משנתו ההיסטורית של ר' יהודה הלוי

פרק ה: הענין האלוהי - יתרונו של היהודי על שאר בני האדם

מאמר א': כ"ו-מ"ג הטקסט מצוי בחוברת לתלמיד, בעמ' 53

בפרק הקודם עזר החבר לכוזרי לפצח אגוז קשה אחד, והוא: התערבותו של האל בהיסטוריה כמקור האמת. עתה עולה נקודה בעייתית נוספת, שעל הכוזרי לעכל קודם שיתקדם אתו החבר הלאה במהלך הדיון: ייחודו של העם היהודי.


אם כי המסר הנמסר בתורה זכה להכרת בני כל הדתות, אי אפשר להתכחש לעובדת היסוד שמסר זה הוא ביסודו ייחודי. האתגר שהכוזרי מעמיד בפני החבר בסעיף כ"ו הוא אפוא בלתי נמנע. החבר "מרים את הכפפה" הנזרקת אליו ומשיב לו בשיטתו, שיטת ה"ריפוי בהלם": "אנחנו נקראים הסגולה מבני אדם". ראוי שהמורה ימקד את תשומת לב התלמידים לכמה נקודות חשובות העולות מסעיף כ"ז:
א. עם ישראל הוא הסגולה מבני אדם.
ב. מאחר שאנו הסגולה מבני-אדם התחבר כבודו של האל אלינו.
ג. כיצד באה התחברות כבודו אלינו לידי ביטוי? על ידי כך שהוציא אותנו ממצרים.
ד. מכאן מחוייבותנו לשמור את מצוות התורה. חיובי התורה הם ייחודיים, אולם ניתן לכל החפץ להצטרף אלינו.

משמע:
1) נקודת המוצא של ריה"ל - ישראל כסגולת בני-האדם - מצויה מחוץ להיסטוריה.
2) הביטוי המעשי של היותנו סגולה הוא התערבות האל בהיסטוריה שלנו.
3) והחשוב מכול: לעובדת היותנו סגולה יש משמעות מחייבת "חיוב התורה". עתה על ריה"ל להסביר מה פירוש "סגולה". כאן ריה"ל משתמש באבחנה שהשתמשו בה הפילוסופים היוונים בדבר דירוג הנמצאים בעולם לדומם, צומח, חי ומדבר. הוא משתמש בה כדי להעפיל אל מעבר לה; כדי ליצור, לפי קריטריונים מדעיים של אז, מעמד מיוחד לבני ישראל כעם סגולה אשר לו יתרון איכותי מעל שאר בני-האדם. ריה"ל כפילוסוף ביניימי, המושפע מן הפילוסופיה היוונית וממפרשיה, מדרג את הנמצאים בעולם כך:
1. דומם: אדמה, אבנים, מתכות וארבעת היסודות: אש, רוח, מים, עפר.
2. צומח: אכילה, גדילה והולדה - פונקציות וגטטיביות וגנרטיביות או "העניין הטבעי" בלשון ריה"ל.
3. חי: תנועה, רצון, מידות וחושים, "העניין הנפשי" בלשון ריה"ל.
4. מדבר: הכוונה לאדם, המתייחד מבעלי-חיים "בעניין השכלי" בלשון ריה"ל. מיתרון אנושי זה נובעים חוקי המוסר, חוקי המדינה ושאר ההתאגדויות האנושיות.
כל דרגה בטבע עולה על קודמותיה, באשר היא מקיימת את הפונקציות שניחנו בהן הנמוכות ממנה, בתוספת הפונקציה האופיינית לה והמבדילה אותה מהנחותות הימנה. הדירוג שהזכרנו מקובל על הפילוסופים של ימי-הביניים, ובכלל זה מרבית הפילוסופים היהודיים. ריה"ל אינו מסתפק בו, וברצותו להעפיל למעלה ממנו, מציג הכוזרי, בהשפעת הפילוסוף, את החכמים הגדולים בדרגה שמעל למדבר. החבר, כדי להנחותו לתשובה הנכונה, עושה הבחנה בין "פרדה עצמית", הבדל איכותי-מהותי, ל"פרדה מקרית", הבדל כמותי: הרי הפילוסוף נבדל משאר בני אדם בכך שהוא יודע יותר מהם מבחינה כמותית. אך מה שהחבר מחפש הוא הבדל איכותי, דרגה השונה במהות מדרגת המדבר, כשם שהמדבר שונה מהחי, החי - מהצומח, והצומח - מהדומם. וכיצד מביא החבר את הכוזרי אל התשובה הנכונה? על ידי דוגמה היסטורית ייחודית שהפכה אוניברסלית: משה רבנו (סעיף מ"א).
ומכאן - לדרגה החמישית:
5. הנביא: הכוונה לאדם יהודי, הנבדל משאר בני-אדם בכך שחל עליו "העניין האלוהי", בו בזמן שעל שאר בני-אדם חל "העניין השכלי". העניין האלוהי, הנבואה, עולה מעל ומעבר לעניין השכלי, הפילוסופיה.

משמע:
א. העובדה שבין כל בני-האדם קיימת קבוצה של בעלי סגולה, הנבדלת מהותית משאר בני-האדם, זהו נתון על פי ריה"ל. מיון לא רק בין הנמצאים בעולם, אלא אף בין סוגים שונים של בני-אדם, אינו זר לפילוסופים (הרי הפילוסוף טען בסעיף א', כי הכושי מצוי בדרגה נמוכה משאר המדברים). אם סדר העולם של הפילוסופים הוא נתון שאין לערער עליו מחמת היותו פרי של התנסות בלתי אמצעית, הרי לפי אותו קנה-מידה אפשר להוסיף על ארבעת הנדבכים עוד נדבך חמישי, המאומת על ידי דברי התורה שהם מקובלים על הכול!
ב. הסגולות המיוחדות לנביאים מקורן אינו בגוף האדם או בנפשו, כי אם ברצון הקדוש ברוך הוא. מה שנתגלה באישיותו של משה קיים כפוטנציאל בכל העם היהודי, כתוצאה מרצון האל ומבחירתו בעם הזה.
ג. ריה"ל יוצא באופן ברור כנגד יומרות הפילוסופים להיות הנעלים בין בני-אדם. ברם, חידושו נעוץ בכך, שהמצויים בדרגה החמישית, אלו שחל עליהם העניין האלוהי, הם בעלי חובות-יתר, ולא בעלי זכויות-יתר.
ד. בעוד ששאר התופעות, בשאר המדרגות, הן רציונליות וניתנות לתפיסה אנושית, הנבואה והעניין האלוהי הן עובדות המוכחות מן הניסיון, אולם יש בהן אלמנט סודי שאין ביכולת השכל לבארו. למרות זאת, ואולי בגלל זאת, תקפותן עולה על שאר התופעות המבוארות רציונלית.

3. מוקדים חינוכיים והצעות לפעילויות

א. ראוי לעקוב אחר שיטתו של ריה"ל בפרק זה. החבר משתמש בגישתו של הכוזרי, הבנויה על הנחות הפילוסופיה, כדי לערערה. לשון אחר: בהתדיינות בין בני-אדם בעלי גישות שונות - ובמצבים כאלו אנו נתקלים חדשים לבקרים - רצוי לכולנו לנסות לצאת מנקודת המוצא של הצד השני כדי להבהיר את עמדתנו, אם ברצוננו שהדיון יהיה פורה ובעל יכולת הבהרה מקסימלית של עמדתנו. על ידי כך, גם אם לא נשכנע את הזולת, נקדם את ההידברות עמו בכך שניצור אצלו אמפתיה לעמדתנו. המורה יבקש מהתלמידים להביא דוגמאות מחיי היום-יום לויכוחי סרק (כאשר כל אחד טוען את טענתו ללא מגע עם הזולת) לעומת ויכוחים פוריים שהאחד מתייחס לדברי השני, מנסה להבינם וכך מקדם את הויכוח.
ב. בפרק זה, כך דומה, עולה היסוד הבעייתי ביותר בכל תורתו של ריה"ל: עניין ה"סגולה". הבעייתיות של יסוד זה עוד תתחזק, כאשר יגיעו התלמידים בפרק הבא לסעיף כ"ה, ובו יאמר ריה"ל כי סגולה זו היא גנטית. האסוציאציה המתעוררת בכיוון של גישה גזענית היא בלתי נמנעת, ויש לטפל בה כבר בשלב זה.

כצעד ראשון ראוי למורה להפגיש את התלמידים עם טקסט גזעני או עם קטע המסביר גזענות מהי. מתוך קריאה בטקסט כזה תעלינה כמה נקודות חשובות.

א. במהלך ההיסטוריה התערבו בני גזעים שונים אלו באלו. משמע: גם אם היו פעם בהיסטוריה גזעים "טהורים", הרי בעקבות המגעים בין קבוצות אוכלוסייה שונות אין אפשרות לדבר כיום על גזע "טהור".
ב. השוני בין בני אדם הוא שוני ביניהם כפרטים, ולא כבני גזעים שונים. כלומר: בקרב כל בני גזע אפשר למצוא חכמים וטיפשים, חרוצים ועצלים, זריזים ואיטיים, פזרניים וקמצנים וכו' וכו', ואין תכונה מסוימת מתייחדת לגזע מסוים בניגוד לשאר הגזעים.
ג. הגזענות היא "הדבקת" תכונות מסוימות לבני גזע אחד. דהיינו: בני גזע מסוים חרוצים ויוזמים, בני גזע אחר הם פאסיביים ועצלים וכו'.
ד. תורות הגזע תופסות את השייכות הגזעית כעובדה גורלית, הכפויה על בני אותו גזע, שהרי כל פרט הוא בן לגזע מסוים בעל כורחו ומטבע לידתו. משמע: אם בני גזע מסוים נחשבים, לפי התיאוריה הגזענית, כטובים ביותר, הרי אין לכך כל קשר עם מידת שלמותם האנושית והמוסרית. לשון אחר: אדם יכול להימנות על "הגזע הארי" (לפי התיאוריה הגזענית הנאצית), ובתוקף שכזה הוא המובחר שבבני אדם, גם אם הוא עלול להיות בור ומושחת במוסריותו. לעומת זאת, אדם יכול להימנות על "הגזע היהודי" ולהיות הנחות בין בני אדם, גם אם הוא מעולה, במידותיו האישיות והשכליות. המוסר הופך להיות נתון גנטי ולא אתגר אנושי, והתקווה לחינוך המין האנושי ולקידומו נגוזה.

הבה נבדוק עתה, באיזו מידה קיימים מוטיבים "גזעניים" בתורתו של ריה"ל:
1. אם כי ריה"ל נותן עדיפות ליהודי על הלא-יהודי (שהרי על הלא-יהודי לא חל "העניין האלוהי"), אין בדברי ריה"ל כל עוינות כלפי הלא-יהודי. העובדה בולטת עוד יותר על רקע העובדה שהמאורעות שחוו ריה"ל ובני דורו מצד הלא-יהודים יכלו לתת לריה"ל צידוק ליחס עוין כלפי הנוצרים והמוסלמים. הצגתו את עמדת הנוצרי והמוסלמי היא אובייקטיבית לחלוטין.

2. היהודי עולה על הלא-יהודי ביכולת הנבואה שלו, אולם לא בסגולותיו האנושיות. הרי אנו רואים כי המלך הכוזרי הוא לא-יהודי בעל סגולות נעלות. ועוד: הרי בפרשת חטא העגל ראינו כיצד כשלו היהודים, מיד לאחר מעמד הר סיני, כפחותים שבאומות העולם. משמע: כבן-אדם אין היהודי שונה משאר בני אומות אחרות; עדיפותו רק בסגולתו הנבואית.

3. סגולתו של היהודי היא בכוח, אך לא בפועל. היא מטרה למימוש, אולם לא נתון בדיעבד. היהודי יכול להגיע או לא להגיע אליה, והדבר מותנה במאמציו. דוגמה לכך ניתן לראות בנאמר על תרח ועל אברהם בסעיף צ"ה: הרי העניין האלוהי אמור היה לחול אף על תרח, אולם תרח לא למד מעבר אביו ולא לימד את בנו אברהם, אלא אברהם למד מסבו עבר. משמע: יכולת זו יש ללמדה ולהעבירה הלאה. מי שאינו עושה זאת, מאבד אותה; היא נשארת "רדומה" בתקופתו, ותתגלה רק בדור שיקומו בו אנשים שיעשו מאמץ מכוון ומודע כדי ללמדה.

4. השלמות המוסרית עבור ריה"ל היא תביעה אלמנטרית מהיהודי, כתחנה בדרך המובילה אותו אל שלמותו הנבואית. היהודי לא יוכל להתייחד משאר בני אדם, אם לא יהיה כטוב שבהם. משמע: הייחוד היהודי - וזאת בניגוד לתיאוריה הגזענית - אינו מקנה ליהודי זכויות מעצם לידתו. המעמד העליון, כפוטנציאל, יש בו קודם כול חובות.

5. אין אדם יכול להצטרף לגזע, שהרי השייכות הגזעית היא בבחינת נתון שאין לאף אדם שליטה עליו. ברם, אל היהדות ניתן להצטרף, על ידי גיור. הצטרפות זו, כפי שנאמר לעיל, שכרה אינו בצדה, שהרי קודם כול היא מטילה חובות.

6. התפיסה בדבר "ישראל באומות כלב באיברים" (מאמר ב': ל"ו) או משל גרגיר הזרע (מאמר ד': כ"ג) - אלה קובעים לישראל ייעוד אוניברסלי. אין כאן רצון לדחוק את אומות העולם ממעמדן ולתבוע זכויות יתר; אדרבה: יש כאן שליחות אוניברסלית לעם היהודי: להעלות את האנושות כולה לדרגה גבוהה יותר. עם ישראל משמש כעין "מנוף" בידי הקדוש ברוך הוא, לקדם את האנושות כולה לדרגה רוחנית גבוהה יותר.

ראוי לשים לב למה שכבר הוער בחוברת זו, כי בעת העתיקה ובימי-הביניים לא נתפסו בני האדם כשווים זה לזה. הרי אף בדברי הפילוסוף מצאנו, כי הכושי לעולם לא יוכל להיות פילוסוף.

סביר להניח, למרות כל הנקודות שהועלו לעיל, שהאלמנט הגנטי ימשיך לעורר את התנגדות התלמידים. ראוי לומר להם, כי זו עמדת ריה"ל, ולא עמדת היהדות הרשמית כדת. דהיינו: מה שמחייב את כל היהודים באופן אחיד הוא קיום תורה ומצוות. בעיות בסיסיות בהשקפת עולם יהודית מסורות לפתרונו של כל פרט ופרט. באחד הפרקים הבאים נקרא טקסט של הרמב"ם, וממנו יתברר, כי עמדתו בנושא זה שונה מעמדת ריה"ל.

דומה, כי נושא זה הוא מרכזי הן בתורתו של ריה"ל והן מן המבחינה החינוכית, דווקא על רקע השוואה והלכי-הרוח הרווחים כיום בחלקים של הצבור הישראלי. משום כך, ראוי למורה להרחיב את הדיבור בסוגיה רגישה זו ולחפש טקסטים, או אירועים אקטואליים, הקשורים בה. זאת, משום שבד בבד עם לימוד משנתו של ריה"ל כמטרה בפני עצמה - עשויה סוגיה זו להיות מכשיר להבהרת התיחסויות ולסילוק דעות קדומות בנושא אקטואלי כה רגיש. כמו כן, ראוי למורה לעסוק בהקשר זה בשני הטקסטים אשר הובאו בחוברת לתלמיד (ע"ע 36-95). באופן זה תהיה הסתכלות התלמידים עשירה יותר משום שעמדותיהם של פילוסופים יהודיים שונים, כעמדות אנשים רבים בתוכנו, אינן אחידות.