כזיב. ראה תרשים מס' .6 תחומי ארץ ישראל |
"אבל עכו כחוץ לארץ כאשקלון, והם תחומי ארץ ישראל", עכ"ל.
|
|
וקשה - א. מהו החידוש בדברי הרמב"ם שעכו ואשקלון דינם כחוץ לארץ. ב. מה פשר הסמיכות של דין זה לגבולות סוריא. ג. מדוע לא הזכיר הרמב"ם את רקם שגם היא חוץ לארץ. ד. מה הכוונה בהוספת הרמב"ם "והם תחומי ארץ ישראל". ה. קושיית הכסף משנה "ומאי פשיטותא דאשקלון טפי מעכו". כלומר מדוע פשוט יותר שאשקלון חו"ל מאשר עכו. בביאור הדברים נראה: תחילה יש לדקדק בדברי הרמב"ם בהל' ג' מזכיר "את ארץ כנען לגבולותיה", ובהלכה ט כותב "...והם תחומי ארץ ישראל". מהו ההבדל בין גבול לתחום? ונראה שיש לחלק בין שני המושגים. גבול הארץ שקבעה התורה בפרשת מסעי, מתבסס על השטח שמוחזק ע"י בני המדינה, [וכן גבול העיר הוא השטח הבנוי של העיר]. סימני הגבול כוללים: נחל, הר או מתיחת קו ממקום אחד למקום אחר שבקרבתו, כפי שצוין בפרשת מסעי.אמנם תחום המקום אינו גבול העיר או הארץ אלא הוא הרבוע שנעשה מסביב לעיר, וכך שנינו באורח חיים (סי' שצח, א-ב) |
"היאך מודדים אלפים אמה? - הבא למדוד תחום העיר אם הייתה העיר כעגולה עושים לה זווית ורואים אותה כאילו היא בתוך המרובע, ומודדים חוץ מצלעות אותו מרובע אלפים אמה לכל רוח, שנמצא משתכר בזויות"... עכ"ל.
|
|
נראה, שבאופן דומה נקבע תחום ארץ ישראל - רואים את ארץ כנען לגבולותיה כאילו היא בתוך מרובע ומחוץ לצלעות אותו מרובע - חוץ לארץ. נמצא שארץ ישראל כוללת גם את הזויות שבגבולות ארץ כנען לא נכללו בארץ. ויש לאמר שכאשר כבשו עולי מצרים את הארץ - כללו גם את ה"זוויות" בכלל תחום ארץ ישראל, וזוהי הארץ שהחזיקו בה עולי מצרים. כלומר תחום הארץ הוחזק ממילא עם כיבוש כל ארץ ישראל. ע"פ הבנת ההבדל בין תחום לגבול, יתבארו השאלות ששאלנו. א. אין הרמב"ם כופל או חוזר על דין אשקלון ועכו. בהל' ז משמיענו הר"מ ז"ל מהם קודקודי ארץ ישראל (הבנוים כאמור "כנגד" גבולות משפטים שנאמרו לעתיד לבא) והם: אשקלון בדרום, עכו בצפון ורקם במזרח. ואילו בהל' ט מחדש הר"מ מהם תחומי ארץ ישראל דהיינו צלעות רבוע הארץ, ו"תחומים" יש רק שניים - תחום אשקלון [יוצא מאשקלון עד רקם] ותחום עכו [יוצא מעכו עד רקם], ותחום עכו נקרא ע"ש עכו ולא ע"ש רקם הואיל והתחום נקבע ע"פ שני הקודקודים הנגדיים שקו נמתח מהם ע"פ רוחות השמים (שו"ע שם סעיף ג') עד מקום המפגש ביניהם. אבל אם היה מתחיל התחום ברקם לא היינו יודעים היכן מסתיים התחום. ב. הואיל ולדעת הרמב"ם ש"עכו" הינו תחום אר"י, שמעבר לו נמצאת חו"ל מדגיש הרמב"ם שאין סוריא גובלת בתחום זה. וכבר התבאר שלדעת הרמב"ם [ראה ח"ב במאמרנו] ארץ סוריא נמצאת מצפון מזרח לארץ ישראל או מדרום מזרח לה אבל לא כנגד הצלע המזרחית. ג. לא הוזכרה ברמב"ם "רקם", משום שלא מדובר בהל' ט בקודקודי אר"י אלא בתחום הארץ, ואין "תחום רקם". ד. תחומי ארץ ישראל הם התחומים שהחזיקו בהם עולי מצרים, והם: תחום עכו ותחום אשקלון בלבד. ה. אין ספק שתחום אשקלון הוא חוץ לארץ, באשר אין כל הווה אמינא שסוריא נמצאת מדרום לארץ ישראל, במדבר שבין ארץ ישראל למצרים. אלא שע"פ הפסוק "ארם מקדם" משמע לכאורה שארם נמצאת ממזרח לארץ ישראל, וכאמור לדעת הרמב"ם צ"ל שהכוונה "מקדם" - דרום מזרח או צפון מזרח. לכן יש מקום להסתפק לגבי תחום עכו הנמצא במזרח אר"י. הסייגים לקביעת תחום ונראה להקדים דין השו"ע לגבי קביעת תחום עיר [סי' שצח, סעיף ה']: |
"כל בית דירה שהוא יוצא מהעיר אם היה בינו ובין העיר שבעים אמה ושני שלישים... או פחות מזה, ה"ז מצטרף לעיר ונחשב ממנה" -
|
|
פירוש, אם בתיה הקיצונים של העיר בנויים בקו ישר או בצורת ריבוע, תחום העיר נמדד מקו הבתים הקיצוניים, אבל אם בית יוצא מהקו [כמבואר בשו"ע] הבית היוצא נכלל בתחום העיר, וממנו מותחים את צלע תחום העיר. ונראה שע"פ אותו עקרון נקבע תחום הארץ: גבולות ארץ כנען נקבעו ע"פ מקומות ישיבתם של ז' עממים, וע"פ מקומות מושבם נכנס הגבול ויצא כמתואר בגבולות מסעי. גבול זה דומה לבתים היוצאים מן העיר שיש למתוח מהם והלאה קו תחום ישר לאורך כל הרוח של תחום הארץ. אמנם לגבי גבולות ארץ ישראל שנקבעו בתורה ע"פ פני השטח כמו נחל מצרים או פסגת שרשרת הרי אמנה, לא שייך לקבוע להם תחום ארץ. שהרי הם נקבעו מלכתחילה על סמך צורת השטח, וללא התייחסות ישירה למושב הכנענים בארץ. אמנם בגבול הצפוני של מסעי צוין קו גבול "יוצא ונכנס" ע"פ ערי הכנענים, וי"ל שהואיל וקו תחום לא יכל להימתח שם ע"פ רוח השמים [כי מצפון לגבול, שכנה ממלכת אנטיוכיה כמבואר בח"ב], אלא באלכסון - לא ניתן היה לקבוע שם תחום. במקום זאת נקבעה המסילה בין עכו לכזיב שהיא נחשבת כסימן גבול בשטח עצמו, וראה בגמרא גיטין ז ע"ב שגם דרך היא גבול ברור, שהרי הגמ' מקשה: |
"ויהיב תנא סימנא הכי" -
|
|
ומפרש הרמב"ן (שם) - |
"הלא פעמים הדרך מתעקם ופעמים משתנה לגמרי בשנים מועטות",
|
|
ומתרצת הגמרא: |
"אין, קרא נמי יהיב סימנא הכי...".
|
|
דהיינו למסקנה, דרך יכולה להיות תוואי גבול ברור.
עוד נראה, שכאשר ארץ אחרת "חודרת" מחוץ לארץ לתחום הארץ אין היא נכללת בתחום הארץ ודינה כמובלעת חו"ל, שהרי ארץ ישראל הינה מקום שכבשו ישראל והחזיקו בו, ושאינו בשליטת עם זר. ואין ריבוע הארץ כולל "ממילא" מדינות אחרות, אלא רק שטחים פנויים הסמוכים לארץ. מפת הרמב"ם שהובאה ב"כפתור ופרח" |
"ולר"מ ז"ל מצאתי בפירושיו בכתב ידו במצרים שפי' הפך זה, שארץ ישראל כולה הולך עד כזיב, אלא שמכזיב תצא רצועה אחת מארץ העמים הולכת עד עכו וכל צדדיה הם ארץ ישראל", עכ"ד.
|
|
ולע"ד נראה שכוונת הכפתור ופרח בתיאורו, למפה המצויה בכתבי היד ומיוחסת לרמב"ם, והודפסה מחדש בסוף רמב"ם זרעים מהדורת ר"ש פרנקל. ראה תצלום מס' .7 אמנם המעין במפה זו יוכח שאינה תואמת כלל וכלל את דברי הרמב"ם בהל' תרומות. ואלו הקשיים: 1) הרמב"ם בהל' תרומות פ"א (הל' ח) כותב שעולי בבל לא החזיקו בכזיב, דהיינו כזיב נמצאת בגבולי עולי מצרים. אמנם במפה המיוחסת לרמב"ם נמצאת כזיב בחוץ לארץ. 2) עכו נמצאת לדעת הרמב"ם בחו"ל ובמפה נמצאת בתוך ארץ ישראל. 3) טורי אמנון במפה נמצא בדרום מערב אר"י, בניגוד לכתובים שטורי אמנון בצפון הארץ ע"י הים. 4) בהל' ז כתב הרמב"ם שחוט מתוח מטורי אמנון עד נחל מצרים, והנסים שבים שלפנים ארץ ישראל וכו'... וא"כ לא יתכן שטורי אמנון הם בדרום מערב הארץ שהרי החוט מתוח ביבשה ולא בים. וראה מה שדן בחזו"א שביעית ג ס"ק ח בדברי הכו"פ הללו, ובספר זיו הים שביעית פ"ו הגיה את המפה, אמנם הגהתו אינה מחוורת. וראה הערת הרב קלמן כהנא זצ"ל בחקר ועיון ח"ה עמ' רעב (הערה 7) שהסיק על שני ציורים אחרים שיוחסו לרמב"ם: |
"לדעתי, שני הציורים מוכיחים אף הם, שאי אפשר לייחסם לרמב"ם", עכ"ל.
|
|
וכן להבחל"ח הרב יוסף קאפח בפירושו לרמב"ם זרעים שם, מעיר שבכמה כ"י תימנים טובים לא מופיעה מפה זו, ואף הוא מפקפק האם המפה שהוזכרה, יצאה מתחת ידי הרמב"ם. בין קדושה ראשונה לקדושה שניה (הרב שלמה זלמן אויערבך שליט"א: מעדני ארץ,הל' תרומות, פרק א, הלכה ה, ס"ק א) ימה של עכו |
"ולמקווה המים קרא ימים",
|
| שואל המדרש: |
והלא ים אחד הוא? אלא אינו דומה דג העולה מעכו ומצידון לעולה באספמיא, עכ"ל.
|
|
כוונת המדרש שטעם דג שנצוד באגן המזרחי של הים התיכון ליד עכו או צידון שונה מטעמו של דג הניצוד ליד אספמיא - ספרד הנמצא באגן המערבי של הים. ראיה נוספת שעכו הנמצאת על שפת הים התיכון הובאה בחידושי הרמב"ן והריטב"א ועוד ראשונים בגיטין ז ע"ב המביאים את הפסיקתא על הפסוק בצפניה א, י "קול צעקה משער הדגים" - זו עכו שנתונה על פיהם של דגים, (וי"ג בחיק של דגים, ומפרש רש"י שם - בחיקו של ים ששם ניצודים דגים הרבה), אלמא עכו על שפת הים יושבת [וצ"ע מדוע לא הוכיח כן הרמב"ן ממשנה מפורשת נדרים ל ע"א האומרת שהנודר מיורדי הים אין כוונתו לאלו שהולכים מעכו ליפו - אלמא עכו היא נמל על הים, וכן ביומא לח ע"א מובא שנקנור הגיע עם דלתות ביהמ"ק מאלכסנדריה לנמל עכו. וכן מוכח במועד קטן יב ע"ב שציידי עכו החמירו על עצמן לא לצוד בחוה"מ, וכן בע"ז לד ע"ב. ועוד מקורות. ואולי ציין הרמב"ן דווקא את הפסיקתא משום שמשמע ממנה שיחודה של עכו משאר ערי החוף של ארץ ישראל שיושבת בתוך הים ממש]. אמנם ניתן להביא ראיה נגדית מגרסת הילקוט שמעוני תהילים כד. הילקוט דורש את הפסוק: |
"כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה" -
"כי אתה רב דמי, אמר: אלו שבעה ימים וארבעה נהרות המקיפין את ארץ ישראל"... אלו הן שבעת ימים? (1) ימה של טבריה, (2) ימה של חילת, (3) ימה של סדום, (4) ימה של עכו, (5) ימה של פמיאס, (6) ימה של סבכי, (7) וים הגדול, עכ"ל. |
|
מוכח מגרסת הילקוט (שאינה תואמת את גרסת הגמ' בבא בתרא עד ע"ב), שהזכיר גם את ימה של עכו וגם את הים הגדול שאילו שני ימים נפרדים, וא"כ עכו יושבת על שפת ים אחר, שאינו הים הגדול - הוא הים התיכון! כהשערה בעלמא ניתן לזהות את "ים עכו" כים חומס, וטעם הדבר שהרי עכו המזרחית נמצאת בצפון מזרח אר"י והגבול הצפוני של אר"י הוא לדעת הרמב"ם במעלה 35 דהיינו קצת צפונה מימת חומס. אלא שלכאורה יש לדחות ההשערה מכוח הירושלמי כתובות פי"ב הל' ג המקשה מדוע לא הוזכרה ימת חומס כים המקיף את ארץ ישראל, ומתרץ הירושלמי, שנמנו רק ימים שנבראו בששת ימי בראשית ולא ימים מלאכותיים, וכלשון הירושלמי - |
"והאי ימא דחומץ, דוקליטאינוס הקווה ועשאו".
|
|
וא"כ לדעת הירושלמי אין ימת חומץ בכלל שבעת הימים. אמנם שתי תשובות לדבר: הירושלמי לא הזכיר את ים עכו, על שום ששיטת הירושלמי בשביעית פ"ו, שעכו (שהיא סוף גבול עולי בבל) במערב ארץ ישראל, בניגוד לבבלי, וא"כ א"א להקשות על הילקוט שמעוני הסובר בזה כבבלי, והבבלי יסבור שאף שדוקליטאנוס הקווה, מקום הים מוכן לכך מששת ימי בראשית. ויצוין, שמקושית הירושלמי מוכח שימת חומץ מקיפה את ארץ ישראל ותירוץ הירושלמי הוא על שום מה אין ים חומץ כלול בימים שעליהם דבר דוד המלך בתהילים, אבל מודה שהוא ים המקיף את ארץ ישראל. וא"כ אפשר למתוח את קו הגבול [של הארץ שהחזיקו בה עולי מצרים] בסמוך לו. עוד יש להעיר, דשמא כוונת המדרש שהימים שהוזכרו אינם מהווים גבול של ארץ "אחת", אלא חלקם גבול של ארץ כנען שבפרשת מסעי, חלקם גבול של ארץ ישראל הכוללת את עבר הירדן [ודוגמא לדבר, נהר הירמוך נמנה כנהר המקיף את ארץ ישראל וא"כ לא יתכן שבאותו תוואי גבול תקיף הכינרת את אר"י]. מדבר עכו |
אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל אבל מגדלין במדבר שביהודה ובמדבר שבספר עכו עכ"ל.
|
| והנה ליד עכו שעל הים התיכון לא שמענו על קיום מדבר, אדרבא עכו בנחלת אשר יושבת, ואשר התברך ע"י יעקב "מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך" - וא"כ בודאי שלא "זכה" למדבר בחלקו. על כן נראה שהכוונה למדבר שליד עכו המזרחית. וראיה לדבר שבמזרח ארץ ישראל נמצאים מדברות יש להביא מדברי התוס' בגיטין ח ע"א שהמדבר הוא רוח מזרחית של ארץ ישראל, וכן בירושלמי שביעית צוין ברוח מזרח של ארץ ישראל |
"דרך הגדולה ההולכת למדבר חשבון, וכו'..."
|
|
אלמא ממזרח לאר"י משתרע המדבר [אמנם הספרי בסוף עקב לא גורס כן, ולגרסתו הדרך למדבר עברה בדרום אר"י]. מבנה המשנה והתוספתא |
"ונראה שהמשנה לא חשיב רק שביהודה ובגליל אבל עבר הירדן לא חשיב במשנה, מפני שהם מפורשים במקרא, וכמו שכתוב (יהושע יג): "וכל ערי המישור" - זה השפלה, "ויהי להם הגבול יעזר"... - זה הר מכוור... "ובעמק בית הרם" - זו עמק. והביאו התוספתא והירושלמי הנ"ל, עכ"ל.
|
|
מבואר בדברי הגר"א שהמשנה מציינת את אזורי הארץ שאין להם מקור בכתובים אבל בתוספתא ובירושלמי מפורשים גם הארצות שנזכרו בתורה ובנביאים. נראה שע"פ יסוד זה מוסבר גם מבנה המשנה והברייתות של גבולות ארץ ישראל.עיקר החידוש במשנה גיטין ב ע"א ובשביעית פ"ו, א, הם נקודות גבול שלא נזכרו בגבולות התורה [אשקלון, עכו, רקם, כזיב]. ואילו בברייתות בגיטין ז ע"ב - ח ע"א הובאו הגבולות המפורשים בתורה [הים הגדול, הר אמנה, נחל מצרים], או שיש בהם הסבר לאמור במשנה [הדרך מעכו לכזיב]. [*] לכאורה יש להקשות על הרמב"ם הכותב שעכו היא תחום ארץ ישראל, מהתוספתא בגיטין פ"א הל' ז, שם נאמר: |
"ר' מאיר אומר: עכו ותחומיה כארץ ישראל לגיטין, וחכמים אומרים עכו ותחומיה כחו"ל לגיטין", עכ"ל.
|
|
משמע שהתחום שעליו נסבה המחלוקת הוא תחום העיר עכו, ולא תחום ארץ ישראל. אמנם בגמרא בגיטין ו' ע"ב, הגרסא: |
"ר"מ אומר: עכו כארץ ישראל לגיטין וכו'".
|
|
ולא גרסו "ותחומיה". ולפני כן נאמר בגמ' שכפר ססאי מובלע בתחות ארץ ישראל, וא"כ המחלוקת בין ר"מ וחכמים היא לגבי העיר עכו, והתחום הוא תחום ארץ ישראל ובתוך תחום זה - הנמתח לאורך הארץ - מובלע כפר ססאי. |
| גבולות ארץ ישראל (חלק א') | גבולות ארץ ישראל (חלק ב') | גבולות ארץ ישראל (חלק ג') | גבולות ארץ ישראל (חלק ד') |
